{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-69","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":69,"title":"פרק שלישי:","hebrewTitle":"פרק שלישי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שלישי: \nבחלק הבריאה: \nהבריאה הוא הכסא, ונקרא בלשון הזוהר כורסיא. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה [בר\"מ פ' בא ד\"מג.] \nולית עליה אלהא אחרא דאוסיף וגרע ביה. לבתר עבד משמשין לאילין מאנין כורסייא בד' \nסמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשר וכולא איהו כורסייא וכו'. ומ\"ש ולית עליה אלהא \nוכו' פי' בשער עצמות וכלים פ\"ח. והיתה כוונתינו בהעתקתו הנה להורות על קשר מאמר עם \nהמאמר שהעתקנו שם ונתעסקנו בביאור ע\"ס הנאצלות. ואמר לבתר עבד פי' לאחר שהשלים \nאצילות י' ספי' עוד רצה לברוא כסא שהיא משמשא בי' מדרגותיה לי' ספירות דאצילות שהם \nהמאנין כדפי' שם, ובאר שהמשמשים הם הכסא שיש לה ד' סמכין ושש מדרגות שהם י'. ומפני \nשהוקשה לו שא\"כ יהיו י\"א, העשר והכסא הנסמך על העמודים והמדרגות נמצאו י\"א, לכן אמר \nוכולא כורסייא פירוש קיבוץ הכל הוא הכסא. שאין הכסא זולת ענין המדרגות והעמודים, \nאלא קבוץ המדרגות והעמודים הוא הכסא. וענין ד' סמכין ושש מעלות, הוא מפני שכן \n"},{"index":2,"he":"נחלקות הספירות כמו שנאמר בספר יצירה אחת שתים שלש ארבע ואח\"כ שש קצוות כדפי' בשער \nג' בפ\"ד. ונקראים משמשים לי' ספירות, מן הטעם שפי' בפ\"ק כי היא פועלת השנויים \nבהתלבש אור הי' ספירות בי' משמשין. עוד בתיקונים (בהקדמה דף ד') בענין הכסא, וז\"ל \nודמות החיות מראיהן כגחלי אש. אילין אינון נקודין דאורייתא דאינון תשעה דבהון \nאתבריאו ט' גלגלים דכורסייא. כורסייא איהו עשיראה לט' גלגלים ונהרין בהון י' אתוון \nדיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ובהון אתבריאו עכ\"ל לענייננו. והנה ביאר כי הט' נקודין הם ט' \nספי' כנודע וכמו שנבאר בשע' שם בן ד' פ\"ד. ואמר שעל ידיהם נבראו תשע גלגלים של הכסא \nשהם עצמם עצם הכסא כדפי' לעיל בענין העמודים. ואמר כורסייא איהו עשיראה נתכווין \nלתרץ למה הם ט' גלגלין ולא י' כמשפטם, ואמר שהטעם מפני שהכסא עצמו משלים המנין כי \nהכסא הוא על הגלגלים. ונהרין בהון י' אתוון כיון על נצוצות הספי' המתפשטות ומאירות \n"},{"index":3,"he":"אורם בכסא. וי' אתוון הם עשר ספי' עצמם כמו שנבאר בשער הנז'. ודקדק עוד באמרו ובהון \nאתבריאו פי' בכח י' אותיות המתלבשות בהן נבראת כהדין קמצא דלבושי' מיניה כי הכסא \nוגלגליו לבוש אל האותיות שהם הספי'. והאותיות סבה אל הלבושי' נמצאו הכל אחד. וכן \nראוי לעולם שלא להפריד בריאה מאצי' שהם לבושי י\"ט. ואמר הרשב\"י בתיקונים (שם דף ג) \nוזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בי' ספירן דבריאה כו', והכוונה על האור המתפשט \nבהם שהספירות הם האותיות. וסוף המאמר הזה באר הרשב\"י עוד (שם דף ד') כי בראשית ברא \nאלדים, פירושו בשכינה שהיא תורת אמת תורתו של אמת דהיינו שכינה הנקראת ג\"כ ראשית \nוהוא המורה מה שנעלם בת\"ת ולכן נקרא תורת אמת ולשון תורה הוא לשון הוראה, ואמר \nשבמלכות הנקראת ראשית ברא דהיינו בריאה. אלדי\"ם שעול\"ה בחשבון הכסא שעולה למנין \nפ\"ו. והאריך שם בענין והכלל כי הכסא נבראת מכח המלכות והיא עולם הבריאה לבוש אל \n"},{"index":4,"he":"האצילות. עוד בתיקונים (שם ד\"ו) וז\"ל הכא שם ידו\"ד איהו וכנוייה חד בגין דמיניה \nאשתכח כנוייה אבל מסטרא די\"ס דבריאה לאו שם יהו\"ה וכנוייה חד הה\"ד כל הנקרא בשמי \nולכבודי בראתיו וכו' הרי ספירות אתקריאו בשם ידו\"ד ובשם אדנ\"י ואינון דאדנ\"י \nאתבריאו וכו' עכ\"ל. ופי', למעלה מן הענין ביאר שם בן ד' במלואיו איש על דגלו \nבאותיותיו ואח\"כ אמר הכא שם הוי\"ה איהו וכו'. הכוונה בשמות הנזכר שהם באצילות. שם \nידו\"ד הנרמז בכל האצילות בכלל כדפי' בשער עצמות וכלים וכמו שנבאר בשער שם בן ד'. \nהנה האצילות איהו וכנוייה חד, כמו שפי' בפ\"ב שבאצילות הוא יחוד גמור יחוד האמיתי \nאבל בבריאה אין העצמות והספירות מתיחדות יחוד גמור ואמיתי כדפי' למעלה. כל הנקרא \nבשמי וכו' פי' נקרא בשמי אבל אינו שמי ממש, והיינו בראתיו פי' בריאה מלשון הבדל \nכדפי'. הנה שאין היחוד הגמור אלא אדרבא נבדל מהשורש. הרי ספי' אתקריאו בשם ידו\"ד. \n"},{"index":5,"he":"פי' האצילות נקרא בשם בן ד'. אמנם הבריאה נקרא בשם אדנ\"י. וכמו ששם ידו\"ד כולל כל \nהעשר כן שם אדנ\"י כולל כל עשר כי הם ד' אותיות נגד ד' כמו שנבאר בשער השמות שאלו \nהד' הם היכל לד' האלו, וכן הבריאה היכל אל האצילות. והנה ענין הבריאה וענין הכסא \nהוא, שכאשר נטרדה שכינת עוזו ונתמעט הירח הרבה את חייליה להפיס את דעתה. וענין רבוי \nחייליה הוא, כי כל ספירה וספירה נתנה ובראה מכחה ענף אחד, ונתייחדו י' ענפים למטה \nמהמלכות ונעשו לה כסא והוא הכסא שאמרנו לעיל. ואלו הי' ענפים הם היכל לי' עליונים \nוהם משפיעים איש איש על עבודתו ואל ענפו התחתון, ולפי שהם למטה מהמלכות הם נקראים \nעל שמה אדנ\"י וז\"ש ואלין דאדנ\"י אתבריאו. ובענין זה יובן כי במקום א' חלק הרשב\"י \nע\"ה י' ענפים לד' סמכין ושית דרגין, ובמ\"א (הנ\"ל) לט' גלגלין וכורסייא. והטעם, כי \nמאחר שהם ענפים נבראו מי\"ס לכן נחלקים בחלקי הספירות ושני החלקים הנזכר הם חלקים \n"},{"index":6,"he":"מורגלים בספי'. וקרוב אל ענין זה מצאנו עוד בס' הזהר פ' משפטים (דף קכ\"ו.) וז\"ל היא \nהחיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל כו'. מאן חיה דא. אמר רבי יוסי א\"ר חייא חיה זוטרתי. \nוכי אית חיה זוטרתי. אין. חיה זוטרתי, וחיה עלאה, וחיה זוטרתי דזוטרתי. ויראו את \nאלהי ישראל דייקא כמה דאמינא עכ\"ל. וכונתו כי חיה שתחת אלהי ישראל היא הבריאה, \nוקראה זוטרתי מפני החיה עלאה שהיא המלכות. והנה המלכות נק' אלהי ישראל, פי' שכינתא \nשל הת\"ת. והקשה וכי אית חיה זוטרתי, כי עד עתה לא שמענו אלא המלכות הנקרא חיה. \nוהשיב אין, חיה זוטרתי שהיא הבריאה, וחיה עלאה שהיא המלכות, וחיה זוטרתי דזוטרתי \nשהיא היצירה. או ירצה כי קרא חיה זוטרתי למלכות. ומה ששאל וכי אית, מפני שלא נדמה \nאלינו לעולם היות חיה למעלה ממלכות עד שנקרא המלכות בערכה חיה זוטרתי. ותירץ אין, \nחיה זוטרתי שהיא המלכות, וחיה עלאה שהוא הת\"ת עד שבערכו נקרא המלכות זוטרתי, וחיה \n"},{"index":7,"he":"זוטרתי דזוטרתי היינו הבריאה שהיא למטה מהמלכות. ואצלנו הראשון עקר ומוכרח מתוך \nהמאמר במקומו. וכן עוד קרוב לכונתינו מצאנו לר' יצחק הכהן בר יעקב ז\"ל, וז\"ל כבר \nעמדתם על שרשי אצילות המעלות מראש כ\"ע עד הברכה חיים עד העולם. עכשיו יש להתעורר \nסוד האצילות הנאצל מהם אצילות מעלות כדמות גויות לנשמות נקובים בשמות כאשר קבלנום \nמחכמי קדם ומספרים דרב חמאי, לא ראיתיו בכל פרינציאה כ\"א לג' חסידים. הא' היה \nבנרבונה חכם מופלג מקובל מפי זקן ורב וגם רבו הזקן הקדוש ההוא היו מעידים עליו כי \nאליהו היה נגלה אליו מיום הכפורים ליוה\"כ, והשנים באדלי היא העיר הגדולה. האצילות \nהראשון שהוא כדמות גוף רוחני לאצילות הקדמון שמו סביא\"ל וקוראים אותו שר רום \nהמעלות. השני לו היא אצילות חכמה ששמו פליא\"ל הוא שר פלאות החכמה וקבלנו ששמו אשר \nבו נגלה אצילותו הוא זקוניא\"ל ושמו סגסגא\"ל בחשבון והדרת פני זק\"ן (ויקרא יט) והוא \n"},{"index":8,"he":"מטע החכמה מטע ה' להתפאר והסימן ביום נטעך תשגשגי (ישעיה יז יא) כי הסמך והשין \nמתחלפים זה לזה ומוצא אחד להם. השר השלישי הוא השר הנאצל מאצילות התשובה שהוא אוצר \nלכל יודעי בינה ובעלי יראה גדולה ושמו ירואיא\"ל. ושלשתם רמזם הכתוב בתורה בפסוק א' \nמפני שיב\"ה תקום והדרת פני זק\"ן וירא\"ת מאלהיך. אלה השלשה נקראים גויות לנשמות \nקשורים זה בזה כדמות השלהבת הקשורה בגחלת פנימות לפנימיות עזרי מעם ה' וכו'. הז' \nמעלות, עוד מהם ג\"כ ז' מעלות נאצלות בדמות גויות לנשמות ואם הנה רוחניות. שם המעלה \nהראשונה מיהרו\"ן שר החסד המיוחד למים, השני לו גבירורו\"ן הוא שר של גבורה החזקה \nוהנוראה, הג' שמו ידידרירו\"ן הוא שר הרחמים שהוא ידיד ה', הד' שמו סתירירו\"ן הוא שר \nיסוד עולם הגנוז והנסתר בקו האמצעי הנקרא סתר עליון וזהו יושב בסתר עליון בצל שדי \nיתלונן (תהלים צא א) ודי למשכיל, הה' שמו נצחירירו\"ן הוא שר הנצחון הוא נצח ישראל. \n"},{"index":9,"he":"הו' הודירירו\"ן הוא שר נאצל מאצילות ההוד. הז' שמו ספירירו\"ן הוא שר נאצל מאצילות \nסוף כל המעלות. ואלה שמות הגבורים אשר מעולם. וקבלנו בזה כי הג' ראשונות נחתמים \nבסוף בשם א\"ל, והז' רו\"ן בסופם. כי הג' הם כחות מכחות הנאצלות בכח החפץ הגדול האדיר \nהעליון על כלם עלות על כל העלות וסיבת כל הסבות. והז' כדמות נרות דולקים ומאירים כל \nאחד ואחד נר\"ו מהשבעה פנימיים, שהם כדמיון נשמות פנימיות והם כדמיון גויות רוחנית. \nעכ\"ל החכם מנוחתו כבוד. ואמר שי' כתרים אלה הם לבוש אל י' כתרי הספי' ושהם לבוש אל \nהרוחניות כדמיון גויות לנשמות, ואין ספק היות הענין הזה הכסא הנזכר לעילא הוא \nהבריאה. ואח\"כ הוסיף הרב בביאור ג' עמודים נאצלים ממדת המלכות. ושמם מלכיא\"ל על שם \nמדת המלכות, והשני עטוריא\"ל ע\"ש עטרת זהב הבינה, והג' נשריאל ע\"ש הת\"ת. ואמר כי כלם \nנאצלים מהמלכות והם נושאים אותה ועובדים עבודתה ומעלים הכסא מאצילות לאצילות עד \n"},{"index":10,"he":"ידיד ה' המחבק אותה ומנשקה באמצעות יסוד עולם. ואמר כי י\"ג ענפים אלו הם י\"ג מדות. \nושם סימן אל שלשה עמודים אלה נע\"מ חרו\"ן, ופי' בשם זה הכולל שלשתן, כי רו\"ן רמז \nבת\"ת דכתיב (ירמיה לא) רנו ליעקב שמחה וע\"מ (מ\"ב יב ל) עטרת מלכם, שהם ג' מקורותם \nשכלם במלכות, וג' מדות אחרונות הם אלו. ונוטריקון נע\"מ חרו\"ן, נוש\"א עו\"ן מר\"ד \nחט\"א, למען ישוב מחרון אפו ויחמול וירחם. ע\"כ כלל דבריו בקיצור נמרץ. ומפני שאינו \nמתיחס אל עניננו קצרנו בו בכל האפשר. ואחר שנתבאר בפ\"ז ענין הבריאה, נבא לבאר \nבפרקים אחרים ענין היצירה: \n \n"},{"index":11,"he":"שער טז פרק ד\nפרק רביעי: \nבחלק היצירה: \nכבר בארנו כי היצירה הוא מטטרו\"ן. ולא מטטרו\"ן ממש אלא על דרך אשר נבאר. והענין הוא \nכי המלאך הזה נקרא בשני שמות פעמים נקרא מטטרו\"ן ופעמים נקרא מיטטרו\"ן בי'. והכונה \nכאשר המלאך הזה לבוש השכינה והשכינה מתעלמת בתוכו והיא מראה פעולתיה על ידו אז נקרא \nמיטטרו\"ן ביו\"ד רמז אל השכינ' הכלולה מעשר היורדת ומתעלמת ומסתתרת בתוכו, ולא \nהשכינה ממש אלא ניצוץ והאור המתאצל מהשכינה והוא ניצוץ ואור כלול מי' נציצות. \nוכביכול הדבר הזה נקרא גלות השכינה וזה נתבאר בתיקונים [תקונא כ\"א דף סא.] וז\"ל \nועוד שלף איש נעלו, דא גופא דאיהו אתתא כלי דיליה ודא מטטרו\"ן. ונתן לרעהו, דלזמנין \nאשתכח ביה עמודא דאמצעיתא ולזמנין צדיק. ולזמנין שכינתא עלאה איהי תעודה ביה, \nולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה ביה. ודא איהו גל נעול וביה מעיין חתום דאיהי \nשכינתא י' כלילא מי\"ס י' מן מיטטרו\"ן כל ספירן פועלין ביה בהאי עלמא שפלה וביה יבום \n"},{"index":12,"he":"וחליצה וגט פטורין. וכל אתוון ביה אינון תמורות כגון מצפ\"ץ ואיהו נעילת חגין וזמנין \nוי\"ט נעילת דלת בפני לווין. ביום הכפורים דאיהו עלמא דאתי לא איתקרי ידו\"ד באדנ\"י \nדאיהו דין [ואיהו נעל נעילת דלת] ואינו נועל הדלת אלא איהי פתיחא לקבל שבים. ובג\"ד \nיום הכפורים אסור בנעילת הסנדל, דלית יחודא ביה לקב\"ה ושכינתא דלזמנין איהי שכינתא \nואסתלק קב\"ה ולזמנין קב\"ה ואסתלק שכינתא. ובג\"ד עונת ת\"ח בשבת, דביומין דחול דשליט \nמטטרו\"ן אתמר ביה יהיה סגור ששת ימי המעשה, ביה איהי סגירא תרעא. וביום השבת יפתח, \nיפתח תרעא ותיפוק מיניה שכינתא לאתייחדא עם בעלה עכ\"ל. וזה פירושו שלף איש נעלו דא \nגופא פי' ת\"ת הנקרא גוף ונק' איש כנודע. והנה ת\"ת שולף הנעל שהיא המלכות בהיותה \nבמטטרון הנק' ג\"כ נעל כדפי' לעיל. וכבר נודע כי נעל הוא כלי כי כן הכריעו במסכת \nמציעא (דמ\"ז.) בענין הקנין שצריך כלי, ולכן מלכות שנקראת כלי נרמז במלת נעלו. וזהו \n"},{"index":13,"he":"שכפל אתתא כלי דיליה. פי' היא אשתו ולכן נק' כלי וזה היחס שלה במלת נעל. ונתן \nלרעהו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי ת\"ת ויסוד הם ב' רעים בבחינת המלכות ששניהם \nמשמשים עמה כי פעמים תתייחד המלכות עם הת\"ת עצמו וע\"י צדיק ופעמים בצדיק לבדו. ומה \nשקרא עתה לת\"ת גוף מטעם שקורא למלכות אתתא כלי וכו'. וענין שליפה אינה אלא ברגל, \nלכן קורא לת\"ת גוף כדי שתתיחס אליו לשון שליפה. ולזמנין שכינתא עילאה כו'. הכונה \nלבאר לשון הכתוב (רות ד) וזאת לפנים בישראל על [הגאולה ועל התמורה כו' וזאת התעודה \nבישראל], והאריך בזה להכריח שהמלכות היא בתוך מטטרו\"ן כדמפרש ואזיל. ובינה נקרא \nתעודה והמלכות תמורה. ואמר ולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה פי' נקראת תמורה ביה, \nפי' במטטרו\"ן, וזה יהיה לפי היות הנהגת העולם על ידה פעמי' ע\"י הבינה פעמי' ע\"י \nהמלכות כאשר נבאר. וכל זה יהיה ביחוד תפארת ויסוד עם שתיהם כדפי'. והטעם שנק' הבינה \n"},{"index":14,"he":"תעודה, מפני שבה מתוועדים כל המדות ר\"ל שש קצוות, או בסוד היובל. והמלכות נקרא \nתמורה, מפני שבה תמורות כל מה שבעליונים דוגמתו ותמורתו בה, כעין הים שיש בה כל שיש \nביבשה (ע' זהר בשלח מ\"ח ב'). ודא איהו גן נעול. לפי הנראה לכאורה דגן היינו בינה \nדאיהי נעולה ביה ומעין היא מלכות דאיהי חתומה ביה. ודוחק לפרש כן. אלא תרווייהו \nאמלכות קא מהדר דאיהי גן ומעיין. ושתי בחינות הם בה. גן בערך בחינתה הנקראת שכינה \nתתאה דהיינו מציאות ה. ובערך הנקראת יו\"ד היינו מעיין פי' נקודת המעיין והמקור \nהיינו ו. והיינו דקאמר דאיהי שכינתא י' כלולה מי\"ס, והיא חתומה בתוך מטטרו\"ן, ולזה \nרמז באמרו י' מן מיטטרו\"ן שהיא השכינה הגנוזה בתוכו, ונקרא השכינה י' לרמוז שהיא \nכלולה מי' כאשר היא גנוזה בתוך מט\"ט. ולזה אמר בהכרח, כל ספירן פועלין בי' בהאי \nעלמא שפלה. פי' כל הספי' מתלבשות במטטרו\"ן לפעול ע\"י מטטרו\"ן בעה\"ז, ולזה הוכרח \n"},{"index":15,"he":"היות השכינה כלולה בתוכו כמו שנבאר עוד. וביה יבום וחליצה. פי' בו ענין חליצת סנדל \nשרומז שם להפשטת הנעל כדפי', או יבום שהוא ונתן לרעהו, דהיינו הצדיק שהוא ריע אל \nהת\"ת ומיבם אשתו, והכל ע\"י מטטרו\"ן כמו שאמר למעלה ולזמנין צדיק וכו'. וכן גט \nפטורין שהוא ענין גרושין וגרושי השכינה מבעלה הוא בהיותה בגלות במטטרו\"ן כמו שנבאר. \nוכל אתוון ביה אינון תמורות. פי' כל שנוי שמות ברל\"א שערים הם ע\"י מטטרו\"ן כאשר \nיתבאר שם, ותמורות יהו\"ה באדנ\"י הוא במלכות. וכל תמורה הוא במטטרו\"ן הא כיצד, אלא \nשהמלכות היא בתוך מטטרו\"ן. וענין התמורה יתבאר בשער הצירוף. וענין נעילת חגין וכו', \nנודע כי סתם חג וי\"ט הוא במלכות ולא תקבל בהיותה נעולה בתוך מטטרו\"ן נמצא מטטרו\"ן \nהוא נעילת חגין וכו'. נעילת דלת בפני לווין. כי הוא נועל דלת השפע בפני המלכות שלא \nתקבל מבעלה, כי לא יתיחדו בימות החול אלא על ידה. וענין לווין, פי' כי הירח לווה מן \n"},{"index":16,"he":"השמש כענין שנאמר (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל. פי' כי הת\"ת מלוה ומשפיע אורו \nושפעו למלכות וחייליה כדמיון השמש עם הירח ושאר הכוכבים. ומטטרו\"ן נועל הדלת, כי \nבהיות ימות החול אז היא נעולה ולא תקבל כי אם ע\"י. ולא ע\"י ממש אלא כמו שפי' כי \nשכינה בתחתונים צורך גבוה, כי בהיות האם מניקה חלב לילדיה יתרבה החלב בדדיה וכן \nבהיות המלכות מנהגת העולם היא בעצמה מחלקת מזון בשופע לכל חייליה והתחתונים ואז \nיתרבה בה השפע והטוב. ובהיות ימות החול והגלות אז לא תשפיע כ\"א בצמצום ואז אינה \nמקבלת שפע בשופע. וזה מה שפעמים נמצא בדברי הרשב\"י בתיקונים ובשאר ספריו שמלכות \nמקבלת מזון ע\"י שליח מטטרו\"ן, וזה א\"א דברים כפשוטן כי מי נתן מלאך נוצר בתוך \nהאצילות, אלא כדפי', ועוד נוסיף לקח בענין בפרק הבא. ובימות החול והגלות הדלת סגור \nונעול מתנהג ע\"י השר הזה. ובימות השבתות וי\"ה אז הוא חירות ויובל. ועם הענין הזה \n"},{"index":17,"he":"נתבאר שאר המאמר. אמנם לרמוז אל שהגלות היא העלם שכינה בתוך מטטרון נרמז עוד \nבתיקונים (תקונא נו דף צ.) וז\"ל כד גלת שכינתא כל ספירן נחתו עמה ולית פרודא בה \nובין י' ספירן וכד נחתו אתלבשו בשית יומין דחול שית ענפין. חסד ביומא קדמאה גבורה \nביומא תניינא עמודא דאמצעיתא ביומא תליתאה תלת ספירן תניינין בתלת יומין אחרנין \nדאינון יומא רביעאה חמישאה שתיתאה וכו' עכ\"ל. הנה בפי' שהשכינה גלתה ביומין דחול \nשהוא מטטרון. וכדפי' הרשב\"י במ\"א (בהקדמה ד\"ב ע\"ב) וז\"ל והכי סליק מלאך כחושבן תרין \nשמהן כחדא, ובג\"ד אתקרי מלאך שר הפנים דע\"י שליח דא מתייחדים בשית יומי דחול עכ\"ל. \nוזהו ענין הזוג בימי החול שהוא ע\"י מטטרו\"ן כאשר נמצא בדברי הרשב\"י. ועוד כענין הזה \nפי' הרשב\"י בר\"מ (בפ' תצא דף רפ\"א.) וז\"ל ועל התמורה, שכינתא תתאה באן אתר אתטמרת \nבעולימא דילה מטטרון עכ\"ל. ועוד בתיקוני' (תז\"ח דף קי\"ט.) ויונה קדישא כל שית יומין \n"},{"index":18,"he":"דחול אזלא מנדדא מדוך לדוך. ואם אשכחת צדיק בעלמא אתדבקת ביה ואם לאו אתחזרת לקינהא \nבההוא אתר דאקרי ק\"ן צפור. ומאי ניהו קן דילה מטטרו\"ן די שמיה שדי דאיהו נטיר תרעא \nדאתמר ביה זה השער לה' כו' עכ\"ל לעניינו. ולמעלה מהמאמר הזה ספר בשבחי המלכות ביום \nהשבת וי\"ט ביחודה עם בעלה למעלה, ועתה בא לבאר כי בימי החול אין הדבר כן. וענין ימי \nהחול האלה לפי האמת קשה להולמם כי לכאורה ישתומם המשכיל. כי ח\"ו נראה סלוק השגחה \nקצת כי מסר השגחתו לתחתונים, וכן קשה שנאמר כי גם בהיות ישראל על ממשלתם בהיות ימי \nהחול שיהיו מונהגים על פי המלאך הזה שזכרנו והרי הוזהרנו בו (שמות כג כא) אל תמר בו \nודרז\"ל אל תמירני בו. וביאור התר ספקות אלו יתבאר בפ' זה: \n \n"}]}
