ספר הבהיר
קטע 4
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
קכח. ומאי הוי קדוש קדוש קדוש ואחר כך ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעי' ו' ג) אלא קדוש כתר עליון, קדוש שורש האילן, קדוש דבק ומיוחד בכלם ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו: קכט. ומאי ניהו קדוש שהוא דבוק ומיוחד, אלא למה"ד למלך שהיו לו בנים ולבנים בנים, בזמן שבניהם עושים רצונו נכנס ביניהם ומעמיד הכל ומשביע הכל ומשפיע להם טובה כדי שישבעו האבות והבנים, וכשאין הבנים עושים רצונו משביע להם לאבות כדי צרכם: קל. ומאי ניהו מלא כל הארץ כבודו (שם), אלא כל אותה ארץ שנבראת ביום הראשון שהיא למעלה כנגד ארץ ישראל מליאה מכבוד השם, ומאי ניהו, חכמה דכתיב (משלי ג' לה) כבוד חכמים ינחלו, ואומר (יחזקאל ג' יב) ברוך כבוד ה' ממקומו: קלא. ומאי הוי כבוד ה' זה, משל למה"ד למלך שהיתה לו מטרוניתא בחדרו שכל חיילותיו משתעשעין בה, והיו לה בנים ובאים בכל יום לראות פני המלך ומברכין אותו, אמרו לו אמנו אנה היא, אמר להם לא תוכלו לראותה עתה, אמרו ברוכה תהא בכל מקום שהיא:
קלב. ומאי דכתיב (שם) ממקומו, מכלל דליכא דידע את מקומו, משל לבת מלך שבאה מרחוק ולא ידעו מאין באה, עד שראו שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה, אמרו זאת ודאי מצד האור נלקחה, כי במעשיה יאיר העולם, שאלו אותה מאין את, אמרה ממקומי אמרו אם כן גדולים אנשי מקומך, ברוכה תהיי ומבורכת מקומה: קלג. וכי אין כבוד ה' זה אחת מצבאותיו, לא גרע, אמאי מברכין ליה, אלא משל למה"ד לאיש שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכת שדה נאה עשה בו גינה נאה השקה את הגן בתחלת שקיותו והלכו להם המים על כל הגן אך לא על אותה חתיכה של שדה שהיא אינה דבקה אע"פ שהכל אחד הוא, לפיכך פתח לה מקום והשקה לה לבדה: קלד. אמר רבי רחומאי כבו"ד ול"ב הרי הם אחד, אלא שהכבוד נקרא על שם פעולת מעלה, ולב נקרא על שם פעולת מטה, והיינו כבוד השם והיינו לב השמים: מט. קלה. אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (שמות י"ז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל
(שמות י"ג יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפים, מאי טעמא, משום דאותו כח שניתן ליעקב אבינו שמו ישראל, לאברהם ליצחק וליעקב ניתני כוחות, אחד לכל אחד ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו, אברהם גמל חסד לעולם שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם דכתיב (בראשית י"ח ב) וירץ לקראתם, ועוד וישתחו ארצה (שם) זאת היתה גמילת חסד שלימה, והקב"ה מדד לו במדתו ונתן לו מדת החסד דכתיב (מיכה ז' כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, מאי מימי קדם, מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת, שבזכות שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד דכתיב (בראשית ל"א נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, אטו יש איש שישבע כך באמונת פחד אביו, אלא עד כאן לא ניתן ליעקב כח, ונשבע בכח שניתן לאביו שנאמר וישבע יעקב בפחד
אביו יצחק, ומאי ניהו, תהו שממנו יוצא הרע המתהא את בני אדם, ומאי ניהו, הוא דכתיב (מ"א י"ח לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה, וכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא: קלו. ומאי ניהו חסד, היינו תורה דכתיב (ישעי' נ"ה א) הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף, הוא כסף דכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, יאכילכם תורה וילמדכם כי כבר זכיתם לכך בזכות אברהם אשר היה גומל חסד, בלא כסף היה מאכיל, ומשקה בלא מחיר יין וחלב: קלז. מהו יין וחלב, ומה ענין זה אצל זה, אלא מלמד שהיין הוא פחד וחלב הוא חסד, ומפני מה הזכיר יין תחילה, מפני שהוא קרוב אלינו יותר, יין וחלב סלקא דעתך, אלא אימא דמות יין וחלב, ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד, והואיל וזכה יצחק למדת פחד זכה יעקב למדת אמת, שהוא מדת שלום, ומדד לו הקב"ה כמדתו דכתיב
(בראשית כ"ה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים ואין תם אלא שלום דכתיב (דברים י"ח יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, ומתרגמינן שלים תהא, ואין תם אלא תורה שנאמר (מלאכי ב' ו) תורת אמת היתה בפיהו וגו', ומה כתיב בתריה בשלום ובמישור הלך אתי, ואין מישור אלא שלום דכתיב (תהלים כ"ח כא) תום ויושר, הלכך והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות י"ג יא) מלמד שהמדה שנקראת ישראל בתוכה תורת אמת: קלח. ומאי ניהו תורת אמת, דבר שמורה על אמיתות העולמים ופעולתו במחשבה והוא מעמיד עשרה מאמרות שבהם עומד העולם והוא אחד מהם, וברא באדם כנגד אותם עשרה מאמרות עשר אצבעות ידים, וכשהיה משה מרים ידו ומכוין במיעוט כוונת הלב באותה המדה הנקראת ישראל ובתוכה תורת אמת ורומז לו עשר אצבעות ידיו שהוא מעמיד את העשרה, ואם לא יעזור את ישראל לא יתקיימו העשרה מאמרות בכל יום ויום הלכך וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שם) וכי היה משה עושה שיגבר עמלק דכתיב וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, אלא אסור
לו לאדם לשהות שלש שעות כפיו פרושות השמים: קלט. שאלו לו תלמידיו למי נושאין כפים, אמר להם לרום השמים, מנא לן, דכתיב (חבקוק ג' י) נתן תהום קולו רום ידהו נשא, הא למדת שאין נשיאת כפים אלא לרום שמים, וכשיש בישראל משכילים ויודעים את סוד השם הנכבד ונושאים כפיהם, מיד נענים שנאמר (ישעי' נ"ח ט) אז תקרא וה' יענה, אם אז תקרא ה' יענה מיד: קמ. מאי ניהו אז, אלא מלמד שאין רשות לקרוא לאל"ף לבדה אלא על ידי שנים האותיות הדבקים בה היושבים ראשונה במלכות, ועם האל"ף הם שלשה ונשארו שבע מעשרה מאמרות, והיינו ז' דכתיב (שמות ט"ו א) אז ישיר משה ובני ישראל גם כן: קמא. מאי ניהו עשרה מאמרות, ראשון כתר עליון ברוך ומבורך שמו ועמו, ומי עמו, ישראל, דכתיב (תהלים ק' ג) דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשני ולא אנחנו עמו, ולאל"ף אנחנו, להכיר ולידע אחד האחדים המיוחד בכל שמותיו: קמב. שניה, חכמה, דכתיב (משלי ח' כב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואין
ראשית אלא חכמה דכתיב (תהלים קי"א י) ראשית חכמה יראת ה': קמג. שלישי, מחצב התורה, אוצר החכמה, מחצבה רוח אלהים, מלמד שחצב הקב"ה כל אותיות התורה וחקקו ברוח, ועשה בו צורותיו, והיינו דכתיב (ש"א ב' ב) ואין צור כאלהינו, ואין צייר כאלהינו: קמד. שלישי הוי רביעי מאי, רביעי הם צדקת ה' וזכיותיו וחסדיו עם כל העולם, והיינו ימינו של הקב"ה: קמה. חמישי מאי, חמישי אשו הגדולה של הקב"ה שנאמר (דברים י"ח ט"ז) ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות, והיא שמאלו של הקב"ה, ומאי ניהו הם חיות הקודש והשרפים הקדושים מימינם ומשמאלם, הם הנעימים הגבוהים עד למעלה דכתיב (קהלת ה' ז) וגבוהים עליהם, ועוד (יחזקאל א, יח) וגביהן וגובה להם ויראה להם וגבותיו מלאת עינים סביב לארבעתן, וסביביו מלאכים, גם סביבותיהם משתחוים לפניהם וכורעים ואומרים ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים: קמו. ששי, כסא הכבוד המעוטר המוכלל המהולל המאושר, הוא בית העולם הבא, ומקומו בחכמה
דכתיב (בראשית א' ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור: קמז. ואמר ר' יוחנן שני אורים גדולים היו שנאמר (שם) ויהי אור, ועל שניהם נאמר כי טוב. ולקח הקב"ה האחד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא והיינו דכתיב (תהלים ל"א כ)ז מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך גו', מלמד שאור הראשון אין כל בריה יכולה להסתכל בו שנאמר (בראשית א' ד) וירא אלהים את האור כי טוב, וכתיב (שם כ"א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ראה הקב"ה את כל אשר עשה וראה טוב מזהיר בהיר ולוקח מאותו הטוב וכלל בו, שלשים ושתים נתיבות החכמה ונתנו לעוה"ז והיינו דכתיב (משלי ד' ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, הוי אומר זו אוצרה של תורה שבעל פה, ואמר הקב"ה אם ישמרו זאת המדה בעוה"ז שזאת המדה נחשבת בכלל העוה"ז, והיא תורה שבע"פ, יזכו לחיי העוה"ב שהוא הטוב הגנוז לצדיקים, ומאי ניהו, עוזו של הקב"ה, דכתיב (חבקוק ג' ד) ונוגה כאור תהיה, עתיד הנוגה שנלקח מן האור הראשון להיות כאור, אם
יקיימו בנים התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם (שמות כ"ד י"ב) דכתיב ומשלי א' שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך: קמח. וכתיב (חבקוק שם) קרנים מידו לו ושם חביון עוזו, מאי חביון עוזו, אלא אותו האור שגנז והחביא שנאמר (תהלים ל"א ב) אשר צפנת ליראיך, וזה שנשאר לנו (שם) פעלת לחוסים בך, אותם שחוסים בצלך בעוה"ז ושומרים תורתך ומקיימים מצותיך ומקדשים שמך הגדול ומיחדים בסתר ובגלוי שנאמר (שם) נגד בני אדם: קמט. אמר רבי רחומאי מלמד שהיא אורה לישראל ותורה אורה דכתיב (משלי ו' ג) כי נר מצוה ותורה אור, ואמרינן נר זו מצוה ואורה זו תורה שבעל פה, ואור זו תורה שבכתב אלא מתוך שכבר מתקיים האור קרי ליה אור, משל למה"ד לחדר צנוע בסופו של הבית אע"פ שיום הוא ואור גדול בעולם אין אדם רואה באותו החדר אלא אם כן הכניס בו נר, כך תורה שבעל פה אע"פ שהוא אור צריכה היא לתורה שבכתב לפרק קושיותיה ולבאר סודותיה. נא:
קנ. אמר רבי רחומאי מאי דכתיב (משלי ו' כ"ג) ודרך חיים תוכחות מוסר, מלמד שכל הרגיל במעשה בראשית ובמעשי מרכבה אי אפשר שלא יכשל שנאמר (ישעי' ג' ו) והמכשלה הזאת תחת ידך. דברים שאין אדם יכול לעמוד בהן אלא אם כן נכשל בהן והתורה אומרת תוכחת מוסר, אבל באמת זוכה לדרך חיים, לפיכך מי שרוצה לזכות בדרך חיים יסבול תוכחות מוסר: קנא. ד"א חיים זו תורה שנאמר (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, וכתיב (שם כ') כי היא חייך ואורך ימיך, ומי שרוצה לזכות בה ימאס בהנאת הגוף ויסבל עול מצות, ואם באו עליו יסורים יקבלם מאהבה, ואל יאמר הואיל ואני מקיים רצון קוני ואני לומד תורה בכל יום למה באין עלי היסורין, אלא יקבלם מאהבה, ואז יזכה לדרך חיים שלימה, כי מי יודע דעת הקב"ה, וחייב לומר על הכל צדיק אתה ה' וישר משפטיך (תהלים קי"ט קלז), וכל דעבדין מן שמיא לטב: קנב. אמרת כסאו, והא אמרינן זה כתרו של הקב"ה, כדאמרינן בשלשה כתרים נכתרו ישראל
כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תורה על גביהם. משל למה"ד למלך שהיה לו כלי נאה ומבושם ואוהבו מאד, לפעמים שמו בראשו והיינו תפלין שבראש, לפעמים נטלו בזרועו בקשר תפלין של זרוע, לפעמים משאילו לבנו לשבת עמו. לפעמים נקרא כסאו כי בזרועו נושאו כקמיע כעין כסא: קנג. ומאי שביעי, היא ערבות שמים ולמה נקרא שמים אלא שהוא עגול כמו ראש, ומלמד שמים מימינו ואש משמאלו והוא באמצע, והוא שא מים מאש וממים, ומכניס שלום ביניהם, בא האש ומצא צדו מדת אש, ובאו המים ומצאו מצדן מדת המים, והיינו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב): קנד. שביעי אינו אלא ששי, אלא מלמד שכאן היכל הקודש והוא נושא את כולם ונחשב לשנים, והוי שביעי, ומאי הוא, המחשבה שאין לה סוף ותכלית, וכך המקום הזה אין לו סוף ותכלית: קנה. שביעי הוי מזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המח של אדם, ובא לאמה ומשם הוא הזרע, דכתיב (ישעי' מ"ג ה) ממזרח אביא זרעך, כשישראל טובים
מזה המקום אביא זרעך, ויתחדש לך זרע חדש, וכשישראל רעים מן הזרע שכבר בא לעולם שנאמר (קהלת א' ד) דור הולך ודור בא, מלמד שכבר בא: קנו. ומאי דכתיב (ישעי' מ"ג ה) ממערב אקבצך, מאותה המדה שנוטה תמיד למערב, למה איקרי מערב מפני ששם מתערב כל הזרע, משל למה"ד לבן מלך, שהיה לו כלה נאה וצנועה בחדרו, והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד, ולוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד ומערבת הכל, לסוף ימים בקש לראות מה אסף ומה קיבץ, והיינו דכתיב וממערב אקבצך, ומאי ניהו, בית אביו, דכתיב ממזרח אביא זרעיך מלמד שממזרח מביא וזורע במערב ואחר כך הוא מקבץ מה שזורע: קנז. שמיני מאי הוי, יש לו להקב"ה צדיק אחד בעולמו והוא חביב לו מפני שמקיים כל העולם כולו והוא יסודו, והוא מכלכלו והוא מצמחו ומגדלו ומשמרו, אהוב וחביב למעלה, אהוב וחביב למטה, נורא ואדיר למעלה, נורא ואדיר למטה, ומתוקן ומקובל למעלה, מתוקן ומקובל למטה, והוא יסוד הנפשות כולן, ואמרת שמיני, ואמרת יסוד הנפשות כולן והכתיב
(שמות ל"א יז) וביום השביעי שבת וינפש, אין שביעי הוי, משום דמכריע בינייהו, דשית אינון תלת מלרע ותלת מלעיל והוא דאכרע בינייהו: קנח. ומ"ט אקרי שביעי וכי היה בשביעי, לא, אלא מפני שהקב"ה שבת בשבת, באותה המדה דכתיב (שם) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, מלמד שכל יום ויום יש לו מאמר שהוא אדון לו לא מפני שהוא נברא בו אלא מפני שהוא פועל בו פעולה המסורה בידו פעלו כולם פעולתם וקיימו מעשיהם, לכך בא יום השביעי ופעל פעולתו ושמחו כולם, אף הקב"ה, ולא עוד אלא שגדלה נשמתן דכתיב וביום השביעי שבת וינפש: קנט. ומה הוי שביתה זו דלית בה מלאכה והוי הנחה דכתיב שבת, משל למה"ד למלך שהיה לו שבעה גנות ובגן האמצעי מעין נובע ממקור חיים, ג' מימינו וג' משמאלו, ומיד שפועל פעולה זו או מתמלא שמחים כולם, כי אמרו לצרכינו הוא מתמלא, והוא משקה אותן ומגדלן והם ממתינין ושובתין והוא משקה את השבעה, והכתיב (ישעי' מ"ג ה) ממזרח אביא זרעך
והוי חד מנהון ומשקה ליה, אלא אימא הוא משקה את הלב והלב משקה אח"כ את כולם: נב. קס. ישב ר' ברכיה ודרש מאי האי דאמרינן כל יומא העולם הבא, ולא ידעינן מאי קאמרינן, העוה"ב מתרגמינן עלמא דאתי, מאי עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לבראות אור גדול להאיר, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקב"ה שאין יכולין לסובלו, לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיר לבוא, ואמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוה אתן להם זה לעולם אחרון והיינו עולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית הה"ד (תהלים ל"א כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':
קסא. מאי דכתיב (שמות ט"ו כז) ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים, וכי מה שבח היה בשבעים תמרים, באחת מקטני המקומות יש אלף, אלא זכו לדוגמתם ויש להם משל בתמרים דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, מלמד שרוח צפונית היתה מעורבבת שנאמר (שם כ"ה) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, מיד נתן הקב"ה ידו בשטן ומיעטו, ואילמלא כך לא יכלו ישראל לעמוד מפניו דכתיב (שם) שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו, מלמד שבאותה שעה דבק השטן בהם כדי לאבדם מן העולם דכתיב (שם כ"ד) וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, ועוד קטרג על משה עד כי צעק אל ה' ונענה, ומאי ויורהו ה' עץ, מלמד שעץ החיים היה סביב המים ובא השטן ונטלו משם כדי לקטרג על ישראל ולהחטיאם לאביהם שבשמים, והיה אומר להם עתה תכנסו במדבר ועדיין אלה המים שהם מרים הם טובים כי תסתפקו מהם, אבל במדבר לא תמצאו
אפילו לרחוץ ידיכם ופניכם, ותמותו ברעב ובצמא בעירום ובחוסר כל, באו אל משה ואמרו לו כך וכך, דחה אותם, ראה כי לא יכול להם התחזק על ישראל ועל משה ובאו העם וילונו על משה כאן חסרים לנו מים ומה נשתה במדבר, בא השטן וזייף דבריהם אל משה כדי להחטיאם, ומיד כשראה משה השטן ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, אותו עץ החיים היה שהסיר השטן, וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו הקב"ה לשטן חק ומשפט, ושם נסהו לישראל, ובא הקב"ה להזהיר את ישראל ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו': קסב. משל למה"ד למלך שהיתה לו בת נאה ואחרים מתאוים לה, ידע המלך בדבר ולא היה יכול להתקוטט עם המוציאים בתו לתרבות רעה, בא לביתו והזהירה, אמר לה בתי אל תחושו לדברי אלה האויבים ולא יוכלו לך, ואל תצאי לפתח הבית ועשי מלאכתך בביתך ואל תשבי בטלה אפילו שעה אחת, ולא יוכלו לראותך ולא להזיק לך, כי יש בהם מדה אחת מתרחקים משל דרך
טוב ובוחרים בכל דרך רע, וכשרואין איש מדריך עצמו בדרך טובה והולך בה שונאים אותו, ומאי ניהו השטן, מלמד שיש להקב"ה מדה ששמה רעה והיא לצפונו של הקב"ה דכתיב (ירמי' א' יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ, כלומר כל רעה אשר היא באה לכל יושבי הארץ מצפון היא באה: קסג. ומאי ניהו מדה אחת, היא צורת יד ולה שליחים הרבה ושמם של כולם רע רע, אך יש בהם קטן וגדול, והם מחייבים את העולם, כי תהו לצד צפון, ואין תהו אלא רע המתהא את העולם עד שיחטיאם, וכל יצה"ר שיש באדם משם הוא בא, ולמה ניתן בשמאל, מפני שאין לו רשות בכל העולם אלא בצפון, ולא הורגל אלא בצפון, ולא רצה להיות אלא בצפון, לפי כשיהיה בדרום עד שילמד מהלך הדרום והאיך יכול להטעות יתעכב אותן ימים שילמוד ולא יחטיא. לפיכך הוא לעולם בצפון בשמאל והיינו דכתיב (בראשית ח' כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, רע הוא מנעוריו ולא יטה אלא לשמאל שכבר הורגל בה, לפום הכי אמר הקב"ה
לישראל (שמות ט"ו כו) אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו, ולא למצות יצה"ר, ושמרת כל חוקיו, ולא חקות יצה"ר, אני ה' רופאיך: