{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-2","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":2,"title":"מאמר חקור דין - חלק א פרק ח","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק א פרק ח","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק א פרק ח\nעל כן על כל דברי הספקות שזכרנו לגאון אנו שומעים אחרי רואנו דחש לה הרב למילתיה \nוגם הרמב\"ם הציקתהו האמת ותאלצהו ליכנס בשטתו ובה חתם סברתו ואולם לא יסופק בדעתו \nשל גאון שאין לנו עסק בשמעתין עם עונות ראשונים כלל כמו שבארנו בדעת רש\"י ואחרי \nשנמחלו השנים מחילה גמורה אז יתחיל החשבון על מעשיו של אדם מכאן ואילך בלבד. \nואזכותא קמהדר למימרא דבירא שמים עסקינן הקבוע בעשית מצות ושומר חמורות ולעתים חוטא \nבקלות. ואגב ארחיה נשמר מההפך שאם נכשל בחמורות תחלה אם כן כתב למיתה בראש השנה \nשפגע בו ראשון ומאי עבידתיה הכא בהדי בינוניים וכי תימא דנפקא מינה אי הדר איתקן \nביני ביני אכתי קלות לאו דוקא דאי לאו הכי חמורות דליתנהו מפושעים בגופן ועדיין הוא \nבינוני מאי נדון בהו. ועוד יש עבירה קלה למראה עינינו ואל דעות ה' ידין אותה כחמורה \nלפי מקומה ושעתה וכן בהפך ולו לבדו נתכנו עלילות כמו שזכר הרמב\"ם אלא ודאי במידי \n"},{"index":2,"he":"דשכיח אמרה למלתיה ולישנא מעליא. נקט למהדר אזכותא כתנא דסנהדרין בשלהי פרק היו \nבודקין וכדאמרן ותו שותא דרבנן הכי הוא דלמעוט עונות עברות קלות קרי להו ולמעוט \nזכיות נמי קרי להו מצות קלות והכי מוכח התם בירושלמי. ואי בעית אימא אין ודאי קלות \nדוקא קאמר ולא למעוטי חמורות דסוף יומא ודפרק קמא דשבועות אלא למעוטי חמורות \nדשמעתין כגון פורשין מדרכי צבור ופושעים בגופן כפי מה שאנו עתידים לפרש בחומר עונם \nמה הוא בתחילת החלק הה' בס\"ד. והנה מדתו של הקב\"ה להעביר את כלם ראשון ראשון \nשפירושו בלי הפסק על דרך קמא קמא בטיל וכלן נמחלין לפי שעה ובתורת צדיקים יחשב האיש \nאשר אלה לו לפי רוב הזכיות שקדמו בדינו ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד ואם \nבשעת גמר דין נמצאו הזכיות מרובין מן העונות הבאים לכף מאזנים או שהם שקולים ורב \nחסד מטה כלפי חסד דלהכי אתינן עלה הרי עברו העונות ראשון ראשון ואינם חשובים לכלום \n"},{"index":3,"he":"בהכרעת המאזנים כאלו לא עשאום: \n \nמאמר חקור דין - חלק א פרק ט\nאפס כי לא יצדק במדותיו של הקב\"ה להיות ותרן כי כל דרכיו משפט וכן כתיב צדיק ה' בכל \nדרכיו אף על פי שהוא חסיד בכל מעשיו. הא כיצד מאריך אפיה וגבי דיליה עם שאנו \nמזהירים בו דלאו על דין העונות ועונשם אתמר גבי דיליה חלילה לאל כי ענוש לצדיקו של \nעולם לא טוב והרבה גבאין מחזרין ונפרעין כדתנן באבות אשר לא יתיצבו לנגד עיניו כי \nבאור פני מלך חיים ועז וחדוה לפניו. ומאי דכתיב ויתעצב אל לבו פירושו אסף אל לבו כי \nממנו תוצאות חיים כל העצבים והמיתרים דכתיב בהו ידיך עצבוני ויעשוני והם הקושרים \nיחד חלקי העולם שהוא אדם גדול כנודע ובארנוהו יפה יפה במאמר הנפש והוא יתברך המשיך \nאותם אל לבו כאמור במה שרוחו ונשמתו אליו יאסוף והוא טעם ההתפעל ואז בנין העולם \nנהרס מעצמו כי אין דבר רע יורד מלמעלה ובמסרה שיניהם תרין. הבשר עודנו חנית וחצים. \n"},{"index":4,"he":"והרמז ממנו משפטו ושאתו יצא וכן כתיב יגמר נא רע רשעים מבלעדי סבה אחרת הוא לבדו \nדידיה עביד אבל במדת הטוב אתה בעצמך ובכבודך תכונן צדיק ועל התפשט ההשגחה ברצועות \nהגוביינא דרשו אכלה ומחתה פיה אמרה לא פעלתי און. אלא מאי אית לן למימר שהוא גבי \nדיליה דוקא מה שהוא שלו חלקו באמת היא הנשמה הקדושה חלק ה' עמו חלקי ה' אמרה נפשי \nובשבילה מאריך אפו ומעכב לגבאים שלוחי הדין שלא יגבו חלקים הראוי להם מהחוטא \nבעונשים קשים בבת אחת אלא נפרעין ממנו הקל הקל תחלה למען יתעורר האדם בתשובה ויצא \nחלק אלוה מנוקה מכל מום לבלתי ידח ממנו נדח והוא באור נכון ואמתי אף על פי שגדולי \nהחכמים לא חשו להזהר בו מהמשכם אחרי המפורסם אשר לא יכזב כי רב מאד מחנה אלהים \nומלכותו בכל משלה ויש פרפרת נאה בפסוק א\"י הב\"ל אחיך והוא נוטריקון אם ישוך הנחש \nבלא לחש שכן אמרו חכמים אין הנחש נושך את האדם מלמטה אלא אם כן לוחשין עליו מלמעלה \n"},{"index":5,"he":"כטעם נוטל רשות ונוטל נשמה. והנה הכל מודים שאין הקב\"ה ותרן אלא דן ברחמים. ברם הכא \nבשמעתין דג' כתות בהכרע המאזנים עסקינן שלפי המשפט הכולל אזלינן בתר רובא, ואם הדין \nשקול אז מדה טובה מכרעת כראוי לה. וכבר עלתה בידנו שטת הגאון מפורשת יפה ומוסכמת \nבכל חלקיה עם סוגיית הגמרא מיוסדת על סברא נאמנה בלא קושיא ובלא ספק. ונראה שהראב\"ד \nבהשגות כך היה סבור שאמר שאין בשמועה זו זכר למחילת עון אלא להציל הבינוניים מגיהנם \nעד כאן. משמע שהבלתי נמחלים הם נחשבים במדה זו וכך עיקר. ותנאי היו דבריו שם בדר' \nיוסי בר יהודה שבעון ראשון ושני שאמרנו היותם נמחלין לגמרי אין האדם צריך ליום \nהכיפורים ולא ליסורים ומיתה ואפילו היו מן החמורים ובלבד שיעשה מהם תשובה. ויפה אמר \nאם הוא זכור מהם שלא יעמוד במרדו אבל מדה טובה זו לא תשוב ריקם לשוכח אפילו בלא \nתשובה ולנו עוד תנאי בדר' יוסי בר יהודה זכרנום בפרק רביעי וישלם באורם בפרקים \n"},{"index":6,"he":"המצויינים שם בס\"ד: \n \nמאמר חקור דין - חלק א פרק י\nאמרו חכמים הראשונים כי המתודה ומתחרט על העונות שהוא זוכר מהם ושוכח להתודות על \nקצתם שנעלמו ממנו אין הנעלמות מעכבות את הכפרה. ואסמכוה למלתייהו אהא דתנינן בית \nאפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו וכן כ\"ד ראשי אברים אינן מטמאין משום מחיה \nדכתיב לכל מראה עיני הכהן דלא יצטרך לארמא עינוי או למאכא. והם הביאו גם כן סימן \nלדבר ממאי דאתמר בבעור חמץ חורי הבית העליונים והתחתונים אינם צריכים בדיקה. ואף על \nפי שאלו ואלו צריכים תשובה למי שזוכרם ואינה מעכבת בהם לשוכח מכל מקום רבו יתירא \nאשתכח לעונות ראשונים יותר מכלם שאם לא חטא אדם כל ימיו רק פעמיים בלבד ושכחן ולא \nהתודה עליהם מעולם אין הודוי מעכב כפרתן אלא נמחלין מאליהן אבל שאר עונות אם התודה \nעל קצתם ושכח קצתן הודוי מועיל לכלם דאנן סהדי שאלו זכרם היה מתודה ותוהה עליהם גם \nכן דמאי שנא. ובהדיא אמרו רבנן אין תשובה לחצאין גבי חשוד על השבועה אבל אם אין גם \n"},{"index":7,"he":"אחד מתנאי התשובה לא ודוי ולא חרטה והוא לא ידע ואשם במה יתכפר לו. והיינו דאמר רבא \nבפרק קמא דחולין גבי בית אפל כדלעיל הני מילי היכא דלא אתחזק אבל כיון דאתחזק אתחזק \nובפלוגתא דרבי ורבי שמעון בן גמליאל אי בתרי או בתלתא הוי חזקה נראין הדברים דהיינו \nדר' יוסי בר יהודה דקא דריש פעמיים ליחיד שלש לצבור והיינו קרא דנושא עון ועובר על \nפשע בדרשה אחריתי דלא כדתני דבי רבי ישמעאל ואפשר דפליג במשמעות דורשין עם ר' יוסי \nבר יהודה דהיינו לדידיה עונות ראשונים הנמחלים ליחיד לגמרי אבל גבי צבור הראשון \nלעולם נחשב שוגג כדכתיב ולבית יעקב חטאתם ושני ושלישי קיימי בנושא עון ועובר על פשע \nונמחלין גם הם לגמרי כדאמרן. והא איפסיקא הלכתא בפרק הבא על יבמתו נשואין ומלקיות \nכרבי. פירוש נשואין אשה שמתו אנשיה אי נמי ששהתה עם כל אחד מהם י' שנים ולא ילדה לא \nתנשא לשלישי דמדמינן לה ליחיד לאחזוקי בתרי זמני כיון דמעוטא נינהו וכן מי שלקה \n"},{"index":8,"he":"ושנה על חיוב כרת אחד דבר מיתה הוא ומפקיר עצמו לעבירה חמורה מכניסין אותו לכיפה \nלקרב מיתתו והני נמי מעוטא נינהו. וסתות ושור המועד כרשב\"ג. וסתות ודאי לרבים \nמדמינן להו ובהמה הכי נמי דלית לה מזלא פירוש דעת לשמור עצמה ויאות כל מילי דרבנן. \nעוד אמרו בגמרא כי שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר \nדין על חבירו. ואף על גב דכל חדא מנייהו חמירא באנפי נפשה לפי הפשט הנגלה מכל מקום \nמיבעי לן למנדע מנינא למה להו דהא אינשי מבדקי בגשר וכל דכותיה כדאיתא בבמה מדליקין \nומה בין אותה בדיקה להזכרת עונות ואיברא לא גרע קיר נטוי מגשר והוא לבדו בודק ואינך \nהכי נמי אבל להזכיר עונות דמשמע אפילו שנעלמו ואבד זכרם מכל מקום על ידי מעשה אסורן \nחוזר וניעור בעינן ג' דברים יחד הא' קיר נטוי ואולם בגמרא פרק לפני אידיהן ובמדרשות \nבמקומות רבים פירשו קיר שמשמעו אדון והוא מיפיפיתו של לשון יום ובהיות אצלו כביכול \n"},{"index":9,"he":"תשות כח כמו שדרשו על פסוק צור ילדך תשי, והאדם מעיין בתפלתו דמשמע שהוא מבקש צרכי \nעצמו לא זולת. ומוסר דין הנטויה העליונה על אחרים כאלו הוא נקה מעון אז ודאי אפילו \nעשה תשובה ממה שזכר לא בלבד עונותיו נבדקים אלא גם הנשכחות מלב מקטרגים עליו מעתה \nוהוא רחום יכפר: \n \n"},{"index":10,"he":"מאמר חקור דין - חלק א פרק יא\nהדין אמת הכל מתוקן בכל הני הלכתא גברותא שדינן שוה לימות עולם שזכרנו פתח דברינו \nבכסא ליום חגנו ולדין המות ולדין התחיה, כי משפטי ה' אמת יצדקו יחדיו ואין הדבר \nתלוי אלא בתשובה ובהשלמות תנאיה. וכבר בארנו בפרק ג' מדברי הנביא ישעיהו ד' תקוניה \nבסור מרע ושיירנו למקום הזה הבאור לשתי מעלות טובות אשר לה בעשה טוב ולכל אחד מהן \nד' תקוני זכרם בן אמוץ וצרפם אל הראשונים כי באמרו למדו היטב באר חיובנו להשתלם \nבעיון בכל כחנו מצותיו חקותיו ותורותיו והכל נכלל במלת היטב שהוא בגמטריא שם בן ד' \nאותיות הגדול והנורא הבלתי נהגה והעיון בו ובאמתתו משלים כל חסד ובהצטרף אותיות \nמספר פשוט כפול משולש ומרובע המורגל בחשבון אותיות הקודש על שער בת רבים מגדולי \nהמחברים עולה ע' פנים לתורה וכבר נצטוינו לכתוב את התורה על האבנים בעבר הירדן באר \nהיטב ורבותינו אמרו שהיתה המצוה עלינו לכתוב בשבעים לשון יובאו אחר כך ד' תנאים \n"},{"index":11,"he":"אחרים בכשרון המעשה דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה. וקרוב לשמוע שהם \nנתלים בד' אותיות הכתיבה לשם הגדול על הסדר כשם שד' תנאים המפורשים בסור מרע תלויים \nועומדים בד' אותיות הקריאה. והרגיל בשפת אמת יודע כן. וכאן צריכים אנו ליזהר כי יש \nאדם שעמלו בתורה ובמצות אפילו בקיום העשין יקרא סר מרע כגון המתעטף בציצית לזכור \nשלא לתור אחרי מחשבת הלב והעינים ויש מהם שאפילו בהרחקת הלאוין יקרא עושה טוב לאסור \nבזיקים וכבלי ברזל המתעה בהן וצבאו ופקודיו תחות שלטנותא דקב\"ה והיא מבחר הכוונות \nבשמירתם. ויש בזה טעם לשבח למה שכתב הרב אבן עזרא בספר העצמים כי יש בגוף שס\"ה \nעורקים שוקטים כמנין הלילות ולנו הן הלאוין בכוונת סור מרע ושס\"ה עורקים דופקים \nכמנין הימים אשר הם לפי דרכנו שמירת הלאוין בכוונת עשה טוב והוא כפתור ופרח עם מה \nשיבא במאמר חכמים עבר ושנה הותרה לו בחלק השלישי פרק י\"ד ואין כפל באברים כי אין \n"},{"index":12,"he":"בהם סור מרע אלא במקרה ושיעור כמפורסם: \n \nמאמר חקור דין - חלק א פרק יב\nלכו נא ונוכחה יאמר ה', אני ואתם נברר את עצמנו שכן שמוש הנפעל כמו ועמשא לא נשמר. \nוידוע בהלכות דיינים שאם באו לדין עני ועשיר אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו \nכמותך. ובתחלת הוכוח הזה לעתיד לבא יקיים בעצמו הצד הראשון בסמוך נדבר בו על אוזן \nשומעת ובסופו ילבישנו בגדי ישע מעיל צדקה ועתידים צדיקים שיקראו בשמו כנודע והנה \nהפסוק הזה יכלול החלוקות שתיהן על הראשונה והיא מיראה או שלא לשמה כי גדול עד שמים \nחסדו לזוכים אליה ותו לא דהיינו עד כסא הכבוד כמו שזכרנו בפרק ג' אמר הנביא לכו נא \nונוכחה ואתיא כי הא דתנינן הוא עד הוא דיין הוא בעל דין. כי הנה במתיחס לחוטא בינו \nלבין עצמו הוא עד. וכבר העיד בנו על זה באמרו שחת לו לא בניו מומם ומתרגמינן חבילו \nלהון לא ליה ובינו לזולתו הוא דיין ובינו למקום הוא בעל דין וכן בדוד הוא אומר לך \n"},{"index":13,"he":"לבדך חטאתי כי אמנם אין רואה זולתך. ואתה עד כאמור והרע בעיניך עשיתי. ואתה דיין \nולפיכך אמר למען תצדק בדברך וכמו בעל דין תזכה בשפטיך. ובאו שני התארים האחרונים \nבצרוף גמור ליתן את האמור של זה בזה לחוזק אמונתנו בו ובצידוק דינו שאלמלא כן תצדק \nבשפטך מבעי ליה וכן תזכה בדברך. או יהיה הפסוק מוסב קצתו אל קצתו וכולל דיין ובעל \nדין בלבד כי יאמר לך לבדך חטאתי למען תצדק בדברך והרע בעיניך עשיתי למען תזכה \nבשפטך. ובאמרו אחר כך כי פשעי אני אדע האמין עליו את העד שהוא לבדו מעיד יחידי. \nולדקדק מלת למען כפי המובן ממנה בפשיטות על הדרך הזה השני יאמר צריך אתה שתזכה \nבשפטך ירצה שתזכה לעצמך במה שתשפוט ראשונה היותך לבדך בעל דיני שאין בעוני דבר \nמתיחס לזולתך כלל כנודע מדינו של אוריה שהיה מורד במלכות ושלא קרב לבת שבע כל ימיו \nושכתב לה ספר כריתות לא נשאר בחטאו של דוד רק מה שהגביר חרב בני עמון על מחנה ישראל \n"},{"index":14,"he":"פן יאמרו ידינו רמה ותו דלא גרע מה שבא אל בת שבע ממאן דשקיל בשרא מבי טבחא ולא \nיהיב דמי לאלתר והיו חבריו בושים ודאי משמועתו יש כאן שוגג ומזיד בחלול השם זה וזה \nבינו למקום בלבד למען תצדק כמו דיין בדברך על ידי נתן לא תמות. או יאמר לך לבדך \nחטאתי בהרהור שאין זולתך מכיר בו והרע בעיניך עשיתי הם בתי דינין של מעלה כדלקמן \nולמען תצדק בדברך שהמעשה ראוי לימחול צריך אתה שתזכה בשפטך את ההרהור לכף זכות ובא \nבפועל עומד שהוא כביכול זוכה לעצמו בשעה שמזכה את בניו מן הדין וזה וזה פירושו \nמתישב מאד ואמתי בעצמו שיהיה למען תצדק הוא התכלית לתזכה בשפטך לא סבה אל החטא מיהו \nפרישו בהו רבנן דאינון מילי דבדיחותא למצוא חן בשיריו וזמריו דלא לימרו עבדא זכי \nלמריה בזוהר ובפרק חלק כאלו יאמר חטאתי לאמן דבריך שאמרת כי יצר לב האדם רע מנעוריו \nעד שיצדק לומר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא שאפילו במעשה המצות שלנו \n"},{"index":15,"he":"יש בהן כמה חסרונות כמו שנזכיר בחלק ב' פרק ט\"ז. ועצה טובה קא משמע לן קרא דכתיב \nטוב לגבר כי ישא עול בנעוריו אמר כי טוב לו עודנו איש בתוקפו וגבורתו כי ישא עול \nהתורה והמצות באותו החלק שיצרו תוקפו והיינו בנעוריו כדלעיל דאי לא תימא הכי קשה \nדפתח בגבר ומסיים בנער ולא עוד אלא דקאמר ישא לשון עתיד והוא גזרה הפוכה בלי ספק \nאלא כדאמרן שעל אותו היצר שהוא רע מנעוריו דבר הנביא המקונן וטוב לגבר שהוא כופהו \nומחזירו למוטב ומובטח לו שהקב\"ה עוזרו כי הוא ידע יצרנו הזכור בתורה אלפים שנה קודם \nהעולם שעדיין היה מציאותנו באותו העדר הקודם להויה והוא אמרו כי עפר אנחנו ומלת כי \nמשפטה כאשר והכל היה מן העפר כנודע ויהיה זכור פעול כמשמעו מוסב אל היצר והוא פשט \nנכון. או יאמר לך לבדך חטאתי בדבר בת שבע שהיה שוגג בחלול השם שחשב להסתיר את הדבר \nוהרע שהוא מזיד בדבר אוריה בעיניך עשיתי הן המה שבעה עיני ה' ראשי סנהדראות של מעלה \n"},{"index":16,"he":"שכנגדן עיני העדה למטה אשר חרב גאותן של ישראל מסורה בידם להמית בסנהדרין או במשפט \nהמלך לא על ידי חרב בני עמון כאמור. או יאמר לך לבדך בעולם העליון אין שם פגם במעשה \nהתחתונים חסרון שלמותך ויהיה חטאתי מלשון אני ובני שלמה חטאים אך הפגם בעצם מגיע \nלעולם המשרתים שזכרנו ולמה שבעון אדם נקנסה מיתה עליו ועל דוד כנודע בפסוק מות תמות \nוכמו שיבא נכשל דוד בזה מעין גלוי עריות ושפיכת דמים כשם שבקש לעבוד אלילים בברחו \nמפני אבשלום כדכתיב ויהי דוד בא עד הראש להצדיק דין שמים בעיני ההמון אשר לא עמדו \nבסוד העבור ויתמהו מכמה שירות ותשבחות שלו אשר לא הספיקו להצילו מדין המות ולעשותו \nמשיח. וידוקדק עם כל זה פסוק יפה אף נעים אומר דרשני והוא אמר חטאתי אודיעך ועוני \nלא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה, כי הרבה דברים יש \nלהתעורר בו. תחלה מה זו הודעה כלפי מעלה ולמה הניח אותה בצד החטא ושלל כסוי העון, \n"},{"index":17,"he":"ואמאי הכא עתיד והכא עבר וגבי פשעים נקט לתרוייהו אמרתי אודה, ואמאי אודה עלי פשעי \nוהרי פשעים אלו המרדים וכאן אין גם אחד חמו\nר כל כך. ואמאי אתה נשאת עבר. ואמאי תלה המזיד בשוגג דכתיב עון חטאתי ופשעים שזכר \nתחלה מאן מחיל ומאן שביק ומאי סלה שייך הכא. ועם מה שהקדמנו הכל מתוקן. יאמר שגגתי \nבבת שבע אודיע אליך נאמן הדיין כי הא דתנן בפרק נגמר הדין הוא אומר יש לי ללמד על \nעצמי זכות מחזירין אותו ובלבד שיהא ממש בדבריו ועוני בדבר אוריה לא כסיתי מעקרא \nלמסור דיני על יואב שהייתי רשאי על זה דהא אין שליח לדבר עבירה ואל ההמון אמרתי \nשרצוני להתודות על שתי אשמותי שהגדלתי אותן על עצמי ונעשיתי רב פשע אצלם לצדק דינך \nבעיניהם ואצרף עמהם כל פשעי הראשונים אף על פי שעבר עליהם יום הכיפורים וזהו פשעי \nלה' רצה שיהיו דבריו אמת בנגלה ובנסתר ואתה צרפת מחשבתי הטובה למעשה ומשעת האמירה \nנשאת עון אוריה ודנת אותו טפל לשגגתי בבת שבע והיה זה בבית דין עליון דעתיקא קדישא \n"},{"index":18,"he":"כי רבים רחמיו ונצחיים בלי הפסק והוא אמרו סלה. הדרן למוסר הנביא שאמר לכו נא \nונוכחה ירצה נברר את דיננו תחלה עם בעלי הריב הטוענים הללו והללו עוברי עבירה ואחר \nכך בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל: \n \n"}]}
