{"id":"kabala-d735a9dac18a-1-13","bookId":"kabala-d735a9dac18a","part":1,"torah":13,"title":"קטע 13","hebrewTitle":"קטע 13","segments":[{"index":1,"he":"שנעשה בנו מהשפעתו והשגחתו, אך לא שנבין איך הם המידות האלה בו כלל. ודבר זה כבר \nבארנו אותו במקומו, וכבר הרחיב לדבר על זה המיוחד שבמחברים הרב הגדול הרמב\"ם זלה\"ה \nבספר המורה שלו: \nאמנם ידענו ודאי כי גם אלה המידות שאנו מבחינים בפעולתו - אינם אלא דברים מחודשים \nממנו לצרכנו, כפי ערכנו ולא כפי ערכו כלל. וכלל המידות האלה שחידש לפעולתו, הם הם \nמקורות כל הנעשה בכל זמן בנבראיו. והנה הם ערך סדר הנהגה מעולה מכוונת לתכלית השלמת \nכל הנבראים, כולם ענינים בהדרגה, ענין גבוה מענין, עד רום כל הענינים הנכלל במידות \nהאלה. ואמנם הבחנת ההדרגה הזאת אינה נעשית אלא מן הפעולות, כי כשנקבץ כל מה שנפעל \nממנו ית' בנבראיו, ונגדור כל דבר לאמיתו, ונעריך כל הפעולות האלה קצתם עם קצתם, \nנמצא בהם הערך הזה בהיותם פעולה נכבדת מפעולה, על כן נקראת גבוהה ממנה. וניחס \nהמידות לו ית' כפי הפעולות הבאות ממנו, וכסדר הפעולות ניחס הסדר והעהך למידות. והנה \n"},{"index":2,"he":"נמצא לחכמים אשר הבינו סדרי ההנהגה, שגזרו היות המידות האלה, וממילא הפעולות \nהנמשכות מהם, מתקשרות אלה באלה בדרכים רבים וענינים רבים. כי אף על פי שכל מידה היא \nענין בפני עצמו ודאי, אמנם רצה האדון ב\"ה ועשה כלל כל המידות מתקשרות קצתם בקצתם, \nעד שלהשלמת ענין האחד יצטרך עזר השני באותו השיעור וחלק המצטרך. ויש חכמה עמוקה \nבענין הקשר הזה, לדעת התחברות כל עניני ההנהגה, כטבעות השלשלת הנכנסות אחת באחת. \nוהרמב\"ם זלה\"ה אמר בפרק נד מן המורה שלו חלק א, זה לשונו, \"אמרו \"כל טובי\" הוא רמז \nלהראות אותו הנמצאות כולם, רצה לומר, בהראות אותם לו שישיג טבעם והקשרם קצתם \nבקצתם\", עכ\"ל. כי הנה יש שיתקשרו מידות אלה קצתם בקצתם, בדרך סיבה ומסובב, ויבחן \nבקשרם כל מה שמצטרך ליחס הסיבה ומסובב שלה; ויש בדרך השיתוף לדבר מן הדברים בדרך \nהעזר, רב או מעט; ויש בדרך ההשפעה והקבלה, דהיינו שיצא חידוש עניף אחד מאחת מן \n"},{"index":3,"he":"המידות, ויקובל החידוש ההוא מן האחרת: \nוהנה אתן לך דוגמא לדבר אדם המתבונן על דבר אחד שיראה, וירצה להשיג ענינו, הנה \nבתחילה ישמש בו כח הציור, לצייר הדבר ההוא בדעתו. ואמנם אם לא ישתמש מכח האחר, לא \nיעשה בדעתו אלא הציור. אך אם ירצה להבינו, הנה יתעורר בו כח ההתבוננות, ויקח הדבר \nבו, ויחלקהו, וינתחהו, ויחזור ויחבר חלקיו, להבדיל מה שצריך להבדיל, ולחבר מה שצריך \nלחבר, עד שיקח לו ממנו ידיעה שלמה. וכל אלה דברים שצריך שיעשו ודאי בנפש האדם טרם \nישיג הענין המבוקש, אף על פי שאין הפעולות האלה גשמיים, כי אם רוחניים, אך צריך \nשיעשו. והנה פה מצאנו שיצא הנושא המצוייר בכח המצייר ממנו, וינתן אל כח ההתבוננות \nלעשות בו את שלו, כמו שביארנו. הרי זה חיבור מידות על דרך ההשפעה והקבלה, וזה פשוט. \nוהנה נמצא בסדרי ההנהגה שכל מדרגה תחתונה תסובב מן העליונה ממנה, וגם תצטרך לה, עד \nשלהשלמת עניני התחתונה עצמה יכנס בדרך נסתר קצת שיעור מה שיכנס מן העליונה עצמה. \n"},{"index":4,"he":"ונבחין לתחתונה עצמה סיבה קרובה וסיבה רחוקה. וכל זה לרוב דקדוק ההשערה, שהכל משוער \nבתכלית חכמה עמוקה: \nכללו של דבר, חידש האדון ב\"ה מיני השפעות משוערות בערך וסדר והדרגה, שמכללות כולם, \nלפי ענין כל אחד ואחד, ולפי התקשרם זו בזו בכל מיני התקשרות שהם נקשרות, ולפי כל \nמדרגותיהם - תצא הנהגה שלמה, היא ההנהגה שהאדון ב\"ה מנהג את עולמו מיום היבראו עד \nתכלית השלמתו. ויש לנו להבין בכל אלה מה שתלוי בסדר ההדרגה והערך לפי סידורם, ומה \nשתלוי בהבחנת ענינם; כי יש מידות והשפעות לפי הנהגת השכר ועונש, הנותן המציאות לטוב \nורע; ויש לפי ענין יחוד ממשלתו ית', המשלים כל החסרונות. ובמידות השכר ועונש עצמם \nיש מהם על פי מידת חסדו, ויש על פי מידת דינו, ויש על פי מידה ממוצעת, וגם כל אלה \nבכמה דרכים ובכמה מזגי ענינים. יש מיני השפעות לפי ענין החושך של החומריות, שיש \nבחוקם להחשיך ולעבות הענינים הנולדים בעולם. ויש לפי ענין ההארה הרוחנית והאלקית \n"},{"index":5,"he":"שבחוקה להגיה החושך ולהאיר לנבראים, ובענין הזה כמה הדרגות נמצאות של בחינות גבוהות \nזו מזו.. ועל כל אלה הענינים צריך להשקיף מי שירצה להבין. עד מקום שהיד האנושית \nמגעת בהנהגתו ית'. וצריך לדעת השרשים והענפים, פירוש, מיני ההשפעות האלה וסידוריהם \nוהנולד מהם, בין בבריות ובין במקריהם. וכלל כל הענינים האלה יתבאר לך כשתתישבי על \nכל מה שביארתי לך עד הנה: \nוהעיקר מה שהזכרתי לך, שמלבד ידיעת סדר ההנהגה על צד הפעולות הנפעלות בעולם, הוא \nידיעת מציאות ערך מעלת הבריות לדקותם ורוחניותם, או לגסותם וגשמיותם, לגבהם ויקרם, \nאו לפחיתותם ושפלותם, שהכל נמשך מכח מיני ההשפעות האלה שחידש האדון ב\"ה. שלפי \nשלמותו היה כל הנברא שוה בתכלית היקר והדקות הנעלה, ואמנם חידש מיני ההשפעות אלו \nשענינם כל ההדרגות והשינויים הנמצאים בענין זה בבריאה. ונמצא, שכל זה תלוי בהשפעות \nהמחודשות האלה ובסידוריהם. ועוד לפנים אדבר עוד קצת מזה: \n"},{"index":6,"he":"ואמנם די עתה במה שהודעתיך לישב אותך על ענין ההנהגה העמוקה במין האחד שבחוקי הנהגת \nהשכר ועונש, דהיינו חוקי ההשפעה. עתה נבוא אל המין השני, שהוא חוקי הקבלה: \n(קנז) אמרה הנשמה - הנה שמעתי עד כה הקדמות גדולות ומבוררות שישבו אותי ודאי, \nוהוציאוני ממבוכת ספקות רבים שהיו מבלבלים אותי. הנני עתה לשמוע שאר דברי פיך \nשישלימו לי הישוב על כל המצטרך לי: \n(קנח) אמר השכל - הנה עד עתה דיברנו מענין השפעתו ית', המולדת בעולם כל המעשים \nהמתחדשים בו. אמנם עתה יש לנו לבאר ענין מציאות התחתונים בכל השינויים המשתנים \nבמציאותם, ובכל החוקים החקוקים במציאותם. והנה גם זאת השפעה מהשפעותיו ית' ודאי, \nאבל עם כל זה היא מין בפני עצמו. כי שאר ההשפעות הוא מה שהקב\"ה משפיע אל הנמצאים, \nוזאת ענינה מה שהוא במציאות הנמצאים, שגם זה ודאי אינו אלא תלוי במאמר פיו של האל \nית', ונמשך גם זה אחר ענין שאר ההשפעות, וכמו שביארנו למעלה, ועוד נדבר מזה בס\"ד. \n"},{"index":7,"he":"אמנם מה שיש לנו להבחין עתה הוא - כי כלל המעשים הנעשים בעולם ממנו ית' הוא ענין \nאחד, וכלל הימצא הבריות שבהם נעשים המעשים ההם הוא ענין אחר. וכשנחקור על הענין \nהראשון, נשיג סדרי השפעתו ית'; וכשנחקור על הענין הזה השני, נשיג כל סדרי השתנות \nמציאות הבריות, לעילוי או לירידה, בכל הפרטים התלויים בזה השורש. ונבאר עתה ענין \nזה: \nהנה כבר אמרתי, גם מציאות הנמצאים אינו אלא תלוי במאמרו ודאי, שאין מציאות לנמצאים \nאלא מכח שפעו והשגחתו. שאם היה האדון ב\"ה מסלק ח\"ו שפעו והשגחתו זאת, כבר כל \nהנמצאים היו לאין ברגע אחד; אבל כח ממנו נמשך ודאי אל הנמצאים להתקיים. ועל דרך משל \nנאמר, כמו שהנפש מקיימת את הגוף, שזולתה נפסד ודאי, כך השגחת האדון ב\"ה מקיימת כל \nנמצאיו, שזולתה היו נפסדים; על כן תיארו החכמים השגחת הבורא ית' - נשמה לנשמות. \nוכבר אמרתי - זה ענין נבחן לבדו, מלבד כל כלל ההשפעות שהוא משפיע לעולם, כי אין \n"},{"index":8,"he":"הכוונה בהשגחה הזאת אלא למציאות הנמצאים, לא למקרים המתילדים ונפעלים בם. ואמנם מה \nשיש להבין בענין הזה, הוא רק שינויי עידני הבריות, והתחלף ענינם במציאותם, לעילוי \nאו לירידה, כמו שביארנו, שכל אלה ודאי ענינים תלויים במאמרו ית' לפי החוקים שחקק \nלמציאת הנבראים; כי הרי לא יתעלו הנבראים עילוי יתר על מה שבחוקם, ולא ירדו ירידה \nיתירה מאשר בחוקם. ונבין עתה מה שיש להבין במציאות הזה, שהרי כל זה ייוחס לכח הזה \nוהשגחה הזאת שממנו ית' למציאות הזה: \nהנה עיקר הנבראים הוא האדם, ועיקר האדם - כנסת ישראל. וכבר אמרו ז\"ל (ירושלמי שבת \nסוף פרק ו; ועיין נדרים לב ע\"א), מלאכי השרת יושבים מבחוץ וישראל מבפנים, דכתיב \n(במדבר כג, כג), \"כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל\". ואמנם צריכים אנו להבחין באדם \nשתי בחינות הפכיות שיש לו, והוא מה שאמרו ז\"ל (ויק\"ר יד, א), \"זכה, אומרים לו, אתה \nקדמת לכל מעשי בראשית, לא זכה, אומרים לו, יתוש קדמך\". וזה, שאין יש בריה כל כך \n"},{"index":9,"he":"עלולה לרע כמו האדם, שיש באפשרותו לחטוא ולמרוד ח\"ו, ויצר לב האדם רע מנעוריו, מה \nשאין כן לשום בריה אחרת. אך מצד אחר, כשהוא נתקן ונשלם, הוא המתנשא לכל לראש, ולו \nמגיע ההתדבק בו ית\"ש; וכל,שאר הבריות תלויות בו, וכמאמרם ז\"ל שזכרנו למעלה. וכן \nאמרו על ישראל (מגילה טז ע\"א) שהם ככוכבי השמים וכעפר הארץ לרום ולעומק. והיינו, כי \nבאמת גזרה החכמה העליונה לעשות מציאות האדם לפי אמתת ענינו נכבד ונעלה מאד, אלא \nשהשפילו תחילה כדי שישלוט בו הרע הזה, ובזמן שהוא שפל - הוא שפל מכל הנבראים, ששולט \nבו הרע, שאינו שולט בכל בריה אחרת. אך כשכבר נתקן ונשלם - חוזר לגובה יקר ענינו \nבאמת, ואז הוא נישא ונעלה מן הכל, ועולה למדרגה שאין שום אחד מן הנבראים מגיע לה: \nותראי שכבר תכלית סיבוב הגלגל הסובב והולך, הלא הוא גילוי היחוד העליון, במה שהרע \nעצמו ישוב להעיד על יחודו ית', בשוב הרע עצמו לטובה, דהיינו ענין (ישעיהו יב, א), \n"},{"index":10,"he":"\"אודך ה' כי אנפת בי\", שפירשתי כבר למעלה. והנה אין דבר זה נעשה אלא בכח ההשפלה \nהזאת שנשפל מציאותו של האדם, שעל ידי כן הנה הרע שולט בו. וכשהוא מתקן את עצמו \nומתעלה, אז מחזיר את הרע לטוב, כי היצר הרע עצמו הוא גורם לו הזכות, ונמצא קלקלתו - \nתקנתו. כי אם היה תמיד בעילוי, שלא היה הרע שייך בו, גם הוא לא היה מגיע לו תיקון \nהחזרת הרע לטוב, שהוא עיקר שלמות הבריאה: \nוהנה עשה הקב\"ה מציאות האדם גדול לפי האמת, אך לא קבע טובו בו שיהיה תמיד ביקרו, \nאלא עשאו כלבנה זו שהיא אפלה וצריכה לקבל אורה מן השמש, ואז היא מאירה. כך האדם \nאינו בכוחו מצד עצמו, אלא ישוכלל בכוחו מצד התדבקו בו ית', שיאיר אליו באור פניו, \nואז יהיה מושלם: \nוהנה כל מגמתו ית' בכל סדרי השפעתו היא לעומת כנסת ישראל, שכל הכוונה אליה תמיד, \nכענין שנאמר (תהלים מ, ו), \"נפלאותיך ומחשבותיך אלינו\", ועל כן מקבילים הם ודאי \nסדרי ההשפעה וסדרי מציאותם של ישראל. ובכל סדר שנסדר בהשפעה, נקבע התדבקות לכנסת \n"},{"index":11,"he":"ישראל בו ית' לפי הסדר ההוא, כפי העילויים המוומנים לה: \nואמנם.. צריך שתדעי עיקר. גדול בענין העבודה המסורה לאדם, וזה, כי הנה כל הנבראים \nתלויים בבוראם, ואין להם ענין זולת מה שמושפע בהם ממנו, על כן אינם אדונים \nבפעולותיהם ומעשיהם, אלא כל מעשיהם בהכרח מצד מה שהם מושפעים ממנו ית'. רק האדם יש \nלו סגולה זאת פרטית, שיש בידו הבחירה, ויש לו כח לפעול ברצונו בלא הכרח, והוא מה \nשאמרו ז\"ל (ברכות לג ע\"ב), \"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים\". ונמצא, שגם האדם ודאי \nתלוי בבורא ית' ככל שאר הנבראים, אלא שמצד העבודה ניתן לו מציאות ענין שבו לא יהיה \nתלוי בבורא ית' כלל, אלא ברצון עצמו; והוא זה שאמרנו, \"הכל בידי שמים חוץ מיראת \nשמים\". והנה הנשמות עצמן טרם רדתן לגוף אינן אלא ככל שאר הנבראים - תלויים בבורא \nית', לפי שאין להם שם עבודה בבחירה. רק אחר רדתן לגוף אז ניתן להם הבחירה, ואז בדבר \nזה הן תלויות בעצמן, ולא בבורא ית\"ש. אך בכל דבר אחר ודאי שגם האדם תלוי בו לגמרי, \n"},{"index":12,"he":"וכמו שאמרו, \"הכל בידי שמים\": \nותראי כמה כבוד גדול חלק הבורא ב\"ה אל הצדיקים שחשבם לשותפים אליו, וכמו שארז\"ל \n(זוהר ח\"א, ה ע\"א), \"עמי אתה\" - עימי אתה\". כי באמת חלק הניחו להם בתיקונו של עולם \nובשכלול הבריאה, וכמו שביארנו לעיל, עד שנמצא תיקון הבריאה, כביכול, מחולק בין \nהקב\"ה והצדיקים, שאינו נשלם אלא בשניהם. והנה, כביכול, כנסת ישראל לבה גס בהקב\"ה \nכאשה לבעלה; וזה מצד היות לה חלק בתיקון העולם עצמו, כמו שביארנו, אשר על כן יש לה \nפתחון פה לפניו ויכולה להרים ראש, אשר לא \"כמאן דאכיל דלאו דיליה דבהית לאסתכולי \nבאפיה\" (ירושלמי ערלה פ\"א, ה\"ג), אלא נהנים מזיו השכינה מתוך שמחה והרמת ראש. מה \nשאין כן לנשמות טרם בואן בגוף בעולם הזה, כי לא יהיו אלא כעבד דשקיל ואזיל אחרי \nאדוניו. והנה הם חלק אלוה ממעל. ודאי, ודבוקות בו ית', אך בבושת מקבל הצדקה, כמו \nשביארנו: \nומשל נאה המשיל לענין זה הרשב\"י זלה\"ה, בענין ההתפלל אליו ית'. אמר, שיש מי שהוא \n"},{"index":13,"he":"כעבד שאינו כל כך חביב לפני המלך, שמאחרי המלך ישא את קולו להתחנן לפניו על דבר מה, \nוהמלך יגזור אומר ויתנו שאלתו, אך לא יסב המלך את פניו אליו ולא יביט בו. ויש עבד \nשהוא חביב על המלך, ויקבלהו המלך בסבר פנים יפות, ויחזיר פניו אליו, וידבר עמו כל \nהצורך. הוא הענין האמור במשה וישראל (דברים ה, ד), \"פנים בפנים דבר ה'\" וגו'; (שמות \nלג, יא), \"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו\"; וכענין הברכה \nבברכת כהנים (במדבר ו, כה), \"יאר ה' פניו אליך\"; ובמקום אחר אומר (שמות לג, כג), \n\"וראית את אחורי ופני לא יראו\". וכל זה ענין טבעי הוא, ששני ריעים הפונים באהבה זה \nאל זה מחזירים פניהם זה לזה, וזה מראה הקירוב ביניהם; ושנים שהם מתרחקים - זה הופך \nפניו לכאן וזה הופך פניו לכאן; כי הפנים מראים תמיד הפניה, והחזרת העורף יראה \nהריחוק. וכל הדרכים ייוחסו אל ההתדבקות של התחתונים באדון ב\"ה, שבהיותם מתוקנים \n"},{"index":14,"he":"במעלה הראויה להם, הנה יהיו מתדבקים עם האדון ב\"ה בהתדבקות גדול וחיבור של אהבה \nממש, כביכול, כשני ריעים המחזירים פניהם זה לעומת זה. אך בלא מעלתם זאת, וטרם היותם \nמוכנים, הנה יהיו נשואים ונסבלים ממנו ודאי, וכמו שביארנו, שעל כל פנים, הנשמות חלק \nאלוה ממעל הן, ומתאחזות בו תמיד מצד היותו שרשן ומקורן, אך לא בלב גס והרמת ראש, \nאלא כשנים ההופכים פניהם זה לכאן וזה לכאן, שמראה זה על הריחוק, שכל אחד פונה לעצמו \nלבד ולא לחבירו, והם נשואים ממנו רק כדבר שאינו כל כך חביב. וכן הם אין להם פנים \nלפנות ולהביט אליו, והוא אינו מחזיר פניו אליהם. אך כשנתקנו, אז יביטו זה לזה \nבאהבה, כענין שנאמר (שיר השירים ב, יד), \"הראיני את מראיך וגו' ומראיך נאוה\": \nוהנה ממוצא דבר תביני, שאף על פי שאין גוף וגויה למעלה ודאי, אמנם יהיו מיני השגחה \nוהשפעה שיקראו בדרך המשל, פנים; ומיני השגחה הנקראים, אחור, וכדברי הכתוב אשר \n"},{"index":15,"he":"לפנינו, \"וראית את אחורי ופני לא יראו\". וזה פשוט, שמיני ההשפעה הנקראים פנים, יהיה \nענינם כחוק הפנים אשר לאדם, שמראים קירוב ואהבה; ואחור - מיני השגחה והשפעה ענינם \nכחוק האחור באדם המראה על הריחוק. ובאלה השתי מידות נבחין הקירוב או הריחוק בין \nישראל ובינו ית': \n[ומה שיש לנו לדעת עוד., שאף על פי שישראל כבר מוכנים הם מצד עצמם להיות לעבודתו \nית', וגם הם פועלים בעצמם שלא בהכרח כלל, כמו שביארנו, אמנם כח העבודה עצמה אינו \nניתן ל,הם אלא מידו ית', וזה מה שנתן להם בשעת מתן תורה, ומה שמקיים ומחדש לכל אחד \nואחד תמיד. ותראי שזהו ענין ההפרש שבין המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, כי \nהאדם המצווה יש כח בידו, מסור ממנו ית', שיתקן במעשיו התיקונים המצטרכים בבריאה, מה \nשאינו כן שאינו מצווה. וראיה לדבר, הכהונה, שהכהן העובד. מתקן כל העולם, וור שעבד - \nחילל, וחייב מיתה; ולא עוד, אלא שהכהן עצמו שעבד בלא בגדים הרי הוא כזר; כי הכל \n"},{"index":16,"he":"תלוי בכח העליון, הורמנא דמלכא, שביד המצווה לבדו. אמנם לא ינתן הכח הזה אלא למי \nשהוא מוכן מצד עצמו לקבלו, כי לא ינתן לא לבהמות וגם לא למלאכים, אלא לבני ישראל \nשכבר הוכנו לזה מתחילה: \nותראי כי זה מה שעשה האדון ב\"ה לישראל בהר סיני, שהנה לא נתן להם שם התורה כולה \nבמעמד ההוא, אבל היתה הכנה כוללת לכל עבודת המצוות, כי אז השלים להם תחילה כל \nהעיטורים והמעלות הראויים לאדם העשוי לעבוד את יוצרו, שבתחילה נשפל מעלתו להיות \nעלול ליצר הרע, כמו שביארנו, ואז נמשל כבהמות נדמה. ובבואם אל הר סיני, נתן להם \nהאדון ב\"ה כל היקר המגיע להם להשתלם במציאותם, להיות להם כח להיות משרתים אותו. ואז \nקירבם אליו באהבה, שהוא ענין (הגדה של פסח), \"קרבנו לפני הר סיני\", וכך מה שאנו \nאומרים בכל יום, \"וקרבתנו לשמך הגדול\" וגו', והדביקט אליו באהבתו, ואז נתן להם \nתחילה הכח לשמור כל מצוותיו, ושמעשיהם בעבודתו יעשו הפרי הטוב המצטרך לתיקון \n"},{"index":17,"he":"הבריאה, והוא מה שכתוב (שמות יט, ו), \"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש\". ומשם \nוהלאה נשארו ישראל מובדלים מן העמים, ומעוטרים בכח עליון לשמור כל המצוות, לתקן בהם \nכל הבריאה כולה, וכמו שביארנו. ומתחדש דבר וה תמיד, שאינו נפסק מישראל, אלא כענין \nשנאמר (דברים כז, ט), \"היום הזה נהיית לעם\" וגו' - שחייב אדם לראות את עצמו כאילו \nמקבל תורה מהר סיני (פסיקתא זוטא פ' ואתחנן), כי כל השבח הזה מתחדש לישראל דבר יום \nביומו, ודבר בעתו: \nונבאר עתה מציאות השותפות שהזכרנו בין הצדיקים והקב\"ה בתיקון הבריאה. וזה, כי הנה \nהמציא האדון ב\"ה מציאות החושך המוטבע בתחתונים שבו תלוי מציאות הרע, וגם העברתו \nוהחזרתו לטובה, וכמו שביארנו, והנה הוא ית\"ש משפיע לתחתונים רק כפי הכנתם, על כן \nנוגע לצדיקים להיות הם הולכים ומתקנים מעט מעט את הטבע החשוך הזה, שהרי כפי מה שהם \nיתקנו בה - כך ישפיע האדון ב\"ה השפעות חדשות ומעולות, לערך ההכנה והתיקון הנעשה \n"}]}
