Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פירוש הרי דמן עכו לספר יצירה

קטע 2

קטע 2 מתוך 4

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

השמאל, וגם כן היד כנגד הרגל מלמעלה למטה. ובספירות חסד וגבורה נקראים ימין ושמאל, ומלמעלה למטה עד התפארת חמש כנגד חמש, ומשם עד המלכות כנגד הרגלים. זהו, "מראה מתניו ולמטה", והם חמש שאמרנו שיצאו מי"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם חמש כנגד אלו, וכן בשם אהי"ה. והמשל הוא על האותיות עצמם, כי בצירופם נברא הכל והם ידי הפועל, וכן תמצא בצירוף א"ת ב"ש ג"ר ד"ק לחשבון הקדמון, א"ת חמש, ב"ש חמש, ג"ר חמש, ד"ק חמש, השנים כנגד אהי"ה והשנים כנגד יהו"ה, בכל אחד שני ההין ובכל יד יש י"ד פרקים באלו חמש אצבעות, וזה שאמר למעלה שבע כפולות וכן באלפא ביתא הזאת, מכאן ואילך עולה לחשבון י"ד ה"ץ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם. לזה השש החשבון הם י"ד כנגד פרקים שביד האדם הגופני. וכולם יצאו משם ה' כי ממנו יצאו כ"ח אותיות כנגד כ"ח פירקי הידים, כן יש בפסוק בראשית כ"ח אותיות, וגם כן בפסוקים אחרים אין כאן מקומם, לומר כי הם היו מעשי

2

ידי אומן אומנותו של הקב"ה היתה התורה, ואהי"ה אצלו אמון אל תיקרי אמון אלא אומן. וכן תמצא באלו השמות כי הם פועלים על ארבע יסודות, והרוכב עליהם שמונה ועשרים אותיות, והם, מיטטרון מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. מיכאל ימין, גבריאל שמאל זה כנגד זה, מיכאל על המים גבריאל על האש, אוריאל או נוריאל על האויר, רפאל על העפר. ובכלם במילואם תמצא פ"א אותיות למנין כס"א על זה הדרך, מ"ם יו"ד טי"ת טי"ת רי"ש וא"ו נו"ן, וכן כולם. ויש בהם חשבון אחר למנין שמות היסודות הגופניים ולקמן יתבאר. וגם כן יש שמות למעלה מהם שיש בהם כ"ח אותיות שבהם נברא העולם, ואלו הן, אכתריאל י"ה יהו"ה צבאות יה אדידירון. ויש בהם חשבון אחר ואין כאן מקומו, ולקמן יתבאר יותר. והרי הכל יוצא מן היו"ד ובקריאת שמה. ועל כן אמר כי ברית יחיד מכוון באמצע, כי ברית הלשון פירושה כריתת וחקיקת האותיות בלשון על השפתים, ועל כן אלקים עולה לחשבון פ"ה,

3

וכן בלימה. ובא מן הכתר, כי הוא לחשבון הלב. ועל כן האיברים הפועלים הם זוגות זולתי אלו הפה והמילה, כיונו על מה שיצוה השכל כי הוא הרצון השוכן בלב, ואלו השנים יחידים לומר לך כי אף על פי שתמצא בעולם דברים הפכיים לא תאמר שאי איפשר שבאו מדבר פשוט, כי כבר תראה הפה שהוא אחד וכבר יצא מאחר, וכן המילה היא פתח להוציא הזרע והוא אחד. וכנגד המילה באדם היא הספירה הנקראת יסוד, כי משם הנשמות פורחות. ובינה הוא כנגד הפה באדם, כי ממנה תוצאות חיים. והם שניהם זה כנגד זה, והם נקראים שניהם שכינה העליונה בינה והתחתונה מלכות. ויסוד ומלכות נקשרים יחד. ובינה הוא הלשון, ולשון בחשבון שפ"ה כחשבון שכינ"ה. ויסוד הוא הברית, והיא נקראת קשת כי הוא זורק בחוזק ובהכרח למטה, ואמרו ז"ל זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד. וכן אמרו בשפתים לשון זריקה, "הטיח דברים כלפי מעלה". והלב הוא כמו אמצעי ביניהם, ולב הוא זורק הדברים

4

למעלה, והזרועות הם כמו יתר הקשת. ואלו השנים החוטא בהם נקרא מפריד אלוף או מקצץ בנטיעות, כי מפריד יסוד ממלכות או בינה שהיא אם הבנים. ובינה נקראת י"ה, ויסוד ו"ה, והמקצץ בבינה נקרא עריה, והסוד, "עריה תעור קשתך". והמקצץ ביסוד נקרא ערוה. וספירת יסוד היא הקושרת לשכינה העליונה עם התחתונה, וכן הלשון קושר האהבה בדיבור בין איש לאשתו ובין שני אוהבים, ועל כן האוהבים מנשקין זה את זה בפיהם, כלומר רוח אחד לכולנו, כי קושרים נפש בנפש ומורה על הרצון. וכשהכהן היה נושא את כפיו היה נותן ידיו למעלה מפיו, והיה מכוין לשם אהי"ה כי הוא הרצון, ויש בו עשרה אותיות במילואו, וכן יש ביהו"ה. והיה הפה מכריע בין שתי ידיו. וכשהכהן מקדש ידיו ורגליו היה נותן ידו על רגלו, נותן ידו על רגלו, כדי לכוין הספירות מלמעלה למטה חמש כנגד חמש וזה ו"ה, כי היה המילה מכריע ביניהם. והנה ה"א ה"א בשם אהי"ה, כי הוא הכתר אצילות

5

הראשון, ובו היה הכל כמו שביארנו. ומילה עולה למנין פ"ה, והוא אלקים בחשבון. ואמר בספר יצירה בברית לשון כי תורה היתה האומן ונכרתו עליה י"ג בריתות למנין י"ג מדות של רחמים היוצאים מן הכתר, וכן כתב בפרשת מילה י"ג ברית. וזה בחשבון וא"ו של [שם יקוק] , כי היא באמצע שני ההי"ן של שם יקוק כי היא מרכבה לשם אהי"ה, ומרכבה לכלם וא"ו ה"א. ונמצא י"ק נשמה, ואהי"ה נשמה לנשמה. וכשהיה הכהן מקדיש ידיו ורגליו מן הכיור היה מכוין כנגד ו"ה לקושרו עם י"ה, וכשהיה נושא את כפיו היה קושר י"ק עם אהי"ה, נמצא שהיה קושר הכל ביחד: עשר ספירות בלימה ועשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו - בעבור כי בבבא הקודמת לזו אמר כי הם עשר ספירות למספר עשר אצבעות ידי אדם, ואמר שהם חמש כנגד חמש, על כן אמר בזאת הבבא, לא תטעה בהם לומר כי היו שני פועלים כשני זוגי ידים ימין ושמאל או מעלה ומטה

6

כי יצאו משני ההי"ן, כי הפועל אחד והוא המצוה והוא הפועל, והספירות ועשר אותיות הכל דבר אחד, כי אין זה בלא זה. ולא תחשוב כי היה האצילות תשעה ותחשוב כי הם תשעה, ושמטטרון קורא למדת המלכות אף על פי שיש מטטרון למטה נקרא בשם רבו אחר שהוא סומך לעולם הנפרדים וממנו מקורם שלא יהיה נחשב עם הספירות, והאל המצוה שהוא רצון יהיה דבר אחר, לזה אמר שהכל אחד. ואם יעלה על דעתך לומר אחר שאתה מביא במנין המצוה שהוא הרצון הרי הם שתי ידות, ויהיו י"א. לזה אמר הכל דבר אחד. ועוד מפני שאמר שהם עשר ספירות למספר אצבעות האדם, ואמרנו כי הם לחשבון אותיות ההויה במילואם, והם באו מכח היו"ד אשר בשם, ואלו שלשה נקודות קוץ שלמעלה וגופה וקוצה שלמטה ויהיו תשעה, ועל כן נשלם החשבון בתשע, אמר כי הוא והם דבר אחד, והספירות והאל דבר אחד, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ועוד להביא במנין ספירת מלכות, כי צריך לקשור אותה עם יו"ד ועם

7

כולם, וכולם דבר אחד ולא תקצץ בנטיעות, על כן אמר עשר ולא תשע וכמו שאמרנו, שמן היו"ד יצא יהו"ה שחשבונו כ"ו שהוא מ"ה במילואו פועלות האותיות לזה החשבון, כי אבג"ד בחשבון הוא יו"ד וסמוך שם ה"א עמו הוא י"ה, כי בזה הדרך הם האותיות ה' עד הטי"ת הוא חשבון מ"ה, וכמו שאמרנו למעלה שהם עשר כנגד עשרה אותיות של יהו"ה, או של שם אהי"ה. ולפי שיצאו האותיות עד הטי"ת אמר בכאן שלא תטעה לומר שהם תשע ולא יותר. ולפי שאמר למעלה גם כן חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע ובלשון, שמא תאמר שהם י"א כי הברית נוסף על העשרה, על כן אמר כי אינם יותר מעשר, כי אומרו בלשון אינו אלא על הדיבור בלבד כי הוא משוה כל האותיות. ולחזק הדבר שהם עשר ולא תשע תמצא שאין בכל הדברות עד אשר לרעך טי"ת, וכן בפרשת מילה, וכן בפרשת בשבעים נפש, וכן בפרשת חצר המשכן. ואמר עשר ולא אחד עשר שלא תביא במנין אין סוף: ואמר, הבן בחכמה וחכם בבינה - כי החכמה נקראת יו"ד והיא נעלמה מעיני כל חי, ולא

8

תוכל לדעת דבר ממנה זולתי בספירת בינה. וזה שאמר, וחכם בבינ"ה, שעל ידי הבינה תבין החכמה ונתיבותיה, ועל ידה תוכל לדעת קצת דרכיה, ומשניהם תשכיל רוממות הכתר אשר עליהם הוא נקרא קוצו של יו"ד, ונקרא אי"ן. ובעבור כי מן היו"ד יצאו ל"ב נתיבות וכל השמות כי כלם אחד, ובהסתלק אחד מהם יסתלקו כולם, לכך אמר כי יהיה לך מספר שלם בכולם שלא תטעה. וכבר ידעת כי מן היו"ד יצאו וא"ו דל"ת, וכשתשים וא"ו תחת הדל"ת יהיה ה"א, וה"א הוציא וא"ו שהוא שש בחשבון, והוא ששת קצוות ליו"ד, על כן שמו יה"ו עולה החשבון לאי"ן שהוא אהי"ה, כי כן הוא בחשבון. ונכפלה בו הה"א כמו שידעת, מפני הדיבור של יוסף להמשיך עוד הכח. והנה אי"ן כולל שלשה ספירות, והנה כ"ו שהוא יקו"ק הוא לחשבון אחד, והוא שאמר חמש כנגד חמש. ואמר והעמד דבר על בוריו כי הדבר אשר ידובר כקריאת השם הוא לשם בריאה, כי הוא מורה על יש מאין. והשב היוצר, כי הוא אדם דיצירה, על

9

המכון כדי שיהיה הכל אחד. ואמר ישיבה ביוצר כמו היוצר הזה, כי עושה מלאכה על האבנים, כי הבורא והיוצר הכל אחד ולא תטעה בו, ולקמן מפרש בו יותר. ואמר העמד דבר, שיעמיד הוא בעצמו ולא יסמוך על אחר, כמו על משענתו שתרגומו, "על בורייה", כי העומדים הם חיות הקדש ויש בהם כח לעמוד תמיד, וכנגדם נברא האדם הגופני כי הולך בקומה זקופה, מה שאין כן בבעלי חיים. וצריך האדם לדעת איך הבורא והיוצר והפועל הכל דבר אחד: עשר ספירות בלימה מדתן עשרה שאין להם סוף, עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום, ואדון הכל מושל בכולם ממכון שבתו ועד עדי עד - אמר כי אלו עשר ספירות שאמר שהם עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר אין המספר בהם כמו בנפרדים, כשתספור אחד יתחייב להיות שנים שהם גופים נפרדים כל אחד לעצמו, ואלו עשר ספירות אינם כן, כי הם דבר אחד כולם אין בהם

10

פירוד כלל, אלא על פי המדות אשר מהם יוציא פעולתם הם. ואלו עשר מדות אין להם גבול לא למעלה ולא למטה, כי יחדשו בכל יום, ובכל עת דברים יולדו מהם. ולשון מדה הוא כמו שרגילים לומר חז"ל, "כך מדתו של פלוני". ואמר למעלה כי המדה אשר בה נמדד העולם הוא וא"ו, שהוא ק"ו המדה שבתוך המ"ם הוא מקום, הוא העולה לחשבון אלהי"ם שהוא הפועל העולם, [א"ה, כי אלהים עולה פ"ו דפוע"ל, וע"ל הוא המקבל הפעולה]. ואמר כי אלה אינם גופים אלא מדות, שיש בהם כח לפעול בעולם ואף על פי שאין להם סוף, כי אין להם גבול לומר עד פה תבא ולא תוסיף, או מגבול זה עד גבול זה, כי אין השטח ניכר בהם לראות כמה אורכה וכמה רוחבה, אלא המדה שלהם לפעול כי יועילו לרוב מאד גבוה מעל גבוה. וכולם עשרה עשרה לא יגרעו מזה החשבון ולא יוסיפו עליו, שזה דק מזה. וזהו שאמר שאין להם סוף, כי דעת האדם לא יוכל להשיג כמה מעלות יש מהם. אבל כולם עשרה עשרה, ופרש לך על

11

מה שנקראו עשרה והוא על עמקי הדבר ההוא, כי לא על השטח אשר ישיג חוש הראות כי אלו לא תשורם עין, אבל ישיג קצת פעולותם כי כולם יוצאים מן העומק, והם עשרה דברים. והמחשבה שהיא חכמה נקראת עומק, ועליה אמר דוד ע"ה, "ממעמקים קראתיך ה'". ואם תצייר בשכלך דבר אחד שהוא עגול כמו הכדור, תמצא בעגול כל צדדי השטח יגיע לנקודה אמצעית שבו אף על פי שלא תראה הסוף העליון והתחתון מאמצעיתו תוכל לתת דעתך על כל הגבולים של כל צד: ואמר, עומק ראשית - כי אף על פי שאמר שאין להם סוף לא יעלה על דעתך שאין ראשית ותחלה להם, כי החכמה נקראת ראשית והיא האצילות הראשון מן האין, ועליו נאמר, "ראשית חכמה יראת ה'". ובינה נקראת אחרית, ועליה נאמר, "אבינה לאחריתם", וגם, "אשכנה באחרית ים". נאמר כי העומק מאלו הוא הראשית, כי העולם נברא ברצון לזמן ידוע עד אחריתו ולא עוד, ובשוב הרצון לא יהיה עוד עולם. אבל הרצון לא יהיה לו סוף ואין לנו

12

רשות לחפש מה למעלה ומה למטה, או למה בזמן הזה ולא בזמן אחר, וראוי לאדם לחוס על כבוד קונו כי אין לו שיעור: ואמר, עומק טוב ועומק רע - כי מהתחלת הרצון והאצילות הראשון אף על פי שהוא פשוט יצאו ממנו כל צרכי העולם דבר והפוכו, ולא תאמר כי אי איפשר זה, והוא נאמר על האור הראשון, ושם נאמר, "ויבדל אלקים בין האור ובין החשך", והאור יתייחס לטוב והחשך לרע. וזה שאמר הנביא, "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", ולקמן יתבאר בפירוש עולם האמצעי. והאור נקרא טוב, דכתיב, "וירא אלקים את האור כי טוב". ואמר בכאן כי הטוב והרע הם דבר אחד, ולא תטעה לומר שהם שתי רשויות חלילה כי כולם יצאו מן הרצון, אף על פי שהוא דבר פשוט מה שהוא יוכל השכל לסבול, כי אם ליושבים לפני ה' יהיה סחרה. ובבהיר ירחיב הדרוש הזה ביותר שאומר שם, "מלמד שממקום שיוציא הטוב יוציא הרע, וזה שאמר, "אני ה' עושה כל", ועל זה המקום נאמר, "ראו עתה כי אני אני הוא (א'נ'י) ואין

13

אלקים עמדי" וכו': ואמר, עומק רום ועומק תחת - על המקום שנקרא אי"ן שהוא הכתר, כי הוא על כולם רם ונשא, ואי"ן במלואו עם שלשה אותיות הוא רם. ובעולם הנפרדים גבריאל הוא רו"ם בחשבון. ואמר כי הרום שהוא הכת"ר, והתחת שהיא הספירה האחרונה כולם יצאו מן הנקודה הראשונה כמו שידעת. והרום הוא המעמיד התחתון, וזה שאמר, "אריח על גבי לבנ"ה", כי אם תבנה בית בחומר צריך אתה לתת אבן אחת על גבי שנים, והעליון מעמיד התחתון ומקימו, וכן כשתשים עמודי הבית קודם שתשים התקרה יפלו ולא יוכלו לעמוד בלי משענת, וכשתכביד המשא עליהם אז יעמדו. נמצא כי העליון מעמיד התחתון, וכן הנקודות והטעמים בסגול וסגולתא הנקודה העליונה מעמדת שני הנקודות התחתונות, וכן כת"ר למעלה חכמה ובינה למטה והכתר מעמיד הכל. ואלו השלשה מעמידים כל הבנין שהם שבעת הספירות: ואמר, עומק מזרח ועומק מערב - כי ממזרח נתפשט האור הראשון, והוא מקום זריחת השמש

14

בעולם התחתון, כן בעולם העליון הוא מקום אצילות האור הראשון, וכנגדו באדם המוח שממנו בא הזרע. ומערב הוא מקום אשר שם מתערבים כל הכוחות, ובספר הבהיר מבאר זה ביותר, ומביא שם ראיה, "ממזרח אביך זרעך וממערב אקבצך". ואמר עומק צפון, כי שם העושר הוא מדת הדין, ועליו נאמר, "מצפון זהב יאתה" כי שם חלקת מחוקק צפון. ועליו אמרו ז"ל הרוצה להעשיר יצפין, והוא בנקודת שבא שני נקודות זו על גבי זו. וזה שאמר, "ויתן לו מזהב שבא", הוא מדת הדין הטובה. ודרום הוא לצד ימין אל מקום אשר בא השמן העליון, והוא מה שאמרו ז"ל, "מנורה בדרום ושולחן בצפון", נר בדרום ומדרום עיקר התורה והאור. והרוצה להחכים ידרים, ידבק בימין כי היא רוממה ועושה חיל. והמתדבק בעושר מדת הדין פוגעת בו לפעמים, והמתדבק בימין תורתו משמרתו. ואלו ואלה שניהם אצילות שיצאו מטוב ורע אלא שהם ממוצעים: ואמר כי כל אלו אדון יחיד מושל בכולם, והם דבר אחד והוא ממכון שבתו שאמר למעלה יושב

15

על מכונו. ואמר כי ממכון שבתו משם מושל בכל אלה המדות בלי תנועה אלא ברצון פשוט, אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, והוא ית' לא ישתנה כי יהיה לעד, וע"ד הוא החכמה עם המלה, וכן אלקים שהוא הפועל כי חזר לכפול פעולתו, ולעשות כמו אמנא לבגד סביב לפיו ולא יקרע. השלשה אותיות מאלקים שהם למ"ד ה"א יו"ד חזרו לאחור, כמה שאמרנו בשם אהי"ה או בשם של הויה שנכפלה בהם אות ה"א, כן אלו חזרו להיות כד"ט, והנה אלקים אכדט"ם והוא עולה למנין ע"ד כי הוא הפועל כמו שאמרנו למעלה. וגם כן אמר בבבא הראשונה של ספר שוכן עד, וירצה לומר לפי שאמר למעלה אלקים חיים רם ונשא שוכן עד, ואלקים הוא הפועל והוא רוצה לפעול פעולות עד בלתי בעל תכלית חזרו האותיות לאחור שהם האותיות שאמרנו שהם למ"ד ה"א יו"ד ונעשו כד"ט כמנין ע"ד, וזה שאמר אלקים שוכן בעד. וכן שם ההויה יתברך יהיה רוצה לפעול פעולות בלתי בעל תכלית, וחזרו האותיות לאחור

16

ונעשו שם קדוש טדה"ט כמו שאמרנו כבר. ואם תרצה לעמוד על זה באורך אלו שתי שמות עיין בזוהר בפרשת פקודי שמביא שבעה היכלות: עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה הבזק ותכליתם אין להם סוף ודברו בהם ברצוא ושוב ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים - אחר שאמר לך בבבא הקודמת כי עומק מדתן של אלו הספירות הוא המדה, ואין העין שולטת בהם, אמר כי אם תשאל על השטח הוא מראהו כמראה הבזק. והנה אמרתי לך כי אין מספר לאלו הספירות שהם עשר עשר והעליונים יותר דקים, אבל יש אחרים תחתיהם נושאים לאלו הכחות עצמם, והם השגת הנביאים, וגם כן יש בהם מעלות. ועל זה אמר יחזקאל וארא וארא ארבע פעמים, אמר כשתסתכל בהם מראיהם כמראה הבזק הוא שאמר יחזקאל במעלה העשירית, והוא האור הנראה על הלפידים ביום הגשם, כי העין בנקל יותר רואה מן שמיעת האוזן. וכשיראה הברק בארץ מראהו לא יעמוד כי אם זמן מועט, וכמעט שאין לו גוון ניכר, וכן אמרו כי גוון אלו הספירות כמראה הבזק, שהוא

17

האור הנראה כשיבקעו האידים העולים מן הארץ בזמן הקיץ. ולפי שאמר למעלה מדת עומקן, אמר כי מראה השטח שלהם הוא כמראה בזק. וצפייתן מלשון צופה וכן מלשון ויצפהו עור תחש, וכן אמרו בבהיר המסתכל בצפיית המרכבה, ופירשו שם מלשון (ישעיה כ"א ח') "ויקרא אריה על מצפה י"י", ותרגומו על צפיית די"י, והוא הדבר הסובב נקרא צפוי והמראה ההוא אין לו גוון. עוד פירשו בזק כמו ויפקדם בבזק שפירשו כלי חרש, והוא כמו חרש היוצר כי [כאשר] יצרוף בכור הכסף או הזהב באש יעלו עליו מיני גווני אש, כן מראה הספירות אין להם גוון ידוע וניכר, כי כל הגוונים כלולים בהם, ומהם יוצא הכל. והם נקראים עולם העליון, ומהם נמשך כח הצורות והגוונים לעולם האמצעי, ועל כן אמר ודברו בהם ברצוא ושוב, כי כמו שאתה רואה מראה הלפיד חוזר מיד או מראה כלי חרש הצורף גוונות משתנים, כן הדיבור בהם שיוציא הרצון ושב מיד למקומו, ואין אתה יודע מי הוא המדבר כך אלא

18

כשהרצון מתפשט, אבל לא בהכרח, ואחר שנגמר רצון האל יתברך שבים למקומם. אבל למאמרו כשיצוה להם, ירדופו לעשותו כסופה, כי המה פועלים במהירות, ומשתחוים לפני כסאו כי