{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-56","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":56,"title":"קטע 56","hebrewTitle":"קטע 56","segments":[{"index":1,"he":"אתדבקן ולא אתידעו. פי' חשק הספירות הנעלמות במציאות החכמה בעצמה אינו כ\"א להשיג \nולידע האורות והמקורות הנעלמות האלה. דאיהי חד מנייהו, פי' אין הכונה באמרו נהורין \nדקיימי כלהו במחשבה באורות המתהוים מתוך נהירו דפריסא כי על אותם המאורות כבר אמרנו \nשהם מתיחדים באור הכתר שהוא הפרסא ונעשים היכלות למאורות הנעלמות והרי הם היכלות \nאליהם והיאך אינם יודעים אותם. אלא ודאי אלו הם מאורות זולתם שהם מעצמות המחשבה שהם \nהספי' שמתאצלות מבחינת החכמה בבחינת הכתר למטה עד עשר. ועל אותם אמר שעם היות \nשנתלבשו המאורות האלה ונתגלו עכ\"ז חשק המאורות האחרים שהם מעצם המחשבה להשיגם \nוליודעם אחר התפשטם במחשבה ועכ\"ז אינם משיגים דבר מהכתר, וז\"ש כי החכמה בעצמה בסוד \nבחינתה עם הכתר הוא הכתר שבהם והוא אחד מהם מאותם ט' ספירות במנין משא\"כ המאורות \nהעליונים שאין המחשבה מהן אלא האור המאיר במחשבה מגוף הפריסה שהוא אור נעלם ומשובח \n"},{"index":2,"he":"ומתוכו ומתוך אור הפריסה מתהוים האורות ההם, אלא ודאי הני לחוד והני לחוד. כלהו \nלמרדף אבתרייהו, אחר אותם המאורות העליונים המתלבשים ואחר אותם המתהוים הנוספים על \nהמחשבה אפי' בעת הארתם במחשבה והתלבשם באור ההוא, וז\"ש בשעתא דקיימי במחשבה. ועכ\"ז \nלא מתדבקן, פי' אינם משיגין אותם השגה כלל. ואצ\"ל שאינם מתדבקן שהוא השגה להשיג \nאותם אלא אפי' מציאות ידיעה כלל אין להם. וז\"ש ולא אתידעו, פי' אין למאורות המחשבה \nעצמה ידיעה בהם כלל כדפי'. ואילין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה. פי' הטעם שאין \nאורות הללו מושגים כלל אפי' למאורות המחשבה מפני שאין עמידתן לא בכתר עצמו שהוא \nרעותא ולא במציאות המחשבה שהיא החכמה בעצמה אלא עמידתם הוא שהם מתלבשים ומתפשטים \nבאור המאיר מעצמם בכתר ובחכמה ר\"ל שתי הבחינות כדפי' לעיל. נמצא שהכתר והחכמה הוא \nעצם לטוש שמכה בהם האור ומתהוה מהם נצוצות אור שאינם ממש החכמה והכתר אלא דק מכתר \n"},{"index":3,"he":"ומחכמה ובהם מתלבשים המאורות הנעלמים ולכן א\"א להשיגם. עלאי תפסי בהו ולא תפסי. פי' \nאפי' אותם האורות העליונים שהם מתלבשים בהם שהם המתהוים מאור כתר עליון וחכמה הם \nמשיגים אותם ואינם משיגים עם היות שהם היכלות להם כמבואר לעיל, ועכ\"ז השגתם מועטת \nלרוב העלמם ודקותם שהם מתאחדים בעצם השורש. באלין קיימי כל רזי דמהימנותא. פי' באלו \nאורות הנעלמים הדקים תלוים כל הספירות וכל האצילות כלו בכלל ופרט מטעם שהם הצחצחות \nהנעלמות שהם דבקים בסבתם למעלה למעלה והם והשרש הכל דבר אחד ועצם אחד כמו שהפלגנו \nביחודם לעיל ובפרקים הקודמים. וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה ולתתא כולהו אקרון \nא\"ס. כ\"ה הגירסא בקצת הספרים. ואית דגרסי דלתתא. ולהספרים דגרסי ולתתא ירצה כי \nהשרשים העליונים הנז' לעיל כלם הם מציאיות הספי' אשר נצטיירו בעצם השרש מצד עלות \nהרצון להאציל האצילות כדפי' לעיל ובפ\"ג. ולכן נמצא כי כל אותם המאורות שהם סוד \n"},{"index":4,"he":"והעלם מהמחשבה ולמטה דהיינו ע\"ס האצילות כי מחשבה היא חכמה בבחינת הכתר הרי שממנה \nולמטה הם ע\"ס. ואמר שכל אלו המאורות שהם למעלה נקראים אין סוף והכונה שעם היות שאמר \nשהם עשר מתלבשות בעשר וכו' כמבואר לעיל לא יחייב המספר הזה להם גבול וחשבון ויורה \nעל השגת מה אלא עכ\"ז נקראו א\"ס ואמנם טעם המספר בעשר ובשלש היינו מפני שהם מתפשטים \nומתאצלים לחוץ ואחר אצילותם יתכנו במספר העשר כדפי' בשערים הקודמים. ולהספרים דגרסי \nדלתתא ירצה כי אפי' אותם המאורות שהם מאירים מכח המחשבה כדפי' שהמחשבה מאירה מכח \nהפרסא, ואמר שאפי' אותם המאורות המאירות מכח המחשבה העליונה, ואמר דלתתא מפני \nשהמחשבה היא למטה מאותם המאורות המאירות ממנה, ולכן היא נתפסת במחשבה. והמאורות לא \nידיען כדפי' לעיל. וזה כי המאורות מאירות ממנה כלפי מעלה כעין המראה השקוע בקרקע \nומכח השמש מאיר נצוצות כלפי מעלה. ואמר שכל אותם המאורות הם נק' אין סוף לרוב העלמם \n"},{"index":5,"he":"עם היות שהם מתאצלות מכח המחשבה. אחר שהענין הוא שאור הפרסא שהוא מאור המאורות \nהנעלמות מכה באור המחשבה והיא מאירה כלפי מעלה ולכן הם מכונים בא\"ס יען שהם והשרש \nהכל דבר אחד. עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידעו. פי' עד כאן הם המאורות \nהנעלמים שאינם ידועים ולא מושגים כדפי', ואמר מטון ולא מטון, כאמרו עד כאן הגיעו \nהמאורות, ולא ממש שהגיעו שהרי אין להם גבול ולא מקום כי בכל מקום הוא נמצא למעלה \nמהספי' ובין הספי' ולמטה מהספי' כראוי אל קדושת הא\"ס. לאו הכא רעותא ולא מחשבה. פי' \nהמאורות שזכר עד עתה אינם לא ספירת הכתר הנקרא רצון ולא ספירת החכמה הנקרא מחשבה. \nאלא הם מאורות מתאחדים בעצם השרש המחויב במציאותו והוא והם הכל דבר אחד. ועם היות \nשאמר שהם מאור הפרסא ומאור המחשבה, היינו דוקא מאורה המתפשט למעלה. וטעם אל ענין ב' \nמיני המאורות האלה בא\"ס שהם האורות הנעלמים. ועוד היכלות אליהם מכח האור המאיר \n"},{"index":6,"he":"מפרסא ומחשבה שהם כתר וחכמה כמבואר לעיל. הענין הוא כי הנמצא הקודם לכל הנמצאים מלך \nמלכי המלכים הוא יודע כל הנמצאות ולא מצד ידיעות הנמצאות וזה נמנע בחק שלימותו. כי \nכמו שאלקותו לא יתחלק לחלקים כן ידיעתו לא תתחלק לחלקים מפני שהוא וידיעתו אחד \nמיוחד. אמנם ידע הענינים וישכיל בהם מצד השכלת עצמו כי בהשגת עצמותו ישיג כל נמצא \nזולתו והוא והם הכל דבר אחד מיוחד. ולכן חוייב שמציאות הספי' הם נעלמים בעצמותו \nמפני שהספי' הם דפוס וסבה אל כל המציאות. וע\"י השרשים הנעלמים בעצמותו ישכיל וידע \nכל המשתלשל מהם הן רב הן מעט הן קטן הן גדול איש מהם לא נעדר. ומפני שציור הצורות \nבדעת המצייר הם בשני מינים האחת כשיצייר האדם הצורה קודם היותה ואז היא דקה מן \nהדקה, כי עדיין לא נהיתה במציאות המתגלה. השנית כשיצייר האדם הצורה אחר היותה שאז \nהיא דקה בשכלו אבל לא כראשונה מטעם שכבר היתה ויוצאה אל מציאות הגוף. ומפני שהידיעה \n"},{"index":7,"he":"השלימה הוא בהיות הידיעה בעניינים קודם היותם במציאות ההעדר הקודם אל ההויה וכן \nבידיעתם אחר הויותם ואם תחסר אחד מהם לא תהיה הידיעה שלימה, א\"כ הוכרח היות במציאות \nהנמצא הנעלם שתי מיני ידיעות. הא' בהעדר הקודם אל ההויה שהיא מציאות השרשים הנעלמים \nהמאורות הראשונים הקודמים כדפי' לעיל. והשנית אחר הוייתם והיינו מציאות האור החוזר \nכלפי מעלה מן החכמה והכתר כמבואר שזהו חזרת הדברים אל השרש אחר גלויים. ולכן אינם \nבדקות הראשונים אבל אדרבה הם לבוש אל הקודמים כמו ההויה המלבשת ההעדר. כדרך שאמרו \n(בס' הבהיר) מאי בהו דבר המלבש את התהו. ולכן [קרא] אותן היכלין להיכלין כמבואר \nלעיל. ומי יתן ויתבונן המעיין בזה וישים ידו לפיו ויהיה העיון בדרוש הזה אליו ברצוא \nושוב ומהאל נשאל המחילה. כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר. אחר שנשלם ונכלל הדרוש \nבמחוייב המציאות והשרשים המתאחדים בו, התחיל לעסוק בעניני הנאצלים. וגם אם לא הוזכר \n"},{"index":8,"he":"בעצם הכתר כבר נרמז לעיל. ואמר כי כאשר מאיר המחשבה שבה נכלל הכתר בבחינתה אל הכתר \nדהיינו הכתר אל הגלוי שהוא אחד משלשה מוחין כי ג' בחינות החכמה הם ג' ראשונות כסדרן \nכתר חכמה בינה כדפי' בשער ג' פ\"ז. ולא ידע ממה נהיר, כדפי' לעיל שאין השגה לה אל \nהמקורות הנעלמים. כדין אתלבש גו בינה כבר נתבאר בשער מהות וההנהגה כי יחס הבינה אל \nהחכמה כיחס המלכות אל התפארת. וכמו שהמלכות היכל אל הת\"ת כענין שנאמר (חבקוק ב) \nויי' בהיכל קדשו ה\"ס כו', שהוא כמנין אדנ\"י וכמנין היכ\"ל. כן הבינה היכל וגניזה אל \nהחכמה. ולכן בהיותה מאירה אז היא נגנזת בבינה וכן בסוד יחודם זכר ונקבה ולכן נתוסף \nעליהם ברכה, כאמרו ונהיר מאן דנהיר. דהיינו תוספות אורה אל היחוד. עאיל דא בדא עד \nדאתכלילו כלהו כחדא. פי' כל האצילות ר\"ל הספירות נכללים יחד. וברזא דקרבנא כו', פי' \nוזהו סוד הקרבן דכתיב קרבן לי\"י ופי' בזוהר (ויקרא ד\"ה) לא אמר קירוב או קריבות \n"},{"index":9,"he":"שהיה נראה ענין אחד הנקרב ליי' אלא אמר קרבן שהוא פועל בודד מקור עומד בשם עצמו. \nוהיינו שהשם בן ד' עצמו מתקרב עצם אל עצמו ומתחבר ומתקרב יו\"ד בה\"א וא\"ו בה\"א. וז\"ש \nכד סליק כלא, פי' כל האצילות. ואתקשר דא בדא, פי' מתאחד ה' בו' ה' ביו\"ד ממטה \nלמעלה. ונהיר דא בדא בסוד האור החוזר. כדין קיימי כלהו בסליקו, כי אחר שהם מתאחדים \nונקשרים יחד, אז המחשבה שהיא ראש לכלם היא מתעטפת בסיבתה למעלה. וז\"ש ומחשבה אתעטף \nפי' נכלל בתוך הא\"ס כדרך המתעטף בטלית שהוא נגנז ונכלל בתוכו. ההוא נהירו דנהיר \nוכו'. פי' ולא באין סוף ממש אלא דוקא באותו האור שהיא מאירה ממנו שהוא שופע עליה. \nואגב אורחין למדנו שענין העטיפה הזאת הוא שתהי' היא מאירה מכחו. דמיניה אשתכח \nוקיימא ונהיר למאן דנהיר. כוון אל ג' דברים. א' אשתכח מציאות אצילות. ב' וקיימא, \nדהיינו שפע קיומה שהוא מזונה. ג' שפע שהיא משפעת לאחרות, וזהו ונהיר למאן דנהיר. \n"},{"index":10,"he":"ומאחר שג' בחינות האלה הם מאותו האור שאינו מושג לבד לא מעצם הנעלם א\"כ גם כי \nיתיחדו לא תעלה אלא עד אותו האור לבד ולא להשיג אלא לינק ממנו והיינו עטיפתה בו. \nע\"כ ביאור המאמר הזה, ומתוכו נתבאר אלינו כמה וכמה עניינים נוראים בצחצחות, וכן \nמוכרח כי עיקר השרשים שהם הצחצחות הן נעלמות באין סוף: \n \n"},{"index":11,"he":"שער יא פרק ז\nפרק שביעי: \nאחר שבפרקים הקודמים נתבאר ענין הצחצחות בהא\"ס כפי דברי הרשב\"י והגאונים. יש לדקדק \nכי נמצא הפך זה להרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף ק\"ל.) כי שם ביאר שג' אלה \nהנעלמות הם בכתר וז\"ל כתר עלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון ואור צח ואור מצוחצח איהו אוכם \nקדם עלת העלות. נראה בברור שג' הנעלמות הם בכתר. ועוד נדקדק בלשונו שלא אמרם כדרך \nהגאון כי הגאון סדרם אור קדמון ואח\"כ אור מצוחצח ואח\"כ אור צח. והשכל נוטה לכאורה \nלענין זה כי מצוחצח מורה צחות ולובן גדול עד שנכפלו בו האותיות להורות על חוזק \nהפעולה ולכן ראוי להיות מתעלה בצחותו על צח שאינו אלא צחות אחד. ואפשר לומר כי \nהענין הוא כמה שכבר הקדמנו בפרקים הקודמים, כמו שנשארו נעלם מציאות ג' ראשונות \nבכללות העשר בהא\"ס, כן בעת אצילתם נצטיירו בכתר ונשאר שם מציאותם. אלא שאינם כסדר \nשהם בהא\"ס. כי בהא\"ס הם אור קדמון ואח\"כ אור מצוחצח ואח\"כ צח וסימנם קמ\"ץ, אבל בכתר \n"},{"index":12,"he":"קדם הצח אל המצוחצח, והטעם כדמות החותם המתהפך ולא כחותם ממש אלא מפני שאצילות \nהחכמה קדמה אל אצילות הבינה לכן קדם גלויה והיא אחרונה קרובה אל הגלוי והאצילות \nולכן הם אור קדמון ואה\"כ אור צח ואח\"כ אור מצוחצח. ובזה נתבאר דברי הרשב\"י בכל \nאופניו. אמנם מצאנו בס' מעיין החכמה המכונה למרע\"ה רבן של הנביאים ענין באלו \nהצחצחות שחולק על דעת הגאונים ודברי הרשב\"י. וז\"ל ואלו היו נובעים מהחשך. והם אור \nמאור, וזוהר מזוהר, זיו מזיו, וזהר מאור, אור מזוהר, זיו מאור, ואור מזיו, וזיו \nמזוהר, וזוהר מזיו, ויקוד מיקוד. הרי י'. הראשון אור מופלא וזהו אור מאור, והב' אור \nנסתר וזהו זוהר מזוהר, הג' אור מתנוצץ וזהו זיו מזיו, הרביעי אור צח וזהו זוהר \nמאור, הה' אור מצוחצח וזהו אור מזוהר, הו' והוא אור מזהיר וזהו זיו מאור, הז' אור \nמזוקק וזהו אור מזיו, הח' אור צח ומצוחצח וזהו זיו מזוהר, הט' אור בהיר וזהו זוהר \n"},{"index":13,"he":"מזיו, הי' אור נוגה וזהו יקוד מיקוד עכ\"ל. ואם היות דברים סתומים ונעלמים בלתי \nמודיע מתוכו אם בצחצחות אם בספי' עסקו. עכ\"ז לכלהו פירושים קשיא אם בספי' הרי שיחס \nשם הנעלמות אל הספי'. ואם בנעלמות ג\"כ קשיא ראשונה שהוא מנה עשרה והגאונים שלש. ועם \nהיות שזו איננה קושיא שכבר אמר למעלה שעשר ושלש הכל ענין אחד להם כדפי' בפרקים \nהקודמים. אבל קשה כי הוא ייחס אור צח בחסד ואור מצוחצח בגבורה. וקשה שהרי בין \nלהרשב\"י ע\"ה בין לגאונים כלם הסכימו שהם חכמה ובינה. וזה נוכל לתרץ בדוחק ונאמר \nשאחר שהחכמה קו החסד והבינה קו הדין והקוים היו נכללים בצח ומצוחצח, א\"כ כבר יתייחס \nהצח אל החסד והמצוחצח אל הגבורה על שם שרשיהם. אבל קשה טובא שהרי הגאונים אמרו שאור \nמצוחצח עדיף מצח, והכא משמע שצח עדיף כמה שאמר שהרביעי שהוא חסד הוא צח והה' שהיא \nגבורה הוא מצוחצח. וכן משמע נמי דברי הרשב\"י בתקונים עם היות שישבנו אותו בדוחק \n"},{"index":14,"he":"לעיל. לכן נראה לומר שהסדר הנכון הוא כן אור קדמון אור צח אור מצוחצח. והענין הוא, \nכי הא' נקרא קדמון המורה על קדמותו והפלאתו והעלמו אפי' אחר אצילותו יתייחס בשם זה \nשהכתר נקרא אויר קדמון, וכן נקרא אמון מופלא והכל ענין אחד. ולכן יחס בספר מעיין \nהחכמה הראשון בשם אור מופלא. הב' הוא צח. ויקרא צח להראות על הלובן והצחות כראוי אל \nהחסד ואף גם אל החכמה שהיא קו החסד והלובן והצחות. הג' מצוחצח ולכן יחס בספר מעיין \nהחכמה השם הזה אל הגבורה מפני שהגבורה הוא קו הדין בפועל, ופי' מצוחצח ירצה אור \nהעשוי בהרת בהרת ככתמים מל' צחצוחי חלב הבא בלשון רז\"ל (במס' ע\"ז דל\"ה) והכוונה \nנקודות ככתמים. ולפי שאור הגבורה יש בו כח הדין לכך נקרא אור מצוחצח שהם כתמי החשך \nוהדין המערבבים האור. או נרצה כי החכמה היא נעלמת ואינה מתגלית אלא בבינה שהיא \nהיכלה כמבואר בפרק הקודם ולכן בחכמה הוא צח אחת לבד אבל בבינה הם שני צחות שהוא \n"},{"index":15,"he":"מצוחצח צחות הבינה בעצמה וצחוח החכמה המתראה בבינה. וקרוב לענין זה ביאר הרשב\"י \nבזהר פ' ויחי (דף רכ\"ד) בפסוק והשביע בצחצחות נפשך בכפל צחצחות לגבי הנשמה כמבואר \nשם. וכן עד\"ז נאמר שהוא דעת הרשב\"י ע\"ה בתקונים שקדם הצח אל המצוחצח, והגאונים לא \nדקדקו בסדרן. והנה אל מציאות צחצחות האלה שבכתר פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים שם יו\"ד ה\"י \nוא\"ו ה\"י והם ג' יודין סגולתא ג' נקודות אלו הנעלמות בכתר. ולא שיהיה שם זה בכתר \nבבחי' עצמו ממש שאין שם נתפס בו כאשר נבאר בשער שם בן ד' פ\"ב. אמנם הכונה על החכמה \nקדומה שמא דכתרא עלאה כדפי' בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ז.) וכמו שפי' בספר אור יקר. וסוד \nא' אמצעית שבוא\"ו קרקפתא דחפי על מוחא דהיינו ועולה הכל כמנין א\"ל אמנם יתמלא \nלפעמים בד' יודין כזה יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י וזה ירצה ג' יודין [האחרונות רומז על] ג' \nנקודות הנעלמות שבכתר וי' ראשונה תהיה רומז לג' ראשי ראשים שהם בעצם השרש. והיינו \n"},{"index":16,"he":"י' ראשונה שהיא ג\"כ ג' יודין כזה עוקץ לעילא ועוקץ לתתא וגוף באמצעיתא להורות עלוי \nג' הנעלמות שבא\"ס על הג' שבכתר שהם מצויירים בג' אותיות ואלו הג' בצורת י' אחת לבד \nלהורות על עצם אחד ומציאות א'. וכל שמות אלו אינם אלא בחכמה, והמספר יעיד על זה כי \nהשם הזה עולה ע\"ב ועם השם הוא ע\"ג והחכמה ע\"ג להורות על יחודם. וכן שם ס\"ג וי' \nאותיותיו הם ע\"ג וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה. ובענין הצתצחות הנעלמות בכתר יחסו המפורשים להם \nשמות וז\"ל. יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה יהוה. באלו השמות \nכתבו וז\"ל עשר צחצחות הם למעלה מכתר עליון והם הם ע\"ס עליונות ונקראים ענפים לכ\"ע \nוז\"ש בשיעור קומה והוא נקרא לובן של הראש. והצחצחות הם ענפים למעלה מכתר עליון והם \nהמיחס שעומדים ע\"י עלת העלות, עכ\"ל אות באות. ועם היות שהגאון רבינו האי גאון כתב \nשאין להם שם משמות הקדש עכ\"ז כבר אפשר לומר שאלו שהם בכתר שיהיו להם שמות. או אפשר \n"},{"index":17,"he":"שנאמר שבהיותם למעלה אין להם שמות כלל אמנם אחר התפשטם יתיחס אליהם השמות הקדושים \nהאלה מתחלקים לפי נקודתם בחילוק שמות הספי' כמו שנבאר בשער שם בן ד'. וכמו שיחסו \nעשר צחצחות בכתר כן יחסום בת\"ת. וז\"ל בפי' הספי' בספירת תפארת, הספירה השישית היא \nתפארת היא ספירה נותנת כח ופאר לכל הספי' וכלם מתפארים בה והוא תכשיט לכלם וכלם \nמשתוים בה והיא השואת הכל. ויש בה השלמת עשרה מאמרות. האחד נקרא אור צח, לפי שנותן \nצחצוח לצחצח כל הספי' בכח. הב' נקרא אור מצוחצח, לפי שנותן צחצוח לעצמו ומעצמו לעשר \nהאחרות. הג' נקרא אור צח ומצוחצח, לפי שנותן שפע צחצוח שפע בפנימית הספי' מבית \nומחוץ. הד' נקרא אור בהיר, לפי שאור הזה עומד במקום אחד ואין לו נענוע כלל שנאמר \n(איוב לז כא) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים. ועוד שהוא כמו בהרת מתחקקות בליבונה \nבמקום הקדושה העליונה הה' נקרא אור מזהיר, הטעם הנכון שבו הוא מפני שמתגלגלת הזהר \n"},{"index":18,"he":"בתוכו ונעשה ענין אחד דבוק עומד במקומו ואינו מתפצל לשום צד כלל וזוהרו מתגלה \nומתרבה באמצעיות שלם עי\"ז נקרא אור מזהיר. הו' נקרא אור היקוד, מפני שמשיג להם \nמיקוד הכח צד מתרבה ומתעלה בכל צדדיו. הז' נקרא אור מתנוצץ, מפני שמתנוצצים ממנו \nכמה כחות וכמה עניינים וכלם קשורים זו בזו כענפי האילן הנשרשים בעצם האילן ומתרבים \nומתעלים ממנו ומהענפים ענפים עד א\"ס. הח' נקרא אור מתחזק, מפני שהוא מתחזק מרבוי \nלרבוי ומרבוי לעילוי ומהשלמת קיום הכח עד תכליתו. הט' נקרא אור מושכל, מפני שממנו \nמתאצל השכל בעליונים ובתחתונים עד א\"ס, והכח הזה אין לו תנועה כלל אלא מצד עצמו. \nהי' נקרא אור מפעל, מפני שהוא המפעל הקדמון ואין אדם יכול לידע עקר זה המפעל כלל \nוזה המפעל מכ\"ע שהם נקראים בזו המדה עכ\"ל. והנה שינה הרבה בשמות אלו כי אמרנו שצח \nומצוחצח בראשונות ועוד שנוים ואין בנו כח לישבם. ועכ\"ז מתוכו למדנו היות עשר צחצחות \n"},{"index":19,"he":"ג\"כ בת\"ת. ואפשר הטעם לזה מפני שראשו מגיע ללובן העליון בסוד הדעת הנעלם כמבואר \nבשערים הקודמים. א\"נ אפשר מפני שהת\"ת כולל ג' ראשונות כמו שנתבאר בשער כ\"ג בער' \nאיש. וכיון שכן ראוי שיתייחס אליו כל יחס הג\"ר. והנה נכלל השער הזה בס\"ד: \n \n"}]}
