ספר הבהיר
קטע 2
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
מט. ד"א שלא יאמרו העולם הואיל והם עשרה מאמרות לעשרה מלכים. שמא לא יוכלו לדבר ע"פ אחד כתב ביה אנכי וכלל כל העשרה, ומאי עשרה מלכים שבע קולות ושלשה אמרים, ומאי אמרים וה' האמירך היום (דברים כ"ו יח), ומאי נינהו שלשה דכתיב (משלי ד' ז) ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה, כד"א (איוב ל"ב ח) ונשמת שדי תבינם, נשמתו של שדי היא תבינם, שלישי מאי היא כדאמר ליה ההוא סבא לההוא ינוקא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות: נ. תנא כבוד אלקים הסתר דבר (משלי כ"ה ב), מאי דבר, כדאמר (תהלים קי"ט קס) ראש דברך אמת, וכבוד מלכים חקור דבר (משלי שם), מאי דבר, דכתיב (שם כ"ה יא) דבר דבור על אופניו, אל תקרי אופניו אלא אפניו: כט. נא. שאלו תלמידיו את ר' ברכיה נרצה דברינו לפניך, לא נתן להם רשות, פעם אחת נתן להם רשות, והיא דעביד לבודקן אי אינון השתא כוונו נפשייהו, יום אחד בדק אותם אמר
להם השמיעוני חכמתכם, פתחו ואמרו בראשית אחד ורוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (ישעי' נ"ז טז) פלג אלהים מלא מים (תהלים ס"ה י) מאי פלג, כך למדתנו ראינו שנטל מימי בראשית וחלקן ונתן חצים ברקיע וחצים בים אוקינוס הה"ד פלג אלהים מלא מים ועל ידם אדם לומד תורה דאמר ר' חמא בזכות גמילות חסדים אדם לומד תורה כדכתיב (ישעי' נ"ה א) הוי כי צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו, לכו אליו ויגמול לכם חסד ושברו ואכלו: נב. ד"א ואשר אין לו כסף לכו אליו כי יש אצלו כסף דכתיב (חגי ב' ח) לי הכסף ולי הזהב, מאי לי הכסף ולי הזהב, משל למה"ד למלך שיש לו שני אוצרות אחד של כסף ואחד של זהב, שם של כסף בימינו ושל זהב בשמאלו, אמר זה יהיה מזומן וקל להוציאו, ועושה דבריו בנחת והוא יהיה דבוק עם העניים ומנהיגם בנחת הה"ד (שמות ט"ו ו) ימינך ה' נאדרי בכח, ואם שמח בחלקו טוב, ואם לאו ימינך ה' תרעץ אויב, מאי ימינך ה' תרעץ אויב, א"ל זה
הזהב דכתיב לי הכסף ולי הזהב: נג. ולמה נקרא שמו זהב, שבו כלולות שלש מדות, זכר, והוא זי"ן, הנשמה, והיא הה"א, וחמשה שמות לנשמה רוח חיה יחידה נפש נשמה, מאי עבידתיה בה"א. והוא כסא לזיי"ן דכתיב (קהלת ה' ז) כי גבוה מעל גבוה שומר, ובי"ת היא קיומם כדאמר בראשית ברא: נד. ומאי עבידתיה הכא, משל למה"ד למלך שהיתה לו בת טובה ונעימה ונאה ושלימה, והשיאה לבן מלך, והלבישה ועטרה וקשטה ונתנה לו בממון רב, אפשר לו למלך לישב חוץ מביתו, אמרת לא, אפשר לו לשבת כל היום תמיד עמה, אמרת לא, הא כיצד, שם חלון בינו לבינה וכל שעה שצריכה הבת לאביה או האב לבתו מתחברים יחד דרך החלון הה"ד (תהלים מ"ה יח) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה: נה. ומה היא בי"ת דכתיב בסופה (משלי כ"ד ג) בחכמה יבנה בית, נבנה לא נאמר אלא יבנה, עתיד הקב"ה לבנותה ולקשטה אלפים באחד על אשר היתה, כדאמרינן מה הוה דתחילת התורה
בבי"ת דכתיב (משלי ח' ל') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום תרי אלפין שנין, שהיא ראשית, תרי והכתוב אומר שבע דכתיב (ישעי' ל' כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, דאמרינן מה חמה לשבעה אף לבנה לשבעה, אנא אלפים אמרו: נו. א"ל עד כאן חמשה מכאן ואילך מאי, א"ל אני אפרש תחלה זהב, מאי זהב, מלמד שממנו יוצא הדין, ואם תטה דבריך ימין ושמאל נזהר ממך: נז. מאי דכתיב (ישעי' שם) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, הימים ימים מיבעי ליה, אלא אותן ימים שכתוב בהן (שמות ל"א יז) כי ששת ימים עשה ה' וגו', אמר לו חברו וכן קבלתי מדכתיב כי ששת ימים עשה ה', כמה דאת אמר ששה כלים נאים עשה הקב"ה, ומאי הם את השמים ואת הארץ, והא ז' הן וכן כתוב (שם) וביום השביעי שבת וינפש, מאי וינפש, מלמד שיום השבת מקיים כל הנפשות שנאמר וינפש: נח. ד"א מלמד שמשם פורחין הנשמות שנאמר וינפש, עד אלף דור שנאמר. (תהלים ק"ה ח) דבר
צוה לאלף דור, וסמיך ליה (שם ט) אשר כרת את אברהם, ומאי אשר כרת, כרת ליה ברית, בין עשר אצבעותיו ידיו ועשר אצבעות רגליו, נתבייש אברהם א"ל הקב"ה אני הנה בריתי אתך ובו תהיה לאב המון גוים: נט. ומאי שמים, מלמד שגיבל הקב"ה אש ומים וטפחן זה בזה ועשה מהן ראש לדבריו דכתיב (תהלים קי"ט קס) ראש דברך אמת, והיינו דכתיב שמים, שם מים, אש ומים, א"ל עד כאן עושה שלום במרומיו נתן ביניהם שלום ואהבה יתן בינינו שלום ואהבה: ס. ועוד אמרינן (תהלים קי"ט קמ"ד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקיך, אמרו לו מה הם, אמר להם לא דקדקתם בדברי, צאו ודקדקו בהם ותמצאם: ל. סא. שאלו אותו מאי צד"י, אמר להם זה נו"ן יו"ד צד"י אף זוגו נו"ן יו" ד הה"ד (משלי י' כה) וצדיק יסוד עולם: סב. שאלו אותו מאי דכתיב (במדבר כ"ג יד) ויקחהו שדה צופים, מאי שדה צופים, דכתיב (שה"ש ז' יב) לכה דודי נצא השדה, מאי השדה, אל תקרי השדה אלא השירה, ומאי השירה,
א"ל לבו להקב"ה לכה דודי נצא השדה לטייל ואל אשב תמיד במקום אחד: סג. ומאי לבו, א"ל א"כ בן זומא מבחוץ ואתה עמו, לב הוא שלשים ושתים והיו סתומים ובהם נברא העולם, מאי ל"ב, א"ל ל"ב נתיבות, משל למלך שהיה בחדרי חדרים ומנין החדרים ל"ב, ולכל חדר יש לו נתיב, נאה למלך זה להכנס הכל בחדרו על דרך נתיבתיו, אמרת לא, נאה לו לגלות פניניו ומשבצותיו ומצפוניו וגנזיו וחמודותיו, אמרת לא, מה עשה נגע בבת וכלל בה כל הנתיבות ובמלבושה, והרוצה להכנס בפנים יסתכל הנה, ונשאה למלך גם נתנה לו במתנה, לפעמים קורא אותה באהבתו בה אחותי כי ממקום אחד היו, ולפעמים קורא אותה בתו כי בתו היא, ולפעמים קורא אותה אמי: סד. ועוד כי אין דין אם אין חכמה, שהרי נאמר (מ"א ה' כו) וה' נתן חכמה לשלמה, ואחרי כך דן את הדין על מתכונתו שנאמר (שם ג' כח) וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. לא:
לא. סה. ומה חכמה נתן הקב"ה לשלמה, שלמה נושא שמו של הקב"ה כדאמרינן כל שלמה האמור בשה"ש קודש לבד מאחד, אמר הקב"ה הואיל ושמך כשם כבודי אשיא לך בתי, והא נשואה היא, אימא במתנה נתונה לו, דכתיב (מ"א ה' כו) וה' נתן חכמה לשלמה, ולא פירש, והיכן פירש, להלן שנאמר (שם ג' כח) כי ראו חכמת אלהים בקרבו. לעשות משפט, הוי אומר אותה חכמה שנתנה לו אלהים ושהיא עמו בחדרו היא בקרבו לעשות משפט, מאי לעשות משפט, אלא כל זמן שאדם עושה משפט חכמת אלהים בקרבו, זאת עוזרתו ומקרבתו, ואם לאו מרחקתו, ולא עוד אלא מייסרתו דכתיב (ויקרא כ"ו כח) ויסרתי אתכם אף אני: לב. סו. ואמר ר' רחומאי מאי דכתיב (שם) אף אני, אלא הקב"ה אמר ויסרתי אתכם, וכנסת ישראל אומרת אל תדמו שאני מבקשת רחמים עליכם אלא אף אני איסר אתכם, לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר אתכם: סז. מאי שבע על חטאתיכם, אלא אמרה כנסת ישראל ויסרתי אתכם אף אני ואותם שנאמר בהם
(תהלים קי"ט קסד) שבע ביום הללתיך, נתלוו אליה וענו ואמרו אף אנו שבע, אע"פ שבנו מי שמתהפך, מי שממונה על הזכות ועל הטובה, אף אנו נתהפך ונייסר, למה, מפני חטאתיכם, ואם תשובו אלי ואשובה אליכם דכתיב (מלאכי ג' ז) שובו אלי ואשובה אליכם. ואשיב לא נאמר אלא ואשיבה אליכם, עמכם ונבקש כלנו רחמים מן המלך, ומה אומר המלך (ירמי' ג' כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, (יחזקאל י"ח ל) שובו והשיבו, מאי שובו והשיבו, אלא שובו ובקשו לאותן שבע שישובו עמכם הה"ד והשיבו, אותם שאמרו שבע על חטאתיכם: לג. סח. שאלו תלמידיו את ר' רחומאי מאי דכתיב (חבקוק ג, א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, תפלה, תהלה מיבעי ליה, אלא כל המפנה לבו מעסקי עולם ומסתכל במעשה מרכבה מקובל לפני הקב"ה כאלו מתפלל כל היום שנאמר תפלה, מאי שגיונות, כדכתיב (משלי ה' יט) באהבתה תשגה תמיד ' ומאי ניהו. מעשה מרכבה דכתיב (חבקוק ג' ב) ה' שמעתי שמעך יראתי:
סט. ד"א מאי דכתיב (שם) ה' שמעתי שמעך יראתי וגו' מ"ט כשאמר שמעך אמר יראתי וכשאמר בקרב שנים לא אמר יראתי אלא משמעך יראתי, ומאי משמעך, מקום ששומעים בו, ומ"ט אמר שמעתי הבנתי מבעי ליה, כד"א (דברים כ"ח מט) גוי אשר לא תשמע לשונו ע. ומ"ט אמר י ר א ת י, משום דאוזן דמות א ל " ף ואלף ר א ש ל כ ל האותיות, ולא עוד אלא אל"ף גורמת לכל האותיות קיומם, ואל"ף דמות המוח, מה אל"ף כשאתה זוכרה אתה פותח פיך כך המחשבה כשאתה חושב לאין סוף ותכלית, ומהאל"ף יצאו כל האותיות, הלא תראה שהיא בתחילתן ואומר (מיכה ב' יג) וה' בראשם, דקיימא לן דכל שם הכתוב ביו"ד ה"א וי"ו ה"א מיוחד הקב"ה ומקודש בקודש, ומאי בקדש, בהיכל הקדש, ואנה היכל הקדש, הוי אומר במחשבה והיינו אל"ף הה"ד (חבקוק שם) ה' שמעתי שמעך יראתי: עא. וכן אמר חבקוק תפלתי ידעתי שנתקבלה בתענוג, גם אני התענגתי וכשהגעתי למקום פלוני והבנתי שמעך יראתי, על כן (חבקוק שם) הן פעלך בקרב שנים חייהו, ביחודך, משל
למה"ד למלך אמון מופלא ומכוסה שנכנס לביתו וצוה בל יבקשו עליו, על כן המבקש יפחד פן ידע המלך שהוא עובר על מצותו, ולכך אמר יראתי, ה' פעלך בקרב שנים חייהו כך אמר חבקוק הואיל ושמך כך ובך שמך פעלך בקרב שנים חייהו, כן יהיה לעד: עב. ד"א פעלך בקרב שנים חייהו משל למה"ד למלך שהיה לו מרגלית טובה והיא חמדת מלכותו ובעת שמחתו מחבקה ומנשקה ושמה על ראשו ואוהב אותה, אמר חבקוק אע"פ שהמלאכים. עמך, אותה המרגלית חמדה היא בעולמך, על כן בקרב שנים חייהו, מאי משמע לישנא דשנים, שנאמר (בראשית א' ג) ויאמר אלהים יהי אור, ואין אור אלא יום דכתיב (שם טו) את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, והשנים הם מימים הה"ד (חבקוק שם) בקרב שנים חייהו, בקרב אותה המרגלית המולידה את השנים: עג. והכתיב (ישעי' מ"נ ה) ממזרח אביא זרעך, והשמש זורחת במזרח, ואמרת שהמרגלית היא יום, אני לא אמרתי אלא (בראשית א' ה) ויהי ערב ויהי בקר יום, הה"ד (שם ב' ד) ביום
עשות ה' אלהים ארץ ושמים: עד. והכתיב (תהלים י"ח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים, א"ל כתיב ביה (ישעי' מ"ה ח) ושחקים יזלו צדק, וצרק זה מדת הדין של עולם שנאמר (דברים טז כ) צדק צדק תרדוף וכתיב בתריה (שם) למען תחיה וירשת את הארץ, אם תדין עצמך תחיה, ואם לאו הוא ידין עליך ותתקיים בעל כרחך: לד. עה. ומאי צדק צדק (דברים שם) תרי זימני, א"ל דכתיב (תהלים י"ח יג) מנגה נגדו, צדק ראשין צדק ממש והיא שכינה כדכתיב (ישעי' א' כא) צדק ילין בה, ומאי צדק שני, זה צדק שמפחיד את הצדיקים, והאי צדק הוי צדקה או לא, לאו, ומאי טעם, כדכתיב (שם נ"ט יז) וילבש צדקה כשריון, וצדק הוי כובע ישועה בראשו (שם) ואין ראשו אלא אמת שנאמר (תהלימ קי"ט קס) ראש דברך אמת, ואין אמת אלא שלום שנאמר (ישעי' ל"ט ח) כי יהיה שלום ואמת בימי, אפשר לאדם לומר כך, אלא כך אמר חזקיה אותה המדה שנתת לדוד אבי הוא חצי
ימי, ושלום ואמת חצי ימי, על כן הזכיר ימי והזכיר שלום ואמת ובימי שהכל אחד הדא היא דכתיב שלום, (בראשית א' ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, מה היום שלום אף הוא בקש שלום שנאמר (מ"ב כ' יט) שלום ואמת יהיה בימי, באותה מדה שנתת לדוד אבי דכתיב (תהלים פ"ט לז) וכסאו כשמש נגדו: עו. ומאי (חבקוק ג' ב) בקרב שנים תודיע, כך אמר ידעתי שאתה האל הקדוש דכתיב (שמות ט"ו יא) מי כמוכה נאדר בקדש, וקדש בך ואתה בקדש, ואעפ"כ בקרב שנים תודיע, ומאי תודיע, תרחם, כד"א (שם ב' כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, מאי וידע, משל למה"ד למלך שהיתה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים, וחיבבם וגדלם. ויצאו לתרבות רעה שנאם ושנא אמם. חזרה אמם אליהם ואמרה בני למה אתם עושים כך שאביכם שונא אותי ואתכם, עד שנחמו וחזרו לעשות רצון אביהם, ראה אביהם כך, אהבם כבתחילה וזכר אמם הה"ד (שם) וירא אלהים וגו' וידע וגו', וכתיב (חבקוק שם) ובקרב שנים תודיע:
עז. ומאי (שם) ברוגז רחם תזכור, אמר בעת שיחטאו לך בני, ותכעוס עליהם, רחם תזכור, ומאי רחם תזכור, אותו שאמר (תהלים י"ח ב) ארחמך ה' חזקי, ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתו של ישראל, וזכר בנו שירשה ונתת לו דכתיב (מ"א ה' כו) וה' נתן חכמה לשלמה, וזכור אביהם אברהם, דכתיב (ישעי' מ"א ח), זרע אברהם אוהבי בקרב שנים תודיע: עח. מהיכן היתה לאברהם בת, דכתיב (בראשית כ"ד א) וה' בירך את אברהם בכל וכתיב, (ישעי' מ"ג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, האי ברכה היתה בתו או לא היתה, הן בתו היתה, משל למה"ד למלך שהיה לו עבד תמים ושלם לפניו נסהו בכמה נסיונות ועמד בכלן, אמר המלך מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו, אמר אין לי אלא אצונו לאחי הגדול ליעצו ולשמרו ולכבדו, חזר העבד עם אחיו הגדול ולמד מדותיו אהבו האח מאד וקראו אוהבו דכתיב (שם מ"א ח) זרע אברהם אוהבי, אמר מה אתן לו או מה אעשה לו הנה
כלי נאה עשיתי ובו מרגליות נאות אין כמותם סגולות מלכים אתננה לו ויזכה במקומו הה"ד וה' בירך את אברהם בכל: לה. עט. ד"א שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג' ב) הבנתי שמעך יראתי, מה הבין שנתירא, הבין מחשבתו של הקב"ה, מה מחשבה אין לה קץ דהא חשיב אינש ושפיל לסופיה דעלמא אף האזן אין לה קץ ולא תשבע דכתיב (קהלת א' ח) דלא תמלא אזן משמוע, ומאי זיי"ן באוזן, מאי טעמא, מפני שהאזן דמות אל"ף, ואל"ף עיקריהן דעשרת הדברות הלכך לא תמלא האזן משמוע: פ. ומאי זיי"ן דכתיב באזן, דהא אמרינן כל מה שהביא הקדוש ברוך הוא בעולמו שם מעניינו דכתיב (בראשית כ' י"ט) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלומר הוא גופו הוי כך, ומנלן דשמו גופו הוי דכתיב (משלי י' ז) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אטו שמו ירקב אלא גופו, הכי נמי גופו: פא. כגון מאי, כגון שרש דשי"ן, דומיא דשרש האילן, ושורש כל האילן הוא מעוקם, ושי"ן
בתרא מאי עבידתיה, ללמדך שאם תקח ענף ותטעהו ישוב שרש, זיי"ן מאי עבידתיה, כמנין ימי השבוע, ללמדך שכל יום יש לו ומאי עבידתיה הכא, ללמדך שיש חכמה גדולה באוזן לאין תכלית כך יש הכח בכל האיברים: לו. פב. ומאי איברים שבע שיש באדם, דכתיב (בראשית ט' ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (שם א כ"ז) בצלם אלהים ברא אותו, בכל איבריו ובכל חלקיו, והא אמרינן ו' למה הוא דומה לעוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד ה), דהא ו' אינו אלא שש קצות, א"ל ברית מילה וזוגו של אדם חשבינן חד ושתי ידיו שלשה, ראשו וגופו חמשה שתי שוקיו שבעה, וכנגדן כוחותם בשמים דכתיב (קהלת ז' יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים, והיינו ימים (שמות ל"א יז) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ולא אמר בששת ימים מלמד כי כל יום ויום יש לו כחו: לז. פג. ומאי נו"ן, ללמדך שהמוח הוא עיקר חוט השדרה, ומשם הוא שואף תמיד, אלמלא חוט השדרה לא יתקיים המוח, ובלי מוח לא יתקיים הגוף, כי כל הגוף הוא לצורך המוח, ואם לא
יתקיים כל הגוף לא יתקיים המוח, על כן חוט השדרה מריק לכל הגוף מן המוח, והיא נו"ן כפופה, והא נו"ן זאת ארוכה היא, נו"ן ארוכה לעולם בהשלמת המלה, ללמדך שנו"ן ארוכה כוללת הכפופה וארוכה, אבל כפופה יסוד, ללמדך שנו"ן ארוכה כלולה מזכר ונקבה: לח. פד. מ"ם פתוחה, מאי מ"ם פתוחה, כלולה מזכר ונקבה, מ"ם סתומה מאי, עשויה היא כמין בטן מלמעלה, והא אמר רבי רחומאי, הבטן כמין ט, ההוא דאמר כמין ט בפנים, אנא דאמרו כמין ט בחוץ: פה. ומאי מ"ם, אל תקרי מ"ם אלא מים מה המים הללו לחים אף הבטן לח לעולם, ולמה מ"ם פחותה כלולה מזכר ונקבה וסתומה זכר, ללמדך שעיקר המ"ם הוא זכר, והוסיפה פתוחה לשם נקבה, ומה הזכר הזה אינו מוליד בפתיחה אף מ"ם סתומה אינה מולדת אלא בפתוחה, ומה הנקבה מולידה בפתוחה אף מ"ם סתומה ופתוחה. לט: פו. ומה ראית לרבות מ"ם בפתיחה וסתימה, משום דאמרינן אל תקרי מ"ם אלא מים, והאשה קרה על כן צריכה להתחמם בזכר, ומה ראית לרבות נו"ן כפופה וארוכה דכתיב (תהלים ע"ב
יז) לפני שמש ינון שמו, משני נוני"ן, נו"ן כפופה וארוכה, וצריך להיות ע"י זכר ונקבה: פז. כתיב (קהלת א' ח) ולא תמלא אזן משמוע, וכתיב (שם) ולא תשבע עין לראות, מלמד ששניהם שואבים מן המחשבה, ומאי מחשבה, מלך שצריכים לו כל מה שנברא העולם בעליונים ובתחתונים: פח. ומאי הוה הא דאמרינן עלה במחשבה, ולא אמרינן ירד, דהא אמרינן המסתכל בצפיית המרכבה ירד ואח"כ יעלה, התם משום דאמרינן המסתכל בצפיית המרכבה, וצפיית מתרגמינן סכותא ואמרינן (ישעי' כ"א ח) ויקרא אריה על מצפה אדני, הכא במחשבה לית ליה צפייה כלל ולית ליה תכלית כלל, וכל דלית ליה תכלית וסוף לית ליה ירידה, כדאמרי אינשי ירד פלוני לסוף דעתו של חבירו לא לסוף מחשבתו: מ. פט. ישב רבי אמוראי ודרש מאי דכתיב סגול, אלא סגולה שמה כדאיתא לעיל, בתר זרקא, מ"ט זרקא, כשמו כן הוא דהוא נזרק כגון דבר הנזרק ובתריה אתיא סגולת מלכים והמדינות:
צ. ומ"ט זרקא, דכתיב (יחזקאל ג' מב) ברוך כבוד ה' ממקומו, מכלל דליכא דידע את