{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-6","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":6,"title":"פרק שני:","hebrewTitle":"פרק שני:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שני: \nעוד כתב רבי יהודא טעם אחר וכתב שהוא יותר מספיק מטעם ר' עזריאל שהעתקנו בפרק הקודם \nוז\"ל המספר הכולל הוא עשר אין עוד מלבדו. וזהו כי כל מה שלמעלה מהעשר חוזר אל \nהאחדים בין מצד האחדים כמו י\"א י\"ב י\"ג בין מצד העשירות כמו כ' ל' מ' הם הכפל \nממערכת העשיריות. ואחר שהאצילות נכנס במספר, ראוי שיתפוס במספר היותר כולל \nשבמספרים. עכ\"ל. ומ\"ש שאחר שהאצילות נכנס במספר. פי' הוכרח היותם בעלי מספר לשיהיו \nהנבראים בעלי מספר וגבול כמו שפירשנו למעלה. ומה שיש להקשות הוא כי מי גורם שיהיה \nהמספר הכולל עשרה ולא עשרים ולא מאה, ולא מכ' ולמעלה חזרת המעלות. נשיב כי היה סבה \nלזה הספירות היותם עשר שאם היו הספירות עשרים יעלה המספר ג\"כ כ'. וזה ודאי אמת, וזה \nטעם יותר מספיק ויותר מתקבל שיהיו הספירות עקר והמספר טפל ולא להפך שיהיה המספר עשר \nבלי טעם וזה יהיה סבת האצילות במספרו. ועוד שהספירות הם סבה קודמת לכל הנבראים והם \n"},{"index":2,"he":"עילות אל כל אשר מהם ולמטה וא\"כ איך יהיה מספר המאוחר סבה אל הספירות הקודמות, וזה \nודאי דוחק גדול. ועם היות שאנו דוחים תשובות אלה אל טעם האצילות לא נכחיש היות אמת, \nכי המספר והאצילות יש להם יחס וענין גדול כי ענין המספר הוא עשר ויעלה מעשר לעשר \nלאין תכלית ולעולם לא יעלה מעשר כן הענין בספירות. ועוד כי המספר הם עשר ומעשר יעלו \nלמאה וממאה יעלו לאלף והיינו אלף שהוא אחד בסוד חזרת הענין אל היחוד הגמור כענין \nהספירות שבכולם כי עשר פעמים עשר הם מאה. עוד נכללם פעם אחרת הם אלף דהיינו אל\"ף \nבסוד פל\"א שהוא חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד. וכן עוד כמה עקרים גדולים התלוים \nבמספר שהם עקרי תורה כמ\"ש בשער הצירוף בע\"ה. ולא נחשוב היות דבר בעולם דומה יותר \nלאצילות כענין המספר. וכן ג\"כ לא נכחיש היות אמת שהאצילות הוא שלש של שלש שלש וכח \nהכולל, דהיינו ג' שהם חסד ודין ורחמים בכל אחד מהם ג'. שהם בחסד סת\"ר דהיינו חכמה \n"},{"index":3,"he":"ראש וחסד תוך ונצח סוף, וכן בדין ראש בינה תוך גבורה וסוף הוד, וכן ברחמים ת\"ת ראש \nויסוד תוך ומלכות סוף. וכתר עליון כולל הכל כמו שנרחיב באור זה בשער מהות והנהגה \nבפכ\"ה בס\"ד. והענין הזה עמוק כמו שנאריך שם. אבל עכ\"ז נאמין באמת במה שהוא אמת כי \nאין הענינים האלה מספיקים בטעם האצילות כלל כדפי' לעיל. עוד כתב הרב רבי מנחם \nמרקנטי ז\"ל טעם אל שבע ספירות הבנין אחד לאחד בספר מטעמי המצות אשר לו בענין דרוש \nהעצמות והכלים והעתיק לשונו רבי יהודה חייט ז\"ל ועתה נבאר כיצד צריך העולם לז' \nקצוות האלה שהם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד מלכות. תחלת הבנין היא חסד שא\"א לבנין \nבלא זה ר\"ל שבזאת המדה הקב\"ה מלבין עונות של ישראל ובס\"י קראה למדה הזאת מלבנת \nעונות ישראל וסולחת אותם על הנעשה מצד הגבורה שיצר הרע נשפע משם וזאת הספירה נאצלת \nמן הבינה אשר היא למעלה ממנה. אך השלש ראשונות הם שכליות ולא נקראו מדות ועתה אין \n"},{"index":4,"he":"אנו בפירושם. וזהו חסד גדול שעושה הקב\"ה עם בריותיו שהוא מעביר ראשון ראשון ומתרצה \nלהם אעפ\"י שאין הדין נותן כך וע\"כ א\"א לעולם להתקיים בלתי זה העמוד. ובספר הבהיר \nמצאתי כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי \nאברהם עומד שם במקומי וישמור משמרתי. שאני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם \nואפילו נתחייבו. ועוד אני משיבן ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים כל זה עשה \nאברהם. עוד צריך העולם לעמוד השני והוא דין והוא הפך המדה ראשונה שזכרנו ולולי \nהעמוד הזה לא היה מגיע עונש לרשעים והיה כל אדם גוזל והורג את חבירו ואין נפרע ממנו \nע\"כ צריך העולם להתנהג בעמוד זה כדי ליפרע מן הרשעים. וזאת הספירה נאצלה מן החסד \nשהזכרנו ונק' אש ממים ר\"ל אש שיצא ממים וכמו שהמים הם הפך האש כן פעולות המדה הזאת \nהם הפך פעולת המדה האחרת. ונקרא שנים אלו זרועות עולם שנאמר (דברים לג כז) ומתחת \n"},{"index":5,"he":"זרועות עולם. עוד צריך העולם לעמוד שלישי והוא ת\"ת והיא המדה ממוצעת ומקבלת משניהם \nוהיא עומדת בין שניהם. והצורך שהוא לעולם במדה זו מפני שבשתי המדות הראשונות אין די \nלעולם בהם כי מי שנתחייב אם יהיה נדון במדה השניה שהוא מדת הדין ידון אותו בלי חמלה \nכאשר היא מדת הדין הקשה והיה ג\"כ [מעניש] את הזכאי והטוב למעלה לגמרי. ואם יהיה \nנדון במדת החסד לא היו נזכרים לו המעוט עונותיו אפי' בעה\"ז. ע\"כ צריך העולם למדה \nהממוצעת כאדם שמחבר שני דברים כאחד ומחברם בנושא אחד כדי לתת לאיש כדרכו וכפרי \nמעלליו שאם הצדיקים חטאו נפרעים מהם בעה\"ז ואם רשעים עשו מצות משלמים להם שכרם הטוב \nבעה\"ז. וזאת המדה נקרא מזרח שמשם אורה יצאה לעולם וגלגל חמה הוא כנגדה כי מדת היום \nנשפעת ממנה. עוד צריך העולם לעמוד רביעי ולעמוד חמישי שהם נצח והוד שהם נשפעים \nונאצלים מן הגדולה ומן הגבורה שזכרנו למעלה שנאמר (תהלים טז יא) נעימות בימינך נצח \n"},{"index":6,"he":"ר\"ל שהנצח הוא בימין מכוון תחת החסד וההוד בשמאל מכוון תחת הגבורה. וענין נצח הוא \nמענין נצוח ר\"ל שבמדה ההיא החסד והזכות מנצחים המקטרגים. וע\"כ צריך להודות לה' וזהו \nהוד מלשון הודאה לשם שיסד זה העמוד שאלמלא סיוע ה' לאדם לא יוכל לעמוד לפני השטן. \nעוד צריך העולם לעמוד ששי ולעמוד שביעי שהם יסוד ומלכות והם דוגמת זכר ונקבה והכל \nנשפע אל המלכות הנקר' שכינה וכנסת ישראל שכל הספירות שוכנות בה וכבר בארנו זה \nלמעלה. וע\"כ רז\"ל קראו אותה כלה וגם בשיר השירים נקראת כלה מפני שהיא כלולה מן הכל \nוהיא במערב כמו שארז\"ל שכינה במערב מפני ששם מתערב הכל עכ\"ל לטעם האצילות. ועם היות \nאמת כי רוב דבריו צודקים עכ\"ז אין הדברים האלה מספיקים לטעם האצילות מפני כי אחר \nשהדין והעונש והחסד והשכר בשתי מדות חסד וגבורה והמדה הממוצעת הוא התפארת מה צורך \nעוד אל שאר הספירות כי למה לא יהיה נצוח המקטרג ויצה\"ר בגבורה כמו שהיא לפי האמת \n"},{"index":7,"he":"וכן פי' הרשב\"י ע\"ה שהיות שהאדם גובר על יצרו הוא מצד הגבורה ונאריך בשער מהות \nוהנהגה בפ\"ג. וכן ההודאה אינה מדת פועלת לפי דבריו אלא שיודה האדם לשם וכי להודות \nלה' שצריך האדם הוצרך להאציל ספירה אחת אתמהא. עוד היסוד ומלכות למה כי כיון שהחסד \nוהדין באים במצועי מתיחדים מה צורך אל זכר ונקבה כלל אל ערוב כי כבר נתערבו הכחות \nבמצועי. ועוד שלא נוכל לתת טעם על דרך זה אל ג' ראשונות כלל כמו שאמר בפי'. ועוד \nח\"ו הקצור קצרה יד המאציל להאציל אצילות אחד לבד ר\"ל ספירה אחת שיהיה בה כח העונש \nוהשכר והמצוע. ואין תשובה מלשון המשנה (אבות פ\"ה מ\"א) בעשרה מאמרות נברא העולם והלא \nבמאמר אחד יכול להבראות וכו'. כי אדרבה כוונת המשנה הפך מה שאמר שעם היות בריאת \nהעולם בעניינים מתחלפים המורים על הדין והרחמים והמצוע עכ\"ז היה אפשר להיות בריאתו \nבכח המאמר אחד דהיינו ספירה אחת כנראה שלא נמנע בכחו היות כח העשר כלם בכח ספירה \n"},{"index":8,"he":"אחת. והיינו כוונת והלא במאמר אחד וכו' ודאי שבריאת העולם כמו שהוא עתה קאמר. ואמרו \nאלא ליפרע אין הכונה כמו שדמה הר\"ר מנחם אלא הכונה על התכלית או מבלתי בעל תכלית או \nזולתו כמו שנרחיב באור בפרקים הבאים בעה\"ו. ולכן אין הטעם הזה ממלא רצוננו ומרוה \nצמאוננו כלל: \n \n"},{"index":9,"he":"שער ב פרק ג\nפרק שלישי: \nאחר שבפרקים הקודמים כתבנו כל הטעמים שכתבו המפרשים הן רב הן מעט והתעוררנו עליהם \nכפי אשר הורונו מן השמים, אמרנו לדבר בענין זה כפי אשר יעלה בגורלנו. וקודם כל דבר \nנאמר דגברי חזינא תיובתא לא חזינא כי לא יבצר שאלה זו מאחד משני דרכים. אם שיהיה \nשאלת טעם העשר אלינו כלומר מהיכן לנו ראייה בתורה או מהחקירה אל קבלתנו. או תהיה \nהשאלה הזו אל המאציל א\"ס ממ\"ה הב\"ה למה האציל עשר ולא מספר אחר. ולכל אחד מאלו \nנאמר. אם השאלה אלינו ר\"ל מהיכן לנו סעד אל הקבלה שהם עשר שנאמר שהם עשרים או חמשה \nאו אחד, מעיקרא אינה שאלה כי כמה וכמה ראיות יש לנו בתורת משה המגלה לנו ומאירה \nעינינו בסודות הצפונות האלה. אם בבריאת העולם בעשרה מאמרות, אם בנתינת התורה בעשרה \nדברות, ודהע\"ה בעשרה מיני הלולים שבמזמור הללו אל בקדשו בו חתם ספרו. וכבר נתבאר \nהענין הזה במסכת ר\"ה (דף ל\"ב) דגרסינן התם הני עשרה מלכיות כנגד מי. אמר רבי כנגד \n"},{"index":10,"he":"עשרה הילולים שאמר דוד בספר תהילים. הילולים טובא הוו. הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע \nשופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. רבי יוחנן אמר כנגד עשרה \nמאמרות שבהם נברא העולם. הי ניהו ויאמר ויאמר דבראשית. תשעה הוו. בראשית נמי מאמר \nהוא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו עכ\"ל. האמת כי המאמר הזה לכאורה קשה בענין רבי יוחנן \nשתרץ בראשית נמי מאמר הוא. והנה הוא רומז בחכמה שנקרא ראשית והבי\"ת גדולה רומזת \nאליה, אם כן אף על גב דבראשית נמי מאמר הוא אכתי תשעה הוו וקשה א\"כ מאי קשיא ליה \nלמקשה אם הקשה שחכמה אינה במנין א\"כ שמונה הוו ה\"ל לאקושי. ואם הקשה שכתר אינו \nבמנין אם כן למה ניתרצה כשהשיב בראשית וכו', דהוה ליה לאקשויי אע\"ג דבראשית נמי \nמאמר הוא עכ\"ז אכתי עם בראשית תשעה הוו דבראשית חכמה איהו. זו היא שאלה כללית בענין \nהמאמרות הנז' במאמר הזה. וכן מתוך קושיא זו נכריח סברת הר\"ר שם טוב בן שם טוב בעל \n"},{"index":11,"he":"ספר האמונות שנעתיק לשונו בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג, והוא סברת הדעת דס\"ל דכתר \nאינו במנין הספירות אלא העשר ספירות הם מחכמה ולמטה, ומפני שדחקו המנין אמר שנתחדשה \nלו ספירה אחרת והיא נקראת דעת והיא למטה מחכמה ובינה ולמעלה מחסד וגבורה. ונאריך שם \nבענין. ועתה לפי דבריו ימצא שהמאמרות אינם מתחילים אלא מחכמה ועכ\"ז תשעה הוו בלא \nבראשית דהוא חכמה ועשרה הוו עם בראשית שהיא חכמה. ומפני הריסה הנמשכת מתוך המאמר \nהזה. קודם שנעורר עליו עוד הערות ונבאר בו כלל, ראוי שנסתכל בתקון הענין הזה ונאמר \nכי הענין הזה בלתי אפשר. כי אחר שהרב ר' ש\"ט הודה בפיו שהדעת הוא הנזכר בפסוק (משלי \nג כ) בדעתו תהומות נבקעו וכן משארז\"ל (חגיגה דף י\"ב ושם אי' בי' דברים נברא העולם \nוהג' מהם חכמה כו') בג' דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת הוא מוכרח מתוך דברי \nרשב\"י ע\"ה כי הדעת הוא מציאות הת\"ת הנעלם בין אבא ואמא וזהו הנק' ב\"ן י\"ה שעל ידו \n"},{"index":12,"he":"יחוד חכמה ובינה כמו שנאריך בעניינים אלה בשער ההוא. הנה לפ\"ז ראוי שנשאל מה נשתנה \nהדעת הזה שהוא מציאות הת\"ת הנעלם המתאצל בין אבא ואימא להיותו פועל מאמר בפני עצמו \nמשאר מציאיות הספירות שלא פעלו מאמרים עם שכבר הוייתם קדמו להוייות הדעת הזה כמו \nמציאות הבינה הנעלם בחכמה כי כמו שפעלה החכמה בעצמה ראוי ג\"כ שתפעל הבינה הנעלמת \nוכן מציאות גבורה הנעלם בבינה ומציאות חסד הנעלם בחכמה היה מן הראוי שיפעלו כל אחד \nמהם מאמר א' בזולת המאמר אשר לו במציאות המתגלה כדרך הדעת והת\"ת. ואין לומר שהטעם \nשהדעת פעל מאמר בפני עצמו היה מפני שהדעת הוא מציאות התפארת בהיות בת זוגו בצדו והם \nמציאות שני המאורות הגדולים ומפני שהיו מיוחדים פעלו שניהם יחד מאמר אחד כדמיון שאר \nהספירות אמנם אחר שקטרגה הירח ונתמעטה ונטרדה נחלקו המאורות לשנים וחזר הת\"ת ופעל \nמאמר בפני עצמו והמלכות מאמר בפני עצמו, דא\"כ למה מעיקרא לא פעל הת\"ת מאמר לעצמו \n"},{"index":13,"he":"והמלכות לעצמה עם היותם מיוחדים תכלית יחוד. שא\"א להכחיש שהיו שתי ספירות, שאל\"כ \nאלא שאינם נחשבים אלא ספירה אחת א\"כ נמצאו הספירות קודם המעוט ט' ספירות ולא עשר, \nשהרי מלכות ות\"ת הם ספירה אחת, וכן כשתחזור אל מקומה הראשון יהיו ט', וזה נמנע בחק \nהחכמה הזאת כדפי' בשער הקודם. ועוד הרי עשר דברות ועשר מאמרות ענינם אחד כדמוכח \nמתוך המאמר שהעתקנו למעלה, וכן מוכח בזוהר פ' יתרו (דף צ\"ג ע\"ב) וז\"ל הני עשר אמירן \nדאורייתא אינון כללא דכל פיקודי אורייתא, כללא דעילא ותתא, כללא דכל עשר אמירן \nדבראשית עכ\"ל. ואמרו כללא דכל פקודין דאורייתא, משום דהכי ס\"ל לרשב\"י ע\"ה דתרי\"ג \nפקודין כלולים בעשר דברות כמבואר בפרשת יתרו וכן כלולים בעשר מאמרות כדמוכח בפרשת \nבראשית ובתקונים. ולכן אמרו שהי' דברות הן כלל פקודין. וכן אמר שהן כלל עשר מאמרות, \nפי' כל מה שמתבאר מתוך עשרה מאמרות דמעשה בראשית הוא מתבאר מתוך י' דברות שבמתן \n"},{"index":14,"he":"תורה לעיני המשכילים. ועתה נאמר אחר שי' דברות וי' מאמרות הכל אחד א\"כ איך אפשר \nלומר בדברות שהיו מיוחדים ונטרדה שכינה שודאי אחר שנתייחדה אל הזווג לא נתמעטה בעוד \nהיותה בחיק בעלה ואם היתה למטה למה הן י' שהרי הדעת כבר היה נעלם ולא היה ראוי \nשיאמר דבור מאחר שכבר נתעלם ולא חזר הדבר לתקונו. ועוד הנוכל לומר שאם לא היה המעוט \nלא היו המאמרות אלא תשעה אתמהא, כי היה העולם חסר משלמותו כל ענייני המאמר האחד. \nועוד מאחר שהדעת הוא כולל המלכות והת\"ת הנה המאמר שאמר שנברא הבריאה ההיא וכי למה \nלא ברא כל מה שהיה אפשר בכח המלכות ומה שהיה אפשר בכח הת\"ת אחר שהוא מציאות יחודם \nשהוא היותם שני מאורות גדולים ולמה נשארה עוד בריאה אל המלכות ות\"ת אח\"כ וכי חסר כח \nהדעת שהוא שלם יותר משניהם. ועוד שיש לנו כמה ראיות ברורות שבראשית הוא מאמר כתר \nעליון. ראשונה בספר הבהיר ז\"ל מאי ניהו מאמרות ראשון כ\"ע ברוך הוא ומבורך וכו', \n"},{"index":15,"he":"חכמה שניה דכתיב וכו', הרי שמנה מכלל המאמרות כ\"ע והוא ראשון לכלם. ועוד כי הקושיא \nמעיקרא אינה קשיא ואינה הכרח מפני שעם היות שמלת בראשית הוא בחכמה עכ\"ז המאמר הוא \nבכתר ומפני דקות הכתר וקרבתו אל מקורו עד שלא יחסו בו משם בן ד' אלא קוצו של יו\"ד \nוכן ג\"כ נקרא אלף מלשון פלא והוא נקרא אמון מופלא ומכוסה ועם היות שבי\"ת של בראשית \nהרמז בחכמה עם כל זאת עוקצה מורה על הכתר. וכן פי' רבי עקיבא וז\"ל אומרים לבי\"ת מי \nבוראך ומראה בעוקצה אל האלף. והכונה שהבית עצמה שהיא החכמה להויות שאינה תחלה \nלאצילות אלא שהיא אצילות שני יש לה עוקץ מאחריה להראות אל האלף כמורה אל השואלים \nאליה מי בראך ר\"ל אם נאצלה ע\"י נאצל או ע\"י מאציל ראשון, והיא מראה בעוקצה שהיא \nאצילות שני ושקדמה לה האלף שהוא הכתר ועתה כבר יצדק היות מאמר בראשית בכתר עם היות \nשמלת בראשית תרמוז בחכמה אחר שכבר נרמז בו הכתר בקצת כדפי'. והענין שבפסוק בראשית \n"},{"index":16,"he":"נכלל כל האצילות להורות עליו שהוא המאציל ר\"ל בכח הא\"ס ועכ\"ז הכתר עצמו הוא המאציל \nוהפועל האומר המאמר. וכן נמצא כי רוב המאמרות כלולים מכל העשר ולכן בא במלת בראשית \nרמז אל החכמה עם היות עקר המאמר בכתר. ואין זה מן התימא שהרי ברכת אבות היא בחסד \nולא נזכרה החסד בה עד אלהי אברהם ואפי' אלהי אברהם הוא בחכמה ולא נזכרה בעצם אלא \nבמלת האל הגדול בזולת החתימה, וכן הענין במאמר בראשית דתינח דמלת בראשית היא בחכמה \nעכ\"ז עקר המאמר בכתר ונתעלם כמנהגו. ועכ\"ז בא ברמז בעוקצה של בית כדפי' והכונה חכמה \nשבכתר. ועוד זולת זה אפ\"ל שהבי\"ת ממש תרמוז בכתר, והסמך לזה כי הבי\"ת של בראשית הוא \nאל\"ף של אבגית\"ץ שהוא שם מ\"ב כמו שנבאר בשער פרטי השמות בעה\"ו ופי' הרשב\"י ע\"ה \nשאל\"ף של אביגת\"ץ הרמז אל הכתר וז\"ל (בתקונא ע' דף קט\"ז) א' מן אבגיתץ איהו כתר \nמופלא אמון ומכוסה. הנה בבאור העיד שבית של בראשית בכתר. וקרוב לזה סברת הרמב\"ן ז\"ל \n"},{"index":17,"he":"בפ' בראשית וז\"ל ומלת בראשית תרמוז בחכמה שהיא ראשית הראשים כאשר הזכרתי, ולכך \nתרגמו בתרגום ירושלמי בחכמתא. והמלה מוכתרת בכתר בי\"ת עכ\"ל. ופי' דבריו כי בי\"ת \nתרמוז אל הכתר מטעם כי הוא בית לכל הספירות. וכן מוכח מתוך לשונו דקאמר ומלת בראשית \nתרמוז בחכמה, הכונה מלת בראשית לא הבי\"ת אלא התיבה בעצמה וכדמסים שהיא ראשית וכו' \nולא אמר שהיא נקרא בראשית אלא ראשית לבד וכדמייתי ראיה מהתרגום שתרגם בחכמתא אינה \nחכמה ממש אלא בית של בראשית שימושית כי תיבת ראשית הוא חכמה ובית של בראשית הוא כתר \nולפיכך אמר והמלה מוכתרת בכתר בי\"ת. הנה מכל זה נראה שאין הכרח מן המאמר הזה אל \nסברת ה\"ר ש\"ט ז\"ל. אמנם נשאר עלינו לחובה עדין לבאר מה שנמצא חולק על המאמר הזה \nבזוהר פ' ויקרא. כי במאמר הזה אמר כי בראשית הוא מאמר עשירי, ובפ' ויקרא (דף י\"א \nע\"ב) פי' הרשב\"י שהם י' מאמרות בזולת בראשית. וז\"ל ר\"ש אמר כתיב עשרה עשרה הכף בשקל \n"},{"index":18,"he":"הקדש, עשרה עשרה למאי קאתי. אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה למתן תורה, עשרה מאמרות \nבמעשה בראשית ועשרה מאמרות במתן תורה. במאי קא מיירי. אלא בגין דעלמא לא אתברי אלא \nבגין אורייתא, דכל זמן דישראל מתעסקי באורייתא עלמא מתקיימא וכ\"ז דישראל מתבטלי \nמאורייתא מה כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ת\"ח עשרה מאמרות \nלמעשה בראשית כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת \nהדברות. כתיב אנכי ה' אלקיך ובמעשה בראשית כתיב יהי אור ויהי אור. דא (הוא) \nמהימנותא דקב\"ה אור אקרי דכתיב ה' אורי וישעי וגו'. כתיב לא יהי' לך אלקים אחרים על \nפני, וכתיב במ\"ב יהי רקיע בתוך המים וגו'. יהי רקיע אינון ישראל דאינון חולקא \nדקודשא בריך הוא דאחידן בההוא אתרא דאיקרי שמים. והיינו רזא, דזמנא חדא שאל רבי \nייסא סבא לרבי אלעאי אמר הא כל שאר עמין יהיב לון קודשא בריך הוא לרברבין ממנן \n"},{"index":19,"he":"שליטין, ישראל באן. שלח ליה ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה. בתוך המים \nבין מילולי אורייתא. ויהי מבדיל בין מים למים בין קב\"ה דאקרי באר מים חיים ובין \nעבודה זרה דאקרי בורות נשברים אשר לא יכילו המים דאינון מים המרים כו' סרוחין \nמכונסין. ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים. כתיב במתן תורה לא תשא את שם \nה' אלקיך לשוא, וכתיב במ\"ב יקוו ו,מים מתחת השמים אל מקום א'. ת\"ח כל מאן דאומי \nבשמא קדישא לשקרא כאלו פריש אימא מאתרה לעילא וכתרין קדישין לא מתיישבי בדוכתייהו, \nכד\"א ונרגן מפריד אלוף ואין אלוף אלא קב\"ה. וכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד \nלא תשוו פרודא בגין אומאה דשקרא. אל מקום א' כדקחזי באתר דקשוט ולא באתר אחרא \nלשקרא. ומאי שקרא הוא דאזלין מיא לאתר אחרא דלאו איהו דיליה. כתיב במ\"ת זכור את יום \nהשבת לקדשו, וכתיב במע\"ב תדשא הארץ דשא עשב. אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת \n"},{"index":20,"he":"בעטרהא, הוי אומר ביום השבת, דהא כדין אתחברת כלה במלכא לאפקא דשאין וברכאן לעלמא. \nכתיב במ\"ת כבד את אביך ואת אמך, וכתיב במ\"ב יהי מאורות ברקיע השמים. מאי קא מיירי. \nאלא אלין מאורות דא הוא אביך ואמיך. אביך דא שמשא, אמך דא סיהרא. ואין שמשא אלא \nקב\"ה כדכתיב כי שמש ומגן ה\"א. ולית סיהרא אלא כנסת ישראל דכתיב וירחך לא יאסף. ועל \nדא כלא חד. כתיב במ\"ת לא תרצח, וכתיב במע\"ב ישרצו המים נפש חיה. ואנת לא תקטול בר \nנש דאיקרי הכי דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, לא תהוו כדגים הללו דרברבי בלעי לזוטראי. \nכתיב במ\"ת לא תנאף, וכתיב במע\"ב ריצא הארץ נפש חיה למינה. מכאן אוליפנא דלא ישקר בר \nנש באינתו אחרא דלאו היא בת זוגו, ועל דא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה דלא תוליד \nאתתא אלא ממינה. ומאן הוא מיניה, דא בן זוגה. כתיב במ\"ת לא תגנוב, וכתיב במע\"ב \nויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מאי דיהבת לכו ואפקידת לכו יהא לכו, \n"},{"index":21,"he":"ולא תגנובו מה דהוא מאחרא. כתיב במ\"ת לא תענה ברעך עד שקר, וכתיב במ\"ב ויאמר אלהים \nנעשה אדם בצלמנו. מאן דהוא בדיוקנא דמלכא לא תסהיד ביה שקר. ומאן דאסהיד שקר בחבריה \nכאלו אסהיד לעילא. כתיב במ\"ת לא תחמוד אשת רעך וכתיב במ\"ב לא טוב היות האדם לבדו. \nהא בת זוגך לקבלך ועל דא לא תחמוד אשת רעך, והיינו עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה \nמאמרות למתן תורה, והיינו דכתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, אתתקלו כחדא בשקולא חדא. \nובגין כך קאים עלמא ואשתכח ביה שלמא עכ\"ל. וממנו נראה בפירוש העשרה מאמרות שבמעשה \nבראשית אין בראשית מאמר כלל, ודוחק הוא ודאי. וכדי להבין הענין הזה נקדים עוד מאמר \nמהתקונים וע\"י יתבאר המבוכה הזו בעה\"ו: \n \n"}]}
