{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-12","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":12,"title":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ד","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ד\nויסוד הדרוש הזה שאנו בבאורו הוא כי העולם נברא בדין ומשה רבינו ע\"ה בחסד פשוט שלא \nהוגלם לעצמו זולתי למשתיתו של עולם שלא יאבד כמו שקדם הרמז בזה בפסוק מן המים \nמשיתיהו על כן הושלך ליאור להשיק מימיו ולטהרם ואף הבאר חזר בזכותו משמתה מרים וכל \nזמן שהיתה מצורעת היה הוא המשוי מן המים העליון משיק מן הבאר שלא ישתו ישראל מעין \nנרפס ומקור משחת ח\"ו והוא טעם אל נא רפא נא לה הפליא עצה הגדיל תושיה בתפלה קצרה זו \nוהאריך בפירושה בסתרי התורה מורי הה\"ר עזרא נר\"ו ולנו לפי כונת המאמר במקום הזה \nיספיק לפרש בה כי התפלל להעלות לה ארוכה תכף ומיד לצורך ישראל כאמור. עוד המלות \nהללו הן בגימטריא בניך רפא אלהים על דרך ה' רופאך האמור במי מרה וכן רפאיתי למים \nהאלה דאלישע ביריחו מלבד מה שצפה שעתידים לדבר באלהים ובמשה בקש מחילה על מרים שלא \nדברה אלא במשה פן ידונו קל וחומר להגדיל בעונשם של אלה ח\"ו והועילה תפלתו שלא דנו \n"},{"index":2,"he":"אותה אלא מקל וחומר כי היכי דנימא ביה דיו לבא מן הדין להיות כנדון לפיכך לא הוחלטה \nמרים לטומאה אלא טהרה מתוך הסגר עיין בריש מאמר המדות הדרן למשה כי אמנם שתפו הקב\"ה \nלכלל הבריאה שבלעדיו לא היתה מתקיימת ואין ריקות נמצא בעולם ואין אדם נוגע במוכן \nלחברו על כן לא היה למשה רבינו ע\"ה חלק ונחלה עם אחיו בכלל העולם ולא בהנהגתו ואביו \nהיה צדיק תמים שכן נקרא עמרם מלשון עמר נקי ומת בעטיו של נחש ואשתו שהיא דודתו אשר \nלא כתורתנו אחרי שנתחדשה הלכה ואף לא כמנהג העולם נולדה במקום שאינו לא מארץ מצרים \nולא מארץ ישראל אלא בין החומות ובהיות מצרים מצרנית אליה עילאה ותתאה כבר יחשב מקום \nבין החומות מגבולי הארץ והיא השלימה מנין שבעים נפש ליורדי מצרים עם כבוד שכינה \nושמה יוכבד אל תקרי יוכבד אלא כבודי והיא בגימטריא מ\"ב תספיק הערה במבין ולב חכם מה \nיגל מאד. אף לא עברתו אמו למשה אלא אחר היאוש לעת זקנתה והיה זה בששה בסיון שבו \n"},{"index":3,"he":"נתנה תורה לישראל על ידו ונקרא על שמו זכרו תורת משה עבדי שמחצב נשמתו גורם כי היא \nוהתורה תאומים הם ומזל החדש סימן לדבר ולפי שלא הוכר עוברה של יוכבד ולא עלה על דעת \nאישה כך על כן נתחכם לשמא תתעבר וחשש לגזרת היאור ושלחה מביתו תמוז ואב וממילא הויא \nלה כפרה על מה שגרמנו המזמוז בעליונים כטעם אנכי ארד עמך מצרימה שראשי תיבות \nגימטריא יב\"ק סופי תיבות יו\"ד ה\"א וא\"ו עוד אנכי ארד עמך ראשי תיבות ע\"ב אנכי \nבגימטריא כסא ארד בגימטריא מאתים של רבוע אלהים וחמש אותיות. עמ\"ך בגימטריא ק\"ל \nשהוא רבוע הויה במלוי אלפין מצרימה בגימטריא שכינה הרי כל השמות קדושים הללו ירדו \nעמהם למצרים ועם זה פרש ממנה החדשים הראשונים שהתשמיש קשה לולד וכשחשבו שפסקה גזרת \nהיאור החזירה באלול שהוא עת דודים נוטריקון אני לדודי ודודי לי ובו תחלת הפיוס לכפר \nעון ומזלו בתולה שמורה לבעלה כי שבה לימי עלומיה ואף על פי שעברו עליה כמה חדשים \n"},{"index":4,"he":"לעבורה לא הכירו בה כבתולה זו שרחמה צר כי חומר אותו העובר שבמעיה היה מן האורה של \nמעלה כמאמרם ז\"ל על פסוק ותרא אותו כי טוב הוא ולא הוכר עוברה שכן מקומו אינו מן \nהמדה וילדה בשבעה באדר חחלה לחדש העשירי דבעשר דרגין אשתכלל ודכוליה עלמא כסבורים \nהיו שילדה למקוטעים והאמת שחדש טבת היה לו שמיני לעבור שהכל מסתכנים בו והוא מלשון \nובת טות כי שווי המבטא יסבול חלוף האותיות ומשמעו ענוי נפש או תהיה מלה מורכבת טב \nבת כאלו פסקה טובה ועמדה מלדת כל שכן בתוקף השעבוד שהיתה הקטיגוריא מתגברה נגד \nמושיען של ישראל. ותצפנהו שכינה שלשה ירחים שאמרנו שמדת הדין מתוחה בעולם תמוז ואב \nוטבת כדברי הזוהר שלא יגן זכותו לעכב חרבן הבית כדי לשפוך חרון אפו על העצים ועל \nהאבנים וכשנולד נתמלא הבית אורה כדאמרן והרמז בשג\"ם כמו שזכרנו בו בפרק הקודם וכאן \nהבי\"ת שמושית והשאר מפורש בתרגום יונתן בשלשה מקומות בסוף שירת דבורה ובדברי דוד \n"},{"index":5,"he":"אחרונים בפסוק ואור החמה יהיה שבעתים כי מיום הולדו האירו מ\"ט שערי בינה הרמוזים \nבמלת שבעתים שהם כפלי השביעיות זו על זו והם אמנם נסתמו לו להבל ביום חמשים ללידתו \nשבו מת כי בהבל בא בלתי מוגלם כאמור ולסוף ק\"ל שנה כתיב שת לי אלהים זרע אחר תחת \nהבל כי הוצרך להגלם בפועל דרך שיתה בחסד גמור שלא מטבע המחצב ולפי שאין המים נגלדים \nאלא בצפון מקום הגבורות לפיכך נזכר בו אלהים וחמש הויות לחמש גבורות הן בגימטריא \nק\"ל שנים. ונקרא שת בהגלם והתפשט השער החמשים שהוא עצמו שם אהיה משלים המ\"ט פנים של \nתורה להיות ע' ולא עוד אלא דבמנינא זוטא יש בו מ\"ט פנים טהור ומ\"ט פנים טמא אבל \nבמנינא רבא כלו טהר ומהם נתפשטו שבע מאות סדרי משנה שונים בימי רבי יהודה בן בתירא \nבפרק אין דורשין כמנין שת ונדבר בם לקמן בפרק ט' ותמן נמי איכא דמתני שש מאות הבל \nשתי פעמים היינו ה' פעמים ב' הרי י' ועוד י' פעמים שלשים שלש מאות כדלעיל בסוף החלק \n"},{"index":6,"he":"השני גבי משה שהוא שני להבל \nולמשה רבינו ע\"ה נזדכך אותו הזרע המוגלם מעין האורה של מעלה כדי שיהיה מוכן אל \nהחמדה הגנוזה ולא יטרידהו צורך המזון לתמורת הניתך ונדבר בו לפנינו בפרק ט' וחמשים \nשערי בינה חסר אחד נפתחו לו בחייו כאור שבעת הימים של מעשה בראשית מקובץ יחד וז' \nפעמים מ\"ט הם שמ\"ג. עוד טוב הוא שנולד מהול ובי\"ד באדר הטיפו ממנו דם ברית להשבית \nאויב בימי מרדכי ואסתר כשם שזכותו הגינה לדור המבול מספר שני חייו וכל אותם השנים \nנתעסק נח בבנין התיבה. ותקרא שכינה שמו משה שהוא דולה וממשה את ישראל ואת כל העולם \nממים רבים ובטל גזרת היאור שנתקיימה בעצמו ביום שנולד ואית דאמרי בכ\"א בניסן הושלך \nשם לסוף מ\"ד יום לפיכך נהפכו במצותו מי היאור לדם ובו ביום לסוף פ' שנה ניצולו \nישראל על הים. ואף הוא לא נענש אלא על המים לפי שחטא בחק עצמותו כשאול בחק המלכות \nלדרך הפשט או בחק השבט לבעלי אגדה שלא נמסרה מחיית עמלק אלא ביד בנימין שלא השתחוה \n"},{"index":7,"he":"לעשו כיתר אחיו שעדין לא נולד בשעה שהוא עבר לפניהם וישתחו יעקב וכל נשיו הנה \nוילדיהן ואף על פי שכלם לא השתחוו אלא לשכינה כדברי הזוהר דדריש והוא עבר לפניהם \nכדתנן אני והוא הושיעה נא והדר וישתחוו וכלם כמוהו מכל מקום יש בו משום מראית העין \nכי הא דפרצופות המקלחות מים לא ישחה וישתה והקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה: \n \n"},{"index":8,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ה\nותפתח השכינה את מאסר התיבה ותראהו את הילד ראתהו סובל עם כלל הילודים שקול ככלם \nומצטער בצרתם והנה נער הידוע שר העולם בוכה עמו עליהם ומיד ותחמול בשבילו שכל העולם \nניצול וניזון בזכותו. והוא אפילו חלב אמו בא בשכרה של בת פרעה כשם שחלקו ניתן מבית \nפרעה שלא מן המוכן ומארץ כוש כמוזכר באגדה שמלך שם ארבעים שנה בחצי ימיו ואף על פי \nשברית אלהיו לא שכח מכל מקום כיון שכל אותו זמן לא נתעסק בצרביהם של ישראל הנה \nארבעים יום אמצעיים שעמד בהר היו בכעס דומיא דיעקב שנענש על כ\"ב שנה שלא עסק בכבוד \nהודיו אף על פי שהיה ברשות וכן הוצרך אחר כך לאכול לחם מבנות רעואל ומעט אשר היה מה \nשינק שלא בשכר בין למר ובין למר היה לצורך אמו לרפואתה כנודע מתועלת ההנקה לכלל \nהנשים בחדשים הראשונים. כשבא לישא אשה לא מצא בת ישראל שאין לה בן זוג כמו שאירע \nליהושע בן נון ולאו מטעמיה לפיכך אמר משה גר הייתי כל ימי צבאי ועכשיו בבית יתרו \n"},{"index":9,"he":"בארץ נכריה וכתיב ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי כדכתיב בהלכות גרים לעתיד \nלבא מי גר אתך פירוש בעניותך עליך יפול וכתיב והיה השבט אשר גר הגר אתו שם תתנו \nנחלתו כשבא לזון את ישראל במדבר האכילם משלו דגן שמים ובארץ לא היה לו במה לפרנסם. \nכשם שאהלו מחוץ למחנה כך קברו בארץ מואב מאביו שבשמים כטעם חד חרוב שקדם לעולם \nכשיטת האר\"י זצ\"ל יעויין מאמר אם כל חי חלק ג' סימן י\"א לא מהארץ נתן לבני אדם \nויהיה מול בית פעור על דרך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם ומנו \nבלעם כפירוש הזוהר כי הוא לבדו היה שקול ככל שבעים אומות מתעלה על כל בעלי הקסם כשם \nשנתעלה משה על כל נביאי ה'. ומזה יובן בשלמות פסוק ברח לך אל מקומך שאמרו בלק לבלעם \nוהוא נדרש לבעלי סתרי תורה הגבה למעלה בסוד רצוא ושוב כי רב הוא שכן יחס חיות הקדש \nאל השרש הנעלם הוא היחס בקליפות לבלק מרי דעובדא עם בלעם שכחו בפיו ושקול כנגד כל \n"},{"index":10,"he":"בעלי כתרין תתאין וכל שכן שנפלאת מעלתו בעיני בלק אחרי שנתקרב אל הקדש בכדי שיברך \nאת ישראל זה שלש פעמים. והנה באותה שעה מנעהו ה' מן הכבוד המדומה הנגלה לבעלי הקסם \nמהללו שאל העוננים ואל קוסמים ישמעו. ולא השיג בלק עד היכן נתעלה בלעם לפיכך נבהל \nמשמוע והסתיר פניו ממנו כמוראן של ישראל מקרני הודו של משה יעויין מאמר הנפש פרק ח' \nופרק ט\"ז. כך יובן במקום הזה כי בית פעור הוא תכלית הזוהמא והמרכז אליה שבו נקשרו \nאף וחימה כדבריהם ז\"ל וקברו של משה תכלית הטהרה שפעור והם שוקעים מפניו והוא הר \nהעברים שכל פניות הקדושה וכל עבריה אליו ישובו ונקרא הר נבו שכל הנביאים מושפעים \nמשם כמו שדרשו בספרי וכטעם וכלן ממשה שזכרנו בזה בפרק ג'. ולפי דרכנו יפורש מלשון \nנבוב לוחות שהיה חלול תחתיו תלוי על בלימה. וכן ארון הברית שנעשה על שמו כדכתיב \nועשית לך ארון עץ אין מקומו מן המדה אלא בנס היה עומד כנודע: \n \n"},{"index":11,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ו\nויקבור אותו בגי לפיכך עליונים רואים אותו למטה כפשוטו. והוא בגימטריא גבה\"ה ובא\"ת \nב\"ש בר\"ם לפיכך תחתונים רואים אותו למעלה ובאמת הוא מתנשא לכל לראש הרבה יותר \nמראייתם עד אין שעור דמתרגמינן בסתרי תורה וקבר יתיה בתליסר מכילן דרחמי ולא ידע \nאפילו זה משה האיש את קבורתו עד היום הזה ועד בכלל. ואם יפורש ולא עד בכלל אף אנו \nנאמר ולא פקד איש מלחמה ממית ומחיה את קבורתו אף על פי שנבראת בכח בין השמשות לא \nידע פירוש לא הושלמה פעולתו עד היום הזה. וידוקדק ולא ידע על דרך עתה ידעתי האמור \nבעקדה שאז נתפשטה הידיעה בהווה הנרמז במלת עתה שאמר עליו קהלת לכל זמן היא ההזמנה \nבפועל בצאתה מכח המציאות השוקע שהיה לה בסדר זמנים שנאמר עליו ועת לכל חפץ והיודע \nמה בין ליל ללילה ומה בין נער לנערה כמבואר בזוהר יפרש על פי דרכם מה בין עת לעתה. \nאו יאמר מה שבחרת עתה הוא מה שידעתי כבר כמו שנבאר במאמר המדות ובחלק הרביעי מזה \n"},{"index":12,"he":"המאמר כי הידיעה על דברת בני האדם הוא במה שיבחרוהו ואם כן אין ידיעתו מכרחת אף כאן \nבחר לשחוט ולא שחט והוא הדבר שהיה גלוי לפניו יתברך ולעולם אין צורך בידיעה אלא אצל \nהבחירה שאם לא כן אין שבח בידיעת העתידות כי גם שפל אנשים יודע מה שהוא רוצה לעשות \nמכל אשר תמצא ידו אפילו על ידי שליח אם איננו תלוי בדעת זולתו ודברים פשוטים הם \nישישו וישמחו בם השלמים בעיון וישרים בלבותם. ולנו עוד בפשט הכתוב כי אוריאל המלאך \nהדובר בו הוא דקאמר עתה ידעתי דייקא נמי דקאמר ממני כי הוא בעל האש הרבוצה כארי על \nגבי המזבח בעת רצון שכנגדו בחוץ בלאדן פני כלב ומשמעו לא אדונים אין אלהים כל \nמזמותיו לפיכך נאסר למזבח מחיר כלב והוא הכלב הכופרי שר מלכות בבל שהיה בעונותינו \nרובע את הלביאה לאנסה ביערים על כן נאסר אתנן זונה מיהו כשרבע ריבה אחת מאחוריה \nבפרק הבא על יבמתו הכשירוה לכהונה ואמרו אין זנות לבהמה פירוש במין האדם והדוגמא \n"},{"index":13,"he":"למעלה נערה דמטרוניתא היא בלבד דאתחללת ועם כל דא אתחשיב כאלו וכו' ודי בזה וידוע \nשמבין הכלב והלביאה נולד הנמר הוא שאמר הנביא ואהי להם כמו שחל והיה זה בבית הראשון \nכנמר על דרך אשור בבית השני שהיתה האש רבוצה בו ככלב ועליו אמר קהלת כי לכלב חי הוא \nטוב מן האריה המת ירצה שנסתלק ממנויו ויש נמר נולד מן הלביאה הנרבעת לאנסה גם כן \nלחזיר מיער בממשלת חיותא אימתני ולא נאסר מחיר חזיר אי משום שעתיד לחזור ואי משום \nשבטלו הקרבנות לגמרי במלכותו וקים ליה בדרבה מניה. ודניאל בחלומו ראה החיה השלישית \nכנמר ושלמה המלך ע\"ה השוה כל ארבע חיות בתאר הזה בפסוק אתי מלבנון כלה מבשר היות \nעולה עמו ממעונות אריות צבא המרום מהררי נמרים על האדמה שהיה עז כנמר בין הגליות \nלעשות רצון אבינו שבשמים הרי זה הופך את הקללה לברכה. וכשם שיש פני אריה ופני כלב \nבעת מלחמה ועת שלום בקבלת הקרבן כך ישנן בהקבלת פני הנשמות בצאתן מן העולם. וכאן \n"},{"index":14,"he":"אוריאל הוא האומר עתה ידעתי בצאת נפשו של יצחק כמו שזכרנו למעלה בחלק ב' פרק ח' \nוהיה מזומן להעלות העולה מאילו של אברהם אבינו והוא ששמש גם כן בין הבתרים וממנו \nהשלמת המרכבה לאברהם עם ג' אנשים דאלוני ממרא ולנו בזה דרך אחרת במאמר הנפש אבל \nבפסוק בי נשבעתי לא נאמר ממני דלא אריא. עוד עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כמו עתה \nידעתי כי הושיע ה' משיחו וכל הפסוק האמור בפיו של יום צרה הנזכר בתחלת המזמור דכתיב \nביה התרפית ביום צרה למי שאינו מתגבר על יצרו ומתחזק בתורה ומעשים טובים צר כחכה זו \nשכינה לא עוד אלא דהאי קרא מסיפיה לרישיה מידריש כחכה צר צרה ביום התרפית שהחצונים \nנוטלים כח הימנה והיא מר לה ועל ידי תשובה ותפלה יענך ה' בו וכופהו להיות סניגור \nואותיות השם הן הנה תורה ותשובה תפלה ומעשים טובים שאמרו במסכת ברכות שהמה ד' דברים \nהצריכים חזוק ומהו אומר המלאך רע בעל כרחו ישגבך שם אלהי יעקב הוא כחכה שזכרנו אף \n"},{"index":15,"he":"כאן אחר הדברים והוא הקטגור הנזכר בראש הפרשה בדברי הזוהר נעשה מלאך ה' והודה \nלאברהם שאין להרהר אחר נסיונו. סוף דבר היה משה רבינו ע\"ה מסופק נפשו היכן היא \nהולכת כי לא בא מעקרא אלא לצורך ישראל כמו שזכרנו בפרק ד' תדע שבהתפללו עליהם לא \nחזרה ריקם לעולם ולעצמו אפילו באחת לא עלתה לו לפיכך היה שונה לעצמו היוצאין להציל \nחוזרין למקומן ותו לא כדי למעט בשכר מצותיו שלא להחזיק טובה לעצמו כמו שזכרנו ריש \nפרק ג' אמר ליה הקב\"ה משה אי אתה יודע שאין מורין מתוך משנה הא אתמר עלה בגמרא וכלי \nזיינן עליהם ואין זיינן אלא עדים כתרגומו שהיא שכר מצוה בלי ספק ועל מתן שכרו נאמר \nוחנותי את אשר אחון לא אמר למי שאחון אלא את השכר שאחון כי שאר כל הצדיקים שכרם \nמתוקן מששת ימי בראשית אבל אוצר העתיד ליפתח לפני משה הקב\"ה מוסיף בו חנינה בכל יום \nכטעם נגד כל עמך אעשה נפלאות שהוא עתיד ליטול שכר כל הדורות או אימא כנגד כל הדורות \n"},{"index":16,"he":"וכן \nכתיב אשר אני עושה עמך עושה והולך תמיד כטעם שמים חדשים וארץ חדשה אשר אני עושה \nמהזוהר יעויין למעלה בסוף מאמר החלק השני ואמר ורחמתי את אשר ארחם להמציא לו כלי \nמחזיק חנינתו יתברך בהררי קדש מרחם משחר על הדרך שזכרנו והוא כטעם ברוגז רחם תזכור: \n\n \nמאמר חקור דין - חלק ג פרק ז\nעוד נסתפק משה רבינו ע\"ה אם אולי עדיין צורך בו כמו שהוא צריך לרוח הבהמה הקדושה אם \nכל חי לצאן קדשים דאתמר בה בעירא אכיל בעירא היורדת היא למטה לארץ להשלים המכוון \nבמאמר מהאוכל יצא מאכל שזכרנו למעלה. או אם יש בו צורך הקרבן כיצחק בן אברהם או \nכאהרן ובניו שמשה רבינו ע\"ה הקריב אותם למקום וכתיב אחר כך וירד מעשות החטאת על דרך \nהאמור באברהם כשעקד את בנו והעלהו אסקתיה אנחתיה והוא ממה שצפה אהרן ברוח הקודש במה \nשקדמה תורה להעיד עליו וראך ושמח בלבו. והנה מצינו בהבל שפתח תחלה להכין עצמו לקרבן \nדכתיב והבל הביא גם הוא לרבות שהיה מתאוה להקריב נפשו לשמים בחמש מדרגותיה הידועות \n"},{"index":17,"he":"ורמוזות לנו בפסוק עולה היא אשה ריח ניחוח וכלן לידו\"ד. ויש אותיות מצוה בראשי \nתיבות אלה הוא מבכורת צאנו ומחלביהן כטעם שכר מצוה כי הכוונה המעולה הזאת היא המצוה \nהאמתיית שכר כל המצות. עוד ה\"א מתחלפת בעי\"ן באלפא ביתא דא\"ל ב\"ם שהיא משובחת מאד \nעולה ואינה יורדת וכמו אח\"ס בט\"ע והנה ראשי תיבות אלה שהן מהות הקרבן ישובו לידרש \nשנית והבל הביא גם עצמו. ואף אבינו הראשון בשעה שהקריב לשמים שור פר מקרין מפריס \nעשה ממנו דוגמא לעצמו כי הקדים קרניו לפרסותיו לפיכך קראו שור ברישא והדר פר ועם זה \nהצדיק הדין על עצמו על מה שנתמעטה קומתו ונעלמו ממנו קרני החיות הנושאות את הכסא. \nאבל קין לא שת לבו אל הכוונה הזאת ונדחה. והבל הביא גם הוא לרבות שהשלים בכונתו \nחסרון קין ונתאוה להכשירו לשמים וכשנפל שדוד לפניו תחלה לא אבה לנחרו על פני השדה \nשלא תהא נכריה עבודתו ויקם קין ובעט בו ושלם לו רעה תחת טובה עד שלסוף כמה דורות \n"},{"index":18,"he":"צרף הקב\"ה מחשבתו של הבל למעשה ועוד נשוב נדבר בו. ויש אמנם במעשה הקרבן רוח בני \nאדם העולה בכוונתו הרצויה ורוח הבהמה היורדת בקבלת הדם וזריקתו שהוא המעשה הנרצה \nולא הושלמה העבודה בעקדת יצחק בן אברהם עם מה שפרחה נשמתו והוא רוח האדם שעלתה \nלמעלה עד שנגמר המעשה בגופו של איל וכבר נתבאר בזה מה שיש בו די בחלק השני פרק ח'. \nולא סוף דבר היה משה רבינו ע\"ה חפץ להקריב עצמו עולה אלא בכל אופן שיועיל לרצות את \nישראל לאביהם שבשמים ולא בקש אלא להיות כפרתן אשרי העם שככ\"ה לו זה מש\"ה וכבר נחה \nשקטה מבוכת העיון מדין המות שהיה משה רבינו ע\"ה מסתפק בו על עצמו במאמר נכבד מאד \nדבור על אפניו לא יאות לזולתו עם מה שנתבאר בו: \n \n"}]}
