{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-20","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":20,"title":"מאמר חקור דין - חלק ה פרק ד","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק ה פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק ה פרק ד\nבסנהדרין פרק זה בורר פליגי אביי ורבא בקרא דאל תשת רשע עד רבא מודה לאביי ברשע \nדחמס שהוא פסול לעדות ודמי ליה כפין אוכל נבלות לתיאבון דהכי נמי כפין אכיל ארבע \nזוזי ומסהיד שקרא אבל רשע להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמר כשר והלכתא כאביי דסוף \nסימנא דיע\"ל קג\"ם הוא ואף על פי כן היכי תיסק אדעתין שרבא יכשיר לכל עדות שבתורה את \nהמכעיס החמור המכוין למרוד במקום דהא אפילו רשע כי האי גוונא לדבר אחד קל הוי רשע \nומתנכר לכל התורה כולה אלא ודאי כל שלא לתיאבון בלבד קרי ליה רשע להכעיס דחמיר \nממזיד וקיל ממורד כדאמרן. וגמרינן לשמעתין דכל לתיאבון לא מיקרו פושעים בגופן תדע \nדאמר רבנן מעוטן בעריות והכא אפיקו להו מישראל לגמרי וכי תניא פושעים בגופן להקל \nעליהם דבגופן פושעים אבל לא כלפי שמיא וניחא דגבי רובא זכיות לא בעינן תנאה שלא יהא \nבמעוט עונות שלהם מאלה הפושעים בגופן אלא אפילו איתנהו אזלינן בתר רובא והוא הדבר \n"},{"index":2,"he":"אשר אמרנו להקל על הבינונים אפילו שיהיו פושעים בגופן שאילו היו מתכוונים להכעיס \nאינם אלא פורשים מדרכי צבור לגמרי ולא מעייני בדינייהו כי המה מהבל יחד זבחיהם לא \nלרצון ומנחה לא ירצה מידם עלייהו אמר קרא לא תחמול ולא תכסה וליכא למימר בהו רובא \nזכיות בשום פנים לפיכך להחיותם אי אפשר במאזנים לעלות שהרי כל צדקותם לא תזכרנה אלא \nאם שבו בתשובה שלמה מעצמו של מרד ובחרטה גמורה בלי שום שיור ה' יראה ללבב והיודע מה \nשפירש הר\"י ניקטילייא בהני תרי גווני פושעים בגופן לא לימא דפליג אדידן אלא הא והא \nאיתא ופשר דבר ידע לב חכם. ועדין יש ללמוד בודויו של דוד מאי האי דקאמר חטאנו עם \nאבותינו ומאי העוינו הרשענו פעלים יוצאים ולפי פשוטו של מקרא אפשר לפרש דהיינו \nכשאוחזים מעשי האבות בעברה העושה פירות שאחרים למדים ממעשינו אך האמת הברור הוא \nדהכי קאמר אלו חטאנו בפני עצמנו ולא היו אבותינו בנו ממש בסוד העבור היה החטא נקל \n"},{"index":3,"he":"אבל חטאנו עמהם שהיו כבר צדיקים זהו תחלת הקלקלה ואחר כך העוינו אותם בזדונות \nוהרשענו בפשיעה והוא חטא גדול ודוי גדול. עוד יש בזה ודוי למפרע במה שחטאנו עם \nאבותינו בחייהם והיו נצוצות נשמותינו גנוזות בתוכם כטעם אשר איננו פה ואז אילו היו \nאותן הנצוצות מתגברות על המתעה כבר הצילו את האבות שלא היו חוטאים לפיכך הבנים \nערבים לאבות כי האב הוא בחייו יחיד אצל רבים שהן אותן הנצוצות וכרובם כן חטאו אם כן \nאנחנו העוינו והרשענו אותם מאז ואין סרחונם תלוי אלא בנו על כן חובה עלינו לתקן \nבכפלים בשבילנו ובשבילם והוא טעם ברא מזכי אבא בלי ספק: \n \n"},{"index":4,"he":"מאמר חקור דין - חלק ה פרק ה\nברוך גדול דעה הצדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו כי הנה אויבי ה' המורדים והפושעים \nבו דכתיב בהו כי תולעתם לא תמות מיתה הוא דלית ליה כל זמן העונש ואין מיתה אלא \nגניזה כידוע במקומו ועד שהקטיגור הנקנה על ידי החטא הוא התולעת שזכר עוסק ובא לגבות \nאת חובו לא יתואר במיתה ואין החי מכחיש את החי כמו שזכרנו למעלה אבל אחרי נמכר \nהחוטא ביד אדונים קשה גאולה תהיה לו בהתבטל התולעת בטול גמור שהוא הרבה יותר מן \nהמיתה כדכתיב כי הנה אויביך יאבדו ואבדון ומות ב' דברים הם דהא חלקינהו קרא. ואשם \nלא תכבה כדאמור רבנן אשו של גיהנם אין לו כביה עולמית. וכבר נתגנו במשנה האומרים \nאין עולם אלא אחד שהרי בבית ראשון היו חותמין מן העולם ועד העולם והוא מטבע שטבעוהו \nדוד המלך ע\"ה ובית דינו דהיינו מן העולם מזמן אדם הראשון ועד העולם ימות המשיח אבל \nבבית שני בשביל חמשה דברים שחסרו בו לא היו חותמין תחלה אלא מן העולם ואחר כך \n"},{"index":5,"he":"החזירו הדבר ליושנו שלא לחקות את הכופרים ומעקרא סברוה כי הא דאמור רבנן שעד אברהם \nהיה הקב\"ה נקרא אלהי השמים בלבד אחר שקלקלו נמרוד וחבריו וגרמו סלוק שכינה מן \nהתחתונים אמנם על ידי אברהם הוסיפו לקרא בשמו אלהי הארץ והבינהו והוא על דרך איה \nגבורותיו ונוראותיו שאמרו ירמיהו ודניאל זה מעט תאר גבור וזה תאר נורא עד שבאו אנשי \nכנסת הגדולה ותלמידיהם והחזירו בזה ובזה עטרה ליושנה. ולעולם לא היו עונין אמן \nבמקדש והני מילי בברכות התפילה אבל בברכות השבח ושאר המצות לא היו מאריכין במטבע \nברכות והיו כל העם עונין אמן כמו שפירש הריב\"ד ומייתי קרא דכתיב ויברך עזרא את ה' \nהגדול ויענו כל העם אמן. וכאן הבן שואל שהרי משה רבינו ע\"ה כדאמר בריש פרשת והיה \nעקב אל גדול ונורא ולא הזכיר גבור והן הן דברי דניאל אף אתה אמור לו כי על כן הקדים \nמשה רבינו ע\"ה שם בדבריו תנאי מפורש כי ה' אלהיך בקרבך כטעם כי לא יהיה בך אל זר \n"},{"index":6,"he":"ובארנוהו במאמר הנפש פרק כ\"ח מה כתיב בתריה אנכי ה' אלהיך כי קצר המצע מהשתרע עליו \nשני ריעים ועם זה אין צורך בתאר גבור שכן משפטו להגביר יריאיו על יצרם ועם בטול \nהמבטל שזכרנו למעלה שדי לא מצאנוה שגיא כח הא למדנו שאשו של גיהנם כביה עולמית הוא \nדלית ליה אבל בהפסק עולם זה יש לו כביה קל וחומר ממה שדרשו במדה טובה עוד כל ימי \nהארץ אין ברית כרותה לבני נח אלא כל ימי הארץ כלתה הארץ כלה הברית דכתיב והארץ כבגד \nתבלה אלמא בהנהגת העולם הבא אין רע כל עקר ועוד אמרו חכמים אין גיהנם לעתיד לבא \nהכוונה על אור דידה דאיברי בשני אבל חללה שנברא קודם העולם עתיד להתקדש בקדושת הגן \nכמו שנזכר ושם היה מחול הצדיקים והקב\"ה ראש חולה וכתיב גם היא למלך הוכן. ואחרי \nשנתבאר דאבדון לתולעת הכביה לאש עדין הדיראון מתמיד לכל בשר אמנם עתידים צדיקים \nלהזדכך בגוף ונפש כמו שאנו עתידים לפרש במאמר תחיית המתים בסיעתא דשמיא ויקויים בהם \n"},{"index":7,"he":"הייעוד הטוב שעלה במחשבה כדכתיב אני אמרתי אלהים אתם ואז יהיה כל אחד דומה לקונו \nשהוא טהור עינים מראות ברע ושוב לא שייך במורדים דיראון אלא תמו חטאים לא חוטאים או \nעל דרך במדבר הזה יתמו שדרשו בו לשון תמימות ורשעים עוד אינם במציאות הגרוע ההוא \nשבכל אשר יפנו ירטיעו אבל ישנם במציאות שקט ושאנן כדכתיב ושלומת רשעים תראה: \n \n"},{"index":8,"he":"מאמר חקור דין - חלק ד פרק ו\nתנן התם בנזקין כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי \nנזקו כהכשר כל נזקו. וכמה הוא מן המתמיהין התנא הזה לתלות בעצמו קללת אחרים אלא \nודאי מאן תנא דא קב\"ה שרצה לזכות את ישראל והוא תנא ירושלמי דתני לישנא קלילא \nכדאיתא בגמרא אסיפא דרישא דקתני חב המזיק ומשמעו להקל ולא להחמיר וכך אמר להם בני \nאל תרגזו ממה ששניתי לכם חב המזיק לשלם תשלומי נזק כי אמנם לא אמרתי אלא במיטב הארץ \nוהכוונה לשפוך את החימה על העצים ועל האבנים וכטעם וכפר אדמתו עמו לפי פשוטו. ולנו \nפשט ותר נגלה ומוכרח ממנו דהוה ליה למימר וכפרה אדמתו עמו או וכפר באדמתו עמו אלא \nהכי קאמר וכפר עמו על אדמתו של מעלה בתשובה ומעשים טובים כמו שפירשנו בחלק הראשון \nפסוק וכפר על הקדש בפרק י\"ג וזה וזה כפתור ופרח ואפילו תימא דמיטב הארץ על גוף האדם \nאתמר שהוא ודאי חלתו של עולם מכל מקום יש תקוה לאחריתו ונפשו בטוב תלין כי אנכי \n"},{"index":9,"he":"אנכי הוא מוחה פשעיך למעני אשר הרעותי לתת שאור בעסה כמו שדרשו במסכת סוכה ועם זה \nחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כי צר לב האדם רע מנעוריו כדאיתא התם. ומעקרא נמי \nהכשרתי במקצת נזקו שמעטתי את הירח חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כטעם ושעיר עזים \nאחד לחטאת לה' לפיכך לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך כי ה' \nיהיה לך לאור עולם. רבנן מתנו בור של שני שותפין השני חייב כי אמנם נחנו פשענו \nומרינו והוא ודוי מעליא לעורר רחמי המקום אמר הקב\"ה בני לא כך היא המדה אלא כסהו \nהשני כראוי אלו תקנות חכמים העושים סייג לתורה ונפל שמה שור או חמור ומת פטור כי הא \nדאמור רבנן שור ולא אדם מבעלי איקונין ראשונה שבארנו במאמר הנפש כי יפול הנופל \nממחוסרי התולדות שהם בהמה המה להם חמור ולא כלים שלא זכו לדיקונין קדושים הנזכרים \nשם שהן באמת איקונין שניה אלמא לאו בני מזלא נינהו האובדים האלה לפיכך השני פטור \n"},{"index":10,"he":"ואני הוא שמעטתי להם את התולדות במשפטי ה' אמת צדקו יחדו ואני עתיד להשלימם להם כמו \nשנבאר בפרקים הללו. וכבר דרשו בפרק חלק לי גלעד לי מנשה על חבתן של פושעי ישראל \nלפני המקום אחרי הוכבס את הנגע מבגדיהם והטהרו ואיתא נמי בברייתא דרבי אליעזר פרק \nי\"ז: \n \nמאמר חקור דין - חלק ה פרק ז\nועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם הרי זה יעוד נפלא אשר יש בו חסד ואמת אל \nהכת האחרת שנמנית חמשית והנה האפר הזה לא ידרכוהו בנעלים כי סופו להיות אדמת קדש \nובר גביל הוא בשערי דמעה שלא ננעלו אין זאת כי אם מצות עשה לצדיקים שיהיו עוברי \nבעמק הבכא זה גיהנם להחיות האובדים האלה כמו שעשה יחזקאל שהחיה את המתים וכתיב \nוהעבירני עליהם סביב סביב אף צדיקים ראי שמו יתברך שזכר מלאכי בסוף נבואתו יעברו \nבעמק הבכא ויספיק לכללות הכוונה בפסוק הזה לפרשו כפשוטו שהמה בוכים שם בתפלה \nותחנונים מרוב דמעתם ודמעת החטאים בנפשותם שיתעוררו לבכות עמהם מעין ישיתוהו לאותו \n"},{"index":11,"he":"העמק כעין המים מפכים שזכר יחזקאל שהם עתידים לצאת מתחת מפתן ההיכל כדתנן בשקלים \nומדות והוא טהרתו של גיהנם אשר אמרנו ועם ההתעוררות הזה גשם נדבות יניף אלהים \nויזרוק אליהם מים טהורים מן המים העליונים התלויים במאמר יליודעי סודם ומשם אוצרות \nטל של תחיית המתים ואז גם מאלה האובדים ברכות יעטה מורה והם ילכו מחיל אל חיל עד \nהגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים הוא החיל הנבחר אשר יראה אל אלהים בציון. ואפשר \nלפרש מלת גם שבאה לרבות מה שאמר צפניה בשם ה' עתרי בת פוצי יובילון מנחתי ירצה עתרי \nבבית תפלתי שיכבשו רחמי את כעסי ושאר התפלה המה יובילון בת פוצי כי יהיו אפר נבזה \nנפוץ להיות אחרי כן נחת רוח לפני וזה מנחתי. הרי אלה שלשה שותפין בהתעוררות הרחמים \nעל המורדים והפושעים אחרי שימקו בעונם והם דמעת הצדיקים מדי עברם בעמק הבכא ודמעת \nהעשוקים עצמם כמו שדרשו עליהם בפרק עושין פסין גם ברכות יעטה מורה לרבות מה שזכרנו: \n"},{"index":12,"he":"\n \nמאמר חקור דין - חלק ה פרק ח\nולא רחוקה היא מלת יעטה במקום הזה ממה שדרשו על פסוק ידין בגוים מלא גויות כי בזכות \nהקדושים מתים מחלד על קדושת שמו יתברך החקוקים בפורפירא דיליה דעלה כתיב ביום רעה \nבצע אמרתו הנה אז בעת רצון יעטה אותה בשביל הורידם כנחל דמעה וצדקתם עומדת לעד \nלפניו יתברך ללמד סניגוריא על כל הנחשלים והיא הפורפירא והכוללת כל מדותיו לבושי \nההשגחה העליונה ומצדקת את דיניה דאתמר עלה וכל מלבושי אגאלתי ירצה אגאל אותם להבא \nכאשר גאלתים כבר כי אמנם היו תחלה מגואלים בדם הרוגי מלכות ונגאלו עם זה מן \nהקטיגוריא שהיתה מתוחה נגד הכלל והוצרכו גם כן להיות מגואלים בדם ההורגים ונגאלו \nמברית אבות שהמה ממושכנים עמהם לכך למדנו בפועל הנכבד הזה טעם השתוף וההרכבה השומר \nאמת לעולם. ומדברי ישעיה אלה ידענו נאמנה כי ידין גם כן את המלא גויות הוא עשו בנו \nהנאהב ליצחק בעל הדין בשביל היות עשו מלא גויות כטעם כי ציד בפיו לפי שעורנו שכבר \n"},{"index":13,"he":"זכו בו רבים על ידי המפרש למגלת איכה בדרך הסוד הכי קרא שמה קינת סתרים בפסוק ישבו \nלארץ ידמו יעויין שם כי הוא דרוש עמוק צריך מאד אל המקום הזה להשלמת הבאור למחיית \nזרעו של עמלק הנמשכת לדין זה כי בהתאסף הקומה כלה להיות ציד בפיו של עשו כמו שנתבאר \nשם אז יהיה עמלק נידון בשתי מחיות נוספות אחת מן הפה ואחת מן החוטם שסודו שמים והפה \nתחתיו כנודע לרגיל באידרא והוא המכוון בפסוק מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים \nהכוונה שאין מדת ארך אפים המסורה לבעל החוטם נוהגת כלל בעמלק לא מנה ולא מקצתה ושמא \nגרים כי עמלק ראש צרים נקרא כן על שם עמל עמק מלק עלק הן הן ד' קליפות קשות סקילה \nשריפה הרג וחנק על הסדר וכלן נתקיימו בבלעם כמו שדרשו בפרק חלק ובזה אנו צריכים \nלמרי סתרי תורה שאמרו כי כשם שיש בקדושה משה מלגאו יעקב מלבר כך בלעם מלגאו עמלק \nמלבר ובהתחלף הבי\"ת בקו\"ף באלפא ביתא ידועה נמצאו שמותיהם שוים הרי בלעם שקול כמשה \n"},{"index":14,"he":"ובארנוהו לפיכך כתב משה פרשת בלעם והיא מגלה שמסר משה ליהושע תחלתה ויתן משה למטה \nבני ראובן וסופה ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה וכו' דכתיב בה ואת בלעם בן בעור הקוסם \nהרגו בני ישראל בחרב על חלליהם ומכאן דרשו בו ד' מיתות פורש בפסוק זה עונו ועונשו \nואיידי דזוטרא פרשה זו טפלה יהושע לספרו כמו שעשה ישעיה לשני פסוקים שנבא אותם בארי \nאביו של הושע יעוין מאמר אם כל חי חלק ב' סימן א' ובא הרמז בשמו של עמלק לד' קליפות \nשזכרנו על דרך ההרכבה הבאה אלינו במאמר תחיית המתים למלת רטפש הכוללת רפואת כל פצע \nוחבורה ומכה טריה בד' פעולותיה הידועות במלאכת היד גם זה מפליאי לשוננו קדש קדשים \nוכתיב כי רגע באפו כי תחלת השרשת החצונים היא באף ועתידים להתבטל למטה אך מציאותן \nבקדש עומדת לעד ועמלק עתיד לימחות הוא והשרשתו משם לא ישאר ממנו זולתי רושם דק חתום \nוכמוס למעלה מן החוטם כמו שיתבאר בסמוך: \n \n"},{"index":15,"he":"מאמר חקור דין - חלק ה פרק ט\nויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כבר זכר החכם בפרקיו שהציע \nלפני ההקדמות הקצרות אשר כתב למתחילים בחכמה שימה בפיהם מה שעגמה נפשו לדל שואל \nכיון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו היתכן במצוה הזאת אחרי שניתנה ליכתב במגלת ספר \nהיותה שימה באזני יהושע ממש הוא אמר שהשיב שאלה זו לעצמו ולבני גילו כי מוח השואל \nההוא לא הוה מצי למסבליה ולא זכינו לפירושו עד עתה. ומה שהעתיק הרשב\"א הלוי בפירוש \nמאמר הזה מתחיל יעקב ומשה ויוסף כחדא אזלין מדברי ן' פרחי יעויין שם התבוננו אל \nהמקום הזה מה עצמו אזני יהושע אל היעוד הזה עם מה שנאמר ויסר קיני מתוך עמלק כי \nאמנם אזני קומתו של יהושע בן נון נער בעלמא דההוא נער דלעילא המתואר בעץ הדעת טוב \nורע הן הנה נרתק מיוחד למעלה מן החוטם שבו יוחק ויכתב על ידי משה רבינו ע\"ה היחוד \nהאמתי והוא זאת זכרון בספר סימן לדבר רחל יוסף ויעקב כנודע בשפת אמת בהגנז שם רשעים \n"},{"index":16,"he":"חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח ומשם גם כן יש לנו ללמוד טעם לשבח במה שיאמר ליהושע \nכל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת ואמרו חכמים יכול אפילו לדבר עבירה \nתלמוד לומר רק חזק בתורה ואמץ במצות דלא חשיד יהושע חלילה אלא מה שהותר לשאר נביאים \nלהוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל דכתיב ביה אליו תשמעון כל כגון זו נאסר ליהושע דלא \nלימרי אכתי לא שכיב משה שבקינן שמעתיה ועוד פני יהושע פני לבנה ולית לה לסיהרא \nמגרמה כלום והיינו רק בגימטריא מצפ\"ץ נקבה תסובב את השם הגדול דעליה כתיב בהו \nבישראל והיית רק למעלה על שם אחותי רעיתי וכן חזק ואמץ בגימטריא רנ\"ב אברי הנקבה \nהחלושה שיש לה שני צירים ושתי דלתות וצריכה חזוק דכתיב כי חזק בריחי שעריך סוד \nהצניעות ואז ברך בניך בקרבך בארנוהו במאמר אם כל חי לפיכך אמרו זקנים שבדור אוי \nלאותה בושה ונתעצלו בהספדו כי היו עסוקים במצוה אחרת בחלוקת הארץ לגברים והגבלת \n"},{"index":17,"he":"תחומיה ומכל מקום הוה להו לאסוקי אדעתייהו כי בחלוקתה לשבטים השוה הכתוב נבואת \nיהושע לרבו בדבור ואמירה ודעהו וכבר זכרנו מזה בחלק רביעי פרק ו' יעויין שם: \n \nמאמר חקור דין - חלק ה פרק י\nאשרי כל חוכי לו לאלהי המשפט כי ידין גם כן את המלא גויות קדושות כטעם בעירא אכיל \nבעירא שזכרנו למעלה והוא המכוון לנביא באמרו כי באש ה' נשפט ומזה ימשך מחץ ראש לעשו \nראש פתנים כמו שנמחץ ראשו על ידי חושים בן דן וכבר אמרו שצפה יצחק היותו עתיד להרהר \nתשובה בלבו לפיכך אמר והיה כאשר תריד מלשון אריד בשיחי כתוהה על עונותיו ופרקת עולו \nמעל צוארך כי אז פרק עול השעיר הנושא עליו את כל עון איש תם מהחלק המתעלה בקומתו על \nהצואר דוקא אבל שאר הגוף לא פלט דכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. והראש \nנשרש בקדושה על ארץ רבה דעלה כתיב רבה אמונתך והיא סגולת המקומות להחזיק המועט את \nהמרובה הטוב והמוטב ולדוגמא זו נגנז רישיה דעשו בעטפיה דיצחק אביו וימין האב חותמת \n"},{"index":18,"he":"פי הבן במתג ורסן עדיו לבלום. ואחרי שנמחץ אותו הראש כאמור מנחל בדרך ישתה הוא נחלת \nהשטים אשר שקוהו מעין מבית ה' על כן ירים ראש בזכות אבותיו הקדושים שהמה בצדקתם \nיוציאו יקר מזולל וזה בנין אב לכל מחוסרי כפרה להכין להם מקוה טהרה. וכתיב ואזניך \nתשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי אפילו הגנוזים באזני הנער במדת אחוריים \nכמו שזכרנו הם אפשרי התקון באחרית הימים ודוגמתו בעולם צמח צדיק שיצא מהם ומנו רב \nשמואל בר שילת מבני בניו של המן כשם שיצא רבי מאיר מנירון קיסר ואנקלוס הגר בר \nאחתיה דטיטוס שמעיה ואבטליון מסנחריב ומסיסרא רבי עקיבא שאותיות שמו הן סופי תיבות \nאור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שהוא מיסוד תורה שבעל פה מן המקור שיש לה בפלא \nהעליון מהארתו בה. וזהו שאמר סיסרא ליעל היש פה איש ואמרה אין ולרמז לזה מחליפין \nהה\"א באל\"ף: \n \n"}]}
