{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-7","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":7,"title":"מאמר חקור דין - חלק ב פרק י","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק ב פרק י","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק ב פרק י\nאמר מר של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים הכי גרסינן בקצת ספרים וכבר \nזכרנו מה שהוקשה לאחרים במלת של האמורה בזה ג' פעמים אצל כתיבה ואנו מוסיפין שתי \nהערות בספרם של בינונים אחת שלא נזכרה בו חתימה אם לטוב אם למוטב והאחרת היא \nותירוצה עברו יחדיו לפרק י\"ב ולו הואלנו להניח במושלם היות הגרסא מדוקדקת הנה \nהקושיא הראשונה בשמונה דרכים אמתיים תהא מתורצת יפה כי אמנם ר' יוחנן מאריה דהאי \nמימרא דקרא רבי עליה המקרא הזה בטרם אצרך בבטן ידעתיך בפרק בתרא דיומא וחבבו בריש \nפסחים דדייק בלישניה כהלל הזקן דלקמן בפרק י\"ט גם במקום הזה פיהו פתח בחכמה לתלות \nהקללה בספר לא באדם על דרך יתמו חטאים לא חוטאים ועשה סייג לדבריו מביט מראשית \nאחרית. אי נמי הכא אמרה למלתיה בשיטת הברייתא מיום הדין דפתחנא בה בתחלת המאמר והתם \nניחא דבכתות מיירי וכת של אלו ושל אלו נכתבים כראוי להם ולדוגמטרין שלהם ויצדק \n"},{"index":2,"he":"אמרנו כי הכת של רשעים דהיינו קשורם והתחברם כי הא דמיכנפי בי עשרה וגנבי כשורא או \nדרך רשעים כדברי המלך נעים זמירות היא האובדת לגמרי עם הפזור המשובח ויפה להם \nכדכתיב יתפרדו כל פועלי און כי קשר רשעים אינו מן המנין אבל רשעים עצמם יועיל אליהם \nהמרוק באחרית הימים כמו שיבא. ועל דרך זה אנו צריכין לפרש בכל מקום את הכתובים \nהמגזמים עליהם כגון כי רשעים יאבדו שהכוונה היא כמו שפירש להלן ורשעים עוד אינם \nשהוא נמשך לרישיה דקרא יתמו חטאים לא חוטאים ואינם עוד רשעים אבל עתידים לתקן במשפט \nצדק עם שנוי השם שנוי מקום שנוי מעשה כי לא דבר רק הוא וכן יאבדו רשעים מפני אלהים \nכי אמנם לפיוס הדין צריך לאבדם אבל משנתפייס הדיין ישובו להיות כאבדה המתבקשת. \nואפילו גבל ועמון ועמלק וכל אותו קשר רשעים שהחריד עליו אסף את העליונים לאמר אלהים \nאל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל מה כתיב ביה יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו \n"},{"index":3,"he":"ואחרי כן כתיב וידעו כי אתה שמך ה' לבדך שהוא להם תקון גדול וזה יספיק אל המכוון \nהנה. והכת הצדקת היא בלי ספק משתלמת יתר שאת ברוב עם הדרת מלך הוא הכנוס לצדיקים \nהטוב להם וטוב לעולם שהם נעשים כתות כתות חבורות חבורות ליהנות בטרקלין מזיו \nהשכינה. והכא איכא למימר דסרכא דהתם נקט ואתא וכן צריך לומר במלת לאלתר דאתמר הכא \nדלאו דוקא דאי לא תימא הכי ר' יוחנן דאמר דלא כמאן דהא לא פליג תנא בגזר דין של כל \nאדם שאינו נחתם אלא ביום הכפורים כדלעיל בפרק א' וכמו שיבא אלמא ההוא יומא מיקרי \nלאלתר דידהו אצל חתימה ומאי לאלתר כמו על אתר והכא נמי פירושו איש על ידו ועל מקומו \nולפיכך גבי בינוניים שדינם תלוי עד יום הכפורים אמר שאז נכתבים לחיים ולא זכר בהם \nחתימה כי סמך על הבבות הראשונות ועל המפורסם משמעתא דד' פרקים שכן מצות היום בחתימה \nואין בין ב' ספרים הראשונים לספרן של בינונים אלא זמן כתיבה בלבד וכן דרך המשנה \n"},{"index":4,"he":"במקומות רבים להביא בבות חלוקות סמוכות או מופלגות כגון ההיא דקנים וההוא דהוריות \nוכריתות ודומיהן האחת מפרשת חברתה והכא הכי נמי: \n \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק יא\nואי בעית אימא אין ודאי ספרן של צדיקים ושל רשעים נכתב ונחתם לחיים ולמות לא האדם \nלקיים דברי התוספות שנזכיר בפרק כ\"א כי אפשר לחיים הללו שהם החיים האמתיים הנכתבים \nבספר להיות גורמין לאדם לפי שעה יסורין או מיתה על צד המרוק וההפך ומשלם לשונאיו אל \nפניו להאבידו יאמר שהוא משלם לשונאיו מיד שכר המצות שהם עושים להתיהר וזהו אל פניו \nשאין מעשיהם אלא לפנים להתראות בחנופה לפניו יתברך כאמרם ז\"ל שלעתיד לבא הללו והללו \nנוטלים ספר תורה ובאים לקבל שכרם והנה הוא מקדים לשונאיו ופורע שכר מעשיהם בעולם \nהזה להאבידו לאותו תשלום גמול שלא ימצא כתוב בספר הזכרונות במרום היותו יתברך חייב \nבתשלומין על דרך האמור בכשרים וחנותי את אשר אחון כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכתיב \n"},{"index":5,"he":"אפנקסיה אחון לפלוני כך וכך וארחם לפלוני כך וכך על דרך חונן ונותן בארנוה בפרק ב' \nמחלק דראשון. ובמסרה וחנותי תרין וחנותי לבני בטני מלמד שאין מדה זו נוהגת אלא \nלעמוסים מני בטן. או יהיה אחון טובתן של צדיקים וארחם ליתן בהם כח ובית קבול לסבול \nאותם והוא שתוף המלה באמת. אבל שכרם של אלה לא יאצר ולא יחסן. לפיכך כפל ואמר לא \nיאחר לשונאו ששינה כאן מרבים ליחיד ללמד שאפילו אחד מהם בסוף העולם עושה דבר קל \nממהרים ליתן שכרו שאין הקב\"ה בז לכל דבר אפילו שכר שיחה נאה. עוד ממה שנאמר כאן \nלשונאו לשון חיד דלגביה ניחא אומרו אל פניו ישלם לו למדנו דאל פניו דרישא לאו \nבדידיה משתעי קרא דאי הכי אל פניהם מבעי ליה דשונאיו כתיב אלא רישא אל פניו של נותן \nקאמר כדפרישית כי כשם שמעשיהם לפנים כך מתן שכרן אינו אלא לפנים מתענוגי העולם הזה \nדבר שאין בו ממש וזהו אל פניו של מקבל ישלם לו שהרי המעשה בא בחונף אל פניו של נותן \n"},{"index":6,"he":"ולבם לא נכון עמו וכבר נמלטנו מן הכפל ומן החלוף ובאו חלקי הכתוב בתכלית הדקדוק \nכראוי להם. או יפורש רישיה דקרא על פושעי זולתנו ויהיה אמרו אל פניו כל זמן שעומדים \nבמרדם והם עדיין שונאיו אל פניו וידוע שאזהרתם מיתתם ואין תשובה מספקת להם עד היותם \nגרי צדק לבא בקהל דכתיב בהו כגר כאזרח וטעמא דמלתא כי התשובה היא מצות עשה אחת \nנתיחדו בה ישראל על צד החמלה ונלוה הגר עליהם ומי שאינו מצוה לאו כל כמיניה למחות \nכעב פשעיו וכענן חטאתיו ואפילו נעמן גר תושב וכל דכוותיה עתידים ליתן את הדין על מה \nשעברו עליהם המעשים אשר לא יעשו אלא שהם קרובים אל התקון ונקל זאת בעיני ה' ואל \nיקשה בעיניך מאנשי נינוה כי הרבה תשובות בדבר האחד כי רבוי אוכלוסיה היה מעורר \nעליהם רחמים בשביל י\"ב רבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה שהיה חרבנה אבוד חלק רב \nומסויים בעולם. ב' אנשי נינוה העמידו עצמם על דין תורה להחזיר גזלה בעינה כמו שיבא \n"},{"index":7,"he":"בחלק הרביעי פרק י\"ג. ג' אף הם לא ניצולו אלא האריך להם אפו לשלם גמול צעקתם \nומעשיהם בעולם הזה ולסוף נתקיים בהם כל חזון נחום האלקושי שאמר עליהם אל קנא ונוקם \nה' עד סוף הספר. אבל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והדוגמא בנזקין שור של הפקר שהזיק \nדהני בהפקרא ניחא להו וקודם שתפשו ניזק הוא הקטיגור הנפרע ממנו קדם אחר וזכה בו \nשגיירוהו בית דין פטור כדאמרן. וסיפיה דקרא לא יאחר לשונאו יפורש להדיוט שבנו יחיד \nוגלמוד הפורק עול והדוגמא בשור של ישראל שאם נגח ואחר כך הקדיש שעשה תשובה שלמה או \nנגח ואחר כך הפקיר עצמו שהתמכר לעשות הרע הראשון פטור בזכות תשובתו והשני גם כן \nפטור מדיני העולם הזה דהא נותנין לו שכר מצות קלות כדכתיב אל פניו ישלם לו וכאן לא \nכתיב להאבידו דסוף סוף קב\"ה גבי דיליה על הדרך שבארנוהו בחלק הראשון פרק ט'. או \nיאמר רבי כרוספדאי כי הספר נכתב למיתה לא האדם לקיים בו מה שנאמר תשב אנוש עד דכא \n"},{"index":8,"he":"ובצדיקים נאמר הן בקדושיו לא יאמין לפיכך הספר נכתב לחיים והמה נשארים על אפשרות \nבחירתם כל ימי חייהם. או יאמר כי הספר נכתב ונחתם לאלתר למיתה לא הפתקים שהם נכתבים \nלאלתר ונחתמין לאחר זמן כמבואר בזוהר פרשת אמור והועתק בספרי הדפוס בפרשת ויחי \nונדבר בו בפרק כ\"ה. או יאמר כי ספרן של רשעים ואפילו המעשה הטוב שלהם הכל נחתם \nלמיתה כטעם להאבידו שזכרנו למעלה כי זבחיהם לא לרצון וספרן של צדיקים הטוב והמוטב \nהכל נחתם לחיים כטעם זדונות כזכיות והכי דייק לן קרא דרב נחמן בר יצחק דוק ותשכח או \nיאמר שהספר נידון ובעליו עמו אם למות אם לחיים ונבארהו בסמוך: \n \n"},{"index":9,"he":"מאמר חקור דין - חלק ב פרק יב\nכבר זכרנו בפרק ד' שכל מעשי האדם נכתבים בשעתן בספר אחד כפשטא דמתניתין ריש פרק ב' \nדמסכת אבות אף על פי שבראש השנה נפתחים ג' ספרים וצריכים אנו לעמוד על בוריין של \nדברים הללו. דע כי הספר הכולל שכל מעשיו של אדם נכתבים בו מיד בשעת מעשה הוא האויר \nהספיריי הוא המקיף ובו יוחקו כל פרטי תנועת האדם אם הוא נודד כנף העין ופוצה פה \nומצפצף לטוב או למוטב קל וחומר לשאר אברים על כן בהרמת יד נקרא רשע ואפילו הרהורי \nלבו אי אפשר שלא יחדשו בפניו שמחה או עצבות וכיוצא בזה ה' יראה ללבב ומיד יש ברירה \nלפניו יתברך לסגל המעשים הטובים באויר גן עדן המתלבש להם באויר העולם הזה והרעים גם \nכן באוירה של גיהנם כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים בכל מקום בשווי מוחלט. ומי \nשרובו זכיות הנה בראש השנה נפתחים למעשיו שערי גן עדן והאויר שבפנים קולטן ואת \nאוירן וזהו נכתבים ונחתמים לחיים כי היא כתיבה חדשה לגבי האויר הפנימי וחתימה לגבי \n"},{"index":10,"he":"האויר הנכנס ואפילו יחמיץ האדם אחר כך אינם אובדים לעולם אלא כמה דאמרו רבנן זכה \nנוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן ונבארהו בפרק י\"ד וההפך בהפך. וספרן של בינוניים זיל \nהכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה לפיכך נשארו תלוים ועומדים באויר המתלבש \nבעולם הזה עד יום הכפורים זכו נכתבים לחיים כדאמרן. ומכאן אתה למד כי מי שרובו \nזכיות אינו נשכר עליהם בעולם הזה שכבר נגנזו באויר גן עדן ושמורים לעולם הבא וקודם \nראש השנה נמי העתיד ליגנז כגנוז דמי אדרבה יחוייב שיתייסר ומורק ושוטף בעולם הזה \nבהכרח ממעוט עונות שלא נכנסו באויר גיהנם וזה מקום כפרתם. ואיכא למידק בדינן של \nבינוניים אמאי לא זכו נכתבים למיתה לימא נתחייבו נכתבים למיתה הא לאו הכי רב חסד \nמטה כלפי חסד או נתלי להו אפילו טובא נמי ואפשר דחשיבה לגבייהו שעת ריתחא דענשי בה \nאפילו אעשה כדאמר ליה מלאכא לרב קטינא בפרק התכלת לפיכך אם עברו עליהם הי' ימים בלי \n"},{"index":11,"he":"שום זכות אינהו אפסידו אנפשייהו אבל אם זכו לאיזה מצוה בימים שבנתים דליכא \nלמדיינינהו כפושעים אז אף על פי שחטאו כנגדה וחזר הדין להיות שקודם יום הכפורים \nשפיר איכא למימר רב חסד מטה כלפי חסד. והנה זאת זכרון בספר של רשעים גמורים שאחריתו \nעדי אובד ונדון עמהם בראש השנה כמו שבארנו בפרק הקודם חקרנוה כן היא באבן של מצוה \nהנסקלים ובסייף של נהרגים ודכוותייהו שהן טעונין גניזה להשבית אויב ומתנקם וכן כתיב \nכי בשת עלומיך תשכחי וכתיב ואת הבהמה תהרוגו וכבר נמלטנו מזרות הגרסא שזכרנו בפרק \nד' ובריש פרק י' בשבעה דרכים אחרים כלם נכוחים למבין וגם זה לנו אחרון חביב ונרחיב \nהבאור בו כפי כחנו כי רב מאוד התועלת הנמשך ממדה טובה זו כמו שיבא בפרקים הללו שכן \nספרן של צדיקים הוא עצמו מתקיים ומתכבד עליהם והכי משמע לן קרא דרבי אבהו וקל \nלהבין. צא ולמד ממה שהעידה תורה על הצדיקים כדכתיב גבי ראובן למען הציל אותו מידם \n"},{"index":12,"he":"ולא עוד אלא שהוכפל ונכתב בספר במקומות רבים שכר מחשבה כשכר מעשה כדכתיב ויעשו בני \nישראל שקבלו עליהם בלב שלם מצות משה ואהרן והעלה עליהם הכתוב כאלו עשאוה ואחר כך כן \nעשו בשעת מעשה: \n \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק יג\nואולם כשלא הספיק המחוקק הנאמן להעיד וללמד זכות על עמו וצאן מרעיתו לאחר מעשה \nושחרנוהו ואיננו הפליא תושיה בשעת מעשה והודיע דרכיו בשמנה פסוקים שבאו בסוף התורה \nאמרו עליהם בפרק הקומץ רבה יחיד קורא אותן בבית הכנסת ואנו מפרשים שמותר לקרותן בלא \nסרסור ובכלל דברינו דברי רש\"י שפירש שאין מפסיקין בהם והטעם לכל זה הוא לפי שמשה \nרבינו ע\"ה לא סרסר בהן ליהושע ולא פירש בהן כלום לא לו ולא לזולתו אין כאן סדר \nהמשנה בפרק כיצד מעברין שיהיו רבים נזקקין להם אלא הקב\"ה אמרן ומשה כתבן בדמע בספר \nהמונח מצד ארון הברית שממנו מעתיקין או מגידין למלך ונגנז עם הארון בימי יאשיהו \nואחרי כן נולד הספק בג' ספרים שנמצאו בעזרה כדאיתא במסכת סופרים פרק ו'. ופשוטן של \n"},{"index":13,"he":"דברים כי דמוע תדמע עינו של משה על מה שיודע אחרי מותו כי השחת ישחיתון ושלא זכו \nשיכנס עמהם לארץ ישראל לתקוע אותם יתד במקום נאמן ולבטל גזרת הגלות שנאמרה בין \nהבתרים והיה אותו דמע מגוון הדיו מן השחור שבאישון בת עין יורד טיפין טיפין לכל אות \nנוזלו מבהיק כעצם השמים עד שהיו האותיות מתאימות ואין עינו של משה ולא ספר התורה \nחסרים כלום והיו אמנם הפסוקים שמונה שנתייחדו עמו באותה שעה שמנה אותיות של שם \nהכתיבה ושם הקריאה וכל דכוותייהו משמות הייחוד וכנגדן נזכר בהם שמו של משה שמונה \nפעמים והתיבות יב\"ק שסודו ידוע והאותיות כמנין חשק ודי בזה להעיר המשכיל אבל בי\"ב \nספרים שכתב משה לכל שבט ושבט נתקיים נוצר תאנה יאכל פריה ויהושע כתבן לשמונה פסוקים \nהללו וכל דברי חכמים קיימים. ואין ספק שראויה כל התורה ליכתב באותו דמע אלא שלא \nזכינו להשתמש בו כי האיש משה שכתיב בו מן המים משיתיהו ליודעי סודו חזר ליסודו \n"},{"index":14,"he":"בהעלותו מן המדומע לשמי מרום יעויין מאמר אם כל חי חלק ג' סימן י\"א ועם כל זה לא \nכהתה עינו מקירון עור הפנים כמראה אש בית לה לתורה שהיא ברית אש מדת הדין ולא היה \nהעולם מתקיים בה אלא בהשתתף אליה מדת רחמים כדכתיב במשה וירא ראשית לו ולא נס לחה \nכטבע המים הנגרים במורד ועל אותה העלאה כתיב וימת שם ואמת היה באותה שעה על הדרך \nשאמרנו כי כבר נאמר לו עלה אל הר העברים ומות שם צווי ממש על המיתה לרצונו וכאן \nהעידה תורה עליו שקיים עשה כמו שקיים שאר המצות ואז הקב\"ה היה אומר וימת שם משה \nוהוא מתמותת וכותב בדמע כטעם עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו שנבאר בחלק החמישי פרק \nו' והיה זה לעורר רחמים תכף ומיד על מתי מדבר העם אשר אתו ואין לך על פי ה' כפשוטו \nיותר מדוקדק מזה אבל באהרן כתיב ויעל על פי ה' וימת שם וההבדל ביניהם מבואר נגלה. \nכתיב וימת שם משה עבד ה' עבד בגימטריא ניח\"ח. באר\"ץ מוא\"ב בגימטריא בש\"ם דהיינו \n"},{"index":15,"he":"בספ\"ר. ע\"ל פ\"י ה' בגימטריא רי\"ו והו' עלה לבעל החוטם של מלא קומתו דהיינו יסוד אבא \nעלאה בארץ מואב דרשינן מא\"ב להיות שם רי\"ח ניח\"ח בגימטריא באר\"ץ עם המלה. עבד ה' \nבארץ מואב בגימטריא תמ\"ד דהיינו ב' פעמים ברך על כן כופל הכתוב וזאת הברכה אשר ברך \nמשה עיין לקמן פרק ט\"ו גם אהרן היה ריח ניחח אל הקומה הרמוזה בהר ההר על פי ה' \nדהיינו בעל החוטם של יסוד אימא ונקרא הר ההר על שם איש תבונות והנה העליה היתה על \nפי ה' וממנה נמשכה המיתה כי הוא מחיה חיים שושבינא עלאה ואיך יאמר לו פי ה' שימות \nאלא משה נעשה בזה שלוחו של מקום ובמרים לא פירש בה על פי ה' של אותה קומה הרמוזה \nבקדש כי היא עולת נקבה שהותרה ליחיד בלבד בבמה וראיה מטלה חלב דשמואל ומשתי פרות \nששגרו פלשתים עם ארון האלהים ולמדנו שמעשה הצדיקים בשעתו נכתב בפועל לפניו יתברך כי \nהמצוה עולה וכותבת עצמה במרום. אמת שבזוהר מוכח שמשה רבינו ע\"ה נסתלק בשבת וכן נמצא \n"},{"index":16,"he":"בתשובות הגאונים. אמנם אנא דאמרי כרבי י נאי במדרש רבה וכתנא דסדר עולם זכרו הרא\"ש \nבפרק ערבי פסחים דמהתם מוכח שהיה בערב שבת. ויש לי ללמוד שאין הזוהר חולק שהרי אמר \nבפרשת תרומה כי במנחת שבת בי מדרשא דמשה אתבטיל ולא יצדק לומר כן במי שידיו עסקניות \nבאותה שעה להוסיף ח' פסוקים בספר התורה וזה לא היה ודאי בשבת דליכא למימר בכהאי \nגוונא במתים חפשי הא מאי אית לן למימר שבערב שבת היה כותב ומתמותת כמו שנזכיר בסמוך \nולא נסתלק לגמרי עד יום שבת שעת המנחה ויש סמך לזה בפרשת תרו שאמר תא חזי בכל שית \nיומי דשבתא כד מטאת שעתה דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין אבל ביומא \nדשבתא כד מטא עדן דצלותא דמנחה רעוא דרעוין אשתכח עתיקא קדישא גליא רצון דיליה וכל \nדינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחדו בכלא ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא קדישא \nמעלמא בגין למנדע דלא בדינא אסתלק וההיא שעתא ברצון דעתיקא קדישא נפקת נשמתיה \n"},{"index":17,"he":"ואתטמר ביה וכו' עד כאן. אלמא ראוי היה להסתלק בחול אלא שנתעכב גמר סלוקו עד יום \nשבת בגין למנדע וכו' ונבארהו בסמוך. והנה משה רבינו ע\"ה קרא עצמו מחוקק ספון שאלו \nהיה תאר לחלקה היה צריך לומר ספונה וזה כי בשעה שהי\nה מחוקק ב' הפסוקים האלה וימת ויקבור גם קבורה היתה לו שהרי הקב\"ה אומר ויקבור אותו \nומשה כותב וקובר באהלו על הדבר אותה הקומה מאור לבושו שבה כתב שאר התורה וכל זה היה \nבערב שבת ויצדק עם זה שהקב\"ה קברו במאמר והוא קבר עצמו במעשה שבכתיבה ומסירה לקבר \nיובל ועוד נשוב נדבר בו. ומכאן ואילך בכתיבת שאר הפסוקים עד סוף התורה כבר היה ספון \nועודנו מחוקק בספר המיוחד שזכרנו והקומה הנכבדת הזאת שבה כתב שמנה פסוקים לא נגנזה \nעד יום שבת. וקרוב לשמוע מה שאנו בבאורו עם המפורש אצלנו יפה יפה במאמר הנפש פרק \nט\"ו שיש לכל אחד מצדיקי ישראל צלם ודמות עליון והוא לא נסתלק למשה אדוננו עד יום \nשבת וצלם ודמות תחתון שנסתלק ממנו בערב שבת ולא ירחיקו שלמי העיון היות הקומה \n"},{"index":18,"he":"העליונה של משה רבינו ע\"ה מאחרת לצאת מן העולם הזה בהזדכך אליה גולם נראה לעינים \nכג' אנשים דאלוני ממרא או כרבי נחוניא בן הקנה ושאר הרוגי מלכות שאחרי נמכרו ונגמר \nהדין עליהם בפועל לכפר על בני ישראל גאולה היתה להם ממה שירד דמות דיוקנם ונדמה \nלשודדיהם לעשות בהם שפטים ובסוף בהרג הרוגיהם הורגו כדאיתא בפרקי היכלות וכמו שפירש \nהאר\"י ז\"ל. או יהיה ההתלבשות למשה באופן יותר רוחני ושלם. וכל שכן שיוסיפו אהבה \nבדרוש הזה עם המוזכר במדרש רבה לסוף פרשת וילך כי אחרי שכתב י\"ג ספרים השכים לפתחו \nשל יהושע ואין השכמה אלא למחרת בבקר וכשנכנסו לאהל מועד הפסיק ביניהם עמוד הענן כי \nאין מלכות נוגעת בחברתה כדאיתא התם והא קאמינא דלא אשתהי משה אלא בגין למנדע דלא \nבדינא אסתלק והיינו דקרו ליה בזוהר נביאה מהימנא קדישא שכבר נתקדש באותה שעה להתקבל \nברצון העליון עם מה שפשט הצלם ודמות תחתון מערב שבת כאמור. ומאז הרגישו כל ישראל \n"},{"index":19,"he":"באותו ההפשט והסלוק והסכימו לבכות שלשים יום ומשעת ההסכמה כתיב ויתמו שהימים קבלו \nתמימות ממה שקבלום ישראל עליהם ועלתה הסכמתם לרצון לפניו יתברך ללמד עליהם זכות \nמצורפת למעשה כאלו כבר עשוהו וכדאי ליכתב בתורת ה' תמימה קריאה נאמנה ככתבה \nוכלשונה. חלילה לה מן הגוזמות והיא רחוקה מן השתופים ומן ההשאלות אלא ע' פנים לתורה \nוכל פן עולה לכמה טעמים אכן מצינו פסוק אחד מפרש חברו שלא כמדרש חכמים ומשם ראיה \nברורה שבכל התורה כלה אין מקרא יוצא מידי פשוטו כדרבא במסכת יבמות והוא בדברי הימים \nבאמציה שהרג את הורגי אביו ואת בניהם לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על \nבנים והתם אצטריך לדין עדות שלא יומתו אבות בעדות בנים אלא כדאמרן וכבר פירשו לה \nבפסוק ערים גדולות ובצורות בשמים שכן הוא האמת כפשוטו שאין שרים חיצונים נכנסים \nבגבולי הארץ במרום וכן מה שאמר אברהם אל נעריו ונשתחוה ונשובה אליכם אלו נשחט יצחק \n"},{"index":20,"he":"היה מתקיים לתחיית המתים שאליעזר נכנס חי בגן עדן וישמעאל יזכה שעשה תשובה והיינו \nדקאמר להו שבו לכם פה עם החמור אבל לא לעולם הבא עם החמור ואפילו דברי דוד לאחימלך \nהכהן שנראית כגניבות דעת לפקוח נפש ודבריו אשר שם בפי חושי הארכי לפייס את אבשלום \nכלם לשון חכמה השומר אמת לעולם כמבואר יפה אצלנו במקומו כי על כן באו בספרי הנביאים \nללמד על האמת שמצלת את בעליה. הרוצה לטעות יטעה ולעולם קושטא קאי וכן מה שאמר \nמיכיהו לאחאב עלה והצלח ונבארהו: \n \n"}]}
