{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-70","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":70,"title":"שער טז פרק ה","hebrewTitle":"שער טז פרק ה","segments":[{"index":1,"he":"שער טז פרק ה\nפרק חמישי: \nבענין התר ספקות שנסתפקנו בפ' הקודם נתבארו במאמר מזהר פ' נח (דף ע\"ה), ז\"ל ר' \nשמעון פתח כה אמר ה' אלקים שער החצר הפנימית הפונ' קדים יהי' סגור ששת ימי המעש' \nוביום השביעי יפתח וביום החדש יפתח. האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא כמה דאתמר \nיהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וגו' אמאי יהיה סגור כל \nאינון יומין דששת ימי המעשה. אלא אילין ימי חול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול \nבקדושה. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח דהא כדין שמושא דקב\"ה וכדין אתנהיר סיהרא \nלאתחברא בשמשא. ת\"ח, תרעא דא לא אתפתח באינון שית יומי דחול בגין דהא באינון יומי \nדחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל. \nואינון דשלטי [לא שלטי בארעא קדישא] בגין דהשער הזה יהיה סגור אבל ביום השבת וביום \nהחדש כולהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן \n"},{"index":2,"he":"ולא אתיהיב עלמא לרשו אחרא. ואי תימא דכל אינון שיתא יומין אינון שלטין בלחודייהו. \nת\"ח, הפונה קדים, עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא \nעלמא מקודשא בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא. וכלהו יומין כלהו מתדבקין ביומא דשבתא \nואתזנו מתמן דהא כדין ביומא דשבתא כולהון תרעין פתיחן ונייחא אשתכח לכלא לעילאי \nותתאי. ת\"ח, וירד ה' לראות, נחת מקודשא לחול ורדיד פרישא לאשגחא במה דבנו וקיימו \nקיומא לאתערא על עלמא לדחלא להון עכ\"ל. והנה בפי' ביאר הרשב\"י במאמר הזה שאין \nההנהגה ע\"י המלאך הזה בא\"י באמרו ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא \nדישראל. הנה בפי' שאינם שולטים בא\"י לפי שחלק ה' עמו. והועד בתורה (דברים יא יד) \nתמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וענין זה יהיה בהיות ישראל על \nממשלתם. ועתה יתבאר עם הענין הזה ספק אשר בו יתקשה כל מעיין בקראו במאמר הזה כי \n"},{"index":3,"he":"בא\"י אין שליטא לימי החול, ובשאר המקומות אשר שולטים בפי' נראה מתוכו שאין יחוד \nופתיחת השער אלא בשבת ור\"ח. וקשה דקיימינן דע\"י שליחא מתייחדים ביומי דחול כמבואר \nבפ' הקודם, ונראה משם בביאור דבימי החול הפתח הזה פתוח אל ימי החול שהרי ע\"י \nמתיחדים כמבואר שם בפירוש. א\"ו היינו בימי החול דא\"י דאז ודאי בא\"י מתייחדים. וא\"א \nשג\"כ בא\"י לא יהיה יחודא אלא ע\"י הצדיק, שא\"כ היה ראוי שיהיו כל ימי החול קדש בא\"י \nואין הדבר כן. א\"ו שהדבר ממוצע. והיינו שיתייחדו והיחוד הוא ע\"י המלאך הזה ולא יהיה \nלו שליטה לזון א\"י אלא המזון הוא ע\"י השכינה, אבל בח\"ל יהיה מזונותם על ידו. עוד \nנוכל לומר להתר הספק הזה כי מה שנדרש בתיקונים שהיחוד ע\"י מטטרון, הוא אחר הגלות \nשהשכינה גלתה על ידו כדפי' בפ' הקודם. אבל בזמן ב\"ה אין היחוד על ידו כלל. וזה \nבעינינו דוחק. ואחר שהגיענו הקב\"ה אל הדרוש הזה ראוי שנבאר ענין היחוד הזה שהוא ע\"י \n"},{"index":4,"he":"המלאך הזה מה טיבו. שאין לומר שיכנס המלאך הזה בתוך האצילות לייחד הספירות שעם היות \nשקודם הסתלקו מן העולם היה בשר ודם ומצד זה הוכרח היות לו נשמה אצולה מלמעלה כמונו, \nעכ\"ז סוף סוף מפני מה תשתנה נשמה זו שיתייחדו על ידה הספירות משאר נשמת הצדיקים \nוהנביאים הטובים והנעימים שלא יעלו במדרגה הזאת בנשמתם אחר אשר היחוד הזה הוא ע\"י \nנשמה עד שלפי האמת היא מתייחדת בבעלה על ידי נשמת הצדיקים כאשר נבאר ולא מפני זה \nנאמר שיהיו הם המיחדים. וג\"כ זו הנשמה עם היות שזכתה ליחד ב' הספירות האלה למה \nיתבטל מעלתה ביום השבת, כי אדרבא היה ראוי שיגדל כחה בשבת לייחדם, ואעפ\"כ לא מפני \nזה נאמר שיתייחס היחוד אליה כדפי'. ועוד כי לא מפני שהנשמה אצולה יזכה המלאך הזה \nליכנס אל האצילות, שסוף סוף מציאות המלאך הזה הוא גוף חנוך ממש כמו שדרשו בפרקי \nמרכבה גופו נהפך ללפידי אש וכו'. וכיון שכן אין ראוי שיכנס גופו ביותר זך שיהיה אל \n"},{"index":5,"he":"הקודש פנימה ליחד לב' הספירות. ואם נאמר שיהיה היחוד ע\"י הנשמה שהיתה לו. הנה לפ\"ז \nנשמתו אינו ממש המלאך שהרי המלאך הוא הגוף כדפירשנא, וא\"כ איך אמר הרשב\"י שהם \nמתיחדים על ידי שליחא. ועוד נוסף על כל זה איך אפשר שיתיחדו איש ואשתו שלא ע\"י אבר \nברית הקדש, והרי היסוד הוא ברית הקודש אל היחוד העליון ואם לא יתיחדו על ידו איך \nאפשר שיתיחדו. ועוד בעוד שמתיחדים ע\"י המלאך, יסוד האמצעי ביניהם להיכן הלך ומה \nעניינו אז. לכן ראוי לחקור קודם על ענין יחוד היסוד וממנו נבא אל יחוד המלאך. ונאמר \nכי בזולת שהיסוד מעבר אל השפע כדרך שהאבר מעבר אל הזרע, עוד לו פעולה אל היחוד והוא \nבחינות אורו ממטה למעלה וכדפי' בשער ממטה למעלה. ובאותו בחינה מקבל היסוד תפילתן של \nישראל ומעלה אותם למעלה וכן עשיית מצותם. והם הם המיין נוקבין דאושידת נוקבא לקבלא \nמיין עילאין כדפי' בשער מהות והנהגה פי\"ט. והם רוחניות התפלות שמזדככים אותיותיהם \n"},{"index":6,"he":"ואורם מבהיק וכן אור המצוה ורוחניותיה וחיותם הוא מציאות אור היפה ונעים המתעלה עד \nהיסוד. וזהו הנדרש בתיקונים אצל היחוד הנז' שאמר שם שקבלת התפלות בשבת הוא ע\"י \nהיסוד. והטעם כי בהיות הבל פיו של אדם כח מתאצל מנשמתו, כפי שעור נשמתו תהיה שיעור \nתפילתו. והנה ביום השבת שיש באדם תוספות נשמה ממקום גבוה כאשר נבאר בשער הנשמה \nהוכרח היות רוחניות האותיות הקדושות עולות עד היסוד. ומפני זה קבלת התפלה בשבת ע\"י \nהיסוד, כי יש כח ברוחניות האותיות במציאותם א' על א' לעלות דרך עליית הנשמה עד \nהצדיק ששם מאיר הנשמה, כמבואר בתקונים בפסוק (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר \nהרקיע, דנהרין ברקיע וכו' ע\"ש. ועם היות שהתפלות שהתפלל אדם בימי החול לא יהיה בהם \nהכח ההוא, עכ\"ז הם מתעכבים עד יום השבת שבדרך עליית תפלות השבת יעלו עמהם שאר \nהתפילות. ויש סמך לזה בזהר פ' פקודי בהיכלות בהיכל ראשון ע\"ש. וכאשר רוחניות המצוות \n"},{"index":7,"he":"ורוחניות התפלה עולין עד למעלה בסוד רוחניות היסוד, היות השפע הנשפע בעבורו כנגד \nשיעור דקות המצות והתפלה. ולכן היחוד ביסוד, פי' כפי דקות היסוד שכן הוא המראה \nושופע ההתעוררות. וזהו ביום השבת. ולאשר בימות החול אין קבלת תפלתן של ישראל ע\"י \nהיסוד אלא ע\"י מלאך. יען שאין כח בנשמה להעלות רוחניות האותיות עד למעלה מפני שאין \nהתפלה עולה ברוחניות אלא לפי שעור הנשמה וכחה כדפי'. וכאשר התפלה לא תעלה אלא עד \nהמלאך הזה הנה התעוררות יהיה כפי שעור דקות המלאך הזה. שבהיות המלכות לוקטת המעשים \nכפי דקות שיעור של המלאך לא ישפיע לה בעלה שפע אלא כפי דקות ורוחניות המלאך הזה, \nשפע שאינו שלם ואינו כל כך רוחני אלא שפע שאינו נשלם אלא כעביות המלאך. וזהו ענין \nהיחוד בימי חול, ולא שיכנס המלאך הזה באצילות. ויש לנו ראיות אל כל העניינים \nוההקדמות הצריכות אל הדרוש הזה אלא לאהבת הקיצור לא רצינו להאריך בהם. ועכ\"ז כאשר \n"},{"index":8,"he":"יעיין המעיין בשער מהות והנהגה פ' י\"ט כ' וכן בשער הנשמה יתיישבו דברינו יותר ויותר \nעאכ\"ו. ונחזור אל מאמר הזה שאנו בביאורו, כי מפני היות נראה לכאורה שענין ימי החול \nוהשער הסגור הוא סלוק ההשגחה, נמלט ממנו הרשב\"י באומרו ואי תימא דכל אינון שיתא \nיומין אינון שלטין בלחודייהו. ת\"ח הפונה קדים עד לא יקומין לשלטאה איהו אסתכל תדיר \nבעלמא אבל לא וכו'. פי' שאין הכוונה באמרנו ושלטין כל וכו' שההנהגה הוא על ידם ח\"ו. \nכי עם היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכונה להשגחה כי בההשגחה לעולם הוא משגיח \nבעולמו אלא הכונה אל המזון שאינו נשפע אלא מלמטה במאמר העליון. ואמר ת\"ח הפונה קדים \nוכו' פי' כי מזה רצה להמלט הנביא באמרו הפונה קדים, פי' המשגיח כמקודם אל ימות החול \nכי אותה ההשגחה שהיתה קודם הוא עצם ההשגחה המשגיח עתה ואין לחלק בענין ההשגחה. \nוהמשל אל המלך העומד לדון את הארץ ולפנים בביתו יש לו אוצרות מליאים כסף זהב ובימים \n"},{"index":9,"he":"ידועים זן בני ביתו בכסף ובזהב הפנימים ובימים אחרים זן אותם בכסף ובזהב המעט אשר \nלפניו ולעולם הוא הדיין הוא המשגיח והזן אלא הפרעון וההוצאה יש בה חלוק בין הימים, \nוכן הדבר למעלה ממש. ומה שאמר לעיל וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא. דקדק במ\"ש \nבענין היחוד כי ענין החילוק שבין חול לקדש הוא ההתעוררות וההארה מלמטה. וז\"ש וכדין, \nפי' בעת יום השבת אתנהיר סיהרא לאתחברא, ולא אמר וכדין אתחברא וכו' אלא אתנהיר \nלאתחברא, דהיינו ההתעוררות העליון בסוד דקות היסוד כדפי'. ומה שאמר ת\"ח וירד ה' נחת \nוכו' הוא לבאר ענין וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו', ואמר שהירידה הזאת היתה \nשירדה השכינה ונתגלתה בחול דהיינו מטטרו\"ן. ורדיד פרישא פי' כי הי' פרוכת בינו ובין \nהעיר והמגדל אשר בנו שהיא הקליפה שהחזיקו וקיימו להם לאלוה. ונחזור עתה בפ\"ז לבאר \nמאמר התקונים (תז\"ח) שהיינו בו שאמר שם: \n \n"},{"index":10,"he":"שער טז פרק ו\nפרק שישי: \nויונה קדישא כל אינון ו' יומין אזלא מנדדא מדוך לדוך כו' פי' שכינתא נודדת ממקום \nלמקום להשגיח בבעלי העבודה ואנשי מעשה להשכין שכינתה בהם מפני שעל ידיהם יתייחד עמה \nבעלה שהם עוסקים בתורה שהוא הת\"ת השורה עליהם נמצאת מתיחדת עם בעלה ולכן היא מתדבקת \nעם הצדיק. וכענין זה נדרש בזהר פ' נח (דף ס\"ו) ע\"פ והקימותי את בריתי. אמר רבי \nשמעון מלה סתים איהו באתערותא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה. ת\"ח רזא דמלה כד \nצדיקא איהו בעלמא מיד שכינתא לא אתעדיעת מיניה ותיאובתא דילה ביה. כדין תיאובתא \nדלעילא לגבה ברחימו כתיאובתא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה, וע\"ד והקימותי את \nבריתי אתך, אתער תיאובתא בגינך. כגוונא דא ואת בריתי אקים את יצחק. והקימותי את \nבריתי אתך, למהוי את בריתי בעלמא עכ\"ל. והענין הוא כי בהיות שהשכינה רודפת אחר מעשה \nהמצות כדי שעל ידיהם יהי' לה יחוד בבעלה ובהיות האדם צדיק בעולם רודפת אחריו \n"},{"index":11,"he":"ומתייחדת עמו כדי שע\"י מעשיו הטובים תעורר היחוד לבעלה ולכן היא קודמת. ובהיות \nהענין כן מקדים הצדיק ומתייחד עמה ע\"י המעשים ההם נמצא התעוררות הצדיק ההוא גורם \nלצדיק העליון להתייחד עם השכינה. והמשל בזה אל האשה הרודפת אחר איש זר ומרוב אהבת \nבעלה אליה מתעורר ומקנא אותה ומתייחד עמה שלא לזוז ידו מתוך ידה רגע. כן הצדיק \nהעליון כיון שבזכות הצדיק התחתון שכינה שורה עליו לסבת מעשיו מהר ימהר הצדיק העליון \nלהתייחד עמה. וזה ענין נקבה בין ב' צדיקים הנזכר בזוהר במקומות רבים וז\"ש וע\"ד \nוהקימותי כו'. וכבר נודע בחכמה הזאת כי מבשרי אחזה אלוה ואין יחוד בלי קישוי, וזהו \nוהקימותי קימה ממש מורה על התעוררות הצדיק אל השכינה, וזה ענין ראייתו מפסוק ואת \nבריתי אקים את יצחק, וזהו אתער תיאובתא תאוה ממש כדפי'. והענין כי ע\"י מעשה הצדיק \nהם המים נוקבין שהיא צריכה אל הזיווג כדפי' בשער מהות והנהגה בפי\"ט. ואחר שיש מיין \n"},{"index":12,"he":"נוקבין הכרח הוא שיהיו מיין דכורין כי לא יעצור כח אחר שיש זכות והוכרח לזכור ברית \nעולם כנדרש במקומות רבים מהזוהר. ולהיות הענין הזה בו' ימי חול שאין לה זווג היא \nרודפת ומבקשת לה מנוחה עם הצדיק. וח\"ו כשלא מצאה מנוח לכף רגלה אמר דאתחזרת לקינא \nדילה ואתטמרת תמן פי' היא מתעלמת ומסתתרת בסתר ההוא. והענין כי בהיות הצדיק בעולם \nיהיה מכון ובסיס לשכינה והשכינה משכנה בתחתונים לסבות שאמרנו ויתגלה אור השכינה ע\"י \nהצדיק אור השכינה ממש בלי אמצעי. ואחר שאין צדיק בארץ שיהיה ראוי לענין הזה הנה \nהאור ההוא מתעלם ובא דרך המלאך שהוא ימי החול ואם תתייחד תתייחד על ידו על הדרך \nשפי' בפרק הקודם. ואל יתבהל המעיין להשיב שאחר שאין מעשה הצדיקים במה יתייחד, שאין \nכוונתינו לומר שאין מעשים טובים כלל ח\"ו שא\"א לומר בלי צדיקים [לה], אלא כונתינו \nשאין צדיק שיזכך עצמו כ\"כ כדי שיהיה הוא מכון וצפוי [לו] לאור השכינה כנדרש לעיל. \n"},{"index":13,"he":"ואז היא חוזרת ומתעלמת בקינה. ואמר שבזמן ההוא נקרא המלאך הזה ק\"ן צפו\"ר לפי שהוא \nקן אל הצפור הנודדת מקינה שהיא השכינה כנודע. מט\"ט די שמיה שדי כו'. נודע כי השם \nהזה מיוחס אל יחוד ת\"ת ומלכות בין ביסו\"ד בין במלאך ואז נקרא שמו שד\"י כשם רבו וכן \nעולה מטטרו\"ן שד\"י. והביא עוד ראייה דאיהו נטיר תרעא פי' שומר הפתח העליון והיא \nפרכת המסך לפני השכינה הנק' שער ה'. הנה כל מה שסבבנו בכל זה להורות ענין העלם \nהשכינה במטטרון בגלות ובחול. ויש עוד כמה ראיות בדברי הרשב\"י ומפני שדי לנו \nבהקודמות ולאהבת הקצור לא נאריך עוד בזה. ונאמר כי ענין הזה נקרא יציר\"ה. וראיה \nמהתקונים (בהקדמה דף ג) וז\"ל ואי תימא דרזא דא חזא יחזקאל, לא חזא אלא דמות דאלין \nחיון ולא דחזא חיון אלא כמלכא דשלח שטר בחותמיה ודיוקנא דמלכא רשימא על שעוה \nמחותמיה. דבספירן [דאצילות] איהו דיוקנא דמלכא ממש ובספירן דבריאה חותמא דמלכא \nובספירן דיצירה ובמלאכין דאינון חיון ציורא דחותמא בשעוה וכו'. והנה גילה לנו בפי' \n"},{"index":14,"he":"כי יציר\"ה הוא חותם דשעוה והם אותם שראה יחזקאל. ואמר ובספי' דיצירה ובמלאכין. הורה \nשהיצירה הוא המלאכין שכלם נכללים במטטרון. ובזולת זה לפנים מן הענין אמר (שם ד\"ו \nע\"א) ומסטרא דציורין דשעוה חזא יחזקאל [אילן מראות דחמא]. הנה בפי' כי המראות היו \nביציר\"ה ולא בבריא\"ה ולא באצילות. ולפנים מן הענין אמר (שם ד\"ו ע\"ב) שביעאה כמראה \nהקשת. הקשת דא צדיק יסוד עלמא, כמראה דיליה לתתא מטטרון דא חזא יחזקאל דאיהו כליל \nכל מראות עכ\"ל. הלא תראה כי כל המראות שראה יחזקאל שאמרנו שהיו ביצירה היינו \nמטטרון. עוד בתקונים במ\"א (בתז\"ח דף קי\"ב) בהיותו מתעסק במראות יחזקאל, וז\"ל חיזו \nתניינא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, הכא חזא עמודא דאמצעיתא סמיך \nלשכינתא וחזא ליה מגו מטטרו\"ן דאיהו שד\"י עכ\"ל. ודקדק ביתור לשונו באמרו דאיהי שדי \nהכונה כי המלאך הזה הוא המייחד הספירות האלה שהם ת\"ת ומלכות ומפאת בחינה זו יתייחס \n"},{"index":15,"he":"אליו שם שדי כדפי' לעיל ולכן ראוי ליחס בו שבו ראה יחזקאל ב' המדות יחד כדפי' בתחלת \nדבריו. והיינו דקאמר קרא ועל דמות הכסא דהיינו המלכות, דמות כמראה אדם וכו' דהיינו \nתפארת, מיוחדים יחד בלתי שנעריך שזה חמישי וזו אחרונה אלא ראם מיוחדים זו אחרונה \nוזה שני לה מפני שמדרך המלאך שבו נראו המראות לייחד ב' מדות אלו. הנה בפי' מתוך \nהמאמר הזה כי המראות שראה יחזקאל שאמר במ\"א שהיו ביצירה היו במטטרון שהם ציורין \nדשעוה כדפי'. ועוד שם (בתז\"ח) וז\"ל וצדיק איהו חשמל כללא דתרין שמהן אילין דאינון \nיאהדונה\"י וחזא ליה מגו שר הפנים עכ\"ל. ולא נטריח עצמנו בבאורו הנה מפני שנבארהו \nבערך הכנויים, ועכ\"פ מתוכו למדנו שראה יחזקאל לצדיק יסוד עולם מתוך שר הפנים דהיינו \nמטטרון כמפורסם שמו מטטרו\"ן שר הפנים. וקראו הנה שר הפנים, להראות שכמו שצדיק שר ב' \nפנים שהם ידו\"ד אדנ\"י דהיינו חשמ\"ל כן המלאך הזה שר הפנים האלו, ולכן ראה שר הפנים \n"},{"index":16,"he":"מתוך שר הפנים. ועוד בס' רעיא מהימנא (פ' בא דף מ\"ג) וז\"ל ותקין לכורסייא כתות \nלשמשא ליה, דאינון מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלהים בני אלהים \nאישים עכ\"ל. והנה הורה בפי' עשר כחות המלאכים הם המשמשים לעשר דבריאה דהיינו \nכורסייא כדפי' בפ\"ג. ואין ספק היות הם היצירה כי היצירה לבוש אל הבריאה כדפירשנו \nבפ\"א ואחר שהכרחנו החלק הזה נבא בפרק זה לבאר חלק העשיי\"ה: \n \nשער טז פרק ז\n"}]}
