{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-96","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":96,"title":"שער כג פרק א","hebrewTitle":"שער כג פרק א","segments":[{"index":1,"he":"שער כג פרק א\nשער ערכי הכנויים הוא שער כ\"ג: \nוהנרצה בשער הזה הוא לבאר כל הכנויים שנמצא ביאורם בזהר ושאר מפרשים רבים אשר \nקדמונו במלאכה הזאת כתבו הכנויים ע\"ד הספירות לכל ספי' וספי' הכנויים המתייחסים לה. \nואנו לפי דרכנו מפני שפעמים יקרה למעיין בבקשו כנוי מהכנויים יכבד עליו מבוקשו מפני \nשנעלם ממנו מקומו. בזולת זה פעמים יהיה כנוי אחד מתייחס אל כמה ספי' לסבות ידועות. \nולפעמים עקרו במדה זו ויתייחס אל זולתה מפני סבה ידועה ולא יתן המעיין לבו אל הדבר \nאלא אל הספירה המכונה אליו לבד. לכן ראינו לכתוב הכנויים בערכים לפי סדר האותיות \nובו נבאר כל ענין וספירה המתייחסת אליו ובזה יקל על המעיין מבוקשו: \n"},{"index":2,"he":"פרק ראשון: \nאב יש שפי' נכתר כי הוא אב הרחמים וכן ממנו שואב התפארת הרחמים. ויש שפי' בחכמה כי \nנקרא כן מטעם כי הוא אב ומוצא כל ההויות על דרך שפי' בשער הקודם בפ\"ק ושם זה מורה \nעל היותו משפיע כמו האב הנותן לבנים. וקרוב לומר שהוא בשתיהם יחד והאותיות יורו על \nזה שהם א' כתר ב' חכמה, והטעם שההויות יושפעו מהחכמה ממקור הנעלם בו שהוא הכתר \nכנודע: \nאב האמונה יש שפי' בכתר מפני שהוא אב אל המלכות. ורחוק כי כיחסו עם המלכות כן יחסו \nעם שאר האצילות. ואפשר לומר בדוחק, כי לפעמים מתעלה המלכות עד הכתר כמבואר בשער \nהמציאות ואז בעלותם שם יונקת מהכתר ומשפיע על הכל. ואפשר [אז] יקרא הכתר אב האמונה \nלרמוז אל האמונה אשר שם. אמנם באמונה יתייחסו שני פירו' אם בינה אם מלכות כאשר נבאר \nעוד בעה\"ו. ולשניהם ירצה כי החכמה אב אל המלכות בסוד ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) \nכדפירשנו בשער הנזכר. וכן הוא אב אל הבינה כי ממנה נאצלה [א]. ולכולהו פי' לא יקרא \n"},{"index":3,"he":"הכתר או החכמה אב האמונה אלא בסוד בחי' השפעתו באמונות: \nאב הרחמן נק' הת\"ת כי הוא אב לנשמות ונק' רחמן בכח (הכתר) השופע עליו ברחמים ובבחי' \nזו יקרא רחמן. נמצא לפ\"ז כי בהיותו מרחם על הנשמות בסוד רחמי הכתר יקרא אב הרחמן. \nוכבר יתיחס שם זה בכתר לדעת קצת המפרשים. ויש שפירשו בחכמה ועקר שהוא נקרא אב והוא \nרחמן בסוד רחמים גדולים מהכתר: \nאב לשון ענף כענין עודנו באבו וכו' (איוב ח'). ודאי שהוא ענין התפשטות האצילות והכל \nלפי ענינו המשל בזה אבי הנחל. נחל תפארת אבי הנחל הענפים המתפשטים ממנו. או אם נפרש \nנחל יסוד ירצה הסתעפות היסוד. וכן אם נפרשהו במקום אחר הכל לפי עניינו. וחדש האבי\"ב \nירצה החדש המתפשט ומסתעף כי ניסן הוא ראש לחדשים שהוא הויה כסדרה יהו\"ה וממנו \nמסתעפים י\"ב הויות י\"ב חדשים. וענין אבי\"ב קלוי באש (ויקרא ב יד) ירצה מגזרה זו \nומזה יוכל המעיין לשפוט אל כיוצא בזה: \nאבה הוא מלשון רצון ובכ\"מ שימצא ירצה אל עלות הרצון דהיינו השפעת הכתר הנקרא רצון \n"},{"index":4,"he":"ומזה ישפוט לפי עניינו: \nאבד כענין הצדיק אבד (ישעיה נז) ירצה אל הסתלקות השפעתו ומזה יקיש המעיין: \nאבחת חרב הוא לשון להט החרב והוא הקליפה כדפירשנו במקומו. וכן יש שפי' בעתה של חרב \nוהכל ענין אחד: \nאביר הוא תפארת וכן אביר יעקב וכן אביר ישראל. ואפשר שנק' כן בסוד אבירותו להכרעת \nהדין אל הרחמים כנודע. ויסוד נק' כן לעיתים כנודע שהוא משך הו\"או: \nאבל לשון אבלות הוא משל אל הסתלקות השפע ושלטנות החצוניים להשמיד חס ושלום ובזה הוא \nהוא סוד האבלות שהם ז' ימים של בכי. ואפשר היותו בתוך הקדושה. אבל הוא מצד תוקף \nהדין והכל ענין אחד. כי השפע מסתלק מצד הדין. וכל לשון אבל כענין אבל שרה אשתך \n(בראשית יז יט) וכן אבל אשמים אנחנו (שם מב כא) וכיוצא אפשר היותו במלכות מצד הדין \nויש גילוי לזה מן הכתובים: \nאבן לעולם הוא בסוד יו\"ד ורובה במלכות במציאות היו\"ד שבה. וכן גולם הי' בצורת אבן. \nוכן המלכות היא יסוד ואבן שכל הבנין העליון עליה. ועליה נא' (זכריה ג ט) על אבן אחת \n"},{"index":5,"he":"שבעה עינים: \nולפעמים יתלווה כנוי זה, ונקראת אבן בוחן [ב] וזהו בסוד שמבחנת ומנסה לצדיקים כענין \nעשר נסיונות שנתנסה א\"א ע\"ה. ובבחי' זו שתי בחינות. או בחי' יניקתה מן הדין ומשם \nבוחנת הצדיקים, או מצד יניקתה מן הרחמים ומתעלית עד הכתר והיא צריכה טהרה כדי \nלהתעלות ואז הדין שבה משפעת לבחון הצדיקים והיא נטהרת ומסתלקת [ג] וזה סוד יסורים \nשל אהבה שהיא מייסרת הצדיקים: \nעוד נקראת אבן הראשה בבחי' שהיא שניה לחכמה כמבואר בשער הנזכר: \nעוד נקראת אבן מאסו הבונים ופירוש שאבות העולם שהם בנו המרכבה לא לקחוה לחלקם ולקחו \nלחלקם גדולה גבורה ת\"ת [ד]. ולפעמים היא ראש לכלם בעלותה עד אין סוף ואז נקראת כתר \nכהונה בראש החסד, כתר לוי\"ה בראש הגבורה, כתר תורה בראש הת\"ת. וזהו היתה לראש פינה. \nוהמפרשים פירשו כי היא היתה לראש פינה שהכל פונים אליה. העליונים להשפיע בה, \nוהתחתונים לשאוב ממנה: \nעוד נקראת אבן ישראל והטעם כי משם רועה אבן ישראל. על ידה נשפע אפי' הת\"ת לפעמים \n"},{"index":6,"he":"ובבחי' זו נקראת עטרת תפארת. והמפרשים פירשו מפרנסן ורועה של ישראל למטה: \nעוד נקראת אבן השתיה יש שפי' מלשון השקאה כי משם ישקו כל העדרים וזה דוחק. ועקר \nפירושו לשון יסוד כי היא יסוד כל העליונים כנודע [ה]: \nעוד נקראת אבן הספיר וכולם פי' הטעם כמו שהספיר מקבל כל הגוונים כן המדה הזאת מקבלת \nהפעולות מלמעלה בין לטוב בין למוטב. ובתקונים (הקדמה ד\"ו) פי' שהיא נק' כן כאשר היא \nדומה לחכמה שהיא הנקראת ספיר כדפירשנו בשער הגוונים בפרק ב' ואז היא נקראת אבן \nספיר. וכשנראה בענין הגוונים שהחכמה אין לה גוון והמלכות אין לה גוון כדפי' שם \nבפ\"ה. הכל עולה אל מקום אחד: \nעוד נקראת אבן שלימה מצד הבינה. והענין כי החכמה י' והמלכו' י'. וז\"ש רבי עקיבא \nלתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. שהם שני מיני מים. שהכל יחוד \nאחד שנא' (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון. כמו שאמר הכתוב (משלי ג יט) ה' בחכמה \n"},{"index":7,"he":"יסד ארץ שיסוד המלכות שהיא י' הוא מצד החכמה ומשם נקראת אבן לבד צורת י'. אמנם מצד \nהבינה נקראת אבן שלימה, כי אז שלימה בבנינה ועליהן נא' (דברים כז ו) אבנים שלמות \nתבנה את מזבח ה' אלהיך. וכאשר היא שלימה בבניינה אז נאמר עליה (דניאל ב') חזה הוית \nעד די התגזרת אבן כו', מן החכמה. ונוטלת כח הדין מצד הבינה. ומחת לצלמא, להעביר \nהגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. ואז הות לטור רב, במקומה. ומלאת כל ארעא, כי \nהיא מלא כל הארץ בסוד המציאיות. כל זה נלמד מתוך דברי הרשב\"י בתקונים אחת הנה ואחת \nהנה: \nויש אבן נגף וצור מכשול והם הקליפות. וכן פי' הרשב\"י עליו השלום בזהר פ' ויצא (בס\"ת \nד' קנ\"א ובפקודי ד' רמ\"ט): \nעוד יש אבן משכית והיא מסטרא דבריאה. שפחה דקדושה מצד מטטרון. ופי' בשער אבי\"ע: \nאבנים מפולמות פי' בחסד. ואמרו כי הוא משל אל מוצא המים ולחלוחיהון. ובזהר נמצא \nאבנים מפולמין דמשקען גו תהומי ומנייהו נפקין מיין. עוד פי' (בר\"מ פינחס ד\"רכז) כי \n"},{"index":8,"he":"יש ג' קליפות: \nהראשונה קו ירוק והיא תהו, ושניה אבנים מפולמות והוא בהו כו' ע\"ש. ולפי זה הם \nבקליפה. ואפשר להסכימם כי בהיות החסד מתלבשת בתוך הקליפה ההיא נקרא אבנים מפולמות \nכי ג' אבות מתלבשות בג' קליפות וזה יתבאר בארוכה בשער התמורות בפ\"ז בה\"ו: \nאבני תהו הם בחסד והם כמו אבנים מפולמות לשני הפי' שפירשנו בהם לעיל. וכבר אפשר \nהיות הקליפות שהם תה\"ו בה\"ו חש\"ך כנודע ופי' בשער התמורות פ\"ו: \nאבק נק' הקליפה והטעם כי היא כמו האבק שהוא העפר השרוף תחת הכבשן שאינו עושה פירות \nוכן הקליפה אינה עושה פירות כי היא שרופה באש כסוחה כן פי' בזהר פ' וישלח (דק\"ע): \nאבקת רוכל פי' בזהר (משפטים קי\"ז) שהיא הבינה ואפשר שהיא נקראת כן מטעם שבה כלולות \nובה מצטיירות כל הצורות בסוד היום הרת עולם ובתיקונים (תקונא כ\"א ד\"מד) פי' ביסוד. \nואפשר שהוא נקראת רוכל שהוא כמו הרוכל הרוקח מרקחות וכן פי' (שם ד\"נד) איהו רוכל \n"},{"index":9,"he":"ואיהי אבקת דיליה פירוש היסוד הוא הרוכל והמלכות היא אבקת שלו: \nאבר פי' הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (בסוף תקונא י\"ג ד\"כח) בפסוק באברתו יסך לך כי \nאבר הוא צדיק והוא נק' אבר מן החי שהוא יסוד וכן נרמז בו לשון אבר שהוא תשמיש \nהמוצנע. ואפשר שג\"כ בו יכונה לשון התעופפות כענין יאבר נץ (איוב לט כו). והוא עוף \nהשמים ובעל כנפים ביום השבת כדפי' בתיקונים: \nאברהם פירושו בחסד ומטעם כי אברהם נעשה מרכבה לחסד נקרא על שמו. ואפשר שלא נקראת \nבשם אברהם אלא בסוד הבחינה שאברהם מרכבה אליה שהיא בחינה הנקרא נגבה כאשר יתבאר \n(בע' נגב) וכן באותה בחינה שהיא שופע חסדו על בני אדם באותה בחינה הי' מרכבה אליה: \nאגודה פירוש כן נקרא כל האצילות כשהוא במלכות ונקרא כך מפני שבה מתאחדים ומתחברים \nכל הספירות והיא הקושרת כלם יחד [ו] ומפני זה לולב אין צריך אגד מפני שהוא מיוחד אל \nהאתרוג ואגדו עמו. ובזוהר פ' צו (ד\"לה) פי' בפסוק ואגודתו על ארץ יסדה כי בהיות \n"},{"index":10,"he":"האצילות מיוחד ביחוד עמה נקראת אגודה כדפירשנו: \nאגלי טל עניינו טיפות השפע וגלוייו הנשפעים מהתפארת ששם מקום הטל בסוד יו\"ד ה\"א \nוא\"ו בגימ' טל. ומזה ישפוט לפי מקומו ואפשר לפרשו מלשון גל נעול במלכות יעויין בע' \nגל: \nאגוז פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"ד ד\"סז ותקוני ז\"ח ד\"קלו) שהמלכות נקרא אגוז \nוהטעם שהיא מתלבשת בתוך הקליפות כמוח האגוז המתלבש בתוך קליפותיו כמו שנבאר בשער \nהיכלי התמורות פרק ז' ב\"ה. והמוח נחלק לד' חלקים להראות על ד' אותיות שבשם שהם ד' \nרגלי המרכבה וכלם מיוחד. וזה קרוב לתפלה של י\"ד שד' פרשיות ד' אותיות והם מבפנים ד' \nומבחוץ אחד. ונמצא לפי זה שנקראת כן המלכות בסוד בחינתה המתלבשת בתוך כל הקליפות \nכלם. ובמקום אחר בתיקונים (תקונא כ\"ו ד\"סט) פי' שהיסוד נקראת אגוז והמלכות גנת \nאגוז. (וע' זהר שמות ד\"טו): \nאגם פירוש אגם מי\"ם וכיוצא היא המלכות בהיותה מקבלת מימי החסד והשדה נעשית אגם מים \n"},{"index":11,"he":"והענין מוכרח מעצמו: \nאגן פי' בזהר פרשת משפטים (ד\"קכו) בפסוק וישם באגנות וז\"ל באגנת חסר כתיב כמה דכתיב \nשררך אגן הסהר אל יחסר המזג עכ\"ל. והכונה כי אגן היא מלכות בהיותה מלאה ושלימה בכל \nעגוליה וזה לשון אגן ולשון עגול וזה מורה לשון קבול ככלי הזה שיש לו אוגן שמקבל \nהדבר הנתון בו. וזהו אל יחסר המזג הכונה שלא יחסר מליאות' ושלימותה דהיינו מזיגתה: \nאגף הוא ענין כנפים כתרגום גפין והוא כנוי אל קבוץ החיילות המתלוים אל השכינה או אל \nהתפארת כי לשון כנפים הוא ג\"כ ענין כנופייא וקבוץ. והוא משל אל החיילים המתקבצים אל \nהשכינה. רצה לומר התפשטות בחינתו לחסות תחת כנפי השכינה וכענין אשר באת לחסות תחת \nכנפיו (רות ב יב) הנדרש בזוהר בענין הגרים נבאר בערכו: \nאגרת לשון קבוץ כענין אגרה בקציר (משלי ו') וכו' והוא כנוי אל המלכות שהיא מקבצת \nהשפע בתוכה. ובהיות השפע מצד החסד נקרא אגורת כסף. ומזה יקיש המעיין אל כל הנמצא \n"},{"index":12,"he":"כיוצא בו: \nא\"ד פירש בתיקונים (תקונא נב ד\"פד) כי היא ה' אחרונה המלכות שעולה אד כמנין ה' והוא \nא\"ד מאדנ\"י. והוא רמז על התעוררות המלכות ועל בחינה זו נאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן \nהארץ. והיא בחינה שבה היא שופעת ההתעוררות למעלה: \nאדון היא המלכות ונקראת כן בבחינתה התחתונה שהיא כאדון יושבת על הכסא להנהיג העולם \nעליונים ותחתונים. והרשב\"י ע\"ה פירש בר\"מ (משפטים ד\"קיח) כי הת\"ת בהיותו במלכות \nיקרא אדון כי הוא עצם האדנות ועל שמו נקראת היא אדנ\"י והטעם שבהשגחתו בעולם נקרא \nאדון. אם כן נמצא כשהוא ביחוד עמה למטה במקומה נקראת על שמו. וכן נתבאר ג\"כ בזהר \nבראשית (דל\"ד). ובר\"מ (פינחס ד\"רמב) פי' עוד אדון בצדיק בפסוק נאם ה' לאדוני שהוא \nביסוד והטעם לקושרו בימין וזהו שב לימיני ואפשר שנקרא כן מטעם שפירשנו בתפארת: \nעוד יש אדון הנפלאות ופירש רבי משה בספר השם שהוא בנצח. ונקרא כן מפני שהוא בא מכח \nפליאות החכמה ימין או מפני שהוא מפליא פלאות לכוחות תחתונות להכריח ההוד שתחתיו. \n"},{"index":13,"he":"ודוחק הוא כי למה יקרא אדון. אם לא שנפרשהו על התפארת ונקרא אדון הנפלאות בסוד \nקבלתו מן הפלא העליון וכן פירש בתיקונים. ויש שפירשו במלכות. וכן נמצא בתפלת יוצר \nממרום וקדוש עד אדון הנפלאות עשר מדרגות כנגד עשר ספירות, מרום כת\"ר, קדו\"ש חכמה \nוכו', אדון הנפלאות מלכות. ואפשר שנק' בלשון נפלאות כי ל\"ב נתיבות פליאות חכמה היא \nמקבלת אותם ומגלה אותם בתחתונים: \nעוד נקראת מלכות אדון האדונים כי היא ראש לכל שרי מעלה ואפשר שנקרא כן כשהיא נותנת \nטרף לבית' וחק לנערותיה איש למלאכתו אשר המה עושים. למיכא\"ל חסד ולרפא\"ל רפואה הכל \nלהשפיע ולהנהיג התחתונים. ולכן היא נקראת אדון מנהיג האדונים המנהיגים אשר תחתיה \nשמקבלים ממנה: \nאדיר יש שפירשו בבינה. ולי נראה שהוא כנוי לכח הגבורה מצד הדין. וכן משמעות התיבה \nכי אדיר פירוש חוזק. ואפשר שמצד הגבורה נקראת המלכות אדרת ומה גם בהיותה נקראת אדרת \nשנער [ז] שאז מורה היותה מקבלת מן הגבורה ומשפעת אל סערה וסופה שתחתיה: \n"},{"index":14,"he":"אדם סתם אדם הוא חכמה והוא מ\"ה שם בן ד' במלוי יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עולה מ\"ה והוא \nחכמה כ\"ח מ\"ה, כ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים. עוד נקרא אדם המלכות והוא אדם התחתון. עוד \nנקרא כ\"ע אדם קדמון. וכן פירש הרשב\"י עליו השלום בתיקונים (תקונא ע' ד\"קטז) לית \nספירה דלא אתקרי אדם אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו כתר עליון כו'. וקראו שם אדם קדמון. \nונקרא קדמון להורות כי הוא קדמון לכל האצילות. ואין ספק שלא יקרא כן אלא בהיות \nבתכלית ההעלם כמו האור קדמון. עוד נקרא הת\"ת אדם בעלותו אל החכמה, וז\"ל בספר ר\"מ \n(פנחס ד\"רנה) ובחכמה דאיהי חיי תפארת איהו סליק לאתקרי אדם הדא הוא דכתיב כתפארת \nאדם עכ\"ל. ובמקום אחר אמר כי מסטרא דאדם עליון ואדם תחתון שהם שתי חכמות נקרא אדם \nכשהוא מיחד אדם עליון חכמה עם אדם תחתון מלכות והוא בסוד י' עלאה וי' תתאה ו' באמצע \nהמייחדם וזהו סוד הא. ונקרא התפארת אדם הגנוז על שם שהוא גנוז ונטמן בסוד הדעת. \n"},{"index":15,"he":"ומוכח בזהר בפרשת תזריע (ד\"מח) כי אדם משובח מאיש והכריח שם הענין בארוכה כי שם אדם \nמשובח משם איש. והטעם כי באדם נכללים המלכות עם התפארת זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם \nאדם (בראשית ה ב) שלימא דדכר ונוקבא. ואיש הוא זכר לבדו כמו שיתבאר בערכו בעזרת \nהשם. ובזוהר פרשת בראשית (דל\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה כי אלף של אדם רמז לכתר עליון \nבבחינתו העליונה הנעלמת, ומ\"ם סתומה בבינה בסוד מ' דלמרבה המשרה (ישעיה ט ו), והד' \nבמלכות. נמצא לפ\"ז שהת\"ת כולל שלשה מדות אלה והוא תואר משובח מאיש כי תיבת אדם ג\"כ \nמורה על יחוד המלכות כדפירשנו. ובענין פנ\"י אדם. רבים הסכימו פנ\"י אד\"ם בת\"ת ופני \nנשר במלכות. ובתקונים נמצא הפך הענין הזה כי עקר פני אדם הם בחכמה והוא האדם העליון \nוהמלכות פני אדם התחתון. ואין פני אדם בתפארת כלל אלא פני נשר וכבר אפשר שיהיה פני \nאדם בתפארת על דרך שפירשנו באדם שהוא על ידי חכמה וענין זה יתרחב הביאור בספר אור \n"},{"index":16,"he":"יקר בס\"ד: \nאדמה היא במלכות [ח] ונקראת אדמה לרמוז כי היא תחת כל הספירות כמו האדמה שהיא תחת \nכל בני העולם ונקראת אדמה כשהיא יונקת מן הדין ונעשית אדומה באדמימות הגבורה. \nובתיקונים (תקונא נ\"ג דפ\"ד) פירש הרשב\"י ע\"ה בפסוק וייצר ה' אלדים כו' מן האדמה \nשהיא הבינה [ט] ואפשר שנקרא' כן על דרך שפירשנו במלכות: \nאדמוני הוד ונקרא אדמוני ולא אדום מפני שיש בו קצת לובן כי הוא יונק מן התפארת גם \nכן ולכן יש בו קצת לובן קצת רחמים: \nאדני היא המלכות (ונקראת) כן מפני שהיא בית קיבול לשפע הנשפע אליה ואדני המשכן שהיו \nמאת אדנים רומזים עליה שהיא מקבלת מעשר כ\"א כלולה מי' הם מאה. והיינו מאה שערים: \nאדריכל היא המלכות והכוונה. כי כמו שהאדריכל הוא האומן הגדול המצוה לאומנים לעשות \nהבנין כראוי מדעת בעל המלאכה, כן המלכות היא המצוה בבנין לכל הבונים אשר תחתיה \nלצייר צורת הדברים אשר בעולם בכח הת\"ת שהוא עליה ונק' כן בהיותה מציירת את אשר \n"},{"index":17,"he":"תצווה מהעליונים: \nאהבה הוא בחסד ולכן נקרא אברהם אוהבי (ישעיה מא ח) כי המשיך עליו כח האהבה. וכן \nהשכינה כשהיא יונקת מצד החסד נקראת אהבה וכן הוא בתיקונים (תקונא כט ד\"עא) ונקראת \nאהבה כשהיא יונקת חוט של חסד להזדווג עם בעלה. וזה שאמר רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא \nלו ד\"עו) כד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהבה. וכן ביארו בזוהר פרשת מקץ (ד\"קצו) כי \nבהיותה יונקת חוט של חסד נקראת אהבה. ובמ\"א (בר\"מ פנחס ד\"רנז) פירש כי אהבה נקראת \nבהיותה כלולה מכל האבות. ונוכל לומר כי מצד החסד נקרת אהבה אמנם ראשונה יונקת מן \nהצפון כי כן סדר חשוקה עם בעלה כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפ\"כא בס\"ד ואח\"כ מקבלת \nמן הדרום ואח\"כ נפתחת ע\"י הדרום ונקרת אהבה מצדה והיא כלולה מכלם: \nעוד נקראת אהבת ה' ופירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ט) וז\"ל ואהבת ה' היא \nהמלכות כלילא מכל ספירין. והטעם כי על ידי החיבור היא נעשית כלולה מעשר ספירות \n"},{"index":18,"he":"וכשהיא כלולה על ידי החתן נקראת אהבת ה'. עוד יש אהבה רבה והיא חסד ופירש הרשב\"י \nהטעם בפקודין (בר\"מ ואתחנן ד\"רסג). וז\"ל בימינא דקודשא בריך הוא דאיהו אהבה רבה מאי \n"}]}
