{"id":"kabala-cc328f811a9f-1-6","bookId":"kabala-cc328f811a9f","part":1,"torah":6,"title":"קטע 6","hebrewTitle":"קטע 6","segments":[{"index":1,"he":"אלו מ\"ע דהיינו הע\"ב שהוא גי' חסד עושה הד' ה' וזהו העבוד' מן הע\"ב ד' עושים ה' \nוכאן העבוד' הם הקרבנות שהיו הכהנים מקריבים בבית המקדש ונודע כי הכהן הוא בסוד \nהחסד ועבוד' עצמה גבור' שהיא השחיט' והניתוח והאש הכל הם דינים להמתיקם ע\"י הכהן \nשהוא חסד. ועל גמילות חסדים הוא החסד והרי הם ג' קוים שהם ג' אבות כי צריך להמשיך \nמהם אל היסוד להעמידם וזהו חס\"ד הס\"ח הם אהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה שהם המוחין והם ד' מוחין \nוזהו חס ד' אשר הוא המרחם וחס על הד' שהיא רחל כלה דילה ולפי שעיקר העמדה שלה אינו \nבחג\"ת שלו הנזכר אלא בנ\"ה שלו שהם הסמכין דילה ולזה לא הזכיר חסד עצמו אלא גמילות \nחסד כי גמילות הוא מלשון צמיחות כמו ויגמול שקדים והחסד שבחסד הוא יומא דכולהו אשר \nעל ידו צומחים ומתפשטים החסדים אשר בנ\"ה שלו שהם עיקר העמיד' וזהו ג\"ח והחסד לעולם \nאינו משתנ' אורו כלל אף שמתפשט ולכן הוא יומא דכולה. ג\"ז מהרב ז\"ל: נתאי הארבלי \n"},{"index":2,"he":"אומר הרחק משכן רע וגו'. אמר ג' בחינות כנגד ג' בחינות שבקדוש' זו\"ן ויסוד שלו \nהמחברם הרי ג' וכנגדם יש בקליפה ג' ולזה אמר הכתוב יפקוד ה' על לויתן נחש בריח שהוא \nכנגד הז\"א שהוא בריח המבריח מן הקצה אל הקצה ועל לויתן נחש עקלתון היא הנוקבא אשר \nדרכיה מעוקשת ומעוקלת והרג את התנין אשר בים זה הוא היסוד המחברם כי הקדושה נקרא חי \nולכן ת\"ח אשר הם אחוזים שם א\"צ שחיטה אלא אסיפתן זו היא שחיטתן כמש\"ה ויאסף רגליו \nאל המטה גבי יעקב וכן ויאסף אל עמיו הנאמר בצדיקים כי הם כולם חיים אבל בקליפ' אשר \nשם המית' וההריג' נאמר והרג את התנין שהוא היסוד דנוקבא הנק' ים כי ביסוד דאמא \nנאספים קיבוץ כל הנ' שערים שבה ונק' מ\"י ויסוד דרחל נקרא ים וכנגדו בקליפ' יש ים \nוכנגד זה אמר הרחק משכן רע זה הוא בחי' היסוד. ואל תתחבר לרשע זהו בחי' הזעיר. ואל \nתתייאש מן הפורעניות זה הנוקבא וזה הוא מלת פורעניות לשון נקבה כי כל השלשתן הם ג' \n"},{"index":3,"he":"מיני רע. הא' רע. והב' הוא רשע. והג' הוא פורעניות ונקרא היסוד שכן משום כי לעולם \nבנוקבא דקדוש' צריך להיות היסוד שלו מאיר בה דאל\"כ יתאחזו בה החיצונים והיסוד שלו \nהמאיר בה לעולם מבריח אותם ולכן הוא נקרא שכן שהוא קרוב אצלה לעולם והז\"א נקרא את \nאח ד' וז\"ס מלת אח\"ד כי אח הוא הזעיר וד' הוא הנוקבא עם היסוד שדבוק בה והוא הי' \nאשר בקוצה של הד' שאם לא היתה הי' ההיא היתה נעשית ר' לשון עוני ורש כי היו אוחזים \nבו החיצונים ובי' זו נעשית ד' ובורחים ממנו וגם ז\"ס האל\"ף עצמ' של אחד פי' י' למעל' \nהם מיין דוכרין דהיינו הזעיר וי' למט' הם מיין נוקבין אשר היא הנוקבא ו\"ו באמצע \nשהוא היסוד הדבוק בה תמיד ומחברם וז\"ס טוב שכן קרוב שהוא היסוד הנקרא טוב כמש\"ה \nאמרו צדיק כי טוב ונקרא היסוד טוב מפני שהיא המדה הט' שבזעיר. וגם כי הכ\"ב אתוון עם \nהמנצפ\"ך שעמהם הם כ\"ז אותיות המתחלקים במדה ט' מחסד וט' מגבו' וט' מת\"ת וכן בנה\"י \n"},{"index":4,"he":"ט' לכל א' וא' כי ג\"כ ט' בנצח וט' בהוד וכולם מאירים ביסוד ונמצא שכל הט' שבכלם הם \nנכללים בט' שביסוד ולכן הוא ט' וג\"כ שהט' היא זו שנכנסת בתוכה להורות כי טוב גנוז \nבגווי' והוא המחבר ו' שהוא עמודא דאמצעיתא עם הב' שהיא הנוקבא וזהו ו\"ב של טוב כי \nהאל\"ף מורה שאין שם זיווג כמ\"ש בזוהר שמורה על התפשטות הזרועות כי הא\"ב הא' בת\"ת \nשבו והב' נוקבא ואז אין זיווג משום כי הזרועות הם מתפשטין וז\"ש כשתגיע לאבני שיש \nשהם נ\"ה שהם ב' יודין אשר בא' כי כל י' הוא אבן אל תאמרו מים מים כלומר שלא יעש' \nפירוד בין מים של חסד למים של גבור' שהם גבורות גשמים כי הוא\"ו אשר בא' מחברתם והנה \nכשהוא א\"ב אין זיווג וכשהוא ו\"ב יש בו זיווג כי אז אין הזרועות מתפשטין אלא ב' \nהיודין נכללים בו' וזהו כי אור א' ראשונ' שהיא חג\"ת מתפשט אל היסוד שבה ואז יש \nזיווג והוא שכן קרוב אצלה תמיד מאח שהוא הזעיר שהוא רחוק ממנה והנה הנוקבא יש לה ג' \n"},{"index":5,"he":"מקומות בראש הבריא' כנודע וביסוד עצמו מאחוריו שאנו מעלים אותה בברוך דברכת אבות \nכנודע ובת\"ת שבו אנו מעלים אותה שם ביהו\"ה של ברכת אבות ואף כי באתה אנו מעלים אותה \nלנ\"ה עלייה זו אינה בגופה כי כבר בברוך עלתה כל הנוק' דנ\"ה ]ובספר מובחר שבאבות \nמהרב הק' האר\"י ז\"ל הגי' כך כי גם היסוד מקום חבורו למעלה שוה לנ\"ה ובאתה אנו \nנותנים לה הארה דנ\"ה כי גם היסוד מקום חיבורו ברוחב וכו'[. ברוחב ולא באורך וא\"כ \nאין לה אלא ג' מקומות בלבד. והנה המקום העיקרי שלה בת\"ת כי שם סיום יסוד דאמא ושם \nמתגלים האורות אליה וידוע כי בזעיר הם ב' יסודות א' למעל' בת\"ת שבו שהוא יסוד \nהראשון כשהי' בבחי' ו\"ק ושם יצאה הנוקבא בנקוד' אחר זה היסוד ואח\"כ בנה\"י דאמא \nשנכנסו בה עלו מה שהי' נה\"י שלו ונעשה חג\"ת ומנה\"י דאמא נתחדש לו נה\"י אחרים ולפי \nשמקום העיקר שלה הוא הת\"ת שהי' יסוד בתחל' לכן נקרא זה לזה אח ואחר שנתפשט נקרא שכן \n"},{"index":6,"he":"כי אחר הקטרוג ירדה למטה ביסוד התחתון וע\"ז אמר טוב שכן קרוב שהוא יסוד התחתון ]כאן \nצ\"ל שהוא עתה מקרוב שבאו מחדש מאח שהוא יסוד עליון שהוא וכו'[. שהוא את אליה לפי \nששם עיקרא ונעשו עתה רחוק אחר הקטרוג כי יסוד התחתון הי' רחוק שהוא מן האמא ונתקרב \nוהעליון שהי' קרוב ונתרחק וזהו מאח רחוק שנעשה רחוק. וידוע כי היסוד נקרא שדי ולכן \nרחוק גימ' שדי וגם קרוב עולה שדי פחות ו' להורות שאין זה מבחי' ו\"ק הראשונים ושכן \nנקרא היסוד שעולה ש\"ע משום כי ה\"פ אל עולה גימ' יוסף שמתקבצים אל היסוד ושם אל אחד \nהרי ו\"פ אל וכולם נעשו ב' אל מליא' הג' אל דחג\"ת נעשים אל א' מלא והג' אל דנה\"י \nנעשים אל א' מלא והרי שניהם מלאים כזה אלף למד אלף למד עולה ש\"ע נהורין וזה נמשך אל \nהיסוד מן הב' אל שבפנים שהם הש\"ע נהורין אשר שם וזש\"ה ויהי' יוסף שהוא היסוד יפה \nתאר ויפה מראה שנמשכים אליו הדרת פנים כי מי שהא סריס אין לו הדרת פנים לכן נקרא \n"},{"index":7,"he":"היסוד שלם שעולה ש\"ע שהם ש\"ע נהורין שבתוכו שהם ו' ויסוד העליון נקרא א\"ח שעולה ט' \nכי לעולם אות ט' הוא ביסוד כנודע אלא שבתחתון הוא ט' ממש וכאן א\"ח שעול' ט' וכנגד' \nבקליפ' אמר הרחק משכן רע שהוא ע\"ש כנגד ע\"ש שבקדוש'. ור\"ע הם הכ\"ז אתוון שכל א' \nכלולה מי' עולה ר\"ע כי בקדושה טוב גנוז וכאן פיזור ולפי שיסוד לעולם הוא דבוק אל \nהנוקבא לכן הזהיר עליו תחלה ואמר בו הרחק כי הוא קרוב וצריך להרחיק יסוד עליון תחלה \nואמר בו הרחק כי קרוב הוא וצריך להרחיק יסוד החיצון מן הנוקבא הקדוש' והעמודא \nדאמצעיתא. ר\"ע דקדוש' הוא רחוק כדאמרן לכן אמר אל תתחבר לרשע כלומר אל ת\"ת חב\"ר \nלרשע וכנגד הנוקבא דהוי שייך בה יאוש וזה כי בשלמא דכורא צריך להרחיק מן הנוקבא \nדקדושה כדי שלא תקבל הקדוש' ממנו אבל נוקבא עם נוקבא מה צורך להרחיק לכן אמר הזהר \nשלא תפתה אותך בטענה זו כי חלק משמן חכה ואחריתה מרה ולכן אמר אל תתיאש כי בבוא \n"},{"index":8,"he":"הדכורא אצלה אפשר שיתאחז גם הדכורא וזהו אל תתיאש שהוא מלשון ת\"ת אי\"ש אל הקדוש' \nוהנה שכן רע אמר כנגד היסוד כי לעולם הטיפ' לבטלה נקרא ר\"ע ]עיין בזוה\"ק בראשית \nנ\"ז. וישב קפ\"ו: קפ\"ח. ויחי רי\"ט ע\"ב ועיין שלח קנ\"ח.[ כמש\"ה ע\"ר ר\"ע בעיני ה' \nוהטיפ' מן היסוד בקדוש' נקרא טוב ובכאן הוא ההיפך ונקרא ר\"ע. גם ר\"ע הוא ע\"ר מלשון \nער\"ו ער\"ו כי ער\"ו מלשון גילוי ובקדוש' טוב גנוז והנה שכ\"ן ר\"ע הם ב\"פ ש\"ך שהם דיני \nרחל ולאה וע\"ש אלו ב' ש\"ך נקרא הזעיר שמש והנוק' תמ\"ר וזש\"ה צדיק כתמר יפרח וכאשר \nנכנסים ביסוד אלו הב' ש\"ך שהם תמר בלשון מרירות שהם דינים מתחבר עמהם א\"ל שיש בסוד \nכנ\"ל וממתיק את התמ\"ר ואז נעש' אדנ\"י מלא תרע\"א כי אז נוטלתם הנוקבא כי תמ\"ר וא\"ל \nעולה תרע\"א כי אף שהם דינים והי' ראוי להיות סתום דינים נמתקים ונעשים שער לה דרך \nלהכניסם בה התפלות והש\"ע הוא עמודא דאמצעיתא דקליפ' שהוא הרע שהם כ\"ז אתוון הנ\"ל \n"},{"index":9,"he":"ושם הם ג' קוים העיקריים שהם חג\"ת להורות שזה הרעה הוא של הקווים לא של הנה\"י אלא \nעמודא דאמצעיתא כי אלו הם שורש הקווים. והנה רשע עולה תק\"ע שהם מנצפ\"ך כפולות שהם \nהגבורות שנותן לה הזעיר בהארת אותם דאמא שהם משלה הרי ב' מנצפ\"ך ואלו הם המתגלות \nביסוד דאמא שהיא בת\"ת שבו ונתקנים בנוקבא וזהו תק\"ע ובקליפ' כנגד רש\"ע ובנוקבא \nפורעניות אותיות פ\"ו אלהים אחרים שבה שהם ה' גבורות שבה ור\"ע הם הכ\"ז אתוון כדאמרן \nונו\"ת הם ג' אהי\"ה דיודי\"ן ודההי\"ן ודאלפי\"ן שבהם מתלבשים הגבורות ויוצאים מיסוד \nדאמא העולים תנ\"ה ובקדוש' הם תנ\"ה את נשי ואת ילדי ובטומא' הם תנה עון על עונם וכן \nתנו שכר לאובד ובקדוש' שימני כחותם כי חותם ע\"ה הוא תנ\"ה על לבך כי משם נתגלו אורות \nכולם ובטומא' הם נו\"ת וזהו פורענות רמז אל כל שאמרנו. גם זה מהרב זל\"ה: יהי ביתך \nפתוח לרוחה. דע כי הבינה הוא ם סתומה כי היא ג' קווים נה\"י והזעיר שהוא הב\"ן שלה \n"},{"index":10,"he":"הוא הסותם פתחה ורחל ד' ולפעמים ה' ובמקום הבן הם נשמת הצדיקים אשר בעוה\"ז העולים \nשם בסוד המ\"ן ועומדים שם וסותמים פתחה וזהו הב\"ן שבתוך הה' ולזה אמר יהי' ביתך פתוח \nוגו'. דהיינו רחל שהיא הבת תהיה פתוחה כי במעשיך הטובים תבריח החיצונים משם ותעלה \nנשמתך בסוד מ\"ן ולהעמיד' על פתחה כדל השואל על הפתח זש\"ה ויהיו עניים וכו'. הבת היא \nרחל והבנים הם הנשמות העולות וצריך שיהיה כעניים. ואמר אל תרבה שיחה עם האשה בשעת \nהזיווג צריך שלא יגביה האדם את קולו בשעת תפלה כי בעוזר דלים הוא מעל' נשמתו למעלה \nובתפלה הוא שואל שם אל הזיווג וז\"ש אל תרבה כענין אל תרבו תדברו גבוה גבוה אלא \nבחשאי ולחש כ\"א יצא הקול לחוץ יתאחזו החיצונים בקול ההוא ואפשר שימנעו הזיווג ההוא \nאו יתדבקו בו החיצונים לפחות ואמר האשה כלומר כשהיא פנים בפנים שהיא אשתו אמרו \nשצריך בלחש כדי שלא יהי' אחיזה לחיצונים ומכ\"ש כשהוא אחור באחור וז\"ש ק\"ו באשת \n"},{"index":11,"he":"חבירו כי הר' הוא אחור של אלהים שבו ומנין כ\"ו שבו הוא האחור דמ\"ה שבו דהיינו כ\"ו \nאותיות וכן עולה חביר\"ו רכ\"ו וזה הוא ביחוד של ק\"ש כי אז הוי באחור ובבשכמל\"ו אנו \nנותנים לה ציקי קדירה וצריך להיות בחשאי ולכן צריך לאומרו בלחש ומכאן אמרו חכמים כל \nהמרבה שיחה עם האשה שמגביה קולו בשעת הזיווג באשה גורם רעה לעצמו שהיא הקליפ' \nהאוחז' בו ומונעת ממנו האור והשפע שנמשך לה מן הזעיר ]צ\"ל כאן וגם מה שהי' נמשך לו \nמן הנוק' וזהו בטל מד\"ת שהוא מה שהי' נמשך אליו מן הז\"א וכו'[ וסופו יורד לגיהנם \nבמקום שהי' לו להתדבק עם השכינ' נדבקים עם האשה זרה שהוא גיהנם וזה הוא סופו שהוא \nבסוף ולמטה מכולם. ג\"ז מהרב זל\"ה: ויהי מורא שמים עליכם וגו' כבר ידעת היות בזעיר \nמוחין פנימין ומוחין מקיפין והם סוד הצלם כנודע והנה כל בחי' מאלו הוא פרצוף שלם \nכלול מרמ\"ח איברים והמוחין הפנימים נקראין מורא ב\"ו כי מורא ע\"ה גי' רמ\"ח והוא הצלם \n"},{"index":12,"he":"הנכנס בפנימיות הזעיר בתוך גופא דילי' והמקי' נקרא מורא שמים כי השמים שהוא הז\"א לא \nנכנס בתוך גופו ובשרו ודמו. והנה מה שנעש' ממילא בימי החול נכנסין מוחין פנימי' \nבתוך הזעיר ובשבת נכסים אף המקיפים ומציאות זה נעשה אפי' ע\"י ע\"ה אמנם הת\"ח יכולים \nלעשות אפי בחול מה שנעש' בשבת והוא להכניס המקיפים בזעיר אפי' בימי החול וזה הוא \nהברכה אשר בירך ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו ]ברכות כ\"ח ע\"ב[ שימשכו מורא שמים שהם \nהמקיפין בזמן שאין אחרים עושים רק מורא ב\"ו שהם הפנימים לבד וכמו שאחרים ימשכו את \nמורא ב\"ו בימי החול הם ימשכו אז אפי' המקיפין והבן. ג\"ז מהרב זל\"ה: אל תהיו כעבדים \nוגו'. המשמשין את הרב שהוא צריך לכם וגם ע\"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים והוא צריך \nאליכם אלא שלא ע\"מ לקבל פרס ובשביל שצריך אליכם אל תזלזלו ביראתו ח\"ו אלא תהי' מו\"ש \nעליכם והבן. שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים כבר נודע כי ד' קליפות הם \n"},{"index":13,"he":"נחש שרף ועקרב והד' הוא נקרא צמאון אשר אין מים והוא בסוד גלות ישמעאל מים עכורים \nהיוצאים מתוך מים הרעים ]נ\"א מים הזכים[ של אברהם והם סוד מים הזדונים שאמר דהמע\"ה \nוז\"ס למקום מים הרעים ולכן הי' ראוי ישמעאל למות בצמא לולא כי נענה באשר הוא שם. \nג\"ז מהרב זלה\"ה: פ\"ב. רבי אומר כל שהוא תפארת לעושיה וגו'. דע כי רבינו הקדוש הוא \nיעאע\"ה גופו וז\"ש כל שהוא תפארת לעושיה והבן. אף הוא ראה גולגולת אחת וגו' כבר נודע \nכי הלל הוא בחינת מרע\"ה וכשם שמרע\"ה חי ק\"ך שנה כך הלל חי ק\"ך שנה וכשם שמרע\"ה פרנס \nישראל מ' שנה כך הלל ג\"כ ומשה הי' עניו מאוד וכן הלל הי' עניו מאד כנודע. וכשם \nשמרע\"ה הטביע את פרעה בים אף הלל בדור הזה ראה גולגולת אחת שהוא פרעה אותו הידוע \nצפה על המים שהוא על המים הזדונים וא\"ל על דאטפת כל הבן הילוד היאורה וגו' אטפוך \nוהפך פניו נגד ישראל ואמר וסוף מטיפיך יטופון כי כל מי שמיצר לישראל בעת התחיה \n"},{"index":14,"he":"יטופון ויחזרו ויטופון כמשאחז\"ל ואלה לדראון וגו'. גם זה מהרב זל\"ה: פ\"ג. מאין באת \nדע מוח הסתום נקרא חכמ' ונמשך מאין כתר עליון וכן מוח הנוק' חכמה שבה נמשך מר\"ע שלה \nהנקרא ג\"כ אין וז\"ש מאין באת שאם זוכה הוא אפשר לו להשיג עד הכתר דנוקבא דהיינו ה' \nשהוא בחי' נפש דאצילות עד יחידה שבה שהוא בחי' אי\"ן. ג\"ז מהרב זל\"ה: פ\"ד. בן זומא \nאומר איזהו חכם וגו'. הנה בכאן דיבר בן זומא כנגד אותיות הויה שהם עולמות אבי\"ע \nוז\"ש איזהו חכם שהיא עולם אצילות אשר שם הוא אבא עילאה וז\"ש מכל מלמדי השכלתי כי \nהיסוד דאצילות משם חיות כל העולמות בסוד כולם בחכמה עשית איזהו גבור כנגד הבינה אמא \nעילאה דדינין מתערין מינה והם בחסדים אשר בהם נמתקים הגבורות ונמצא שהוא גבור כובש \nאת יצרו ממש. איזהו עשיר שהוא משמח בחלקו כנגד הזעיר שבו ה' חסדים שהם מורים על \nהעושר שמח בחלקו אעפ\"י שנותנים בידו חלק הנוקבא שמח בחלקו ונותן לה חלק' וז\"ס ישמח \n"},{"index":15,"he":"משה במתנת חלקו. איזהו מכובד הוא כנגד הנוקבא בסוד ובהיכלו כלו אומר כבוד ושם שייך \nלומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ווי למאן דאנהיג וגו'. ג\"ז מהרב זל\"ה: שוב יום אחד \nלפני מיתתך. דע כי במקום א' בזוהר אמר כי מסתלק הצ\"ל ל' יום לפני המיתה ובמקום אחר \nאמר שמסתלק בליל ה\"ר אך שניהם הם אמיתים כי בליל ה\"ר מסתלק הצל להורות על גזירת \nהמיתה שנגזרה עליו וע\"י הסרתו והסתלקות מעליו ישלטו אז בו החיצונים וכיון שנמס' \nבידם לא חיישו עוד ואז חוזר הצל למקומו כי זולת הצלם אין חיות להאדם כלל ולכן אם \nנגזר עליו שימות אחר י' חדשים וכיוצא מהיכן ימשכו לו עוד חיות אם לא שיחזור הצלם \nלמקומו ואח\"כ ל' יום קודם שימות אז מסתלק לגמרי ובאותו צל מסתלק חיות האדם יום יום \nעד שימות לגמרי ולזה ארז\"ל שוב יום אחד לפני מיתתך דהיינו יום הושענא רבה שהוא היום \nלפני המיתה ממש והבן. ג\"ז מהרב זל\"ה: הוא הי' אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג \n"},{"index":16,"he":"לכל דבר. פי' כל האדם שהוא בעל קומה שכולם בכלל האדם אלא שכולם חסירים התולדות חוץ \nממי שזוכה לצלם ודמות ואעפ\"כ התרה ג\"כ כך על כל ב\"ח ואמר שלא תתגאה על שום ברי' קלה \nאו גרוע שבעולם לפי שאין אדם שאין לו שעה לכן אפשר שיתעלה בנשמה חשובה יותר ממך וכן \nמי שאין בו רוח חיים עתיד להתיישב במקומו אל תפליגיהו. ג\"ז מהרב זל\"ה. ]עי' בכנפי \nיונה ח\"ב סי' ע\"ט[: גם אל תהי בז לכל אדם. דע כי לפעמים יהי' לאדם נשמה גדול' הערך \nולאיזה סיבה אינו משיג כראוי לסיבת הדור או לאיזה סיבה אחרת ואולי מי שמבין יותר \nממנו ירצה לבזותו. לכן אמר אל תהי ב\"ז וגו' שאין לך אדם שאין לו שעה ואעפ\"י שעתה \nאינו מבין שמא יבא הזמן והשעה שיסור מעליו הקליפה הסותם שכלו וישיג אז יותר ממך. או \nירצה שאפי' נודע שלא ישיג יותר ממך עכ\"ז הוא ראוי להתכבד יותר ממך כי אולי יש לך ט' \nחלקים ניצוצים נשמה ולו אין עתה כי אם חלק וניצוץ א'. וזה גורם לך שידעת יותר ממנו \n"},{"index":17,"he":"אבל בערך שאין לו רק חלק א' לבד המועט הוא יותר שמא בגלגול אחר יתנו לו ניצוצים \nמחלקים רבים כמוך או יותר ולכן אמר אל תבזהו ומ\"ש אל תהי מפליג לכל דבר המשל כשאומר \nאדם א' איזה פשט שהענין באמת האמיתי אך אינו מתיישב באותו פסוק ומקום שהוא אומרו אל \nתרחיקיהו בעבור זה כיון שהענין נאה יהי' מתיישב במקום ופסוק אחר: וע\"ד הסוד כי \nהשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כמשארז\"ל והנה הזעיר שהוא אדם נקרא יום. והמלכות נקרא \nשעה וז\"ש אל תהי בז לכל אדם ואעפ\"י שהוא עת הקטנות ואינו משיג המוחין דגדלות הוא \nבסבת שאין לו בת זוגו העוזרות אותו הנקראת שעה ואין לך אדם שאין לו שעה היום או מחר \nואל תהי מפליג לכל דבר שהיא המלכות כי אם אינך מבין אותו לפי שאין לה מקום אשר לא \nנתלבשה בלבושים שלמטה ממנו כדי שתוכל להבינה וכשתתלבש באותו לבוש שהוא מקומה אז \nתבין אותה ולכן אל תפליגהו. ג\"ז מהרב זל\"ה: פ\"ה. י' דדברים נבראו בע\"ש בין השמשות \n"},{"index":18,"he":"וגו' וא' מהם אילו של אברהם אע\"ה דע כי איל הוא גימ' י\"ה הוי\"ה ופירושו י\"ה בריאה \nויהו\"ה יצירה ר\"ל אמא סוכת שלום על ז\"א וכן הבריאה על היצירה בסוד העלאת שבת ואאע\"ה \nבלי ספק שהעלה אותיות אלו להדבק אותם בשרשם בהעלאת איל אז כמו בין השמשות של ע\"ש \nג\"ז. ]עי' בכנפי יונה ח\"ב סי' קל\"ד[: י' דורות מנח ועד אברהם. כבר ביארנו בענין \n"}]}
