{"id":"kabala-d735a9dac18a-1-8","bookId":"kabala-d735a9dac18a","part":1,"torah":8,"title":"קטע 8","hebrewTitle":"קטע 8","segments":[{"index":1,"he":"על כל נעלם ורשעים. ואמנם זעמו של הקב\"ה רגע, וחימה אין לו אלא בכדי שיעשו הנחשים \nהשרפים המקודשים ומזומנים לגיהנם, להכות את הרשע כדי רשעתו במספר: \nואחר שב ושם פניו, כביכול, להמצאת האישים שימצאו ויתהוו, לא שיתבטלו, אף על פי \nשעלולים יהיו לביטול. והנה אחז צדיק דרכו לתיקוני ולא לעוותי, ושב והאיר פניו על \nהעולם העומד ליברא. ואלמלי האיר לו בהארה רבה, היה נולד מזה המצא הנמצאות בתכלית \nתיקונם, דהיינו בקיומם הנצחי. ואמנם לא כן עשה, אלא המציא נמצאות הווים ומתקיימים, \nאך לא נצחיים. אמנם כבר שם דרך להנהגתו ית' להיות מגלגל במסיבותיו את כל אשר ברא \nלכבודו להשתלם בשלמותו, למען אשר יאיר לעולמו אור גדול רב ועצום, ותהיה תולדתו \nהקיום הנצחי והשלם. ואדרבא, הרע הזה אשר ברא - יעביר מן הארץ. ולא עוד, אלא שיודוהו \nהנמצאות כולם כי יטיב להם גם אשר פעל ועשה בימים הראשוניס, הלא זה הענין (ישעיהו \nיב, א), \"אודך ה' כי אנפת בי\", שהודיענו הנביא ישעיה בנבואתו, וכבר דברתי מזה \n"},{"index":2,"he":"למעלה: \n(קיט) אמרה הנשמה - תקבץ נא בקיצור את אשר הארכת עד כה: \n(קכ) אמר השכל - זה הכלל - ברצות האדון ב\"ה לחדש מציאות הטבע הכללי בטוב ורע, שיהיו \nאישיו מורכבים משניהם, השפיע ממנו ית' השפעה מולידה מציאות הטוב אשר בטבעו ונחקק \nבטבע הטוב ההוא. וחזר והעדיר שלמות ההשפעה ההיא בהסתירו את פני טובו הסתר גמור, \nונחקקו בטבע כל ההפסדים. אחר כך שב והשפיע בהארת פניו להמציא נמצאות - אישי הטבע \nמורכבים מטוב ורע בהרכבה אחת, נמצאים בתכונה שהם עתה - הווים אך עלולים ליפסד, \nשאינם נצחיים. וסוף סוף יאיר פניו הארה רבה, ויעביר הביטול מן הטבע, וישארו האישים \nשלמים ונצחיים: \nועתה אבאר לך מציאותו של האדם לפי ענין זה של המצא הרע שזכרנו: \n(קכא) אמרה הנשמה - דבר, כי שומעת אנכי: \n(קכב) אמר השכל - בתחלה אקדים לך הקדמה אחת, צריכה לעניניו: \n(קכג) אמרה הנשמה - אמור: \n(קכד) אמר השכל - מציאות האדם בנוי הוא בחכמה עמוקה לאין תכלית. כי האדון ב\"ה ברא \n"},{"index":3,"he":"נבראים רבים וגדולים, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום \nדבר לבטלה; והכל עומד על הפנה היסודית, שהוא מה שהאדון ב\"ה רוצה בעבודת האדם - \nשיתקן הוא כל החסרונות שבבריאה, ויעלה עצמו עילוי אחר עילוי, עד שידבק בקדושתו ית'. \nוהנה שם כל עניני הריחוק ממנו ית' וכל תולדותיהם, וכל עניני התקרב עליו וכל \nתולדותיהם, וכולם דברים עמוקים ועצומים מאד, והכל עומדים להתגלגל במסיבות גדולות \nלהגיע אל השלמות הכללי: \nואמנם רצה הרצון העליון שתהיה יד האדם מגעת לכל הענינים הרבים האלה - שכולם \nמתנועעים מתנועותיו ומעשיו של האדם. והרי אלה כונניות גדולות כאורלוגין הזה שאופניו \nפוגשות זו בזו, ואופן קטן מנועע אופנים גדולים ורבים - כך קשר האדון ב\"ה כל \nבריאותיו קשרים גדולים, והכל קשר באדם, להיות הוא מנועע במעשיו, וכל השאר מתנועעים \nממנו. והנה כסה הכל במכסה העור ובשר הגשמי הזה, שאין נראה אלא השטח הגופני הזה; אך \n"},{"index":4,"he":"באמת דברים בגו - כונניות גדולות שברא הקב\"ה בעולמו לצורך הענין הזה כולו למעשיו \nועבודתו, לעילויו ולתוספת קדושתו או לירידתו ופחיתותו ח\"ו, וכל מצביו הרבים; וזה רק \nעל ידי הנשמה בכל חלקיה ושרשיה אשר כלל בגופו. והוא מה שאמר דוד המלך ע\"ה (תהלים מ, \nו), \"רבות עשית אתה ה' אלהי, נפלאתיך ומחשבתיך אלינו\" וגו'; ואומר (תהלים קלט, יד), \n\"אודך על כי נוראות נפלאתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד\". כי אין הגוף משיג \nהדברים הרבים האלה כמו הנפש, מפני שאין הדבר נראה בגופניות, אלא ברוחניות: \nוהנה מן הדברים הנכללים בכונניות האלה הוא הרע בכל פרטיו, כמו שביארנו, וכל אלה \nדברים המצטרכים למצב הראשון הזה של האדם שהוא בעוה\"ז. ותלויים כל אלה בענין גילוי \nיחודו ית', שכבר פירשתי ענינו למעלה, שהוא לגלות האור מתוך החשך, ומן הסתר הפנים \nהנעשה בראשונה עם כל תולדותיו יתגלה היחוד באחרונה. ותביני, כי הנה רצה הרצון \n"},{"index":5,"he":"העליון שיתברר אמתת יחודו בפועל, כמו שביארנו כבר, וזה על ידי כל הסבובים שהוא ית' \nמסבב בעולמו, כדברי הכתובים שזכרנו למעלה - (ישעיהו מג, י), \"למען תדעו ותאמינו לי \nותבינו כי אני הוא אל\" וגו'; (דברים לב, לט), \"ראו עתה כי אני אני הוא\" וגו'. כי \nבתחלה הוא רוצה לברר דבר זה בפועל, ומסבב כל סיבוב חגלגל אל הנקודה הזאת. ואמנם \nכשיהיה נשלם הענין הזה, פירוש, שכבר נתברר דבר זה בפועל, משם והלאה יהיה הדבקות \nוההשגה שישיגו הנמצאים להתקשר בו ית' ולהתענג בשלמות יחודו שכבר נתגלה, ליהנות מזיו \nשכינתו, ולהשיג בשלמותו זה תמיד דברים עמוקים מהראשונים, עד אין סוף ועד אין תכלית: \n\n"},{"index":6,"he":"נמצא בכאן שני סוגים בפעולותיו ית', א' - מה שיעשה אחר שכבר נתברר יחודו והאמינוהו \nבני האדם בפועל, והוא כלל השכר והגמול אשר מהותו ופרטיו לא מושגים הם עתה מן הגוף, \nרק זה נדע ודאי שהמין בכלל הוא, להיות נהנים מזיו קדושתו ית', כמאמרם ז\"ל (ברכות יז \nע\"א), \"צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה\". ואין ספק לנו שיהיו \nשם פרטים רבים של מיני הנאות, ק\"ו מן העולם הזה שהוא כצל עובר, וקבע בו האדון ב\"ה \nכמה מיני הנאות טובות ליהנות מהם בני אדם, אך כללם אינם אלא הנאות החושים, כל שכן \nעולם שכולו טוב, שאף על פי שהמין הוא אחד, שהרי אין שם טובה אלא טובה רוחנית של \nהשכלה ודבקות, אך הפרטים יהיו רבים. והוא מה שאמרתי לך מענין השפעתו ית', שלא חודשה \nאלא להוליד ענינים רוחנים של קדושה. והסוג הב' - הוא מה שהאדון ב\"ה עושה כל זמן \nשעדיין הולך האמת הזה ומתגלה, שלא נשלם עדיין גילויו, הלא זה מתחלת הבריא,ה עד \n"},{"index":7,"he":"הגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו, שאז נאמר (זכריה יד, ט), \"והיה ה' למלך על כל \nהארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד\": \nואמנם כל הכונניות האלה שזכרנו למעלה, כולם תלויים על מדת הסוג השני הזה, שהוא \nלגלות יחודו ית', וזה על ידי הסתר הפנים שיקדים לגילוים, כחו שביארנו למעלה. ובכלל \nהכונניות הוא ענין הרע שזכרנו. ואמנם הרע מצד עצמו לבדו אינו אלא קלקולים והפסדים \nוהשחתה, אך עם שאר הכונניות, אדרבא, ממנו נמשך תועלת לאדם עצמו, כי בו תלוי כל \nהזכות ומציאות העבודה, וזה - בעמדו לא לנצח אלא להנצח, פירוש, שאין המצאו אלא \nלהיותו נסתת מן האדם כאבן העומדת על פרשת דרכים שהביאו במשלם במדרש שזכרנו למעלה: \nותראי כי הרע נברא להבטל, ויש לדון בו בשני דרכים, מצד המצאו ומצד הבטלו, פירוש, \nמצד ההתחלה ומצד הסוף. מצד ההתחלה הוא רע ודאי, אך מצד הסוף - גם זו לטובה. כי הנה \nאפילו בזמן שמתחזק וגובר עדיין - גם מזה נמשך טוב, כי זהו החשך שממנו יהיה ניכר \n"},{"index":8,"he":"האור של השלמות העליון בזמן שיתגלה לעתיד לבא. ועוד, שהרי זה בירור אמתת היחוד בכל \nגדרו, כמו שביארנו לעיל, ומצד זה, יותר שמחשיך והולך - יותר יתגלה אמתת היחוד בבטלו \nאת הרע הזה. ועוד, שהוא גורם ריוח לאדם עצמו המתנסה בו, כמשל הזונה עם בן המלך \nשדרשו חז\"ל (ברכות לב ע\"א). ועוד, שהרי נמצאת עבודה ומעשה ממש לאדם, שהוא מתקן \nהבריאה בידיו, ומעביר החסרונות שבה, ונעשה שותף כביכול להקב\"ה בעולמו: \nועוד, הנסיון שהוא גורם לצדיקים, פירוש, לא בבחינת הפיתוי לעבירה שכבר זכרנוהו, אלא \nעיקר הנסיון הנולד מהסתיר האד?ן את פניו הוא - כי הלא ה' אמר על ידי כל נביאיו כי \nהוא המשגיח על כל נבראיו, ועיניו על כל דרכי איש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, אל \nאמונה ואין עול, והנה אחר אשר השמיענו כזאת, הנה הוא מסבב עולמו במסיבות עמוקות \nועצות מרחוק, המראים לכאורה ח\"ו הפך זאת, כי פעם יראה כאלו הכל ביד המקרה, הכל כאשר \n"},{"index":9,"he":"לכל, ופעם כי נבנו עושי רשעה, ולא מצאו כל אנשי חיל עובדי ה' שכר טרחם ועמלם, כמה \nצועקים ואינם נענים, וכל שאר הענינים אשר הניח ה' לנסות בם את לבות בני אדם; והוא \nמה שאמר דוד המלך ע\"ה (תהלים עג, ב - ג), \"ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי \nבהוללים\" וגו'. כי זה הוא הנסיון - לראות היעמדו בני אדם באמונתם, ולא תמוש מלבבם \nהיתד התקועה לאמר, ודאי אל אמונה ואין עול, אף על פי שאין אנו מבינים דרכיו. ועל זה \nנאמר (חבקוק ב, ד), \"וצדיק באמונתו יחיה\", וכמו שביארנו למעלה כבר. והנה זה ריוח \nגדול מאד מהתעלם השלמות העליון, ומקום הניח לרע להחשיך פני העולם לנסיון גדול כזה. \nכי עתה צא וחשוב כמה יהיו חביבים לפניו ית' הצדיקים אשר יעמדו בנסיון כזה, וכמה שכר \nגדול ינתן להם חלף עבודתם לעתיד לבא. והרי זה מכלל כבודו ית' - שאפילו החושך הגדול \nשל הסתר פני טובו אינו אלא לכבודו, והוא הגורם שכר טוב כפול ומכופל לצדיקים: \n"},{"index":10,"he":"ואמנם אין אחרית זה לרע עצמו לגמור הכל רק בטובה, אלא על פי הכונניות הגדולות \nשזכרנו, שהם הם גלגולי דברים המסבבים את הכל לטובה. ואמנם מציאות הרע בלי הכונניות \nהאלה, כבר זכרנו איך איננו אלא רע ומר, השחתה והפסד. ואמנם בהתיצב עליו אלה \nהכונניות, הנה מיד יוכל גם הוא לימנות בצרכיו של האדם ותקוני בנינו, כי אף על פי \nשבחוקו מצד עצמו אין בו כי אם לעשות רע, אך בהשתתפו עם כל הכונניות שהכין האדון ב\"ה \nלתקן הדברים, הנה אינו עומד אלא לינצח, כמו שביארנו. וצריך שיהיה באדם היצר וכל \nהתאוות הרעות, לא לימשך אחריהם אלא לכפות אותם ולהעבירם. ואמנם עם כל זה אינו אובד \nטבעו הרע, אלא שגם זאת טובה היא שיהיה הרע בכלל בנינו של אדם, כמו שביארנו, ואינו \nמפסידו ומקלקלו מפני שיתוף ההכנות הטובות שנעשו כבר בחוקו של האדם, וכמו שביארנו. \nואמנם סוף כל סוף, כשיולד הפרי האמיתי שצריך להולד מן הכונניות האלה, שלתכליתו \n"},{"index":11,"he":"נעשו, יהיה הפרי הזה העברת הרע עצמו מן הבריאה, והשלמת החסרונות: \nונמצא, שבהיות האדון ב\"ה מכונן את עולמו, כמו שביארנו, הנה היה מכונן והולך כל מה \nשצריך למצבו של אדם הראשון הזה זמן העבודה, ואז חידש הרע בכל חוקו וכחותיו לפי \nעצמו, שכבר יש בו כל כך כחות וחלקים כמו שהם חלקי העבודה והתיקון הנוגע לאדם. אחר \nכך השלים מעשהו לעשות כל הכונניות שזכרנו, המכוונים לכל מה שצריך להעברת הרע הזה, \nולהעלות האדם בעילוייו, וכל שאר צרכי שלמותו וטובתו. ואז לא ניתן מקום לרע לעשות \nככל חוקו, אלא אדרבא, להתפעל מכל מה שהכין האדון ב\"ה להעביר רעתו. ועל פי כל הדברים \nהאלה נברא אחר כך העולם השפל הזה, והאדם אשר בו. ונמצא, שמעתה כל מדת הטוב, שהוא \nכלל כל הכונניות העליונות שזכרנו, ואף מדת הרע עצמה, שניהם נכנסים לטובה בבנינו של \nהאדם; אך גמר המלאכה הוא כשיצא הפרי מכל הסיבוב הזה, שהוא התיקון הכללי. ואמנם עד \n"},{"index":12,"he":"שלא נגמרה המלאכה הזאת, אף על פי שהרע עומד גם הוא לטובתו של אדם - להנצח ממנו, \nיכול להיות גם לרעתו ח\"ו, אם לא ינצחנו, כי אז הרע יהיה גובר, והתיקון לא. אך אחר \nגמר המלאכה שיבוטל הרע, אז שלות כל הבריאה תהיה נצחית, שלא תפסק כלל ועיקר: \n(קכה) אמרה הנשמה - עד הנה דיברנו מן הרע בכלל. צריך לפרט יותר הענין, לדעת דרכיו \nבפרט: \n(קכו) אמר השכל - מציאות הרע הזה נכלל בשני ענינים, א' - הוא השפלות ופחיתות, והב' \n- ההפסדים של ההויות. ונדבר על ראשון ראשון. הענין הראשון אמרנו שהוא השפלות \nוהפחיתות, וזה - כי הנה גם המלאכים עצמם הולכים ונשפלים במעלתם זה תחת זה, אך עם כל \nזה כולם ברורים, כולם נכבדים ויקרים. ואין הפחיתות אלא בגוף הזה אשר לאדם, וממנו \nולמטה, שנמשכים הדברים בדרך גופניות וחומריות, סוף דבר - עפר מן האדמה. ואמנם עם כל \nזה תביני עוד, שאם היה האדם במעלה ההגונה לו, לא היה עדיין זה לגביו שפלות ובזיון, \n"},{"index":13,"he":"כי מי שהוא במדרגה ההגונה לחוקו הוא במקום שראוי לו, ואינו פחיתות כל כך, אפילו \nשהמדרגה בעצמה תהיה שפלה. אך עיקר השפלות ופחיתות הוא למי שהיה יכול להיות עליון \nיותר, וראוי היה לו להיות עליון יותר, והוא שפל ופחות. והנה עדיין אני דובר בכלל, \nנבא עתה בפרט, ונבחין מציאות האדם בחשיבותו ופחיתותו וכל מדרגותיו. ותראי שיש בענין \nזה חכמה עמוקה, כי האלהים עשה את האדם מתחלף במצביו הרבה מאד, כדי שיפול בו כל מה \nשצריך ליפול מן העבודת ומן השכר בכל הזמנים, ונבאר ענין זה היטב: \nהנה האדם עושה מעשיו, ולמעשים האלה יש תולדות, כי מפני הכונניות שזכרנו נמצא שכל \nתנועה קטנה שבאדם מנועעת דברים רבים וגדולים - כלל כל הנבראים העליונים והתחתונים, \nהגשמים והרוחנים, וכל הכחות הנבדלים, והשפעותיו ית' בהם, וכמו שביארנו. ועם כל זה, \nלא כל בני האדם שוים, ולא כל המעשים שוים, כי גבולות גדולים שם האדון ב\"ה לכל \n"},{"index":14,"he":"נבראיו בשיעור מדוקדק עד אין תכלית. וימצאו שני בני אדם, על שלחן אחד ידברו, יאכלו \nוישתו, ותולדות מעשי האחד יתעלו עד רום שמי השמים, ותולדות מעשי האחר לא יתעלו, ולא \nקרוב להם. ואביא לך ראיה ברורה, יונתן בן עוזיאל יושב ולומד - כל עוף הפורח עליו \nנשרף (סוכה כח ע\"א), ואחרים לאלפים ולרבבות יושבים ולומדים, ולא יהיה להם כן; וזה \nמצד הפועל. ומצד הנפעל, קדשים יוכיחו, שאכילתם מצוה רבה, ואכילת חולין - לא כן, וזה \nוזה אוכלים אותם בדרך אחד; ולא עוד, אלא כהן האוכלם עושה מצוה, וזר האוכלם חייב \nמיתה. וגדולה מזו - המצוות עצמם, אמרו חז\"ל (עבודה זרה, ג ע\"א) \"גדול המצווה ועושה \nממי שאינו מצווה ועושה\", והמצווה ועושה נמצא מתקן כל הבריאה כולה, ושאינו מצווה לא \nתשיג ידו לעשות כן; והרי שניהם עושים מעשה אחד ולכונה אחת: \nאך הענין הוא, שתנאי הפועל והנפעל בכל המתלוים להם הם הם המשנים ומחליפים תולדות \n"},{"index":15,"he":"המעשים. יונתן בן עוזיאל לפי שהוא איש קדוש ונורא מאד, ונשמתו מעוטרת בעטרי קדושה \nוהארה רבה, על כן כל מעשה אשר יעשה יעלה ויגיע לרומו של עולם, וינועע כל אופני \nהקודש; ואדם אחר שאינו כל כך קדוש, ואינו מעוטר באלה העטרות, לא יתעלו מעשיו לעילוי \nזה. וכאן ההדרגה רבה, לפי הכנת האדם, ולפי הכנת המעשים עצמם, והזמן, וכל שאר \nהמתלוים. הלא זאת ההכנה הכללית שנתן הקב\"ה לעמו ישראל בתחלה, להיותם מקיימים ועושים \nכל התורה והמצוה, כי זולת זה לא היו יכולים לעשות במעשיהם מעשה התיקון הגדול שהם \nעושים לכלל כל הבריאה, כמו שנבאר. ועם כל זה, בהם עצמם יש ההדרגה שזכרנו, כי לא \nידמה מעשה אחד מעמי הארץ למעשה אחד מן בעלי התורה; ולא מעשה בעל התורה עצמו שאינו \nכל כך מקודש במעשיו למעשה המקודש ממנו; ולא מעשה המקודש למעשה המקודש יותר, מן \nהשרידים אשר ה' קורא; וכן על דרך זה עד משה רבנו ע\"ה: \nוהנה בענין זה צריך שתדעי בכללות המין האנושי, שכולו תולדות אדם הראשון - שיש בו \n"},{"index":16,"he":"חילוקים רבים, וזמנים נשתנו עליו. כי קודם חטא אדם הראשון, הנה אדם היה מעוטר \nומוכתר בעטרות קדושה ויקר רב מאד, עד שבקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש, כמאמרם ז\"ל \nבמדרש (ב\"ר פח, ו), והיה בו מן הידיעה ומן הקדושה וכל שבח מעלה שיעור גדול, להיותו \nיציר כפיו של הקב\"ה. והנה כי כן - מעשיו היו מרעישים כל העולמות ודאי, כי לפי ערכו \nהיה ערכם רם ונשא ודאי מכל המעשים שנעשו אחר כך תחת השמש. ועם כל זה, עוד היה עתיד \nלהתעלות אל עילוי יותר אם היה עומד במצותו. וזה פשוט, כי מה שעתיד להיות אחר התחיה \n- היה יכול להיות מתחלה, גם בלא מיתה. ותראי, שאף על פי שהיה מעולה מאד מאד ממה \nשהוא המין האנושי עכשיו, עם כל זה הרי היה עלול ליפסד - לחטוא ולמות, כמו שהיה \nמעשה. ואם היה עומד במצותו, כבר היה נשלם בשלמות גמור, והיה נעשה נצחי ובלתי עלול \nלשום רע. ואמנם כשחטא, לא די שלא הרויח מה שהיה יכול להרויח, אלא שאבד מה שהיה \n"},{"index":17,"he":"בידו, ואז חזר להיות אדם שפל ונבזה כמו שהוא עתה; הוא מה שהכתוב אומר (תהלים מט, \nיג), \"ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו\": \nוהרי לנו בכאן שלשה חילוקים למציאותו של האדם, א' - מציאותו קודם חטאו, ב' - \nמציאותו אחר חטאו, ג' - מציאותו מה שהיה יכול להיות אם לא היה חוטא, והוא המציאות \nשיהיה לעתיד לבא. והנה מציאותו קודם חטאו הוא מצב אמצעי בין מה שנהיה אחר כך ובין \nמה שהיה יכול להיות. ונמצא שעל כל פנים לא נברא בשלמותו, אלא השפלה קדומה היתה לו \nמעת הבראו, שנולד במצב פחות ממה שראוי להיות אדם, והשפלה מוכנת לו באפשרות אם יחטא \nואשם, וכמו שהיה. והנה הן כל אלה ענינים הכינם הבורא ית\"ש, שחידשם ובראם לצורך \nהנהגת העולם הזה: \nונבחין פה עוד הבחנות אחרות בענין הזה, לעמוד על בורים של דברים. חז\"ל אמרו \n(תנחומא, אחרי מות, ב), \"תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה\", ומנו ששה \nדברים שחסר אדם הראשון בחטאו (במדבר רבה, יג, יא), ובהם, הקומה והזיו. וענין זה \n"},{"index":18,"he":"הוא, כי הבורא ית\"ש עושה כל המעשים בדקדוק גדול עד מאד, וכל תנאי הדברים משוערים \nלפי הדבר הנשלם בהם; ובעניננו - אפילו תבנית האדם וצורתו וצורת ענינו, עשויים הם \nלמידת חשיבותו וערכו. וכבר ראינו מקרא כתוב (בראשית א, כו), \"נעשה אדם בצלמנו \nכדמותנו\", שמפני שרצה אותו מעולה מכל הנבראים, רצה שגם דמותו יהיה כן. ולא דמותו \nלבד ותבנית גופו, אלא כל מקריו ועניניו בדרכיהם יהיו עשויים לערך חשיבותו. הלא תראי \n"}]}
