{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-18","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":18,"title":"קטע 18","hebrewTitle":"קטע 18","segments":[{"index":1,"he":"המזלות בסבובם טא\"ק אש שב\"ג עפר תמ\"ד רוח סע\"ד מים. ועוד נאמר לפי התקופות, תקופת \nניסן מתחלת ונמשכת ונשלמת בג' חדשים, והם אלה כולם, נ'יסן א'ייר ס'יון נא\"ס כנגד \nטש\"ת ט'לה ש'ור ת'אומים וכן כולם. תא\"א כנגד סא\"ב, תמ\"כ כנגד מע\"ק, טש\"א כנגד גד\"ד. \nובשיתופם עם הכוכבים הם כך, א\"ח שמ\"נ תב\"כ ס\"ל גד\"ש קד\"צ טע\"ם וסדר מהלך הכוכבים \nזהו וחילופן כ'צ'נ'ש' ח'ל'ם' ראשי לילות, ח'ל'ם' כ'צ'נ'ש' ראשי ימים, ח'נ'כ'ל' \nש'צ'ם' מהלכן המתגלגל. והידים עושות והרגלים הולכות והכליות יועצות, טחול שוחק כבד \nכועס מרה משלכת בו טפה ומישבתו, המסס מקבל המזון קיבה מקפה קרקבן מעכל, ובאלה תדין \nבכל מה שהוא ממינם. וידוע כי הראות והשמע והריח והדבור והטעם והמשוש הם בשערים. כי \nהשיחה היא הדבור והוא בפה כמו כן. והמעשה עם אבריו זכרנו אבריהם והאלכסונין ידועין. \nועמוד בין מזרח למערב ופניך שים כנגד המזרח ועיין בו' קצוות ומיד תכיר מהם הגבולים \n"},{"index":2,"he":"כולם לפי השיעור והמחשבה. ואם תראה המזלות ותכיר מהלכם או ז' כוכבים לפי סדרם תבין \nהגבולים כאשר הם. ודע כי אחר שהשלים המחבר ספר היצירה כל מה שחפץ להגיד בו בכלל \nובפרט, חזר וייחד פרק ו' ואמר בו בכלל, (מ\"א) שלשה אבות ותולדותיהן ושבעה כובשין \nוצבאותיהן ושנים עשר גבולי אלכסונין, וראיה לדבר עדים נאמנים עולם שנה ונפש. וידוע \nכי עולם ושנה מעידים על הייחוד תמיד ועל פעלותיו יתעלה, ואמנם עדות הנפש אי אפשר \nמבלתי התורה. ועל זה נרמז באמרו \"עדות יי נאמנה מחכימת פתי\". ועל כן היו לחות העדת \nלחת הברית, עד שתעיד הנפש מה שמעידין העולם והשנה. \"כי על פי שני עדים יקום דבר או \nפי שלשה עדים\". וכן \"על פי שנים עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד\". אם לא יסכימו \nשני העדים שהם העולם והשנה על מיתתו לא יומת, והבן זה. וחזר ואמר, חק עשרה והם \nספירות י' ושלשה ושבעה ושנים עשר והם כ\"ב אותיות, ופקידין בתלי וגלגל ולב. שלשה, אש \n"},{"index":3,"he":"ומים ורוח, אש למעלה ומים למטה ורוח חק מכריע בנתים, וסימן לדבר האש נושא את המים. \nשלש אמות אמ\"ש, מ\"ם דוממת שי\"ן שורקת אל\"ף רוח חק מכריע בנתים. (מ\"ב) תלי בעולם \nכמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה. גם כל חפץ זה לעומת זה \nעשה האלהים. טוב לעומת רע ורע לעומת טוב, טוב מטוב ורע מרע, הטוב מבחין את הרע והרע \nמבחין את הטוב, טובה גנוזה לטובים ורעה שמורה לרעים. (מ\"ג) שלשה כל אחד לבדו עומד, \nשבעה חלוקין שלשה מול שלשה ואחד מכריע בנתים. י\"ב עומדים במלחמה ג' אוהבים וג' \nשונאים וג' מחיים וג' ממיתים, ואל מלך נאמן מושל בכולם. אחד על גבי ג' זהו רוח הקדש \nשהוא על ג' אבות ג' על גבי ז' הם האבות על הכובשים וז' על גבי י\"ב הכובשים על \nגבולם, וכולם אדוקין ז\"ה ב' ז\"ה. ואחר שהשלים פה כל הספר חזר וייחס המעלה של זה \nהפעל לשרש הראשון של כל אומתינו. והוא [אברהם אבינו]. ואמר, (מ\"ד) וכיון שצפה אברהם \n"},{"index":4,"he":"אבינו והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצירף ויצר ועלתה בידו, [אז] נגלה עליו אדון \nהכל וקראו אוהבי ושמו בנו, וכרת לו ברית לו ולזרעו אחריו, והאמין ביי ויחשבה לו \nצדקה. כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והיא ברית מילה, ובין עשר אצבעות ידיו והיא \nברית לשון, וקשר כ\"ב אותיות בלשונו. והמקום גלה לו את סודו משכן במים דלקן באש רעשן \nברוח בערן בשבעה כוכבים נהגן בשנים עשר מזלות. ואמר בסוף, הדין ספר יצירה דאברהם \nאבינו כל דצפי ביה לית שיעורא לחכמתיה. אין צריך לפרש זה הענין האחרון, שכבר נאמרו \nבו דברים מעולים ומספיקין לפי העניין ולפי המעיין בחכמות בהשגחה שלמה. אלא שראוי \nשתדע שמאמר, נגלה עליו אדון הכל, אחר הפעלות שפעל שיורה באמת שהפעל הביאו לידי \nהנבואה הידועה לאברהם: \nהנ\"ה כב\"ר נשל\"ם עני\"ן ספ\"ר היציר\"ה: \nועם היותי מדלג בו מעניין לעניין לא כונתי בו כי אם לתועלת, אע\"פ שהארכתי ושמתי קצת \n"},{"index":5,"he":"סדריו מפני שלא כונתי לפרשו כשאר המפרשים אבל הקדמתי כדי לאמת בו מה שחברתי אליו. \nוהנני חוזר עתה לדבר במה שייעדתי לך מענין השלמת החלק הששי של אוצר. והוא שאבאר בו \nהממשלות והמלחמות והנצחונות. ואומר כי שם הממשלה נופל על כל מי שימשול בזולתו. ואם \nכן כל מלך הוא מושל, אבל לא כל מושל מלך. והפך הממשלה עבדות, ושני מאמרים מצטרפים \nהם עבד ואדון. והממשלה יש ממנה חזקה וקשה ויש ממנה רפה ורכה. ואמנם תורה על עוצם \nהיכולת בדבר ועל חולשתו. ואעפ\"כ ממשלה היא, והראשונה למציאות זה האדם הנולד בשעה \nשיוצא לאויר העולם לפי הכלל האנושי, הוא שנופל תחת אמו והיא מושלת עליו ממשלת \nרחמנות. עד שיראה לרואים כי הדבר להפך והיא אצלו כשפחה, וכל כונתה לגדלו, ואין זה \nהדבר אמת. אבל השם יתעלה שמנהיג הכל הטביע בלב אם הילד טבע מדת חסד ורחמים, והמרחם \nדרכו לפחד תמיד על מי שמקבל שפע מטובו שמא ינזק. ועל כן בהיות המושל רחמני והמקבלים \n"},{"index":6,"he":"טובו ראויים לרחמנות תקרא הממשלה ממשלת רחמים. ואם המושל רחמני והמקבלים טובו רבים, \nויש מהם שאינם ראויים לקבל ממנו מה שבידו יכולת לעשות להם מן הטוב, והוא חומל עליהם \nיותר מן השיעור, עד שיעבור גבול גדול מן הדין, הנה רחמנותו עליהם סבת אכזריותם, ואם \nכן גם היא אכזריות גמורה. ומכאן התחייבו המלחמות. וראוי להלחם האדם המושל עם עצמו, \nעד שתכון ממשלתו לעצמו ולאחרים. כי בעת הנהיגו ממשלתו כפי הראוי לו וכפי המקבלים \nתתקיים ממשלתו. והמלחמה יש לה סבות רבות, והקנאה סבה גדולה למציאותה, והתאוה חברתה, \nוהכבוד סבה יותר גדולה מכולן, ויותר נמצא מחבריו. והקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את \nהאדם מן העולם. ואמנם הכבוד הוא מעולה במקומו, כמו שתאמר אין ראוי לאיש נכבד שיעשה \nמעשים שבעבורם יתבזה בעיני הפתאים, כי אם בדרכי השם ולכבוד השם בלבד. כענין דוד \nלפני הארון ורבים כמוהו. וכן התאוה דין הוא שיתאוה אדם ללכת בדרכים טובים, וכן \n"},{"index":7,"he":"הקנאה קנאת סופרים תרבה חכמה, והנצחון יבחן לפי כח המושלים. ועל כן אמרו הנוצח ברע \nהוא הניצוח. ואמר קהלת \"אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנך\" (קהלת י' ד'). ודע \nשכל התורה מספרת מה הוא ראוי לעשות מאלה הממשלות והמלחמות והנצחונות. ואל תחשוב \nשכונה להודיענו האנושיות לבד, אבל הודיעתנו נפלאות באנושיות ובאלוהיות. והשם באר \nשהמשיל השמש והירח והכוכבים על היום והלילה ועל המתחייב מהם, ובאר שהמשיל את האדם \nעל כל העולם השפל. באמרו \"וירדו\" \"ורדו\" \"ומוראכם וחתכם\", והורה שהמשיל הזכר על \nהנקבה, באמרו \"וכבשוה\" \"ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך\". והממשלות שבתורה ידועות \nלכל, וכן המלחמות עם האויבים וכן הנצחונות. וכבר יבא לפני בשני חלקים הבאים זה הדבר \nיותר מבואר והשתכל בכל ותבין הכל: \n \n"},{"index":8,"he":"אוצר חלק ז' יכלול:\nכללי המדות האנושיות הנחלקות לטבעיות ולנפשיות ולשכליות. ודע כי ג' חלקים הם מאלה \nשהם קשורים זה בזה, והם הו' והז' והח'. ועל כן בא מקצת מה שצריך לזה בזה. ואתה עורר \nשכלך על כולם ותבין מכללם תכלית כונתי בהם בע\"ה. המדות האנושיות רבות מאד ואע\"פ \nשנזכרו למעלה מסודרים ברמזי ספר תקון המדות ונספרו עשרים, כי שם נלקחו על דרך כלל, \nומי יוכל לספור פרטיהם. שהנה כבר נודע שאפילו מדה אחת מהן תחלק לכמה אלפים חלקים \nלפי האישים הנושאים אותה ולפי מה שהוא מוכן להראות המדה בו. כמדת הכעס על דרך משל, \nשיש מי שכועס בטבע חזק מאד, עם שיהרוג בקלות. ואפילו אם ציורו שכבר יהרג מפני הרגו, \nכי המשכי טבעו החזק והחום הטבעי עם חוזק הרתיחה סבת הרציחה לו ולזולתו. ויחסר זה \nהכח הטבעי מאנשים אחרים גם כן בטבע, שאין דם לבם וכבדם רותח כל כך כמי שהורג אוהבו \nבכעסו, עם ציירו שינצל הוא. ויחסר זה עד שימצא איש קר נוח לגמרי עד שהוא פלא איך \n"},{"index":9,"he":"הוא חי שלא ירגיש לקללתו ולא להכאתו והוא קרוב למת שאינו מרגיש כלל. ומן המדה האחת \nתלקח ראיה על כל מדה ומדה מן המדות הטבעיות. ודע כי המדות מעוררות אותן מחוץ, אלא \nשיש מי שהוא קל להפעל ויש מי שהוא קשה להפעל ויש מי שהוא בינוני, והנטיות רבות בין \nשתי הקצוות, זו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן. וזה הענין יורה לך דרך כל הטבעים כולם. \nועיין במראים ותראה שהלבן והשחור שני הפכים, ואין ביניהם בינוני אחד ידוע, אבל \nרבים. ואמנם שתי הקצוות האלה כך מפני שהשחור הגיע עד תכלית הצבעים מצד אחד, והוא \nשאי אפשר להסיר ממנו שחרותו ולתת בו צבע אחר זולתו. וזה הפך מן הלבן שהלבן הוא עם \nלבנותו מוכן לקבל כל הצבעים איזה צבע שיזדמן הנה יקבלהו. ועל כן שמו השחרורית \nוהלבנונית שתי קצוות הפכיות, והנטיות באמצעיות אשר ביניהם. וכן נאמר מן החום והקור \nכי האש בתכלית החמימות והשלג בתכלית הקרירות והם שתי קצוות. וכבר שמו זה בגוף המים, \n"},{"index":10,"he":"מפני שמקבל הקצוות השתים, ואמרו כי הרותחים המסלדים הם בקצה האחד, והקרים בקצה \nהשני, והפושרים אמצעי ביניהן, והם בין החמים והקרים. ואלה האמצעים גם כן בנטיות \nרבות: \nוככה יקרה לריחות וכן לקולות וכן לטעמים וכן ללחים וליבשים שהם הממוששים. כי אלה \nהנזכרים הם המושגים בחמשת החושים, והמדות הטבעיות באדם תהיינה לפי המזגים הפנימיים. \nשכבר הסכים כל חכם וחכם וידע זה אחר ההסכמה בחקרו הדברים כראוי. כי מדות הנפש \nנמשכות אחר מזגי הגוף. ואמנם זה בטבעיות, אבל המדות הנפשיות ר\"ל במדת הנדיבות \nוהדומים לה כבר יש שם דבר שיגבירנה ויש שם דבר שיחלישנה, עם היות מדת הגבורה והפכה \nמן המדות הטבעיות במדת התאוה והדומים לה, ר\"ל כי מדת הנדיבות שהיא מדה נפשית צריכה \nאל מדת הגבורה שהיא טבעית להגבירה. וצריכה עוד אל דבר אחר מחוץ שיניענה והוא ההרגל. \nכי ההרגל על כל דבר שלטון. וזה הענין ההרגלי עניינו ידוע, שלפי מה שיהיו האישים \n"},{"index":11,"he":"שאדם שוכן עמם ומתמיד עמהם, כלומר אנשי ארצו שיש לו משא ומתן עמם. וקרוביו יותר \nושכניו יותר ובני ביתו יותר ויותר, יהיה ההרגל של הנדיב, שאם הוא נדיב לפי טבעו ר\"ל \nשטבעיו זכים וגבוהים וטובים יוסיף לו ההרגל הרב עם הנדיבים ויגבר ענין נדיבותו. \nומפני שענין זה הנקרא נדיבות הוא ענין שפע יוצא ומתפשט על המקבלים, יוסיף ויגבירה \nעוד עם מדת הרחמנות, ויוסיף עוד עם מציאות היכולת החזק והוא רוב העשר ורוב הרווח \nומיעוט הצורך להוציאה כי אם על דרך נדיבות. והנה כאשר הוסיף עם הסבות הנזכרות ועם \nהעוזרים הנזכרים ודומיהן כן יחסר עניינו בחסרון העניינים הנזכרים. כי אינו דומה מי \nשיש לו פת בסלו למי שאין לו. שהרי יש מי שרוצה ואין לו, ויש מי שרוצה ויש לו ועושה, \nויש מי שאינו רוצה ויש לו, ויש מי שאינו רוצה ואין לו. ואחד מאלה הארבעה יעשה לבדו, \nוהשלשה לא יעשו צדקה לעולם, השנים מפני מניעת הרצון, והאחד מפני היכולת. והרצון, גם \n"},{"index":12,"he":"כן היכולת מונעתו בשנים, מפני שהיכולת סבה גדולה לגלוי הנדיבות. כי מבלתי היכולת \nיעלם ענין הנדיבות מן הנדיב, ויאמר עליו בהיותו בלתי פועל מפני המניעה של היכולת \nשהוא נדיב בכח קרוב. ו\"לא יקרא לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע\" (ישעיה לב' ה'), לא \nבכח קרוב ולא בכח רחוק. גם לא יאמר עליו נמנע לגמרי משובו נדיב, אך קרוב לנמנע, \nוקורין אותו אפשר רחוק מאד. ואמנם מה שיוסיף או יגרע הרבה בחזקה בענין המדות \nהטבעיות והנפשיות, יהיה על פי המדות השכליות. ר\"ל במדת החכמה והתבונה והדעת והדומים \nלהן, אשר כולם הם כחות שהנשמה מקבלת אותם מחוץ מן הגופים. חוץ מהשכליות שצריכות אל \nשכל פועל להניעם, ובהיות המדה הנפשית גוברת על הטבעית תנהיגנה לפי כחה ותמשיכנה אל \nדרכה כפי מה שהיא. ואמנם עם גבורת השכלית על הנפשית והטבעית תהיינה כל מדות האדם \nבתכלית השלימות. ובעל המדות הזה הוא שראוי שיקרא שלם במדותיו, והוא האיש המוכן עם \n"},{"index":13,"he":"חכמתו בכח קרוב להיותו שלם בדבריותיו, והוא שראוי להודיע לו עם היותו חכם ומבין \nמדעתו ראשי הפרקים. ואם ישלימם הוא יגיע למדרגת הנבואה באמצעות ידיעת הראשים ההם: \nוזו הדרך הנזכרת האנושית הנה התחייבה מתנועות הגלגלים. והשמש עד אחד נאמן במהלכו על \nזה בשנתו, והירח עד שני נאמן בדרכו על זה בחדשו, ר\"ל מצד התנועות ונטיותיהן שהם \nמחפשים בקצוות ומשוים הזמנים באמצע כשמש בניסן ובתשרי וכירח בחצי החדש שיש לו י\"ה \nימים והוא מלא. וזה יורה על המזג השוה שהוא השלם והמלא. וכן כל המדות ראוי לחכם \nלשקלם כולם עד שיכיר בם שתי הקצוות. ואחר כך ראוי שידבק באמצעית שהיא השלימה מכולן, \nוהיא מורה על שלימות הגוף והנפש. כי הגוף הוא כדמות הקצה האחד והנפש כדמות הקצה \nהשני, ואם יטה אל המדות הגופניות יהיה כולו כגוף וישכח הנפש. ועל כן השכליות \nמכריעות בנתים ומחפשות הכל ואז נותנות לכל דבר חקו לגוף הראוי לו משלם ולנפש הראוי \n"},{"index":14,"he":"לה משלם ועל זה אמר שלמה \"טוב אשר תאחז בזה וגם מזה על תנח ידך\" (קהלת ז' יח'). ועל \nזה אמר כן, \"אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם ואל תרשע הרבה ואל תהי סכל \nלמה תמות בלא עתך\" (קהלת ז' טז').שם הצדק והחכמה קצה אחד והוא הנפשיי. ועם כל זה \nגינה רבויו ואמר שזה מביא לידי שממה. ושם הרשע והסכלות קצה אחר והוא הגופיי. והנה \nהרשע ברבויו לבד והסכלות לבד בכולו. ואמר שהם סבת המות בלא זמן הראוי והוא המות \nהנצחי, שאין לאדם עת למות בו אלא אם הוא גורם זה לעצמו. שעל כן אמר בלא עתך ולא אמר \nבלא עת לבד. ודע שאין לאדם בעולם מלחמה חזקה מזו, והוא שאמרנו עליה לב בנפש כמלך \nבמלחמה. והמשל על זו הדרך הנזכרת בכחותיו הטבעיות והנפשיות והשכליות להנהיגם כולם \nעל פי התורה אשר יורוך, שהגידתנו באיזה דרך נלך בם. הוא המושל החזק הגבור הכובש את \nיצרו לשמור תורה, ושומר תורה אשרהו. והוא הנלחם מלחמות יי, ויקרא איש מלחמה. כמו \n"},{"index":15,"he":"שנאמר בסוף הספר בסוד חותם בתוך חותם. והוא הנוצח תמיד ויתחייב מנצחונו שיחייה חיים \nנצחים מדה כנגד מדה, שאם כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה. וכבר דברו הקדמונים \nבמדת דברים מעולים, רק דרכנו אנחנו פה בזה הענין, הוא מפני שאנחנו כווננו בדברינו \nאלה להודיע למי שרוצה לדעת ספר יצירה כראוי כדי שיתנבא בו הכרח שלמות המדות כולן, \nשאין ראוי ללמד מעשה בראשית וכל שכן מעשה מרכבה שהן חכמות הטבע וחכמות האלוהות אלא \nלמי שכבר חקק וחצב וצרף ויצר יראת שמים שלמה בנפשו: \n \n"},{"index":16,"he":"אוצר חלק ח' נדבר:\nבו בענין ההנהגות וההשגחות הארציות והשמימיות והאלוהיות, ואצטרך תחלה לדבר במדות \nההנהגה וההשגחה ועל איזה ענין מורים שני השמות האלה. ואומר שכבר נודע שאין הנהגה \nבלא מנהיג ואין השגחה בלא משגיח. וענין ההנהגה אע\"פ שנופל על מי שמנהיג דבר חי \nונופל על מי שמנהיג בעל שכל בכח. יותר ראוי להפיל מלת הנהגה על בעל שכל בכח מן \nהאחרים. אבל מלת מנהיג גם כן אין ראוי שיאמר על דרך האמת, כי אם על מי שיש בין \nהמנהיג והנהוג הבדל כהבדל הנמצא בין רועה הצאן עם היות הצאן אדם כאמרו, \"ואתנה צאני \nצאן מרעיתי אדם אתם\" (יחזקאל לד' יב'), אתם אדם לא הגוים אדם. ונאמר \"רועה ישראל \nהאזינה נהג בצאן יוסף\" (תהלים פ' ב'). והנה הנביאים כולם ממשילים בני אדם ההמונים \nלצאן, עד שזכריה מבאר ואומר \"וארעה את צאן ההריגה\" (זכריה יא' ז'). והנה קרואים \nהחכמים בשם רועים מפני שקראו המתנהגים במשליהם בשם צאן. והשם אמר \"כבקרת רעה עדרו \n"},{"index":17,"he":"ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני\" (יחזקאל לד' יב'). ולפי משלי הנביאים \nכולם מיחסת התורה את החכמים והנביאים בשם רועים. ואין צריך להזכיר המקומות בזה כי \nהם רבים וכולם ידועים. ואמנם אמרו \"ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג \nאת הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה\" (שמות ג' א'), יהיה לך לעד נאמן על כולם \nשהוא מקום מתן תורה. והנה מנהיג הספינה אע\"פ שאינה חיה יקרא מנהיג. וההנהגה אם כן \nתורה על הנוהג והנהוג, והמינהג הוא הרגל מתמיד במה שהורגלו בו המתנהגים, והמחדש \nהמינהג ההוא יקרא מנהיג. וגם המכריח ללכת בדרך שמירתו גם הוא מנהיג. ומנהיגי בני \nאדם הם שני מינים, האחד הוא המנהיג כל המתנהגים על פיו בהנהגה מעידה על סדר נערך על \nתקון הגופים. והאחר הוא המנהיג כל המתנהגים תחתיו על סדר תקון הנפשות. והראשון מורה \nעל מלך שבו די לתקון הקבוץ האנושי. והשני מורה על נביא או על חכם באמתות מהות הנפש. \n"},{"index":18,"he":"ואמנם השלמות בזאת ההנהגה היא בהיות שני העניינים הנזכרים מתקבצים באיש אחד כגון \nדוד או שלמה, או במציאות שנים שתהיינה שתי הכוונות בהם שוות: \nוידוע כי אחר שהודעתיך אמתת ההנהגה על מה היא נופלת קל עליך להבין מהות ההשגחה. כי \nאין השגחה בלא מנהיג אבל אפשר היות מנהיג בלתי משגיח. והסדר הנכון הנמצא בין \nהמושגחים יורה על שלמות המשגיח והמושגח וההשגחה בכל זמן ובכל מקום. וענין ההשגחה \nהוא עיון והשתכלות במה שיסודר עד שיהיה מסודר כראוי. ותחילת כל השגחה שבאה מבעל שכל \nמשותפת עם ההנהגה בעולם הארציי, הוא שישגיח המנהיג בעצמו ויתן לו בכל דבר ודבר החוק \nהראוי לו, כפי מה שהוא החלק הראוי לגופו ינהיגנו בהשגחה נפשית. והחלק הראוי לשכלו \nינהיגנו בהשגחה שכלית. ובחלקו השכלי יסדר הנפשי והגשמי ויושלם. ואחר שישלים עצמו \n"}]}
