{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-16","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"לב בנפש כמלך במלחמה. וכבר תוכל להשיג בקלות כי הדבור משנה המחשבה והמחשבה משנה \nהדבור וזה קשור בזה ומצורף זה עם זה. רק הכתר לדבור מפני שהוא החיצוני, אבל המחשבה \nפנימית היא. והדבור מנהיג האברים אל המעשה, והמחשבה שחושב הסכל שהיא ציור עניינים \nבלתי אמצעות אותיות נחשבות אינה מחשבת אמת. והמופת על זה אמרו, אמרתי אני בלבי \nודברתי אני עם לבי, זה מופת תוריי וכמוהם אין להם חקר בכל מקום. עד שבא זה אפילו על \nהשם \"ויאמר יי אל לבו\" (בראשית ח' כא'). על דרך השאלה והמופת השכלי, הוא שהמחשבה \nהאנושית אין מקורה מקור המחשבה הבהמית, שעל דרך האמת אין ראוי ליחס לבעלי חיים שם \nמחשבה ולא שם ציור, חוץ מן החי המדבר בו כי אם בשם משותף לבד, אם תרצה ליחסו להם \nמפני שהם משיגים בהרגשות ומקבצים אותם בפנים בכח המשותף. ואם תרצה אמור שהם מדמים, \nכי יש להם דמיון מפני היותם בעלי דם. ולדעת הקוראים אותם מצירים יהיו גם כן מדברים \n"},{"index":2,"he":"לפי כחם ויהיו בעלי שני יצרים, אחר שרוצים ואינם רוצים, עם היות רוצה ולא רוצה אמתת \nהרצון ומהותו כמו שנאמר במורה. ונאמר כי הצפצוף לעוף והנביחה לכלב והנעירה לחמור \nוהציהול לסוס והקריאה לגבר, אע\"פ שהוא לזכרים שבמינו לבד, והגעיה לשור, והדומים \nלאלה כולם הן סגולות שבם יבדל קצת הבדל כל אחד ואחד מאלו המינים מחבריו, לא הבדל \nעצמי אבל הבדל סגליי. אבל הדבור לאדם הבדל עצמיי. ואמנם הדבור הפנימי, כי החיצוני \nסגליי כאחרים והפנימי הוא ציוריי והוא שכליי לא דמיוניי כבהמיי. ואמנם כל מחשב ממנו \nיצטרך להמשיך לשונו הידוע אצלו, שבו מדבר אל הדבר הנחשב המצוייר, ובו יורה המצייר \nלציור הנחשב, ובו יכחיש מה שצייר. ועם הודאת הלשון אל הציור יולד הפעל החיצוני ועם \nהכחשתו יעדר. ועל כן הממלכה לאותיות, כי הרוח והמים והאש שמהם חלקים חלשים והם \nהנקבות, ומהם חזקים והם הזכרים, משתנים בעצמם מזה לזה ותשתנה מלכותם וממשלתם גם כן \n"},{"index":3,"he":"לקצים ידועים על פי האותיות וצרופם, והכל על ידי מציאות רוח הקדש נגלה או נעלם \nבעולם ובשנה ובנפש: \nודע כי המדות תלויות ברוח הקדש להנהיגם שהוא מנהיג הכל. ועל כן נקרא ספירה אחת, \nוהוא השכל הפועל הכל שהוא שרו של עולם. והוא מלך העולם ונקרא חי העולמים כמו שאמרנו \nלמעלה. והוא הממליך תמיד העניינים אלה על אלה \"מהעדה מלכין ומהקים מלכין\" (דניאל ב' \nכא'), ומצד אחד אפשר לקראו מלאך ממש. ושמו מלאך יהו\"ה והוא מלאך ששמו יהו\"ה. והוא \nשכל המדות בידו. ומדת המלכות היא מיוחסת בשם מדת העשר, ומדת הכתר היא מדה כוללת שלש \nמעלות כלליות ואחת פרטית כללית למעלה מכולם. וזה עניינם ידוע כי החכמים ז\"ל אמרו \nמבואר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות. ואמרו כתר מלכות כבר נטלו \nדוד, ר\"ל עד סוף כל הדורות נתנה המלכות לשבט יהודה בשבועה מהשם ולמשפחת בית דוד. \nכלומר לבניו ולבני בניו עד המשיח. עם היות סוד זה גם כן, וכתר כהונה לאהרן ולבניו \n"},{"index":4,"he":"כמו כן, וכתר תורה עומד ומונח לכל מי שרוצה ליטול. והוא ענין תלמוד תורה שכל הרוצה \nללמוד ילמוד וידע כפי יכלתו, שאינו דבר מיוחד לחלקים מיוחדים מהמשפחות כמו המלכות \nוהכהנה. וגלו עוד סוד גדול מזה באומרם עוד וכתר שם טוב על גביהן. ואמרו, לא כל \nהרוצה ליטול את השם יטול, אבל בכתר תורה אמרו שכל הרוצה ליטול יטול. וסוד כתר תורה \nעשרים וששה והוא השם גם כן כ\"ו. ואמנם זה כל מי שירצה לקבלו יודיעוהו לו אבל פירושו \nיעלימוהו, שכל חכם עד שיראה שלם בטבעיו ושלם במדותיו ושלם בדבריותיו, ואחר כך \nמוסרין לו ממנו ראשי פרקים מעט מעט. ומפני היותו חכם ומבין מדעתו ישים לבו במה שקבל \nבו ויוסיף וישא ויתן במחשבתו בו. ואם מוסיף מוסיפין לו ואם פיחת פוחתין לו. ואמרו, \n\"שמא תאמר שאותם השני כתרים גדולים מכתר תורה\" לא, שהרי נאמר עליה \"בי מלכים \nימלוכו... בי שרים ישורו\" (משלי ח' טו'). ואמנם כתר שם טוב הוא שם המפורש, ועל כן \n"},{"index":5,"he":"הוא על גבי שלשת הכתרים שאין למעלה ממנו: \nואם כן אמ\"ש עם יה\"ו אשר יודיעונו פירוש השם המפורש, דין הוא להיות להם המלכות. \nוכתר שם טוב קשור בם בכל אות ואות מהשם. והנה משכב זכור אסור ומשכב נקבה מותר, אבל \nלא כל נקבה כי אם אשתו לבד, מפני היות התולדת מהם מן השווי הממוזג כראוי בשני \nשותפין שוים. אם ישוה הנולד מהם יצליח לדעת השם. וסוד אל\"ף וסוד רו\"ח על\"ה ויר\"ד, \nוסוד מ\"ם מול\"ד, וסוד מי\"ם נול\"ד, וסוד שי\"ן העלי\"ה והיריד\"ה, וסוד א\"ש צור\"ה, וסוד \nאמ\"ש מרוצ\"ה. מהיר\"ה בד\"ם צור\"ה ורצ\"ה \"הצו\"ר תמים פעלו כי כל דרכיו משפט\" (דברים \nלב' ד'). כ\"ו פעמים כ\"ו הצור מפעלים המפעלים צורות, הצו\"ר תמי\"ם פעל\"ו הנהו כת\"ר \nש\"ם טו\"ב ויורהו על שמ\"ו המפור\"ש. פעלו\"ת מי\"ם א\"ש פעלו\"ת א\"ש מי\"ם והם מצרפ\"י \nהעולמו\"ת מצרפי\"ם העולו\"ת. ונאמר 'כי כל דרכיו משפט' 'דרכי שמו כפל כי\"ט', ט\"ל עם \nט\"ל הרי ע\"ח הם של\"ש אמו\"ת. וסוד כי\"ט כוז\"ו והם שמו\"ת לא\"ש גם שמו\"ת לצור\"ה והיא \n"},{"index":6,"he":"צור\"ה שלמו\"ת צור\"ה ש\"ל האמ\"ת שלמו\"ת צור\"ה ספ\"ר ספ\"ר וספו\"ר. כי\"ט חצי שלש אמות \nחצי שלש מאות תרי\"ג מצות חצי ע\"ח ט\"ל יהו\"ה אח\"ד. אם כן אחר שתמצא חצ\"י החכמ\"ה שהוא \nמקו\"ם הנהו יהו\"ה מרובע וכן חצי כ\"ו הוא אח\"ד גם הוא די\"ן ודי\"ן והוא ני\"ן דו\"ד. על \nכן חצי גלגל עם היות גל ובו הכח הוא מגדיל הבלים. ואמנם הבל פיהם של תינוקות של בית \nרבן שעליו כל העולם עומד. שנאמר \"מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית \nאויב ומתנקם\" (תהלים ח' ג'), יורה על הזכרת השמות על פיהם. ואע\"פ שהם לא ידעו מה הם \nאומרים ההבל היוצא מפיהם מצורף עם האד הלח והקיטור היבש שעליהם הכל עומד: \nואמנם כל מדה ומדה שבמדות כשהיא נעלמת מן המעיינים בה מפני מעלתה, אינה נעלמת בעצמה \nשהרי פעלתה נצחית ואיך [תעלם]. והנה הפעלות מורות על המדות, ומי הוא זה הסכל שיחשוב \nשיתכן להיות פעל בעל שכל שלם בלתי שלם. והשלמות הניכר (במפעל) [בנפעל] אינו דומה \n"},{"index":7,"he":"לשלמות שידעו הפועל אשר פעלו בעת שפעלו. כי הפעל ידע כל מה שפעל בנפעל מראש ועד סוף \nבלא זמן, והמעיין בפעול ההוא אפשר שידע ממנו קצתו ואפשר שידע ממנו הרבה ואפשר שידע \nממנו מעט. כמו שתאמר על דרך משל שהמסתכל במהות האדם ימצא מה שימצא ממנו מצד מציאות \nעצם זה האדם. והשם שבראו לא ידע האדם מצד עצם האדם אבל ידענו מעצמו יתעלה, וכן בכל \nהנבראים כולם. והנה המדות הם עם הנבראים כמו שתאמר ארך ורחב ועמק המשותפות עם כל \nהגופים, גם ארך הזמן וקצורו הנערכים זה כנגד זה. והנה גם ארך הגופים הגלגליים ורחבם \nועמקם ומדות נמדדות, וכן בעולם השפל לכל גוף הוא מה שאמרתי לך מהמדות, שהן תארים \nודרכים נמצאים בנבראים. וכן הצבעים לכל בעל מראה וכן הריחות וכן הקולות והברקים \nוהרעמים והרעשים והכסופים והאיכויות וכל מה שמתחייב מהם לכל הדומים לאלה הדומים \nלאלה בטעמים, והכחות והרוחות כולם מדות משונות. וכמו שנבדלה מדת החסד והגבורה \n"},{"index":8,"he":"והרחמים והצדק והמשפט זו מזו, ואע\"פ שזו קשורה בזו וזו תורה על זו וזו על זו, כן \nנקשרו מדות העולם הגלגליי קצתן בקצתן, וכן נקשרו מדות העולם הארציי קצתן בקצתן. \nולפי אמונתי כי כמו שנקשרו התחתונים בעליונים כן נקשרו העליונים בתחתונים. ואע\"פ \nשיש שם הבדל בין המעלות אע\"פ שנקשר האיש באשה והאשה באיש המעלה והשולטנות והממלכה \nעליה היא לאיש לא לאשה. כי אין לאשה כי אם תקון ויפוי בעצמה למצוא חן בעיני בעלה, \nכדי שתקבל ממנו תאוותי\"ה. שהן האותיו\"ת התאויו\"ת המביאות לידי הרהו\"ר ולידי תאו\"ה. \nשהוא אות משולש מסוד שלש אמות שיורו על ש' שמספרו שלש מאות. ועם ע\"ח עולה הכל שע\"ח \nוהנו חשמ\"ל מלח\"ש המשג\"ל שמגל\"ה ג\"ל הש\"ם, הכ\"ח המשותף עם הש\"ם. והוא ספי\"ר כולל \nשני יצרי\"ם שהם שני צירי\"ם מסרי\"ם שהם מסמר\"י עפ\"ר גם מסמר\"י שכ\"ל. והם משותפים ח\"ם \nבק\"ר ק\"ר בח\"ם וימצאו במחק\"ר, כי סוד שני יצרי\"ם הוא ח\"ם וק\"ר ל\"ח ויב\"ש. וזה סוד \n"},{"index":9,"he":"נסת\"ר נודע מדרך השם המפור\"ש והמיוח\"ד שסודו ש\"ם השת\"י וש\"ם הער\"ב שסודו רו\"ח \nהקד\"ש. וסוד הראשון הוא התשמי\"ש והשני חבור אי\"ש ואש\"ה, והנה הער\"ב הוא זר\"ע, ואמנם \nהשת\"י יג' צורו\"ת. והנה שת\"י וער\"ב ארבע\"ה ק\"ר וח\"ם ל\"ח ויב\"ש. והנה זרע אישית וסוד \nזרע בר, אמור אם כן שזה\"ו סוד בראשית ברא, שתי אשת, ברי בלשון יון שתי וערב. והסוד \nכאלו תאמר שתי וערב ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כי בראשית אלהים ברא את השמים \nשוים מתגלגלים ואת הארץ לעולם עומדת בצורת\"ה שאב\"ת א\"ת ב\"ש. והאותיות כ\"ח והתיבות \nב\"ה הנה לב\"ת הא\"ש שאב\"ת בכח\"ה ש\"ל ח\"ת בכח\"ה ש\"ל זא\"ת, והרמז \"שלח נא ביד תשל\"ח\". \nוהנה כ\"ח שנ\"י יצרי\"ם כ\"ח ח\"ם וק\"ר ל\"ח ויב\"ש והנהו כ\"ח נסת\"ר. וזהו סוד המזג הטבעי \nהנקרא תולדת. ולפיכך ראוי שתדע שהבורא אינו נברא והנברא אינו הבורא, אבל הבריאה לבד \nמיוחסת לבורא שהוא בראה בנברא: \nוהנה צלם דמות תבניתו לעד על הבריאה ועל הנברא, שכך בראנו הבורא. והוא אינו דומה \n"},{"index":10,"he":"לנברא ולא הנברא דומה לו אלא מצד ההשגה השכלית. שיאמר על האדם שהוא משכיל ומבין ועל \nהשם גם כן מצד מן הצדדים. ועל כן יהיה סוד הפסוק הראשון חר\"ב שאב\"ת ברא אלהים את \nהשמים ואת הארץ. ויפורש את, כמו עם, וכן ואת כמו ועם. ויהיה זה הסוד סוד להט החרב \nהמתהפכת, המורה על התהפכות המדות על פי הכרובים, שהם המלאכים הנקראים יצרים. כי כמו \nשיש יצרים שנים באדם כך יש שנים יצרים בעולם וגם שנים יצרים בשנה. וזהו רמז אמרו \n\"שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו \nובשתים יעופף\" (ישעיה ו' ב'). וסוד בשתי\"ם בשני\"ם יצרי\"ם, וגם רמזו בש\"ם קדו\"ש יכסה \nפניו ובשם קדוש יכסה רגליו ובשם קדוש יעופף. ועל כן נאמר אחריו ענין קדושה משולשת, \n\"וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו\" (שם ג'). שש \nכנפים שש כנפים לאחד הרי ארבעה לאחד כפולים שהם שמנ\"ה לאח\"ד. וזהו סוד א'ח'ד' בעצמו \n"},{"index":11,"he":"כי ש\"ם אח\"ד לה\"ן והוא סוד לח\"ת גם הכל\"ל חמש\"ה. והנה בלח\"ת הגל\"ם מגל\"ה ש\"ם אהו\"י. \nוהנה סופו שנה נפש עולם הש\"ם וראשיהם עש\"ן, ותוכם נופל. והנה מעשה\"ו יש\"ר י\"ש יש\"ר \nהפו\"ך י\"ש הפו\"ך יש\"ר עיו\"ן לשו\"ן הקד\"ש מפרש\"ו היצ\"ר, חבר אל שלשתם אשם ותמצא ש\"ם \nהמפור\"ש א\"ש. וכן ש\"ם המפור\"ש צור\"ה שמ\"ו מפר\"ש הצור\"ה והארץ מפרשת השם. הנה כבר \nתוכל לדעת הנשאר מזה עם היות סוד השכינה זכר ונקבה. וידוע שהשלשה כתרים הם אותיות \nיה\"ו וכתר א' על גביהן שממנו התחיבו כולם. ואלה הדרכים ראוי שתדע שאין להם תכלית, \nשכל מה שתחייב לדבר אחד מהם בכל צד תוכל לעשותו, ואם תרצה להוסיף תוסיף עד אין קץ: \n \n"},{"index":12,"he":"אוצר חלק ד' שבע כפולות:\nבג\"ד כפר\"ת מתנהגות בשתי לשונות יסודן חיים ושלום חכמה ועושר חן זרע וממשלה. ב\"ב \nג\"ג ד\"ד כ\"כ פפ ר\"ר ת\"ת תבנית רך וקשה תבנית גבור וחלש. כפולות שהן תמורות, תמורת \nחיים מות תמורת שלום רע תמורת חכמה אולת תמורת עושר עוני תמורת חן כיעור תמורת זרע \nשממה תמורת ממשלה עבדות. כבר באר לנו פה גם כן אחר שהודיענו מהות שלש אמות ומדותיהן \nועניניהם ושמהם נברא הכל ואיך נברא, כי הענינים ההם הראשונים הם שרשים. ושמים וארץ \nואויר נבראו מהם, וכן חום וקור ורויה וכן ראש ובטן וגויה בעולם ובשנה ובנפש. ובאר \nואמר ענין שבע כפולות ושהם עניינים מעולים עם הרכבתם. וכן הנמצאים כך תוכל להכיר מה \nתכלית מציאות כלל כל דבר כפי מה שהוא בעולם ובשנה, כמו שתדעם בנפש. ותדע שמאמרו שהן \nתמורות סודן גלוי, שהשבעה עניינים ששם אותם יסוד לאותיות הם דברים מעולים נמצאים \nשכל העולם מתנהג בם. וזכר תחלה השרש הראשון שהוא עצם לנמצאים והוא החיים, ושם לו \n"},{"index":13,"he":"השלום שהוא אמצעי למדות ובסבתו החיים מתמידים. ושלישי לו החכמה שאם יש שם חיים \nושלום ואין שם חכמה ואין שם שלמות כראוי. ורביעי עושר והחכמה סבת מציאותו כמו שאמרו \nהחכם קונה ממון בחכמתו והסכל מפסיד ממונו בסכלותו. ואל תקשה עלי ממאמר קהלת שאמר \nוגם לא לידעים חן בענין העושר. ובחמישי בענין החן, כי הוא דבר שם על דרך הטבע \nוהמקרה, באמרו כי עת ופגע יקרה את כולם. וזה מדבר פה על דרך ההשגחה האלוהית המשערת \nהפעלות והגומלת כמשפט. והששי לעד בענין הזרע שיש ממנו טבעי ועם ההשגחה ימצא ממה \nשאינו בטבע, כענין היות יצחק נולד אחר היאוש ואחר הטבע על פי ההשגחה באברהם ובשרה. \nוהשביעי ממשלה הוא ענין כתר מלכות. והפכיהם השבעה שהם מות ורע ואולת ועוני וכיעור \nושממה ועבדות, הם דברים כולם רעים כנגד הטובים. ואפשר לומר שהראשונים קניינים \nותמורותיהם העדרים. וגם אפשר לפרש אלה ואלה על דרך נסתרים ויהיו כולם עניינים \n"},{"index":14,"he":"נרמזים על ענייני העולם הבא. ויאמר שהחיים הם חיי העולם הבא, שהאדם מרויח אותם \nבאמצעות האותיות. והשלום הוא שלום הנפש ומנוחתה, כמו שנאמר \"יבוא שלום ינוחו על \nמשכבותם\" (ישעיה נז' ב'). והחכמה היא ידיעת השם שדבק בו בחכמתו. והעושר הוא החלק \nשיש לכל איש ואיש לעולם הבא, כמו שאמרו איזה הוא עשיר השמח בחלקו. והשמחה ההיא היא \nהשמחה שנאמר עליה \"ושמחת עולם על ראשם\" (שם נא' יא'). ואין עושר גדול ממנו. והחן \nהיא ידיעת השם בשם כמו שנאמר \"ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני\" (שמות לג' יב'). וכן \nמשה אמר לשם \"הודיעני את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך\" (שם יג'). והזרע הוא ענין \nהדבר הנמצא מהנמצא ממציאות השכל הפועל שהוא שפע שהנפש מקבלו, והוא בדמות הזרע הנולד \nמן האיש והאשה. ועליו נאמר במשל גם כן \"ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך\" (דברים ל' \nיט'), שהם חיי העולם הבא. והממשלה היא שאמרו עליה איזהו גבור הכובש את יצרו. ואין \n"},{"index":15,"he":"הנבואה שורה אלא על חכם וגבור ועשיר. ואיזהו חכם הרואה את הנולד, הוא הרואה את הזרע \nשזכרנו שהוא בן שנולד. וההעדרים שהם תמורותיהן יובנו מאלה. וכשתשים מנין ב'ג'ד' \nכ'פ'ר'ת' כפול שסודו 'קטר\"ת קטר\"ת', יהיה הסוד 'שנ\"י יצרי\"ם וצורו\"ת' 'שמרי\"ם \nהאותיו\"ת' מדו\"ת לה\"ט החר\"ב וסוד ש\"ם המפור\"ש ש\"ם ר\"ך וקש\"ה 'תבני\"ת גבו\"ר וחל\"ש' \n'תבני\"ת א\"ד האו\"ר א\"ד החש\"ך' 'תבני\"ת הדבו\"ר לח\"ש' תבני\"ת הלח\"ש דבו\"ר' 'תבני\"ת \nאר\"י ושח\"ל' 'תבני\"ת רא\"ש ומ\"ח' 'תבני\"ת חמ\"ר וצור\"ה'. שבע כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' \nכנגד שבע קצות מקום שש קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום והיכל הקדש מכוון \nבאמצע. והוא נושא את כולם בחותמות. כשזכר הפאות הקדים דרום לצפון, והנה הקדים צפון \nלדרום וזה מפני שנאמר \"מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ\" (ירמיה א' יד'). וצד צפון \nפתוח ומשם רוחות ושדין ולילין ומזיקין באים לעולם. וחתמו הקב\"ה אחרון לכל, כדמות \n"},{"index":16,"he":"האדם שהוא אחרון לכל. ומשער צפון בא לעולם וממנו יוצא. וכתיב בפרקי דר' אליעזר \nהגדול מפני מה צד צפון פתוח מכל הרוחות, מפני שעזבו הקב\"ה לצרוף בו את הבריות. וכל \nמי שיבא ויתפאר ויאמר שהוא אלוה, יאמר לו אם כן סתום זה הפתוח וגם אני אודך כי \nתושיע לך ימינך. זה ענין לשונו, והנה נאמר ברמז \"צרור עון אפרים צפונה חטאתו\" (הושע \nיג' יב'). והיודע סוד הקרבנות ושהמזבח בצפון וכן השולחן בצפון ומנורה בדרום, ושהלב \nנוטה מעט מן האמצע אל הצפון ועל כן תפלין ביד כהה, ושם מדת הדין במדרגות. ויודע \"כי \nשם חלקת מחקק ספון\" (דברים לג' כא'). ויודע סוד \"הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי\" \n(דברים לב' לד'), ונאמר \"ואת הצפוני ארחיק מעליכם\" (יואל ב'כ'). ויודע שהאדם נברא \nמן התאוה, והנפש הצומחת שורה בכבד. והכבד יורד תמיד והקל עולה ואשר אינו כבד ולא קל \nהוא הסובב תמיד. ידע בקלות הנטיה הצפונית מה עניינה ויכיר שברוח הצפונית שוכן כח \n"},{"index":17,"he":"המדמה וברוח הדרומית שוכן כח הדברי, והשכל שמכה לשניהם מכה תחלה לדברי וישפיע \nבאמצעותו למדמה כדמות האור הנכנס בחור ומכה ניצוצו בספל מים ומאיר בו הרבה וממנו \nמתפשת ועולה לקרקעית הגג של הבית ומוליד בו אור מתדמה לאור המכה במים. וכן השפע \nהשכלי מכה בדברי ועובר אל הדמיוני, וזה הוא כדמות הקשת הנראת בענן. וכך אמר יחזקאל \n\"כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי\" \n(יחזקאל א' כח'). ואמר הרב \"במורה\" וכבוד יי אינו יי. ועוד אמר שם חמר הקשת ואמתתו \nומהותו ידוע, והוא שבריאתו מניצוצי השמש בהכותם בענן, כמו שנאמר לפנים במקומו בט' \nשל עדן בעיבור הנקבות. ואומרו היכל הקדש מכוון באמצע והוא נושא את כולן, יורה על \nהיות בית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. וכך כתוב בארבע מחנות שכינה \nשאמר שם ושכינת אל באמצע, שראשי תיבותיהם אמ\"ש וסופי תיבותיהם עת\"ה ותוכי תיבותיהם \n"},{"index":18,"he":"כנו\"י נבח\"ר, נכו\"ן ביר\"ח. וסודם את\"ה שמ\"ע שמ\"ו, את\"ה שמ\"ע ספר\"ו על דרך ספור, \nוסוד מספרם החקים וגם מחנה הלוים בדגלים יורה על היכל זה ועל מהותו, וסודו אדנ\"י \nהקד\"ש והוא הכנוי הנזכר הנבחר והוא המחז\"ה גם הוא חז\"ן כלומר שליח צבור. וההיכל \nמקום הוא, ועם היות שכינה בכל מקום ייחסוה אל המערב, ואמרו שכינה במערב. ויורה על \nזה סוד קשר של תפילין של ראש שהוא במערבו של ראש, כי השתים הארבעה על המח שהוא \n"}]}
