{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-8","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":8,"title":"פרק שישי:","hebrewTitle":"פרק שישי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שישי: \nאחר שבפרק הקודם הכרחנו שאין מקום לשאול הכרח אל קבלתינו שיש לנו הכרח גמור כדפי'. \nנאמר שג\"כ אין לשאול טעם אל המאציל למה האציל עשר ולא עשרים ולא חמש וכדומה (גם לא \nיפול השאלה משום דאעיקרא דדינא פרכא). וראוי שנחקור על כל האצילות הזה למה נאצל ועם \nתשובתנו בזה יתישב הכל. והיא זאת. כי כוונת המאציל מלך מלכי המלכים הקב\"ה להביא \nבגבול הדברים שאינם בגבול ר\"ל כי המאציל היא בלתי בעל תכלית וכוונת המאציל בבריאת \nהעולם השפל הזה לשיהיה העולם בעל תכלית כלה ואבד ולסבה זו הוכרח האצילות כדי שעל \nידי שיתאצלו הנאצלים וישתלשלו המדרגות ממדרגה אחר מדרגה נאצל ממאציל ונברא מנאצל \nונוצר מנברא ונעשה מנוצר עד אשר יגיעו המדרגות אל ההפסד והכליון אשר הם בו. כי יש \nהוית בריאה שבן לילה היה ובן לילה אבד ויש אשר אם יום או יומים יעמוד לא יקום. ועתה \nאיך יאמר חומר ליוצרו למה כך ולא כך והוא ראה בחכמתו כי א\"א להגיע אל תכלית הויות \n"},{"index":2,"he":"והפסד הנבראים אם לא שיהיה מספר הנאצלים י'. כי אם יפחתו מהעשר לא ירדו הנבראים אל \nמדרגת הירידה ההיא מפני קרבתם אל המקור. ועתה אחר שנאצלו כל האפשר באצילות יחויב \nשירדו המדרגות המשתלשלות מהם אל התכלית מפני שהם מתרחקים מן השורש כל הצורך לבא אל \nתכלית. ואין כוונתינו לומר שהאצילות בעלי גבול ותכלית ח\"ו אלא כוונתינו שהפעולות \nהנמשכות מהן הן פועלים פעולה תכליתית כמו פעולת העה\"ז שהוא הוה ונפסד ובעל גבול \nוקצבה נפעל מהפעלים ע\"י הנבראים מהנאצלים. והצורך אל התכלית והגבול בהויות \nהתחתונות. ביארום רז\"ל במתני' באמרם בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת\"ל והלא במאמר \nאחד יכול להבראות. ר\"ל כי לא היה בנמנע ח\"ו להיות בריאת העה\"ז במאמר א' שיהיה כולל \nכל הדברים והמדרגות והבריאות וההויות אשר נתהוו עתה. כי עם היות קצת הפעולות ע\"י \nחסד וקצתם ע\"י גבורה וכן מכלם לא מפני זה יהיה נעדר כח הבריאה ע\"י מאמר אחד לבד \n"},{"index":3,"he":"שהרי כח כלם בכל אחד מהם כנודע היות כל אחד כלולה מעשר כאשר נבאר בשער מהות וההנהגה \nבפ\"ב בס\"ד. והטעם שהוצרך אל עשרה מאמרות הוא כדי ליפרע פי' כי ע\"י עשרה מאמרות ירדו \nהנבראים אל תכלית שאם היו בלתי בעלי תכלית א\"כ היה אדם חי לעולם ולא יקבל עונש על \nעונותיו והיתה צד הטומאה והקליפה מתפשטת בעולם והקלקול אינו נתקן. וכן הצדיקים היו \nנשקעים בעה\"ז ואינם רואים בטוב. לכן הוצרך להיות העולם בעל תכלית וגבול כדי ליפרע \nמן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים. ופי' שמאבדים את העולם שנברא כו'. פי' שמאבדין \nהעולם ויש להם כח לכלותו מפני היותו בעל תכלית ונברא בעשרה מאמרות. וכן הצדיקים \nמקיימין אותו שאם היה בלתי בעל תכלית לא היו הצדיקים מקיימין אותו ולא הרשעים \nמאבדין אותו. לזה הוכרח להיותו נברא בעשרה מאמרות והיינו אצילות עשר מדרגות כדי \nשיהיה בעל תכלית, והרשע כלה ואבד וחוזר על עפרו ונתקן, והצדיק נפטר בכבוד להקביל \n"},{"index":4,"he":"פני אביו שבשמים ולאכול פרי מעלליו. אמנם קשה לטעם זה שא\"כ שסבת האצילות הי' להגיע \nהוויות התחתונות אל ההפסד והכליון להשכיר עושי צדקה בכל עת ולהעניש הרשעים כדפי', \nא\"כ אחר התחיה שהוא אינו זמן השכר והעונש ואינו זמן המעשה כנודע א\"כ מה טעם אל \nהאצילות כי כבר אפס רשעה מן הארץ והוא זמן הקיום וכי נאמר שלא היתה כוונת האצילות \nאלא עד זמן התחיה ח\"ו זה ודאי לא. כי עיקר העולם ושלמותו הוא אז כנודע, ואז ודאי \nיהי' שלמות האצילות והארתו. וכקושיא זו ג\"כ קשה בענין ההיכלות הקדושים שבהם דנין את \nהאדם לפי מעשיו להשכירו ולהענישו כאשר יתבאר בשער ההיכלות הקדושה בס\"ד, וא\"כ בזמן \nהתחיה שאין להשכיר ולהעניש ולדון ולערער על בני האדם מה יהיה ענין ההיכלות, הנאמר \nשיהיו לבטלה ויתבטלו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. ועכ\"ז זו אינה שאלה כי אפשר \nשיתייחדו כל אחד אל חברו זה בתוך זה וזה בתוך זה איש באחיהו ידובקו ובזמן אחדותם \n"},{"index":5,"he":"ויחודם אין בהם דין והניצוצות נבלעים במקוריהם והם נהנים על רוב שלום כמבואר בפ' \nפקודי בענין ההיכלות בזהר. ומטעם זה ג\"כ אין לומר שיהיה כוונת האצילות להשכיר \nולהעניש לדון ולערער על החייבים והזכאים. שא\"כ נשאל כי אחר התחייה שאין לדון בני \nהאדם כפי מעשיהם אלא הם נהנים ממה שטרחו בע\"ש א\"כ נמצא ח\"ו שיהיה עניינם לבטלה. לכן \nנאמר כי לא היה עקר אצילותם לעניין זה, ואף אם נמשך מהם שכר ועונש בהשגחה העליונה \nכאשר נבאר בשער מהות וההנהגה ובשער עצמות וכלים. אמנם היה עקר הכוונה להודיע אלקותו \nאל זולתו כאשר נבאר בטעם שני בפרק זה ונוסיף ביאור בפ\"ז בע\"ה. ובזה נמצא שאדרבא כל \nעוד שהעולם בקלקול מזוהמת הנחש והקליפה אין הנאצלים מתיחדים כראוי ואין אלקותו \nמתגלה והידיעה בעם בני ישראל ספה תמה עד ירחם משמים ויצא העולם מזוהמת נחש ויתוקן \nכראוי ואז יחזור העולם אל תקונו ויתגלה אלקותו בתחתונים כהוגן וכשורה ובני אדם \n"},{"index":6,"he":"יוסיפו אומץ בידיעתו. ואז נאמר (ירמיה ל\"א) ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם \nידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואז יתגלה אור התורה ומצפוניה וסודותיה כראוי וכשורה \nוהנאצלים יתאחדו ייחוד גמור כי יתקיים מקרא שכתוב (זכרי' י\"ד) והיה ה' למלך על כל \nהארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וממתני' דעשרה מאמרות ליכא למשמע מינה, דאפשר \nדהכי פירושו בעשרה מאמרות נברא העולם פי' כל העשר ספירות פעלו בבריאות העולם עם \nהיות שהיה באפשר בכח א' ליבראות דהיינו הכתר הנקרא מאמר אחד כדפי' בזהר. אלא כדי \nוכו' דהיינו משום שיוכלו לפעול פעולות בבחינות שונות בין לדין בין לרחמים והכתר אין \nבו דין אלא רחמים פשוטים כנודע. ואין הכוונה במשנה זו שיהיו אצילות הנאצלים לסבת \nהעולם ח\"ו אלא הוא טעם אל פעולתם למטה בעולם התחתון עם היות כח בספירה ראשונה לפעול \nהכל. עוד טעם אחר קרוב אל הקודם כי המאציל ממ\"ה הקב\"ה מדתו להשפיע אל זולתו ולהיות \n"},{"index":7,"he":"שפעו הטוב להטיב אל הנבראים ולהשפיע אליהם ממדותיו כמו חסד במדת חסד וכן לכל \nהספירות. וראה להאציל האצילות הזה ולגלות לעיני הנבראים גדולתו כדי שיהא ניכר \nלנבראיו ומושג קצת ע\"י אצילותו הקדוש והטהור וזהו ממדות טובו היות רצונו לגלות \nרוממותו אל השפלים. ולהיות כי בהתגלות רוממותו בכתר אל הנבראים מרוב רוממות הנאצל \nעדיין אין כח בהנבראים להשיגו, הוצרך להאציל החכמה וכן מהחכמה אל הבינה עד המלכות \nכי שם השגת רוממותו המלך. והמשל בזה בהיות ניצוץ השמש נכנס דרך ארובה אל הבית להאיר \nאל עבר פנימי ביתה ומרוב בהירתו אין איש בבית יוכל שאתו ועיניהם כהו מהביט אל השמש \nכי רב ומבהיק ביותר עד שהוצרכו לעשות שם עששית גדולה ביותר לשיהיה האור מאיר אל עבר \nפניה ויושג אל העומדים בבית תועלת האור ולא היזק. ומרוב בהירות אור השמש בתקפו \nוגבורתו עם היות כי נמתק האור קצת ונסתר ונתעלם קצת, עכ\"ז לחולשת ראות העומדים בבית \n"},{"index":8,"he":"צריכין אל המסך שני ומשני אל הג' עד עשר. ועתה בבא איש אל הבית ליהנות מאור המאיר \nדרך העששית וישאל למה היה מנין העששיות האלה כך וכך ולא כך נקהה את שיניו ונאמר לו \nכי מרוב פתיותו שאל על הענין הזה, כי אחר שענין המסכים כוונתו לתקן ענין האור כדי \nשיהיה נמתק לעיני הרואים א\"כ אם יתמעטו המסכים יחשיך עין הרואים מרוב אורו ויזיק \nואם ירבו עליהם עוד יחשך האור ולא יושג מתק אורו אל הרואים וחשכו הרואות בארובות. \nואין המכוון כך אלא לתקן האור כדי שיתהנו ממנו ביותר בהיר שאפשר ולא יהיה דבמציאות \nשיהיה מזיק מרוב הבהירות אלא אור בהיר אור מתוק אור מבושם. ונמצא לטעם זה ראיה \nמוכרחת במאמר מהזהר שנעתיקהו בשער עצמות וכלים בע\"ה והוא מאמר אל מי תדמיוני ואשוה \nוגומר. ושם בארנו בפירוש הרשב\"י ע\"ה כי עקר האצילות בגין דישתמודעון ליה וכו' כי \nע\"י הספירות יתגלה גדולתו אלינו. ולא כאשר ראינו החוקרים בעלי חשך והבהלה כי מפני \n"},{"index":9,"he":"הרחקת התארים נעלם מעיניהם השגחת אלקות וחשבו כי השיגוהו ולבם רחוק ממנו מפני \nשטעותם באמיתית הא\"ס ב\"ה [שלרוב גדולתו ורוממותו לא ישגיח בתחתונים] ועי\"ז מכחישים \nהשגחתו ורוב עניניו ופעולותיו בעה\"ז. ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ועניני \nתואריו ושבתו וקימתו והליכתו ודבורו וכל הדומה לאלו מובן ליודעי החכמה ויתבאר \nבארוכה בשערים הבאים בה\"ו: \n \n"},{"index":10,"he":"שער ב פרק ז\nפרק שביעי: \nאחר שזיכנו האל בפרקים הקודמים ופירשנו בטעם האצילות דבר נאה ומתקבל והעמדנו אותו \nבדברי רז\"ל. רצוננו בפ' זה להאריך הענין ולהרחיבו בזה בע\"ה באופן יאורו עיני המעיין \nבענין הזה. וקודם שנבא בביאור ענין זה נשאל שאלה אחת אשר בה נבוכו קצת מחוקרי \nהחכמה. והוא אם יש יכולת בא\"ס ממ\"ה הקב\"ה להאציל י\"ס זולת אלה אם לאו ח\"ו. והנה \nראוי שנחקור אם יכול מאחר שמדת טובו להשפיע אל זולתו למה לא האציל אפי' אלף אלפי \nאלפים כיון שהוא באפשריות ביכולתו ויאציל כמה פעמים י\"ס וכמה עולמות כדרך שהמציא \nהעה\"ז. ולכאורה השאלה הזאת תבהיל עיני המשכיל וישתומם עליה. והאמת כי השאלה הזאת \nהיא שאלה פתיות גדול ומרוב סכלות שאל השואל השאלה הזאת. והטעם שנאמר אל השואל שאלה \nהזאת כי לא נמנע שאלתו מג' דברים. או שישאל שיהיו הספירות השניות שוה אל הספירות \nהאמיתיות האצולות, ר\"ל כתר שוה אל הכתר חכמה שוה אל חכמה בינה שוה אל הבינה וכן \n"},{"index":11,"he":"כלם. או שיהיו גדולים מהם ר\"ל דקים מהם. או שיהיו קטנים מהם ומתגלים. ועתה ג' בחי' \nאלה א\"א להיות. מפני שהספי' דקות תכלית הדקות ר\"ל רוחניות תכלית הרוחניות פשוטות \nמגוף וגשמי ומשיגיו כמו שבארנו וכמו שנבאר בשער השערים. ואחר שאמת הענין הזה שאינם \nגופים א\"כ א\"א להיות נבדלים מהמאציל ולהיותם נכנסים במנין העשר אם לא בדרך עלה \nועלול ר\"ל המאציל עילה אל הנאצלים הרי הבדל בינו ובין נאצליו. וזולת הבדלים אחרים \nשאין לנו עתה עסק בביאורם. והנה הכתר נבדל מהחכמה במה שהחכמה עלולה מהכתר והכתר \nעילה אל החכמה וכן הוא הבדלם זו מזו עד המדריגה התחתונה כי זולת עניין זה אין להם \nהבדל ליכנס במספר עשר כי מה שאינו גוף לא יחלק לחלקים כמו שנאריך בענין הזה בשער \nסדר עמידתן בס\"ד. ועתה כאשר יאמר השואל שיהיו עשר ספירות האחרות שוות לאלו נשיבהו \nשא\"א. כי אחר ששוה הכתר אל הכתר א\"א להיות שני כתרים, שאם כן במה יבדלו להיותם \n"},{"index":12,"he":"שנים. א\"כ א\"א להיות נאצל מהמאציל האחד המיוחד אלא נאצל אחד. כי שנים א\"א מפני שאין \nביניהם להבדל כי שניהם עלולים מהעילה הראשונה דאל\"כ אינם רוחניים ואם הם רוחניים \nא\"א להיותם שנים. א\"כ הוכרח שלא יהיה נאצל מן המאציל אלא נאצל אחד. ועל דרך זה נשיב \nאל החכמה עם החכמה וכן לכל ספירות עד שנכריח שא\"א להיות זולת י\"ס אלה. ולא יפול \nהשאלה הזאת שא\"כ ח\"ו אין כח במאציל להאציל שני כתרים עלולים ממנו שוים ושיהיו \nנבדלים זה מזה עם היותם שוים. כי זה פתיות. כי אין הענין זה מפני חסרון ותשות \nהיכולת ח\"ו לא במאציל ולא בנאצלים. אלא אדרבא הוא שבחם. כי כדי שיהיו נבדלים צריכים \nהם לרדת אל פחיתות הגוף הנחלק לחלקים ואין זה ראוי. כי מגדולת העבד גדולת האדון \nנודעת ומשלמותו הוא להשלים אל זולתו. ואין לשאול כי אדרבה נדע ונכיר מעלתו כי מבלי \nגוף יגשימהו ומהיותו פשוט ובלתי בעל גשם כנודע ימציא הגוף והגשמות ויאציל שני כתרים \n"},{"index":13,"he":"ויהיו גשמיים. כי לזה נשיבך שהרי ברא הרבה מסוג זה והם המלאכים שהם גשמיים לפי האמת \nעם היות שגשמותם דק כגשמות האש ויותר דק ממנו כמו שנתבאר בשער היכלות. וגם אין \nלשאול כי יטביע ברוחניות שעם היותו דק ורוחני יחלק לחלקים. כי ענין זה יהיה הגרעון \nברוחניות כי עיקר שלמותו באחדותו והיותו בלתי מתחלק. והמשל בזה כי לא ישאל השואל אם \nיש כח במלך להיות עבד ואחר שאין בו יכולת העבד נמצא העבד משובח ממנו. שאדרבה יש ויש \nאבל אם יעשה זה יהיה פחיתות וגירעון בכתר המלכות, וכבוד המלך הוא להרחיק עצמו מכל \nמיני עבודת העבדים. וכן הדבר במאציל ובנאצלים. כי זה משבח המאציל להטביע בנאצלים כח \nחותמו להיותם פשוטים בלתי מורכבים ורחוקים מהגשמות ומכל מקריו. והנה כי הכרחנו כי \nלהיות שוים א\"א. ועתה נאמר כי ג\"כ לשאול שיהיו גדולים מאלו לא צדקה שאלתו ולא אמת \nבדבריו. שהרי אין הבדל בין המאציל והנאצל אלא הבדל מה שבין עילה ועלול וכל מה שאפשר \n"},{"index":14,"he":"להיות הנאצל קרוב אל המאציל נתקרב הכתר עד שלא נשאר מקום לומר שיהיה נאצל בין הכתר \nוהמאציל אלא שזו עלה וזו עלול וזה חיוב ירידתו ממעלת המאציל עם היות שהוא רבה עד \nלאין תכלית כי הוא חשוך לפני מאצילו, כדפי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ואין מקום לשאול \nלמה לא האציל הא\"ס את הכתר שוה לו ממש כיון שאין חסר כח. לפי שהאמת שא\"א להיות \nהנאצל שוה למאציל. וזה אינו מפני חסרון המאציל אלא מפני תכונת הנאצל. לפי שאחר שהוא \nנאצל הוא עלול מעילתו ועילתו למעלה ממנו קדימת מה בכמה עניינים שא\"א לעלול א' להשיג \nאת עילתו וא\"כ יוכרח ממנו היותו נאצל ועלול לרדת מאת פני אדוניו כהבדל שבין עילה \nלעלול וזה גרם לו חסרונו שהוא נאצל ועלול ועילה ראשונה קודמת אליו. ואם כן נשללה \nבזה ג\"כ השאלה לומר שיהיה גדול אותו הכתר מהכתר הזה אחר שהכתר הזה הוא יותר גדול \nשאפשר בחק הנאצלים. וג\"כ לומר שיהיה פחות מזה א\"א שהרי כבר יש פחות ממנו שהוא החכמה \n"},{"index":15,"he":"ומה שתעלה על החכמה הוא הכתר ר\"ל מאחר שהחכמה עלולה מהכתר ואינה יורדת מהכתר אלא מה \nשבין עלה לעלול הרי א\"א לשאול שיהיה נאצל אחר בין החכמה והכתר. שהרי הנאצל הזה שוה \nאל הכתר א\"א לו להיות ולא שוה אל החכמה מן הטעם שבארנו. בין הכתר והחכמה א\"א מפני \nשהכתר והחכמה הם עילה ועלול ואין ביניהם הבדל שתוכל לסבול עלול קודם אל החכמה \nומאוחר אל הכתר אם לא שתרד החכמה אל מקום הבינה דהיינו עלול השלישי וא\"כ היינו חכמה \nובינה. ובזה נסתלקו כל השאלות מכל וכל. והנה עתה נבאר במה שהתעוררנו על ענין שלש \nבחינות שבכל ספירה שנאריך בהם בשערים הבאים בעה\"ו והם אלו. כי לכל ספירה וספירה הם \nג' בחינות. א' בחינתה בערך הנאצל ממנה, ב' בערך עצמה, ג' בערך מאצילה. והענין הוא \nכי בכתר עצמו בהיות שהוא נאצל מאת המאציל אשר הוא מאציל ולא נאצל אשר אריכות הדבור \nבו ודאי אסור והאל יכפר במה שהארכנו בו עד עתה. וא\"כ בחכמה הנאצלת מהכתר הוכרח היות \n"},{"index":16,"he":"בה בחינה המשתוה ר\"ל קורבה המתייחדת במאצילה שהוא הכתר אשר לא יבדל ביניהם כלל ואחר \nזה תרד היא בעצמה ויבדל מעצמה אל עצמה עד הגיעה להיותה עילת הבינה העלולה ממנה. \nוהנה בה בעצמה יוכרח היות בה בחינת מעילה לעלול שתעלה מבחי' לבחי' עד מעלה מעלה. \nוהמשל בזה הבחי' המשתוה אל הכתר היא העילה אל בחינת עצמותה ובחינת עצמותה היא עילה \nאל המשתוה אל הבינה [וכן בכל בחי' ובחי' תהיינה ג' בחי' אלו עצמם מעס\"ר] ובין כל \nשתי בחינות יוכרחו עוד ג' בחי' והם בחי' המשתוה הבחי' הראשונה אל הכתר והבחינה עצמה \nוהבחי' המשתוה אותה אל עצמותה. ונצייר צורה גופניות שמתוכה יעלה השכל אל הרוחני \nכאלו נצייר ראש תור והוא המשולש המשוך הזה. \n\n"},{"index":17,"he":"והנה המשולש הזה הוא משפע ויורד ומצד עליונו מתרחב הוא משל אל הנאצלים שכל עוד \nשיתקרבו אל מקורם הם מתעלים ומתרחבים. לא רוחב גבוליי גשמיי אלא רוחב בדקות \nורוחניות. והנה כאשר יסתכל המעיין היטיב ימצא כי עליון שבכתר הוא רחב ומשפע ומצר \nוהולך עד שיגיע רחבו להשתוות אל רוחב החכמה. ואפילו במקום שווי הכתר והחכמה יש הבדל \nרב שכן הוכרח מצד המשפיע המשפע ויורד שאין מצב לירידתו כי כל שיתרחק מהפנים \nהעליונים יתגלה הנאצל ויסתבב ממסובבו העליון ממנו והיינו עילה ועלול למי שעיני שכל \nלו וחננו ה' דעה. וזהו סוד כל אחד כלול מעשר וסוד ירידת המדריגות בעצמות הספי' \nבעצמה. כי כתר שבכתר הוא הצד המתקרב אל המאציל ומלכות שבכתר הוא הצד המתקרב אל \nהחכמה וכתר שבחכמה הוא עלול ממלכות שבכתר. וכל זה ניכר מתוך הצורה שציירנו. כי הצר \nשבכתר הוא עילה אל הרחב שבחכמה וכן הכתר שבחכמה הוא הצד המתקרב אל הכתר. ומלכות \n"},{"index":18,"he":"שבחכמה הוא הצד המתקרב אל הבינה וכתר שבבינה הוא עלול ממלכות שבחכמה. ובדמיון זה \nג\"כ צ\"ל כי כל חלק וחלק כלול מעשר ספירות ג\"כ מפני שאין מצב אל האור אלא מתרחק \nויורד וכל נקודה ונקודה וכל חלק וחלק עילה לנקודה שלמטה ממנו ועלול מהנקודה שלמעלה \nממנו. והוא ראה בחכמתו שאם לא ירד הכתר בעצמו עשר מעלות א\"א להיות החכמה נאצלת ממנו \nכלל ועיקר. וכן אם לא היתה החכמה יורדת עשר מעלות לא היה באפשרות הבינה להתאצל \nממנה. וכן לכל הספירות וכן לכל החלקים והנקודות. וזה הדין וזה הטעם לאבי\"ע כי \nבאצילות יש אבי\"ע ובבריאה יש אבי\"ע וביצירה אבי\"ע ובעשיה אבי\"ע כי ענין אבי\"ע הם \nכללות כל הנבדלים מן המחויב הראשון א\"ס ממ\"ה הקב\"ה מן הכתר עד הנקודה האמצעית \nשבטבור הארץ והם מיני ירידתם בד' מדרגות. וכן כ\"א מהם כאשר נבא לחלקם נחלקם לד' \nמדרגות וכן כל מדרגה ומדרגה לארבע מדרגות אלא שהד' של אצי' הם דקות כ\"כ עד שעשייה \n"},{"index":19,"he":"שבאצילות סיבה ועילה אל אצילות שבבריאה וכן עשיה שבבריאה היא סיבה ועילה אל אצילות \nשביצירה וכן על הסדר הזה כל המדרגות וכל החלקים עד שנמצא המציאות כמנורה של פרקים \nמתיחדים ומתחבקים איש באחיו כמבואר. ואחר שהתעוררנו בזה רצוני בדבר זה להתעורר על \nשאלת מנין העשר ששאלנו בפרקים הקודמים ידוע כי כל עלול מוקף מעילתו והעילה מקיף \nהעלול כאשר נאריך בשער סדר עמידתן בס\"ד. ועתה נצייר צורה גופנית והיא עגול בתוך \nעגול כזה \n\n"},{"index":20,"he":"עד שהריוח לא יעבור בין הגלגלים האלה ועתה הישאל השואל למה המצייר הזה לא צייר בתוך \nהעגולים האלה יותר עגולים אחרים. הלא ודאי נקהה את שניו ונאמר לו כי רוח אסף בחפניו \nכי א\"א להיות עוד תוספות על חשבון עגולים אחר שהם יורדים איש מאת אחיו כנקודה וא\"א \nבמציאות להיות עוד עגול בתוך העגולה הגדולה המקפת את כולם בתוכה. והנה מן הצורה \nהגופניות נעלה שכלנו אל הרוחניות אשר אנו בביאורה. ידוע כי הספירות הם יורדים איש \nמאת אחיו כהבדל שבין עלה ועלול ולכן הם זו בתוך זו עלול מוקף מעילה כדמיון העגולים \nהאלה שהגדול מקיף הקטן ממנו שהוא העלול ולכן הכתר הוא מקיף אל החכמה והוא עילתו \nוחכמה יורדת מהכתר כערך מה שבין עילה ועלול והחכמה עילה אל הבינה והרי בינה יורדת \nמהחכמה מדרגה א' ויורדת מאת הכתר ב' מדרגות שהיא עלולה מזאת העלולה ממנה וע\"ד זה \nירידת המדרגות עד המלכות. והנה המלכות הוא סוף לאצילות וראש לבריאה והיא לבריאה \n"},{"index":21,"he":"כערך הא\"ס לאצילות והמדרגה האחרונה שבבריאה אל היצירה כערך המלכות אל הבריאה וזהו \nסדרם עד בואם אל הגלגלים דרך מעלות הנעלמות ונסתרות לנו ונגלות אל הבקיאים במעשה \nבראשית ובמעשה מרכבה. והנה אין הבדל בין המלכות והבריאה אלא כהבדל שבין עלה ועלול \nוברדת מן המדרגה האחרונה שבאצילות הוכרח היות תחלת הבריאה שהיא המדרגה המתייחדת \nבאצילות כיחוד העלול אל העילתו וכן מבריאה אל יצירה וכן מיצירה אל עשייה עד \nהגלגלים. והנה סדר הגלגלים התוכנים חשוכי עינים דמו שהגלגל סמוך לחברו עד שריוח לא \nיעבור ביניהם. ואין זאת סברת בעלי התורה הרואים באור עולם, אלא שבין רקיע לרקיע \nמהלך ת\"ק שנה ועם היות האויר זה ביניהם עכ\"ז הענין מורה על שווי הבריאה וההכרח' \nושא\"א להיות בין גלגל לגלגל פחות מזה עד רדת הענין אל יסוד האש ויסוד האש מתאחד \nביסוד הרוח ויסוד הרוח מתאחד ביסוד המים ויסוד המים מתאחד ביסוד העפר זה למעלה מזה \n"},{"index":22,"he":"ואין ריוח ביניהם. ועתה מי ישום פה לאדם לשאול יהיה עוד כך וכך מדרגות או יפחות מהם \nכך וכך או למה לא ברא העולם יותר גדול מזה או קטן ממנו, כי כל זה הוא פתיות גדול \nליודעי סדר המדרגות. ותכונת העולם הוא על מציאות היותר משובח שאפשר בסדר המדרגות \nמהעליונה שאפשר במציאות עד התחתונה שאפשר במציאות אם בגבול אם בתכלית אם בגשמות \nוהנה אם לא היה בינו ובין העולם סדר הספירות א\"א לעולם מפני פחיתותו להיותו מתנהג \nע\"י הא\"ס אם לא שיעלה העולם במדרגות הרוחניות שהם הספירות ולענין זה כבר האציל \nהספירות. ואין זו הכוונה אלא לגלות האצילות והאלקות ולא להעלימו. וגלוייו הוא ע\"י \nירידות המדרגות להבחינה התחתונה שהם עתה. שהרי אפי' הארץ הלזו העבה והגסה עד טיבורה \nיש לה מדרגה אחר מדרגה עד ז' ארצות כמו שנבאר קצת בזה בסדר עמידתן בע\"ה. הפך סברת \nהפתאים התוכניים כי דמו לתת מדת הארץ ואמרו שקו בן כ\"ב אלף מיל יסוב אותו סביב ואלו \n"},{"index":23,"he":"תוקדר הארץ יהיה עובר אל עבר פניה התחתונים בעובי ז' אלף מיל ושל\"ג ושליש מיל והמה \nבחשך יתהלכו למו. הנה לנו בענין הזה תורה מקובלת ומעשה רב כאשר נכתוב בשם הזוהר \nבשער הנזכר. ונחזור לענייננו שאם היה העולם נברא בלי אמצעיות. בזולת שא\"א מן הטעם \nשפירשנו. הנה זה יהיה העלם האלקות כשנבא לדעת גדולתו מתוך הנהגתו הלא נאמין שהוא \nיתעלה מעולמו מה שבין העילה לעילתו לפי האמת. ולכן שלא להעלים אלוהותו האציל \nהמדרגות אל הדרך שפירשתי, כי כאשר נראה עתה בכתר יתברך ויתעלה ונעלה עליו עילתו \nהאין סוף ממ\"ה כמה יתגדל שמו בעיני כל ברואיו. והנה נשלם פרק המפואר ונכלל השער \nהזה. ואחרי אשר עד כה ברכנו ה' ועזרנו בכל הדרך אשר דרכנו, נוסעים אנחנו אל המקום \nאשר ידענו והוא לחקור אם הא\"ס הוא הכתר בסייעתא דשמיא: \n \n"}]}
