{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-14","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":14,"title":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק יד","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק יד","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק יד\nכלל גדול אמרה תורה והלכת בדרכיו ובדינו של שואל כתיב בעליו אין עמו פירוש בשעת \nשאלה שלם ישלם אף על פי שהיה עמו בשעת מעשה אם בעליו עמו בשעת שאלה אף על פי שלא \nהיה עמו בשעת מעשה לא ישלם. והדוגמא כי כל פעולה שהיא לשמה אפילו אינה רצויה בעצמה \nמיקרי בעליו עמו במחשבה ודמי לבריאת המזיקין דמיקריא כביכול בעליו אין עמו בשעת \nמעשה כיון שהיא בריאה גרועה לפיכך אל ישלם דכתיב אל תאמר אשלמה רע. ומזה למדנו \nלהציל את הנרדף באחד מאיבריו של רודף כל היכא דאפשר לבחור ברע במעוטו אבל כל פעולה \nשלא לשמה אפילו במעשה המצות אין בעליו עמו כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה ואף על פי \nשהוא עמו בשעת מעשה שהמצוה ממציאתו קצת כטעם שמה מצוה זו ודאי צריכה תשלום כפול \nשימסור אדם עצמו פעם אחרת על קיומה לשמה כטעם מתוך שלא לשמה בא לשמה ודעהו ואם לא \nעשה כן נוח לו שלא נברא או שנהפכה שלייתו על פניו והבינהו שלא תצרך לא לקושיות \n"},{"index":2,"he":"התוספות ולא לתרוצם. והנה האיש העושה עברה לשמה כגון ההורג את הרודף להציל נערה \nמאורסה יש לה דוגמא בדרכי המקום אבל למצוה שלא לשמה אין לה במעשיו דוגמא כל עיקר \nחלילה לאל אם כן עבירה חמורה היא ביד העושה אותה והיינו דאמרי אינשי תפלה בלא כוונה \nכגוף בלי נשמה שהוא מטמא טומאה חמורה אף תפלה בלא כוונה מעוררת קטיגוריא לפי שאין \nשכינה שורה על הפגום וממילא יש רשות לחול שם בלתי טהור. ואין ספק שאדם הראשון בעל \nושנה בערב שבת שאין אשה מתעברה מביאה ראשונה וכן כתיב והאדם ידע את חוה ואחר כך \nותהר מביאה שניה ועם זה הותרה לו תאות המשגל שהיתה תחלה קשורה בחבלי השכל ונאסרת \nבעבותות הטבע הישר הגורם אהבה בתענוגים לאבינו שבשמים ומשהותרה אותה התאוה מקשוריה \nושמירתה היא גרמה לו לשמוע בקול אשתו. כן הדבר הזה שלמדנו רב הונא זכרנוהו בפרק ט' \nכי כל שס\"ה לאוין שבתורה שומרים את שומריהם ויצר הרע אסור בהם בקשר של קיימא שהוא \n"},{"index":3,"he":"כפול כטעם שמ\"י עם י\"ה שס\"ה מלבד מה שזכרנו מדברי הרב אבן עזרא בחלק הראשון סוף פרק \nי\"א. עבר אדם עברה אחת הותר חצי הקשר מצד החומר שנתקלקל באותו מעשה וכיון ששנה בה \nמיד הותר הקשר כלו שנחלש הנפש ונפסד השכל והמשילוהו בעלי אגדה לכלב רע האסור בזיקים \nוהעובר ושונה מתיר אותו ומשסהו בעצמו ודיניה הוי שאין לו על בעל הכלב אפילו \nתרעומות. אי נמי רב הונא הכי קאמר הותרה לו ועתיד ליתן עליה את הדין והוא גופיה קרא \nעליו המקרא הזה בפרק אלו מגלחין בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו \nוכאן מודעא רבא למאן דניחא ליה בהפקרא והיינו דאמרי ליה חביריו לאיוב אם בניך חטאו \nלו וישלחם ביד פשעם. אי נמי הותרה לו לדון אותו על מחשבה רעה שהיא מכאן ואילך \nמצטרפת לו למעשה. אי נמי הותרה לו שאפילו ישב פעם אחרת ולא עבר עליה אינו מקבל שכר \nאלא כמי שאינו מצווה ועושה עד שישוב בתשובה שלמה ויקבל עליו עול מלכות שמים. ומעתה \n"},{"index":4,"he":"השונה באולתו ידאג כל ימיו אחרי שהטה את עצמו לאותה המדה האסורה כאלו היא היתר גמור \nוהוא הלשון השני שזכרנו מן הגמרא שבא טפלה אל הראשון ושניהם אמת צדקו יחדיו: \n \nמאמר חקור דין - חלק ג פרק טו\nאתאן ליורדי גיהנם דפתחנא בהו בפרק ב' ידוע ומפורסם שאין אור של גיהנם שולט בפושעי \nישראל לכלותם ח\"ו אלא יורדים לבעתותא בעלמא וקצתם נכוים כפעלם וכרוע מעלליהם והדר \nנחית אברהם שקיים כל המצות וירד לאור כשדים על קדוש השם ובזכותו מסיק להו לקיים מה \nשהובטח בברית בין הבתרים שהראה לו הקב\"ה גיהנם ומלכיות כדי שיבחר לזרעו את הגליות \nוהיה אדם הראשון לו למופת דטבא ליה עבדי ליה כי דנוהו בשלוחין חוץ לגן עדן ובגרושין \nמאקלם לאקלם ואף אבותינו נידונו בשלוחין חוצה לארץ ובגרושין מפרעה לאבימלך ומבית \nלבן למצרים וגלות ירושלים גם כן שולחו חוצה לארץ וגורשו מבבל לעילם וכן בשאר גליות \nכטעם כי נצו גם נעו לא די שנצו פירוש הרחיקו נדוד מלשון יאבר נץ אלא גם נעו ממקום \n"},{"index":5,"he":"למקום. או יאמר נצו על הנדחים שהם עשרת השבטים גם נעו על הנפוצים בטלטולים רבים שהם \nיהודה ובנימין או יהיה מלשון עלתה נצה כי בתחלת צמיחתם נע ונד והקיאתם הארץ. אי נמי \nבשביל קטטה גלו כתרגום והיו הגליות ארבע כנודע כטעם כפלים בכל חטאתיה כי הכפל האחד \nהוא שנים פשוטים וכפל הכפל ארבעה והיה זה בכל חטאתיה שהגיעו המרדים לארבעה עולמות \nאשר המה נמנים גם כן שנים שנים האצילות והבריאה לחוד יצירה ועשייה לחוד. והנה צוהו \nהקב\"ה לאברהם אבינו ע\"ה להכין לו פעל דמיוני בעגלה יפיפיה מצרים ובמחריבי הבית \nבראשונה ובשניה שנמשלו לבהמה דקה הנוחה ליכבש כך אלה לנו נוחים ליכבש אם נזכה בתורה \nהגולה עמנו עכשיו לא היה כן במצרים. ובאו משולשים מהדמותם זה לזה במחשבה רעה. ויבתר \nאותם בתוך כי שבר אחר מטה רשעים ואת הצפור נודדת מקנה לא בתר והרמז לישראל שהם \nקיימים לעולם ובאו בשני שמות תור וגוזל על שם יהודה ואפרים. וירד העיט זו כנופיא של \n"},{"index":6,"he":"מלאכי השרת שבקשו לכלות את הבתרים הן הם הפגרים שזכר למען לא ישתעבדו בנו כדרך \nשקטרגו על ישמעאל כשהיה צחא צמא וישב אותם אברם הפריח לפי שעה אותו העיט שהוא שם \nכולל כמו עם צאן צפור ודומיהם כי רצה לשמוע מה יצוה ה' על הפגרים ההם ואז הראהו בין \nהערבים אימה חשכה גדולה נופלת עליו כל זמן שהפגרים קיימים והודיעו הגלות הראשון של \nארבעה מאות שנה המוגבל לדור רביעי להכין צד תקון אף על הנדונים לדורי דורות מעוטם \nארבעה כמו שיבא: \n \n"},{"index":7,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק טז\nויהי השמש באה בתחלת הלילה הראהו דינה של גיהנם מחללה שהוא תנור עשן ואור דידה שהוא \nלפיד אש דכתיב בהו אור לו בציון ותנור לו בירושלים כטעם הבוחר בירושלים שפירשנו \nבפרק ז' מהחלק השני כי סביביו נשערה מאד ומשם עתיד ליטהר כמו שיבא. והעביר שביב \nגיהנם בין הגזרים להשמדם עדי עד ורמז לזקן ברב חסדיו כי טוב לנו עבוד את מצרים מרדת \nשחת להשתקע שם ח\"ו. אלא הכל יורדין לגרוי בעלמא כמו שזכרנו וכל שכן עם מה שדרש \nהאר\"י זצ\"ל בפסוק מוריד שאול ויעל אמר כי יש צדיקים גמורים נכשלים בהרהורי עברה לא \nיכיר בהם זולתו יתברך הבוחן כליות ולב ויש רשעים גמורים מהרהרים תשובה בלבם עם \nדכדוכה של נפש לא נגלו תעלומות לבם בלתי לה' לבדו והנה מלאך אכזרי ישולח בהם \nלהורידם לבאר שחת כפעלם וכרוע מעלליהם ואל הראשונים שזכרנו אין שטן ואין פגע רע אכן \nהצור תמים פעלו מוריד שאול אותם הצדיקים שהיו להם מחשבות און וכדי שלא לביישם גוזר \n"},{"index":8,"he":"עליהם להעלות משם אותם שהרהרו תשובה בלבם ואין לך משפט שיש עמו צדקה גדול מזה. \nואמנם כל היורדים עולים חוץ מן השלשה שפירש רבי חנינא והוציאם מן הכלל שלפי חומר \nעונם היה ראוי שישלוט בהם אשו של גיהנם לכלותם מנפש ועד בשר אבל אין חפץ לרב חסד \nבכך לפיכך גיהנם בטל מהם ודין גיהנם אינו בטל אלא בכל הקב\"ה עושה שליחות כי רב מאד \nמחנהו. והקשו שם בתוספות פרק הזהב מדאמר להו דוד לשונאי נפשו הבא אל אשת רעהו מיתתו \nבחנק ויש לו חלק לעולם הבא המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ותרצו לפי \nדרכם והעולה מדבריהם כי שלשה אינם עולים לאלתר ובזה הם שוים אבל יש מהם שאין עולים \nכלל והם מלבין ומכנה ולפיכך לא ירדו אלא כן משפטם שהם לא חיים לעולם הבא ולא \nנידונין בגיהנם ולפי האמת אין זה אלא שנויא בעלמא ולא סמכינן עלויה תדע דבפרק חומר \nבקדש תרצו בדרך אחרת והיא רחוקה מזו שאמרנו על שמם. אבל לדידן עיקר קושיא ליתא דדוד \n"},{"index":9,"he":"הכי קאמר הבא אל אשת רעהו מיתתו בחנק וכל המומתין מתודין ויש להם חלק לעולם הבא. \nואפילו אין עדים והתראה יודע הוא בעצמו שכן דינו דזיל קרי בי רב הוא ורמי אנפשיה \nומידכר לשוב. והמלבין פני חברו אין בו מיתת בית דין לפיכך יחשבהו הנכשל בו עון קל \nואינו עושה תשובה ונטרד מן העולם הבא רחמנא ליצלן: \n \n"},{"index":10,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק יז\nביום ההוא אשר כרת ה' ברית עם אברהם אבינו בין הבתרים קבל עליו שכר כל הדורות \nשקדמוהו וידוע כי נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן אם כן כל הכשרים שהיו עתידים לצאת מבני \nבניהם של עשרים דורות ענתה בו צדקתו של אברהם וקבל עליו שכרם הכולל גם כן שכר כל \nהדורות הבאים אחריו. דייקא נמי דקתני שכר כלם ולא אמר שכרם דאי מאדם ועד נח לא צריך \nלרבויי דפשיטא דקמאי מיבעי ליה לתקוני ברישא כיון דנח לאו בר הכי הוה אלא בצדקתו \nהציל את נפשו ונפשות ביתו בלבד. אבל אברהם אב המון גוים נתנו האלהים ראשי תיבות אב \nהגן ירצה אב לכל העתיד לזכות לגן עדן אחרי שכפר על כל יורדי גיהנם ברדתו לאור כשדים \nכאן וכאן היתה באמנה אתו נפש אדם הראשון הוא שאמרו בת היתה לו ובכל שמה והיא \nהמרגלית שהיתה תלויה בצוארו שהוא מקומה בקומה הכוללת איפתו של אדם שזכרנו כבר עיין \nמאמר אם כל חי חלק ג' סימן כ\"ז וכל חולה הנפש הרואה בטהרתה מיד מתרפא מעון עבודה \n"},{"index":11,"he":"נכריה שלקח שמץ מנהו בעטיו של נחש וכשמת אברהם תלאה הקב\"ה בגלגל חמה שכן דינו של \nחולה הנפש כאמור ורפואתו תלויה עד אותו היום שיוציא הקב\"ה חמה מנרתקה רשעים נידונין \nבה וזה חלף עבודתם אותה והתלהבות מכחה לכל חטאות האדם רצוח ונאוף וצדיקים מתרפאין \nממנה שמעידה עליהם להגיד ישרם. וכשהיה אברהם אבינו ע\"ה מבקש רחמים על סדום אמר \nואנכי עפר ואפר פירוש עפר מן היצירה הראשונה שנלוה אליו כאמור ואפר מאור כשדים \nשקיים בעצמו פסילי אלהיהם תשרפון באש ממה שבקשו כל הבריות להשתחוות לו לאדם הראשון \nאף על פי שלא קבל ונמשך טעותן זה להם מאכילתם עץ הדעת שהמריד אותם לשמים וכבר דמו \nהנחש ורוכבו להמריד ח\"ו אדם כמותו כטעם והייתם כאלהים שפירושו כזה הרוכב ואדם בתוקף \nתשובתו עשה מלוכה בלבד על כל הבאים להשתחוות להחזירם למוטב לא זולת ומיד צום וזרזם \nאני ואתם באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו על כן זכה אדם הראשון שכל ימי \n"},{"index":12,"he":"שנותיו לא היתה בעולם עבודה נכריה ולא טעה אחריה אנוש בחייו וכבר זכרנו מזה בריש \nמאמר הנפש יעויין שם: \n \nמאמר חקור דין - חלק ג פרק יח\nבהעקד יצחק על גבי המזבח נעקד עמו רוחו של אדם וכופר בריתו את מות מעון שפיכות דמים \nשנכלל בעטיו של נחש ועון גלוי עריות כבר זכרנו שנעשה לו פועל דמיוני בחפזתו של אדם \nלהזקק לאשתו ומשם נמשכה לו תקלה אחרת ק\"ל שנה שהוליד מלילין רוחין ושדין כמאמר חז\"ל \nקודם שיעמוד תולדות למשתיתו של עולם מחוה עקרת הבית כי היא היתה אם כל חי אלו \nהצדיקים החיים לעולם כמה דאת אמר אשר יעשה אותם האדם וחי ונתקן אותו עון בשופריה \nדיעקב מעין שופריה דאדם הראשון אשר הפקד אתו היא נשמתו אשר הגלתה עמו לחרן בצאתו \nלחזר על אבדתו והותרה לו שם שתי אחיות בקדושה ובהזדמנות ומתון רב שהוא הפך החפזון \nוהיו לקוחי הגדולה בסתר ושנואה ונלאה בעבודת בעלה למעלתה והקטנה בגלוי כי לו יאתה \nומזה יובן מאמר ירמיה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא כי ראובן בכור יעקב \n"},{"index":13,"he":"במעשה ויוסף בכור לשמים בשביל המחשבה. כיוצא בו אנכי עשו בכורך שפירשו אנכי ועשו \nכמו שמש ירח הא כיצד פירשוהו חכמים משל לשפופרת של קנים יעקב נכנס ראשון ועשו פטר \nאת הרחם. וכבר יקשה לזה מה שאמר בזהר סוף פרשת מצורע דעשו טפה קדמאה הוה כדי שיתברר \nזרע יצחק מסיגי הזהב תחלה. ונראין הדברים ממה שהוברר אברהם תחלה בצאת ממנו ישמעאל \nוהוא בן פ\"ו שנה בהתגבר עליו הדין משם אלהים שמספרו כמנין שנותיו של אותה שעה. אמנם \nהמשל אמתי בשלשלת יוחסין של מעלה כי נשמת יעקב נאצלה תחלה והוא בכור לשמים כטעם בני \nבכורי ישראל ובגשמי היה עשו בכורו של יצחק גם בהזרעה כדעת הזהר והוא פטר את הרחם גם \nכן וכל דברי חכמים קיימים. ואף זלפה שפחת לאה ניתנה ליעקב בחשאי כדכתיב ותקח ותתן \nשלא נמלכה לאה ביעקב תחלה כמו שעשו שרה ורחל והוא טעם בגד שאמרה לאה יש אם למסורת \nלפיכך לא זכו ראובן וגד ליטול חלק בארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה תמיד אלא מעבר \n"},{"index":14,"he":"הירדן. וחצי שבט המנשה מדה אחרת היתה בו בשביל אסנת אמו שהיתה בת דינה משכם החוי \nאלא שפוטיפר גדלה ונקראת על שמו ומנשה פטר את הרחם ונפגם חציו כי היתה אמו מתייחסת \nאחר אביה חוי בן חמור שלא נתנה תורה בימיו ועדיין לא נתחדשה הלכה שיהא בן בתך מן \nהחוי קרוי בנך ומה גם עתה לא אמרו הולד כשר אלא מן התורה אבל פגום מדרבנן דאמרינן \nליה איטמר או גלי או סב בת מינך כדאיתא בפרק החולץ ואם בת היא ונשאת לכהן לא מפקינן \nמיניה וזרעה כשר לכהונה לפיכך לא נפגם מנשה אלא חציו מדהוכשר חציו הנה לגבי אפרים \nמיהת מאי דהוה הוה ודורשי רשומות עשו להם ציונים בפסוק מגרעות נתן לבית סביב חוצה \nמנשה גד ראובן ראשי תיבות מג\"ר בשביל עוות שהיה בהם כאמור נשארו חוצה לארץ הנבחרת. \nוכן בדוד ממה שזכרנו בפרק עשירי נאמר בו אחר כך לפי שעה גרשוני מהסתפח בנחלת ה' \nוראשי תיבות אלה גם בי התאנף שאמר משה רבינו ע\"ה על המנע ממנו הכניסה לארץ כי נתעלה \n"},{"index":15,"he":"אביו להקים זרע מדודתו ושבה הורתו ולידתו נעלמה מעיני כל חי עד בא פקידתה וכל דור \nדעה כמוהו לא נכנסו לארץ למעלתם כי לא היו נזקקים לה אלא לעבור משם לשערי גן עדן \nהסר משם הכרובים ולהט החרב כטעם אעברה נא ובארנוהו: \nפרק תשעה עשר: \nהן האדם אב אחד לכלנו היה לבוש כתנות אור בגן עדן לכוונה מאל אחד בראנו שמחצב נשמתו \nישלח שרשיו כלם קדושים בלב אחד לעבדו שכם אחד ומשם הפיצם קסם מרי שהמשיך את הערלה \nונעשו כתנות עור כטעם העי\"ן התלויה בפסוק לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה כי \nנתערב טמא בטהור ומשרש נחש שבא על חוה והטיל בה זוהמא יצא צפע שרף מעופף הוא קין \nהרשע קינא דמסאבותא ומשראה החסד העליון שאין העולם מתקיים בו הוסיף בתולדות את אחיו \nאת הבל ויקם קין ויהרגהו לדאבון נפש העולם על דמו ודם זרעותיו עד שנולד שת בצלם \nודמות כמו שאנו עתידים לבאר בחלק הרביעי. ומאז היו הנשמות הקדושות מתחפשות ובאות \n"},{"index":16,"he":"ביחידי סגולה כל עשרים דורות ולפעמים תכרענה ילדיהן תפלחנה על חור פתן ועל מאורת \nצפעוני ד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כלם עליו נאמר זרח בחשך אור לישרים אלו \nהנשמות שזכרנו בהלו נרו עליהן בשלשה מיני שלמות חנון ורחום וצדיק הן הן שלש מדות \nטובות שיחסו לו בספר הבהיר וכלן מעין חסד אל שלא הוצרך לשמש בימיו כדאיתא נמי \nבירושלמי הראשונה לזכות את העולם והיינו חנון שהיא מאתו להם מתנת חנם שנית אפילו \nנתחייבו מזכה אותם כטעם ברוגז רחם תזכור. שלישית משיבם ומביא בלבם לעשות רצון קונם \nוהיינו צדיק מצדיק אחרים. והנה בימיו נפלגה הארץ לשבעים ענפים ובו בחר ה' להחזיר \nכתנות אור ליחודן כי הובדל ישמעאל תחלה פגול מן הקדשים ולא נולד יצחק עד אשר תמו כל \nזדים וכל עושי רשעה המתקוממים בימינו של מקום כדור אנוש והמבול והפלגה ואחריתם מרה \nשל אנשי סדום כי שקד ה' על הרעה ויביאה עליהם שנה אחת קודם שתתמלא סאתה של צוער. על \n"},{"index":17,"he":"כן עמד אברהם בתפלה ובקש רחמים שלא ימות צדיק עם רשע אף על פי שהדין אמת אחר רובו \nמכל מקום בא בטענה שלא יבושו הצדיקים לתחיית המתים דקיימא לן עומדים במומם ומתרפאים \nולמה זה ימותו בגפרית ומלח שיצטרכו לקום בגוף שרוף אין עלבון גדול מזה על כן כפל \nואמר והיה כצדיק כרשע חלילה לך וכמו שדרשו הראשון לעולם הזה והשני לעולם הבא \nוכדאמרן והודיעו האל יתברך שאלו נמצאו שם חמשים צדיקים היו ראוים למחילה גמורה אך \nעל ידי צירוף שכינתו עם תשעה לכל כרך די שלא ישחית אלא יביא עליהם יסורין וכן לרוב \nהכרכים ארבעה או שלשה שיהיו בכל אחד מהן עשרה צדיקים לא יעשה מאומה רע והצרוף בהם \nממילא משמע להגן מכליון חרוץ אבל למעטים אפילו בלי צרוף לא ישחית אלא ייסר. ובא \nחלוף הפעלים בכתובים האלה עם מה שבארנוהו בתכלית הדקדוק. אמנם כבר נגזרה גזרה עליהם \nכי בא עת דודים לפקוד את שרה והיתה הכוונה לצרף ביצחק את כל העיסה לפיכך נגמר דינה \n"},{"index":18,"he":"של סדום תחלה. ואחרי שהופרש מיצחק השעיר המשתלח אל ארץ אחרת שאין לו חלק ביעודים \nולא בעמלם ראה הצדק העליון שיהא זרע יעקב סובל יסורין של אהבה ונתפס בעון כל הדורות \nדוגמת הצדיקים שבכל דור והמשיח עצמו חוליינו הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם ועם זה \nיקויים מאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך כי אין ההברכה אלא השפלת הענף עד עפר \nהארץ כטעם ונפשי כעפר לכל תהיה שהכל ימצאו נחת רוח לעשות ענף ולשאת פרי בהתחברם \nאליה ומובטח הוא הזרע הקדוש הזה שיוציא פרח ויציץ ציץ מטע ה' להתפאר: \n \n"}]}
