{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-2","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":2,"title":"קטע 2","hebrewTitle":"קטע 2","segments":[{"index":1,"he":"כל הדבור בעבור צירוף הלשונות והדבורים המורכבים מאותיות בכל תיבה ותיבה ומפני שהוא \nראשית היצור כולו, ובו יורכבו והורכבו כל המרכבות כולן מסוף העולם ועד סופו: \nועם היותי בלתי מזהירך על קבלה זאת שידעתי בך שכבר קבלת בשלמות והיא אתך ידועה \nבפועל ומתפעלת ממך בכח קרוב אל הפועל, ואם כן אינך צריך אזהרה עליה. עוד היה אצלי \nלהעירך עליה כדי שתשתדל בפעלתה עד שתוציא מה שבידך בכח אל פעל שלם ויהיה אצלך כדמות \nהנעה והערה ואצל זולתך תהיה אזהרה. וידוע שעם היות בדרך זו קושיות רבות בענינים \nכולם או ברובם אינה פחותה אצל הכל יותר מן הדרשות שנאמר עליהם, אין משיבין על הדרש. \nולא מן ההגדות שנאמר בם אין מקשים באגדה. ולא המשלים והחידות העמוקות שדי בהן בשמוע \nהלמוד עליהן זה הדבר משל הוא או חידה. ואל תחשוב שאני חושב שהם דרכים שווים למה \nשזכרתי ואמרתי שאין זה פחות מהם כי זה ערכתיו לפי דעת השומעם. אבל אני אין דמיון \n"},{"index":2,"he":"מעלה ביניהם אצלי מפני שאלה הענינים בם יתגלו כל סתרי המציאות וכל סתרי התורות מה \nשאין כן בשאר חכמות. ועל זאת החכמה האלהית המנבאה את האדם אמר שלמה בסוף משליו \nבאלפא ביתא ד\"אשת חיל מי ימצא\", \"רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה\". ואע\"פ שאני \nיודע שזה שאמרתי ואומר עוד על סוד הספירות ועל דרכיהן ועל כל הדומה להם יכחישוהו \nרוב החכמים מפני שלא קבלו דבר מדברינו אלא בזה הענין כפי הראוי, אבל שאר העם המדבר \nאתם בדבר מזה המין גדול או קטן, הוא אצלי כמרקד בין הצלמים וכמנגן בין המתים. ואיך \nיתכן לדבר בזה עם מי שאינו מכיר אותיות אחר שרוב מכיריהם יכחישו כל דרכיהם אלה או \nרובם: \nואחר זה אומר עוד כי מה שתלה החכם הברית המיוחדת בשני אברים שהאחד מוליד גופים \nוהאחר מחדש נפשות, במאמרו וברית יחיד מכוונת באמצע במלת הלשון ובמלת המעור. ולא \nחלקן לשתי בריתות עשה זה מפני שידע דהא בהא תליא, באמרם בכיוצא בזה אם אין חכמה אין \n"},{"index":3,"he":"בינה ואם אין בינה אין חכמה, דהא בההא תליא. כי בחכמה מציאות הבינה והבינה מגדלת \nהחכמה ובה קיומה. וגם התיחסה הערלה אל שפתים, ערל שפתים. ואל האזנים כי ערלה אזנם \nמלשמוע. ואל הלב ואל הבשר, ערלי לב וערלי בשר. ונאמר \"כי כל הגוים ערלים וכל בית \nישראל ערלי לב\" (ירמיה ט' כה'). אם כן המילה הזאת ובריתה לא תתקיים עד שיהיו ארבעה \nאברים אלה ואטום מלדבר בלשון הקדש. ואחריה פתיחת הלב בתנועת קבלת הבנת המושכלות, כי \nזו היא כריתת ברית מילתו. ולא ישוטט במחשבתו בלבו כי אם בספירות השם ובספריו ואז \nיתכן שתושג הכוונה הראויה בהמצאתו באמת: \nואמרי זה בספירות שיעיין בם וידע כי הראוי למנות אותם במנין שלם קיים והוא בהיותם \nעשר ספירות ולא תשע גם עשר ולא אחת עשרה. מפני שתשע ספירות נמנות ג'ג'ג' וכולם \nמתדמים ונמנות ב'ג'ד' ואין זו דומה לזו. ונמנות א'ד'ד' והשתים מתדמות, ונמנות \nא'ב'ו' והם בלתי דומות. וכן א'ג'ה' בלתי דומות, אבל ב'ב'ה' הן דומות כמו ד'ד'א' \n"},{"index":4,"he":"בשתי אותיותיהן, וכן א'א'ז'. והנה אלה הם ז' ספירות לבד ויתחייב מצירוף א'ב'ו' \nבהכרח ו' תיבות וכלל מספריהם ו' פעמים ט' והיא המד\"ה הראשונה ושמה מט\"ה. ומצורף מטה \nהו\"ד כי \"הו\"ד והד\"ר לבושה ותורת חס\"ד על לשונה\". מפני שהיא טוה הדם ומכינה אותו \nלקבל השזירה והפתול והבשול והלבון והצבעים והאריגה. כי הוא החוטים והגידים והמוחים \nוהליחות כולם בכח, ובמדה ההיא יוצאים לפועל להיות כל אחד במקומו כפי מה שהוא לפי \nהראוי לו בשלמות ובתמימות. והשניה היא א'ג'ה' ויתחייבו מצירופה ג\"כ ו' תיבות הרי \nט\"ו עם ט\"ו לפי הרמז הנזכר במספר הראשון. והנה מספרם מטה, הנה מט\"ה מט\"ה בשניהם \nוכללם חצ\"י ויצא מן ט\"ו ט\"ו והם ו' פעמים ח\"י והאותיות האלה הם מחיי\"ם ללח\"ם שהוא \nדומ\"ם ח\"י. ועליהם נסתם כ\"ח למו\"ד. ועל כן הי\"ה לבו\"ן ויקרא מנהי\"ג (..) על עג\"לה \nשקראוה מנהי\"ג ובידו ח\"ק ידוע ותחתיו דם החולות שהוא דם הזנב: \nועוד ב'ג'ד' הינו ט\"ו עם ט\"ו כמו באחדים. חברם ותמצא כאלה ד\"ק נ\"ח מ\"ה. והנה נברא \n"},{"index":5,"he":"אדם בצל\"ם בזה הסוד בשלשה שמות השם והוא כולל העול\"ם כולו והוא המין הנחמד מכל \nהמינים ר\"ל ממין בני אדם וסודו אור. ורמזו \"ויאמר אלהים יהי או\"ר ויהי או\"ר\" חברם \nותמצא זמן מיני דמיון זמן. ואמנם סוד יה\"י הוא כ\"ה, וסוד ויה\"י הוא וכ\"ה ורמזם ויפן \nכ\"ה וכ\"ה. וסוד ויפ\"ן חכמ\"ה ובינ\"ה שהם מנהיגי חמ\"ה ולבנ\"ה והכל יו\"ם שהוא כל\"ו שבת \nליהו\"ה. ובאמת כי הוא תלוי בכ\"ח יהו\"ה והיודעו יקדש כי בידיעתו יקדש את השם. ועל כן \nנאמר \"ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה\". ובע\"ה בסוד זה אגיד לך נפלאות במקומו \nשתשמח בהם הרבה אחר שתקבל הקדמותיו. ואולם א'ד'ד' יולידו ג' תיבות והם כ\"ז וכן \nא'א'ז' והנה נ\"ד וכן ב'ב'ה' והנה פ\"א אבל ג'ג'ג' אינו מקבל צירוף והנה ט' והכל \nט'ט'ע\"ב וסודו אד\"ם אד\"ם, דם בדם. והראשונים לבדם בצל\"ם, אם כן נולד ממספר כל צרופם \nאד\"ם בצל\"ם אד\"ם. כי אדם, אדם מוליד וזה ידוע. וכשאמר עשר ולא תשע מפני שתשע ספירות \n"},{"index":6,"he":"מחוברות כפי סדרם מספרם אדם. והנם ט' פעמים ה' גם ג' פעמים י\"ה והם שוים לאמרך ה' \nפעמים ט' גם י\"ה פעמים ג' וסימנם \"הי\"ה הי\"ה דבר יי\" אימתי בתקופת תמוז כאמרו \n\"ברביע\"י בחמש\"ה לחדש\" וסימנם ד\"ה והיינו ט' ואמרו \"בשלשים שנה\" סודו י\"ה י\"ה. והנה \nתקופת תשרי עושה תמיד בסימן ג\"ט והנה הוא סימן ספר כריתות ג\"ט פיטורין ונקרא אגרת: \nואם ידעת מה שאמרו בענין המגילה על אסתר ועל מרדכי היהודי מהם תבין כי דרכי י\"ה \nיו\"ד ה\"ם. וכן ראוי להיות דרכי היהודי\"ם יו\"ד במספר הספירות ונקרא בשם שד\"י ונאמר \nעליו שהוא יושב בשער המלך ודרכי\"ו דרכ\"י יהודי\"ם ה\"ם. והשער ההוא הוא הכללי. והנה \nאסתר המלכה סת\"ר המלאכ\"ה ועל כן נצחה את המן בן המדתא האגגי אשר סביבו אהי\"ה ובתוכו \nמדת ג'ג'א' שסודם א'ו'. והם סימני תקופת ניסן בד' זמנם ראש היום וראש הלילה חצי \nהיום וחצי הלילה. והנה סופי הראשונים בסוד השמ\"ש והשאר ידוע מזה וסימן א\"ם הוא \n"},{"index":7,"he":"לארבעתם. והנה אחשורוש אחיו של ראש וסודו חו\"ש ורא\"ש ושם אסתר כשם כוכב כי הוא לשון \nיון ושניהם יחד א\"ם סת\"ר כתר\"י ואני אסדר כתרים. והנה סתרי דרכי יהו\"ה אד\"ם והנה \nיהו\"ה מסתיר דרכי אד והמקטרג אומר אני הוא מדת הזמן ואמנם זי\"ן או ה\"א מדת המן וזה \nמידיעת השם בלא ספק. ועל כן עשר ספירות מחוברות הם הכ\"ל ותעשר מהם העשירית היא א' \nוישאר נ\"ד גם העשירית י' הרי אדנ\"י וסודם ראש וסוף כלומר ראש וזנב שהם מ\"ח גי\"ד. רק \nהשם הראשון לבדו כב\"ד והנה גי\"ד באלי\"ה וזנב והראשון הוא הראש ו\"ך והשלישי שוכן בדם \nובלב גם הוא כולל לב ומח ועל כן הוא המדבר בחלו\"ם למ\"ח בו כמו שנאמר \"בחלום אדבר \nבו\" (במדבר יב' ו'). כי לא אמר אדבר לו אלא בו מכלל שהדבור האלוהי לאדם הוא כח בו \nלהתגלות לאיש אשר החכמה בו והבינה בו: \nוהנה הדבור באדם הוא ד\"ם בכ\"ח ונמצא כח האדם בו כאשר דמו כח בו גם דמו בכחו כאשר \nכחו בדמו. והנה 'אלהי\"ם' כאשר 'הוא עד', כן 'הוא דיין' והוא 'י\"ה מלא'. כמו שתאמר \n"},{"index":8,"he":"'מלא הוד' וזהו 'סו\"ד גבו\"ה' גם 'למוד\"ו' קשה מאד כי הנהו 'נבד\"ל' 'בלי ד\"ם' \n'מבדיל' 'הכונה' 'מגו הל\"ב' אשר 'ב\"ו מגל\"ה' 'גלם בהו' 'המוגבל' 'ובמגלה' תמצא \n'יסודו'. 'והעד' \"רוח יי דבר בי ומלתו על לשוני\" (שמואל ב' כב' ב') \"ותבא בי רוח\" \n(יחזקאל ב' ב') \"ורוח נכון חדש בקרבי\" (תהלים נא' יב'). \"בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר\" \n(הושע יא' ט') \"ושכנתי בתוכם וידעו כי אני יי\" וכן רבים אין חקר להם. ועל עשר \nספירות אמר המחבר הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב \nיוצר על מכונו. והנה הודיענו בדבריו מה שכבר זכרנו על היות החכם באמת המשיג ההשגה \nהזאת על ידי הספירות מבין בהכרח, ועל היות המבין בהם חכם בהכרח. ואל זה רמזו באמרם \nואם הוא חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי הפרקים. והמוסרים ההם פעמים הם אנשים חכמים \nוידועים ופעמים הם מלאכים. והורנו זה החכם שסבת העמדת כל דבר על בוריו היא ההבנה \n"},{"index":9,"he":"בחכמת הספירות [והחכמה עומדת] בהבנתם ובהם בחינה כלומר אותות ומופתים מושכלים ומהם \nבעצמם החקירה ועם קיום מופתי המושכלות שזאת היא קימות דבר על בוריו בלי ספק. הנה \nתגיע ההשגה השלמה לשלם הבוחן והחוקר הזה אשר השיב יוצר על מכונו כלומר שהכיר מעלת \nקונו על כל ברואיו. והוסיף עוד דברים אחרים בהודעת ענין הספירות מפני שעינינם עמוק \nעמוק ומי ימצאנו. ואמר עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף ודברו זה נכבד מאד \nכי הוא רצה להודיענו שאין הספירות גויות שכל גויה יש לה סוף והספירות אין להם סוף. \nואם הם עשר הנה נראה שגם הם עשר עשרות, והנה אלף שגם הם עשר מאות, והנה רבבה שגם הם \nעשרת אלפים וככה עד אין סוף. ועל זה רמזם על דרך האמת ואמר מדתן עשר שאין להם סוף. \nולא אמר עשר לבד בלתי הזכרת שם מדה ואעפ\"י שלא אמר מדותיהן אבל מדה אחת לכולם: \nועוד זכר העמקות באמרו עמק ראשית ועמק אחרית עמק טוב ועמק רע ולא אמר ראשית ואחרית \n"},{"index":10,"he":"וטוב ורע לבד כי אז נראה שהגבילם. ואמנם זכר עמקיהם אשר אין ספק שאין להם סוף, \nוראשית יורה על סוד מעשה בראשית, ואחרית יורה על סוד ויכולו השמים והארץ. והוא סוד \nהאדם שהוא האחרון לכל הבריות והוא השומר השבת מחללו. החלול הידוע שעליו נאמר שאפילו \nעובד ע\"ז כאנוש מחול לו ואם היה כ... היה שקר גמור. ואפילו עם התשובה ההמונית שהיה \nאפשר שעם הע\"ז יהיה נמחל ענין עובדיה בעבור שמירת שבת. שהנה נאמר בדבריהם כל המודה \nבע\"ז ככופר בכל התורה כולה וכל הכופר בע\"ז מודה בכל התורה כולה ודי בזה למשכילים. \nואמנם שמירת השבת וזכירתה ידועות מהשמטות והיובל הנודעים עם הספירות. ואמרו טוב ורע \nרמז על סוד עץ הדעת טוב ורע ועל עמקי עניניו ועמקי השש קצוות גם כן כשזכר הם מורים \nעל כל חכמת התכונה ועל מציאות הזמנים והתנועות בם לפי מקומם המשוער אל מושבות הארץ, \nשאם תסיר הארץ במחשבתך לא תמצא אחד מהם. והנה רמזנום בשם עין בראשי תיבות: \n"},{"index":11,"he":"והשלים מאמרו הנכבד באמרו אחרי זה, ואדון יחיד שסודו ויחודו אדנ\"י אל מלך נאמן שהוא \nאמן לכל אמן מושל בכולם במדת שלום ממעון קדשו ועד עדי עד, ר\"ל לעולם ולעולמי עולמים \nולנצח נצחים. ובאות מ' של מלת ממעון קדשו מורה על היות ההתחלת הכל מאתו ועוד אמר \nועד שתורה בו על ממשלה נצחית אבל מתגלגלת לקצים לפי הנמצאים שבם סדרי הממשלות \nומערכיהם משתנים בזמנים: \nעשר ספירות בלימה צפיתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף. בזה הודיענו אמתת הנבואה \nומהותה באמרו צפיתן, וכך חכמים אומרים תמיד כל המשתכל בצפית המרכבה, וצפית המרכבה \nאצלם ז\"ל שהם מקובלים מן הנביאים ע\"ה ענינה הרכבת אות באות ותיבה בתיבה ושם בשם. כי \nהנה אמ\"ש מורכב ומורכב עם אש\"ם שסודם בפרי זכר ונקבה מעשה מרכבה שהם מורכבים שם \nבשם. וכן הרכבת מקרא עם מקרא והשרש שלהם הרכבת הכל מעשר ספירות. שהנה ב' הוא מורכב \nמן א'א' וג' מן א'א'א' ומן א'ב' או מן ב'א' וד' מן א'א'א'א' ומן ב'ב' ומן ג'א' ומן \n"},{"index":12,"he":"א'ג' ומן א'ב'א' ומן א'א'ב' ומן ב'א'א' וה' מורכב מן א'א'א'א'א' ומן א'ד' ומן ד'א' \nומן ב'ג' ומן ג'ב' ומן ב'ב'א' ומן ב'א'ב' ומן א'ב'ב' ומן א'ג'א' ומן ג'א'א', וכן \nכולם וההתחלה מן א' אחד. ודע זה כי זה כל האדם וזה מפני שכל המרכבות הורכבו בכח \nהשמות והספירות והאותיות והנה הם אתנו ומלמדים אותנו איך הורכבו כל ההרכבות שבעולם. \nכי מפני שנחתמו בה נמסר מפתח ידיעתם ביד צופיהם ורואיהם ומכירם. וכשיצפה אדם בהם \nכראוי יראה בם כל המציאות כמו שיראה פניו בתוך המראה של זכוכית ופני כל העוברים \nוהשבים. ואמנם כשיתחיל כח השפע להתראות ולהתגלות למשתכל במראה האותיות והספירות \nיתראה בתחילתו כמראה הבזק בדמות ענין החיות שנאמר בהם \"והחיות רצוא ושוב כמראה \nהבזק\". והנה גלה זה לפנים באמרו ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר [והחיות] רצוא ושוב \nועל דבר זה נכרת ברית. ומראה 'הבזק' סודו מראה 'העגול' והוא סוד הבזק ובין שניהם \n"},{"index":13,"he":"ר\"ז שהוא או\"ר ומתחלפין באלפא ביתא דא'ד' ב'ג' ה'ת' ו'ש' ז'ר'. וסודו 'כמזרה האבק' \nכן 'ברק החכמה' 'כזהר מהאבק' כלומר כזהר מהאבנים המאירים. והנה אבנים כלומר אותיות \nוכן אב\"ק מזו\"ן והן אותיות שמאירים מזיום. כן הש\"י מאיר לב חכם בפיהו שהוא כבוד \nפנימ\"י נעל\"ם. וכבר נאמר מבואר בכל הנביאים כולם השתכלו באספקלריאה שאינה מאירה \nומשה רבינו השתכל באספקלריאה המאירה. ומאמרם השתכלות לו ולהם תבין שכולם לא נתנבאו \nכי אם עם ההשתכלות והצפיה והעיון בעצמם: \nוכן אומר על השם לפנים צופה וממיר ועושה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד. ואמר \nבסוף הספר וכוון שצפה אברהם אבינו, כי ראשית העיון בדרך זה נקרא צפיה והמשתכל בה \nנקרא צופה מפני שאותיות צ\"פ מתחלפות בא\"ת ב\"ש והם ה\"ו. ואם כן אין הפרש בין צפי\"ה \nובין הוי\"ה. והנה סוד שם מצפ\"צ לעד שהוא משלש על דרך ק'ק'ק' וזה סודו מ\"צ פ\"צ הוא \nיהו\"ה. הפכהו על דרך יהיה והוה והיה, ויהיה מצמ\"צ פצפ\"צ פצמ\"צ ויתעלה הכל ש\"ם ח\"ם \n"},{"index":14,"he":"הפרד מהם חצי\"ם וישארו ר\"ם כפלם ויהיו פ\"ת והנה שלשתם דבר אחד בעדות השמות ולהם ו' \nאותיות הרי א\"ו והם ג' שמות הרי אג\"ו ביום הכפורים שהוא י' של פת. מיכן ראיה על \nצפית המרכבה ועוד יושלם ענין זה במקומו. והנביא נקרא צופה שנאמר \"בן אדם צפה נתתיך\" \n(יחזקאל ג' יז') וכך אמר צפה ברוח הקדש. וכשתחבר המצוי מן השם אם המצוי של השם \nהיוצא ממנו תמצא שהשם מצוה וצופה ומצפצף ומצמצם לשכינתו ומשרה זיוה על ישראל עמו \nכשהם צדיקים. ומפני זה אל התכלית כי אין להם סוף. ואין זה כדמות הבזק שמאיר ועוד \nמתגבר ומגיע אל תכלית כי זה למשל ולחידה נאמר לבד בעבור קרבתו אל הענין. ואל כן אמר \nכמראה הבזק ולא אמר כברק או כבזק שהוא דבר מבהיק ומבזיק ומבריק ולא כדמות אור השמש \nשמאיר בשחר והולך ואור עד נכון היום ומגיע אל התכלית. אבל הוא ענין שאין לו סוף, \nואם כן אין שום חי שיגיע בו עד הסוף לפי מה שהוא אכן מגיע אל צרכו ואל מה שמספיק לו \n"},{"index":15,"he":"בו כדמות העשר, על דרך משל, ואמר ודברו בהם ברצוא ושוב כלומר דברו של הקב\"ה כשמדבר \nבהם עם אדם מדבר בם ברצוא ושוב. כי כמו שהלב רץ ורואה ושמח ורוצה לקבל, עוד תפרד \nהנשמה ממנה וימות הרואה והצופה אם לא ילוה אליו עזר אלהי או ישתגע או יצא לתרבות \nרעה בצאתו. ואם ירצה לקבל סיעתא דשמיא כמו שנכנס בשלום יצא לשלום כר' עקיבא. אבל \nחבריו נכשלו ועל כן שם השם הזה הכח על דרך שירוץ וישוב מעט מעט עד שלא ילאה. כי חמר \nכל אדם חלוש על זה, כל שכן החלוש בטבע: \nוהנה נקרא צפון בסוד מלשון צפיה, כי הוא ראש הצפיות והוא הראשון שפוגע באדם בעיינו \nבצפיה ההיא. מפני שממנו התחיבה מציאות הקרובה לאדם והוא באמת חוש המשוש, שהוא מביא \nהפועל לידי תאוה ולידי הרהור ועדון ושמחה וששון ומשוש וגילה, אלא שכולם גופנים \nועדונים מאוסים כלים לשעתם והשם צפן צפון בשני בתי\"ם וקרא שמם צפו\"ן צפו\"ן, והוא \nרמז למאמר אנשי המבול בדור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם פן נפו\"ץ. והענין 'ונעשה לנו \n"},{"index":16,"he":"שם' 'מלשון שעונה' ועל כן 'נענשו משלוה' לשם זה אשר ממנו מדת השלו\"ם באה, ונפל \nביניהם בלבול ונפוצו והבלבול היה 'בלב' שהוא 'בבל' והוא שנער וסוד שניהם לב בן רשע. \nכלומר בן יצר רע \"כי יצר לב האדם רע מנעוריו\" מנעריו כתיב חסר כי הוא רע מכל שמשיו \nועליו נאמר בהיותו רשע \"מושל מקשי\"ב על דבר שקר כל משרתיו רשעים\" (משלי כט' יב'). \nכי לא יתחייב פועל רע אלא מלב רע וממחשבה רעה שהוא משכנה וכשהוא משכנה וכשהוא \nמקשי\"ב בלי הקשה יקשה הלב. והנה הוא מצויר באד מקשה ועל כן משקה באד כמו שנאמר \"ואד \nיעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה\" (בראשית ב'), אל תקרי והשקה אלא והקשה כשהוא \nרע, וכשהוא טוב אמור והשקה, והוא הרהור משקה הגוף או מקשה אותו. וזה מעשה המנורה \nשהיא מקשה. או משקה הגוף מהנהר היוצא מעדן שהוא מהמזרח כאמרו מקדם. ואד זה שנאמר \nעליו יעלה והשקה הגיד בו על היקש הויה בראשו ובסופו שנחתם בו שם השם שבעדו ימצאו \n"},{"index":17,"he":"הקהל ישועה: \nוהנה עוד היו\"ם מה שאמר ואד יעלה מן הארץ לב רע תוכו, אבל היום ראשו ואמנם הפס\"ד \nסופו. ולטוב רם עד יוסף להבה וענין הקצות יבואר לפנים. רק הביאני לדבר בצפון שהוא \nהגנב הנגב הנקרא דרום ושניהם צד. ואמנם צד צפון פתוח והבא ליטמא פתחין ליה. והבא \nליטהר מסייעין אותו כמו שנאמר \"ואת הצפוני ארחיק מעליכם\" (יואל ב' כ') כלומר הבא \n(ליטהר), שמשכנו כמשכנו עד היום. ועל כן נשבינו ועדיין לא נפדינו עד שנסגור שעריו \nכמו שנצטוינו וננצל מידיו ומיד כל חבריו אשר כולם שובינו, השם יצילנו מידם. ואמר \nולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים מפני שהרודפים אחריו הם שני מינים רמזם \nבמלת כסופה ועשאה מורכבת להעלים הסוד והוא ולמאמרו שסודו ולרופ\"א כס ופה ירדופו \nופירושם כתוספת ו' של ולמאמרו יורה על השמות הקרובים לו ויהיה על זה ענינו ככה \nלמאמרו שהוא לרפ\"ז שהוא סימן חלקי כל מולד לאחור שהוא או\"ר הליל\"ה שהוא האור הסובב \n"},{"index":18,"he":"סבוב הדבור כ\"ו ס\"ה פ\"ו. שנאמר \"וכסופה מרכבותיו\" (ישעיה סו' טו') והוא סימן שלשת \n"}]}
