{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-7","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":7,"title":"שער ב פרק ד","hebrewTitle":"שער ב פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"שער ב פרק ד\nפרק רביעי: \nבתקונים משמע שלא היתה פעולת המאמרים ע\"י שום אחד מג' ראשונות שהמאמר הראשון הוא \nכתר, יהי אור. ומאמר שני חכמה, יהי רקיע. ומאמר שלישי בינה, יקוו המים. וז\"ל \n(בתקונא מ\"ב דף ע\"ט) בראשית תמן איש דאתמר ביה ויעקב איש תם ודא יומא תליתאה דהא \nתלת אומנין הוו עד הכא. יומא קדמאה יומא תניינא ויומא תליתאה כל חד אפיק אומנותיה. \nיומא קדמאה א\"ל ההוא אמון מופלא ומכוסה ההוא דרגא דאקרי אי\"ן כליל תלת ספירין א' \nכתר י' חכמה ן' בינה כו' אמר לכל אחד מתלת יומין דיפיק אומנותיה אמר ליומא קדמאה \nיהי אור מיד אפיק אומנותיה ועביד ליה הה\"ד ויהי אור. והא אוקמוה דלית הויה אלא ע\"י \nעשיה. א' מן אי\"ן דהוה פרח באויר אפיק אור, י' אפיק רקיע, ן' מן אי\"ן אפיק יבשה \nהה\"ד ויאמר אלקים יקוו המים כו' עכ\"ל. נראה ממנו בפירוש כי הפועלים היו האומנים שהם \nהימים הששה ופעלו במאמר שלשה ראשונות שהם אין. וממה שראוי להבינו ג\"כ בענין המאמרות \n"},{"index":2,"he":"האלה הוא היותם עשר ואע\"ג שהם עשר ידענו שאין בריאה ופעולה אם לא ע\"י ששת ימים לבד \nשהם גדולה יום אחד גבורה יום שני תפארת יום שלישי נצח יום רביעי הוד יום חמישי יסוד \nיום ו' וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה כי כל מעשה בראשית נכלל ונעשה ע\"י הימים האלה במלכות \nהמלכות מוציאה הדברים לאור בשלימות. וז\"ל בפ' תרומה (דף קכ\"ז) מעצי הלבנון אינון \nאילנין נטיעין דעקר לון קב\"ה ושתיל לון באתר אוחרא. ואילין איקרון ארזי לבנון כד\"א \nארזי לבנון אשר נטע. ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו. תו מעצי הלבנון אלין \nשיתא יומי בראשית, כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדרא דאתחזי ליה. סדרא קדמאה \nאתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא, ועאל בהאי אפריון חד \nדיוקנא כגוונא דהאי אור על ידא דיסודא חד ועביד ביה שמושא. לבתר אפיק האי אפריון חד \nדיוקנא כגוונא דהאי אור. ודא הוא רזא דכתיב יהי אור ויהי אור, כיון דאמר יהי אור \n"},{"index":3,"he":"אמאי כתיב ויהי אור לא אצטריך קרא למכתב אלא ויהי כן מהו ויהי אור, אלא דההוא אור \nאפיק אור אחרא דאתחזי ליה. ודא איהו יומא קדמאה מאינון עצי לבנון. סדורא תניינא \nאתנגיד מסטרא דשמאלא פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא ואתנטיל מסטרא דשמאלא ועאל בההוא \nאפריון ועביד ביה שמושא ואפריש בין מיין דבסטר ימינא ובין אינון מיין דבסטר שמאלא. \nלבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דיליה. ודא הוא רזא דכתיב בין המים אשר \nמתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן. ודא איהו יומא תניינא מאנון עצי \nלבנון. סדורא תליתאה אתנגיד מסטרא דשמאלא ומסטרא דימינא חד יומא תליתאה דעביד שלמא \nבעלמא. ומתמן אתמשכו איבין. ודא עביד שמושא בהאי אפריון ואפיק זינא לזיניה, זינא \nלעובדין סגיאין זינא דאתחזי ליה. וכל דשאין ועשבין ואלנין בכמה חילין. ואשתאר \nדיוקניה תמן ואפיק זינא ההוא אפריון בההוא גוונא ממש. ודא איהו יומא תליתאה דאתכליל \n"},{"index":4,"he":"מתרין סטרין מאינון עצי לבנון. סדורא רביעאה אתנגיד ואתנהיר נהירו דשמשא לאנהרא \nלהאי אפריון גו חשוך דיליה ועאל בה לאנהרא ולא עביד ביה שמושא עד יומא חמשאה דאפיק \nהאי אפריון ההוא שמושא דנהירו דעאל ביה ביומא רביעאה ואפיק ההוא אפריון בההוא גוונא \nממש דההוא נהירו. ודא הוא יומא רביעאה חד מאינון עצי לבנון. סדורא חמשאה אתנגיד חד \nמשיכו דרחישו דמייא ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו דסדורא דיומא רביעאה ועביד בהאי \nאפריון שמושא ואפיק זינין לזיניה אינון דאתחזי בההוא גוונא ממש. והאי יומא שמש ההוא \nשמושא יתיר מכל שאר יומין. ותליא כלא עד יומא שתיתאה דאפיק האי אפריון כל מה דאיהו \nגנוז ביה דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה. ודא איהו יומא ה' חד מאינון עצי לבנון. \nסדורא שתיתאה דא איהו יומא דאתתקן כל האי אפריון. ולית ליה תקונא ולית ליה תוקפא בר \nמהאי יומא. כד אתי האי אתקן האי אפריון בכמה רוחין בכמה נשמתין בכמה עולמתין שפירין \n"},{"index":5,"he":"בחיזו אינון דאתחזון למיתב בהיכלא דמלכא. אוף איהו אתתקן בשפירו כל שאר יומין דהוו \nבקדמיתא ואתקין לון בתיאובתא חדא ברעוא בחדוא תקונא דלעילא ותתא. כדין אתקדש האי \nאפריון בקדושין עלאין ואתעטר בעטרוי עד דסליק בסליקו דעטרא דנייחא ואיקרי שמא עילאה \nשמא קדישא דאיהו שבת נייחא דכלא תיאובתא דכלא דבקותא דכלא דעילא ותתא כחדא וכדין \nכתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עכ\"ל. ועם שהמאמר צריך ביאור ארוך כאשר \nיתבאר בס' אור יקר בס\"ד עכ\"ז מתוכו משמע בפי' שכל המאמרות והבריאות היו ע\"י ששת \nימים. יהי אור ויהי אור הוא בחסד כו', נמצא שאפי' שנאמר שבראשית מאמר לא נשאר ענין \nאל השלשה ראשונות כלל. ולכן צריך לסקל אבני נגף הקושיות מהמאמרים האלה ולהציב הדרוש \nהזה על מתכונתו. וקודם כל דבר נאמר שא\"א להכחיש היות בריאות מעשה בראשית בששת ימים \nכענין ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני וכו', מורה שעם היות שהיו עשר מאמרות עם \n"},{"index":6,"he":"כל זאת היו נכללים בששת ימים. ועתה נדע אם אמת שבראשית הוא מאמר יהיה בחכמה או \nבכתר. איך יצדק שם אמרו והארץ היתה תהו ובהו וחשך וגו'. הייטב בעיני' ה' שנאמר \nשבהיות המלכות בחכמה או בכתר היו סובבים אותה שם הקליפות דהיינו תהו ובהו וחשך. זהו \nודאי דוחק גדול כי מי נתן קליפה למעלה. ועתה ודאי הענין הזה הוא כי התורה הודיעתנו \nקודם כל דבר מציאות האצילות בסדר אצילותו בכלל. וזהו פי' הפסוק בראשית שפירושו הכתר \nהנעלם עם הראשית שהוא החכמה ברא והאציל אלקים שהיא הבינה את השמים הם חסד והת\"ת. \nוכן פי' הרשב\"י ע\"ה שמלת את באה לרבות החסד. והשמים ת\"ת. ואת הארץ היינו גבורה \nברבוי את. והארץ הוא מלכות. ונצח והוד ויסוד הם נכללים בגדולה גבורה תפארת. ואח\"כ \nאמר והארץ היתה תהו ובהו וגו' שהוא להשמיענו מציאות המלכות ומרכבותיה טובים ורעים. \nואח\"כ השמיענו פעולות הספירות האלה במלכות. ולהיות שג' ראשונות הן נעלמות ואין להם \n"},{"index":7,"he":"פעולה מתגלית, הנה פעולתם ומאמרם היתה נמשכת על ידי ג' אבות שהן ג' אומנים חסד \nגבורה תפארת. ולכן יהי אור הוא מאמר ראשון והוא נמשך מהכתר ע\"י הגדולה אל האפריון. \n[ומאמר ב' יהי רקיע נמשך מחכמה ע\"י גבורה אל האפריון ולכן כו' ע' בעסיס רמונים \nובפלח] ולכן נמצא ענין רקיע המבדיל בין מים למים לעתים נרמז בחכמה בסוד מים עליונים \nומים תחתונים ורקיע באמצע כמו שנבאר בשער ערכי הכינוים בס\"ד. ומאמר ג' יקוו המים מן \nהבינה על ידי התפארת וזהו כללות מאמר התקונים. ועתה נאמר שמאמר רביעי שהוא ביום ג' \nוהוא מאמר תדשא הארץ נמשך מהחסד ע\"י התפארת יום ג'. ומאמר יהי מאורות נמשך מהגבורה \nכנודע היות מארת חסר מצד הגבורה ונעשה על ידי הנצח יום רביעי. ומאמר ישרצו המים הוא \nנמשך מהתפארת על ידי הנצח בהוד. וזהו נרמז במאמר דתרומה שהעתקנו למעלה שאמר בסדורא \nרביעאה אתנגיד נהירו דשמשא דהיינו מציאות התפארת. והטעם כי להיות התפארת כלול מימין \n"},{"index":8,"he":"ומשמאל קבל שלשה מאמרות מחסד וגבורה ואחד שלו, ומטעם היותו נוטה אל החסד פעל מאמר \nאחד בחסד והוא מאמר תדשא שהוא שני ליום שלישי ורביעי למאמרות שהוא בחסד ומסר לנצח \nשני המאמרות שהם הה' של גבורה וששי שלו. הנצח פעל חמישי של גבורה ומסר להוד ששי של \nתפארת. ומפני כי אין שלמות הדין אלא עם הרחמים לכן לא היה אור השמש מאיר ע\"י הנצח \nולא היתה פעולת הנצח שלימה עד בא יום חמישי שהוא הוד שבו נעשה מאמר ששי שהוא מאמר \nהתפארת. וזה שאמר במאמר דתרומה בסדורא חמשאה ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו בסדורא \nדיומא רביעאה וכו'. ויסוד שהוא יום ששי מפני היותו כולל נצח והוד הוציא שלשה מאמרים \nשהוא נגד נה\"י והם מאמר תוצא הארץ נגד נצח ומאמר נעשה אדם נגד הוד ומאמר הנה נתתי \nנגד יסוד, כי מאמר פרו ורבו אינו מאמר ואינו אלא ברכה דאלת\"ה עשרה מאמרות ממש הויין \nוהיכי קאמר תשעה הוו, אלא ודאי לסברא זו אינו נקרא מאמר אלא מאמר דבריאה, וזהו מאמר \n"},{"index":9,"he":"דברכה. ומפני שענין פריה ורביה ביסוד לכן נתנה ברכה זו בששי שהוא יסוד. ובזה נתקדש \nיום השבת שהיא המלכות ונכללת ונבנית עיר על תלה. ואחר שנשלמה אמרה מאמר שלה שהוא, \nלא טוב היות האדם לבדו אעשה לו כו' שעל ידי הזווג תהיה נשפעת הברכה כדמוכח בזוהר \nבמקומות הרבה. ועתה נמצאו כי לרמז המאמרות בעצמם שהם הפועלים בעשר הספירות אין \nהמאמרים אלא תשעה כי מאמר לא טוב אינה [מאמר] המלכות ממש אלא פעולות המלכות ומאמר \nהמלכות הוא אותו שנגזר מפי היסוד כי היסוד האציל מלכות. ומפני כי במאמר התלמוד דר\"ה \nאשר עסקנו בו הי' הכוונה שעשרה מלכיות הם עשרה מאמרות ממש לכך הקשה ואמר הנך תשעה \nהוו כי מאמר יהי אור היא החכמה כמבואר בזוהר במקומות רבים והיא יוצאת מכח הכתר ואין \nכוונתו חכמה ממש אלא המאמרות הנמשכים אל המלכות מה שהיה נמשך מהכתר היתה מציאות \nחכמה ומה שהיה נמשך מהחכמה היתה מציאות הבינה ולכך הקשה הנך תשעה הוו כי המאמר \n"},{"index":10,"he":"הנמשך מהמלכות שהוא לא טוב היות האדם לבדו אינה המלכות אלא הנמשך מהמלכות לכן רמז \nהמאמרות בספירות ממש אינו אלא תשעה. ולזה השיב בראשית נמי מאמר הוא, כי עם היות \nשהוא מציאות האצילות הענין היה עם הכתר ואי אפשר שלא יהיה נכלל הכתר שם כדפירשנו. \nועתה יצדק מה שנמצא בזוהר פ' בראשית ובתקונים פעמים המאמר הזה רומז בכתר פעמים \nבחכמה, פעמים בבינה, פעמים במלכות שהיא גם כן נקרא ראשית, פעמים בדעת. להיותו מאמר \nהכולל מציאות האצילות כלו בכללו כדפירשנו. ובזה יצאנו ידי חובותינו לעת כזאת אל \nהענין הזה כדי שלא יהיו דברי הרשב\"י ע\"ה חולקים קצתם על קצתם ושלא יהיה חולק ח\"ו עם \nמה שנתבאר בגמרא במאמרים האלה שלא לתת פתחון פה לדוברי שקר. ואיש על מקומו יבא \nבשלום וינוח על משכבו: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ב פרק ה\nפרק חמישי: \nועתה אחרי אשר סקלנו אבני נגף מכרם המאמר הזה בפרקים הקודמים, נדקדק בו קצת ואחר כך \nנבאר כוונתו בקיצור בעה\"ו ומה שיש לדקדק הוא. א' על סדר החכמים שהקדים רב יוסף לרבי \nיוחנן ור' יוחנן קדם אליו זמן רב. ב' אחר שהדברות והמאמרות וההלולים כלם רמז אל עשר \nספירות א\"כ במאי פליגי. ג' אמרו י' הלולים שאמר דוד בס' תהילים שהוא אריכות ללא \nתועלת כי ודאי הוא שלא אמר דוד הלולים אלא בס' תהלים עד שכמעט מתוך האריכות הזה נתן \nמקום לטעות שהקשה לו הלולים טובא הוו שהבין המקשה מתוך מ\"ש בס' תהילים שהכוונה בכל \nהספר. ד' אמרו עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני, למה האריך כ\"כ וכי איכא אחריני. \nומה שיש לדקדק עוד בלשונו יתבאר ע\"פ דרכינו בע\"ה. והמאמר הזה יובן עם מה שקדם אלינו \nבתיקונים שפירש שם הרשב\"י ע\"ה כי המלכיות הם במלכות, וזכרונות בת\"ת, ושופרות בבינה. \nואף אם יש בזה פירושים אחרים במפרשים האחרונים עכ\"ז כלם הסכימו כי מלכיות הם במלכות \n"},{"index":12,"he":"והשואל כבר קדם אליו שודאי עשר מלכיות הם בעשר ספירות. אבל נסתפק אם יהיו י\"ס \nהכלולות במלכות ממש כדרך שכל אחת כלולה מעשר כמו שנבאר בשער מהות והנהגה בפ\"ב בע\"ה, \nאו אם יהיו העשרה ספירות ממש אבל יהיה מציאותם בהשפעתם אל המלכות, או נאמר שיהיו \nהספירות במקומם ממש. וא\"ת שנקראים מלכיות ומוכרח שיהיו במלכות כי שמם מוכיח עליהם. \nנשיב כי יהיו י' מלכיות שהן מלכות שבכל ספירה וספירה במקומה. ועל פי הדרכים האלה \nנבאר בזכרונות ושופרות כמבואר. וז\"ש הני עשרה מלכיות כנגד מי. מאחר שהם עשרה ידעתי \nשמניינם מוכיח עליהם שהם נגד י\"ס, אבל השאלה היא באיזו בחינה מהם משלשה בחינות אלו \nשאמרנו. ובזה נחלקו שלשת החכמים האלו שזה אומר בזו וזה אומר בזו. ורבי השיב שהם \nכנגד עשר הילולים שאמר דוד בס' תהילים. וכוון באריכת לשונו שאמר דוד אל מה שכבר \nפירשו רז\"ל כי כל מה שאמר דוד בספר תהלים לא אמרו אלא כנגד המלכות שהיתה מדתו. והנה \n"},{"index":13,"he":"כוון אל הבחינה הא' שהיא עשר ספירות הכלולות במלכות כאשר בארנו. והמקשה לא הבין \nמתיקון המליצה באמרו בספר תהלים ודמהו לכוונת הוראת מקום, ולזה הקשה טובא הוו. \nוהשיבו כי לא כוון כי אם על אותם שנזכר בהם שופר. והם בסוף הספר. הללו אל בקדשו הוא \nכתר. הללוהו ברקיע עזו הוא חכמה. הללוהו בגבורתיו הוא בינה. הללוהו כרוב גדלו הוא \nגדולה. הללוהו בתקע שופר הוא גבורה. הללוהו בנבל וכנור הוא תפארת. הללוהו בתוף \nומחול הוא נצח. הללוהו במינים ועגב הוא הוד. הללוהו בצלצלי שמע הוא יסוד. הללוהו \nבצלצלי תרועה הוא מלכות. ואלו כלם במלכות כדמוכח מהיותם בספר תהלים שהוא כנגד \nמלכות. ורב יוסף כוון אל הבחינה השנית והוא שהכוונה בעשר מלכיות שיהיו הספירות כלם \nמשפיעות אל המלכות וזה כוון באמרו כנגד עשרת הדברות וכו'. ונתבאר כי בנתינת התורה \nכל מדה מהמדות היתה משפעת דבור אחד מהדברות בספירות המלכות והמלכות היתה מגלה אותו \n"},{"index":14,"he":"הדבור ומראה אותו לישראל. וזהו אמרו (שמות כ טו) וכל העם רואים את הקולות היו רואים \nאת הקולות באות אל המלכות כדי שתאמר המלכות הדבור בכח כל ספירה וספירה. וזהו כוון \nרשב\"י ע\"ה בס' התקונים (בהקדמה דף י') וז\"ל וביום שבעה נתנה התורה דא צדיק יסוד \nעולם ובדרגא דיליה מלכות מליל עמהון והא אוקמוה לי' מלכין שמא לא יוכלו לדבר על פה \nאחד נגע [א] בבית וכלל בה כל העשר עכ\"ל. והנה הכוונה מבוארת בלי שנדקדק עתה בלשונו \nשלא להאריך ועוד כי מצד המלכות דבר כי היא היתה המדברת מצד כח כל ספירה וספירה \nהמשפעת עלה. וזה כוון רב יוסף באמרו עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני והכוונה \nשנאמרו לו על ידי הסיני שהיא המלכות כמבואר. ואין תימא איך הם עשר זולת המלכות. \nשהרי יש למלכות בחינה עם העשר ובחינה מקבלת מעשר במה שהיא מקבלת מעצמה בסוד המציאות \nי' וה' שבה כמו שיתבאר בשער המציאות. ובזה ידוקדק לשון הרשב\"י ע\"ה שאמר נגע בבית \n"},{"index":15,"he":"שמציאות בי\"ת במלכות הוא מציאות ה' והם מדרגות תחתונות בה בערך בחינת היו\"ד כאשר \nיתבאר בשער הנז'. ולכן אמר וכלל בה כל העשר כי אפילו המלכות צריך לכללה עמה. והנה \nרב יוסף כוון אל הבחינה השנייה שהיא עשר ספירות משפיעות אל המלכות. ורבי יוחנן כוון \nאל הבחינה השלישית והיא בחינת הספירות ממש במקומן. וזה כוון באמרו בעשרה מאמרות \nנברא העולם שהן עצמות הספירות במקומן. והמכוון במלכות הוא כי בהיותנו במלכיות נכוון \nאל עשר ספירות במקומן או במלכות שבכל ספירה וספירה כדפירשנו לעיל. וענין תשעה הוו \nנתבאר לעיל. והשיב בראשית נמי מאמר הוא, כי אע\"פ שהוא מדבר במציאות האצילות עכ\"ז \nהוא מציאות מאמר, וההכרח לזה בדבר ה' שמים נעשו פירוש כי מציאות האצילות השמים שהם \nתפארת אצילותם מן הכתר כאשר נבאר בשער סדר האצילות בעה\"ו. והנה אמר בדבר לשון מאמר \nתורה על זה כי מציאות האצילות יתיחס במאמר. הנה מתוך המאמר הזה נראה בפי' כי מציאות \n"},{"index":16,"he":"י' דברות וי' מאמרות וי' הלולים הם עדים נאמנים בתורתנו הקדושה על מציאות עשר \nספירות בלי פקפוק כלל ועיקר. בזולת מה שכתבנו בשער הקודם בפרק א' בס\"ד ולא נשארה \nשאלה בזה אל קבלתינו לאמר שמא הם עשרים או חמש כלל: \n \nשער ב פרק ו\n"}]}
