{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-23","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":23,"title":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן יח","hebrewTitle":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן יח","segments":[{"index":1,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן יח\nוהנה אלהינו זה יתברך שמו המושל על סדר זמנים והכל כחומר ביד היוצר כן הוא בידו \nוברשותו יביא במשפט על כל נעלם בכל יום ובכל שעה כמו שנתבאר בגמרא מפסוק ותפקדנו \nלבקרים לרגעים תבחננו וכבר בארנו במאמר חקור דין בחלק השני שהתנאים הנראים כחולקים \nבזה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולא יחד יום מיומים לצדק בו את דיניו כמו \nהיום הרת עולם המיוחד לדין האדם וכן ליתר ההנהגות כמו שאר פרקים שבהם העולם נדון \nאלא להישרת לבבנו ליראתו אחרי שהעולם נתן בלבנו להיות טרודים ברוב הזמן והיו הפרקים \nהאלה לנו ולבנינו מקראי קדש לפדיון נפשנו בלי ספק שכנגדם פני המרכבה ילמדו עלינו \nזכות ועל שם נקראו ארבעה פרקים שהם פרקי המרכבה וקשוריה ועוד שהם פקידין על הפורקן \nועל הפדות ארבעה גואלים ודאי שכן מצוה עלינו בכל אחד מהם לטהר עצמנו תחלה ולהקביל \nפני הרב מעין מצות ראיה להקבלת פני שכינה ולעסוק בתורה ולהרבות בעבודה דהיינו בתפלה \n"},{"index":2,"he":"ובקרבנות היום ו לשמח בהם העני והגר וכל אלמנה ויתום שהיא גמילות חסדים הרי שלשה \nעמודי עולם כי בזה יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן יט\nהרי אנו בקדוש החדש והזמנים כמו הכלה שתבעוה לינשא בניסן או בסיון ועד שתתפייס \nותאמר יום פלוני ניסן לא רמינן שערי באסינתא ומשנתפייסה וקבעה ראש חדש צריכה להמתין \nלפרנס עצמה עד ט\"ו לחדש או ו' בו האי כדיניה והאי בדיניה אבל בקדושת היום הרת עולם \nאינו כן שהרי החדש מתכסה בחג לפי שהיא נתבעת לבדיקה תחלה בראש השנה ויום הכפורים \nברחימותא דאית בה קנאה כי הן בקדושיו לא יאמין וכשנצא בדימוס וסימנים בידינו לולב \nוארבעת מיניו נזכה לסכת שלום על כל כבוד חופה ונקתה ונזרעה זרע. הצד השוה לחדשי \nהשנה כלם הוא מה שכתוב בתשובות הגאונים כי שבעת ימים קודם ראיית הלבנה מדת רחמים \nעורכת מלחמה עם סמאל וחייליו על המעוט והשעיר מעורר תגר עם איש חלק על קנאה יפה \n"},{"index":3,"he":"כלבנה ומיכאל וגבריאל נלחמים נגד המקטרגים ובסוף יום השביעי גבריאל מחליש כחם \nומיכאל כהן גדול מביא לשמעשאל השר הגדול המלמד זכות על עשו שהוא כדמות שעיר ומקריבו \nכדמות קרבן במזבח העומד לפני התשובה בכל ראש חדש ואז מתפייס הרצון והכבוד מתרבה \nומתמלא וכח השעיר כלה באש הגבורה אלא שחוזר ונעור בימי הירידה עד הזמן המיועד דכתיב \nביה והיה אור הלבנה כאור החמה. ולמדנו מזה להקבלת פני שכינה בברכת הלבנה שמצוה מן \nהמובחר שלא לברך עליה עד ליל שביעי לדבוק וקודם ששה עשר לעכובא והרי דייקי תרי \nלישני בגמרא דפרשו מלתיה דרבי יוחנן דאמר עד שתתמלא פגימתה ולא פליגי והיינו עד \nשתתבשם דמסכת סופרים וכמו שבארנו מלתא וטעמיה ולמה בחול ובמוצאי שבתות בעיוני השנון \nידרש משם: \n \n"},{"index":4,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן כ\nהשתא מיהת לא מיתבא דעתא של ירח כי המבחן קשה ולעתים רחוקות אף היא תשיב אמריה \nלאדוניה בקרב לבה שימני כחותם על לבך אשר שם נגלה אליו קץ הימין כאשר היתה באמנה \nאתו מגיד מראשית אחרית כחותם על זרועך שמאל דוחה מאז הבקר של חדוש העולם ועד עתה \nדעלה איתמר לאברי לא גליתי ואפילו לימין מקרבת מה כתיב בתריה כי עזה כמות אהבה קשה \nכשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה ולהשלמת הביאור במכוין הנה ידוקדק בכתוב תחלה \nהכפל והחלוף לכל חלקיו איש לא נעדר וצרוף קצתם מזה ומזה והתיחסם בכללות הדרוש הלז \nשאנו בבאורו. ועתה ישמע חכם כי כאן הרעיה התמה בצוף דבש אמרי נועם מצאה בית שאול אל \nהמות ערוך מאתמול שיתרחב בדוגמטריא של רשעים כטעם אין כל חדש גם הוא למלך הוכן שהכל \nברא לכבודו ועתיד להוסיף חללו כלו אומר כבוד על היכלו בגן עדן בזכות הנותן ריוח בין \nהדבקים של קריאת שמע שהן ששים כדלעיל והוא טעם אמרם ז\"ל עדן אחד מששים בגיהנם כי כל \n"},{"index":5,"he":"ריוח וריוח בקרב כל ישראל מוסיף עדן אחד בעולם ונמצינו הופכים את הקללה לברכה ואם \nגיהנם כך קל וחומר לכל היצור והיא גם היא אמרה כי הקנאה רוח טהרה ודאי קן לה לאהבה. \nואש הגחלת מעון השלהבת. כי עז המתקומם ומי יקימנו וקשה המקום בל ימוט לעולם. והנה \nהצור תמים פעלו שם הלב זבול לו לחותם והרבה עמו פדות כדוגמא דקה מן הדקה כמוח עליו \nמלמעלה והוא טעם על לבך וכמוהו ועל לבם אכתבנה בארנוהו במאמר חקור דין. ובזרוע ה' \nומאי ניהו אלהים דמעשה בראשית בו חותם החדוש והדוגמא בימינו ממעל לו דכתיב ביה רום \nידיהו נשא ובו עולם חסד יבנה כטעם על זרועך והרי היא מתחננת לשוב לימי עלומיה על \nהפורקן ועל הפדות שיהא טוב אחרית דבר כאשר היה בתחלת המחשבה ראשית דעת בזמן שקדמו \nשרים שמים העליונים ותולדותיה אחר נוגנים הארץ העליונה ותולדותיה בתוך עלמות תופפות \nאלו נשמותיהם של צדיקים דעלייהו כתיב יהי אור בהפשט כתנות עור הוא נרתקו דכתיב ביה \n"},{"index":6,"he":"ויהי אור ועל דבר זה נכרת ברית שלא לדחוק את הקץ: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן כא\nולמען יזמר הכבוד העליון ולא ידום אף הירח כן אל דמי לה במהללה אל תחרש ואל תשקוט \nעד שהמציא לה הקב\"ה לפי שעה תקון משקיף לכל צרכי העולם באמרו הביאו עלי כפרה על \nשמעטתי את הירח וכבר הרגיש הרב בראש מסכת שבועות קושי המאמר כפשוטו ותקן אותו בשני \nפרושים אמתיים והיו תואמים וצריכים זה לזה בעצם לא תשתלם הבנת הדרוש אלא בשותפם \nיחד. הפירוש האחד יתבאר עלי כמו לפני והוא לבדו מה שהבינו ממנו האחרונים. אבל זה \nאיננו מספיק אלא כשיפורש גם כן עלי מטעם הרב כאמור בשביל הערבות שערבתי לירח שתהיו \nצדיקים וקובעים ראשי חדשים על פי ראייתה ומתמידים המנין בה לשמטות וליובלים לקדושת \nהארץ הנבחרת שהיא דוגמתה ממעטת ומצמצמת עצמה בזמן שאין כל יושביה עליה כצבי הזה \nשאין עורו מחזיק את בשרו כי הצבי עודנו חי מרחיב את עורו בעים רוחו ושעור ההרחבה \n"},{"index":7,"he":"העתידה ומזומנת לארץ הנבחרת מפורש בכתוב שאמר צבי היא לכל הארצות ובזמן שהחי הזה \nטעון הפשט חדל כי קטן הוא מהכיל את בשרו: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן כב\nממה שידענו שאין בשר המת מרחיב את העור ורשעים בחייהם קרוים מתים לפיכך בהתחבר אברם \nללוט כתיב ולא נשא אותם הארץ ואין זה מקרא קצר כדברי המפרשים אלא אותם פירושו האות \nשלהם כטעם אות אמת ואות חוט השני שדרשו חכמים בדברי רחב וכן ויתנכלו אותו לא יצדק \nההתפעל בפשט הכתוב המורגל למפרשים אלא במה שבארנוהו שדמו בעצמם אחי יוסף היותם \nמספיקים להשלים האות שלו בדגלים ובצבאות ה' ואחר כך יוכלו להמיתו ולא ימשך מזה \nגרעון במחנה שכינה לפי דעתם והיה זה במדת השלום שהחזיקו בו בינותם בלב שלם ובכחו זה \nשתפו שכינה עמהם כי הוא לבדו מספיק להמשיך בעולם חסד אל מתליסר מכילן דרחמי שכן י\"ג \nפעמים חסד בגימטריא שלום במספר אותיות גדולות של מנצפ\"ך וכתיב אין שלום לרשעים שאין \n"},{"index":8,"he":"שנאת חנם ושלילת השלום מצויה אלא בנשמות פגומות וכל שכן אם בשכבר כשלו איש באחיו צא \nולמד מתלמידי רבי עקיבא שלא חלקו כבוד זה לזה בזכרם עון שטים שלא הטהרו ממנו עד אשר \nיחדו יכליון דמיתו מותא תניינא באותו פרק ודוק סמיכות הכתובים בפרשת פנחס ובני קרח \nלא מתו כתיב בתריה בני שמעון כריך ותני לא מתו בני שמעון אלא מזרעו של ערב רב שנשאו \nנשים באותו השבט וכבר זכרנו מזה למעלה: \n \n"},{"index":9,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן כג\nואף דור המדבר שאמרו בשנאת ה' אותנו והוא הפך ויתנכלו אותו לפי דרכנו נגזר עליהם \nופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ראשי תיבות ואיב\"ה שהיא גרמה להם איבה אחרת נוטריקון \nאיכה ישבה בדד העיר כפי הנדרש בו וזה שהם היו ממחצב גבוה מקור האהבה כנודע דעליה \nכתיב הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה ולא עמדו בשלותם אדרבה השחיתו להכניס את השנאה \nבתחום המלך העליון שהשלום שלו ונדונו להתעכל זוהמתן בעפר המדבר מקום נחש שרף ועקרב \nעד היום הזה כנרמז בזוהר והוא טעם כי יפול הנופל הוא הגוף המתפעל בזוהמא וכטעם \nובגדי ערומים תפשיט כי הערומים מן השלמות לובשים בגדי אבל ובשובם לשלמותם שבח הוא \nלהם הפשטת בגדי ערומים ללבוש בגדי ישע מעיל צדקה ואין צורך למה שנדחק הרב אבן עזרא \nבפסוק הזה וישתבח בו בכל מקום לדמיון כי יחשבהו לו פשט נחמד לא לנו. ואולם השלום \nסימן מובהק לריעים בתורה ובמצות גם מתמול גם משלשום ודגלו עליהם אהבה כטעם ויתנכלו \n"},{"index":10,"he":"אותו שזכרנו אף כאן דגל של אברם ולוט והאות שלהם לא נשא את הארץ שתרחיב מקום אהלה \nלשניהם אפילו באותה שעה אשר הם עליה ואחרי הפרד לוט רחבה ונסבה לאברם לבדו כדכתיב \nשא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה וההפך בלוט כי תחלה ישב בערי הככר אחר כך \nויאהל עד סדום ולסוף צמצם ישיבתו בשער סדום וגם שם לא הונח לו כי אין הבור מתמלא \nמחוליתו. וכשם שנאמר בנחמת הארץ האריכי מיתריך ועתידה ירושלים שתתרחב עד דמשק להכיל \nרבוי אוכלוסיה כטעם מי ילד לי את אלה כך והיה אור הלבנה כאור החמה: \n \n"},{"index":11,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן כד\nוהנה מציאות המוחש מן הארץ הקדושה שמארבע מאות פרסה מרובעות שהיתה כבר בעת שלום \nעכשיו נתקרבו גבוליה המפורשים בתורה ונראים לעינים דחקוה צמצמוה וקפלוה ביניהם \nלקיים ושממו עליה אויביכם זה הדבר מקרב מאד אל השכל אמונת האפשרות במעוט הירח מן \nהמציאות בכח שהוכן תחלה קודם החטא מנורא עלילה על בני אדם ונמשך אחרי כן במעשה וכל \nהנדרש בה אמת שאלו זכינו היינו נהנים תדיר מהאורה של מעלה ושני המאורות היו משמשים \nלפנינו כמעשה האורלוגין למדוד בהם סדר זמנים לא זולת שכן כתיב בראשונה והיו לאותות \nולמועדים אמנם בצפיית החטא הוכנו גם כן להאיר על הארץ והדבר ידוע מהגשמים הזכים \nשבהקפל חלקיהם ובהתקבצם זה אל זה יתעבו וימעט ספיריותם כדברי הרמב\"ם בפ\"ד מיסודי \nהתורה וכיון שהעידו הכתובים ופירשו רבותינו שנתמעטה האורה בעונותינו אין תימה שימשך \nזה מהתכנס גופי המאורות עצמם והקטנתם בפועל וההגדל במאורות מזה לזה בין רב למעט \n"},{"index":12,"he":"והוא טעם וחפרה הלבנה לפי שעה כטעם ואל תכלמי כי לא תחפירי האמור בארץ ואף על פי \nשנאמר גם כן ובושה החמה דברים כפשטן שכנגדה כל העולם כלו לקה הלא השאירה עוללות לתת \nשכרם בעולם הזה למונין לה: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן כה\nומה גם עתה צדיקים נקראים על שמו של המאור הקטן וידוע מה שהשיבו לצדוקים בסוף מסכת \nידים כי כל דבר לפי חבתו טומאתו וכבר פירש בן עוזיאל בג' מקומות מן הנביאים חזרת \nהמאורות לקדמותן שתקון החמה יהיה על חד תלת מאה וארבעין ותלת שהוא רבוע השבעיות \nבאורך ורוחב ועומק כטעם ואור החמה יהיה שבעתים בשוב לאיתנו הראשון רמז לדבר בספר \nמשלי לא יבוזו לגנב ונמצא ישלם שבעתים האמור על חטאו של אדם שגנב מעץ הדעת ושלם \nממיטב כאמור ולפי המסופר מקפולה של ארץ ישראל בעת הזאת בתוך גבוליה שזכרנו קרוב \nהדבר מאד לשמירת היחס הזה ודי במה שאמרנו אל המכוון עתה: \n \n"},{"index":13,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן כו\nידוע ממאמר קרבני לחמי לאשי שסוד הקרבנות הוא פיוס פמליא של מעלה ושל מטה שיהנו כלם \nמשלחנו של מלך ואפילו העולה שהיא כליל לאישים יש ממנה העור לכהנים ושעיר החטאת ממנו \nלמזבח דמו ואמוריו והבשר והעור לכהנים. ומזה למדנו פשט אמתי מתוק לנפש וברור כשמש \nבפסוק האמור לעלי ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי שאמרו \nהמפרשים הלמ\"ד נוספת ואין הדבר כן אלא היא כלמ\"ד לאישי אף כאן לעמי יכלול כל הנהנים \nמן הקרבן האישים לחלקם והכהנים לחלקם שהוא שירי הקרבן לא הראשית ופשוט הוא. או יאמר \nלעמי לעיני עמי שבראותם היות יפה כח הכהנים מכח המזבח יאמרו שלחן ה' נבזה הוא. או \nיאמר מראשית כל מנחת ישראל הבא לצורך עמי הם הנשמות העתידות להבראות שעם המלך \nבמלאכתו ישבו שם והם עמו ונחלתו והדברים מגיעים למנחת יולדת שהיו משהין את קניהן \nוממעטים את הדמות כדברי רבותינו: \n"},{"index":14,"he":" \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן כז\nועל המורם מהם לכהנים נאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם ואמרו חכמים כהנים אוכלים \nובעלים מתכפרים תורה אחת לחטאות הצבור והיחיד. והכוונה כי היתה להם אכילת הקרבנות \nגזרת מלך כהנחת תפלין וכמתן דמים והקטרת אימורים למזבח ושב עם זה קיום המצוה הזאת \nבא ללמד ונמצא למד כי אנו נחשב שאכילתם מכפרת לבעלים ואינו אלא ממה שהבעלים מתכפרים \nחסידים שבכהונה אוכלים שהרי הן מסובין על שלחן גבוה במקום קדוש נהנין ונזונין מזיו \nשכינה. וכבר היתה ברכה משתלחת בעת רצון בחלוקתן ובאכילתן לשובע המעט הוא אם רב \nהמגיע לכל אחד ואחד ומזכירים היו לשבח את הבבליים שדעתם יפה בשעיר החצון של יום \nהכפורים שחל בערב שבת שלא הביאוהו לידי נותר כדתנן במנחות פרק שתי הלחם: \n \n"},{"index":15,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן כח\nובאמת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולפיכך אנו צריכין כפרה מן הסתם חטאת \nלה' כמו שאמרנו כי הוא המכריז על יד נביאו ועמך כלם צדיקים והוא ערב המחזר על הלוים \nומזרזם שיפרעו בשביל הערבות שלו ויצדק לומר עלי בדקדוק גמור כי הכפרה לעצמכם והחוב \nעלי לכפר עליכם כי מקוה ישראל ה'. ויפורש גם כן עלי לפי האמת כטעם כגמול עלי נפשי \nליודעי חן אי נמי כטעם לוו עלי ואני פורע כי עצם הבטחון גורם הכפרה ממה שנתמעט הירח \nלחסרוננו או ירצה למעני פירוש הביאו אתערותא מתתא בכדי שיספיק לאתערא לעילא והוא \nטעם למענהו לקלוסו שהוא מקלס ומתקלס מעלה ומטה ושוי הנגון בתרי קלי הוא באמת מפליא \nלעשות א כן כשיחסר ההתעוררות תחתון שאז נאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני פירוש \nאנכי בהשגחה הנגלית אנכי הוא בהשגחה הנסתרת כמו שזכרנו למעלה דעלייהו אתמר יום \nכפורים הוא תרי משמע והיינו דקאמר מוחה פשעיך למעני כי אפילו זכות אבות איננו מספיק \n"},{"index":16,"he":"אם אין התחתונים אשר המה חיים עדנה מתעוררים תחלה לתשובה וכן למעני למעני אעשה \nשמזקיקין אותו להשואת הנגון בינו לבין עצמו כי איך יחל ח\"ו וחזקיהו אמר הנה לשלום \nמר לי מר כפל המרירות לפי שנאמר לו וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני שאין בדור \nזכות מגין ולמען דוד עבדי כטעם מתים יורשים את החיים שבארנו במאמר חקור דין וכן \nושבח אני את המתים דקהלת. והנה המרירות הראשון היה נוגע אליו בכללות לפיכך אמר תחלה \nמר לי כי יצטרך האל יתברך להתעורר ברישא דכתיב למעני אמנם המרירות השני לי מר שהיה \nפרטי אליו שאפילו לבסוף לא יחשב לו זכות אלא לדוד אביו והיה זה לפי שתלה בזכות עצמו \nתלו לו בזכות אחרים כדברי רבותינו. ויצדק לפרש גם כן מלת עלי כטעם האוכל בשר אבירים \nאין זאת רק עטרה לראשו שאמר ונעשה רצונו: \n \n"},{"index":17,"he":"מאמר אם כל חי - חלק א סימן כט\nוהוא טעם קשירת כתרים מן התפלות שנתיחסה באגדה לשר הפנים וצריך שימתין תפלת העני \nהמאריך לשפוך שיחו ותחלת דבריו לפני ה' מתנצל על היותו גורם במעשיו איחור הקשירה \nומה גם עתה והוא תפלה לעני כי יעטוף ונקרא הקושר שר הפנים כי הוא מרבה המשרה כשעור \nהפנים המתפללים הם מי שאינו יודע להתפלל אלא במדת הנפש ושר אחר קושר כתרים מכל \nהתפלות כגון זו סנדלפון שמו ואחרים במדת הרוח ולהם שר אחד גדול מן הראשון כמו \nשנזכיר ועל שתי מדרגות אלה נאמר רבות בנות עשו חיל ועל הנשמה ושושביניה המתפללים בה \nכתיב ואת עלית על כלנה ולהם שר גדול נורא מאד הוא המלאך הגואל שזכר יעקב אשר לא \nיגורהו רע לאחד הפירושים הנאמרים באמת ובקש רחמים עליו שיתנו לו רשות לברך את \nהנערים הם השרים שזכרנו ראשונה דעלייהו אמר משה לפרעה בנערינו תרי ובזקננו חד נלך \nשכן כתוב בספרים מדוייקים קדמאה ביו\"ד תניינא בלא יו\"ד ויקרא בשלשתם שם ה' בזכות \n"},{"index":18,"he":"יעקב וזהו שמי ובזכות אבותיו כדמסיק קרא והוא השלמת המרכבה העליונה כנודע מאמרם ז\"ל \nהאבות הם המרכבה והרמז במסרה ותחת תרין ותחת כי אהב את אבותיך ותחת הרקיע כנפיהם \nישרות: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן ל\nובתאר שר הפנים זה שזכרנו יש בו פירושים אחרים שהן כבשונו של עולם גם מה שבארנוהו \nכאחד מהם אמתי ומתישב לפי הפשט והוא המכוון לרבי חייא רבה בירושלמי פרק היה קורא \nשהיה מהרהר בתפלתו מאן עייל קמי מלכא קדמאי אלקפתא זה אכתריאל מן השלשה הכי נכבד או \nריש גלותא זה מטטרון הנקרא בן ירד על שם ירידת הגלות כנודע. אמר שזה היה עקר כוונתו \nלהבחין אם היה גובר בתפלתו הדבור או המחשבה והכוונה הנכונה ונזהר שלא לכוין יותר \nמזה כי היה חושש לעצמו מעיון תפלה ורבי בון הוה מני דימוסייא הן הם פנות ההילכתא \nשהתפלה מתקבלת בהם ושמואל הוה מני אפרוחים אלו כתות המלאכים המעלים אותה בכנפיהם \nואידך מחזיק טיבותא לרישיה דכי מטי למודים כרע מגרמיה להוריד שפע שבע רצון לא בעמל \n"},{"index":19,"he":"ולא ביגיעה והנה תקוני התפלה שזכרנו נקראו כתרים ולא עטרות כי יש בעטרה מדת אחוריים \nוהכתר כלו לפנים. והנזר שהוא עדות למלכי בית דוד נקרא כן על שם שפוע הקדקד ראשית \nדעת למעלה ממקום תפילין שמתחיל להנזר מול עורף והוא חבור עצמות הגלגולת הנודע לחכמי \nהנתוח בשם מחברת הנזר ולרבי שמעון בן יוחאי בריש פרשת משפטים בשם חדודי דגולגלתא. \nוהוא מקום המבחן למי שראוי להולמו כנודע ואין כאן מקום לבאר יותר: \n \n"}]}
