{"id":"kabala-d735a9dac18a-1-7","bookId":"kabala-d735a9dac18a","part":1,"torah":7,"title":"קטע 7","hebrewTitle":"קטע 7","segments":[{"index":1,"he":"מן הרע עצמו פרי טוב לצדיקים, לתת להם שכר טוב בעולם: \n(צז) אמרה הנשמה - ודאי דבר זה צריך לבא עד תכונתו, כי רואה אני שתהיה ידיעה זו \nכוללת ידיעות רבות: \n(צח) אמר השכל - צריך אני להציע לך תחלה הצעה אחת כללית ועיקרית מאד: \n(צט) אמרה הנשמה - אמור: \n(ק) אמר השכל - צריך שתדעי שכל המתהוה או המתקיים בנמצאות - אינו לא מתהוה ולא \nמתקיים אלא בהשפעה נשפעת ממנו ית', וכפי מציאות ההשפעה כך הוא מציאות הנולד ממנה. \nוענין זה ביארו היטב הרב הגדול הרמב\"ם ז\"ל בספר המורה שלו, בחלק ב' בפרקים רבים, \nואחד מהם, בפ' י' ממנו. והנה דוגמא לזה הוא השפעת הכוכבים, שידענו שהולידה כל עניני \nהעולם התחתון הזה, וכמאמרם ז\"ל (בראשית רבה י, ו), \"אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין \nלו מזל ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל\"; וכמו שהביא הוא ז\"ל בפירושו. ואמנם, אלה \nמשפיעים לפי החוק שהטביע בם האל ית', ומשפיעים רק מה שמקבלים ממנו ית'; אך האל ית' \n"},{"index":2,"he":"הוא מקור כל השפע הנשפע. ופירש הוא ז\"ל בפרק יב על זה, \"מקור מים חיים את ה'\" \nשהזכיר הנביא ירמיה (יז, יג), וכן (תהלים לו, י), \"כי עמך מקור חיים\" שאמר דוד המלך \nע\"ה, שרצה לומר, שפע המציאות. וכלל הענין יאמר ז\"ל, כאשר התבאר לנו שהוא בלתי גוף, \nוהתקיים שהכל פעליו, נאמר שהעולם משפע הבורא נתחדש, ושהוא משפיע עליו כל מה שיתחדש \nבו, וכן נאמר שהוא משפיע מחכמתו, יעו\"ש: \nואמנם שמעת כבר, שכל הפעולות שהאדון ב\"ה פועל עמנו - לא אחת בהם שיהיה דבר מענינו \nיתברד, לפי מהותו הפשוט יתברך, המרומם על כל ברכה ותהלה, כי הוא לפי עצמו נשגב מכל \nמה ששייך בבריותיו ודאי. אבל כולם ענינים שחידשם הוא ית' ברצונו וחפצו, והם מיני \nהשפעה שרצה וחידש להיות משפיע והולך על הסדר שגזר בחכמתו הנפלאה, כולם דברים \nהשייכים למציאות הנמצאים שרצה להמציא. ונמצא, שהסיבה והמסובב שניהם כאחד מחודשים \nמרצונו ית'; פירוש, מיני ההשפעה ודרכיה הם הסיבה, והנבראים הם המסובב. ואמנם חידש \n"},{"index":3,"he":"האדון ב\"ה מיני ודרכי השפעה, כמינים של נמצאות שרצה שיהיו, כי כל מין אחד של השפעה \nיוליד מין אחד של נמצאים. וזה פשוט, כי שפע החכמה הוא שפע אחד, ושפע הגבורה הוא שפע \nאחר, ושפע העושר הוא שפע אחר, וכן כולם: \n(קא) אמרה הנשמה - וכי אין הקב\"ה יכול לברוא כל הנמצאות בהשפעה אחת?: \n(קב) אמר השכל - שפע - רצה לומר, מה שמגיע מן הבורא ית' אל נבראיו לעשות בם ענין \nמה. ואנחנו לא נבחינהו מצד הפועל, כי כבר לא נדע איך הקב\"ה פועל; לא נבחינהו אלא \nמצד הנפעל. וכשיגיע מן הבורא ית' אל נברא כח וגבורה - תהיה ההשפעה ההיא השפעת \nגבורה, כי היה הרצון העליון בהשפעה ההיא - שתולד ממנה הגבורה; וכשתגיע חכמה - תהיח \nההשפעה השפעת חכמה, וזה פשוט: \nנדבר על נדון דידן, על הטובות והרעות, אנחנו רואים היוולד הטוב והרע בעולם, איך את \nחושבת שהם נשפעים?: \n(קג) אמרה הנשמה - וכי אינו דבר נראה לעינים? מה שהוא טוב הוא שפע של הטבה, ומה \n"},{"index":4,"he":"שהוא רע הוא שפע של הרעה: \n(קד) אמר השכל - שתים אומר לך, א' שאין הקב\"ה משפיע רעה, ח\"ו, כי הוא מקור טוב, \nוממקור טוב לא יצא רע: \n(קה) אמרה הנשמה - ואם כן, הרע איך בא? והרי כתיב (ישעיהו מה, ז), \"עושה שלום ובורא \nרע\": \n(קו) אמר השכל - \"בורא רע\" כתיב, ולא \"עושה רע\", לפי שהוא ברא הרע במציאות, שאם לא \nהיה בורא אותו לא היה נמצא, אך אינו עושה אותו בקום ועשה: \n(קז) אמרה הנשמה - ואם כן, איך נעשה?: \n(קח) אמר השכל - קראי כתיבי (תהלים ל, ח) \"ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך \nהייתי נבהל\", (תהלים קד, כט), \"תסתיר פניך יבהלון\"; ומשה רבנו ע\"ה כבר אמר (דברים \nלא, יז), \"והסתרתי פני מהם והיה לאכול\" וגו'. וזה, כי הטוב - הקב\"ה עושה אותו ממש \nבשפעו הטוב, אבל הרע אינו אלא העדר שפעו וביטולו, אם מעט ואם הרבה. כי השפע הטוב בא \nבכל תיקון המצטרך לטובת הנשפע, ואם יבטל ויעדר השפע לגמרי - וה יהיה ביטול לנשפע, \n"},{"index":5,"he":"ביטול גמור, אך אם השפע לא יבטל לגמרי, אך מתנאי שלמותו יתבטלו ויעדרו - יהיה \nהחסרון בנשפע, ולא ביטול גמור. דרך משל, שפע המציאות והחיים בבואו שלם בכל ההכנות \nהטובות, הנה יהיה הנשפע חי ובריא; ואם יבטל לגמרי - ימות הנשפע ההוא. אך אם לא יבטל \nלגמרי, אבל הכנותיו יעדרו ותנאי שלמותו, הנה לא ימות הנשפע ההוא, אבל יחלה ויחיה \nחיי צער, וזה פשוט. ונמצא, שלא נוכל לומר שהטוב והרע הם שתי השפעות, כמו שחשבת, אבל \nהם תולדות ההשפעה או העדרה, בכל או במקצת: \n(קט) אמרה הנשמה - הרי טעם ראשון. והשני שיעדת לומר לי - מה הוא?: \n(קי) אמר השכל - כאשר נדקדק במציאות הדברים, נמצא שאין הרעות אלא הפסדי הטובות \nעצמם. ואלו נקח כל מיני הטובות שיש במציאות, ונבין גדרם, וכל הרעות ונבין גדרם גם \nכן, נראה שאין מציאות הרעות אלא הפסדי אותם הטובות עצמם. על כן אין שייך פה לומר \nשתי השפעות הם, אלא השפעה והעדרה וביטולה בכל או במקצת, כמו שביארנו: \n"},{"index":6,"he":"(קיא) אמרה הנשמה - ואם כן, העולם הזה שאנו רואים שהוא מורכב ודאי, שיש בו טובות \nורעות, נצטרך לומר שנברא בשני דרכים, בהשפעה וביטול ההשפעה: \n(קיב) אמר השכל - וכי דבר תימה הוא זה? זה פשוט, ואי אפשר לחלוק, כי כל מה שהוא טוב \n- מהשפעתו ית' הוא נולד, וכל מה שהוא רע - מהעדר שפע וביטולו נולד ודאי. ואם אנו \nרואים טובות ורעות, נדע ודאי ששתים הנה עשה האלקים, השפיע וסילק שפעו, ונבראו שתי \nהבריאות שזכרנו: \n(קיג) אמרה הנשמה - אך זה אינני מבינה. עד שנאמר שמההשפעה נבראו בריות - הנה טוב, \nאך מהעדר השפעה איך יבראו בריות? הנה מהעדר לא יולד מציאות. ואם כן לא נמלט מאחת \nמשתים, או שצריך לומר שהקב\"ה ברא הרע בקום עשה ממש, או שלא היה אפשר לו בריאה \nומציאות: \n(קיד) אמר השכל - כשאנו אומרים שהקב\"ה ברא העולם הזה, ודאי נבין בתחילה בריאת הכלל, \nואחר כך הפרטים, פירוש, בתחילה הטבע עצמו, ואחר כך אישיו. והנה כשרצה האדון ב\"ה \n"},{"index":7,"he":"לחדש הטבע בטוב ורע, הנה ודאי הוא שבאה השפעה ממנו לחדש מציאות הטבע, וזהו הטוב; \nוזאת ההשפעת עצמה - קצת ממנה נעדרה, היינו, ההכנות הטובות שהיו בה, ותנאי השלמות \nשלה שהיו עושים הטבע בתכונתו טוב. והנה מציאות ההעדר הזה הוא שחידש בטבע הפסדי \nהמציאות הטוב, שהם הם כלל הרע. וזה, כי הטבע ודאי מתקלקל ממה שאין השפע מתמיד לו. \nואחר שחודשו שני הענינים האלה בטבע הכללי, נבנו האישים בפרט, אלה על פי הענינים \nהטובים ואלה על פי הענינים הרעים. ואמנם גם מציאות האישים נעשה ודאי בהשפעה, כי כבר \nשמנו המוסד בראשונה שאין שום דבר נעשה אלא בהשפעה. ואולם ההשפעה הזאת היא ההשפעה \nבאה אחר ההשפעה שזכרנו, שחידשה במציאות הכללי ההויה וההפסד, ועל כן יש בחוקה לקחת \nמן הכלל של הטבע לצורך בנין האישים מה שיצטרך להרכבתם מן הטוב ומן הרע המחודש כבר: \nואולם תראה כי אין אני אומר שנתבטלה ההשפעה לגמרי, כי אז היו מתבטלים ודאי כל \n"},{"index":8,"he":"הנמצאות, וזה הוא ההעדר שאמרתי שאינו יכול לעשות מציאות, אבל הענין הוא שנתבטלה רק \nבמקצת, שהרי הכנותיה ותיקוניה הם שנתבטלו. וזהו הענין כמו שיגיע לאיש שיחלה ולא \nימות, כן מציאות הטבע הכללי הוא שמתקלקל בסור ההשפעה קצת, ולא לגמרי, ומתחדשות \nהרעות שאינם אלא קלקולים במציאותו של הטבע השלם. והרי המונח שלנו קיים לעד - שאין \nהקב\"ה עושה אלא הטוב, והרע אינו עושה, אלא מהעדר שפעו הוא נולד: \n(קטו) אמרה הנשמה - סוף דבר הבנתי מציאות הרע איך מתהוה. עתה צריכים אנו להשלים \nענין זה, לדעת כל גבולותיו: \n(קטז) אמר השכל - אמנם צריך שתדעי הקדמה אחת גדולה, והיא, אף על פי שבחוקו ית' היה \nודאי קדום לעשות כל המעשים האלה, כי לא ישתנה בו שום דבר בשום זמן, אף על פי כן לא \nיקרא זה שהיו הדברים האלה בכח, שצריכים לצאת אל הפועל, כי זה הוא אחד מן השבושים \nשנכשלו בו מאמיני קדמות העולם. אמנם הכלל הוא, כי כל מה שהוא בעניני האדון ב\"ה קודם \n"},{"index":9,"he":"בריאת העולם - אי אפשר להשיגו כלל, ואין שייך שם שום אחד מן הגדרים הנזכרים מעתה, \nואין להזכיר לא כח ולא פועל, שיתחייב מזה המצא כל היחס הנמצא בין הכח והפועל. אמנם \nבשעה שרצה לברוא העולם, הוא עצמו חידש מציאות הכח והפועל, והוא עצמו עשה העולם וכל \nבריותיו בתחלה בכח ואחר כך בפועל, לחדש מציאות זה של כח ופועל. שבמאמרו הראשון \nלברוא העולם היה העולם בכח, ואחר יצא אל הפועל ועל זה רמזו רז\"ל (ר\"ה לב.), \"בראשית \nנמי מאמר הוא\", ונשתנה משאר המאמרות להיות כאן כלול העולם בכח, טרם צאתו לפועל. \nואמנם בחדשו את הטבע בכח, אז נעשו כל הענינים האלה שזכרנו בהשפעה, ואחר כך יצא הכל \nלפועל כמו שהוכן בכח, וכמו שביארנו: \nואודיעך עוד ענין עמוק בדבר זה, והוא כלל מציאות העולם בכל זמניו. כי שורש הכל הוא \nשהאדון ב\"ה חפץ ורצה להשפיע מטובו אל הנמצאים שרצה להמציא, וחידש על כן מציאות הארה \nוהשפעה ממנו ית', ראויה לערך הנמצאים האלה שרצה להמציא. אמנם מה שחפץ האדון ב\"ה \n"},{"index":10,"he":"בהשפעה, הוא שתהיה השפעה של קדושה ממש ממנו ית', שהוא עצם הקדושה ומקורה, ויהיו \nתולדות ההשפעה הזאת רק ענינים של קדושה, וכמו שהוא גם עתה במלאכים, שאין להם שום \nענין אחר כי אם עניני קדושה גמורה; כן אין התכלית המכוון בחידוש ההשפעה הזאת כי אם \nשיושפע מקדושתו ית\"ש אל נמצאיו, להיות נהנים מזיו קדושתו, לא זולת: \nאבל לפי שרצה במציאות העולם השפל הזה, על כן גזר שתהיה השפעתו גם היא נשפלת במעלתה, \nלהוליד דברים שפלים וגשמיים אלה, שירידה היא לה ודאי, שלא על התכלית הזה חודשה. \nונמצא, שמה שאנו רואים שהוא עתה משפיע דברים גשמיים ושפלים, נדע שזהו מיעוט והשפלה \nלהשפעה עצמה, שצריכה להתלבש בדרכים אלה שהם פחיתות לגבה, להיותה השפעת האל ית', \nמקור השלימות והקדושה. אך כך עלה במחשבה לפניו ית' - להלביש השפעתו בדרכים החשוכים \nהאלה, עד עת מועד שתתפשט מכל אלה הלבושים, ותשאר בבירורה ותוכן ענינה, שלא תהיה \n"},{"index":11,"he":"הבריאה וכל עניניה אלא קודש לה': \nוהנה כל זמן עבודת האדם ההשפעה מתלבשת בלבושים אלה, וככלות זמן העבודה - תתפשט גם \nהיא מן הלבושים. ואמנם מסיבות גדולות וגלגולים גדולים שם האדון ב\"ה לדבר הזה להגיע \nאל תכליתו. ונמצא, ששורש התחלפות זמני העולם הוא דרך השפעתו ית', שהוא הולך ומשנה \nהשפעתו מעילוי לעילוי, עד שתגיע לעצם ענינה, להיות כל המתחדש בנמצאים רק קודש \nקדשים, כמו שביארנו: \nכללו של דבר, חידש האדון ב\"ה השפעה ממנו אל הנמצאים שתוכיות ענינה אינו אלא המשך \nהקדושה ממנו יתברך אל הנמצאים; ועוד חידש דרכים להשפעה, שפלים ופחותים לגבי מעלת \nקדושתה; וחידש בהשפעה עצמה הביטולים וקלקול הסדרים שזכרתי. ותלוי כל זה בענין גילוי \nהיחוד שזכרנו למעלה, שמצד הסתר הפנים מתחדשים כל הדברים האלה בחוק השפעתו, ומצד \nהגילוי אחרי כן מתפשטים כל הלבושים האלה ממנה. ועוד נדבר מכל זה לפנים בס\"ד: \nמה שצריך לנו במקום הזה, הוא לדעת שבהשפעה עצמה חידושי דברים חידשה הגזירה העליונה, \n"},{"index":12,"he":"והם העיקר במה שנמצא אחר כך בעולם, כי רק אחר כל ההכנות האלה עשה עולם השפל הזה, \nבנוי על פי כל הענינים האלה, ומורכב מכל הדברים, להתגלגל מענין לענין, כאשר גזר \nעליו החפץ העליון: \n(קיז) אמרה הנשמה - באמת הקדמה זאת עיקרית היא, לדעת כל הכנות הרבות הנמצאים לצורך \nמציאות העולם הזה, שאין תכונתו נשלמת אלא אחר כל ההכנות האלה. נשלים עתה עניננו: \n(קיח) אמר השכל - כבר אמרנו שהרע הזה שנברא, לא נברא אלא בגבול שרצה בו החפץ \nהעליון. ואמנם אף על פי שחידש האדון ב\"ה הביטול להויות, לא חידשו אלא להויות בלתי \nשלמות. אך להויות השלמות לא יהיה ביטול, אלא קיומם יהיה נצחי. ותראי שעל כן עתה יש \nביטול להויות העולם, ולעתיד לבא לא יהיה עוד. ואין זה אלא שעתה הבריאה לא שלמה היא, \nעל כן גזר עליה הביטול. אך לעתיד לבא יחודשו שמים החדשים וארץ החדשה שתהיה בריאתם \nשלמה, על כן לא יהיה להם ביטול: \nונמצא, שההשפעה הראשונה שהמציאה מציאות הטבע הכללי, וביטול סידורה שהמציא קלקולי \n"},{"index":13,"he":"הטבע, לא היתה השפעה שתוליד דברים שלמים, כשמים וארץ החדשים שלעתיד לבא, כי להם לא \nיהיה ביטול, וכמו שביארנו, אבל היתה השפעה שלא היה בחוקה להוליד אלא דברים בלתי \nשלמים, על כן הוחק לה הביטול שהוחק לצורך המצא הקלקולים בטבע. וההשפעה שהמציאה \nהאישים של הטבע, מורכבים מן הטוב והרע, הנה היא השפעה שמבדלת הרעות לבדם, שלא יבטלו \nהנמצאות, אלא מוגבלים יהיו בכח גזירתו של מקום, ותלויים במאמר שלא להתגבר ולבטל את \nהנמצאות, כי אם להמצא באותו השיעור ותחום שצריך לתכונת הנמצאות האלה, ולהתגבר בזמן \nאחר שמצטרך בתגבורת יותר גדול, ובזמן אחר להמעט, הכל יפה בעתו כאשר גזר החפץ \nהעליון. כי מעתה יש בנמצאות מן החסרונות והקלקולים ודאי, אך אינם כל כך שיבטלום \nמהויה, ואמנם הם בשיעור שסוף סוף יתגברו, עד שיבטלום, כי כל הוה נפסד; ונמצא \nמציאותם משוער בשעור מדוקדק מאד, כאשר ידעה החכמה העליונה: \nותראי כי המחשבה העליונה שחידשה ההשפעה הראשונה שזכרנו, הנה היתה מכוונת לחדש \n"},{"index":14,"he":"הביטול, כי על כן לא חידשתה שלמה מעיקרא, כי אם למען יהיה ביטול ורעה בעולם, כמו \nשביארנו כבר, לא מבלתי יכולת וחסרון כח חלילה, ומה שעתיד ליעשות באחרונה בארץ ושמים \nהחדשים שזכרנו, היה יכול ליעשות מתחלה, אלא שעל כן נעשים בלתי שלמים כדי שיפול בהם \nהביטול. אך בהשפעה השנית שרצה לתת הויה לנמצאות, הנה באמת היתה כוונת המחשבה \nהעליונה להציל ההויות מן הביטול, ולרחקו מהם עד עת מועד, וכמו שביארנו, כי על כן לא \nביטלה הביטול מן העולם, אבל הגבילה הרעות ושמה אותם בתחום שרצתה לצורך תכונת העולם, \nכמו שביארנו, עד שתבוא השעה ויעביר כל הרעות מן המציאות, וישארו כל הנמצאות שלמים \nונצחים: \nואולם תזכרי עתה את אשר זכרתי לך למעלה כבר, איך מוסדות כל הנהגתו ית' הם שתי מדות \n- הסתר הפנים והארת הפנים, שתולדותיהם הם השלמות והחסרונות, ומינה - הטוב והרע. \nואמנם מציאות הרע אינו נולד אלא מעוצם הסתר הפנים, תכלית הסתתרו ית'; כי ברצות החפץ \n"},{"index":15,"he":"העליון לברוא אדם בעל נשמה וגוף, לפי התכונה שאנו רואים ביום הזה בנשמה ובגוף - \nהשוה את מדותיו לתפוס ולפעול תמיד בשתי המדות, מדת הסתר הפנים ומדת הארת הפנים, \nלהיות אוחז בזה וגם מזה אל תנח ידו, לקיים כל תכונותיו של האדם לטובה, החלשות \nוהחזקות, הנכבדות והשפלות, כל מה שצריך לקיומו לפי התכלית המכוון בו: \nאמנם כאן צריכה את להקדמה אחת, והיא, שלא מפני שיהיה נברא אחד חסר השלמות נאמר שהוא \nדבר רע ממש, כי יכול להיות חסרון, שאף על פי שאינו השלמות והטוב הגמור - איננו רע. \nהלא תראי, המלאכים גם הם חסרים ודאי, כי אינם בתכלית השלמות, כי אין תכלית שלמות \nאלא לאדון ב\"ה, וביניהם גם כן כמה מעלות ומדריגות יש, שהמדרגה השניה פחותה מן \nהראשונה וחסרה ממנה, ואף על פי כן אינם בחסרון כל כך גדול שיוליד בהם מה שהוא רע \nממש, שהרי אין ביניהם לא קנאה לא שנאה, אין בהם יצר הרע, אין בהם לא שינה ולא \nעייפות ולא חולי ולא מיתה. אך בני האדם הם פחותים מן המלאכים וחסרים מהם, והחסרון \n"},{"index":16,"he":"בהם גבר כל כך שיש בהם מה שהוא רע, כי יש בהם יצר הרע, חולאים ומיתה. בעלי החיים יש \nבהם חסרון יותר, שאין להם לא שכל ולא דיבור, והם מזוהמים ומטונפים. ויש המזיקים \nומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש, והם ההפך ממש לטוב ולשלמות, אותם שהשם \nהעליון ב\"ה מתעלם מהם העלם גמור, כטעם (ב\"ר ג, ו, תנחומא תזריע ט, ע\"ש), \"אין הקב\"ה \nמיחד שמו על הרעה\". ואמנם שלשלת החסרונות הוא שמוציא הרע, כי בהשתלשל הענין הזה, \nונוסף חסרון על חסרון סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש. והנה קודם שחידש האדון ב\"ה \nמציאות ההנהגה שחידש לצורך הנמצאים, לא היה ענין לשום חסרון כלל, וכשחידש מציאות \nהלזה, נמצא שנתחדש מציאות סדר אחד שבהשתלשלו יוליד רע, כי כיון שיש מציאות לחסרון - \nסופו יהיה הרע ממש: \nאמנם מן הענינים העיקריים שחידש הוא ית', הנה הוא ענין המידה והשיעור, כי בפשיטותו \nאין שייך שום מידה ושום שיעור, ומאז רצה בחוק ההדרגה - את הכל תיכן במידה, והסדיר \n"},{"index":17,"he":"כל הנמצאות בהדרגה, זה תחת זה, מן הראשון שבהם ועד האחרון שבהם, ובכל מדרגה ומדרגה \nמדד במידתו, כמה חסרון יהא בה וכמה ישאר בה מן הטוב והתיקון. וכפי המידה הנמדדת כך \nהם התולדות הנולדות במדריגה ההיא, וכל משפטיהם וכל חוקותיהם, הכל כאשר לכל, איש על \nמקומו: \nונמצא, שבהיותו הוא ית' תופס בשתי המדות כאחת, בהסתר הפנים והארת הפנים שזכרנו, \nיולידו מזה הנשמה והגוף, שדברי הגוף יהיו פחותים משל נשמה, ויהיו בו החסרונות שאין \nיש בנשמה; אך לא מפני זה יהיה בו רע. אמנם ברצותו ית' לחדש מציאות הרע, שהוא ההפך \nלשלמותו ית' ממש, כמו שביארנו, הנה אז הסתיר פניו הסתר היותר גדול שאפשר לחשוב, עד \nשבהיותו רק מסתיר פניו ולא מאיר אותם כלל, יוולד מזה הווית ההפסדים ממש, וברא משחית \nלחבל. ונמצא כלל הרע, אשר הוא ית' השיב אחור ימינו מהנהגת עולמו, וינהגהו בכבדות, \nתוקף חשך סתרו, ושם בטבע הלז כל הפסדי הטוב, הלא המה כל מדות בית דין, להביא במשפט \n"}]}
