{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-11","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":11,"title":"קטע 11","hebrewTitle":"קטע 11","segments":[{"index":1,"he":"יתפשט עוד כשתתחיל להפשיטו מן הרגל ותוליכהו לאחור על דרך התוך שבו עבר בהרכבותיו \nעד הראש שממנו הותחל להתרכב: \nוהסימן על זה המלבוש שהאדם לובש, שבעת התלבשו לובש תחלה החלוק הקרוב לבשר ואחריו \nשאר בגדים אחד אחד עד האחרון העליון המכסה את הכל שהוא הגלימה. וזה דרך הגלמים כולם \nבעת הלבישה והוא להפך בעת הפשיטה. כי מה שלבש בסוף פושט בראש ומה שלבש בראש פושט \nבסוף. והנה הרכבת השור לרמז כי תחלתו הראש, בלבשו צורת ההרכבה. אבל העור שהוא סוף \nמלבושיו פושטים אותו מן הרגל ומוליכין ההפשטה עד שפושטין הראש מכל עורו. ואע\"פ שהיה \nאפשר לעשותו להפך כי הלבישה בו טבעית וההפשטה מקרית, ואמנם זכרנוהו לרמז בעלמא. אבל \nענין היות החמר שתרכב בלבושו צורה ופשטו צורה אין זה רמז ולא משל וחידה, אבל הוא \nענין אמיתות המציאות. ואמנם ענין היותו מורכב על דרך הרכבת האותיות, אין בזה ספיקה \nלמשכילי דתינו המקובלים מן האמתיות. אבל יוודע מהרה שהרכבות הגלם כולן הן הרכבות \n"},{"index":2,"he":"האותיות שוה בשוה, ואם הרכבותיו כך אין צריך לומר שגם הפשטותיו כך: \nודע שהמדות הטבעיות והנפשיות והגלגליות מורות על אמיתת המדות האלהיות, ר\"ל כי כפי \nמה שאנו מכירין מאלה המדות מציאות פועליהן ועניניהן, כך נכיר ממדות השם יתעלה \nמציאותו וענין השגחתו לעולם, והנהגתו את בריותיו והשגתו את ברואיו, ורצותו הנרצים \nאצלו מהם, והיותו בלתי חפץ בכסילים ובלתי רוצה במיתתן של רשעים, אולי ישובו ויראו \nאת יי. וזה כולו יורונו עליו שמותיו יתעלה העצמיים והתואריים, כי הם קדמו אצלינו \nבידיעת מדותיו. וכמו שיורונו שמותיו על מדותיו ודרכיו ומעשיו, כך יורונו האותיות \nוהלשונות על שמותיו, אשר מהם הורכבו. ומה שיורונו עדיין יותר מזה הם הנקודים \nבהמשכנו בם אחר ההסכמות. כמו שאמרו חכמים ז\"ל בספר הבהיר 'דמיאן נקודתא באתוותא \nכנשמתא דחיי בגופיה דאיניש'. כי הנקוד הוא אשר מניע האות, אבל במבטא לא ימצא אות \nבלי נקוד וכל שכן שאין נקוד בלי אות. אבל במכתב ימצא אות בלא נקוד ובעל הקבלה יקרא \n"},{"index":3,"he":"ויבין מדעתו ומתוך מה שכבר למד מהות הנקוד הראוי לכל אות ואות, עד שיקשרו הדברים. \nוכן במחשבה הנקוד עם האות נחשב יחד, כל זה מפני מחשבת דברי לשון מוסכם שעם ההסכמה \nיובנו הענינים שהורו על הראשונים. אבל מי שרוצה להבין מה שהוא ענין ראשון להסכמות, \nורוצה לדעת מה הפרש בין המוסכם והמוטבע והמורגש והמושכל והמפורסם והמדומה והנחשב \nורוצה להכיר מהות ההסכמות כולן, ומי הן המסכימין, ואיך נפלה ההסכמה שוה בין קצת בני \nאדם ולא נפלה בין קצתם זו ההסכמה אבל אחרת, צריך שיעיין בראשיתן של העניינים כולם \nויראה כל דבר ודבר מהם ממה הורכב, ויפשיט ההרכבות כולן עד שיגיע אל מה שהוא ראשית \nלכל דבר מורכב, ויכיר עלתו וסבתו והתחלתו. וזו היא הדרך האמיתית בכל חכמה: \nואמנם יש דברים שימצא דרך קרובה וקלה למצוא התחלותיה, ויש דברים שהדרך קשה מאד \nועמוקה למצאן. אבל צריך לבקש ולחקור על כל דבר ודבר הסבה הקרובה למציאותו, ולדעת אם \n"},{"index":4,"he":"היא סבה אחת או רבות מורכבות או נפרדות. ובהמצא הסבה ההיא צריך עוד להעמיק יותר \nולדעת אם יש לסבה ההיא סבה. עד שידלג החכם ממציאות העולם הזה השפל אל מציאות העולם \nהשמימיי אשר כבר נודע לכל משכיל שכל זה המציאות השפל התחייב ממנו. וכן יעשה \nלשמימיי, יבקש סבותיו עד שימצא מדלג ממנו בבקשת הסבות אל העולם העליון. וכן יעשה \nממנו מדלג ומעלה מחשבתו למצוא סבת העולם הנעלם העליון, וככה ימצא מציאות הסבה \nהראשונה לכל נמצא והיא הקרובה לכל מצד העמידה והקיום, והיא הרחוקה מכל צד, מצד חיוב \nהמציאות ומצד המעלה. ואי אפשר להיות הדבר הקרוב לו כי אם אחד, והוא השפע הראשון \nהאחד היחיד המיוחד והנשפע מאתו. וזה הענין קבלנוהו מצד אחד והשכלנוהו מצד אחד. ועל \nזה אין לנו דרך לדעת הדברים המורכבים באמיתותם כי אם בידיעת סבותיהם, ודרך השפע לפי \nדרך הקבלה ידענו בו לפי דרך מציאות הספירות. והספירות ידענום מפני שסמננום לפי \n"},{"index":5,"he":"האותיות. והאותיות ידענום מצד הטבע כנמצאות במבטא וידענום מצד הקבלה המוסכמת \nכנמצאות במכתב. ואלה היו לנו עדים ברורים על היות כל הנמצאים דומים להם וכל שכן \nשהורונו האותיות שבלחות על מציאות שלשת מיני הצורות, שהן צורה שוקעת וצורה בולטת \nוצורה חלקית. וזה שבח לאל בעל הצורות כולן, כבר ידענוהו מן הקבלה ומן השכל. אחר \nשהיו הלחות כתובים משני עבריהם ונקראים פנים ואחור ומובנים בשבעים לשונות, והנה \nצירוף האותיות לעד: \nהנה כבר הוריתיך ענין סתרי המציאות אשר הודיעונו מסכימי צורות אותיות הקדש, והצרוף \nהמורה על התחלת הלשונות כולן, כפי מה שסדרנוהו באלפא ביתות. הוא הדבר הנקרא מבחן \nהשכל ומצרף החכמה וכור הבינה ונסיון הדעת, ובו יתבררו ויתלבנו הדעות ויצרפו הלבבות \nבאש החשק האלוהי, ובו יבדל הקדש מן החול והדם הטהור יטהר והטמא יטמא. ועל כי היה \nהדבר הזה חזק ואמיץ וקשה מאד להשיג ענין מעלה זו התלויה בצרוף ובכל דרכיו, היה \n"},{"index":6,"he":"הענין נעלם מאד ולא עוד, אלא שבשעה שירצה המהפך מדותיו על פי צרוף האותיות להפכם \nמדרך טובה אל דרך רעה שמיד ימצא שדים ורוחות ודמיונות ומחשבות דומות לאמתיות שיפתחו \nלו השער לבא בחדרי הרשע. כי זו הגזרה היא טבעית לזך שבזה העולם השפל, שהוא איש ממין \nבני הנביאים שהם חכמי כל הארץ הדומים לכוכבי הרקיע המאירים. ואם יש בו כח מכלל \nהכחות העליונים לשומרו ולעוררו ולעוזרו לבלתי סור לבבו מהאמת, בעבור דוברי כזב \nהמדברים שהם המצפצפים, והמהגים והמלחשים והמכשפים והאשפים והחרטומים אנשי להט החרב \nהפועלים בלהטיהם 'כן', שחתום עליהם 'כן' כנגד 'כן' הנאמר בחותם היצירה \"ויהי כן\", \nשהוא החותם הכנוי אשר כל משכיל יכסהו וישים עליו הכסוי, ואם יגלהו מצד אחד, מן השני \nיכסהו בעל כרחו, כי מנשיקות פיהו ישקהו. מיד יתעורר משנתו וידע יום מותו ויבדיל \nרוחו מנשמתו וישיבנה אל תלמודו ואל משנתו וייהפך ממות לחיים מדתו, ויכיר ההבדל \n"},{"index":7,"he":"הגדול אשר בין נפשו וגויתו, עם היות משתיהם הרכבת ואמיתת מציאותו. וישים השכל בעל \nהשלום מכריע בין טבעו ובין צבעו ובין פשעו ובין שמעו, ויהיה לו כרופא מרפא נגעו. \nואולם כל עת אשר יטה לבבו מעם יי אלהיו ויחשוב בספקותו שום אמתות שתהיה סבה לסור \nמהשם בשום צד או בשום עת, הנה כפר בעיקר והפסיד חלקו מזה ומהבא. ונוח לו שלא נברא \nמפני שלא חס על כבוד קונו. והפלא מאד על מה שבא בדבריהם בענין זה באמרם בפרק הנזכר \nבשבת. 'אמרו ליה רבנן לר' יהושע בן לוי, אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי \nדאפילו בשני יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו, אל\"ף בי\"ת אלף בינה. גימ\"ל דל\"ת גמול \nדלים, מאי טעמא פשוטא כרעיה דגימ\"ל לגבי דל\"ת, שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר \nדלים. ומאי טעמא פשוטא כרעיה דדל\"ת לגבי גימ\"ל, דלימציה ליה נפשיה דלא נצער. ומאי \nטעמא מהדר אפיה דדל\"ת מגימ\"ל, דליתן ליה בצנעה כי היכי דלא ליכסיף מיניה. ה\"א וא\"ו \n"},{"index":8,"he":"שמו של הקב\"ה, [ז\"ח ט\"י כ\"ל] ואם אתה עושה כן הקב\"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך \nונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעולם הבא. מם פתוחה מם סתומה' וכו' כמו שכתבנו, עד... \n'מכאן שניתנה תורה במנוד [ראש]. קו\"ף קדוש, רי\"ש רשע. מאי טעמא מהדר אפיה דקו\"ף \nמרי\"ש, אמר הקב\"ה אין אני יכול להסתכל ברשע. מאי טעמא מהדרה תגיה דקו\"ף לגבי רי\"ש, \nאמר הקב\"ה אם חוזר בו אני קושר [לו] כתר כמותי. ומאי טעמא כרעיה דקו\"ף תלויה, דאי \nהדר ביה ליעייל'. ועל זה נאמר שם, 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן' (משלי ג' \nלד') כמו שאמרנו. 'שי\"ן שקר תי\"ו אמת, ומאי טעמא שקר מקרבן מיליה ואמת מרחקא מיליה, \nשיקרא שכיח קושטא לא שכיח, ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה, \nקושטא קאי, שיקרא לא קאי. א\"ת ב\"ש, אותי תעב אתאוה לו, ב\"ש, בי לא חשק שמי יחול \nעליו. ג\"ר, גופו טימא ארחם עליו. ד\"ק, דלתותי נעל קרניו לא אגדע. עד כאן מדת \n"},{"index":9,"he":"הרשעים, אבל מדת הצדיקים א\"ת ב\"ש, אם אתה בוש יצר. ג\"ר ד\"ק, אם אתה עושה כן גור \nבדוק. ה\"ץ ו\"ף, חציצה הוי בינך לאף. ז\"ע ח\"ס ט\"ן, ואין אתה מזדעזע מן השטן. י\"ם \nכ\"ל, אמר שר של גיהנם לפני הקב\"ה רבונו של עולם לים כל. אח\"ס בט\"ע גי\"ף, אמר הקב\"ה \nאני אחוס עליהם מפני שבעטו בגי\"ף. דכ\"ץ, דכים הם כנים הם צדיקים הם. הל\"ק, אין לך \nחלק בהם. ומ\"ר ז\"נ ש\"ת, אמר גיהנם לפניו, רבונו של עולם מרי זניני מזרעו של שת. אמר \nלו א\"ל ב\"ם ג\"ן ד\"ס להיכן אוליכן, לגן הדס. ה\"ע ו\"ף, אמר גיהנם לפני הקב\"ה רבונו של \nעולם עיף אנכי. ז\"ץ ח\"ק, הללו זרעו של יצחק. ט\"ר י\"ש כ\"ת, טר יש לי כתות כתות מזרעו \nשל עשו שאני נותן לך'. והנה זכרו זה כולו אחרי אמרם לפני זה. 'ר' יהודה בן בתירא \nאומר, נאמר בשני \"ונסכיהם\" בששי \"ונסכיה\" בשביעי \"כמשפטם\", הרי מ\"ם יו\"ד מ\"ם, מים. \nמכאן רמז לניסוך המים מן התורה'. והנה זו מצוה אחת ידועה וספרוה באסמכתא רחוקה מאד \n"},{"index":10,"he":"וכל זה כתוב בפרק הבונה בשבת (דף קד): \nואמנם כתבתי כל זה בזה החיבור כדי לסתום פי המכחישים דרכי צירוף האותיות ועניניהם \nומלעיגים על כל מה שבא מזה, באותיות דר' עקיבא ובספר הבהיר ובספרי השמוש הנקרא שמוש \nתורה ושמוש תילים, מצירוף השמות ומהוצאתם ממקומות ידועים, ומפרקי היכלות דר' ישמעאל \nומשאר ספרים שהם ממינם ובמדרשות אין להם חקר. וזה כולו כבר הודו על היות רשות האדם \nנתונה לו למצוא דרך החיים או להשאר בדרכו הידועה כל ימי חייו או לבוא אל השער ולשוב \nלאחור או ללכת לפנים תמיד עד שיראה פני המלך וידע אתו. ואמנם זה כולו על דרך צירוף \nהאותיות לא זולתה, כי כל דרך זולתה הוא נמנע בטבע להיותה יכולה להביא את האדם עד \nהלום בזו המדרגה שהיא מדרגת רוח הקדש ומעלת נבואה. ואחר שהדבר כן ראה באי זו דרך \nתקחנה והיא לשמור הטוב תמיד בכל צד ובכל פנה ולהבריח הרע תמיד בכל יכלתך, עד שיהיה \nיצרך הטוב כשמוע הבן הנאמן המכבד את אביו או העבד הטוב הירא מאדוניו או התלמיד הטוב \n"},{"index":11,"he":"המקבל מרבו, דברים ראויים לשמעם באמת. ועל כן אודיעך כי צירוף א\"ב ב\"ג ג\"ד ד\"ה ה\"ו \nוכו' הוא הצירוף הראשון המוכרח המסודר על דרך המזג ועל דרך הזווג. שהנה חוברו כולם \nנפרד עם זוג זוג עם נפרד, נפרד עם זוג זוג עם נפרד עד ט\"י, שגם הוא נפרד עם זוג. \nוהנה י\"כ זוג עם זוג, אלא שהיו\"ד משותפת עם אלה ועם אלה. כי היו\"ד בהיותו סוף \nהאחדים המורים על הזוגות והנפרדים. ובהיותו ראש העשרות המורים על הזוגות לבד צריך \nלהשיגו בדמות א', בענין זוגו ומזגו עם זולתו מן כל העשרות, גם מכל חשבון ממנו ומעלה \nבדמות א' הוא. וכמוהו ק' גם א' גם י' שהיא עשרת אלפים, גם ק' שהיא מאות אלפים וכן \nחלילה עד אין סוף. ואם כן י\"כ כדמות א\"ב וכן כ\"ל כדמות ב\"ג, וכן השאר כולן בעשרות \nגם מאות. הנה ק\"ר כדמות א\"ב וכדמות י\"כ, ואם כן חוזרת ההרכבה על דרך זה בהיותה \nנשנית משולשת, מפני שתדענה אכתבנה: \nאב בג גד דה הו וז זח חט טי יכ כל למ מנ נס סע עפ פצ צק קר רש שת תא: \n"},{"index":12,"he":"הנה זוהי המרכבה המוכפלת בהכרח ובאה במספרה לפי האותיות והתיבות כ\"ב מ\"ד. והנה סודם \n'בדמ\"ך' 'כבד חלב' 'כח בלבד' 'גלגל' 'לב בלב'. ומנין כב אותיות א\"תצה, כפלם ויעלו \nב' תתק\"צ. חבר הכל אותיות שהם מ\"ד ותיבות שהם כ\"ב ומספרים שהם ב' תתק\"צ וזו הצורה \nתתקב\"ץ בדמ\"ך תתקמ\"ץ בכב\"ד, והם שני מלכים חיים מתים. גוי\"ם זנ\"ב וסימניך \"הנה יו\"ם \nב\"א ליי\" (זכריה יד' א'). וישובו אחי\"ם אויב\"י הא\"ל בכח המט\"ה, כי שני כלים מחיי\"ם \nמתי\"ם אבל כשפים ממיתי\"ם חיי\"ם רק כל בעלי חיים כשפני\"ם מכשפי\"ם והכלל חלילה ט\"ן. \nוהנה נמצא דרך אי\"ק בכ\"ר גל\"ש דמ\"ת הנ\"א, דמ\"ת גל\"ש בכ\"ר פנים ואחור. והשאר לא \nנשתלשו והם מן נסה\"ו עד ק\"ץ י\"ט. ואמנם סוד בכ\"ר גל\"ש דמ\"ת, בכ\"ר גל\"ש דמ\"ת, \nהתגלגלו על דרך שכב\"ת זר\"ע שכב\"ת זר\"ע כפל, שסודו רכ\"ב שמתגד\"ל, דג\"ל שמתרכ\"ב גם \nגד\"ל שמתבר\"ך, דג\"ל שמתכב\"ד. והנה כל הרכבותיו הם אל\"ף אל\"ף אל\"ף אל\"ף אל\"ף אל\"ף \n"},{"index":13,"he":"אל\"ף אל\"ף אל\"ף, והנה הם ט' אלפי\"ם תשע ספירות. על כן ראה יחזקאל ט' מראות, והמראה \nהעשירית היא קדש ליי. ולא ירדה שכינה למטה מעשרה ולא עלה משה למעלה מעשרה. והעשירית \nהיא אספקלריאה המאירה והתשע אספקלריאות הן בלתי מאירות להשאר וכולו יובן מזה. שהרי \nנשאר אי\"ק הנ\"א שסודו אלף יום אלופים ופמליא ואלפים ו' אלפים שהם ה\"א י' מאה אל\"ף \nי' נקב\"ה. והוא סוד שכינה שכך המרובע עולה מן א' עד י'. והנה סוד אנכי מפורש עם יי \nאלהיך שהוא כבד בדמך שהוא כבד מכבד. והנה סודו אני יהו\"ה אלהי\"ם ה' יו\"ם יו\"ם יו\"ם \nה' יה\"י ויה\"י יה\"י ויה\"י יה\"י ויה\"י, והנשאר הוא מחובר שנים שנים לבד מפני שלא \nנתגלגלו האלפא ביתות כי אם פעמים עד ת' לבד: \nוכאשר הראיתיך באחד תכיר ממנו הנשארים כולם מן האלפא ביתא של אל בם גן דס, המצורפות \nברא\"ל שערים. וכבר רמזתי לך דרכם וגם רמזתי לך גם כן האלפא ביתא של ר' יצחק ז\"ל. \nואמנם אשלים לך עניינה פה, ואומר שעניין היותו כותב שם וחצי בכל צד יעלה זה ב\"כ י\"א \n"},{"index":14,"he":"והנה אבי\"ך והוא ג\"ל. ואם כן ד' מהטורים שהם שם וחצי שם וחצי הרי הוא גלג\"ל במספר \nהאותיות, ועל זה יורה שהוא מצוה לגלות נסתריו מפני היותם סבת הגאולה, שהיודעם יגא\"ל \nד\"ם כי הוא הגא\"ל הד\"ם, בדי\"ו ד\"ם בדי\"ו גלה\"ו, די\"ו בד\"ם יגא\"ל ד\"ם מכב\"ד כב\"ד \nמד\"ם דמיו\"ן גלג\"ל, 'ד\"ם ומי\"ן נ\"כ' 'פ\"ל ק\"י' 'ק\"ל פ\"י' 'עי\"ן הפ\"ה' 'מעיני\"ם' \n'ורו\"ח' 'ברי\"ח' 'ירח\"ב' 'ביר\"ח' 'יבח\"ר' 'יבר\"ח' 'בחר\"י' אף 'עד עולם' 'טהור' \n'פסילם' 'נפסל'. והנה כל מה שיתחייב ממציאות השלמים בכל אות ואות המתגלגלת עולים \nר\"כ. והחצים עולים חצים שהם ק\"י, ויש שם כ\"ב אותיות. וכן בכל תשלום אות באות עולה \nהמספר של כל אחת ואחת מהם של\"ב. ואם כן מספר כולם יחד עולה כ\"ב פעמים של\"ב. ומספר \nזה הוא שעולים כ\"ב פעמים ש' בכלל ו' ת\"ר, שהם ששת אלפים ושש מאות. [ומספר כ\"ב פעמים \nל' עולה ת\"ר] ומספר כ\"ב פעמים ב עולה ד\"ם. הנה הכל עולה א\"ו ש\"ד שהם ז' אלפים ושלש \n"},{"index":15,"he":"מאות וארבעה. והנה עולה מצורף תור\"ת מסד\"ר, והכלל אי\"ש בחזרת חלילה התר\"ת היצ\"ר \nתור\"ת הפרט\"י תור\"ה פרטי\"ת פרטי\"ת אמצעי\"ת, א\"ש הא\"ד א\"ד הא\"ש היצו\"ר הציו\"ר היוצ\"ר \nוהיצ\"ר א\"ד א\"ד א\"ש. גם א\"ד א\"ד צור\"ה הא\"ד צור\"ה הצור\"ה א\"ד רפא\"ל אי\"ש, והרמז \"יי \nאיש מלחמה יי שמו\". ד\"ם גלג\"ל עשרי\"ם ושתי\"ם אותיו\"ת דמיו\"ן כ\"ל העול\"ם נאס\"ר: \nודע כי מספר כל אחד מהם שהוא של\"ב אותיות סודם \"יצ\"ר ל\"ב האדם רע מנעריו\". ומספר כל \nאלפא ביתא שלימה אלף ותצ\"ה, וסימנם מלכות. ורמזם \"כי א\"ת המל\"ך יי צבאות ראו עיני\" \n(ישעיה ו' ה'). וכשתדע סודם 'את\"ה מל\"ך' כי 'את\"ה יוד\"ע' 'א\"ת הידו\"ע'. והנם 'דע\"ת \nאהו\"י' 'משק\"ל יו\"ד ה\"א' 'עול\"ם המקר\"ה' 'מקר\"ה העול\"ם' 'מעינ\"י מי\"ם העליוני\"ם' \n'לוית\"ן' 'טו\"ב הדע\"ת' 'שכ\"ל חכמ\"ה ובינ\"ה' 'עפ\"ר חמ\"ה ולבנ\"ה', ורבים הם כהם. ודין \nהוא לחקור אחריהם כי כשתדעם 'תקש\"ר אד\"ם מלא\"ך שט\"ן' 'תקש\"ר המכשפי\"ם' 'מית\"ה \n"},{"index":16,"he":"משקר\"ת' 'תקש\"ר המתי\"ם' 'המתי\"ם קשר\"ת' 'מית\"ה משקר\"ת' 'תכלי\"ת השק\"ר בכ\"ח' 'תכלי\"ת \nשלש\"ה' 'תכלי\"ת שק\"ר וכז\"ב' 'תכלי\"ת סבו\"ב זנ\"ב הרא\"ש' 'תכלי\"ת סבו\"ב הרא\"ש זנ\"ב'. \nא' הוא הראש י' הוא הזנב, י' הוא הראש ק' הוא הזנב, ק' הוא הראש א' הוא הזנב, והנה \nאי\"ק מתגלגל חלילה וכולו ראשים, וסימנם \"כשדים שמו שלשה ראשים\" (איוב א' יז') וכולו \nזנבות, וסימנם \"ויפן זנב אל זנב\" (שופטים טו' ד') ודעם (שלשת) \"[משני] זנבות האודים \nהעשנים האלה\" (ישעיה ז' ד'), הם נרמזים על ענין שלשת היסודות שהם אחרוני המציאות \nהעליון וראשוני המציאות התחתון. ולפי זו הדרך הם ראשים למה שהורכב מהם, והם זנבות \nלמה שהתחייבו ממנו. והגלגל המתגלגל פנים ואחור לעד נאמן על זה המציאות כולו המתגלגל \nפנים ואחור. ועל כן א\"ת סודו פנים ואחור גם מלא\"ך וש\"ד והנו בא\"ש ובמי\"ם. ב\"ש \nאמונ\"ה וצד\"ק בעל\"י הפעל\"ה מלהיב\"י מעל\"ה ומט\"ה. ג\"ר קי\"ן והב\"ל בר\"א אב\"ר רב\"א \n"},{"index":17,"he":"בר\"א גבר\"א בר\"א. ד\"ק מסב\"ב לע\"ד הרי אלה ארבעתם י\"א במספרם והם ח' אותיות וגם ד' \nתיבות הרי י' אחד. והנה א\"ת ד\"ק ב\"ש ג\"ר גמו\"ל וענ\"ש ענ\"ש וגמו\"ל אלף ועשרה יו\"ד \nאלף רא\"ש הפוע\"ל מאש\"ר העול\"ם שכ\"ל הפוע\"ל העול\"ם היצ\"ר פוע\"ל כ\"ל העול\"ם פע\"ל \nהיצו\"ר עשרי\"ם ושתי\"ם אותיו\"ת עשרי\"ם ושתי\"ם אותיו\"ת פעל\"ו היצ\"ר. וכל זה הצירוף \nמועיל הרבה להשוות החכמה האלוהית. ודע כי יש נפלאות תמים דעים בדרך הצירוף של \nא'ג'ה'ז'ט'כ'מ'ס'פ'ק'ש'. ובדרך הצירוף של ב'ד'ו'ח'י'ל'נ'ע'צ'ר'ת'. כי מספר הנפרדים \nכלומר הראשונים עולה תרכ\"ה. והנה הכת\"ר, והיודע לכתר ינצל מן הכר\"ת. והרמז עליו \n\"הכרת פניהם ענתה בם\" (ישעיה ג' ט'). ונאמרו ברוח הקדש שממנה כל הרוחות. ומספר \nהזוגות כלומר האחרונים עולה תת\"ע, והכל לשו\"ן קד\"ש, דעו ברו\"ח הקד\"ש לשו\"ן הקד\"ש, \nלמדו ברו\"ח הקד\"ש אלמד לשו\"ן הקד\"ש ברו\"ח הקד\"ש ראש\"ו מרב\"ע ומשול\"ש בברי\"ת לשו\"ן \n"},{"index":18,"he":"ז\"ך שי\"ב תרע\"ו שת\"י וער\"ב שקו\"ע בטיטא שת\"י שק\"ע בער\"ב בל\"ט ער\"ב שק\"ע בשת\"י בל\"ט \n"}]}
