{"id":"kabala-cc328f811a9f-1-1","bookId":"kabala-cc328f811a9f","part":1,"torah":1,"title":"קטע 1","hebrewTitle":"קטע 1","segments":[{"index":1,"he":"רבי חיים ויטאל ז\"ל\nספר ליקוטי הש\"ס\n \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת ברכות אמר ר' אלעזר לחכמים כלום יש מי שיודע לתקן ברכת \nהמינים וגו'. הנה אם ידעת שורש כל אלו אשר נקראו קטן בסוד דוד יעקב שמואל תבין גם \nהטעם למה תיקן שמואל הקטן את ברכת המינים שהוא תיקון הכתר וע\"ש מ\"ש בספר ע\"ח בברכת \nהמינים ולמה תיקנוהו דוקא ביבנה כי יבנה הוא אדנ\"י ע\"ה וכולל הכולל בגימ' שלו כי כל \nבחינת המלכות בשרשיה אינה כי אם נקודת הכתר כמ\"ש אצלנו באורך כי כל התשעה הם באים \nבסוד התוספות ולכן הכתר שלה כל פרצופה וע\"כ יבנה בגי' אדני ע\"ה וכולל דכולל. מהרב \nזלה\"ה: מיום שחרב ביהמ\"ק ננעלו שערי תפלה אבל שערי דמעה לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל \nתחרש. והטעם הוא משום דבדמעה הוא מעורר את העינים העליונים שהם נו\"ה יתיר דחכמה כי \nלעולם בנו\"ה יש דינים ולכן דמעה גי' ק\"ך ע\"ה כמנין ק\"ך צירופי אלהים. והנה בדמעה \nגורם להוציא את הדינים לחוץ וע\"כ העין הוא מתאדם בדמעה כי מוציא את הדינים שבו לחוץ \n"},{"index":2,"he":"ומתמתק. ובתפלה הוא מעורר את הפה העליון. והשפתים הם הנ\"ה דבינה כי העינים הם הנ\"ה \nדחכמה ולכן הם מעולים יותר משערי התפלה והם מתקבלין יותר למעלה והבן. מהרח\"ו ז\"ל: \nשמואל הרמתי היה מבחינת נו\"ה דאמא שהם גבורות לוים ועל כן היה הוא לוי. והנה הוא \nכאשר בא אליו אגג מלך עמלק אמר לו כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך. והנה מה \nהוא מנשים היה ראוי לומר כן תשכל אמך בלבד אלא שהוא כמו שביארנו ששמואל היה ממדרגות \nגבורות הנקרא נשים וע\"י שמואל תשכל אם אגג. מהרב זלה\"ה: דע כי משארז\"ל אשר תתקצ\"ט \nמתים בעין הרע ואחד במיתת עצמו. הטעם הוא כי סמא\"ל גי' קל\"א כמנין עי\"ן ע\"ה ועל ידו \nמתים תתקצ\"ט ואחד בנשיקה הצדיק אשר הוא אינו שולט עליו כנודע. גם זה מהרב זלה\"ה: גם \nמה שאמרו רבותינו ז\"ל שקול שמואל כמשה ואהרן הוא זה כי משה ואהרן בחו\"ג הם וזהו \nבכהניו ושמואל הוא בנ\"ה הנקראים קוראי שמו כי הם מבחי' המלכות הנקרא שמו ולכן אמרה \n"},{"index":3,"he":"חנה שיתן לה זרע אנשים כי הנ\"ה הנקראים ב' בדי ערבה שגי' זרע ואמרה שיתן לה זרע של \nאנשים שהם נ\"ה וזהו שארז\"ל אם ראה תראה אם ראה מוטב ואם לא תראה כי אלך ואסתתר \nוכו'. כי הענין הוא כי לסוטה נעשה כענין והודי נהפך עלי למשחית בנפול הירך שלה \nבחינת הו\"ד. אבל כאשר היא נקיה ושתתה ונזרעה זרע ולכן לא נזכר בסוטה כי אם לנפיל \nירך וא\"כ הוא משה במדריגות החסד ואהרן במדריגת הגבורה או להיפך כ\"א רק מדה א' אבל \nשמואל בבחינת שניהם נו\"ה וע\"ז היה שקול כנגד שניהם ולכן היה יקר דבר ה' בימים ההם \nשהוא הטפה שהוא יקר ואין חזון נפרץ שהוא הנבואה שהיא מבחי' נו\"ה שהיו אוחזים בהם \nהקליפות עד בא שמואל ושאול ומן שמואל התחילה הנבואה להתפשט לפי שהוא תיקן את הנצח \nכמש\"ה וגם נצח ישראל לא ישקר וגו'. גם זה מהרב זלה\"ה: ויבן ה' אלהים את הצלע. פליגי \nבה רב ושמואל חד אמר זנב וחד אמר פרצוף ושניהם דברי אלהים חיים. וע\"ש מ\"ש בדרוש ר' \n"},{"index":4,"he":"לו\"י בשם ר\"י בן זמרא ואז תבין מחלוקת הזה כי בתחלה היתה זנב בסוד רח\"ל. ונקודה תחת \nהיסוד זנב לאריות ואח\"כ נכנס פרצוף שלם ראש לשועלים עולם הנפרדים בריאה יצירה עשיה \nדלאו איהו וגרמוי חד בהון או יוכל להיות זנב רחל ופרצוף לאה שהיא אחורי פרצוף הז\"א: \nתניא ר\"א אומר שלשה משמרות הוי הלילה וגו' זה יובן בסוד הפסוק הבוקר אור והאנשים \nשלחו ויש לשאול ולידע מה לי אם שלחם עם חמוריהם או אם הלכו לבדם. ואמנם דע כי שלשה \nמשמרות הוי הלילה ובאלו המשמרות יש חילוק ביניהם. כי המשמורה שנייה היא נחלקת לשנים \nאשר עד חצי הלילה הוא באופן אחר ומחצי הלילה ואילך הוא באופן אחר וכל זה יובן \nבהקדמה אחת וזה הוא כי המלאכים אינם אומרים שירה כי אם בלילה וישראל זמן השירה שלהם \nהוא ביום. והטעם הוא כי כל בחי' מלאך הוא מצד הנוקבא כנודע כי השכינה נק' מלאך וע\"כ \nאינם משוררים כי אם בלילה לפי שאז הוא זמן ממשלתה. אבל ישראל שהם מצד הדכורא לכן \n"},{"index":5,"he":"אין שירתם אלא ביום כי היום הוא אל הזכר כנודע. ובהיות הענין כך נבין ענין המשמרות \nהללו. כיצד ימצאו שלשה משמרות כנגד אותן ג' משמרות הלילה אשר באו מכוונים זו כנגד \nזו. והנה מצינו אשר ביום האדם חייב להתפלל שלשה תפלות כמ\"ש דוד המלך ע\"ה ערב ובוקר \nוצהרים ואעפ\"י שהתפלה של ערבית היא בלילה עכ\"ז אנו צריכים שתהיה בזמן שלא יהיה יום \nגמור ולא לילה גמורה אלא זמן הממוצע לפי שהיא יותר קרובה ליום ממה שהיא קרובה אל \nהלילה לפי שאנו מוצאים אשר האימורים של תמיד בין הערבים היו נשרפין באותו הזמן והם \nמשיורי התמיד אשר היו נקרבים ביום וא\"כ היא חשובה מן היום ולא מן הלילה לסיבה \nהנזכרת וז\"ש בגמרא לא יאמר אדם אוכל קמעה ואישן קמעה ואח\"כ אתפלל אלא מיד כאשר יבא \nמן השדה שהוא כבר עת ערב צריך להתפלל תפלת ערבית ולא לאחר אותו שעה וא\"כ כל הג' \nתפלות צריכים שיהיו ביום והם כנגד הג' משמרות של הלילה וסדרן הם כך. משמורה הראשונה \n"},{"index":6,"he":"הוא כנגד האשמורה הא' של היום וז\"ס ויחבוש את חמורו שהוא בחי' אותו קליפה השולטת \nבלילה עתה בבוקר אשר מתגלית מדת החסד דאברהם אבינו ע\"ה אותה קליפה מתבטלת והיא \nכפופה ואין לה עוד להרים ראש וזש\"ה חמורו שאינו נוגע לשבר קליפת זאת אלא אברהם \nאבינו ע\"ה, כי הוא נגד מדתו וז\"ש רז\"ל בפרק תפלת השחר ששחרית הוא עד ד' שעות לרמוז \nלמה שאמרנו וזש\"ה הבוקר אור ר\"ל כשהאיר היום שמתגלית מדת החסד אותם חמורים שהיו \nשולטין שם בלילה הלכו להם ואטמרו בנוקבא דתהומא רבה. וצריך לדעת מי הם האנשים האלה. \nזה יובן במה שאמרו אחי יוסף מקודם זה לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו. והענין הוא כי \nהנה ידוע כי יוסף הוא היסוד ונק' גבר. ולאה נק' ג\"כ גבר כי אין היכר בין איש לאשה \nכ\"א ע\"י היסוד ולכן אנו אומרים קרא הגבר. והענין כי ביסוד מתקבצים כל הגבורות בתוכו \nוהוא כולל כולם ובהיות שכל הגבורות הם בתוכו לכן הי' הוא השליט על כל ארץ מצרים \n"},{"index":7,"he":"ורצה לשבר כל אותן הקליפות ובפרט במצרים שנמשלו לחמורים כמו ש\"ה אשר בשר חמורים \nבשרם וגו' וזה נאמר על מצרים. ומה שאמרו לקחת אותנו ואת חמורינו ר\"ל כמו שהוא שליט \nעל ארץ מצרים. והכניעם כן הוא רוצה לשלוט בנו אשר אנחנו מצד הקדושה ולא די לו בזה \nאלא אפי' הנמשכים מאתנו לחוץ בסוד הקליפה הנק' חמור הוא רוצה לשלוט בהם. ומי הם אלו \nהאנשים שאומרים כן הם שמעון ולוי כנודע אשר הם דינים קשים כמש\"ה ארור אפם כי עז. \nשמעון גבורה. ולוי ת\"ת. שהוא כלול משניהם ויש בו גבורה וזש\"ה והאנשים שלחו המה \nוחמוריהם שהם שמעון ולוי מדת הדין הקשה מסטרא דקדושה וגם הקליפה אשר יונקים משם כל \nאלו הבחי' הם הולכים כאשר מתגלה חסד עליון. והנה כבר אמרנו היאך מכוונים המשמורה \nראשונה של הלילה כנגד המשמורה ראשונה של היום. והנה משמורה שנייה הוא כלבי\"ם צועקים \nהוא כנגד יצחק שהוא מדת הדין ולכן הקליפות צועקים ורוצים לקטרג בלילה ועל כן \n"},{"index":8,"he":"המשמורה זו היא נחלקת לשנים כי יש מלאכים המשוררים בב' ראשונות ומחצות ואילך יש כת \nאחרת משוררת באופן אחר לפי שמשם ואילך בא הקב\"ה להשתעשע בג\"ע עם הצדיקים וכן ביום \nעד חצות נחשב עדיין מצד הבוקר אבל מחצות היום ואילך כבר נטה היום והוא זמן תפלת \nהמנחה משם ואילך ע\"כ משמורה שלישית. גם זה מהרב: מ\"ש רז\"ל כי דוד המלך ע\"ה היה ישן \nכשינת הסוס דע כי דוד היה בא מצד הנוקבא וע\"כ הוצרכו האבות ליתן לו משנותיהם כי \nהנוקבא לית לה מגרמה כלום ומותא אתקשרת בה ולכן לא הי' ישן כ\"א שיתין נשמי כי השינה \nהוא א' מס' במיתה בהיותו בא מן המלכות. גם זה מהרב: א\"ל ישמעאל בני ברכני כו' ונענע \nלי ראשו וגו' סוד הדבר אשר ע\"י תפלה זו גרם ר' ישמעאל אל הז\"א י\"ג תיקוני דיקנא \nוזהו ענין כבישת רחמיו את כעסו וע\"כ נענע לי בראשו דייקא לרמז לו שהועיל תפלתו \nלתיקונין דרישא והנה כשיש אל הז\"א סוד התשעה תיקונין הוא לפחות אחר זמן כניסת צ' \n"},{"index":9,"he":"דצל\"ם שעולה למנין מל\"ך ולכן תמצא בריש מסכת זו שאמר אשרי המלך שמקלסים אותו אחר \nהקדיש אשר אז נגדל במוחותיהם. גם זה מהרב זלה\"ה: בשכמל\"ו נימרינהו לא אמר משה לא \nנימרינהו וגו'. דע כי בשכמל\"ו הוא סוד זיווג רח\"ל וז\"א והנה מש\"ה נוקבא דילי' הוא \nלא\"ה בסוד תפלה \"למשה \"איש \"האלהים ר\"ת לא\"ה אך יעקב נוקבא דילי' היא רחל לכן אמר \nבשכמל\"ו. גם זה מהרב זלה\"ה: דע כי המבקר חולה נוטל א' מס' בחליו. והטעם הוא כי בכל \nבני יעקב לא הי' שם א' בן גילו רק יוסף וזש\"ה הנה בנך יוסף בא אליך והוא יטול א' \nמס' מחוליו וזהו ויתחזק ישראל וישב על המטה שעולה ס' פחות א' כי הי' חסר א' מס' מן \nחוליו וז\"ש בגמרא ודוקא שהוא בן גילו כנז'. גם זה מהרב זלה\"ה: אלו דברים צריכין \nחיזוק. תורה ומעש\"ט ותפלה ודרך ארץ. כי הם כנגד הד' מוחין דגדלות כי כל בחי' מוחין \nנקרא חוזק כמשאחז\"ל בג' פעמים חזק הנאמר בריש ספר יהושע. והנה תורה היא בחכמה כי \n"},{"index":10,"he":"נובלת חכמה של מעלה תורה. מ\"ט בבינה כשארז\"ל כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר מי גילה \nרז זה לבניי שהקדימו עשייה שהיא בינה לשמיעה שהיא מלכות שהוא סוד מדריגת המלאכים כי \nהמלאכים הם מזיווג אבא ואמא וצריך להקדים הבינה שהיא עשיה אל תפלה שהיא המשכת \nהחסדים. ודרך ארץ הם הגבורות כי הם צריכין חיזוק כי המוחין נקראין חוזק. ג\"ז מהרב: \nכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה הוא כאלו גוזל להקב\"ה שנאמר גוזל אביו ואמו וגו'. כבר \nידעת כי תכלית כוונת האכילה הוא כדי לברר הניצוצים אשר נפלו בשעת מיתת המלאכים כדי \nלהוציא יקר מזולל אשר מתקן אותם האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין ואם לא עשה כן \nגוזל אביו ואמו שהם זו\"ן מהעלאת המ\"ן והשפעת המוחין שהיו הם מקבלים ע\"י זה והוא חבר \nלאיש משחית כי כל מגמת איש משחית לגזול הניצוצים ולא להחזירם לקדושה. גם זה מהרב \nזלה\"ה: חד אמר זנב היה. דע כי המלכות היתה בתוך האמא בשעת העיבור דבוקה בז\"א והנה \n"},{"index":11,"he":"שם הי' מעורב או\"א וזו\"ן כי הטפה היתה בסוד ק' ברכאן. תסיר ממנו י\"ה יהו\"ה כי שם \nי\"ה הוא רומז לאו\"א ויהו\"ה לזו\"ן ונשאר נ\"ט שהם כמנין זנ\"ב. גם שם המלכות הוא שם \nאלהים ויש בו נ\"ט אותיות כמנין זנב ה' של אלהים פשוט וי\"ג דמילוי. ול\"ד דמילוי \nהמילוי הרי הכל נ\"ב וז' כללות דהיינו כולל א' דאלהים פשוט וה' כוללים דמילוי אלהים. \nוא' הכולל דמילוי המילוי הרי הכל הם נ\"ט שהוא כמנין זנ\"ב והבן. גם זה מהרב ז\"ל: הנה \nאמרו רז\"ל כי מנוח עם הארץ היה שהלך אחר אשתו ומייתי ליה בגמרא מאליעזר עבד אברהם \nדכתיב ביה ותלכנה אחרי האיש אבל הוא לא אחורי הנשים. דע כי הזו\"ן נברא אחור באחור \nוהאחוריים הם דבוקים והראש והזרועות והרגלים הם דבוקים. והנה ארז\"ל דכורא מסגי \nברישא והנוקבא אחורי האיש כי הנה הנוקבא מקבלת האור מן הדכורא דרך נ\"ה שלו כי היא \nשם במקום נ\"ה שלו והם המוחין אליה והם נקראים ת\"ח כי נ\"ה הם לימודי יהו\"ה ולכן \n"},{"index":12,"he":"ארז\"ל אל תקרי בניך אלא בוניך כי לימודי ה' שהם הנ\"ה שלו הם בונים את הנוקבא וזהו \nבוניך לשון נקבה. והנה הנחש לעולם אין לו אחיזה אלא ברגלי הנוקבא כי רגליה יורדות \nמות ואינה נאחזת באצבעות שהם לפניה אלא בעקבותיה בעקב ב' אלהים שעולים כמנין עקב \nדהיינו באחור ולכן ותקע כף ירך יעקב כי במקום ירך יעקב דהיינו כנגד רגלי הז\"א שם \nאחיזתו כי כל השיעור קומתו של יעקב הוא כנגד הנ\"ה דז\"א וכנגד פרק האחרון דז\"א שהם \nעקיביו ממש שם הוא ירך יעקב באופן שאין לו אחיזה אלא בירך יעקב עקב ז\"א בסוד הכתוב \nואתה תשופנו עקב והרי הנחש שהוא אחורי האשה הוא עם הארץ. כי כאשר נכנסין בז\"א \nהמוחין דאבא נמשכין לצד הפנים אל יעקב ואור האמא באחור אל רחל. והנה בפנים אשר שם \nהוא אור אבא חכמת אדם תאיר פניו ובאחור שהוא הנוקבא שם אין חכמה ולכן הנחש שהוא \nיונק מן האור האמא הוא עם הארץ כי יונק מן הארץ עליונה שהיא בינה כי שם אין חכמה: \n"},{"index":13,"he":"והנה עוג מלך הבשן הי' מבחי' נחש כי עוג הוא אליעזר עבד אברהם והוא כנען בן בנו של \nנח והוא היה ארור ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך ולכן נאמר לו בא ברוך ה'. והכוונה כי \nהקדושה שנפלה שם היא בלועה תוך קליפת הנחש אשר נאחזת ברגלי הנוקבא שהוא בחי' אליעזר \nוהטומאה עצמה היה עוג מלך הבשן ולכן נאמר בו שיצא מכלל ארור שהיה הקדושה ההיא בלועה \nבתוך הטומאה והלך אל הפנים ונתדבק בחסדים שהם בפנים שהיא טפת הדכורא ולכן היה הוא \nעבד אברהם כי היה נדבק באברהם שהם החסדים ולפי שהנחש הוא יונק מאמא ובאמא יש ה' \nפעמים ס\"ג העולים שט\"ו וחמשה הכוללים שהם ש\"ך דינים ולא נפלו בתוך הטומאה כל הש\"ך \nכי נשארו ב' שרשים היותר עליונים שהם היותר ממותקים ונשארו שי\"ח אשר נפלו כמנין של \nאליעזר והנה אליעזר היה בתחלה אחורי הנוקבא בלוע בתוך הטומאה שהוא בחי' ארור ועכשיו \nיצא מכלל ארור ולא רצה עוד לילך אחר הנוקבא כי כבר יצא והלך לפני הזכר וע\"כ לא רצה \n"},{"index":14,"he":"אליעזר לילך אחר הנשים אלא ותלכנה הם אחריו ולא הוא אחריהם כי היה יונק מן החכמה \nשבפנים ולא הי' עם הארץ. מהרח\"ו זלה\"ה: בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא. הנה \nסדרו על דעה בינה והשכל האמור ביוצר דשבת, הבנים בנצח כי שם טיפת החסדים מתלבשת \nכמ\"ש בכ\"י מורי הרב זלה\"ה בפסוק וקול התור נשמע בארצינו. חיי ביסוד כי ת\"ת ויסוד \nגוף וברית כחד חשבינן ונקרא א\"ל ח\"י. והמזון נמשך מחסד ומתגלים ע\"י גבורות כמש\"ה \nורב תבואות בכח שור. גם זה מהרח\"ו זלה\"ה: אמר ר' אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים \nשנה וגו'. דע כי נשמת ראב\"ע היה שרשו מיסוד הז\"א שבו כלולים כל קומת הזעיר שהוא \nבסוד ו\"ק ועטרה שהוא ע' שנין ולכן ניתוספו לו י\"ח דרי דשערות בסוד ט' תיקונים \nדדיקנא דזעיר שהם כפולים ט' מאבא וט' מאמא ובכח השפעת האריך ע\"י יסוד דאבא כי היה \nמעזרא כמשארז\"ל שהיה עשירי לעזרא ולכן שערותיו לבנות. ובסוד דז\"א יש בו שם הכתיבה \n"},{"index":15,"he":"ולכן הי' עזרא סופר והבן זה מהרב זלה\"ה: משמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה הוא כנגד \nערבית כי אותו הזיווג הוא סוד יעקב ולאה כי בתפלת ערבית הוא ג\"כ זיווג יעקב לאה \nכנודע. וכבר ביארנו הענין של הג' משמרות ולא נשאר לנו כ\"א לבאר ענין אחר אשר אנו \nמוצאים כי מי הוא המעורר את המלאכים לשורר הוא גבריאל וזה הוא הענין בעצמו שאמרו \nשקרא הגבר כי הוא רומז על גבריאל שהוא מצד הגבורה ולכן הוא המעורר ולא מלאך אחר. \nוהנה ג' משמרות הלילה אלו הם רמוזים בפסוק זה. ותקם בעוד לילה היא המשמורה הראשונה \nוזש\"ה בעוד לילה ר\"ל מתחלת הלילה. ותתן טרף לביתה היינו משמורה השנייה אשר באותו \nשעה היא נותנת טרף לכל העולם כולו. וזהו שאמר לביתה ר\"ל לכל הנמצאים בבית והוא שם \nכולל לכל. וחק לנערותיה הם הנערות העומדות עמה ומשרתים אותה והולכים עמה כאשר היא \nהולכת אל בעלה כמש\"ה ואת שבע הנערות הראויות וגו' וענין הזה הוא בזמן המשמורה \n"},{"index":16,"he":"השלישית אשר באותו זמן הוא שעת הזיווג כנודע והנה הם רמוזים כולם בפסוק זה כנזכר. \nמשם הרב זלה\"ה: אמר רב חנא בר ביזנא כנור היה תלוי למעלה וגו'. דע כי בחצות הלילה \nנעשה הזיווג למעלה בסוד הגבורות כי כיון שהוא לילה אין שם התעוררות חסדים עד הבוקר. \nוהנה זיווג הזה הוא הכנה אל הזיווג שנעשה ביום בשעת התפלה ע\"י החסדים ולכן אפילו \nשזיווג העיקרי הוא אותו שנעשה ביום, אעפ\"כ עיקר הזיווג דלילה הוא אשר הוא הכנה לזה. \nוע\"כ צריך האדם לקום בחצות הלילה. כדי שיהי' לו חלק בזיווג היום כי אם לא יהי' לו \nחלק בזה אשר היא הכנה לזיווג איך יהיה לו חלק בזיווג של היום אף שיתפלל. והנה רוחא \nדצפון הוא סטרא דרוח דשביק בגוה שהם הגבורו\"ת אשר בנוקבא דז\"א שבה אל\"יה מיסוד דאמא \nוז\"ש שכיון שרוח צפונית נושבות בו כי צפון הוא בינה כמש\"ה כי מצפון זהב יאתה. וידוע \nשהזהב הוא באמא וסטרא דצפון הוא הסוף שלה דהיינו היסוד והכונה הוא כי הגבורות \n"},{"index":17,"he":"מתקבצות בהוד שהיא רחל אשר בהוד דזעיר והוד של רחל הוא הכינור ושם הגבורות מתקבצות. \nוידוע כי השיר הוא בגבורות כי החסדים הם שמן שהוא בחשאי והגבורות הם יין שהם בקולות \nוהנה דוד בהוד ושמואל בנצח והם המשוררים אשר יצאו מהם כ\"ד משמרות לשורר בסוד \nהגבורות אשר הם בקול והיינו שאמר שהי' מנגן מאליו והגבורות שלו הם מתעוררין ג\"כ \nומתקבצין בנצח והוד שהם תרין ביעין דדכורא ושם הגבורות מתבסמות וזה הוא שהם מבשלים \nהזרע כי כל בישול הוא חיתוך ושבירת כח הגבורות ושם נעשה את המיתוק והם השחקים \nהשוחקים מן לצדיקים שהם ב' יסודות זעיר הנקרא צדיק ושל הנוקבא הנקרא צדק וכוונת \nשוחק היינו מיתוק ואח\"כ כד אתא יומא פתחין דסטרא דרום שהוא זיווג החסדים וכדין כנסת \nישראל וכל אינון חברייא שהם נאחזים בה שנמצאו עמה בזיווג הגבורות בספרא כתיבא וחוט \nשל חסד היינו טפת החסדים הנמשכת דרך חוטין שביסוד אותו האור נמשך גם עליהם. גם זה \n"},{"index":18,"he":"מהרב זלה\"ה: אגרא דכלה דוחקא. דע כי החיצונים כל אחיזתם הם בנוקבא דזעיר והנה \nהתלמידי חכמים הם שושבינא הכלה והם מחצדי חקלא המשגיחים לעקור את הקוצים מן השדה \nהעליון חקלא דתפוחין ולכן גם להם מארי דחובא דחיק וזהו אגרא דכלה דוחקא כי שכר טרחא \n"}]}
