{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-32","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":32,"title":"מאמר עולם קטן - סימן ג","hebrewTitle":"מאמר עולם קטן - סימן ג","segments":[{"index":1,"he":"מאמר עולם קטן - סימן ג\nשלישית הצומח באדם צלם תחתון עבד לפני המלך והיא התפשטות בעולם המורגש לתרי תתאי \nמגו תלתא מן הדיוקנין שזכרנו כי העליון שבהם גם הוא ראש יחשב וישנה לאקונין שלישית \nהלזו לאדם בפני עצמו ולדוד בפני עצמו וכן למשיח צדקנו ולכל דומיהם הכי נמי לא \nישתתפו בה אפילו רעים אהובים אם לא על צד העבור ואית בה תרין דרגין חד רברבא הנקרא \nצלם באמת דכתיב ביה אך בצלם יתהלך איש וחד זעירא הנקרא צל דכתיב כי צל ימינו עלי \nארץ העליון כל עצמו אינו אלא להיות דוגמא שלמה לנשמה מאקונין שניה והתחתון יתחלק גם \nהוא לשנים שהם לבושי הרוח והנפש בסוד חלוקא דרבנן המזומן לשלשה הדיוקנין בכח פשוט \nמששת ימי בראשית אלא שהוא מחוסר מעשה המצות ברכותיהן וכוונתן להשלמתו וכלן מסתלקין \nלהנחתמים למיתה בליל החותם וחוזרין עד ל' יום לפני הגויעה ואז העליון לבדו הולך ולא \nישוב עם נשמה עצמה דבריאה שהיא עולה מאליה ילברור חלקה ואין נטילתה על ידי שליח אלא \n"},{"index":2,"he":"הולכת וחוזרת כפי זכותו של אדם אך אינה מתישבת בו בקביעות והיא חוזרת גם כן עם מראה \nדמות כבוד ה' בשעת סלוק האחרון דכתיב ביה תוסף רוחם יגועון וכתיב תשב אנוש עד דכ\"א \nנוטריקון לזה וגם לסוד אחר שהוא דמות כמראה אדם הראשון. ובני ישראל השלמים והגדולים \nשבהם הרגישו זה הסלוק המוקדם ל' יום כי הוא לבדו יצדק במשה אדונינו לא הסלוק של ליל \nהחותם אשר אין לו ענין בשום פנים עם מי שמלאו ימיו ושנותיו ויבכו בחייו בצנעא כל \nאותן ל' יום כי פרסם הכתוב והכריז בגלוי זכותם וצדקתם אשר עשו בסתר ואחרים בכו ל' \nיום אחרים דכתיב בהו ויתמו ימי בכי אבל משה מכלל שהראשונים היה בהם בכי בלא אבל \nוהאחרונים היו לכל ישראל כי הכל קרוביו האמת יורה דרכו כי הוא פשט ברור. והנה כל \nאלה ל' יום שלפני הגויעה הארת הנשמה הזאת שהיא רושם בעלמא נשארת ברפיו מכאן והלאה \nלמה שהיא כעטיה בתוך דיוקן הרוח בלבד ובכל לילה כשהיא עולה לראות וליראות עם הנשמה \n"},{"index":3,"he":"עצמה מראין לה מקום כבודה בההוא עלמא ועליה נאמר אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח \nירצה לומר שאין הרוח העקרי מלביש לגמרי ולא מצמצם בעצמו אותו הרושם הנשאר מן הנשמה \nההוא יקרא רוח עכשיו על שם גואלו הקרוב אליו והלבוש התחתון בשני חלקיו אינו זז משם \nעד יום המות דכתיב ביה עד שיפוח היום ונסו הצללים והטעם לזה כי הם המושלים ופועלים \nבעצם בשני חלקי הנפש חיוניות שנזכיר לקמן לא כן הצלם כי אין לו קורבה עצמית עם \nהכחות הגופניות רק בפרוס עליהם סכת שלם בלבד וגם בהסתלקו אין איש נגרע מן הפעולות \nהבחיריות והטבעיות ומכל מחשבות אדם ותחבולותיו עונשן ומתן שכרן באלה ל' יום כלום. \nומן הצללים אשר אמרנו יש לו בבואה ראשונה ושניה כל ימי חייו לא כן השדים שאין להם \nלבוש זולתי מהעשיה שבעשיה בלבד. והנה השכל הפועל הוא המלאך הממונה על ההריון שליח \nעליון להלביש כללות התמונה השלישית הזאת בגוף האדם וכאן יודיע אליו האל יתעלה מהות \n"},{"index":4,"he":"הצורה שתחול על הטפה המזדמנית לו באותה שעה החכם יהיה או סכל והיא נדונית עם כל מה \nשתחתיה בשלשים ושש כריתות שבתורה כנגד שלשים ושש מנה דרבוא רבוון דאינון ששים רבוא \nאוכלוסין כמו שאנו עתידים לפרש במאמר צבאות ה' בסיעתא דשמיא שהנפש החוטאת נכרתת מהן \nורזא דא מנשמת אלוה יאבדו ואין צריך לומר שנדונית בעצם בגיהנם תחתון לפי צורך המרוק \nוהיא לבדה נפש המשכלת לבעלי המחקר אשר אין להם חלק למעלה ממנה תחת כי שנאו דעת \nובתורת בני נח מאסו וגם הותרה להם מאז ה' מסיני בא כי זרח והופיע ולא שמעו ויראת ה' \nלא בחרו על כן יאכלו מפרי דרכם בלעדי יחזו ואין מורה להם דת אלהית כלל לפיכך בחייהם \nקרואים מתים חוזים שוכבים אוהבי לנום שאין להם נשמה אלא מן הצל ובה כל הרהורין \nומחשבין דהבלי עלמא וזו אינה מסתלקת בשעת השינה כמו שביארנו: \n \n"},{"index":5,"he":"מאמר עולם קטן - סימן ד\nרביעית הדומם באדם דמות תחתון שפחה לפני המלך דכתיב בה אך לאלהים דומיה נפשי היא \nהנפש החיונית שראתה בחוש ונתקדשה למרה בשעה שאמרה על הים זה אלי ואנוהו אהיה לו נוה \nשהכסא קרוב ממנה אף אם נמשילהו בעצמנו במערכה שלישית והלבוש יותר קרוב משניהם שניתן \nלדרוש בשניה זה וזה על צד ההשאלה הקרובה אך אקונין ראשונה אין לה יחס עם היכל ולא \nעם כסא ולא עם לבוש רק חלק ה' עמו וכתיב גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך לא אמר בכסא \nלך אלא לכסא שלא נברא הכסא מעקרא אלא בשבילם לפיכך פני יעקב חקוקים בו. ודע כי עם \nהרכבת היסודות על ידי תנועות הגרמים השמימים לחול עליהם צורה אנושית נראית לעינים \nאז מתחדשת הנפש הזאת החיונית ויצירתה באותה שעה בצד מה שהוא כח בגוף לא זולת ויצאת \nלפעלה ולעבודתה על ידי המלאך שזכרנו המהווה אותה ומציירה בשתי כחותיה. הא' הבלא \nדגרמי שהוא חום הטבעי בסיס לנפש הצומחת אשר נגזר עליה עשיר או עני והיא הנפש הבהמית \n"},{"index":6,"he":"שעסקיה רעים בדברים בטלים למי שנגרר אחריהם והחכמה תעוז לחכם למשול בה עד רדתה \nלהיות חיות קצת לגופות הצדיקים בקבר אשר המה לשלמותם שאין בלבם קנאה מתקדשים \nומטהרים ואין עצמותיהם מרקיבין. והשניה עצבונא דבשרא בסיס למרגשת דאתמר עלה גבור או \nחלש והיא רוח ממללא בהבלי עלמא ורמה קשה לה בקבר כמחט בבשר החי עד שיתעכל הבשר אך \nצדיקים יודו לשמו יתברך דכתיב בהו אף בשרי ישכון לבטח כי הם ישני אדמת עפר וערבה \nשנתם בלי מונע כי אין לרמה חלק ונחלה בבשרם כלל ועצמותיהם יחליץ שופט צדק מהתכת \nהרכבתם עד שעה אחת קודם תחיית המתים לקיים בהם ואל עפר תשוב כי הכל היה מן העפר \nוהכל שב אל העפר אפילו גלגל חמה ועתידים צדיקים שיהיו פניהם דומין לחמה וישנה גם כן \nלזאת הצורה החיונית לכל אחד מאישי המין לא ישתתף בה זולתו אם לא על צד העבור כמו \nשזכרנו בקודמת אליה. וכל מיתה שאין בה כרת בין בדיני אדם בין בדיני שמים משפטה אבדן \n"},{"index":7,"he":"הנפש החיונית בלבד ויש בדיני אדם שלשים ושש גופי עברות להתחייב עליהם מיתת בית דין \nשמנה עשר בנסקלין עשר בנשרפים שתים בנהרגים ושש בנחנקים אשר יש להם גם כן אותו היחס \nעם ל\"ו מנה דרבוא רבבן שזכרנו האי כי ארחיה והאי כי ארחיה ויפה כח בית דין שכל \nחייבי כריתות שלקו כל שכן המומתים על ידם נפטרו מידי כריתתן שאין הצלם שלהם נגעל \nוגם הנה הנפש החיונית יורדת שחת להשלמת המרוק והיא לבדה עולה באוב לרשעים לעולם \nולצדיקים כל שנים עשר חדש בלבד וגם זה לא שמענו רק בשמואל הרמתי שחלקו ממרום כבוד \nלמלכות לא הודיעוהו עד שהכיר בדבר ואמר לשאול למה הרגזתני אך המתים בנשיקה על פי ה' \nאין האוב שולט בהם כל עיקר. ודע כי הסבוב הנאמר באמת שיש בו חלוף מיני כפשוטו \nומשמעו אי אפשר בשום פנים שיתואר זולתי לשתי המערכות התחתונות האלה יחד או לאחרונה \nבלבד כפי חומר העון בין רב למעט אם בסוד המאסר ואם באבדן הצורה הראשונה וגם זו נחמה \n"},{"index":8,"he":"רבה הואיל והצורות הללו פרטיות וכל אחת איש ואיש יולד בה הנה מעתה חוטא אחד בלבד \nילכד בה ורזא דא ה' בעיר צלמם תבזה לאפוקי הצלם והדמות העליון המיוחס לאלהים אם \nשיהיה החלוף לצלמם התחתון בעיר ממש או בצומח נבזה אוכלו או ברגלים תרמסנה כעפר לדוש \nכי הוא תכלית הבזיון ודי בזה כי כבר בארנו שעור מספיק התקון לכלם בסוף מאמר חקור \nדין הוא הדבר שנעלם מסבי דבי אתונא בפרק קמא דבכורות שאמרו לו לר' יהושע בן חנניא \nאית לן רחייא תבירא חייטא כי מסורת היתה בידם מפיתגורא רבם ירידת פלאים הלזו ולא \nידעו לה הוא והם שום תקון כלל לכך אמרו שהוא אבן שבורה ובקשו ממנו מאי תקנתא שקל \nפסקא מנה שדא להו אמר להו כרוכו לי מנה גרדי רמז להם סוד עוברי בעמק הבכא מעין \nישיתוהו לקיים ועסותם רשעים כמו שזכרנו והם שתקו להם כי לא הבינו ויתמהו ממחשבותיו \nובמה יזכו לכך אפילו להלכה וכל שכן למעשה והוא קיים בהם ומשפטים בל ידעום: \n"},{"index":9,"he":" \nמאמר עולם קטן - סימן ה\nאלה איפוא הם ארבע מערכות כוללות לכל חלקי הנפש כלליהן ופרטיהן בדקדוק וכבר יצדק \nבהן על צד אחד מצדדי השאלה אשר יאמר לתחתונה נפש בסוד ה\"א אחרונה של שם שניה לה רוח \nוהיא עצמה וא\"ו שבשם ונשמה על גביהן ה\"א ראשונה אך מערכה גדולה שזכרנו ראשונה היא \nנשמתא לנשמתא יו\"ד שבשם והזוכים בארבע מערכות אלה כפי המכוון בהן ליוצר בראשית הוא \nיחידו של עולם הנרמז בקוצו של יו\"ד הם הקוצרים בשדה אשר ברכו ה' מחצדי חקלא קדישא \nוהמלה הנכבדת הזאת נוטריקון לכלל הדרוש מדבר חי צומח דומם שהם עם הכולל בגימטריא \nצבאות ואתמר בהו ה' עמכם בארבע אתוון דיליה שהיו בעז עובד ישי דוד מרכבה אליהן \nוכתיב ה' הוא האלהים לפיכך אותיות הראשונות לארבעתן דעלייהו אתמר ואתה ה' מגן בעד\"י \nהן הנה בגימטריא אלהים אמצעות עם הכולל גימטריא שכינה אחרונות גימטריא כ\"ה כנוי \nאליה רזא דכ\"ב אתוון דאורייתא ותלת אבהן אלו ואלו עם התבות גימטריא צבאות ודי בזה \n"},{"index":10,"he":"ועל ידי כן נקרא שם מלא על עולם מלא ומזה הטעם באמת וישר יקרא האדם השלם עולם קטן \nוהיינו דתנינן העוסק בתורה לשמה כל העולם כלו כדאי הוא לו אשר העם שככה לו וגומר: \nסליק מאמר עולם קטן: \n \nמאמר העיתים - סימן א\nהעתים המפורשים בספר קהלת למלך החכם מכל אדם צריכים ביאור ברור יציב ונכון להבין \nולהשכיל בעצם הדברים יסודם ועומקם לפי הפשט הנגלה ישר ונאמן למען דעת הסדר הכולל \nבהם וקשור ישוב חלקיהם זוג זוג בצדק ומשפט ומישרים ומדוע ברובם קדמו הרעות אל הטוב \nלפי המפורסם ולפעמים בהיפך כי גם במקצתם יזכור את הטובה תחלה ולא נוכל להתעלם מתת \nטוב דעת וטעם להמשיך הזוגות זה אחר זה בשווי כלליהם ופרטיהם יחדיו והתיחסם אהדדי \nכגון היכא דפתח במאי דדמי לדסליק מניה אם טוב ואם רע ולמה שינה במקצתם לסמוך העתים \nאל השם ולא אל הפועל כגון עת מלחמה ועת שלום ולא אמר עת ללחום ועת להשלים ובאלה \nהשמות לא באה בהם למ\"ד כלל וכל השאר נשתנו בשני דברים האחד כי כולם נסמכו אל הפועל \n"},{"index":11,"he":"ללדת למות לטעת. ו לענין הלמ\"ד החליף המליצה בהם בשנוי רב כי יש זוגות שבאו בם \nהצדדים שניהם בלמ\"ד ולפעמים שניהם בלתי למ\"ד ומהם שהחצי משונה בזה מחציו כי בא \nתחלתו בלמ\"ד וסופו בלעדיה ואלו היה בהיפוך החרשתי כי הלמ\"ד צופיה הליכות התכלית \nהמושגת באחרונה וכל שכן באותו זוג שבא בו ההיפך הזה כפי מה שנבארהו באמת וישר כי \nהוא הגורם לכאורה גודל התמיה בו ועוד שאין זולתו כסדר הזה והוא עת להשליך אבנים ועת \nכנוס אבנים כי קרוב הכנוס מאד לתועלת המתבקשת יותר מההשלכה דוק הקושיא החזקה והיא \nכפורחת מעצם הביאור בכפלים עמוד עליו ותשכח התרוץ האמתי בצדה ומכל מקום יקשה עוד \nבכאן בכלל ההערות הכרחיות האלה למה תחסר הלמ\"ד בשגם אחד מהם כי אפילו הרעות שכולן \nודאי בהשגחה אינן אלא הזמנה גדולה לתכלית הטובה כי טובות הנה הרבה יותר מן הטובות \nאם ידומה שתבאנה במקרה אך מה שיחשוב להמון באו על צד ההזדמן גם הוא משלוחי ההשגחה \n"},{"index":12,"he":"בלי ספק והכל מבואר מאד כאותו ששנינו מברכין על הרעה מעין הטובה ועל הטובה מעין \nהרעה והוא שאמר קהלת טוב כעס משחוק ודי בזה עתה. וצריך גם כן לדעת למה נתייחדו כאן \nבכלל הדרוש המאורעות האלה מכל זולתן ומאי אולמייהו דהני ולמה פירש במיעוטם בלבד \nנושא הפעולה כגון לעקור נטוע להשליך אבנים לא כן בכולם וטעם בכפל בעת להשליך כי הוא \nלבדו נזכר פעמיים ולא השוה מדותיו לפרש הדבר המושלך אלא בראשון ובשני לא כן ועוד \nהאחד מהם הוא שכנגדו עת כנוס והקדים ההשלכה ואידך עת לשמור תחלה וסידר ועת להשליך \nסתם וודאי חילוף הנושא הוא הוא הגורם וצריך לדעת איך ומה עם רבוי השינויים ברובם \nוכבר זכרנו מקצתם למעלה והוא כפל ההרגשה לכל מעיין ישר הולך ויש גם כן עת לרחוק \nמחבק אשר איננו דומה לאחרים כלל ונדבר בו לקמן: \n \n"},{"index":13,"he":"מאמר העיתים - סימן ב\nואחזה אנכי אשית לבי כי העתים המזומנים האלה יעידון יגידון בחכמה ובתבונה ובדעת \nמראשית התולדות על מאורעות האדם בעולם הזה בסדור נפלא וקשר אמיץ בקדימת הקליפה \nלהפרי הנה כי כן יפה להם לצדיקים שתחלתן יסורים וסופן שלוה כי אחריה לאיש שלום \nואולם בעבור זאת פתח דבריו יזהיר יבין פתאים כי סוף המעשה ליצירת האדם מתחלת המחשבה \nלא היה ולא נברא אלא להרבות את הדמות ההולך ארחת יושר ידמה לעליון בכשרון מעשיו \nוהיא מצוה ראשונה לאדם וחוה שנברכו בה ביום הבראם לפיכך אמר עת ללדת מלתא דרמיא על \nההורים שניהם אף על גב דאיהי לא מפקדא ונמצא הפועל הזה הקל בכל אחד מהם וארפכשד \nילד. ותלד שרה ודומיהם. ועת למות השומע סבור שהוא על מות לבן ואינו כן אלא על \nהיולדת שירכותיה מצטננות כאבנים וכאלו היא מתה מחציה ולמטה כנודע אלמא מתה היא \nבאותה שעה וסופה לחיות. ואינו רחוק לפרש עם זה עת ללדת על האב ועת למות על האם \n"},{"index":14,"he":"כדאמרן הואיל והאשה הביאה מיתה לעולם. ולפי שרצה בסוף העתים לסיים בשבח הנולדים בני \nקיימא והשגת תכליתם שלא תהו נבראו לשבת נצרו בישיבת שני עולמות התחיל בגנות הנפלים \nשכן ראשית מציאתם עת לטעת ולא אמר לנטוע כמעט שהיא נטיעה בטעות בנפל טמון לא יראה \nאור ושייך ביה לשון נטיעה כי האדם עץ השדה הוא. ועת לעקור נטוע בסופם ופירש בהם \nנושא הפעולה לכלול כל שלא שהה שלשים יום בהאדם אף על פי שיצא לאויר העולם וגמרו \nשעריו וצפורניו. ועוד נטוע קרייה קרא בשעת עקירתו כלומר כי אין העקירה לאפס תקוה כי \nנטוע הוא מששת ימי בראשית אשר פריו יתן בעתו הידוע לחפץ חסד ודרך חיים אליו תוכחת \nמוסר. ועל הילודים למות על ידי מלאך המות בחרבו הקשה כדרך כל הארץ ובכלל כל מיתת \nאונסין אמר עת להרוג ועל תחיית המתים אמר ועת לרפוא השוה מדותם י ישעומדים כולם \nבמומן ומתרפאין בשמש צדקה כי לא על החיגר והסומא חסרי אבר ודומיהם בלבד הדברים \n"},{"index":15,"he":"אמורים וכל יתר מומין נסתרים ונגלים אלא יש בכללם מום קבוע גלוי וידוע צריך רפואה \nרבה והוא שפשטם כתנות אור ולבשם כתנות עור חליפתם כי תתעכל זוהמתם בעפר ואף על פי \nכן יחיו מתינו ושם עור עליהם ושבו ושיחרו אל לעיני שמש צדקה ונעתר להם ורפאם: \n \nמאמר העיתים - סימן ג\nועדיין בכל אלה העתים שזכר ראשונה ובבעלי המאורעות ההם לא סופר ממעשיהם כלום שיגיד \nלאדם יושרו עם שיהיה לאחרונה משמע מסתמא שהיו דבריו כאן ממי שמת בלא בנים לפיכך אמר \nעת לפרוץ שכול ואלמון ועת לבנות בסוד היבום שזה הלשון דוקא נאמר עליו בתורה בגנות \nמי שאינו מייבם. ועל היבמה שבחלוף העתים יצדק לומר בה בכי ושירות אמר עת לבכות ועת \nלשחוק דכל חדא מנייהו מצוה באנפי נפשה ומבעי לקיימוה לשמה. ועל השכנות אשר ידעת \nסודן בזווגם של בעז ורות הן הנה נשים שאננות גומלות חסדים תמיד מעין המאורע בבית \nהאבל ובבית המשתה אמר עת ספוד כגון במיתת מחלון ועת רקוד בחופת בועז ולידת עובד \n"},{"index":16,"he":"וההיקש בדומים. ולפי שהשכנות הללו ומעשיהם לאו לגופייהו אצטריכו אלא לצוותא בעלמא \nבאו שני פעלים אלה בלא למ\"ד להורות כי אין דבר מזה מגיע אליהם שיבוקש בשבילו לפנות \nאל התכלית על ימין או על שמאל אלא גמילות חסדים בעלמא ועוד נוסיף בסמוך על ביאור \nיותר מתיישב ונכון. אמר עת להשליך אבנים על סוד החליצה שאין כאן יבום שנקרא בנין \nאבנים ותמורתו חליצה רקיקה וחביטת המנעל בקרקע וקריאת הפסוק לבסוף המעשים וההכרזה \nג' פעמים חלוץ הנעל אשר בצד\"י רבתי דאי\"ק הוא בגימטריא נפש רוח נשמה חיה יחידה ללמד \nשהותר הקשר מג' תחתונות אהדדי נשמה בחליצה רוח ברקיקה נפש בחביטת המנעל ומשלשתן \nלעליונות שהן מתעלמות מאשר לא יבנה את בית אחיו והרמז בקריאה והנה כאן פירש הכתוב \nנושא פעולת ההשלכה לחשיבותו וכן בשנגדו כי אבנים הם רמז לאור הנשמות כטעם רועה אבן \nישראל וההשלכה אליהן לפי שעה שזוכר הכתוב בזה הוא לפרוק החבור כדאמרן ולהתרת הקשר \n"},{"index":17,"he":"שהיה גורם עד עתה היותן תלויות בדעת היבם. ועל התקון המקווה לחלקי הנפש מהאח המת \nאחר החליצה כמבואר בזהר אמר ועת כנוס אבנים בלא למ\"ד והוא כפל הקושיא שעוררנו למעלה \nלכח אמיץ הנה וזה כי להיות הכנוס אליהם הוא הדבר המביא אל התקון למה יבצר ממנו שמוש \nהלמ\"ד המורה על בקשת התכלית והצפיה אליה. אכן מלך במשפט יכלכל דבריו ותרב חכמת שלמה \nלהזהירנו כי אנחנו לא נדע מצוה זו על ידי מי תשתלם מן השמים אחרי שהאח החי פטר את \nעצמו ממנה שאלו היתה מסורת בידינו תצדק בה קדימת הלמ\"ד כמו שבאה בעת לבנות לטעם \nהכתוב שפירש בו אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף אך קרוב מצדיק בריותיו \nברוך הוא כי תחלת הזדמנותיו לפעלו הלא הוא הצדק משמים נשקף בעשותו נוראות לא נקוה \nתכלית זולתו והעולה מזה בתחלת העיון כי חסרון הלמ\"ד בעתים הללו זמנין יחשב לחולשת \nהסבה הגורמת הפעולה ההיא כמו שפירשנו בעת ספוד ועת רקוד זמנין לשבח הפעולה שהיא \n"},{"index":18,"he":"עצמה התכלית והוא באורנו כאן בעת כנוס אבנים וזה עיקר עד שאפילו בעת ספוד ועת רקוד \nקרוב הדבר מאד כי להיותו גמילות חסדים דוקא לא לשום פניה אחרת היא חשיבותן והשלמת \nמלאכתן ולעולם חסרון הלמ\"ד ידרש לשבח ומנה לא תזוע. עד כאן מחנות העתים לזווגים \nהעקומים למראה עינים ברוך המלך הקדוש שאין כמוהו כי הוא לבדו יודע רוצה יכול עוסק \nבתקנת כל ברואיו תמיד ותוכחת מוסר לנפש ולבשר ולכל חפציהם מאבינו שבשמים הן הנה היו \n"}]}
