{"id":"kabala-d735a9dac18a-1-11","bookId":"kabala-d735a9dac18a","part":1,"torah":11,"title":"הקדמה ברורה מאד לרגילים בחכמות ומופתיהם:","hebrewTitle":"הקדמה ברורה מאד לרגילים בחכמות ומופתיהם:","segments":[{"index":1,"he":"הקדמה ברורה מאד לרגילים בחכמות ומופתיהם: \n(קלט) אמרה הנשמה - אמור: \n(קמ) אמר השכל - הרב הגדול הרמב\"ם זללה\"ה נתעורר על תואר \"ילד\" הנמצאים בכתובים, \nנעתק לדברים אשר אין הלידה בהם מיוחדת. ואמר ז\"ל (מורה נבוכים, שער א, פרק ז), \"ילד \n- הושאלה זאת המלה להמצאת הדברים הטבעיים - \"בטרם הרים יולדו\" (תהלים צ, ב), \nוהושאלה עוד לחידושי המחשבות, ומה שיחייבהו מן הדיעות והסכמות, כמו (תהלים ז, טו), \n\"וילד שקר\", וממנו נאמר (ישעיהו ב, ו),ובילדי נכרים ישפיקו'\", עכ\"ל. והועתק התואר \nהזה אל המחשבה, הוא וכל המתדמים לו; והיינו כי כמו שלדבר המתחדש נשאל תואר הלידה, \nכן הדבר העומד בכח לצאת אל הפועל נשאיל ההריון, וכדברי הכתוב עצמו (תהילים ז, טו), \n\"הרה עמל וילד שקר\"; כי למי שהועתק הפועל האחד, יועתקו גם כן כל שאר פרטיו. ואמנם \nידענו שכל הסכמת עצה הנגזרת בטעם נכון, הנה יהיו לה מולידיה, שהם ההנחות הראשונות. \n"},{"index":2,"he":"והרי התולדה במולידה בכח קודם שתוולד ממנה, ובהוולדה - יוצאת מן הכח אל הפועל: \nולא עוד, אלא שבהיות שכל דבר שמשתלם הנה שלמותו דבר נוסף על מציאותו, כי יש \nבאפשרותו לימצא זולת השלמות ההיא. אמנם יגיעו אל סיבת הדבר ההוא שני דברים, דהיינו \nהמצאו והשלמתו, כי הסיבה המהווית היא הסיבה המשלמת ומתמדת הקיום, שאין השתלם המסובב \nאלא שלמות הולדת הסיבה, שכשתוליד כל מה שבחוקה להוליד, ימצא הנולד ההוא שלם בכל \nשלמותו. וכל זה פשוט למי שדרך דרכי החכמה: \nואמנם כבר שמעת למעלה, היות כל עניני הנמצאות מתקשרים זה בזה, עד שכולם נמשכים זה \nאחר זה, ונולדים זה מזה. וכולם ביחד קשר אחד, ומציאות כלל אחד, שאינו נשלם אלא בכל \nהפרטים האלה, ובזה תלוי יופיו ושכלולו של העולם, וכמו שביארנו דבר זה למעלה. והרי \nזה לנו מקום רחב ידים הרבה מאד להתבונן ולהעמיק בחכמת הבורא ית\"ש בבריאתו. כי כל \nענין אשר נמצא בהנהגתו ית' - נדע שיש לו בהנהגה עצמה ענין קודם יחייבהו, ויקרא לו \n"},{"index":3,"he":"סיבה ומוליד, והסיבה הזאת היא שתוליד, והיא שתשלים הענין המתחייב ונולד ממנה. וזה \nהוא כלל הכונניות שזכרנו למעלה, שמתגלגלים בעולם משמי השמים ועד תחתיות הארץ, בהיות \nכל הנמצאות העליונות והתחתונות, הגבוהות והשפלות, מתקשרות זו בזו, ונולדות \nומתחייבות זו מזו. ובהשפיע האדון ב\"ה אחת מהשפעותיו, לא נבחין בה מה שתפעל בעולם \nלבד, אלא גם מה שיש כלול בחוקה להוליד עוד ענין מתחייב ממנה. ומה שימשך ממנה \nבנמצאות יהיה תמיד בהשקפה אל הענין ההוא הכלול בחוקה. ואמנם אם עוד ירצה האדון ב\"ה \nויוציא מן הכח אל הפועל הענין ההוא המתחייב, הנה גם בעולם יפעל ענין היותר רשום \nומצויין, שיהיה נמשך ממה שחודש בהשפעה בפועל; שמתחלה לא היה אלא נשקף לבד בכלל מה \nשהיה נפעל מן השפע הראשון, ועכשיו יחודש מציאותו בפועל. וגם בזאת יבחן מציאותו \nבבלתי שלמות ובשלמות. וכל אלה ענינים פשוטים ליודעים דרכי החכמות המופתיות: \nואמנם כאשר נעמוד להתבונן על בריותיו ית' בדרכים ומשפטים האלה, נמצא חכמה רבה \n"},{"index":4,"he":"ועמוקה, ויובנו לנו סתרים רבים מן התורה, ויותרו ספיקות וקושיות רבות, הנמצאות \nבענין ההנהגה והאמונה למי שלא ידע אלה הדרכים: \n(קמא) אמרה הנשמה - אין ספק אצלי שאי אפשר להשיג אפילו אותו המעט מזער שהאדם יכול \nלהשיג בחכמת מעשיו ית' אלא בדרכי הלימוד והחכמה. ומי שירצה ליכנס בחקירות אלה זולת \nההכנות והלימודים המצטרכים לו - אינו אלא זדון, ולא יוכל להצליח: \n(קמב) אמר השכל - נדבר עתה על מה שאנחנו בו, שהוא מידת משפטו ית' הישר והמתוקן. \nוזה, כי מציאות העולם הזה בזמן הזה, שהוא כל זמן עבודת האדם בכל עניניו ותולדותיו, \nתלוי רק במידת משפטו ית', לפי שזה הוא עולם וזמן שהכינו האדון ב\"ה להראות בו יושר \nמשפטו. ואין ענינו של העולם הזה מתוקן אלא בהעשות המשפט הזה על יושרו, וכמו שכתוב - \n(תהלים ט, יז), \"נודע ה' משפט עשה\", וכתיב (ישעיהו ה, טז), \"ויגבה ה' צבאות במשפט\", \nוכתיב (משלי כט, ד), \"מלך במשפט יעמיד ארץ\". והיינו, שאינו טוב לעולם כלל מה שהקב\"ה \n"},{"index":5,"he":"מניח לרשעים להתהולל ולהרים קרנם, והנה הצדיקים מדוכאים, ושטנא נצח, ודאי אין זה \nטוב לעולם, אלא רע. אבל הטוב הוא, אדרבא, שהקב\"ה יעשה משפט, ושיכניע את הרשעים \nוישפיל הגאים, וירומם הצדיקים וירים כבודם, וכן נאמר (משלי כא, טו), \"שמחה לצדיק \nעשות משפט\", \"ובאבוד רשעים רנה\" (משלי יא, י): \nונמצא, שהזמן שהקב\"ה מניח לרשעים החבל ארוך, שהם גוברים בעולם ומשחיתים את היושר \nואת הצדקה, אין נקרא זה לגביו אלא כביכול - שינה. ובשעה שייקץ מן השינה הזאת, נאמר \nבו (תהלים עח, סה - סו), \"ויקץ כישן ה' וגו' ויך צריו אחור\". וזה, כי בשלמא אם באמת \nהיה רוצה הקב\"ה להנהיג עולמו רק בחסד ובהטבה גמורה, שלא יהיה בעולם רע כי אם טוב - \nזה היה נקרא תיקון לעולם; אבל היה צריך שלא יהיה מציאות לעוונות כלל, ולא יהיו \nנעשים מעשים שפוגמים הטוב ומעוותים אותו, וכמו שיהיה לעתיד לבא, דכתיב (תהלים קד, \nלה), \"יתמו חטאים מן הארץ\", וכמאמרם ז\"ל (ברכות י ע\"א), \"חטאים כתיב\". ואז היה נקרא \n"},{"index":6,"he":"שהעולם מתנהג רק בחסד, והיינו שלא היה יצר הרע, אלא בני אדם עובדים את ה' בהכרח, \nכמו שכתוב (יחזקאל לו, כז), \"ועשיתי את אשר בחוקי תלכו\". אבל שיהיה הקב\"ה ממתין \nלרשעים שתתמלא סאתם, שבין כך ובין כך לא יהיה העולם אלא תוהו ובוהו, ושסוף סוף \nהרשעים יאבדו - ודאי אין זה חסד, אלא דין קשה מאד. כי אדרבא, כבר זכרנו מאמר הכתוב \nלמעלה למשלי ג, כד), \"ואוהבו שחרו מוסר\"; וכתיב (עמוס ג, ב), \"רק אתכם ידעתי מכל \nמשפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונתיכם\", וכמו שאמרו ז\"ל (ע\"ז ד ע\"א) שהקב\"ה \nנפרע מישראל מעט מעט, שלא ירבה עליהם הרע, שיצטרכו להיות מתמעטים ח\"ו, אלא אדרבא, \nרוצה הוא בתיקונם וכמו שביארנו: \nונמצא, שבהיות הקב\"ה חפץ בעולמו, הנה ישב, כביכול, להנהיגו במשפט תמיד, לנקות ממנו \nכל רע המתילד בו מעט מעט, ואז נמצאו דברי העולם מתוקנים ומבורכים, ומצליחים כולם \nהצלחה רבה. אך אם ח\"ו אין זכות בעולם, והרשע גובר הרבה, הנה הקב\"ה אומר (דברים לב, \n"},{"index":7,"he":"כ), \"אסתירה פני מהם\", וכתיב (דברים לא, יח), \"הסתר אסתיר פני ביום ההוא\", ומיד \nהחושך גובר, הרשע והסכלות, והחכמה נשפלת, והאמת מושלכת, וכל דברי העולם מתקלקלים \nונפסדים. וכבר אמרו רז\"ל (סוטה מט ע\"א), אין לך יום שאין ברכתו וכו', וניטל אפילו \nטעם הפירות (שם מח ע\"א), ואין הצלחה לא בדברים הגופניים ולא בדברים הנפשיים: \nוהנה אם באמת כוונת הקב\"ה היה רק לייסר הרשעים, כבר היה העולם נחרב בעבורם. אך כיון \nשאין כוונתו אלא להיטיב, ואין מוסרו ותוכחתו אלא מאהבה, כמו שביארנו, על כן רצה \nלכונן קיום מציאות לעולם אפילו בזמן שאין זכות, שהקיום הזה לא ישתנה ולא יתמוטט. \nוהנה ישתמש לצורך זה מרוממותו ושליטתו, שהוא אינו משועבד לשום חוק, ואין לו שום \nכפיה, על כן יוכל לקיים את העולם גם שאין בני האדם הגונים. אמנם צריך שתביני היטב \nהענין הזה, כי הבחנות רבות יש בו, כי לכאורה נמצא חוטא נשכר, שיתקיים העולם בלי \n"},{"index":8,"he":"שיצטרך לזכות, ויתקיים במדת חסד ואהבה תחה חטאי הרשעים. אבל כשתבחיני כל מה שצריך \nלהבחין בענין זה, תמצאי חכמה עמוקה בסדרי הנהגתו ית'. וזה, כי הנה כבר שמעת שהאדון \nב\"ה הוא שחידש רק ברצונו אפילו מציאות החסרון שגורמים העוונות, ומציאות התועלת \nשגורמים המעשים הטובים; וסידר סידרי הנהגות מתוקנות וישרות, סובבות על הקוטב הזה, \nובאלה תלויה הצלחת העוה\"ז בכל עניניו. ובהחזיקו במשפטו על פי כל הסדרים האלה, יהיה \nהעולם מצליח בכל חלקיו. ואם יגרמו העוונות שהקב\"ה יהיה כמו מואס ח\"ו בבני העולם, \nוירחק מהם, הנה סידרי ההנהגות האלה יתבלבלו, כי לא יחזיק בם האדון ב\"ה, וימצאו \nהקלקולים בכל דברי העולם ח\"ו. אך אם יחייק בהם להעמידם על בוריים - כל הבריות על \nמקומם יבואו בשלום: \nואמנם יש הנהגה אחרת, וזמן אחר, שהיא ברבות הזכות בישראל, וכמו שביארנו לעיל, בעת \nהתתקן העולם תיקון גמור, והוא שיהיה הקב\"ה משנה מצב העולם לטובה, ויבטל ממנו כל רע, \n"},{"index":9,"he":"והיינו שלא יהיה יצה\"ר בנשמות, ולא נזק והפסד בשום בריה, ואז ינהג העולם בתיקון \nגדול. והנה זה יהיה תיקון לעולם, לפי שיהיה העולם מזומן ומוכן להנהגה הזאת, כי יבטל \nממנו הרע, ואז לא יצטרך עוד המשפט, אלא יתנהג ברחמים גמורים ובהטבה שלמה. וכל מה \nשעכשיו נסתר מיושבי הארץ, מפני שהמקום גורם להם כן, להיותו מקום שהחושך גובר בו \nלצורך העבודה, דהיינו לנסיון של האדם כמו שביארנו, הנה לעתיד לבא יגלה, שנאמר \n(ישעיהו מ, ה), \"ונגלה כבוד ה'\" וגו': \nאמנם יש זמן שהקב\"ה מתרחק, כביכול, מעולמו, ואין משפטו נעשה, ואין ממשלתו מתגלית, \nוהיה ראוי שיחרב העולם; אלא שגם בזמן ההוא הקב\"ה רוצה בקיומו של עולם, ואז מקיים \nאותו רק בכח ממשלתו, כי מצד המשפט אינו ראוי להתקיים, ומשתמש מרוממותו שאינו נפגם \nואינו חסר בעוונות בני האדם, לקיים העולם שלא יאבד. אבל אינו מרבה לו טובה והרווחה, \nאלא אדרבא, אינו נותן לו כי אם קיום מצומצם לבד, מה שאי אפשר בלאו הכי, בכדי \n"},{"index":10,"he":"שיתקיים. כי אין העולם מתוקן שיתנהג בהטבה זאת, אלא אדרבא, לא די שאין הרע סר ממנו, \nאלא שגובר בו יותר; אלא שהקב\"ה רוצה שלא יאבדו מעשיע ובכח ממשלתו היחידה מקיימו, \nאפילו שהדין נותן שיחרב, אמנם רק בצמצום גדול, כמו שביארנו: \nוהנה אז נודע שהעולם ראוי להתנהג על פי דרך משפטו ית', ותיקונו תלוי בזה, ומורה על \nזה הצמצום הזה שזכרנו, והרע שגובר, שאין הטבע מתעלה לטובה כמו שיהיה לעתיד לבא, אלא \nאדרבא עומד בחוקות שחקק בו האדון ב\"ה לפי סדר ההנהגה המשפטית. אלא שלפי שהקב\"ה \nנתרחק ונסתר מן העולם - אין המשפט נעשה, והארץ היתה תוהו ובוהו, והרשעים שולטים \nבעולם בעזות פניהם, כחיה רעה שביער, ואין דורש ואין מבקש, והכל מעוות ומקוקל, ורק \nהקב\"ה מקיים עולמו בכח רצונו הבלתי משועבד לשום חוק, קיום גרידא עד שייצא לאור \nמשפטו, כמו שכתוב (ישעיהו נא, ד), \"ומשפטי לאור עמים ארגיע\": \nוהנה כשנדקדק על כל המצבים המתחלפים בעולם בענין גילוי משפטו זה ית' או הסתרו, \n"},{"index":11,"he":"נמצאם בהדרגה מסודרים בסדר גדול, והם חמשה וכמו שנבאר. ותראי אותם אחד אחד בזמניהם, \nשהיו ושיהיו עד סוף שלמותו של העולם שיהיה לעתיד לבא: \nהנה הזמן הראשון היה כל שני אלפים של תוהו (סנהדרין צז ע\"א), ובפרט בגלות מצרים, \nוהיינו שזה הוא, זמן שהאל ב\"ה מסתתר לגמרי מעולמו, כאילו ח\"ו עזב ה' את הארץ, אינו \nרואה ואינו שומע מעשי בני האדם. ואז נקרא שאין מידת המשפט פועלת בעולם כלל, אלא היא \nרק ראויה להיות, ומצטרכת למציאות העולם, ומחוייבת מן הסדר שסידר האדון ב\"ה את \nהנהגתו, שהרי באהבתו את נבראיו הוא משקיף ומתבונן, כביכול, עליהם, לדעת מה לעשות \nלהם להביאם אל תיקון שלם. אמנם אינו אלא מחשב, ולא עושה, כי מסתיר הוא את משפטו \nהמתוקן, ומניח העולם בתוהו ובוהו: \n(קמג) אמרה הנשמה - אני צריכה ליכנס בתוך דבריך כדי שלא יתבלבל הדרוש בדעתי, כי הנה \nאמרת ושנית דבר אחד שאינני יכולה להבין אותו: \n(קמד) אמר השכל - ומה זה?: \n"},{"index":12,"he":"(קמה) אמרה הנשמה - אמרת שבשעה שהקב\"ה מסתיר משפטו, אז העולם הולך בקלקול ותוהו \nובוהו. אמור נא לי אחת משתים, לא תימנע, או שההנהגה תהיה בחסד או במשפט. אם ההנהגה \nהיא בחסד, אם כן יהיה טוב לכל, ומאין שורש הויה ומציאות לרע; ואם ההנהגה במשפט, אם \nכן מה תאמר שהמשפט הוא נסתר, הלא כל הקלקולים הנמצאים בעולם אינם אלא תולדות המשפט \nומידת דינו ית'. וזה אקיים לך משני טעמים, א' - כי הרי אין שום רע וחסרון אלא מכח \nמידת דינו ית' והעלם טובו, וכבר פירשת לי הדבר למעלה בארוכה; והב' - כי הלא אומר \nאתה שהסתר זה נעשה מפני שהעוונות גורמים כך, שיהיה הקב\"ה מסתיר פניו מעולמו, אם כן \nהרי זה משפט ודאי: \n(קמו) אמר השכל - ודאי הטבת לשאול, והנה איישב לך כל הדברים האלה על נכון. הנה כבר \nפירשתי לך למעלה ששורש כל מציאות הטוב והרע שבעולם הזה הוא יען הסתיר האדון ב\"ה פני \nטובו, ולקח מידה זאת הנותנת מקום אל הרעות מצד הסתר פניו, כענין שנאמר (תהלים יח, \n"},{"index":13,"he":"יב), \"ישת חשך סתרו\". ויש במידה הזאת שתי דרכים, הא' - הוא בהנתן המקום לרעות \nלהתגבר ולשלוט שליטה רבה, מבלי שיקום עליהם משפטו ית' לנקות העולם מהם, בהעמיס את \nהרשעים ענשם, שאז \"כיון שלקה הרי הוא כאחיך\" (מכות כג ע\"א); אלא מתולדות הסתר פני \nהאדון ב\"ה יהיה זה להיות רעת חעולם רבה עליו ואין מרפא. והדרך הב' - גם הוא תלוי \nבהסתר פניו ית', אך טוב הוא לעולם ובריותיו, וזה שיהיו סדרי הנהגתו ית' מסודרים \nבמשפט ישר, אשר בכח הסדרים האלה ינקה העולם מן הרעות, אך לא בדרך החסד המוחה לפשעים \nומחזירם לאין, אלא בדרך המשפט המזרה כל רע על ידי העונשים; כי עד שלא יגיע הזמן \nהעתיד שהקב\"ה בממשלתו ימחה החטאים, הנה אין דרך לניקיון העולם אלא יושר המשפט. \nונמצא, שכשאני אומר לך מידת המשפט - רצוני לומר, המשפט הישר המנקה העולם מן הרעות. \nאך בהתעלם המשפט - היה בדרך קלקול ולא בדרך תיקון, דהיינו, לא שנמחים הפשעים, אלא \n"},{"index":14,"he":"שאדרבא העולם כמו נמאס, והרעה גוברת עליו. אז ההנהגה היא לפי ההסתר הגדול, שפני \nהאדון ית' נסתרים מן הבריות, ואז משמש בעולם התוהו ובוהו: \nואמנם, יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב\"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח\"ו, \nואינו עוזב ומניח את העולם; אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא \nשאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל. היום רק לתיקונו \nשל עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, \nובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז\"ל (ב\"ר, צא, י) על יעקב אבינו ע\"ה, \n\"ויאמר ישראל למה הרעותם לי\" (בראשית מג, ו), ר\"ל בשם ר' חמא ב\"ח, מעולם לא אמר \nיעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב\"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא \nאומר, \"למה הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ, כז), \"נסתרה דרכי מה'\" וגו'. \nוהיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב\"ה לא היה אלא \n"},{"index":15,"he":"מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה, היה \nהצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב\"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל \nזמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו \nצער. והרי זה כענין שאמרו ז\"ל (ברכות ה ע\"א), \"שלש מתנות טובות נתן הקב\"ה לישראל, \nוכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין\": \nנחזור לעניננו, כי הנה המדרגה הראשונה במצבי העולם הזה הוא בהיות משפטו ית' נסתר, \nואינו מתגלה לנקות הרעות מן הארץ, ובזמן ההוא אין הקב\"ה נודע בעולמו. וכבר אמרנו \nאימתי היה זמן זה, היינו, בזמן גלות מצרים: \nהמצב השני הוא הזמן כזמן הזה, אשר אין נביא וחוזה, ואין אתנו אותות ומופתים לחייב \nכל האדם להכיר גדולתו ית'; אמנם יהיה איזה גילוי יותר, ואיזה ידיעה מגדולתו ית'. \nותראי כי גלות מצרים, ודאי לא היה כגלות ההוא לפניו ולאחריו, שהיו ישראל משוקעים \n"},{"index":16,"he":"בעבודה, ולא היתה תורה, ולא היו ישראל אומה נבדלת בחוקותיה ומצוותיה כיום הזה, ולא \nהיו בני אדם מכירים שמו של האדון ב\"ה כלל ועיקר. ואמנם עתה הנה יש תורה, ועל כן אף \nעל פי שאנחנו בגלות, לא יקרא זמן של תוהו, כמו שקראו לשני האלפים הראשונים (עי' \nסנהדרין צז ע\"א), כי יש התורה, כמו שביארנו, שכבר ניתנה מן השמים, והינה בידינו \nלעולם ולעולמי עולמים, תודה לאל, ושמו של האדון ב\"ה נודע בעמים: \nהמצב השלישי - זמן שהקב\"ה תופס ממשלה על עולמו באותות ובמופתים, גלוי לכל העמים, \nלדעת שה' אלהים בישראל; והיינו, כל זמן הבית הראשון והשני. ואמנם תביני שאפילו \nהגילוי הזה הוא גילוי מבחוץ, פירוש, שאין כאן גילוי אלא מצד הפעולות לבד מכח \nהמופתים הנראים, שאם היו אותם המופתים חסרים - הרי לא היתה האמונה מתבררת. אמנם אין \nזה תכלית הגילוי, מה שהקב\"ה רוצה שיהיה כבודו נגלה בעולמו: \nהמצב הרביעי הוא, שיתגלה הקב\"ה לכל בריותיו מצד הידיעה וההשגה, לא מצד המופתים, אלא \n"},{"index":17,"he":"שיראו כבודו ית' וישיגוהו בריבוי הדעת והחכמה. והוא מה שנאמר (ישעיהו יא, ט), \"כי \nמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים\", וכתיב (ישעיהו נב, ח), \"כי עין בעין יראו \nבשוב ה' ציון, ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדו\", שאז לא יצטרכו אותות ומופתים לאמת \nהאמונה, אלא מצד הידיעה וההשגה, ככל הנביאים וכל המלאכים המכירים האל ית' מצד \nהשגתם; וזאת היא ידיעה ברורה ואמיתית, שלא יפול עליה שום ספק. וכן היתה השגת כל \nישראל על הר סיני, דכתיב (דברים ה, ד), \"פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש\"; \nואומר (שמות כ, יט), \"כי מן השמים דברתי עמכם\"; ונאמר (שמות יט, ט), \"בעבור ישמע \nהעם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם\", שלא תהיה האמונה מצד המופתים, שבנפול איזה \nספק במופתים עצמם תתבלבל האמונה, אלא ידיעה ברורה מצד הראייה והשגה, שאין שם ספק \nכלל: \n"}]}
