{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-5","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":5,"title":"מאמר חקור דין - חלק א פרק כה","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק א פרק כה","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק א פרק כה\nוהנה טוב להבין ולהשכיל כי יראת הפגעים נחלק לשתים עונשי העולם הזה והעולם הבא. וכן \nצפיית השכר והוא המועיל לישב בשלום בעולם הזה וליהנות בעולם הבא. והערבות גם כן מן \nהעושר והכבוד בעולם הזה וההתנשאות לעולם הבא, כגסות רוחו של ירבעם זכרוהו בפרק חלק \nשטרדתו מן העולם. ומעתה כל חכם ינצל מכל מיני היראה שזכרנו דעלייהו כתיב ויאמר משה \nאל העם אל תיראו ובשתים זו יתחתן כדפסיק התם קרא בעבור תהיה יראתו על פניכם יראתו \nדוקא מפתחות הקדושות אשר יאות להן להקרא חצוניות בערך מה שלפנים מהן כי אלה \nהחצוניות תובלנה בשמחות וגיל להנהגה התחתונה שאליה רמז התנא בקיום התורה מעוני והיא \nעבודה שבגן מה הוא חנון אף אתה חנון וכל דכותה ומשם אחד מאלף יזכה להיות כרבו \nבמפתחות הפנימיות תבואינה בהיכל מלך להנהגת העליון וקיומה מעושר והיא שמירה שבעדן \nבדעה בינה והשכל. ועם זה יובן פסוק ויקח ה' אלקים את האדם שלקח שכינה עמו ויניחהו \n"},{"index":2,"he":"בגן עדן לעבדה ולשמרה הרי שמוש הנקבה עולה יפה כפשוטו ועוד נדבר בו בחלק השני פרק \nי\"ז ובאלה ודאי אמרו זכותא דרבים עדיף, כי מאלף הנכנסין למקרא ומהם מאה למשנה ומהם \nי' לגמרא הנה האחד המיוחד מהם ובהם הוא לבדו יגיע להוראה כי יאמר הנה אלקינו זה, כן \nמשפטו בבית דין של מעלה ויאחז צדיק דרכו בבית דין של מטה. דאי לא תימא הכי הני י' \nדקאמרת שהן נכנסים לגמרא מה חסרו משמושם שאינם בני הוראה הא לא אמרו התנאים מכלי \nעולם אלא על המורים מתוך משנה או מתוך גמרא סתימתא דהיינו מתוך גרסא בין שתהא משנה \nששנאה רבי או מן הברייתות שסדרו תלמידיו אחריו וכשתצא הלכה למעשה מדרך התנאים הללו \nבלי בחינה והשערה אחרת לא נשמע אליהם וכל אלו נכללו באותם הנכנסים למשנה שלא שמשו \nכל צרכם ולא רמו מתניתין אהדדי לעמוד מתוך הפלפול על בוריין של דברים ואיש כזה \nנקראהו גמיר ולא סביר אמנם מי שזכה להויות דרב ושמואל ושאר מארי דגמרא כגון אביי \n"},{"index":3,"he":"ורבא וחבריהם ושמש תלמידי חכמים הרבה מדוע לא נאמר שהגיע להוראה כיון דגמיר כהחכם \nוסביר כיודע פשר דבר הא ודאי אפילו מסברו ליה ומיסבר הוי בכלל קרא ושנה ושמש ולמה \nלא ידין ולא יורה והלא רבי אליעזר הגדול מימיו לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו היעלה \nבדעת אדם שלא הגיע להוראה חלילה אלא ודאי כדאמרן. ישמע חכם ויוסף לקח ממה שעזרנו \nלצדקה בדרוש הזה במקומות רבים מזה המאמר. והמשכילים יזהירו בישוב דברי ר' ינאי \nופירש רש\"י בפרק בא לו עם דברי רבה בר רב הונא בפרק במה מדליקין כי המפתחות \nהחיצוניות תחלתן בה\"א תתאה יראה סתם לא נפלאת ולא רחוקה אלא בינונית לכל אדם \nוזוטרתי למשה ליכנס בהן אל הוא\"ו או חצר החיצונה תורה סתם ובה שמירת המפתחות \nהפנימיות עד ה' עילאה היא היראה השלמה מתמן ענוה קטירא בדחילו והא ודאי לאו מילתא \nזוטרתי היא אפילו למשה אלא רבתי לכלל העם ואליו היתה בינונית אפשרית ההשגה ועדיין \nמפתחות הן ליכנס בהן אל החצר הפנימית יו\"ד שבשם אשר יקראוה באמת חכמה קדומה ליראות \n"},{"index":4,"he":"קמי עתיק יומין הנרמז בעוקץ העליון שביו\"ד ושם יראה רבתי שאין למעלה הימנה: \n \nמאמר חקור דין - חלק א פרק כו\nהלא ידענו אם לא שמענו כי אבינו הראשון נוצר בשם מלא ונקרא אדם בגימטריא שם מלא \nופשט המלה אדמה לעליון. בטל את התורה מעושר ובמה שגורש מגן עדן הותרה לו לבטלה \nמעוני כי בטלו ממנו מצות הגן והשכלות העדן וכן בדוד הוא אומר גרשוני מהסתפח בנחלת \nה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ולפי שברית כרותה לשפתים כתיב ויהי דוד בא עד הראש \nוכמו שדרשו בקש לעבוד ולא עבד ואחר כך קיימה מעוני דכתיב ואני בעניי הכנותי לבית \nאלקים וכן מלך המשיח תחלה מדוכא מעונותינו והוא עתיד לקיימה מעושר דכתיב ונחה עליו \nרוח ה' וכן מצינו בשלמה יושב על כסא ה' ואחר כך בטלה מעושר עד שגורש ממלכותו ובטלה \nמעוני בא ירמיה ובטלה מעוני דכתיב אני הגבר ראה עני ונתקיימה בימיו ההתראה האמורה \nלשלמה בשלותו אם שוב תשובון מאחרי והבית הזה יהיה עליון ונבארהו בסמוך אף הוא קיימה \n"},{"index":5,"he":"מעוני שלא סר כל ימיו מלמחות ולהוכיח. וכן הלל הבבלי קיימה מעוני ואחר כך היה נשיא \nישראל בבית השני וקיימה מעושר. ואמנם על חנם נדחקו המפרשים בפסוק שזכרנו הבית הזה \nיהיה עליון והוציאוהו מפשוטו שהרי אמרו בפרק חלק גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא ולעולם \nלא באו דברי הנבואה אלא בתכלית הדקדוק לאמות הספור הנגלה. צא ולמד מדברי דוד אל \nהתקועית חי ה' אם יפול משערת בנך ארצה והדברים מגיעים לאבשלום שנתלה בשערו כנודע \nוכאלה רבות כמו שנזכיר בחלק השני פרק י\"ג. וכאן תסתיים הבנת המאמר עם מה שנתבאר \nבזוהר פרשת פקודי ביסודי ציון וירושלים דאתגניזו ולא שלטו אויבים בהם ואנו רמז מזה \nבכתוב מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות ומאי דכתיב ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה \nהכוונה על יסודת האש החצונית ההיא שהרע מכלה את עצמו וגמר שליחותו הוא בטולו כמו \nשיבא ואם חומת העיר כך, קל וחומר למקדש עצמו כי נסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום \n"},{"index":6,"he":"שאין היד שולטת והבית היה עליון כמשמעו דהא גבה היכלא ובפירוש אמרו חכמים שאפילו \nמפתחות המקדש ירדה פסת יד ונטלתן מידיהן של כהנים ומאי דאמרי רבנן דרכו ביה מן שמיא \nאקרא קאי דקמסהיד גת בעלמא הוא דדרך ה' כי היו אבני נזר מתנוססות על אדמתו והרבה \nשלוחים למקום שדין ושדתין והם הביאו גלים של אבנים משרפות סיד להשביע עינו של אותו \nרשע. דייקא נמי דקאמר ליה ביתא קלייא קלית ועוד קל וחומר משש עגלות צב שהן קיימות \nלעולם עם קרשי המשכן ואבזרייהו והוא הדבר שנתבשר שלמה אחרי תפלתו שלא ישלטו שונאים \nבמעשה ידיו בזכות מה שהיתה כוונתו ומחשבתו בבית בהבנותו מול המקדש העליון. והתבוננו \nאמרו תחלה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי תלה המעוט בעצמו \nכי מהיותו בנין בשר ודם קטן מהכיל כבוד שכינה וגם אל הנכרי כשבקש רחמים שישמע אל \nויענהו בזכות הבית המקודש אמר לדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי כי זה שמו \n"},{"index":7,"he":"אשר יקראו הנכרי מקדש המלך שלמה והוא כטעם אשרי יושבי ביתך אשר אדם עז לו בך וגו' \nהנה יושבי בביתך לא נאמר אלא ביתך כי הם עצמם היכל וכסא ה' כדכתיב זה אלי ואנוהו \nאהיה לו נוה להשלמת הדוגמא לכבוד שכינה מה כתיב ביה יזמרך כבוד ולא ידום אף המה \nבצדקתם עוד יהללוך סלה אשרי אדם עז לו בך גם הוא יבושר במיני האושר בהיות בה' מבטחו \nאף על פי שלא יזכה להיות הוא עצמו מרכבה רק מסילות עזו ובטחונו בלבבם של יושבי ביתך \nדאי לא תימא הכי בלבבו מבעי ליה אלא כדאמרן והוא על דרך אלהא דמאיר ענני אשר לא ידע \nלכוון יותר מזה השעור. אמנם כשהתפלל על ישראל בצאתם למלחמה לא זכר הבית הזה אלא \nהבית אשר בניתי לשמך ועוד בנתי כתיב יש אם למסורת והכוונה כי בן לרעי מרחוק הוא בית \nהמקדש של מעלה שראה ועשה כתבניתו לפיכך הוסיף ואמר לשמך כי הבנין התחתון והתבוננות \nהעליון זה וזה היה לשם שמים לא לגאוה וגודל לבב ח\"ו ולזה ראוי שיכוונו ישראל עם חכם \n"},{"index":8,"he":"ונבון כדי שתקובל תפלתם וכשבקש רחמים על גליות ישראל אמר והתפללו אליך דרך ארצם \nוגו' והבית אשר בניתי לשמך אף כאן יש אם למסורת בנית כתיב כי אין ישראל נגאלים אלא \nבזכות מקדש ה' כוננו ידיו, ה' ימלוך לעולם ועד: \nסליק חלק ראשון: \n \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק א\nסוגיא דשמעתא בפרק קמא דראש השנה שאדם נידון בכל שעה לבחינה ועיוני בעלמא כרבי נתן \nובכל יום נידון לפקידה שהוא עיון כולל בחינות הרבה כרבי יוסי דכל חד מנייהו חדא \nקתני ולא פליגי רבנן עלייהו ושתי מדות אלו נוהגות בשלמים ועליהם אמר איוב מה אנוש \nכי תגדלנו כי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו ומלך וצבור כיוצא בהן שכן \nמפורש על ידי שלמה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו פירוש כל דבר \nודבר שביום אחד שהם מבחינות הרבה מתאספים באותו יום לפקידה ועל המשפט הכולל הזה \nאמרו אין אדם לן בירושלים ובידו עון ועל זה נאמר ביומו תתן שכרו שדרשוהו על שכר \n"},{"index":9,"he":"מצוה שבכל יום פן יעבור יומו עם בטול קרבנו ואמרו בכל יום תן לו מעין ברכותיו. אתאן \nלרבנן דכלהו סבירא להו שכל אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים \nכדמתנו להו רבי מאיר ורבי הודה וכן תנא דבי רבי ישמעאל ולא נחלק אדם בדבר על מה \nנחלקו על דין העולם בכלל דתנן בד' פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות \nהאילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ובחג נדונין על המים. ואסקינן \nדסתם מתניתין אתא כתנא דבי רבי ישמעאל וכי קתני אתחלת דין לפיכך לא הוזכר במשנתינו \nשאדם נחתם ביום הכפורים כדקתני בברייתא להדיא ובהא פליגי רבי מאיר לית ליה ד' פרקים \nרבי יהודה תני להו לגזר דין שכל אחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה וכן כלם וסבר רבי \nיהודה שתחלת דינם תלוי בראש השנה ותנא דמתניתין אפקינהו לכלהו מדין ראש השנה לבר \nמאדם ומדאמרינן דכי קתני אתחלת דין צרכינן למנדע גזר דין דהני תלת אימת הוי ולקושטא \n"},{"index":10,"he":"דמלתא אין דברים הללו צריכין להתייחד אליהם זמנים מחולפים אחד לתחלת דין ואחד לגזר \nדין אלא הכל נגזר עליהם בבת אחת לא אמרו תחלה וסוף אלא לאדם שאם שב בנתים מוחלין \nלו. ולאוקמיה למתניתין דלא כרבי יהודה אמרו דכי קתני אתחלת דין לאפוקי ראש השנה \nשאינו תחלת דינם של תבואה פירות ומים. נמצא ארבעה פרקים ג' מהם תחלה וסוף ופרקו של \nאדם לתחלת דין דוקא שהרי הוא נחתם ביום הכפורים לדברי הכל שבו נימול אברהם בבקר \nלדעת קצת ובו נעקד יצחק בשעת המנחה ובו ניתנו לוחות שניות שנתקיימו בידינו לחיותינו \nכהיום הזה: \n \n"},{"index":11,"he":"מאמר חקור דין - חלק ב פרק ב\nהואיל ואין תבואה פירות ומים אלא לאדם אף אנו נשאל ונאמר שמא הכל נגזר בראש השנה \nונחתם ביום הכפורים כמו שאמרנו בדינו של אדם וכדעת רבי מאיר לכל מילי ולמאי הלכתא \nקתני האי סתמא פסח ועצרת וחג. והשיב הר\"ן, שדברים אלו נדונים בזמנים לכל העולם, \nובראש השנה מתחלקים לגברים ונכון הוא. ואפשר עוד דכל מאי דאתמר בדינו של אדם הוא על \nעצמו בכלל לבני חיי ומזוני דכלהו במזלא תלו אלא שבראש השנה נגזר עליהם אם האדם ראוי \nלהיות משלימין לו או פוחתין לו כדלקמן בפרק כ\"ח ומי שזוכה לשתי שלחנות ומשלימין לו \nבהרוחה מיקרי נכתב לחיים מדי שנה בשנה ואפילו באחרונה כמו שיבא שהרי מלאו ימיו \nושנותיו אמנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אלו נגזר כל ארבעים שנה שהיו אבותינו \nבמדבר שדפון לתבואה ורקב לפירות וחורב למים הרי בלי ספק בכל ראשי אותן השנים נכתב \nונחתם על ישראל לאכול לשבעה דגן שמים ולשתות מבארה של מרים ולעומת זה סופר מימי רבי \n"},{"index":12,"he":"יוחנן שפעם אחת היו ד' סאין בסלע ונפישי נפיחי כפן מדלית איסר הרי ידיעת ההפכים \nשכבר היו מלפנינו מחייבת לנו כי דין האדם לחוד, ודין התבואה לחוד. ואף מים ופירות \nכיוצא בה צא ולמד מחרוב ועין המים שנזדמנו במערה לרבי שמעון ולרבי אלעזר בנו בפרק \nבמה מדליקין ובכגון דא ודאי למדין ממעשה נסים שאינם אלא מסגולות ההשגחה העליונה על \nכל דרכי בני אדם מגדול העצה ורב העלילה. רק אין דבר שתתחלף בו התבואה ממים ופירות \nאלא דמיתדנא תרי דינין בפסח שלפני הזרע נידונית על הזריעה ועל הצמיחה ובפסח שלפני \nהקציר נידונית על הבשול והאספה הביתה לשלום מיהו עיקר דינה על התבואה שבשדות שהיא \nבקמותיה אם תתברך לאכילה ולזריעה והוי דומיא דכל הנך אלא שסוף סוף ממילא היא \nנידונית תרי זמני ואיכא למימר בטעמא דמלתא דשאני תבואה הואיל ועיקר חיותא היא ואתיא \nנמי כמאן דאמר פרי שחטא בו אדם הראשון חטה היה ונקרא עץ לחוזק נטיעתו אשר פריו יתן \n"},{"index":13,"he":"בעתו כמו שיתבאר בסמוך ואז נאמר לו ארורה האדמה בעבורך כמה דאת אמר ויאכלו מעבור \nהארץ דן את המזון הטמון באדמה עוד נאמר לו בזעת אפך תאכל לחם דן אותו גם אחרי \nצמיחתו לכמה יגיעות: \n \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק ג\nגם את זה לעומת זה הובטחנו לימות המשיח יהי פסת בר בארץ ודרשו בו עתידה ארץ ישראל \nשתוציא גלוסקאות וכלי מלת כי ממגד תבואות שמש וכבר נתמעטו המאורות בעון ראשון ועמדה \nחמה על אחד משמ\"ג חלקים ממה שהיתה כדברי יונתן בן עוזיאל זכור אזכרנו עוד ומאין כח \nבמאור הגדול לבשל התבואה הנשארה במציאות החנטה בלבד והוא טעם שם חטה חסר נו\"ן \nבהוראת הדגש ובשוב המאורות לקדמותן אז קליפת החטין שממנה הסובין תתבשל היטב והקמח \nשבפנים יהיה מקובץ החלקים לא נפרד ויהיה הכל יחד כאשר בתחלה גלוסקא יפיפיה כארך \nראשי שבולת ושיעור כל גלוסקא וגלוסקא עשירית האיפה דכתיב בראש הרים כמה דאת אמר \nמראשית עריסותיכם חלה תרימו ונקראת עומר על שם העימור שהוא לבדו גמר מלאכה וראוי \n"},{"index":14,"he":"לאכילה כמו הפת שנקראת כן אלינו על שם האפיה והפתיתה שלפניה מלישה גדולה לפתין \nגריצין להפריש מהן חלה שלמה והעומר עשירית האיפה הוא והאיפה עשירית הכור הרי הטבע \nהראשון והאחרון בשליחות של מקום בעבור שמו הגדול צר צורה על פי התורה לתרומה \nולמעשרות שהיא עצמה חלה גלוסקא שלמה כדאמרן והוא הנרצה לרבותינו שדרשו בראשית בזכות \nחלה בזכות מעשרות בכורים והיינו דתנינן המונה משובח שהוא המכוון תחלה להפריש מן \nהגלוסקאות חד ממאה עשר מעשר וכלן שלמין לא פתיתין והמודד משובח ממנו לתרום מן היפה \nוהשוקל משובח משלשתן שתהא מנת הכהנים מוכרעת בכף מאזנים ואולם העשרון הוא מ\"ג בצים \nוחומש ביצה הרי אלו רי\"ו חומשין בסוד כוסי רוי\"ה דהיינו רי\"ו ה' הסר ט' חומשין \nשיעור חלה שהן אחד מכ\"ד נשאר או\"ר על שם מצות ה' בר\"ה מאירת עינים וכן עתיד הקב\"ה \nלהוסיף כח בתולעת המשי שזכרו רבותינו מפליאות הדוגמא שיש במאורעות שלה והנראית לעין \n"},{"index":15,"he":"כל היא הרמז לתחיית המתים ולקרני ההוד ולכנפים שעתידים להתחדש להם כנשרים ואז תעשה \nלעצמה בית גדול שכולו משי נקי ויפתח מאליו עם גמר מלאכתו בצאת ממנו התולעת לאויר \nהעולם והיה פי ראשו בתוכו כדכתיב בראש הרים והוא כעין מעשה המעיל יכין וצדיק ילבש. \nדכוליה עלמא מיהת אדם נדון בראש השנה שבו נברא וגזר דינו נחתם ביום הכפורים הבא לי' \nהימים שהם עדה שופטת לבינוניים שלא זכו והם גם כן עדה מצלת למי שזכו בהם כמו שנזכר \nוהשתא נפתח במאי דאתמר עלה: \n \n"},{"index":16,"he":"מאמר חקור דין - חלק ב פרק ד\nאמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן ג' ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים \nואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים. של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר \nלחיים. של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, ושל בינוניים תלויין ועומדין \nמר\"ה ועד יוה\"כ זכו נכתבים לחיים, לא זכו נכתבים למיתה. אמר ר' אבהו מאי קראה ימחו \nמספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ימחו מספר, זה ספרם של רשעים גמורים. חיים, זה ספרם \nשל צדיקים גמורים. ועם צדיקים אל יכתבו, זה ספרם של בינוניים. רב נחמן בר יצחק אמר \nמהכא מחני נא מספרך אשר כתבת. מחני נא, זה ספרם של רשעים גמורים. מספרך, זה ספרם של \nצדיקים גמורים. אשר כתבת, זה ספרם של בינוניים עד כאן. מדקאמר נפתחים בראש השנה שמע \nמינה שהם כתובים כבר על החלוקה הזאת ואינם מחוסרים אלא פתיחה דלא תיסק אדעתין שיהיו \nלפניו יתברך ב' מיני ספרים האחד מה ששנינו וכל מעשיך בספר נכתבים כאלו כל אדם יש לו \n"},{"index":17,"he":"ספר בפני עצמו שנכתב בשעת מעשה אם טוב ואם רע והכא משמע שכל הצדיקים נכתבים בספר \nאחד והרשעים בספר אחד וכן הבינוניים דאלמא בשעה ששוקלים מעשיו של אדם מעתיקין אותם \nמספר אל ספר קא משמע לן דלאו הכי אלא בראש השנה נפתחים הספרים שכבר נכתבו וזכר כל \nהמעשים בא לפניו יתברך לדון אותם לחיים ולמות. ויתבאר לקמן מה המה אלה הספרים דברים \nכמשמען ואופן כתיבתם. ראשונה על ספר אחד ואיך ומתי יתחלקו לג' ספרים. וכבר הורגש \nמלפנינו הקושי העצום במלת \"של\" שהוכפלה במימר קדישין אלו פעמיים שלשה דניחא בכלהו \nלגבי נפתחים אבל לגבי נכתבים ונחתמים אין לה טעם למי שאין לו חיך ולנו היא מתוקה \nמדבש ונופת צופים ולמדנו ממנה כמה טעמי תורה שכלם אמת צדקו יחדו ליושבים לפני ה' \nיהיה סחרה קדש הלולים להבין ולהשכיל בפנים שונים אמתה של שמועה זו בס\"ד. תאלמנה \nשפתי שקר ומבקשי ה' יבינו כל: \n \n"}]}
