{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-81","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":81,"title":"שער כ פרק ד","hebrewTitle":"שער כ פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"שער כ פרק ד\nפרק רביעי: \nהשם הג' המתייחס אל הבינה הוא יהו\"ה בנקודה אלהים. ויש מי שפי' הטעם לשם זה ונקודתו \nמפני כי מהבינה נאצלו ד\"ו פרצופין ת\"ת ומלכות והת\"ת נקרא יהו\"ה ומלכות נקרא אלהים \nולהורות על אצילות שניהם נכתב בזה ונקרא בזה. אבל בזהר במקומות רבים נמצא בו פי' \nאחר וז\"ל (ויקרא ד\"י) תניינא יהו\"ה דאקרי אלהים. בגין דההוא נהר רחמי ובגין דדינין \nמתערין מינה אתוון דרחמי כתיב ונקוד אלהים. ופירושו מבואר כי עיקרה רחמים אבל עכ\"ז \nממנה מתערין דיני הגבורה כמבואר בשער מהות וההנהגה פ\"ח ט' בס\"ד. ומפני כך נכתב \nיהו\"ה שהוא שם הרחמים, ומפני שע\"י השפעתה דינין מתערין נקרא בנקודת אלהים בגבורה. \nואצלינו ב' הפירושים האלה אינם חולקים והכל ענין א'. כי ידוע שהמלכות שהיא נקבה \nועיקרה דין ונטייתה אל הדין, והת\"ת זכר עיקרו רחמים ונטייתו אל צד הרחמים. ודין \nורחמים היינו ממש זכר ונקבה והיינו ימין ושמאל. וכאשר נבא לדקדק בענין שם בן ד' \n"},{"index":2,"he":"נמצא לו בתורה שני נקודות ושני כנויים. הא' נקודת צבאות וכינויו אדני [וכ\"ה נקודתו \nכנקו' אדני] ועם היות שנוסף בשם אדני פתח עם השבא כבר תרצנוה בפ\"ק. והב' הוא נקודת \nאלהים וכן הוא כנוייו. ובתקונים אמר חרבא בנרתקא דיליה. כי יהו\"ה הוא חרבא כדפי' \nבתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ג) י' רישא דחרבא, ה\"ה תרין פיפיות דחרבא, ו' גופא דחרבא, \nאלהים נרתיקא דחרבא [מו]. ומה שיש לדקדק הוא כי בהיות נרתק שלו בבינה שהוא אלקים אז \nהוא דין ובהיות נרתק שלו במלכות אז הוא רחמים כדמסיק שם, וזה ודאי תימה דאיפכא \nמסתברא. וכן יש להקשות עוד כי ראינו הרשב\"י ע\"ה מייחס אל המדה הזאת ברוב המקומות שם \nאהי\"ה ולא שם יהו\"ה בנקודת אלהים, ובמ\"א נראה להיפך. ונראה לתרץ כי ענין זה יובן כי \nבהיות ששם יהו\"ה מתייחד עם המלכות בסוד (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו הס. אז ודאי הוא \nרחמים גמורים ונקודתו ונקודת היכלו הכל ענין א'. ויורה על קבלתו מן הגבורה ומן \n"},{"index":3,"he":"הגדולה בסוד החיבוק שפי' בשער מהות והנהגה (פ\"כא) ואח\"כ יורה על השפעתו. וזהו שב\"א \nמצד הגבורה, וקמ\"ץ מצד החסד, וחול\"ם היינו השפעתו סוד היחוד הגמור. ומפני שיחוד זה \nהוא ע\"י נצח והוד כי שם יחוד הת\"ת והמלכות כמבואר בשער הנזכר לכן נקודותו ג\"כ בסוד \nצבאו\"ת להורות על יחוד א' וקשר א' ואז היא רחמים גמורים. אבל כאשר הוא מסתלק אל \nהבינה בסוד הו\"י המבואר בערכי הכנויים ע\"ש ואז הדין נפעל והעולם חרב והדין הווה, אז \nנרתיקו המלכות הנקרא אלהים בסוד הדין החזק הנשפע אליה לנקום נקם, ולכן אינו בסוד \nהיחוד אלא בסוד ההסתלקות, ומפני הסתלקותו אל הבינה בסוד הו\"י כדפי' יתייחס השם אהיה \nאל הבינה להורות על הת\"ת המסתלק ומתלבש בסוד ההיכל הזה ומתלהב בסוד הדין. ובנקוד שם \nיהו\"ה מצאנו לא' מן החסידים המדברים ע\"פ מגיד פי' בשם כי נקודו הוא שב\"א סגו\"ל \nחול\"ם חירק. והטעם כי השב\"א כבר נודע שהוא סוד הדין כאשר נבאר בשער הנקוד, והיו\"ד \n"},{"index":4,"he":"הוא סוד כתר חכמה. ומטעם כי ע\"י רחמי שניהם יכנע הדין לכן היו\"ד בשב\"א וסגו\"ל לרמוז \nאל ג' ראשונות בסוד הרחמים. והה\"א שהיא הבינה בחול\"ם לרמוז אל יניקתה מהמקור העליון \nשהוא הכתר. והוא\"ו בחירק אעפ\"י שהוא דין רמז אל השפעת השפע למטה על פי הדין בסוד \nהוא\"ו. ע\"כ דבריו, ואם אינו לשונו ממש מפני אהבת הקיצור. ומה שנמצא בזהר על כיוצא \nבזה כי הטעם שהה\"א אחרונה אין לה נקודה מפני שאין לה פעולה ידועה אלא הכל לפי קבלתה \nכן תשתנה פעולתה, ונמצא זה טעם יפה אל רוב ההויות שאין להם נקודה בה' אחרונה כלל. \nובענין היות הקריאה בשם אלהים והכתיבה בשם בן ד' ולא בהיפוך. בזולת שנתבאר מתוך \nדבריו שהוא חרבא בנרתקא ומעולם לא ראינו נרתקא בתוך חרבא. עכ\"ז להרשב\"י ע\"ה טעם \nנכבד מאד נתבאר בשער מהות והנהגה בפ\"ח ט' כי שם הארכנו בפי' שם זה בס\"ד כי שם נפל \nלגורלינו: \n \n"},{"index":5,"he":"שער כ פרק ה\nפרק חמישי: \nהשם הד' הוא מתיחס אל החסד והוא א\"ל. ורצוננו להעתיק הנה דברי ס' האורה בשער ז' בשם \nזה להורות שדבריו בזה ודאי דברי קבלה הוא. וז\"ל כי שלש מאות ועשר מחנות של מדת הדין \nמתפשטות בעולם כלם יונקים מצד הדין הגדול מלאים עושר ונכסים להשכיר לכל אשר יהיה \nראוי. ומלאים שכר טוב להשכיר לצדיקים. ועל זה נאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהב\"י י\"ש, \nשהם שלש מאות ועשר. וכל אלו המחנות מתפשטים בעולם לגמור הדין בחוטאים. מהם שוללים \nומהם בוזזים מהם פוצעין מהם עוקרין מהם מנגעין ומהם מחליאים, והם הגומרים דין על כל \nבריה ובריה כפי מה שנפסק בב\"ד של מעלה לא פחות ולא יותר. ולמעלה מאלו ממדת הדין \nוגבורה, יש מדת רחמים וחסד א\"ל והוא מעשר של המחנות הנקראים י\"ש. ואם יש צדיק בעולם \nשידע לכוין אל המדה הזאת הנקראת א\"ל אז היא יוצאת ממקומה וכל י\"ש מחנות בורחים \nומתפזרין וכל העולם ברחמים ואין בכח הדין לפעול. ומטעם זה אומרים א\"ל מלך יושב וכו' \n"},{"index":6,"he":"להשקיט כח הדין וכו'. עד כאן קצור דבריו. והנה נמצא הטעם שנקרא א\"ל נגד שלשים ואחד \nמחנות של רחמים. ובזהר פ' תרומה (דף קס\"ו) מבואר שם כי ש\"י מיני אורות הם שעליהם \nנאמר להנחיל אוהב\"י י\"ש. מאתים ושבע מהם בחסד והם כמנין או\"ר, ומאה ושלשה הם \nבגבורה. ולשון המאמר ופירושו נבאר בשער ערכי הכנויים בערך אור. ואפשר היותו חולק על \nדברי ספר האורה. ואפשר דדא ודא איתנהו כי אין מספר לגדודיו. ולמה שפי' שהחסד זועם \nוגוער במחנות הגבורה, כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' צו (דף ל\"א.) וז\"ל א\"ל בכל אתר \nנהירו דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה כו'. ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל \nעלמא למיקם שעתא חדא קמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא. הה\"ד אלה תולדות \nהשמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, באתערותא דאברהם קיימי, וכד אתער \nאברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחין בכל יומא ויומא דחי להו לבר ולא קיימין קמיה. \n"},{"index":7,"he":"הה\"ד ואל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום לא כתיב אלא זועם. בכל יומא ויומא \nדדינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבסם עלמא הה\"ד יומם יצוה ה' חסדו, ואלמלא האי \nלא יכיל עלמא למיקם אפי' רגעא חדא. וע\"ד כלא קיימין בגניניה דאברהם כו' עכ\"ל. ומה \nשאמר א\"ל בכל אתר נהירו דחכמתא פי' כי אפי' במקום שכתוב (ישעיה ט) אל גבור, אין \nהפי' אל שהוא גבור, כי מאחר שא\"ל הוא חסד אין גבורה וזעם בחסד שהוא אל. אבל הכונה \nאל שהוא חסד, וכן גבור שהוא מדה בפ\"ע. וכן ביאר שם הרשב\"י ע\"ה בפירוש ואני קצרנו \nהמאמר שלא להאריך. ועד\"ז יובן מה שאנו אומרים בתפלת העמידה האל הגדול הגבור שאין \nהכונה אל שהוא גדול ואל שהוא גבור. אלא הכונה האל הגדול וכן גבור וחוזר לשון גבור \nעל מאי דפתח אלקינו ואלקי אבותינו. ועתה יובן לשון שנמצא בזוהר (שם ד\"ל ע\"ב) \nומקומות רבים בתקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ה ס\"ו) כשהוא מבאר שם אל שהוא בחסד מכריח \n"},{"index":8,"he":"הענין ממאי דקאמר האל הגדול לראייה. ואם פי' הענין הוא האל הגדול וכן הוא אל גבור \nמאי קא מכריח מאל הגדול שהוא החסד הרי הוא ג\"כ בגבורה שהרי אומר הגבור, אלא ודאי \nכדפי'. ונמצא לפ\"ז נדחו דברי ר' משה שכתב שאל גבור בגבורה כמו שנכתוב בע\"ה. ובפי' \nאמר הרשב\"י ע\"ה שם באל גבור שהם שתי מדות כדפי'. אמנם בשם אל ראוי שנבאר כי לא נקרא \nחסד אל אלא בסוד בחי' הראשונה המתנהיר ומקבל מחכמה. וז\"ש אל נהירו דחכמתא, פי' \nבחינה הראשונה המאיר מחכמה. וכן פי' בפ' אחרי (דף ס\"ה ע\"ב) וז\"ל אל דא נהירו דחכמתא \nעילאה ואקרי חסד עכ\"ל. עוד בפ' לך (דף צ\"ד) ומאן חסד, חס\"ד א\"ל דאתי ונפיק מחכמה \nכו', אל נהירו דחכמתא כו'. [הוא מבואר. ועתה ממילא משמע שא\"א שיקרא אל גבור הגבורה. \nעם היות שבמקומות אחרים נקרא החסד בשם הדין והדין בשם הרחמים, בשם אל לא יתייחס דין \nכלל. כי החסד נקרא אל בסוד הבחינה המתדבקת בחכמה כדפי', ובבחינה הזאת לא שייך אלא \n"},{"index":9,"he":"חסד גמור. וז\"ש במאמר הנ\"ל אל נהירו דחכמתא עילאה. ולמה קראה עילאה וכי לא ידענו \nשהיא חכמה העליונה. אלא לרמוז שבבחינה המתדבקה בחכמה לא שייך דין מפני שהחכמה היא \nעליונה והיא א' מהג' עליונות שאין שם שפיטת הדין כלל כדפי' בשער מהות וההנהגה פ\"ח \nט' י\"ו בס\"ד. ובשם זה כתב ר' משה בספר השם וז\"ל השם הזה הוא סמוך לכנויים רבים \nותארים רבים לפי שכוונתי בספר הזה לעורר לבנו. השם הזה נקרא אל עליון והוא לכתר וגם \nלחכמה ולבינה שהם עליונים. ויקרא אל מלך יושב והוא רומז לבינה שהוא מלך הבנין כלו. \nולכן אנו אומרים בתפילתינו בעת בקשת סליחות ורחמים אל מלך יושב על כסא רחמים ופי' \nשיושב על הת\"ת שהוא מדת רחמים, ומתנהג בחסידות שמטה כלפי חסד אע\"פ שאין אנו ראוין \nלרחמים. וכשפועל במדת החסד יקרא אל גדול, במדת הגבורה יקרא אל גבור, וכשפועל נוראות \nיקרא אל נורא, ויקרא אל עולם שהוא בעל המדות הקרויות עולם. ואל רומז ליסוד ולמלכות \n"},{"index":10,"he":"כאשר יתבאר. וכשהוא אומר אל סתם הוא רומז למדה זו פי' תקיף, כמו (יחזקאל יז יג) ואת \nאילי הארץ לקח. ואמר הכתוב (תהלים כב כ) אילותי לעזרתי חושה. והוא תקיף בחסדיו \nומגביר חסדיו על הדין והפורעניות והוא תקיף ומושל על גובה מדת הדין ותוקף ומאריך \nאפו ומרחם. ונקרא אל עליון שהוא עליון על כל הבנין בחסדיו וברחמיו והבינה נקרא \nעליון, ואמר הכתוב (בראשית יד יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ ופי' ברוך \nאברם אל החסד לאל עליון הגומל חסדים טובים הגדולים וקונה שמים וארץ ת\"ת ומלכות. אל \nגדול במחילה וסליחה מצד גודל חסדיו עכ\"ל. והנה החכם לפי שראה פעמים אל גבור ופעמים \nאל עולם וכן אל מלך וכו' הוקשה לו להיות הכנויים האלה בחסד, ואמר כי מלת אל כשהוא \nבכנויים הוא רומז פעמים הרבה אל הבינה. ודבריו תמוהים. ואין דוחקיו דוחקים כלל \nלשבסבת זה יהפך לנו את המקראות. אלא נאמר כי החסד הוא הנקרא אל בכל מקום הן לבדו הן \n"},{"index":11,"he":"כשיתחבר אל כנויים אחרים, כענין אל גבור שאין הכונה אל שהוא גבור אלא הענין כדפי' \nלמעלה בשם הזוהר. ודע כי באל שד\"י (כתב בזוהר) פ' וארא שהוא במלכות. ונק' שד\"י פי' \nשמספיק לעולם די ספוקם. וכ\"ז בכח החסד המזדווג אל המלכות להשפיעה ובהיות החסד נזקק \nאל המלכות צודק לשון אל זועם בפשוט כי כן ביאורו סתם. עוד אפשר לבאר הפסוקים \nוהכנויים על דרך אחרת, כי חסד ממש נקרא אל גבור בהיות כח הגבורה [מז] גובר וכובש אל \nהחסד ומכריע כף חובה לכף זכות. או לפעמים יהיה דין והדין ההוא סבת הרחמים כמו מכות \nמצרים שהיו דין למצרים ורחמים לישראל, ואז אל גבור יקרא אל מצד א' וגבור מצד א'. \nויקרא אל עולם בהיותו נכנס בבינה ירצה אל מעולם העליון. ואל מלך יושב, בזוהר פי' כי \nאל מלך יושב וכו' הכוונה אל הבינה שהיא יושבת ושוכנת על כסא רחמים, ומשם ראיה כי \nלהיות פעולתה ברחמים וכוחה ייוחס אליה שם החסד מפני התחברות החסד. ושאר בחי' שם א\"ל \n"},{"index":12,"he":"המתלוה אל זולתו מהכנויים והשמות יתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד: \n \nשער כ פרק ו\n"}]}
