{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-16","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":16,"title":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ג","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ג","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ג\nהיודע נפש הגר כטעם גרים הייתם בארץ מצרים וכטעם הדר בחוצה לארץ ארץ שהחפץ בכך אלו \nהיה שם לא היה נגאל יבין נפש התושב ונפש דוד שאמר על עצמו כי גר אנכי עמך תושב ככל \nאבותי והדברים מגיעים לשלשלת יוחסין שהיתה לו מן האבות שנחשבו גרים להולדם מתרח \nונחור אביו וכל האמהות באו מנחור והרן אחי אברהם וגם דוד מלך ישראל שיצא מרות \nהמואביה גר יחשב כמותה אלא שהוא מתיחס גם אחרי ירד חנוך ומתושלח שהיו תושבים כטעם \nצדיק בן צדיק וכתיב טובה חכמה עם נחלה כי אין דחוי אצלם כלל ודוד תושב דוגמתם. כי \nאמנם אדם הראשון שייר משלו שבעים שנה לדוד בשעה שבקש רחמים על עצמו שלא יתקיים עליו \nגזר דינו ביום החטא ממש אלא ביומו של הקב\"ה בכדי שיוכל לעשות תשובה וקבל עליו תענית \nכל ימיו שהיו תתק\"ל שנה כמנין תענית והיה זה באותו היום בשעת המנחה דכתיב בה תכון \nתפלתי קטרת לפניך ראשי תיבות תתק\"ל סופי תיבות ניתך שגזר על עצמו התכת דמו בתענית \n"},{"index":2,"he":"כאמור תתק\"ל עם ד\"ם בגימטריא תתקע\"ד דורות אשר קומטו ולא עת כי השתדל בתקנתם כטעם \nאלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו אלמא חטא רבים נשא כמבקש רחמים על חברו והוא \nצריך לאותו דבר שורת הדין נותנת שהוא נענה תחלה וכן תפלתי בגימטריא תתק\"ל כי בא דגש \nהלמ\"ד במקום יו\"ד כנודע וכתיב משאת כפי מנחת ערב שהיא היתה תפלה ראשונה לבאי עולם \nעל כן הזהירו רבותינו על תפלת המנחה ביותר ותנן בפרק התכלת אין מחנכין מזבח הזהב \nאלא בקטורת הסמים של בין הערבים כי הקטרת היא עבודה בחשאי וביחידים כנודע לרמוז על \nעבודה שבלב ויחוד המחשבה לכוין היטב ולהתבודד בה. והנה קודם החטא כדאי הם לו אלה \nהשבעים שנה לאבינו הראשון להשלמת האלף לחיות בהם כצדיק גמור ויחי עוד לנצח לא יראה \nהשחת ואחרי החטא גם כן דידיה הוו בחמלת ה' עליו כי חפץ חסד הוא להאריך אפו עד סוף \nאלף שנה עם בין השמשות אך כמו בעל תשובה ואף על פי שנמלך ושיירם לדוד מכל מקום היה \n"},{"index":3,"he":"צריך סיוע כי אין חבוש מתיר עצמו וערביה דדוד ערבא צריך. ואמרו באגדה כי המתנה \nנכתבה בספר וחתמו עליה הקב\"ה ומטטרון ואדם עד כאן. הנה הספר הזה הוא ספרן של צדיקים \nשנפתח בראש השנה ראשון וחתמו הקב\"ה ומטטרון עדים בדבר ואדם הודה בחתימתו כאילו \nנחקרה עדותם בבית דין אי נמי חתם הקב\"ה אשר בידו נפש כל חי וכתיב ואתה מחיה את כלם \nשיחיה את דוד אחרי נפלו מסגולת התולדות כנודע וחתם מטטרון לשיורו של חנוך וחביריו \nואדם לשיורן של אבות שהיה באמנה אתם ואמנם האבות כמו גרים ותרו לדוד משלהם אברהם \nחמש שנים שלא הגיע לשנותיו של יצחק ויעקב כ\"ח שלא הגיע לשנות אברהם ויוסף במקום \nיצחק ותר ל\"ז שנה שלא הגיע לשנות יעקב והיה מספר כולם שבעים שנה כמבואר בזוהר \nוהוצרך ליכנס יוסף במקום יצחק שהרי יצחק הצדיק דין המיתה על עצמו בעקדה בשנת ל\"ז \nשלו יעויין מאמר אם כל חי בסופו. וכן התושבים אשר זכרנו שהיו מבחר הדורות ההם מצינו \n"},{"index":4,"he":"לירד שותר אצלו ל\"ח שנה ומתושלח ל\"א שחסרו לכל אחד מהם מן האלף וחנוך למלוי ימיו \nושנותיו שהוא שר העולם היה די שישלימו לימות החמה יום לשנה ואין הסבוב משתלם לחמה \nאלא בשס\"ה ימים ורביע בקרוב שהוא חלק מסויים וחשוב שנה בשיורו של חנוך שכן היה ראוי \nלחיות שנות מספר ש\"ם ידו\"ד כטעם שמו כשם רבו האמור במטטרון והיינו שדי והוי\"ה במלוי \nשוה לשרשו זכרנוהו בחלק השני פרק ל\"א וכתיב כי שמי בקרב\"ו בגימטריא ש\"י ודל\"ת באמצע \nרומזת לארבע אותיות שהם כשם שד\"י בהעלם וגלוי בשם מלא כדאמרן. ועל זה נאמר בדוד גר \nכאברהם וחבריו תושב כחנוך וחבריו הוי ככל אבותי. ואמר גר אנכי עמך שמורה על ההווה \nאבל תושב יתקיים במשיחנו או יהיה עמך משמש לפניו ולאחריו וכן הוא אומר על עצמו נער \nהייתי פירוש כחנוך שנבחר בימי עלומיו לשמש במרום גם זקנתי כאבות העולם שזקנה קפצה \nעליהם: \n \n"},{"index":5,"he":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ד\nכי בחר ה' בציון אוה למושב לו ידענו היות ירושלים מבחר המקומות בישוב להשיג בה \nהרצון האלהי ורוח הקדש והעם היושב בה היה נשוא עון כראוי לבן מלך בפלטין של מלך וכל \nזמן שדוד מלכנו היה בגרותו הנה היבוסי יושב ירושלים היה מתגבר כנגדו עם העורים \nוהפסחים שנואי נפש דוד שהכנוס אליהם סרסורא דחטאה כנודע ממשל החגר ותרווייהו הוו \nבבלעם והיו העורים מחטיאי העיון והפסחים מחריבי המעשה והמה מונעים גדולים להשלמת \nהצלם והדמות אשר אמרנו ואין ספק ששם יבוסי נגזר מלשון דם תבוסה שהוא תערובת הדם \nשיצא מחיים עם הדם שיצא לאחר מיתה כטעם כפל המיתה שהותרה בה אדם הראשון ובארנוהו \nויש בטומאתו שהיא מדרבנן אזהרה רבה לכלנו שלא נהיה חובלים בעצמנו ודי בכל זה הערה. \nוכיון שמלך דוד על כל ישראל והוא יחוד הפרצופים כלן הנה אז בטח בעצמו שזה וזה \nיתקיים בידו כמו שייעד יחזקאל ועשיתי אותם לגוי אחד ומלך אחד יהיה לכלם כי הוא \n"},{"index":6,"he":"השלמת היעוד שזכרנו בפרק ב' ה' אמר אלי בני אתה על הכלל ועל הפרט כדלעיל. לפיכך \nהכריז דוד המלך ע\"ה בכל מחנה ישראל כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא הוצרך לפרש מה שכרו \nכי מי שיכה את יבוסי יגע בלי ספק בצנור הרצון לעשות שליחותו והצליח ואין שכר גדול \nמזה על כן משלו נתנו לו להיות לראש ולשר ולפי שיואב זכה לכך חזרו ונעורו כל קללותיו \nלמפרע ונתקיימו אחר כך בזרע המקלל אחרי שהוא עצמו פירש שכרו ובימי יהושע כתיב ואת \nהיבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם ובספרי פרשת ראה אמר רבי יהושע בן \nקרחה יכולים היו אבל אינם רשאים וטעמא דמלתא כי היתה המצוה הזאת מיוחדת לדוד ואנשיו \nועדין לא יוכלו כתיב אף על גב דלא יכלו קרי כי לא נתקיימה בידינו בחטאינו ובעונות \nאבותינו. וכשם שהמקום ההוא מקום כנוס לבעלי הצלם והדמות בעת רצון כך נתיחדו בו תחלה \nהידיעה והבחירה כטעם עתה ידעתי האמור בעקדה שכבר פתחנו לו שערי אורה בחלק הקודם וגם \n"},{"index":7,"he":"זה ממה שאנו בבאורו כי אמנם הידיעה היא גופא חבור ויחוד אל הדעת והיודע והידוע \nוכתיב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא כי הוא מקום האורה ואין האורה מקומו דהא מי \nשבאור אינו רואה מה שבחושך אך ממעוט הירח הובררה הבחירה והכפרה בשעיר החטאת תועיל \nלהשיב הבחירה אל הדעת ואולם הבחירה בהחלט מבלי שבט מוסר היא מדת העבד הסכל העובד \nבשלוח ומכוין להנאת עצמו ואם יבעט ברבו ימכרנו לצמיתות כמו שאירע לדור הפלגה וכמאמר \nראה ויתר בשעה שזרח משעיר והופיע מפארן שהתיר להם שבע מצות אמנם לבנים נאמר יורנו \nבדרך יבחר וכתיב אמלוך עליכם על כל פנים כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות והוא טעם \nלכי ומעטי את עצמך וליתקרו צדיקים על שמך כמו שאנו עתידים לפרש באור מספיק במאמר \nהמאורות הגדולים בסיעתא דשמיא: \n \n"},{"index":8,"he":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ה\nבמאמר נעשה אדם פירשו חכמים בבראשית רבה בלבו נמלך במלאכי השרת נמלך בנשמותיהם של \nצדיקים נמלך במעשה שמים וארץ נמלך ולחז\"ל הכל אמת כי נסתכל בכל דרכי השמוש לצלם \nולדמות אם בתכלית ההתיחדות כמו שנזכיר ועל שלמות הנהגה זו בלבו נמלך ובמשול הצלם על \nהדמות במלאכי השרת נמלך כטעם החיות הנושאות את הכסא לא בעמל ולא ביגיעה אלא הכסא \nשמח ונושא את נושאיו כנודע. ובממשלת הדמות שבעלי תשובה מתחבבים בו והצלם עמו \nבנשמותיהם של צדיקים נמלך שהוא סוד הדיוקנין אשר לכל אחד ואחד כמבואר במאמר הנפש. \nאו יפורש בנשמותיהם של צדיקים נמלך על איקונין ראשונה שבארנו שם ויהיה זה בממשלת \nהצלם על הדמות ובמלאכי השרת נמלך בממשלת הדמות והצלם עמו במלאכתו והוא יותר נכון \nיעויין שם בפרק ט\"ו ובמשול הדמות לבדו במעשה שמים וארץ נמלך. בא וראה כי בהתיחד האל \nיתברך לברא את האדם בעצמו ובכבודו אז בלבו נמלך וברא אותו בצלמו והדמות לא הוה סליק \n"},{"index":9,"he":"בשמא כלל אלא גם הוא נכלל בשרשו והוא טעם כפל הפסוק שאמר בצלם אלהים ברא אותו \nוכשנמלך בנשמותיהם של צדיקים אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו ומטעם ההמלכה במלאכי \nהשרת נאמר בלידתו של שת בתוקף תשובתו של אדם הראשון ויולד בדמותו כצלמו ומן ההמלכה \nבמעשה שמים וארץ נאמר ברא אלהים אדם כדמות אלהים עשה אותו כטעם ביום אכלך ממנו מות \nתמות שנמסר אל המערכה ביום ברא ממש ועל הדרך שבארנוהו במאמר הנפש ריש פרק כ\"א \nוהיינו דאסמכיה קרא לספר תולדות אדם איידי דבעי מימר מדת ימיו מה היא דמרישא נמי \nהנה כי כן גרם החטא ביום תולדות להיות סוף אדם למות אבל בלידתם של קין והבל לא \nהוזכר מכל זה כלום ולא חלה בהם המלכה כלל לא דברה תורה במתים מעקרא ורבנן אסמכינהו \nלכל ההמלכות הללו לפסוק נעשה אדם שהוא בנין אב לכלל הנושא ובו נזכרו צלם ודמות \nבפירוש ובו הסכימה דעת הנברא שהוא כולל נשמות הצדיקים לדעת העליונה. וידענו עם זה \n"},{"index":10,"he":"מה יקר מאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לפי הפשט הנגלה שיהיה הצלם עצמו והדמות בדמיון \nכטעם אני אמרתי אלהים אתם ברישא והדר בני עליון כלכם כדכתיב אדמה לעליון והיו אז \nהצלם והדמות ראוים לרדות בעליונים ובתחתונים ועלה תנינן חביב אדם שנברא בצלם ומייתי \nקרא דכתיב להלן בפרשת נח דאילו צלם לחודיה דפרשת בראשית איכא למדרש ביה דעדיפא מנה \nכדאמרן ותנא לא איירי ביה כי עין לא ראתה אלהים זולתך. והתם בפרשת נח גלי קרא \nדבתרתי מיירי דהיינו צלם ודמות באמרו תחלה שופך דם האדם באדם שיצדקו בכפל זה כל \nהפירושים הנאמרים באמת לכפל המיתה שהותרה בה אבינו הראשון כדלעיל בחלק ב' וקרוב \nלשמוע כי לבנים שהם צדיקים גמורים השנון גדול בהחלט והיא החמדה הגנוזה שבה ישמח \nישראל בעושיו כי הא דתנינן חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ולעבדים שהם בעלי תשובה \nהמעשה גדול בהחלט וכאן חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה ואמר אחר כך שבו נברא העולם \n"},{"index":11,"he":"להורות על סדורו בדברים המפורשים בלבד כי הנסתרות ממנו לה' אלהינו וכלי אומנותו בהן \nהחמדה עצמה והכל מבואר בפרשת ה' קנני ראשית דרכו דוק ותשכח: \n \nמאמר חקור דין - חלק ד פרק ו\nהא למדת כי חמדה לחוד וכלי חמדה לחוד ועליהן תנן משה קבל תורה מסיני לא אמר את \nהתורה שלא על עצם התורה ונסתרה הדברים אמורים דלא שייך בה לשון קבלה או מסירה אלא \nהשגה שכלית אמנם בסיני היה עוסק בחמדה עצמה ולא הורשה למסור אותה לאחרים כדאיתא \nבספרי ואותי צוה ה' בעת ההיא דברים צוה אותי לאמרם ביני לבין עצמי והוא טעם וידבר \nה' אל משה מה שיאות לו לבדו עמיקתא ומסתרתא לאמר מה שישנו בלך אמור. וכן בפרשת \nיפקוד ה' אלהי הרוחות כתיב וידבר משה אל ה' מה שדבר לכבוד שמים לאמר מה שיש בו צורך \nההכרזה בבית דין של מעלה שבלעדיה אין ממנין פרנס על הצבור למטה ואין להתעלם ממה \nשדקדק בעל הטעמים בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר בכל מקום שהוא שאין בו טעם מספיק \n"},{"index":12,"he":"זולתי טפחא במלת ה' אבל בפסוק וידבר משה אל ה' לאמר יש זקף קטן במלת משה וטפחא תחת \nה' וכמוהו וידבר ה' אל אהרן לאמר וכן וידבר ה' אל יהושע לאמר יש זקף קטן אצל ה' \nוטפחא גבי אהרן וגבי יהושע. ובפסוק ויחל משה את פני ה' אלהיו חסר הטפחא מלפני \nהאתנחתא שלא כמנהג ורבים כן והרגיל עמנו גם בנגון טעמים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות \nיבין את כל אלה ודומיהם העצומים והרבים בפשיטות גמורה לפיכך תספיק לו הערה. והוא \nמבואר נגלה שאין למשה עסק בעצם עם כלי חמדה אלא לצורך אחרים שקבל אותו בפקדון ומסרו \nליהושע ומניה וביה החזיר תשובה למלאכי השרת אף על פי שהיתה תלונתם על החמדה עצמה \nשעם זה הואיל באר כי השנון הוא המעשה ושהכל בשביל ישראל לעתים מזומנים וכטעם אראנו \nנפלאות שזכרנו בסוף החלק השני. והא דתנן לא המדרש הוא העקר אלא המעשה יובן עם מה \nשאמרו בתקונים עקר דארבע אתוון ועשר אתוון איהי מלכות שמים ואמרו כי המודה בה ולא \n"},{"index":13,"he":"בשאר אותיות מקצץ בנטיעות והמודה בשאר אותיות ולא בה כופר בעקר ומזה למדנו שהשנון \nלעצמו תורה אור פני חמה מטע ה' להתפאר ועקרו מופקד בארץ נתן לבני אדם לעשות ענף \nולשאת פרי והוה המעשה נר מצוה המסור לדור דור ודורשיו מבאי הארץ שבה עקר קיום המצות \nותחלת הנהגתן מיהושע פני לבנה. ולפי שהטובים והכשרים שבנו יחשבו בעלי תשובה מעטיו \nשל נחש כמו שזכרנו בפרק א' כי על כן אמר הנביא ונהי כטמא כלנו ולפיכך אמרו בירושלמי \nכי במקום שיש לחוש ללמוד שיתבטל המעשה בשבילו אז נזקקין למעשה ומבטלים הלמוד מפניו \nושנון ערוך הוא גם בבבלי בפרק קמא דמועד קטן מצוה שאי אפשר להתקיים על ידי אחרים \nמבטלין תלמוד תורה מפניה וכבר נודע כי הפסק הזוהמא מישראל לא יספיק לכלל המציאות עד \nשיושלם התקון לכל באי העולם לפיכך נמנו וגמרו למוד גדול שמביא לידי מעשה איך שיובן \nדאי לדידיה הרי המעשה הוא התכלית והמביא אליו גדול בסבה פועלת נקטינן מנה שאין מעשה \n"},{"index":14,"he":"גדול אלא כל זמן שהעיון מביא אליו והיינו דתנינן מעשיו מרובים מחכמתו שהם בהכרעת \nהמאזנים מרובים מסבת חכמתו ועיונו שבו יושלם המעשה וכתיב בצדקתי החזקתי ולא ארפא \nמלמד שכל המוחזק במצוה אחת ונזדמנה לו אחרת אם הן שקולות יאחז צדיק דרכו והאחרת \nתתקיים על ידי אחרים דאי לא תימא הכי פשיטא וכי נחשדו כשרים להניח כשרותם חלילה ואי \nלאחריני דלמוד דידיה מביא לידי מעשה על האופן מהשלמות שבארנוהו הרי הוא ממצדיקי \nהרבים ועלה ממדרגת בן להיות איש האלהים פרשנוהו בכל שמושיו למען תצדק וכלהו איתנהו \nביה: \n \n"},{"index":15,"he":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ז\nכתב הרמב\"ן בפירוש התורה כי כל גזרת עירין בצאתה לפועל דמיון תתקיים אחר כך בחיוב \nכמו חץ תשועה לה' וככה תשקע בבל לפיכך עשה הקב\"ה דמיונות לאבות על העתיד לבנים זהו \nכלל דבריו בריש פרשת לך לך. וכל מדרשי אגדה יחדו יהיו תמים באמות הדבור הזה. ולנו \nכיוצא בו מעשה הארי והדוב שהכה דוד בארנוהו במאמר אם כל חי. ויש בפרק חלק מאמר \nמסכים מאד לדרוש הזה מדעת כל גדולי האמוראים כי שאלו שם דניאל היכן הלך שלא הושלך \nעם חבריו לכבשן האש והיה זה בעצת ה' ודניאל עצמו ונבוכד נצר כדאיתא התם רב אמר \nלמיכרא נהרא בטורא ושמואל אמר לאתויי ביזרא דאספסתא ור' יוחנן אמר לאתויי חזירי \nמאלכסנדריא והנה יתכן שנבוכד נצר פקד עליו שבדרך אחד יצוה על שלש משמרות אלה שימנה \nעליהן עבדים הרבה כיד המלך הגדול שהיה צריך למלאכתו והוא איש חמודות יכוין במעשהו \nכי הצור תמים פעלו כנוי הוא למדת הדין דמנה אתנזרת אבן די לא בידין כפתרון חלומו \n"},{"index":16,"he":"הראשון של נבוכד נצר יתלבש במדת רחמים להוציא מצור החלמיש מעינו מים שאינו פוסק \nונהר מתגבר והולך והיה הפועל הדמיוני הזה לדניאל לעורר רחמי המקום שימהר אבדן \nהאנדרטי שהקים מלך בבל על ארבע רבעיה. ושמואל אמר לאתויי בזרא דאספסתא היא חציר \nלבהמה הנזרעת וראויה ליקצר כל שלשים יום כמוזכר בריש פרק חזקת הבתים. ונבוכד נצר \nהיה צריך לה הרבה לאורוות סוסיו וחיילותיו כי רב מאד מחנהו ודניאל במעשהו יכוין \nלהפריח צמיחתן של ארבע חיות כמו עשב להקצרם בעגלא עדי עד. ור' יוחנן אמר לאתויי \nחזירי מאלכסנדריא ואום של נקבותיהם קיימא ברצון המלך האדיר אשר לא כדת שהעיד עליה \nתודוס הרופא במסכת בכורות וידוע כי ממלכות מצרים על ידי תלמי נהרג השליש הגדול שהיה \nמעכב שלטנות חברו ראשון לבעלי התאר שהוא קרוב במבט' לשם החי' הזה היערי שממנו ינקו \nהמושלים הראשונים כנודע והיו קדמוני התאר האמור ברב אונים ואמיץ כח לחיה הרביעית \n"},{"index":17,"he":"שראה דניאל והוא היה יודע שאי אפשר לבטל הגזרה שגם היא חלק מהאנדרטי שזכרנו וכוון \nלשקוד עליה להחליש כחה. עוד אמרו חכמים שדניאל במצות הקב\"ה הלך עם יחזקאל להחיות \nמתים בבקעת דורא נתגבר בזה כנגד הפכו בפועל דמיוני לקץ הימין: \n \n"}]}
