{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-7","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":7,"title":"קטע 7","hebrewTitle":"קטע 7","segments":[{"index":1,"he":"ולהדבק בם לחיי עד. עד שישובו בני אדם מלאכים נפרדים גם כן אחר היותם לפני המצאם \nבני אדם בכח ומלאכים בפעל, אבל במדרגה שפלה. ובהמצא הכונה להיותם אדם בפעל נמשך אחר \nמציאותם שהם בני השטן בפעל גם כן. ובני השטן הם שטנים ושדים ומזיקים בלא ספק כעדות \nשטן אביהם וכעדות לילית אמם והם רוחות רעות. וכבר קראת בתלמוד ובמורה הנבוכים מאמר \nר' שמעון בן לקיש בענין זה שאמר, הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע. וסימנך \"ויהוה \nש\"ם הי\"ה\" (יחזקאל לה' י') וזה סודו (ודעתו) [ודעהו] שהוא שי\"ן והוא שנ\"י אל מעשה \nבראשית והוא מושל שליש שעה. ואז הוא פועל ואדון והוא פעולה שליש שעה, ואז הוא מעשה \nבשעת מעשה, ואז הוא חמר מקבל כל צורה שיתנו בו. והוא אז קר\"י וד\"ם, ד\"ם ירו\"ק, \nימי\"ן דרו\"ם. והוא אמצעי בין הפועל והנפעל ובין הבועל והנבעל אשר על פיהם מקבל צורה \nמתוך שניהם, ובאמת ברצון המרכיבם שחברם הנקרא שלי\"ח צבו\"ר. כי חצ\"י הל\"ב רא\"ש, גם \n"},{"index":2,"he":"חצ\"י הרא\"ש ל\"ב, וזה סוד גדול. והוא קשר בד\"ם זיו ורו\"ח ומי\"ם וא\"ש, ונהיה מהם גוף \nראש ושמו שליח צבור, והוא ברוח רוח ברוח והוא פעו\"ל שליש שעה, כלומר עשו\"י והוא \nישו\"ע פו\"ש אור לשו\"ן. ואז הוא עבד נמכר ליו\"ד הנכתבת בתוך שי\"ן אשר ראשיתה א' ט'. \nכלומר פעם א' שט\"ן ופעם א' שט\"ן ופעם א' שט\"ן הרי ג' פעמים שט\"ן משלימים שעה אחת: \nוכשתחבר שנ\"י עם שנ\"י ועם שנ\"י יעלו שש מאות, והנם שקר ואמת. כן עוד כשתחבר זי\"ו \nאשר הושמו שבע\"ה לימינ\"ו, שהוא שמאל\"ו של אדם, מפני שעומד לפניו ומביט לפניו. \nוהושמו שש\"ה לשמאלו שהוא ימינו של אדם ונחה י' בנתים, וסביב זכות וחובה. תמצאם בסוד \nשבע\"ה ושש\"ה שת\"י וער\"ב וביניהם הקש\"ר החשמ\"ל, והוא קשר של החמה. וזהו סוד הקשר, \nובשת\"י וער\"ב שבוע\"ה בתור\"ה. וכמו כן כשתחבר שליש שעה עם שליש שעה ועם שליש שעה \nיתחייב ממחברתם זו\"ג זו\"ג זו\"ג. וגם סודם שקר ואמת, ורמזם \"קדם מפעליו מאז\" (משלי \n"},{"index":3,"he":"ח' כב') ונהיה א' בתוך מ\"ז והנה מ\"ז והנה כוכ\"ב, יוב\"ל, חי\"ל, כ\"ו כ\"ב. כ\"ו הוא \nהשם, כ\"ב הם האותיות. והנה השם כתר לאותיות הנקראות תורה והנו כת\"ר תור\"ה. וסוד \nכת\"ר עשרי\"ם ושש\"ה הם תור\"ה. והנה עשר\"ת הדברים שגם הם כת\"ר תורה, ואם הקש\"ר מפור\"ש \nהנה השק\"ר מופר\"ש. וסוד הקש\"ר הת\"ר, והוא א\"ש רו\"ח מי\"ם, ובעדם אי\"ש נרד\"ם. כי הם \nנ\"ר אשמד\"י, והרמז \"נר יהוה נשמת אדם חפש כל חדרי בטן\" (משלי כ' כז'), כל חדרי בטנה \nשל תורה. ואחר שהוא כן, כל מה שנכתב לשעבר בין ממה שהיה כפשוטו בין ממה שהיה כנסתרו \nבין ממה שנאמר על דרך משל וחידה, ואפילו כללי המופתים, בין בהיות כל התורה כולה \nשמות, גם כל הדבור וכל היצור בהיותם שמות הקדש, תועלתו ואמתתו ותכליתו נשלמים עם \nהיותנו נמשכים אחר הכונה האלוהית המיוחדת לבד שהיא באמת כונת אמת. והוא דבר אפשר \nלנו לעשותו ואין מונע לנו כי אם רצון השטן לבד וכחו ודעתו בעת התגברו על דעתנו \n"},{"index":4,"he":"וכחנו ורצוננו. שבשלשתם ברכנו השם בטבע שהטביע בנו מה שהטביע בו בשטן בעצמו, ושקל \nדעתנו וכחנו ורצוננו במשקל שוה עם רצונו וכחו ודעתו, ושמהו כנגד עצמותינו להלחם \nבנו, ושם אותנו כנגד עצמותיו להלחם בו, וכלי מלחמתו בידינו. והם כ\"ב אותיות לחות \nדקות חקוקות וחצובות ברוח מצורפות בעולם, ומצורפות בנפש כנגדם בדם בדלת לחויות, \nומצורפות בשנה להכריע בין העולם ובין הנפש בד' תקופות השנה. וביד השנה מא\"זני\"ם \nלהשוות בין יום ולילה בתקופת תשרי. וביד השנה פל\"ס להשוות בין לילה ויום בתקופת \nניסן. והקו השוה הוא לשניהם יחד, זה ראשו של זה, וזה זנבו של זה. זה זנבו של זה, \nוזה ראשו של זה. ובתקופת טבת היא תקופת תה\"ו שהיום בו בתכלית המיעוט והקיצור שאפשר \nלו להיות, וחלש האור. והלילה בו בתכלית הרבוי והארך שאפשר לו להיות, וגבר החשך. \nוהתרדמה והשנה בו רבה. ותקופת תמוז היא תקופת ההתחל\"ה, והנה היא בל\"י תה\"ו. וסוד \n"},{"index":5,"he":"טב\"ת, יו\"ם הכפרי\"ם, שהוא י\"ש מאי\"ן וסודו ש\"ם מל\"א. וסוד תמו\"ז יו\"ם השביע\"י שהוא \nי\"ש מבל\"י אי\"ן וסודו חצ\"י הש\"ם. וזמנו הוא שהיום בו בתכלית הרבוי והארך שאפשר לו \nלהיות, וגבר האור. והיקיצה וההתעוררות בו רבה, והלילה בו בתכלית המיעוט והקיצור \nשאפשר לו להיות, וחלש החשך. ואמנם ניסן עם תשרי הוא זמן שני\"י נסת\"ר, והנה מקיפם \nיש\"ר שהוא תני\"ן, ותוך זה הראש עם חסרון ה\"א ותוך זה הזנב עם יתרון ה\"א. והנה \nהחסרון והתוספת שבין תמו\"ז לטב\"ת הוא יו\"ד וי\"ו, ואם כן השם חקוק על ארבעתם. וכך \nהוא חקוק בנפש, וכך הוא חקוק בעולם והוא ד\"ן לכל. ניסן עם תשרי כללו שע\"ה, וסודם \nשת\"י של\"ם, וחצים ער\"ב חס\"ר. ואם תכפול ער\"ב חס\"ר ישוב שת\"י של\"ם. ומכאן תבין שיש \nלש\"ם שנ\"י צירי\"ם לעשות שליחות, והם הנלחמים תמיד זה [בזה]. זה אומר לזה די בכנויו \nכי אין הדור זכאי להזכירו ככתבו, ויזכר שם תארו לבד, וזה יצר הרע. ואם יגבר כחו \n"},{"index":6,"he":"מלאך טוב עונה אמן בעל כרחו, ומתקיימים שלשת עניניו כחו ורצונו ודעתו. וזה אומר לזה \nאין די בכנויו כי הנה יש בדור זכאי שראוי להזכירו ככתבו, ויזכר שם עצמו וזה יצר \nהטוב. ואם יגבר כחו מלאך רע עונה אמן בעל כרחו ומתקיימים שלשת הברכות באדם עם דעתו \nוכחו ורצונו. וזו היא דרך יהו\"ה באמת. והברכות הם בשלשה פסוקים שבם ברכה משולשת \nוקדושה משולשת ומנוחת שבת משולשת. יום הזכרון והמועדים שדינם דין חציו ליי וחציו \nלכם וקצתם חול וקצתם קדש. ויום הכפורים שכולו ליי. ויום שבת עם כל שבתות השנה שהוא \nמכריע בנתיים קצתו לנו מצד המזון וקצתו לשם מצד השביתה מכל מלאכה, אבל כולו קדש \nואין בו חול, כי אם גלגולי ימיו פנים ואחור. וכבר נרמזו בחתימת המעשים אלו השלש \nברכות. באמרו שם וישבות, ויברך, ויקדש, וכן בא בו אלהי\"ם משולש, ובא בו יום השביעי \nמשולש, ובא בו מלאכתו משולשת. ואם כן הנה הנהגת בני אדם כולם וההשגחה בם והגמול \n"},{"index":7,"he":"והעונש תלויים כולם בהמצאת זה האיש המזכיר את השם בכל זמן שיתחדש רחוק או קרוב. ועל \nכן שם שד\"י שם רחו\"ק וקרו\"ב. ושם אלהי\"ם מ\"ח ול\"ב. ושם אדנ\"י מזוז\"ה, כז\"ו כז\"ה, \nז\"ו מז\"ה, ז\"ה מז\"ו, כז\"ה ז\"ו א\"ו ז\"ו, כז\"ו ז\"ה א\"ו ז\"ו. ושם יהו\"ה קשורים ז\"ה \nבז\"ה, כלומר ז\"ה והב\"א. וזה הקשר האחרון הוא מורה שכמו שהעולם הז\"ה הוא אח\"ד כולו \nנקשר זה בזה, כן העולם [הבא] הוא אחד כולו נקשר יחד. והמיחד את זה מיחד את זה, \nוסתרי השם יתגלו לפנים במקומו בע\"ה ית' שמו: \nואחר שזו היא דרך בני אדם עם הזכרת השם, הנה ישיבו המזכירים את יי, אחד או רבים \nהעולם והשנה והנפש מכף חובה לכף זכות. לכף חובה הם משכחים הזכרת שם העצם וממירים \nאותו לשם התואר. ויש לי עדים ברורים על זה מקובלים מדברי תורה שבכתב ותורה שבעל פה. \nוזהו סוד ע\"ת, ע'צם או ת'אר ולשון הקדש לעד נאמן. אע\"פ שהשם מעיד על עצמו ואומר בכח \nסימן אות\"יות עצמי בתארי תארי בעצמי, והעצם והתאר כ\"ב אותיות. יא' מהם עצ\"ם ויא' \n"},{"index":8,"he":"מהם תא\"ר, ועל כן ד' אותיות י\"ה עצ\"ם ו\"ה תא\"ר, ו\"ה עצם י\"ה תאר. ו'התואר ה'עצמי \nו'העצם ה'תארי בם יתעצם הרוא\"ה ויכיר הפועל בו ויראה המתעצם בהתעצמו עם תאריו, \nובלכתו בדרכיו ובדעתו פעולותיו בדבור וביצור על פי אותיות הקדש כולם. אם כן נמצאת \nאומר שכל מה שעבר עם מה שאנחנו בו וכל מה שעתיד לבא הוא כדמות משל לשמירת זאת \nהתכלית, ועם [כן] הנה יתחדש הדבור והיצור. הנה כבר גליתי לך מה שכבר יעדתיך לגלותו \nלך מן הסוד המופלא. ולפנים יבואו לך במקומות רבות ראיות ברורות פילוסופיות מושכלות \nאנושיות וקבלות תוריות אלוהיות על כל זה: \nומעתה קורא אני עליך אחר זה, אם חכמת חכמת לך. כי אני פותח לך שערי השמים והארץ \nלהאיר לך מהשם עד שתהנה מזיו השכינה ותראה מראות אלהים אם תרצה ותוכל ותדע כי אין \nלך מונע טבעי מזה. ומעתה אחל להודיעך מה תחת אמרו על כ\"ב אותיות חקקן חצבן, כמו \nשאמר בהם על רוח ומים ואש שהן שלש ספירות, והוסיף בם שקלן המירן צרפן. ועוד הוסיף \n"},{"index":9,"he":"לומר וצר בהן נכ\"י וה\"ל (נראה לי, אכ\"י וה\"ל את כל יצור ואת העתיד לצור). וזה הענין \nאבארהו לך אחר שאקדים לומר לפני זה הביאור הקדמה אחת קטנה בכמותה וגדולה באיכותיה. \nוהיא שהנסיון הכתוב בתורה לא יקרה למהפכי השמות ולמצרפיהם ולמחליפיהם ולמגלגליהם \nשהם מקובלים מדרכיהם ויודעים עניניהם באמתות. ולא למי שכבר התבאר לו באמת ענין \nמלחמת היצרים הנבראים תאומים. שזה אומר תמיד לית דינא ולית דיינא ולית עולם אחרן. \nוזה אומר תמיד אית דינא ואית דיינא ואית עולם אחרן. ולא למי שיודע שמקום המשפט שמה \nהרשע ומקום הצדק שמה הרשע. והוא סוד שמ\"ר השע\"ה שהוא ש\"ם היצ\"ר הר\"ע והוא רע\"ה \nהשמ\"ש ש\"ר המעש\"ה הוא הקש\"ת המינ\"י והוא לשו\"ן הקד\"ש הדמיונ\"י ולשו\"ן הקד\"ש המדינ\"י \nגם הוא חוש\"ק הלשו\"ן המינ\"י אשר הוא לשו\"ן חו\"ה המיני\"ת: \nואמנם משפ\"ט וצדק\"ה הם שני דרכים וסודם ע\"ץ דע\"ת וסודם תב\"ע צב\"ע. וכבר בא עמהם \nבאר\"ץ שסודו טו\"ב ור\"ע ולפניהם חס\"ד שסודו ב\"ע גם כן. וכך נאמר שם \"כי אני יי עשה \n"},{"index":10,"he":"חס\"ד משפ\"ט וצדק\"ה באר\"ץ\" (ירמיה ט' כג'). עש\"ה גלגו\"ל שנ\"י דרכי\"ם טו\"ב ור\"ע. עש\"ה \n'ש\"ר צבאו\"ת', 'מטטרו\"ן ש\"ר הפני\"ם'. \"כי באלה חפצתי נאם יי\" (שם). ומי שיודע כל זה \nואפילו בקבלה לא ינוסה, ואמנם ינוסה ראש הדור לבדו. ועל זה אמרו נתנה תורה לראשי \nדורות. ולפיכך ראש ישיבה נתפש על כל העולם שהוא יכול למחות ואינו מוחה. והנה אדם \nהראשון לעד שנוסה בעץ הדעת טוב ורע ואכל ממנו מה שצווה עליו לבלתי אכלו וחייב מות \nעל כל חי. וצווה עוד אחרי אכלו 'ס\"ם המו\"ת' 'המתו\"ק' לאכול המ\"ר אשר הו\"א ע\"ץ \nהחיי\"ם, וזהו 'רא\"ש האד\"ם'. ואמנם ז\"ה רג\"ל והוא גורל\"ו וזה סודו 'אש\"ה מר\"ה' שגם \nהיא 'מתוק\"ה'. 'נשא\"ר' 'נרא\"ש' הוא 'ש\"ם (המר\"ה) [האר\"ה]' הוא 'ש\"ם הדב\"ר' הכולל \n'עצ\"ם ומקר\"ה' והוא 'ש\"ם גבו\"ר' 'וש\"ם העצ\"ם'. והנה נח עד שני, שאחר צאתו מן התבה \nנאמר עליו \"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה\" \n"},{"index":11,"he":"(בראשית ט' כ'). ואמרו בו ביום שנטעו שתה מיינו. ואברהם אבינו אינו צריך להזכיר \nנסיונותיו כי רבים היו ועמד בכלם. וכן משה נוסה ועמד בראשונות כולן ולא עמד \nבאחרונה. וכן עזרא ודניאל וחנניה מישאל ועזריה. וכן מרדכי וכן רבים יחד ומיוחדים \nבדורות. וזה מפני שמי שאינו יודע בו אי זה דרך הוא עומד ומבקש מהשם להודיענו זה, \nוהשם לא ידבר עם אדם שאינו יודע שמו, עד שירגילהו לדעת מדותיו מעט מעט. ומתוך אותו \nההרגל שצריך אותו להקדימו לידיעתו ינוסה האדם מעצמו. לא שהשם רוצה לנסותו אלא מפני \nשרשות כל אדם נתונה לו בטבע ואין לו מונע טבעי ממנה כמו שאמרתי לך בסוד. [וזה] הסוד \nיקרה לזה המקבל נסיון, כי לא יוציאהו השם מטבע אפשרותו עם היות כל דבר בלתי נעלם \nממנו ית' בשום צד. וזה ידמה לנער שהחל לשוט בים ולמד מעט ונכנס (לים) לפנים, שאם לא \nיכנס הרבה אלא כפי שיעור יכולתו יוסיף בכל יום, ואם יכנס יותר מדי ישקע. והנה זה \n"},{"index":12,"he":"מנוסה בלא ספק ומפני שעבר גבול כחו הלך לו ואין דרך להצילו. וזה הראשון מנוסה גם כן \nאבל עמד בנסיונו. וזה הדמיון שזכרתי הוא מורה לך שהנסיון תלוי באדם המקבל השפע אם \nרב אם מעט, לא בשם המשפיעו עליו שהנה הוא יתברך נותן תמיד לכל מוכן: \nודע כי כל אות ואות שבדבור בכל לשון, וכל שכן כל תיבה ותיבה, וכל שכן שתים או שלש \nתיבות, ואין צריך לומר פסוקים שהוא קל וחומר, הוא דרכו לפי מה שהוא לקבל גימטריאות \nהרבה אין להם חקר. ואפילו אות אחת לבדה מפני הגלגול, שהרי א' עולה במספר סנדלפו\"ן \nש\"ר האחו\"ר שהם אלף וסימננום א' לבד. ראה כמה גימטריאות וכמה צירופין וכמה תמורות \nיקבל, והנה הם בלי חקר. ואם קרה גם כן מה יקרה לשאר המורכבים שהורכבו יותר מזה \nהרבה, וכל שכן מה שיקרה לאות עם הנקודות שלא ימצא לזה שום תכלית בשום פנים. וזה \nידמה לפרטי כללי המינים שאין תכלית למספרם, בבוא זה אחר סוד זה ויתחייב מזה שימצאו \n"},{"index":13,"he":"ענינים בצירופים ובתמורות ובגימטריאות שיורו על אמונות מחויבות אמתיות, ועל מינות \nועל זנות ועל אמת ועל שקר, ועל טוב ועל רע ועל מוות ועל חיים ועל קללה ועל ברכה, \nועל ההפוכים הדומים להם אשר אין להם קץ. ואפשר שימצאו כל אלו ההפוכים בדבור אחד \nיחד. ואין צורך להזכירם בכתב מפני יודעי לשון הקדש אם [ימצאום] שמא יתירו. מפני \nשידענו מהם רבים מפורשים, והנה הוא בעצמו כבר יקרה הטעות בו בפשטי הכתובים גם \nבהבנותיו. שכבר ידעת טעות הטועים במאמר \"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו\". וידעת מה נאמר \nבו במורה הנבוכים, וידעת מה שאמרו בו חכמי הקבלה. שבעת שהגיע משה לענין \"נעשה אדם\", \nסלק את קולמוסו ואמר, רבון כל העולמים אתה נותן פתחון פה למינים, אמר לו, משה, כתוב \nוכל הרוצה לתעות יבוא ויתעה. ואם בפשט יקרה זה איך לא יקרה בעמקי עמקות כאלה. ואמנם \nידעתי שתשאלני ותאמר לי, ואחר שתדבר כן מאי זה דרך אדע אני האמת, כי מקום האמת הוא \n"},{"index":14,"he":"מקום השקר ומקום השקר הוא מקום האמת ומי יכריע ביניהם לדעת הכונה המבוקשת בדבור \nההוא הנמצא. והדין אתך בזאת השאלה המעולה, אבל זו תשובתה. דע כי כל עת שאינך שלם \nבזו הדרך השלמה הראויה, תמיד תטעה ותמיד תסתפק. אבל כשתהיה שלם בה לא תסתפק בדבר \nממנה, מפני שכבר תכיר הרב המלמדך ותבין דבריו ונטיותיהם כולם. ואמנם קבל ממני זו \nהעצה הנכונה, והיא שכל עת שתכנס בידך זו ותחפוץ למצוא בה החפץ המכוון מהשם בה השמר \nלך ושמור נפשך מאד שלא תפעל מחשבתך במה שתמצא כי אם לטובות כולן. ואפילו אם הם רעות \nהשיבם אתה בתשובה ויהיו הם בידך ותגלגלם כרצונך בכחך וכפי דעתך לדרך החיים. כי \nהדבורים הם סימנים וגלגלים מתים אבל אתה חי מדבר ומשכיל בם ויתפעלו הם ממך ולא \nתתפעל אתה מהם ותחיים בשכלך ובחרת בחיים. וזה תעשה כל עוד שתדע שהדבור נולד מן הספר \nאו מפיך מספור או מלבך מהספר. אבל כשתגיע למעלת קבלת הדבור הנבואי האלוהי הנשפע \n"},{"index":15,"he":"מהשם ית' באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי שבך, וממנו יעבור אל הכח המדמה, אז בלא \nספק תתהפך כונתך בדבור. שהנה בעל כרחך אתה תתפעל ממנו, ר\"ל מחשבתך תשתנה בעבורו \nמידיעה לידיעה ומחכמה לבינה ומזו לזו בכל עת שתקבל. והוא לא יתפעל ממך מפני שהוא \nרבך ומלמדך להואיל, ואתה שמשו ומשרתו ועבדו ובנו ותלמידו ואשריך שתזכה לכך: \nואחר שגליתי לך גם כן דעתי בהקדמתי זאת אשוב לדברי הראשונים ואומר מעתה כי אמרו על \nכ\"ב אותיות חקקן וחצבן כוון בזה להודיענו תחלה מהותן ומציאותן ומקומן וכבר הודעתיך \nענין החקיקה והחציבה על מה הם נופלים בלשוננו בענין ספירת הרוח שבה נחקקו ונחצבו \nהאותיות והנה בא ללמדנו מהותן, ושמהות האותיות הנעלמות כמהות האותיות הנכתבות ואמנם \nהאדים של שלשת היסודות שהם אש ומים ורוח דומים לעפץ ולקנקנתום ולקומוס שהם שלשתם \nחמר הדיו. ואמנם כמו שזה החמר הדיוני צריך אל פעל ואל תקון ואל כלים לתקנו בהם ואל \n"},{"index":16,"he":"דברים לחים לערבם ולמזגם במזג הראוי ועירוב נכון עד שיהיה הדיו רץ לקבל הצורות עם \nהמראים עד שימשול בצבעיו חוש הראות ויתגלו בו הצבעים והגופים בעמקם ורחבם וארכם \nותארי צורותיהם ביופי ובנוי או בבינוניות או בגנאי ובכיעור כן החמר האדיי השדיי \nצריך אל כל זה בעצמו. ואמנם היה העולם השלם בכללו מקום לזה החמר כדמות הלוח שהוא \nמקום שבו מצטיירים האותיות הדיוניות. וכמו שאחר הצטייר הצורות בספר כלומר בקלפים, \nצריכים שיתיבשו כדי שלא ימחו, ובעבור שיתקיימו יתקשו, כן גם כן זה החמר התקשו ממנו \nהענינים הקיימים בו והם הכללים כולם העומדים בלתי שום שנוי. ומפני שיתחדשו מן הדיו \nתמיד חדושים מתחדשים פרטיים נשמר כלל הדיו ביובש ובלחות, עד שיפסד ממנו מה שנתהוה \nויתהוה מה שנפסד. ובתוך זה הזמן מתעלים המביטים בו ושבים פעלים בשכלם ומחדשים חכמות \nחדשות מופלאות. וכן קרה לחמר האדים בעצמו שהנה פרטיו הוים ומתחדשים ומקבלים צורות \n"},{"index":17,"he":"מתחדשות ועומדות זמנים ואומרים שירה והולכים להם. וכמו שאין כל הלומדים מחויבים \nלצאת לפעל, אבל אפשר להם להשאר עם חסרונם לפי מציאות רובם, כן אין כל המקבלים \nמחויבים להשאיר צורותיהם אחר הפרדם מחמריהם. אבל יעמדו מהם קצת ויפסדו קצת, כי כמו \nשיש לקצת פרטי המציאות הויה חדשה ולקצתם הפסד. כי הצדיקים חדשים הם בבואם לעולם הבא \nוהרשעים נפסדים מזה ומהבא: \nוהנה תדע בעיינך כראוי במהות שכבת זרע שהוא דומה בכל עניניו לדיו בעצמו. ואביו הוא \nהכותב אותו בקולמוסו הידוע הקשה ברחם אמו הקשה, ונקפה שם עם הקיבה של נקבה. והוא רץ \nכחץ מהקשת ונטבע בקירות הרחם. והמניעו בתחלה הוא התאוה המתחייבת ממותר המזון והזמן \nוהמקום שהם עולם שנה ונפש. והמתחיבת מחסרון השגתה, כי המותר בזכר שיש לו מותר אברים \nוהם בולטים שהם כלי המשגל. והחסרון בנקבה שכליה שקועים והם כלי הקבלה. וקריאת שמו \nזה שכב\"ת להורות שנשתתפו בו אביו ואמו בשכיבה יחד. ותבין סודו ממאמר \"ויולד ב\"דמותו \n"},{"index":18,"he":"כ\"צלמו ויקרא את שמו ש\"ת\". ועוד תבינהו ממאמר \"כי ש\"ת לי אלהים זרע אח\"ר תחת הבל כי \nהרגו קין\". וכן אמרו בענין \"נעשה אדם ב\"צלמנו כ\"דמותנו\". כי נ\"ו נ\"ו הוא יו\"ם יו\"ם, \n"}]}
