{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-64","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":64,"title":"פרק שני:","hebrewTitle":"פרק שני:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שני: \nבזולת המציאות והבחינות הנזכרות למעלה, עוד יש ויש בחינות אחרות. והיא כי כאשר נרצה \nלהבחין האצילות בסוד הרכבתה מדין ורחמים, זו יהיה בחינה אחת. וכאשר נראה להבחינו \nמפאת שכולם רחמים, יהיה בחינה אחרת. וכן כאשר נבחינה מפאת כל ספירה מצד פעולתה בפ\"ע \nבזולת שיצטרף אליה חברותיה, יהיה ענין אחר. וכאשר נרצה לצרף אחד מהם לפי אות \nשנצטרפה, תשתנה פעולתם ובחינתם ויעלו הבחינות אל עשר. וכן כשנרצה אל שתים, תתחלף \nלפי חלוף שתיהם. המשל כשנצטרף מלכות אל יסוד והוד היא בחינה אחת במלכות, ואם נצטרפה \nאל יסוד ונצח היא בחינה אחרת, ואם נצטרפה אל הוד ונצח היא בחינה אחרת. כך יעלו \nהבחינות לאין תכלית ולאין מספר על דרך שפי' בשער הצינורות בפ\"ה. ובזולת זה כאשר \nנבחין כל האצילות המשל לז' ספירות לבדן או על י' ביחד או ג' ראשונות לבדן, ודאי הם \nבחינות שלא ישתוו ואין הכל ענין א'. ובזה יובן משנה אחת בס\"י וז\"ל י\"ס בלימה וכ\"ב \n"},{"index":2,"he":"אותיות יסוד ג' אמות וז' כפולות וי\"ב פשוטות עכ\"ל. והיא משנה שניה והקודמת אליה \nבארנוה בשער הנתיבות, ושם במשנה ההיא אמר שהם ל\"ב נתיבות. ועתה במשנה זו בא לבאר \nחילוקם ומספרם אחר שהספירות אינם כ\"א עשר איך הנתיבות הם ל\"ב, ואמר שהם י\"ס וכ\"ב \nאותיות וכו'. והענין כי אין יחס כלם ביחד שוה אל כאשר יהיו ז' לבד כי אין הארתם של \nאלו כהארתם של אלו, וזה יובחן על כמה דרכים אם בדרך הדמיון אם בדרך החשבון. והמשל \nבזה הספי' הם י' וכל א' כלולה מי' כנודע. הנה יעלו לק'. וזה יעלה חשבונם לאין תכלית \nבחשבון העשריות והמאות כי כל חלק ג\"כ כלול מי' עד אין תכלית. כי אין חלק שנאמר זה \nכתר לבדו וזה חכמה לבדה כדפי' בשער מהות וההנהגה פ\"ב. ואין זה כשנבחינם בערך השבעה \nכי נאמר ז' פעמים ז' או ז' פעמים י', וזה יעלה חשבונם על דרך אחרת שהוא על דרך \nהשביעיות עם היות שג\"כ יעלה לאין תכלית. והנה לא ידמה חשבון הי' עם חשבון הז'. עוד \n"},{"index":3,"he":"על פי הדמיון כאשר נרצה לדמות הי' גוונים שבספירות הנה יצטרפו ויעלו הגוונים באופן \nיותר נאה ומשובח ברבוי גווניו ממה שיעלה אם לא היו כ\"א ז', שלא יעלה הצטרפות \nהגוונים גוון משובח כמו בהיותן עשר. עוד נוכל להמשיל המשל הזה באופן יותר מכוון אל \nהנמשל אם יעשה התריאק\"ה הגדולה אשר יש בה כמה מיני סמים יהיה מעלתה יותר גדולה מה \nשלא יהיה בהתריאק\"ה של ארבעה מינים, כי זו תועיל לסם המות הארסי הממית והקטנה תועיל \nאבל לא כ\"כ וזה מבואר. ועד\"ז נקיש בספירות אחרי שידענו חלוקם בדין ורחמים כמו שקדם \nלנו בשער מהות והנהגה. והנה בהיות רחמי ג' ראשונות עם הז' יהיה המזג נוטה יותר אל \nרחמים, והטעם מפני היות הרחמים פשוטים במזג. וכאשר יהיו ג' ראשונות לבדם יתפשטו \nהרחמים יותר ויותר ויהיה המזג כלו נוטה אל הרחמים מה שלא יהיה כן בהתחברם אל ז' \nספירות אחרונות. וכאשר יהיו הז' לבדם אז המזג נוטה יותר אל הדין מב' המערכות \n"},{"index":4,"he":"הקודמות. ובהקדמה זו תובן המשנה הזו. כי הם ד' מערכות בל\"ב נתיבות והכל בעצם הספי'. \nמערכה ראשונה מזג כלם העשרה ביחד, והיינו י\"ס הנזכרות במשנתינו. עוד מערכ' ב' והם \nג' אמות שהן אמ\"ש שהם כתר חכמה בינה שהם אמות אל החסד והדין והרחמים כמבואר בשער \nהמכריעין פ\"ג. עוד מערכת ג' והם מזג הז' ספירות לבדם אשר הרמז אליהם אותיות כפולות \nשהם בג\"ד כפר\"ת. ונקרא כפולות שהם מקבלות דגש ורפה וישמשו לשתים. ודגש ורפה הוא רמז \nאל הדין והרחמים, ורמז אל ז' ספירות הבנין שהם לפעמים פועלים בדין ולפעמים ברחמים. \nוי\"ב פשוטות הם מערכה ד' שהם הי\"ב גבולים שהם י\"ב הוויות והם ו' קצוות פועלים דין \nורחמים כאשר יתבאר בארוכה בשער פרטי השמות בשם בן ע\"ב בפ\"ז ח' ט' י'. והנה אינם הז' \nספירות אלא הם ו' קצוות שבמקומות ידועים ענפים פרטיים כאשר יתבאר בשער הנז'. ושוב \nמצאנו מאמר בזהר קרוב למשנה זו בהקדמה זו והוא בפ' פקודי (דף רכ\"ז ע\"ב) וז\"ל בפסוק \n"},{"index":5,"he":"ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים וגו'. כל אינון ווי\"ן עבד בצלאל למיהב \nלון לאשראה על נוקבי. ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים, ושבע המאות דאיהו רזא \nשלים, וחמשה הכי נמי, ושבעים כלא רזא חדא. וע\"ד מרזא דא וחושבן דא עשה ווים. וכלא \nברזא דוא\"ו ודיוקנא דוא\"ו אתעבידו וכלא ברזא עילאה עכ\"ל. ופי' בא לבאר ענין הווי\"ן \nבמנינם שאין ראוי להאמין שבא משקלם כך על צד המקרה וההזדמן. אבל היה הענין בכונה \nמכוונת. וזה רצה באמרו כל אינון ווי\"ן דעבד בצלאל, פי' מאחר שבצלאל עשה אותם, וכבר \nדרז\"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, וכן העיד עליו הכתוב (שמות \nלא ג) ואמלא אותו רוח אלדים כו', וביארו כי כמו שבריאת שמים וארץ הי' בחכמה ובתבונה \nובדעת כך היה מעשה המשכן. ומקום שכינת החכמה והתבונה והדעת היה על בצלאל ומטעם זה \nהוכרח שהיה יודע לצרף אותיות שבהם נברא העולם מאחר שרוחניות האותיות שהם נכללות \n"},{"index":6,"he":"בחכמה ובתבונה ובדעת היו נכללים בו. למיהב לון לאשראה על נוקבי וכו' הכונה כי אותם \nהווי\"ם היו רומזים בזכר שהוא הת\"ת הנקרא וא\"ו. ואע\"פ שהיו על העמודים והעמודים עצמם \nזכרים כמפורסם עכ\"ז העיקר היו הווי\"ם שהיו מצד הת\"ת שהוא עיקר הוא\"ו ומהם היה נמשכת \nהשפעת הארץ התחתונה הנרמזת במלכות והעמוד היה ביניהם להורות על העמוד המייחד שמים \nוארץ כנודע עמוד א' יש לו להקב\"ה וצדיק שמו וכו'. ונפיק מרזא דאל\"ף דאיהו חושבן \nשלים. פי' נודע כי כל הספירות כלולות מעשר, והנה לפי זה הם י' פעמים י' עולים למאה \nוכל אחד מהמאה כלולה מי' יעלו לאלף. ומפני היות המנין הזה כולל כל הי\"ס עם כללות \nכללותם קראו חושבן שלים, עניינו מספר שלם. משא\"כ שאר מספרי' שאינם כוללים כל הענפים \nכמספר אלף. ואין לפרש שפי' מספר שלם יהיה, כי האלף מספר שלם מפני שכולל אחדי\"ם \nעשרו\"ת מאו\"ת אלפי\"ם, שכבר כתבו החכמים בחכמת המספר כי שלימות המספר הוא עשרה מטעם \n"},{"index":7,"he":"כי מי' ולמעלה הוא כפל האחדים והעשרות, ובחבור החלקים האלה יעלה ויכפל המספר לאין \nתכלית, וא\"כ המספר השלם הוא העשר וזה דבר ברור. ועוד נוכל לפרשו על דרך זה כי האלפא \nביתא ימצא בה המספר עד ט' מאות, ומשם יחזיר האלפים לאחדים. נמצא לפי זה האלף הוא \nמספר השלם הנועץ סוף המספר בתחלתו ונצייר הנה צורה יפה שבה יתבאר כונתינו בקוצר כזו \nא ב ג ד ה ו ז ח ט אחדים י כ ל מ נ ס ע פ צ עשרות ק ר ש ת ך ם ן ף ץ מאות והנה \nבהשלים המאות ישוה מספר האלפים אל האחדים והאל\"ף הוא הנועץ סופו בתחלתו כי אל\"ף הוא \nאלף הוא פלא והוא כ\"ע הנועץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו בסוד אי\"ן אנ\"י שפי' בשער ג' \nוכן נבארו בשער ממטה למעלה. ולסבה זו נקרא האל\"ף מספר שלם והוא המשכת הת\"ת מהכתר כי \nכללות הספירות מי' הוא ע\"י חכמה ומה גם בעלותה מי' לי' כדפי'. ושבע המאות דאיהו רזא \nשלים דקדק שלא אמר מספר שלם כדקאמר לעיל, מפני שאינו שלם לכלהו, פי' אבל אמר רזא \n"},{"index":8,"he":"שלים כי הז' ספירות הם מלאות ושלימות בכל כללות העשר (חסרה מלה) מעשר ע\"ד העשר \nהקודמות אלא שהקודמות יסודן עשר ולכן עלו לאל\"ף ואלו יסודן שבע ולכן לא עלו כ\"א \nלשבע מאות. ולכן לא אמר מספר שלם מפני שלא נשלם מספר העשר. ונקרא שלם מטעם שלימות \nכל אחד מספירותיה במאה שערים ולזה אמר רזא שלים. וחמשה הכי נמי. פי' כי ה' ג\"כ הם \nבסוד הוא\"ו כמנין הספירות בסוד כללות השבעה בה' כדפי' בשערי'. וכן כשנסיר ממנין \nהשבעה העמו\"ד והאד\"ן נשארו ה'. וע' כלא רזא חדא. פי' כי הע' ג\"כ בסוד שבע מאות אלא \nשאלו כלולים בכללות גדול ואלו נכללים בכללות א' לבד דהיינו כל אחד מז' כלולה מעשר \nנמצאו הז' עולים ע'. ועל דא מרזא דא וחושבן דא עשה ווים. פי' לרמוז הסוד הגדול הזה \nשיהיה הת\"ת כלול מכל הבחי' הללו. וכלא ברזא דוא\"ו כו'. הוקשה לו כי האל\"ף הוא רמז \nבכל העשר וז' מאות ושבעים הם בשבעה וה' ג\"כ, וא\"כ מה ייחס מספר זה לת\"ת. ועל זה \n"},{"index":9,"he":"השיב וכלא ברזא דוא\"ו, וראיה על זה צורתם שהיו עשוין כמין וא\"ו אלא שהוא הת\"ת \nבהיותו כלול מכל המציאיות האלה. ונמצאו הוויית האלה בצורת\"ם ורמיזת\"ם ומקומ\"ם \nוחשבונ\"ם בסוד העליונים. בצורת\"ם שהיו בצורת ו', ברמיזת\"ם שכן היו רומזים לת\"ת, \nבמקומ\"ם שהיו עומדים על העמודים בסוד הוא\"ו על משך הוא\"ו שהוא ת\"ת על צדיק. \nוחשבונ\"ם בסוד האל\"ף ושבע המא\"ות וחמש\"ה ושבעי\"ם. ועתה אין להמלט שלא נאמר שאין הז' \nמאות מכלל האל\"ף. אבל הוא מציאות בפ\"ע שמציאות האל\"ף נבחר ממציאות הז' מאות וכן לע' \nוכן לחמשה כל א' היא מציאות בפ\"ע. והוכרח לענין המשכן להיות הוא\"ו כלול מכל \nהמציאיות מטעם שתהיה ג\"כ המלכות כלולה מכל המציאות. והמשל בזה כשנקח אבן מהאבנים או \nעץ מהעצים ונחלקנו לשנים הנה בהכרח ימצאו אותם החלקים מפאת יחודם שוים בחוטיהם \nוציורהם ולא ישתנו ציור זה מציור זה כי חתיכה אחת היו שניהם ויוכרח להם מציאות א'. \n"},{"index":10,"he":"וכן הדבר באצילות הת\"ת והמלכות אחר שהיו ד\"ו פרצופין כאשר נבאר בשער המעוט. והנה עם \nהיות שנסרם הקב\"ה עכ\"ז הם שוים כדמיון המשל שהמשלנו, ולכן בהיות הזכר מתיחד עם \nהנקבה בכל אבריו יחוד גמור ושלם יוכרח היותן משתווים שווי גמור מקבל הנקבה לזכר \nוהזכר לנקבה שהם כדמות מקבל ומשפיע. ומה גם ראותינו ענין הצנורות שפי' בפ\"א מהשער \nשיחדנו להם. ולכן במשכן לרמוז אל כל חלוקי חלוקם להיות היחוד שלם הוכרח להיותם על \nצד המספר ההוא כדי שתהיה הוא\"ו כלולה מכל החלקים והבחינות שאפשר שתבחן כדי שהנקבה \nג\"כ תבחן בכל הבחינות ההם לקבל ממנו. ומזה הטעם יובן הכרח למה כל מה שאירע ליעקב \nאירע ליוסף (ב\"ר פד ו), מפני שיסוד הוא מיחד הת\"ת והמלכות בכל החלקים והבחינות של \nשניהם וא\"כ יוכרח לפי זה היות בו בחינה שוה אל בחינת המלכות והת\"ת כדי שיהיו \nמקבילות הלולאות ויחדיו יהיו תמים על ראשו: \n \n"},{"index":11,"he":"שער יד פרק ג\nפרק שלישי: \nכונתינו בפ\"ז לבאר מציאיות מתבארים בקצת ממאמרי הזהר והם צריכין אל העיון בחכמה \nהזאת ביותר. והוא במציאות הבינה ובמציאות הת\"ת ובמציאות המלכות. במציאות הבינה, בה \nשני מציאות. ראשונה מציאות שאין לו יחס עם האצילות כלל, ונרמזת במציאיות יו\"ד נקודה \nדקה שבבינה. והשניה מציאות המתייחס עם האצי' מצד המציאות אשר לה. ואין לומר שאין \nמציאות היו\"ד אלא בחכמה, ושאות הבינה היא ה\"א. שגם אות הבינה היא יו\"ד. וכן מבואר \nבדברי הרשב\"י שג' יודין הם ג' ראשונות והיינו בחינת הבינה עם ב' העליונות והיא \nנרמזת ביו\"ד ככל אחת משאר העליונות. אבל כאשר תאציל האצילות במקומם, אז יש לה בחינת \nהה\"א. והנה בחינת היו\"ד נקרא מ\"י שהוא שאלה בלא תשובה מרוב העלמה. ובחינת ה\"א הוא \nנרמזת באלה שהם ג' אבות דהיינו ג' ווי\"ן שבצורת הה\"א כזה ה', והוא\"ו הימיני הוא \nחסד, והגג שלה הוא גבורה, והרגל התלוי הוא ת\"ת. והם נקראים אלה. ולעמוד על ענין זה \n"},{"index":12,"he":"היטיב, צריך לעיין במה שנכתוב בשער השמות פ\"ח ט' ובשער ממטה למעלה פ\"ה בשם אלדי\"ם \nשהוא צרוף מ\"י אל\"ה, ה' על י' כמבואר בתקונים פעמים הרבה. ירצה ה' שהוא לבוש אל \nהיו\"ד כזה. ולכן היא נקבה כי בחינת הגילוי גרמה לה היותה נקבה. אבל קודם היא י' לבד \nבסוד נקודה שוה אל שתי הנקודות. אבל בסבת אצילותה להאציל האצילות נצטייר בה מציאות \nג' קווים. כי בהיותה משגחת בחסד להשפיעם יוכרח היות בה בחינת החסד, ובהיותה משגחת \nברחמים יוכרח היות בה בחינת הרחמים, ובהיותה משגחת בדין יוכרח היות בה בחינת הדין. \nוג' בחינות האלה שנצטייר בה זה ודאי מציאות מקור ג' קווין שנשארו שם בדקות שהם שרש \nומקור אל המתגלים. ואין שאלה לומר שהאבות אינם ווין אלא הת\"ת לבד. כי כן פי' \nבתיקונים בזולת הדרוש ואמרו שג' פסוקים ו\"יסע ו\"יבא ו\"יט הם ג' ווי\"ם בג' אבות. \nואחר שבארנו שני המציאות האלה בבינה נאמר כי גם שתיהם במלכות. והם נרמזים בשתי \n"},{"index":13,"he":"אותיות אלה ממש בה' וי' כי עיקרה היא יו\"ד ומציאותה המתאצל אליה מקבלת הג' קווים \n[שהם נה\"י] ונעשית ה'. וקרוב לענין זה נתבאר בזהר (שלח דף קע\"א.) וז\"ל פתח ההוא \nינוקא ואמר, והיה ביום ההוא, לא ידיע מאן הוא. אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה \nאיהו. אמאי איקרי יום ההוא. אלא רזא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי \nהוא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא. פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא \nלאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא איתוסף ביה ה'. זמינא \nירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעי. הכא אית למימר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא \nודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי, אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה \nכד אסתחרן אקרון ירושלים והכי אתתחמן אית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אילין פנימאן \nואילין לבר ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן לשכות ואית דרגין דאיקרון כד אסתתחרן היכל \n"},{"index":14,"he":"ודביר. לגו מכל אינון דרגין, אית נקודה חדא כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום \nההוא וסימנך ההוא יקרא ארץ רפאים. וכד יקום יומא דא מגו (כיפין) (שבכין) דעזרה יקום \nנביעו דמיין והאי נביעו מן הים הקדמוני ליהוו כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו \nחלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאימיה. כך חציים אל הים \nהקדמוני וכו' עכ\"ל. והנה המאמר הזה רב במקומו ואנו קצרנוהו והעתקנוהו ממנו הצורך \nאלינו. והענין בקצרה, זה הינוקא היה תנוק א' שנסתלק מן העולם לסבה ידועה אליו יתברך \nוכאשר עלתה נשמתו אל פתח שערי ג\"ע אחזו בו הכרובים שומרי הגן לבלתי תתו להכנס לסבה \nשנאמרה שם ובין כך ובין כך היה ראש ישיבת הצדיקים דורש בפסוק זה והיה ביום ההוא \nוהתינוק מבחוץ הקשה וז\"ל מיין דאינון מלרע היך סלקין לעילא מיניה לאתר עילאה יתיר \nמיניה בכמה דרגין ומה איצטרך לון לאינון מיין. ומה אתר דכל מבועין ונחלין נפקין \n"},{"index":15,"he":"מיניה ולית פסיקו למבועי ונחלוי אשתקייא מאתר נגוב מאן חמא חפירא דבירא יהיב מייא \nלמבועא דנביע. וכי ירושלם יהיב מים אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן \nעכ\"ל. והיא קושיא חזקה, כי ירושלם היא המלכות והים הקדמוני היא בינה ולפיכך נקרא \nקדמוני וכיצד אפשר שישוקה הבינה מהמלכות. ולהשיב על הקושיא הזאת אחר שהכניסוהו \nלישיבה פתח ואמר והיה ביום ההוא לא ידיע וכו' כי מלת הוא מורה על הנסתר והיא כנוי \nאל ההעלם כאשר נבאר בשער ערכי הכנויים וה\"א הידיעה מורה על הנגלה כמפורסם. והנה הם \nב' הפכים במלה אחת. וזה כיוון באמרו ההוא לא ידיע מאן הוא. פי' הוא מורה העלם, \nוההוא מורה התגלות, והם ב' הפכים. והשיב אלא בכל אתר ביום ההוא, הוא המלכות, שהוא \nיום האחרון. ואע\"פ שהיא מדת לילה ג\"כ הוא יום, שהרי ז' ימים הם, וכבר יתייחס אליה \nשם יום. ומאחר שהיא המלכות ראוי לבא בה' הידיעה מפני שהיא גלויה וידועה. אבל תיבת \n"},{"index":16,"he":"הוא לא יצדק שהוא מורה על ההעלם כדפי'. והשיב אלא רזא דא הוא יומא כו'. פי' להורות \nעל מציאות היו\"ד שהוא מציאות נעלם שיש בה. כי המלכות היא שירותא וסיומא שהוא תחלה \nוסוף כדאמרי' תחלת המחשבה סוף המעשה שהיא למעלה בחכמה במציאות יו\"ד והיא סוף המעשה \nבמלכות במציאות ה'. ואמר שהמציאות הנעלם שהוא התחלה נקרא הוא, שמורה על התחלה. \nוראייה ממאי דכתיב ועבד הלוי הוא, ועבודת הלוי היא אל הבינה כדפי' בשער מהות והנהגה \nבפ\"י. והנה הוא, מורה על שירותא שהוא תחלה וראשון כי הבינה נקרא שירותא דקיימא \nלשאלתא כדפי' שם בפט\"ו. ובחי' המציאות המתגלה שהוא סוף כל דרגין נקרא ההוא בה' \nהידיעה. נמצא תיבת ההוא מורה על שני המציאיות יחד. והנה ביאר הינוקא ב' המציאיות \nשלה בה' שסביב לי' בענין ההוא. והנה הנקודה האמצעית נקרא כבודה בת מלך פנימה. וכן \nנקרא בת עין שהוא כבבת עין נקודה זעירא דקיקא וסביבה ג' גוונים שהם גווני הקשת הם \n"},{"index":17,"he":"ג' אבות. והנה בעלות הנקודה הזאת אל מקומה הרמתה אל בית אביה חכמה באמצעות שפע \nהבינה שהיא האם המניק לה החלב וע\"י תתעלה עד שהיא עולה והיא משפעת אפי' בבינה עצמה \nכדקאמר כגוונא דאימא דברה וכו', וכן תשפיע אל מציאותה התחתון שבה ממש (שהיא הה' \nלזון בו התחתונים) וזהו וחצים אל הים האחרון. וכלל הדברים, כי הבינה לה ה' ומציאותה \nג' אבות. ולמלכות ה' ומציאותה נצח והוד ויסוד. ושתי הקדמות אלו נתבארו ברעיא מהימנא \n(תרומה דקנ\"ח) וז\"ל מאנא דקב\"ה איהי שכינתא דאיהו מאנא לשמשא לבעלה איהי מנרתא \nדיליה דאתמר בה שבע ביום הללתיך דאינון הגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד יסוד \nומלכות. ז' כלילן. מז' דרגין אלין ג' קני מנורה מצדה האחד, גופא ותרין דרועי דמלכא \nאיהו נר מצוה לאנהרא בהון. וג' קני מנורה מצדה השני, אינון תרין שוקין וברית ואיהו \nנר מערבית לאנהרא בהון. מנרתא דמלכא אתקריאת ואיהי נר לאנהרא ביה נר מצוה דאתמר ביה \n"},{"index":18,"he":"מצות ה' ברה מאירת עינים ומאן רישא דמנרתא בינה ה' עילאה דאית לה תלת קנים בדיוקנא \nדא ה' תלת ווי\"ן דאינון תלת אבהן. ה' תניינא ג' קנים תניינין בדיוקנא דא ה' תלת \nווי\"ן דאינון נצח הוד יסוד. ו' מנרתא דאמצעיתא ב\"ן י\"ה על שמיה אתקרי בינה איהו \nכליל שית קנים לתתא בחשבון ו' בו' קנים דיליה. י אשת חיל עטרת בעלה תגא דס\"ת בצורת \nזיין. מסטרא דעלמא דאתי לאו איהי מאנא לגביה ולאו משמשא לגביה אלא עטרה על רישיה \nאבל בעלמא דין איהי כגוונא דא הוה\"י איהי מאנא תחותיה שמושא דיליה וכו' עכ\"ל. ובו \nבפירוש כי ב' ההי\"ן הם ג' ווי\"ן כל אחד מהם. וגם מציאות המלכות שהיא לפעמים יו\"ד \nבעלותה למעלה ואז היא נקראת אשת חיל עטרת בעלה שהיא י' עטרה על ו' ונעשית ז' ואיהי \nעטרת תפארת וזו כאשר היא עולה לבינה להתייחד עם החכמה שמשם מציאותה כדפי' לעיל. \nועתה נבא בפ' זה לבאר עוד ענין מציאיות היו\"ד אל המלכות בה\"א עם היות שיתבאר בשער \nהמיעוט: \n \n"}]}
