{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-33","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":33,"title":"דרך חיים לנו ולבנינו עד עולם:","hebrewTitle":"דרך חיים לנו ולבנינו עד עולם:","segments":[{"index":1,"he":"דרך חיים לנו ולבנינו עד עולם: \n \nמאמר העיתים - סימן ד\nועל הלקוחים הישרים הנאים והמשובחים והם המצליחים לישובו של עולם מתחלתם ועד סופם \nאמר עת לחבוק בליל טבילה בצניעות ופיוס בשובה ונחת מהוראת בנין הקל שלא יהא אץ \nברגלים חוטא כי השהוי והמתון גורם שהאשה מזרעת תחלה ואז שכר פרי הבטן הוא נחלת ה' \nבנים. ועת לרחוק מחבק בשעת נדתה ואין זה תאר אמור על אדם דעלמא שהיה חובק או מחבק \nנות צדקו ובא עתו לרחוק באמרה לו כשושנה אדומה ראיתי שהרי מלת מחבק האמורה כאן אינו \nמורה על המתואר ולא פעל בינוני אלא מקור וציר\"י המ\"ם לעד שכן משפטו לרחוק מהיות \nחובק והכונה לאסור כל מיני קריבות אבל רישא דקרא ודאי מיירי לחבוק תשמיש ולשנא \nמעליא נקיט הואיל וכן הוא האמת לא תימא גם ועת לרחוק אינו אלא תשמיש קא משמע לן שאף \nשאר קריבות אסורים ושפיר קאמר לרחוק בלמ\"ד שהיא כונת התכלית דהא כל אשה שדמיה \nמרובין בניה מרובין וכשם דרישא כתיב לחבוק לשון קל סיפא נמי לרחוק לשון קל שמכל \n"},{"index":2,"he":"מקום מותר להתיחד עם אשתו נדה שאין יצרו תוקפו. וחבוק דסיפא לשון כבד הוא ללמד \nשהרחוק בזמנו גורם חזוק החבוק בעונתו בהסתלק המונע לרבוי התועלת הנמשך ממנו הואיל \nובניה מרובין כדאמרן. עת לבקש בתחנונים מן השמים שיתנו לה בנים הגונים ויהי עתם \nבלילי שבתות וימים טובים ודומיהם. ועת לאבד פירש להעלים עצמו מן הזווג כאבידה \nהמתבקשת בעתה בעונת תלמידי חכמים אך ההעלם הזה ראוי ומחוייב בימות החול אם אין שם \nהזמנת קדושה כגון ליל טבילה וכיוצא בו. עת לשמור משנקלט הזרע שלא יעשה סנדל ועת \nלהשליך סתם ולא פירש לגרעון הנושא שהוא המותרות כמו שיבא ואיננו מעין הצד שכנגדו \nשהוא עקר פרי ועוד שאין בו תועלת בדבר המושלך כי הא דתנן כל שאינו כשר להצניעו ואין \nמצניעין כמוהו לאתויי דם נדה דאפילו לשונרא לא חזי כיון דחלשא וכאן הוא הדם השותת \nשמתחיל קודם הלידה למרק האם מן המותרות ומועיל גם כן להרים מכשול מנחל בדרך אל הנער \n"},{"index":3,"he":"היולד פן ישתה ממי המרים המאררים ההם לפיכך אין פתיחת הקבר בלא דם. עת לקרוע הרחם \nעל ידי נשיכת הנחש כדכתיב לפתח חטאת רובץ בסוד השם קר\"ע שט\"ן אשר ידעת. ועת לתפור \nשהוא תקון הקריעה והפכה בסתום פי הרחם אחר הלידה. עת לחשות שלא ירבה שיחה עם האשה \nבאשתו אמרו בימי נדתה דכתיב נאלמתי דומיה החשתי ראשי תיבות נדה וכן בימי הלידה \nדכתיב בה וטמאה שבעת ימים. ועת לדבר בליל שמיני על ידי טבילה בזמנה כי הא דתנן ראוה \nמדברת ועוד שצריך לפייסה תחלה בדברי רצוי של מצוה ובצניעות גדולה הואיל ולבסוף שופט \nצדק יתברך מגיד לאדם מה שיחו בינו לבינה ועתיד לעמוד בדין גם על הפרט הזה. עת לאהוב \nבני קיימא לזון אותם כשהם קטנים ועת לשנא למראה עינים מי מהם שהגיע לחנוך דכתיב יסר \nבנך ויניחך וכשיגדל זהו עת מלחמה בינו לבין עצמו להרגיז היצר טוב על היצר הרע וכאשר \nיהיה דידן נצח אז ודאי הושג המבוקש האמתי לפיכך אמר ועת שלום. והנה אלה השני עתים \n"},{"index":4,"he":"אחרונים הן הם גמר התכלית אם מצד חיובנו להתעורר בכל מאמצי כח להחזיק בו שגם החזוק \nהזה הוא מעצם הטובה נכסף ואם בהשגתנו המבוקש לכן הזכיר בשניהם החפץ המושג לא הפעולה \nהמביאה אליו והוא הטעם גם כן שלא הוצרך לכתוב בהם למ\"ד וכלא שפיר. ודע כי עת שלום \nבמספר קטן כ\"ז אותיות התורה ובמלוי אותיות הוא במספר קטן היכ\"ל הנה עין בעליו ולבו \nשם כל הימים: \n \n"},{"index":5,"he":"מאמר העיתים - סימן ה\nודע כי העת הנופל תחת הזמן אינו רק חצי רגע מן הרגעים הקטנים ששיערו חז\"ל בפרק קמא \nדברכות ואמרו שהם בשעה אחת חמשה רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמונים ושמונה וסימן \nעת חפץ. כי אמנם הרגע הוא העתה והעת הוא חצי העתה והמבטא מעיד על זה כי רגע כמימריה \nאמור נא עת והשמע לאזניך אשר איננו במוחש כי אם חצי מימריה של רגע ועל השעור המיעוט \nהזה שמציאתו ובטולו באים כאחד אמר יחזקאל וכתועבותיהן עשיתי כמעט ק\"ט והוא בגימטריא \nהד\"ק דכתיב גבי קטורת ושחקת ממנה הדק ותנו רבנן כשהוא שוחק אומר הדק הדק היטב היטב \nיעויין במאמר המלואים שלנו דרוש נחמד מתייחס מאד אל המקום הזה לרגעים יבחן הזמן \nהיקר שבנמצאות כי גז חיש ונעופה וטעם מלת ק\"ט בדקדוק הוראתה על העת הזאת שהוא קרוב \nבמעוטו לאחד מק\"ט לעתים הגדולים שהשעה תתר\"ף מהם וכאן כתיב עשיתי והקרי עשית כטעם \nכי רגע באפו שמטריחים אותו לצור צורות דלא הניין ליה והנה כמע\"ט ק\"ט גימטריא רמ\"ח \n"},{"index":6,"he":"שהוא שיעור קומתן לאותן הצורות אשר היו עליו לטורח ובאה מלת כמעט בכ\"ף הדמיון בשביל \nהבדל פרוטרוט אשר בין עת לקט והוא סוד מכיש אחרון ואין בו שוה פרוטה שבא בדברי \nחכמים ז\"ל אצל עושי מלאכה באסורי הנאה ששכרו מותר בדיעבד אף על פי שעשה שלא כהוגן \nואסור לעשותו לכתחלה וממנו נלמד לבריאת המזיקין ערב שבת בין השמשות כמבואר לנו \nבמקומו אצל סוד עברה לשמה כי הנה שו\"ה פרוט\"ה הוא בגימטריא תור\"ה שהיא אמצעי\"ת \nבמספר שוה בין המרומם על כל ברכה ותהלה והנבראים כולם חוץ מן המזיקין כדי שלא יהיה \nלהם קיום מצד הבריאה לולי החטא גורם ודוקא חמדה גנוזה היא שבת עצמה שלא השלימה \nלבריאתם אבל כלי חמדה שהוא בתוספות שבת אי אפשר זולתו לשום נברא עיין במאמר השבתות \nומאי ניהו כלי חמדה הכתב והמכתב והלוחות שהם הכלל עשרה דברים שנבראו בין השמשות אלא \nשכל אלה בשעורא רבא דר' יהודה חמדה גנוזה השלימה עמם והמזיקים לבדם מבלעדיה רק על \n"},{"index":7,"he":"ידי כלי חמדה כדי שלא יבעטו בשיעורא זוטא דר' יוסי לא זולת: \n \nמאמר העיתים - סימן ו\nויש בתוספתא ריש ברכות חלוקה אחרת בשיעור העתים ברם אנן אגמרא דידן קסמכינן והכתוב \nמסייעה. ולפי שהאל יתברך יודע לחשב עתיו ורגעיו אמר המלך דוד בידך עתותי והוא מדקדק \nבהם כחוט השערה מתנועת הגלגל המשוערת ועליהם יצדק לומר בין עמוד לעמוד פורקן כי \nתשועת ה' כהרף עין והנביא ישעיה אמר ברגע קטן עזבתיך הוא הרגע שבו נבראו המזיקים \nוכתיב בתריה הן אנכי בראתי חרש וגו' כתיב הן וקרי הנה זה וזה מורה על ההזמנה בלבד \nדלאו מלתא היא אלא אם יגרום החטא אך הכתיב דייק שפיר כי הרגע הוא קרוב מאד לאחד \nמנ\"ה חלקים לעתים הגדולים שזכרנו למעלה והמזיקים שנבראו באותו רגע אין גם אחד מהם \nמזיק בפועל לפיכך אמר הכתוב הנה אנכי בראתי חרש מזומן מן ההנהגה העליונה לפי צורך \nהשעה השתא מיהת אין רע והיינו סיומא דקרא ואנכי בראתי משחית לחבל לא מחבל אלא אם כן \n"},{"index":8,"he":"הוכינוהו בעונינו. ובמדרש כשנברא הברזל התחילו האילנות מרתתין אמר להם הקב\"ה עץ מכם \nלא יכנס בו ואין אחד מכם נזוק: \n \nמאמר העיתים - סימן ז\nאך דבר שפתים לחכמי האמת מענין קדימת הקליפה לפרי כמו שזכרנו למעלה הנה נדרש בעולם \nהמושכל שאינה אלא קדימת עת אחד מחשביי לא זמני. בסוד המלכים אשר דרכו מתי און אשר \nקומטו בלא עת הוא הדבר אשר הורהו אליפז לאיוב במענהו השלישי בדבר הלמד מעניינו \nלשניהם כאחד למשפחותם לבית אבותם זה תימני וזה מארץ עוץ. ועל צאתה לפועל כתיב ראשית \nגוים עמלק ראשי תיבות רגע. אמצעיות איש וימל סופי תיבות תמ\"ק ופירשו זכריה ביום בא \nלה' כמבואר לנו יפה במקומו ראו מה אחריתו והנה טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו \nלפיכך לא קדמה הקליפה אלא להפרי אבל הזריעה שקדמה לכל שכן נטיעת גרעין קודמת לנטיעת \nיחור צופיה הליכות התכלית אל מול הטובה שאין למעלה הימנה מן המגיד מראשית אחרית \nהמלך הטוב והמטיב לכל: \n"},{"index":9,"he":" \nמאמר העיתים - סימן ח\nוהנה עת הוא סוף הדעת הכולל מספר עשר שמות הוי\"ה ועשר שמות אהי\"ד במספרן והדל\"ת \nמקורן שהוא ד' אתוון מהשם הגדול ב\"ה. והתבוננתי על מלת עתים שהוא במספר גדול של \nאי\"ק בגימטריא תתר\"ף ועל שמם נקראו החכמים יודעי העתים משום דבבציר מהני אין להם \nידיעה מושלמת לפעולת האדם באותן כ\"ח חלופי הזמנים שזכר קהלת למה שהיא תחייב צפיית \nהמוקדם והמאוחר והשערת מקומה ושעתה במחשבה דבור ומעשה כולי האי ועדיין אפשר וכבר \nנתבאר זה במקומו כי כל אחד מהאותיות הוי\"ה תנקד בשש נקודות עקריות שהן החמש תנועות \nגדולות קמ\"ץ חול\"ם ציר\"י חיר\"ק שור\"ק שסימנם פתוחי חותם גם השב\"א כאחד מהם אשר \nחכמים יגידו שעם היותו עבד להן הנה במציאותו לבדו מלך הוא והטעם כי יש תנועות קטנות \nשהן תולדות אל הגדולות כנודע אבל השב\"א אינו כן אלא הוא נקוד בפני עצמו אין לו \nהשתלשלות מהאחרים כלל ועבודתה לתנועות גדולות מפורשת בזוהר שהוא רץ בשליחות ומזנב \n"},{"index":10,"he":"אחריהן ופירש רץ מתנועע גם הוא אצלן שאין שם שב\"א נח ומזנב פירש מזיז את האות \nהסמוכה להן שלא תהא עומדת לפניהן לעכב הרחבתן אלא השב\"א מניע אותה הוא הדבר שאמרו \nהמדקדקים על אותיות הגרון שאין בהם מקח שח\"ד פירוש לא שב\"א תחתיהן ולא נקוד חיר\"ק \nלפניהם ולא דג\"ש בתוכן כי שלשתן סימני הדין כנגד שלש שמות אלקים שעם הכולל מספרן \nגרו\"ן והנם במצר הגרון בהקבץ שם יחדיו כח בינת העלול וגבורת הסבה קרובה והוא הסבה \nרחוקה כנודע ליושבים לפני חכמים ואנו צריכים למתקם בפת\"ח סגו\"ל ורפ\"ה שכולם סגולות \nהחסד. והנה כל אות מההוי\"ה תצטרף עם אות אחת בשגם היא מנוקדת בשש נקודות אלה אחת \nאחת דיתרבי צרופיהן עד ל\"ו פנים כי ו' נקודות של יו\"ד מצטרפות כולן עם אל\"ף קמ\"ץ \nוכולן עם אל\"ף ציר\"י וכן עם שאר הנקודות שזכרנו הרי ל\"ו וכשתמנה כדרך הגימטריא \nהפשוטה ל\"ו פעמים י\"א שהן אותיות אשר אמרנו דעלו אהדדי וכן לארבע אותיות מהשם הגדול \n"},{"index":11,"he":"כל אחד מהם עם אל\"ף יעלה המספר לארבעתן שלשים פעמים ל\"ו שהם תתר\"ף בדקדוק. וארבע \nאתוון בא\"ת ב\"ש הן הן מצפ\"ץ שהוא נוטריקון מלך צדק פועל צדקות וארבע תיבות הללו הן \nבגימטריא תתר\"ף וכן אדם חוה במלוי אותיות אל\"ף דל\"ת מ\"ם חי\"ת וי\"ו ה\"י והיינו ששים \nפעמים ח\"י שהוא צרוף כללותיה של תפארת בעל שש קצוות כל אחד כלול מעשר ויסוד שהוא \nעצמו ח\"י והוא טעם סח\"י ומאוס לשבח על דרך שאנו רגילים לפרש הנבואות וכל כתבי הקדש \nכי כולן בסיני על תנאי נאמרו. ודוק שלא אמר והמאס אלא ומאוס כי האדם השלם בסוד החי \nעל הדרך שביארנוהו לו יאתה למאוס ברע כטעם ירום ראשי על אויבי סביבותי להרחיקם מעל \nגבול הקדושה וגם יש כאן מספר ג' הויות בגימטריא סח\"י וכן תפארת יסוד מלכות בסוד \nסחיש או סחיס האמורים בחזקיהו סמ\"ך תפארת ח\"י יסוד שי\"ן בסוף מלכות שי\"ן בראש בינה \nזה וזה בגימטריא חשמ\"ל כי הוא נובלת אור פניא\"ל ודי בזה. והנה סדר החבור לאות אל\"ף \n"},{"index":12,"he":"עם אותיות השם הגדול ביושר הוא הנדרש גם כן לכל אחד מי\"ב צרופי הוי\"ה הרי י\"ב פעמים \nתתר\"ף שהן השעות מהיום בקדימת אותיות השם לאות האל\"ף כי הוא המאור הגדול שמחשבתו \nקדמה לכל אך בקדימת האל\"ף על אותיות השם יתחדשו המספרים האלה ממש על אותו הדרך בי\"ב \nשעות מהלילה. או אמור כי זה וזה רמז לשעות היום וההבדל בחלוף הדרכים הללו בהתחזק \nהפעולות בפחות ויתר לחסד דין ורחמים כי בקדימת ה\"א עלאה על ה\"א תתאה תהיה ההוראה על \nהשעות מהיום וההפך על שעות הלילה וההיקש בזה לכל כיוצא בו. או אמור כי אלה ואלה רמז \nלשעות היום שאין צורך לדרוש בהן קדימה ואיחור או חלוף אמנם שעות הלילה תרומזנה גם \nבאותיות האלה עצמן עם חלוף נקודותיהן כי נקח תמורתן לפת\"ח סגו\"ל קבו\"ץ חיר\"ק קטן \nוקמ\"ץ חטף אשר אין בו שב\"א ואלה הן חמש תנועות קטנות ממש דוגמתן של הראשונות \nדעלייהו אתמר חיות קטנות עם גדולות והשב\"א משלים עמהם גם כן מספר ששה שכן הוא מצטרף \n"},{"index":13,"he":"לחטף פת\"ח ולחטף סגול כמו שהוא מצטרף לחטף קמ\"ץ אמנם אין עסק לחטפים המפורשים עם \nהשב\"א לפניהם באלה הצרופים כלל אשר המה נדרשים בנקודות הפשוטות לא במורכבות. עד כאן \nהיו דברינו באות אל\"ף בלבד עם כל אחד מאותיות השם הגדול וכן תעשה לכ\"ז אותיות האל\"ף \nבי\"ת עם הכפולות שכולן בדרך המספר לא נחשבן כאן זולת אחת אחת לפי שאינן רק נטפלות \nאל השם שהוא העיקר הרי אלה כ\"ז ימים שהלבנה גומרת בהם סבוב הרקיע כולו מה שהשמש \nמהלך בשנה תמימה אלא שעדיין צריכה הלבנה לרוץ אורח אחריו כל אותו המרחק שבין מקום \nהמולד הקודם לסבוב הזה עד משכן כבודו עכשיו לדבקה בו והוא עת שלום שחתם בו קהלת \nשקדמוהו כ\"ז עתים כנגד כ\"ז ימים וכ\"ז אותיות התורה וכל זה מן המפורסמות למתחילים \nבחכמה ואין כאן מקום להאריך: \n \n"},{"index":14,"he":"מאמר העיתים - סימן ט\nאך טוב מראה עינים בההוא חירגא דיומא דאמור רבנן לא שמיה דכתיב וכל דארי ארעא כלה \nחשיבין כדאיתא בגמרא דיומא והמלה נגזרת מן ותלה ארץ מצרים והכף לדמיון כנודע \nוהכוונה לנו בפסוק זה לדרוש ולקבל שכר כי חשבונם של אותן החלקים דקים ונלאים בהחלט \nשמנסרת החמה בכל יום בסוד חלוני רקיע הוא כמנין כל דארי ארעא הכולל עוג מלך הבשן \nבעודנו חי ודכוותיה בכל דור ודור מן הענקים וכל האדם קטן וגדול שם הוא כטוב כחוטא \nבהמה ורמש וחיתו ארץ עד הקטן שביתושים וכל שרץ המים בימים ובנחלים בחריצין ונעיצין \nבורות שיחין ומערות וכל הבריות שבאויר וגם הרואים ואינם נראים מבעלי הגשם כיון \nשבריאתם תחת הגלגלים והרכבתם ממשות היסודות וכבר נימוחו גם הם במבול סברא היא שכולם \nשוים שדרכם לימנות בחשבון הזה אם מת אתמול אחד מהם יחסר האי חירגא דיומא חלק אחד \nואם נולד אחד או יותר ירבו אותן החלקים כנגדם שאולי ישאלו הטבעיים וכן התמו כי החי \n"},{"index":15,"he":"נולד הוא והשמש החי על כן אינו מאיר אלא למנוייו ואוזן שומעת תוכחת חיים שלא \nלהתגאות כלל כיון שכולם שוים במנין זה. והנך רואה כי מה שאמרנו בפסוק שאמר כלא \nחשיבין להתפרש לפי המפורסם שמשמעו נחשבים לכלום וכאלו כתיב באל\"ף והיו כלא היו \nומדרשו לא זז ממקומו שיהיה לשון חשבון. וכשם שהחמה מנסרת שחרית ברקיע המשיר צרורות \nלעומת פניה באופק שלנו שהאמצע אליו מגדל הלבנון על דרך שבארנוהו במקומות רבים כך \nמנסרת ערבית ונופלת ההוא חירגא מאחוריה באופק שכנגדו למטה בארץ להשלים סבובה מערב \nעד ערב בכל כפת הרקיע רק שביום גופה של החמה תלוי למטה בקערורית הגלגל שלה ובלילה \nעולה בגבנונית הגלגל משל לאדם המקיף ברגליו עיר חומה דלתים ובריח חציה הקיר העיר \nוחוצה בצאתו מן השער המערבי וחציה פנימה אחרי שנכנס מן השער המזרח ואינו נמנע \nמהלוכו בסבוב תמיד עד תומו כי גם כניסה ויציאה אינן לו אלא בהיקף גמור כפי מה \n"},{"index":16,"he":"שיסבלהו יפה יפה רוחב השערים כן הדבר הזה ויש לנו בו דוגמא רבתי בסתרי תורה בסוד \nויפל ה' אלקים תרדמה על האדם יתבאר במקומו והנה מציאת הדבר בעצמו מוכיח שאין חלון \nולא נסירה אלא בעצם הגלגל הרביעי שגוף החמה פותח ונועל בו ובהתערב נצוץ האור מגופה \nשל החמה באותן החלקים דקים יחליפו כח לבקע הרקיעים התחתונים שכולם מגשם זך אוירי \nונופל ההוא חירגא באויר העולם הזה ונראה לעינים וחום השמש מושך נצוצות אלה מההוא \nחירגא אחריו כל אותו היום אף על פי שהוא הולך תמיד ומתרחק מנגד לחלון עד שהיא \nממסמסן ומחזירן ליסוד האש והאויר שכן מעשה בראשית לוין זה מזה כמו שפירש הרמב\"ם ז\"ל \nביסודות ריש ספר המדע הוא הדרך ישר ליוצר בראשית שבו ערב אש ומים ועשה מהם שמים ויש \nחלוף רב בההוא חירגא בין שני צדדי האופק כי ממנו ולמעלה ירד העליון תחלה והשאר סמוך \nלו וממנו ולמטה ירד התחתון תחלה והשאר סמוך לו ואין ספק שגם זה יחשיך אור היום קצת \n"},{"index":17,"he":"ליושבי חציו התחתון מהכדור כי מי יגלה להם עפר מעינים נוסף על היותו עולה ומסתלק \nפניו למעלה ואחוריו אליהם לא כן ברדתו אלינו כי אז ישיש כגבור בפנים מאירות ונוסף \nלקח במאמר הרקיעים: \n \n"}]}
