{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-88","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":88,"title":"שער כא פרק ד","hebrewTitle":"שער כא פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"שער כא פרק ד\nפרק רביעי: \nעוד מיחס רבי נחוניא בן הקנה להג\"ר, אלו השמות כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו. וז\"ל בתפלתו \nאחר שהזכיר ג' ספירות בסוף ספירה הג' אמר ונעשו הכל ראש אחד ואלו הם השמות המשווה \nלכלם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו ומיוחדים יהו\"ה אלהינו יהו\"ה אחד עכ\"ל. (ובספר אחר מצאנו \nלשם זה נקודות אחרות). ויש שפי' בשם זה וז\"ל אלו הג' שמות יהו\"ה אלהינו יהו\"ה הם \nבחשבון האחוריים. כלומר לקחת האותיות השניות להם באלפ\"א ביתא י\"כ ה\"ו ו\"ז ה\"ו, א\"ב \nל\"מ ה\"ו י\"כ נ\"ס ו\"ז, י\"כ ה\"ו ו\"ז ה\"ו. ונקודו כנקוד הכתוב. ומיוחדים וכו', פי' עם \nהיות שאלו השמות באו בחשבון האחוריים ולכן לא יורו כ\"כ על האחדות הזה, לז\"א עכ\"ז הם \nמיוחדים ה' אלהינו ה' אחד עכ\"ל. ורצוננו לבאר מה שהעלינו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה \nבתיקונים (תקונא נ\"ה דפ\"ו) זעיר שם זעיר שם ולשונו לא נוכל להעתיק מפני האריכות. \nוהענין כי שתי הידות האלה שהם י\"ד אותיות י\"ד ימין י\"ד הגדולה והם ה' אלהינו ה' והם \n"},{"index":2,"he":"ימיניות. ועוד י\"ד שמאל י\"ד החזקה והם כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו והם שמאליות י\"ד אותיות \nוהם כ\"ח. ויש כנגד אלו הידות עוד י\"ד רמ\"ה והוא יהו\"ה יוד ה\"א וא\"ו ה\"א והיא י\"ד \nרמה. ויש כנגד' י\"ד אחרות והיא אהיה אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א. ושתי הידות האלה הם כ\"ח שהם \nמתלבשות בכ\"ח אותיות של מעשה בראשית. וע\"ז נאמר (איכה א ו) וילכו בלא כ\"ח לפני \nרודף. להיות שנמנע הכח ההוא בעונות. וע\"ז אמר מרע\"ה (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כ\"ח \nאדנ\"י. שהם כ\"ח עתים של לבנה שהם כ\"ח ימים, י\"ד מלאים וי\"ד חסרים, י\"ד ימיניים וי\"ד \nשמאליים, ולכן אמר יגדל נא כ\"ח אדנ\"י שהם כ\"ח. ושתי הידות הגדולה והחזקה הם חסד \nוגבורה ומושפעים מחכמה ובינה. ונודע שפותחין בזכות תחלה לפיכך י\"ד הגדולה קודמת \nבאותיותיה לי\"ד החזקה והכח הזה הוא בבינה וזהו חכמה כ\"ח מ\"ה, מה הוא בחכמה. וכן \nעולה שם בן ד' במילוי. וכח הוא בבינה. וע\"ז נאמר (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו \n"},{"index":3,"he":"מעשה הוא בבינה ושם הכ\"ח. והגיד ר\"ל המשיך. ונודע ששם בן ד' הוא ג\"כ כ\"ח במילוי \nדמילוי. והיינו חכמ\"ה כ\"ח מ\"ה כי כללותם מ\"ה שהם בחכמה ופרטם כ\"ח שהם בבינה. ואלו \nהם יו\"ד ה\"א הוא רחמים עולם הזכר וא\"ו ה\"א הוא דין עולם הנקבה כדפי' בשער השמות \nבפ\"א. והנקבה לעולם אל השמאל והזכר אל הימין ועם היות שאמרנו שי\"ה הוא רחמים ו\"ה \nהוא דין. עכ\"ז לא נכחיש שהיו\"ד יותר רחמים מהה\"א והוא\"ו יותר רחמים מה\"א שנייה. \nוהנה עתה יו\"ד ה\"א הם ה' אצבעות שביד ימין, וא\"ו ה\"א חמש אצבעות שביד שמאל. ונודע \nשבהאצבעות כ\"ח פרקים י\"ד לכל יד. וכן החמש אותיות יו\"ד ה\"א, להם י\"ד אותיות אל \nמילוי מלואם, יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"א אל\"ף, הרי י\"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' \nפרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישי שהוא האגודל יש ב' פרקים ב' \nאותיות כנודע. וכן בוא\"ו ה\"א שהם ה' אצבעות שביד שמאל ובחמשה אותיות האלה י\"ד \n"},{"index":4,"he":"פרקים. כזה וא\"ו אל\"ף וא\"ו ה\"א אל\"ף, הרי י\"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' \nפרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישית שהוא האגודל יש בו ב' \nאותיות ב' פרקים כנודע. וכבר בארנו שהה\"א לעולם יש בה דין. לכן אומרים בעלי הגורל \nהמפיסים באצבעות כי אין להפיס באגודל מפני שבו תלויין שרי הדין [נב]. הנה האותיות \nהאלה רמוזים בי\"ד רמ\"ה הנז' לעיל שהוא בת\"ת כנודע. והוא כולל ב' ידות כדפי' לעיל. \nוהנה הי\"ד הנשפע בת\"ת הוא נמשכת מהכתר שהוא למעלה ממנו. ושורש כל זה הוא ידו\"ד \nאלדינ\"ו ידו\"ד. והם יהו\"ה בכתר ידו\"ד בחכמה אלדינ\"ו בבינה והיא באמצע, כמו שהדין \nשהוא יצחק בין אברהם ויעקב שהם שתי תקיעות כדפי' הרשב\"י ע\"ה בס' הזהר. ועם היות \nשבפרק ב' פירשנו בענין אחר בשם הרשב\"י ע\"ה עכ\"ז אלו ואלו דברי אלדים חיים. ונחזור \nלענייננו כי בין הכתר והחכמה היא הבינה להיותה נמתקת אל הרחמים להשפיע רחמים אל \n"},{"index":5,"he":"הגבורה וכל הידות מתיחדות בה' אלדינו ה'. וזהו שפי' ר' נחוניא בתפלתו ומיוחדים בה' \nאלהינ\"ו ה' ע\"כ. עוד מצאנו בקבלת רז\"ל כי מן השם הזה משתלשלים ענפים והם במנין \nאותיותיו וז\"ל \"כרוביא\"ל רבא \"וכריא\"ל רבא \"זעניא\"ל רבא (חסר). \"בערניא\"ל רבא \n\"מאליא\"ל רבא \"ועניא\"ל רבא \"כוכביא\"ל רבא \"סוריא\"ל רבא ז\"כ רבא. \"כספיא\"ל רבא \n\"וליליא\"ל רבא \"זוטריא\"ל רבא \"ומליא\"ל רבא ע\"כ. ואין ספק היות אלו נציצות מתאצלות \nמשם הזה ודאי כל אות ואות מאציל כח א' כענין אשר קרה לשם בן מ\"ב כאשר נבאר בפרק \nי\"ב: \n \n"},{"index":6,"he":"שער כא פרק ה\nפרק חמישי: \nבשם בן ע\"ב והוא מיוחס אל החסד, כי כן ביאר הקדוש רבי נחוניא כאשר נבאר בע\"ה. וזה \nכללו: \nוהו ילי סיט עלם מהש ללה אכא כהת הזי אלד לאו ההע יזל מבה הרי הקם לאו כלי לוו פהל \nנלך ייי מלה חהו נתה האא ירת שאה ריי אום לכב ושר יחו להח כוק מנד אני חעם רהע ייז \nההה מיב וול ילה סאל ערי עשל מיה והו דני החש עמם ננא נית מבה פוי נמם ייל הרח מצר \nומב יהה ענו מחי דמב מנק איע חבו ראה יבם היי מום: \nונקרא בשם ע\"ב מפני שבו ע\"ב תיבות. ויש שקוראים אותו אריה מפני שאותיותיו בחשבון \nארי\"ה שעולה רי\"ו. ויחס ר' נחוניא שם זה אל החסד וניקד אותו כמסוים (כמסומן). אמנם \nבספר מדבר על פי מגיד אמר שנקודו בשם אהי\"ה על הדרך הזה סגו\"ל שב\"א סגו\"ל. והה' \nאחרונה אין לה נקודה. ועם הנקודות השם הגדול הזה פועל בחזקה. וסוד הסגול הוא סוד \nהרוחניות כלו סוד האש הלבן והוא בג' נקודות לרמוז אל זה הסוד. וסוד השבא הוא סוד \n"},{"index":7,"he":"מדת הדין וכדי לפעול בחזקה נתערב עם הסגול כי כלו חתיך דין והסגול הוא רחמים גמורים \nוזהו סוד אהיה בנקודו ובצירופו ובפשוטו עכ\"ל. עוד כתב רבי נחוניא שהוא שם לחסד \nהמתחלקת לע\"ב גשרים וכל גשר וגשר יש לו שם א' מאלו. וקראם גשרים משל אל מעבר מימי \nהחסד ושם זה יוצא מפסוק ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שני הפסוקים כסדרן והשני ממטה למעלה. כיצד \nויס\"ע הוא סוד החס\"ד ביושר, ויב\"א להפך בסוד הגבורה, וי\"ט ביושר אל הת\"ת. וכן ביארו \nבזהר מלתא וטעמא. וז\"ל בפ' בשלח (דף נ\"א ע\"ב) צרופא דאתוון אילין, אתוון קדמאי \nרשימין כסדרן באורח מישר. בגין דכלהו אתוון קדמאי אשתכחו בחסד למהך באורח מישר \nבסדורא מתתקן. אתוון תניינין רשימין בגלגולא למפרע. בגין דכלהו אתוון תניינין \nמשתכחי בגבורה לגלאה דינין וזינין דאתיין מסטרא דשמאלא. אתוון תליתאי אינון אתוון \nרשימין כסדרן לאחזאה גוונא לאתעטרא במלכא קדישא. וכלא ביה מתחברן ומתקשרן והוא \n"},{"index":8,"he":"מתעטר בעטרוי באורח מישר ורשים להאי סיטרא ולהאי סיטרא כמלכא דמתעטר בכלא. הכא \nאתרשים שמא קדישא גליפא בע\"ב תיבין דמתעטרי באבהתא רתיכא קדישא עילאה. ואי תימא הני \nאתוון תליתאי מ\"ט לאו אינון כתיבין מנהון לאורח מישר כסדרן, ומנהון למפרע, לישרא \nלהאי סטרא ולהאי סטרא, דהא תנינן אתה כוננת מישרים קב\"ה עביד מישרים לתרי סטרי, \nוכתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה וגו' דא קב\"ה. רבי יצחק אמר דא יעקב \nוכלא חד. אלא למלכא דאיהו שלים מכלא דעתיה שלים מכלא. מאי אורחיה דההוא מלכא, אנפוי \nנהירין כשמשא תדיר בגין דאיהו שלים. וכד דאין, דאין לטב ודאין לביש. ועל דא בעי \nלאסתמרא מניה. מאן דאיהו טפשא חמי אנפי מלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מיניה. ומאן \nדאיהו חכימא חמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים הוא, שלים הוא בכלא, דעתיה \nשלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסייא, אע\"ג דלא אתחזייא, דאל\"ה לא יהא \n"},{"index":9,"he":"מלכא שלים, וע\"ד בעי לאסתמרא. כך קב\"ה הוא שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא \nאתחזייא אלא בנהירו דאנפין. ובג\"כ אינון טפשין חייבין לא אסתמרן מניה. אינון חכימין \nזכאין אמרין מלכא שלים הוא אע\"ג דאנפוי אתחזיין נהירין דינא אתכסייא בגויה בג\"כ בעי \nלאסתמרא מיניה. א\"ר יהודא מהכא אני ה' לא שניתי לא דליגנא לאתר אחרא. בי אתכליל \nכלא. הני תרי גווני בי אתכלילן, בג\"כ כלא באורח מישר אתחזייא. ואע\"ג דאתוון אחידן \nלהאי סטרא ולהאי סטרא כסדרן כתיבין. עכ\"ל. ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים ומבוארים \nומבוררים. ומתוכו מתבאר היות פסוק וי\"ט בתפארת וכן מוכח מתוך המאמר שם. וצרוף השם \nמפסוק ויבא הוא בגבורה. ובתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) הוא להפך וז\"ל ויט משה את \nידו על הים וגו' וישם את הים לחרבה בתוקפא דגבריאל שליחא דגבורה דממנא על חרבה, \nובג\"כ אתמר ביה וישם את הים לחרבה. מסטרא דאוריאל שליחא דעמודא דאמצעיתא אפריש בין \n"},{"index":10,"he":"מייא ואשא, הה\"ד ויבא בין מחנה מצרים דאיהו אשא נוכראה, ובין מחנה ישראל וכו' עכ\"ל. \nהורה בפי' כי פסוק וי\"ט הוא בגבורה, ופסוק ויבא בת\"ת הפך צרוף השם כי פסוק ויבא הוא \nמהופך דהיינו דין הגבורה, ופסוק וי\"ט ביושר מצד רחמי הת\"ת. וקשה. ואפ\"ל כי כשנדקדק \nלשונו היטב שאמר מסטרא דאוריאל וכן אמר בתוקפא דגבריאל משמע כי וישם את הים לחרבה \nלעולם היה בת\"ת וע\"י אוריאל מלאכו. אמנם היה בתוקפא דגבריאל מפני כי החרבה (ר\"ל הכח \nליבש) הוא מצד הגבורה, לכן נפעל בכח מלאכו עם היות שהיא פעולה נפעלת מצד הת\"ת. וכן \nאמר מסטרא דאוריאל אפריש וכו'. היינו עם היות שהיה הפעולה ההיא בכח הגבורה. כי \nהעומד בין המים והאש הוא הת\"ת לכן הוכרח היותה בגבורה מצד בחינתה עם הת\"ת, וז\"ש \nמסטרא דאוריאל וכו'. וכן דקדק באמרו עמודא דאמצעיתא כי הוא האיש הבינים זה נראה \nלתרץ לעת כזו. ובפרושנו אור יקר יתארך הענין בס\"ד. ועם היות ששלשה הפסוקים אלה \n"},{"index":11,"he":"רומזים בג' אבות עכ\"ז כלל השם הזה הוא בחסד כאשר נרמז בתפלת רבי נחוניא, וכן עולה \nחס\"ד ע\"ב וכן דברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים לאין חקר. ואין תימה בדבר, כנודע שאין \nמהות הפרט ככללו, כי כל אחד מציאות בפני עצמו כאשר הארכנו בשער המציאיות. והנה \nפרטיו בג' אבות שהם גדול\"ה גבור\"ה ת\"ת וכלו יחד הוא בחסד. ולפי הדרך בצירוף השם \nהמסומן לעיל נמצא ויבא שהוא גבורה בין ויס\"ע לוי\"ט שהם גדול\"ה ת\"ת, לרמז על הכרעת \nהדין אל הרחמים בסוד התקיעות כאשר רמזנו שלהי הפרק הקודם. ובסבת זו כללו חסד. אמנם \nפרטיו גבורה, וכן עולים אותיות כמנין גבורה רי\"ו. וכן מפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה \nמקומות רבים. וכענין זה נמצא בזוהר (בהקדמה ד\"ז ע\"ב) בענין חבקוק בן השונמית שהחיה \nאלישע. נתבאר שם, כי ע\"י האותיות מהע\"ב שמות שהם רי\"ו נתקיים גופו ועי\"ז נקרא שמו \nחבקו\"ק שעולה רי\"ו כמנין האותיות שבשם ע\"ב. וע\"י הע\"ב תיבות נתלבש אלישע להחזיר \n"},{"index":12,"he":"רוחו אליו. וממה שאמר שקיום הגוף היה ע\"י אותיות והשבת הרוח היתה על ידי התיבות, \nכנראה מכאן בפי' שהע\"ב תיבות הם כדמות רוח ונשמה להאותיות. והענין הוא כי התיבות הם \nקיבוץ האותיות כדמות הענפים הגדולים שהם קיבוץ היניקות הענפים הקטנים והאמירים \nוהעלים. והנה לפ\"ז השם כלו בכללו שהוא קבוץ הפסוקים הוא כדמות האילן כלו. והפסוק \nשהוא קבוץ התיבות הוא כדמות הענף הגדול המתפשט מתוך עצם האילן. ומהענף הגדול הזה \nיתפשטו כך וכך ענפים שהם תיבות ומתיבה זו יתפשטו עוד ענפים דקים ועלים שהם כך וכך \nאותיות. ונמצא לפ\"ז כי הפרשה שהוא קיבוץ הפסוקים נשמה לענפים שהם הפסוקים והפסוקים \nיונקים ושואבים שפע ממקוריהם שהוא הפרשה וכן התיבות יונקים מהפסוקים והאותיות \nמהתיבות וזה נשמה לזה וזה נשמה לזה וזה לבוש לזה. והענין כי הרוחניות העליון הוא \nעד\"ז כי מן המקור העליון מחוייב המציאות יתפשטו י' ענפים צורות רוחניות שואבים שפע \n"},{"index":13,"he":"ממנו. והוא להם עיקר ושרש ובו תלוי הכל כענבים באשכול. והנה הוא פועל על ידם השינוי \nוהדין והרחמים כדפי'. והוצרך לזה האצילות שיסתעפו מהם עוד ענפים הרבה שבהם יפעלו הם \nהשנויים היותר פרטיים וכן מן הענפים עוד ענפים קטנים עד יתרבו לאין מספר ולאין \nחשבון. וטעם כל זה מפני כי כל עוד שיתקרב הדבר אל המקור הפשוט יחוייב היותו משולל \nומופשט מהשנויים כי הפשוט לא ישתנה. לכן יתלבש בנצוצות המתפשטים ממנו ויפעל בהם \nהשינוי כרצונו כאשר נתבאר עוד בשערים הקודמים. ולכן חוייב מזה היות התיבות נשמה \nומקור להאותיות. ונמצא לפ\"ז כי כבר אפשר היות התיבות מורות רחמים והאותיות דין, \nמפני שהתפשטות החסד עילה להגבורה והגבורה עלולה ממנו, כי החסד רביעי לאצילות \nוהגבורה ה' לאצילות, ודא קליפה לדא ודא מוחא לדא. עוד בענין השם הזה למחבר א' \nבספירה הזאת וז\"ל הנה הוריתיך שבחסד הוא בנין העולם, וא\"כ יש לך להתבונן שהוא קיומו \n"},{"index":14,"he":"והוא המעמידו. והעולם מתחלק לד' חלקים שהם צפון ודרום ומזרח ומערב, והם כנגד ד' \nאותיות שם בן ד' שהוא ידו\"ד. ובכל חלק יש לך להתבונן כי יש בו רום ושפל ומיצוע, א\"כ \nיהיו כל הקצוות י\"ב. וצריך לך להתבונן שבכל קנה יש כח אחד מחזיקו, והכחות ההם יקראו \nעמודי עולם. וכל עמוד בהכרח יש לו ו' קצוות שהם ד' צדדים ורום ותחת ובכל אותם \nהקצוות יש להם כח מחזיקו. ובחשבך קצוי עולם שהם ו' פעמים י\"ב יהיו ע\"ב, ואם כן יהיו \nע\"ב כוחות יקראו שמות, וזה שם של ע\"ב שמות היוצאים מן הפסוקים בפר' ויהי בשלח. \nבזולת שהאריך בחלוק השמות אל העמודים, ואין צורך להאריך בו. אמנם שורש ענין זה הוא \nבספר הבהיר: \n \n"},{"index":15,"he":"שער כא פרק ו\nפרק שישי: \nרצוננו בפרק זה להעתיק דברי הספר הבהיר בשם הזה ולבארו בחזקת היד. דאיתא התם ישב \nרבי אמוראי ודרש מאי דכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד שע\"ב שמות יש לו \nלהקב\"ה וכלם קבועים בשבטים דכתיב ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על \nהאבן השנית וכתיב ושתים עשרה אבנים הקים וגו' (נ\"א והאבנים תהיין על שמות בנ\"י) \nהקישן מה אלה אבני זכרון אף אלה אבני זכרון לשתים עשרה אבנים הם ע\"ב כנגד ע\"ב שמות \nשל הקב\"ה. ומ\"ט התחיל בי\"ב, ללמדך שי\"ב מנהיגים יש לו להקב\"ה ובכל א' וא' ששה כוחות \nומאי הם ע\"ב שמות. אילן א' יש לו להקב\"ה ובו י\"ב גבולי אלכסון, גבול מזרחית צפונית, \nגבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית צפונית, \nגבול מערבית דרומית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול צפונית רומית, \nגבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית. ומרחיבין והולכין עד עדי \n"},{"index":16,"he":"עד והם זרועות עולם ומבפנים בהם הוא האילן. ובכל אלה האלכסונין יש כנגדן פקידים והם \nי\"ב וגם בפנים בגלגל י\"ב פקידים וכן בלב י\"ב פקידים אלה ל\"ו פקידים עם האלכסונין \nולכ\"א יש כח א' כדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. נמצא לרוח מזרחית ט', ולרוח מערבית \nט', ולרוח צפונית ט', ולרוח דרומית ט', והיינו י\"ב וי\"ב וי\"ב שהם פקידים בתלי \nוגלג\"ל ול\"ב והם ל\"ו וכללם ל\"ו מל\"ו שכח אחד כלול מחבירו. ואע\"פ שי\"ב בכאו\"א מן \nהשלשה. כלם אדוקים זה בזה, וכל הל\"ו כוחות הנמצאות בראשון שהוא תלי אם תדרשם בגלגל \nתמצאם הם עצמם וכן אם תדרשם בל\"ב תמצאם בעצמם. הלכך לכאו\"א י\"ב. נמצא לשלשה הם ל\"ו, \nוחוזרים חלילה, נמצא כל כח א' בחבירו. הלכך לכל אחד ל\"ו. וכלם אינם יותר מל\"ו \nצורות. וכולם נשלמות בלב מסור לל\"ב ונשארו ס\"ד. והם ס\"ד צורות. ומנלן דנמסר לב ללב \nדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. וא\"כ היינו ס\"ד חסר שמנה לע\"ב שמותיו של הקב\"ה, \n"},{"index":17,"he":"והיינו דכתיב וגבוהים עליהם. והם (ז') ימי השבוע וחסר א' והיינו ויתרון ארץ בכל \nהיא. ומאי יתרון, מקום שמשם נחצבה הארץ והוא יתרון ממה שהיה ומאי ניהו יתרון כל דבר \nשבעולם. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו אז הוא יתרון ומאי ניהו ארץ (אבן) דנחצב \nממנו שמים והוא כסאו של הקב\"ה הוא אבן יקרה הוא ים חכמה וכנגדה תכלת טלית בציצית. \nדאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע \nורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר \nוכעצם השמים לטוהר. ואומר כמראה אבן ספיר דמות כסא עכ\"ל. והנה דברי הספר הזה בהירים \nומבהיקים ומרוב בהירותם ובהיקותם מעצמין עיני המעיין. כי כוונתם בכל עניינם לגלות \nאצבע ולכסות אלפיים אמה סביב. האמנם נגלה ממנו מאשר תשיג ידינו והאל יחשכנו \nמשגיאות. התחיל השמים ושמי השמים, לכמה סבות. אם לפי שהוא רוצה לדרוש מגדולת יוצרנו \n"},{"index":18,"he":"כדמפרש ואזיל ולכן התחיל בשבח וכבוד השמים ושמי השמים וכו'. או אפשר הטעם כי בפסוק \nהזה שלשה מדרגות של שמים השמים א', ושמי ב', השמים ג'. והם נגד ג' מדרגות שהם תל\"י \nגלג\"ל ל\"ב וסימנם תג\"ל נפשי וכו' כאשר נבאר ב\"ה. ואמר שע\"ב שמות יש לו להקב\"ה כאשר \nבארנו למעלה בפרק הקודם וכלם קבועים בשבטים הכוונה כי י\"ב שבטי ישראל הם מרכבה אל \nי\"ב צורות עליונות אשר הם בספירות עצמם ע\"י המציאיות כאשר נבאר. ואל אותם הי\"ב \nצורות עליונות נעלמות אמר כאן שהם שבטים. ולשון שבטים פי' בספר הבהיר עצמו כאשר \nנבאר. וכנגד אלו הצורות העליונות היו י\"ב בקר תחת הים שעשה שלמה. וכן יעקב נטל י\"ב \nאבנים תחת מראשותיו ונעשו אחד שנתייחדו יחוד א' להיותם רומזים אל מקום היחוד. כי \nאע\"פ שהם י\"ב הכל א'. וכנגדן י\"ב אותיות פשוטות. וכן י\"ב מזלות בעולם, וכן י\"ב \nחדשים בשנה, וכן י\"ב כוחות בנפש. והם עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש. וסימנך עש\"ן, והר סיני עשן \n"},{"index":19,"he":"כולו. והם מפורשים בספר יצירה. ונחזור אל ביאור המאמר כי ע\"ב שמות הם קבועים בי\"ב \nצורות שהם הנקראים שבטים והביא ראייה לזה מן הכתוב שאמר ששה משמותם על האבן האחת. \nהנה ראיה כי ששה היו על אבן אחת. ובחושן אמר הכתוב והאבנים תהיינה על שמות בני \nישראל. הנה י\"ב שהם י\"ב אבנים. וששה שמות על כל אבן ואבן הם ששה פעמים י\"ב הם ע\"ב. \nוהראייה הזאת היא בדרך היקש. כי כיון שהקישן הכתוב כנראה כמו שבאבנים האלה בכ\"א יש \nששה שמות, כן בי\"ב אבני השבטים בכ\"א ששה שמות כי הם ע\"ב שמותיו של הקב\"ה. ומאי טעמא \nהתחיל בי\"ב, הוקשה לו שאם הכוונה לומר לנו סוד ע\"ב שמות שיש לו להקב\"ה, מהו לומר \nשהם י\"ב אבנים ואלה החלוקים. לזה השיב שהוא ללמדנו שהם ששה צורות בכל אחד מהי\"ב \nצורות, כי הם י\"ב ראשים, ותחת כל א' מהם ששה אחרים. וכן ראייה מבעלי הקבלה המעשיית \nמחלקים שם זה לששה ששה שמות. ובכל ששה פעולה בפ\"ע. וחותם הששה, בראשם אגל\"א וכן \n"},{"index":20,"he":"בסופם. ומצאתי להם סמך אל חותם שם זה כי שם אגל\"א עולה חמשה ושלשים, ועם המלה עצמה \nעולה ל\"ו, והיינו ל\"ו שהזכיר במאמר. ויש נסחאות מוסיפין בשם זה יו\"ד והוא אגיל\"א \nואז עולה מ\"ה כמנין שם בן ד'. ואפשר היות זה שם אחר כי שם אגל\"א הוא מוכרח היותו \nחסר י' כי הוא יוצא מן \"אתה \"גבור \"לעולם \"אדני. אם לא שנאמר כי שם זה אל מלאך \nמטטרו\"ן וכמו שפעמים נקרא מיטטרון ופעמים מטטרון כן בשם אגל\"א. ואפשר היות צרוף השם \nהזה אגא\"ל והוא לשון גאולה והוא בחסד כענין (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וכו' וכן (שם \nצח א) הושיעה לו ימינו. ולפ\"ז יהיה עולה עד הבינה כמו שאמר הכתוב (רות ד ד) אנכ\"י \nאגאל והוא הבינה הנקרא אנכי. ועתה בזה לא ירחק היותו חותם שם ע\"ב. ומפני היות \nשפעמים הימין בגלות בעונות כדכתיב הושיעה ימינך. לכן שם זה מצורף אל לשון גלות \nאגל\"א. ועכ\"ז אנו מקוים אל גבורותיו וישועתו של הקב\"ה. ולכן אנו אומרים ע\"י שם זה \n"},{"index":21,"he":"את\"ה גבו\"ר לעול\"ם אדנ\"י וכו' בהיותו כובש מדותיו נגד המכעיסים. וכן יש שם חשוב \nועניינו בשם הזה והוא שם אל\"ד ג' אותיות. ואפשר כי א\"ל בשם אל\"ד הוא שם אל שבחסד \nוהכל ענין אחד ושם זה הוא עשירי שבשם ע\"ב, ופעולותיו נוראות. ועתה נכנס בביאור \nהענין הזה והגבולים כפי חזקת היד. וקודם כל דבר כבר ביארנו בשער ג' פ\"ד ה', שהקצוות \nהם ששה, והם אותם שמנה בעל ספר יצירה באותה המשנה פנה למעלה וכו' כמבואר שם, והם \nגדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד. והנה התפארת הוא כלול לעולם מהשש קצוות כי הוא כח \nהבינה והחותם כי הוא כלול מיה\"ו כנודע, ואין זה מקום להאריך בעניינו. הנה יהיה הוא \nהאילן בין השש קצוות. וכן נקרא תפארת לשון פארות ופי' ענפים. והכוונה כי הוא אוחז \nומתפאר ומסתעף ומסתבך בספירות אלו. ולכן יוכרח מציאותם היות התפארת בתוכם כחתן בתוך \nחופתו, וזהו לשכך את האוזן. ואין לשאול כי איך אפשר לומר שהוא האילן בתוך הקצוות, \n"},{"index":22,"he":"והוא עצמו אחד מהקצוות. כי זו אינה שאלה כי הכל יתיישב על דרך המציאות והבחינות \nכדפי' במקומות רבים מהשערים הקודמים. ונחזור אל ענייננו. כי רום החופה הוא נצח, \nותחתית החופה הוד, ומזרח החופה תפארת, ומערב החופה יסוד, ודרום החופה גדולה, וצפון \nהחופה גבורה. וסדר זה מוכרח ובארנו בשער ג' בס\"ד. וקרוב הדבר כי שש ספירות אלה הם \nג' נגד ג' בדרך הקצוות שהם שלשה נגד ג'. כיצד מזרח נגד מערב, כן ת\"ת נגד היסוד. \nוהתפארת נקרא מזרח כי בו זריחת השמש והוא זורח אור לכל הקצוות. ומערב יסוד שבו \nיתערבו כל הכחות. וכמו שאור יוצא מן המזרח ונכנס במערב כן שפע יוצא מן התפארת ונכנס \nביסוד. וכמו שצפין נגד הדרום כן הגבורה נגד החסד. ולהם יחוסים אחרים ביארנום בשער \nמהות והנהגה פי\"ו בס\"ד. ורום ותחת הם נצח והוד, כן ביאר הרשב\"י ע\"ה, ממראה מתניו \nולמעלה נצח, וממראה מתניו ולמטה הוד. ואחר שנכללו ענין הקצוות הרוחניות, נבאר עתה \nלבאר הגבולים בגשמי ומשם נכנס אל הרוחני: \n \n"}]}
