{"id":"kabala-da067340de39-1-6","bookId":"kabala-da067340de39","part":1,"torah":6,"title":"קטע 6","hebrewTitle":"קטע 6","segments":[{"index":1,"he":"בחילוק הוייתן, ולכך אין לומר שהיה חדוש מדעת אצלו אעפ\"י שאין חוץ ממנו. עכ\"ד. והם \nדברים טובים ונכוחים למבין וישרים מספיקים. ועם כל זה ראיתי להרויח לך בין הנקבים \nהצרים ודחוקים להוציא האורה ולחוץ, ובמה שאוסיף יתבארו לך דבריו בשלמות: \nשנינו בפרקי רבי אליעזר (פ\"ג) עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו בלבד: \nדע כי האצילות קדם אל בריאת העולם שהוא סבת הבריאה והסבה קודמת למסובב בהכרח. ובספר \nרעיא מהימנא אינון שית ספירות דאתקריאו שנים קדמוניות לבריאת עלמא דאינון שיתא \nאלפין שנין הוי עלמא מסטרא דאמא עילאה ומסטרא דשכינתא תתאה אתקריאו ירחין ובגין \nדאקדימו לעלמא ולכל בריין אתקריאו בכורים ע\"כ. וקודם שנאצל היה אדון יחיד הוא אין \nסוף ושמו בלבד, והכוונה בשמו הוא אויר הקדמון כי הוא קדמון כקדמותו לפי שאין השם \nנבדל מן העצם והוא עלה לשמו ובו היה כל האצילות בכח, וכשהגיעה עת הרצון והחפץ הפשוט \nלהמציא הנבראים האציל מן האי\"ן י\"ש שהוא כלי לבריאה. ולפי שראה שאי איפשר להתקיים \n"},{"index":2,"he":"האציל התשובה שהיא בינה ומציאותן הספיק אל השאר. ואחר כך האציל מה שהיה בו צורך \nהבריאה בפועל והם שבעת ימי בראשית, כי מחסד התחלת הבריאה כענין אמרתי עולם חסד יבנה \n(תהילים פט, ג) וכח זה בחפץ ורצון פשוט. ואין ליחס לרצון זה שום שנוי חלילה על שרצה \nאז ולא קודם, כי זהו ענין הרצון שירצה בעת שרצה ולא קודם כי בלתי זה לא יכונה רצון \nולא יצוייר כלל. ואם כן אין להקשות למה היה אצילותם עתה ולא קודם. ומכאן יתבאר לך \nעוד שהוא עילה לשמו כמו שכתבתי. ואם כן אינו בהשואתו כי הוא יותר מהם כמו שכתבתי \nוכחם אינו אלא מכחו עם שהכל שוה בהשואת האחדות, ואם כן אין לדמות קדימתן לקדימתו עם \nשהכל היה כמוס וגנוז בעמקי האי\"ן שהוא שמו וקדמון כקדמותו שהרי הוא עילה לשמו כמו \nשכתבתי. ולרמוז לזה שנינו בספר יצירה (פ\"א מ\"ז) עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן \nכשלהבת קשורה בגחלת. הורה לנו בזה המשל כי נמנע הוא המצא העלול מבלי העילה כמו \n"},{"index":3,"he":"שנמנע המצא השלהבת בלי גחלת ואם כן אין לדמות קדימתן לקדימתו. והורה לנו גם כן שאין \nהעילה צריכה לעלול כמו שאין הגחלת צריכה לשלהבת ואם כן אינה בהשואה אחת. וכתב בעל \nמערכת האלהות (מערכת השמות פ\"ג) ז\"ל, עוד יש לך לדעת כי האצילות אשר זכרנו ואשר \nאזכור עוד ממנו בעבודת האדם אינו ענין שנשתנה או שנתחדש במאציל או בנאצל דבר אשר לא \nהיה טרם האצילות חלילה, כי כבר זכרנו כי אצילות הספירות הוא האלהות יתברך ואמרנו \nבדגל מחנה האמונה כי האלהות לא ישתנה מדבר לדבר. אבל ענין האצילות הוא שנתגלה בו כח \nהכמוס והחתום לצאת מן הכח אל הפועל. והמשל בזה מהדלקת הנר מהגחלת ומעלה להבה כי לא \nנודע להבה בגחלת עד צאתה לפועל לאור העינים. וידוע כי הלהבה בגחלת בכח ובצאתה מן \nהכח לאור בפועל אין חדוש בלהבה אך הפועל שהוא האור חדוש לרואה עתה ולא טרם. גם בצאת \nהלהבה מן הגחלת אין חסרון בגחלת אבל יש בגחלת על השלהבת מעלה לעיני הרואה בה עתה \n"},{"index":4,"he":"ולא טרם הראותה ר\"ל טרם השלהבת והנה קדמה במעלה, כן הוא הנמשל באצילות כי הספירות \nשהם הכחות הם במאציל עד עלות הרצון ממנו יתברך להתגלות לצאת מן הכח אל הפועל, ר\"ל \nהיות כל כח וכח יסוד לפעולה העתידה לצאת ממנה בעולם השפל בשלמות תחלת המחשבה ולא \nיתערב דברו בדברו עד עלות הרצון כאשר יתבאר בטעם וידבר מזה בדגל מחנה בנימין. קצרו \nשל דבר אין חסרון במאציל ולא חדוש בנאצל אך מעלת המאציל על הנאצל בהקדמה כמעלת \nהגחלת על השלהבת ע\"כ: \nולשלמות הענין אכתוב לך מה שפירש בו בעל מנחת יהודה ז\"ל, דע לך אחי כי הנקודה \nשאמרתי למעלה שהיא האצילות לא נתחדש אצל מאצילה דבר, כי האין סוף הוא שלמות בלי \nחסרון ואצל השלם לא יחסר דבר כי הכל היה כמוס בו באחדותו השוה אשר אין בו לא תמורה \nולא שנוי אלא הכל באחדות הפשוט והיה בו כמים בספוג וכגחלת אשר השלהבת כמוסה בה לא \nיחסר בה כי אם הרחיפה, ואף על פי שהשלהבת נראה דבר נבדל בעצמו מן הגחלת, לפי האמת \n"},{"index":5,"he":"קשורה בה והגחלת מתאחדת באש השלהבת. וכן באצילות לא נתחדש אצל השלם כי הכל היה בו \nמאחר שכל הנבראים באו ממנו והוא הדפוס להם, אבל היה הרחיפה לבד והוא החפץ הפשוט \nהקדמון לא היה לברוא ברואים עד העת שנפשו אותה ויעש. וכענין זה אין לנו לשאול בו \nלמה אז ולא קודם, והזהירנו בתורה על זה בפסוק (דברים ד, לב) כי שאל נא לימים \nראשונים וגו' למן היום אשר ברא וגומ' לא בדברים שהיו קודם. ומאז נתעורר הרצון והחפץ \nהפשוט לברוא נבראים החפץ הזה הוא הרחיפה בגחלת והיה סבה להתגלות השלהבת. ועל זה אמר \nהכתוב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים כי הרוח נקרא רצון שנאמר (יחזקאל \nא, יב) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שלא היה חסר אלא אותה הרחיפה, והרחיפה היא \nהחפץ אשר אמר יהי אור ויהי אור, והאור הוא עשר ספירות אשר באו בנקודה ע\"כ: \nוכתב עוד ועל האצילות הזה אשר הוא האור הנזכר במעשה בראשית אמר בספר הבהיר (סכ\"ה) \n"},{"index":6,"he":"ז\"ל, א\"ר ברכיה מאי דכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ולא אמר והיה, משל למלך \nשהיה לו חפץ נאה והקצהו עד שזמן לו מקום ושמו שם הה\"ד ויהי אור שכבר היה ע\"כ. ראה \nגם ראה היאך רמזו בזה המאמר מה שאמרנו כי לא נתחדש דבר אצלו. וע\"כ אמר משל למלך \nשהיה לו חפץ נאה כלומר האור הזה כבר היה שאינו דבר חוץ ממנו יתברך והיה נעלם ונסתר \nעד שעלה הרצון לפניו והמשיך ההויות הסתומים כענין שנאמר (איוב כח, ט) בחלמיש שלח \nידו וגומ', וייחד לכל אחד ואחד כחו ופעולתו וזה עד שזמן לו מקום רמז לאצילות ההויות \nולתת להם חיותם כדי שיוכלו לפעול פעולתם ע\"כ: \nואמר עוד ר\"ל כל כח וכח יסוד לפעולה וכו', נראה מזה שנזהר מקושיא גדולה והיא כי \nהדבר שהיא בכח ויצא אל הפועל הוא מצד שהוא עד כאן היה חסר דבר מה אשר בעבורו לא יצא \nלפועל עד עתה ועתה הוסר המונע ההוא וירוחק האל מגרעון כזה, לז\"א ר\"ל היות כל כח וכח \nיסוד לפעולה העתידה לצאת ממנו ר\"ל איננו בכח אצלו כי אם בערך המקבלים, כי לא יקרא \n"},{"index":7,"he":"פועל כי אם כשיש נושא מקבל הפעולה ובעוד שאין מקבל נאמר שזאת הפעולה היא בכח, ולפי \nזה החסרון עד כאן לא היה מצדו כי אם מצד העדר המקבלים שלא היו עדיין. וידוע כי כל \nהויה היא יסוד לדבר שדוגמתה בעולם השפל על דרך משל החס\"ד ממונה על גומלי חסדים וכן \nבכל המדות בזה הערך. עכ\"ד: \nומה שאמר ולא יערב דבר בדבר עד עלות כו', מבואר במה שהקדמתי בשאלה הב' שאם היה נאצל \nמאין סוף מדה אחת לבד חוייב כי מן הפשוט לא יצא כי אם פשוט ויחוייב שהנבראים יהיו \nכפי אותה מדה, ולזה הוכרח חלוק וחלוף המדות להיותם שרש והתחלה לנבראים כמו שכתבתי \nשם. ובמה שכתבתי תבין דברי הר' עזריאל ז\"ל ויתבארו לך ספקותיך ויאורו עיניך: \nועל מה שהקשית לשאול עוד אם כן שהם קדומות איך שייך בהם דין ורחמים הרי לא היה צריך \nלדין שעדיין לא באו הנבראים. כבר כתבתי שהוכרח אצילות הספירות לצורך הנבראים, וכן \nאמרו ז\"ל בספר הבהיר (אות כ\"ג) מדבריך נלמוד שצורך העוה\"ז ברא הקב\"ה קודם לשמים. \n"},{"index":8,"he":"וכתבתי כי הוצרך להיות בעליונים שרש ויסוד לכל מה שמעוררים התחתונים, ולפיכך הוצרך \nשיהיה האצילות כלול מדין ורחמים להשכיר ולהעניש. ואפילו אחר שנבראו הנבראים אם לא \nיעוררו את הדין לא יתעורר, ולא יורגש למעלה כי אין שם כי אם אחדות שוה ופשוטה כי \nאין ההפוכים ודין ורחמים ושאר השנויים כי אם מצד הנבראים לא מצד האצילות כמו שכבר \nהארכתי בזה. ואם כן אין לשאול איך שייך בהם דין ורחמים כו'. ובמה שכתבתי בזה נשלמה \nהכוונה בזאת השאלה: \n(ח): \nומה ששאלת מהו מהותם. דע כי טרם הגלות סוד האצילות מאויר הקדמון היה הכל בו כל דבר \nוכל תמורה בהשואת האחדות אשר אין כל בריה יכולה להשיג אמיתת זה איך היה בו באחדות \nשוה, וכשנאצל הכל משם בפועל בא ברושם ההוא, ובחותם ההו' יותר נרגש ויותר נגלה להיות \nהצורך בו לנבראים לטעם הנפלא אשר כתבתי בשאלה החמישית. ואשר יורה על זה הוא היות \nהדבר ותמורתו וטוב ורע מעורבים ברצון הנפש ואם כן הוא שוה לכל דבר ולכל תמורה. ולכן \n"},{"index":9,"he":"יש לדמות מהות הספירות לרצון הנפש שהוא שוה לכל החפצים ולכל המחשבות המתפ שטות ממנו \nאף על פי שהם רבים ומשתנים אין עיקרן אלא אחד כדבר וכתמורתו. כן מהות הספירות שוה \nלכל דבר ולכל תמורה שאם לא היה בהם כח שוה לא היה בהן כח לכל תמורה ולכל דבר כי מה \nשהוא אור איננו חשך ומה שהוא חשך איננו אור. וכל הדברים ותמורתם צריך שיהיה להם שרש \nויסוד למעלה לצורך הנבראים. וכבר כתבתי בזה כל הצורך. ובספר הבהיר מן השער היוצא \nהרע יוצא הטוב. הנה ביארו כי כחם שוה לכל דבר ולכל תמורה. ולפי שיש בהם שרש ויסוד \nלכל הדברים וכחם שוה לכל דבר ולכל תמורה האדם שנתקן ונעשה בדמות וצלם העליונים יש \nבו הכח ההוא עצמו, ולפיכך יש בידו הבחירה ויכול במעשיו לעורר הדברים העליונים כפי \nמה שיעורר למטה טוב או רע כי הוא כלול מהכל: \nובספר הזוהר (ח\"ג לא, ב) אמרו בזה הלשון, והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא כ, ז). מאן \nדמקדש גרמיה מלרע מקדשין ליה מלעילא. מאן דמסאיב גרמיה מלרע מסאבין ליה מלעילא. \n"},{"index":10,"he":"מקדשין ליה יאות דהא קדושה דמאריה שריא עליה. אבל מסאבין ליה מאן אתר איתימא מלעילא \nוכי מסאבותא שריא לעילא, אמר רבי חייא היינו דתנינן כעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא \nאי עובדא איהו בקדושא אתער קדושא לעילא ואתיא ושריא עליה ואתקדש ביה. ואי איהו \nאסתאב לתתא אתער רוח מסאבותא לעילא ואתי ושריא עליה ואסתאב ביה דהא בעובדא תליא \nמילתא דהא לית לך טב או ביש קדושא או מסאבותא דלית ליה עיקרא ושרשא לעילא. בעובדא \nדלתתא אתער עובדא לעילא ע\"כ: \nהרי ביארו בפירוש כי לכל הדברים ולכל התמורות המתעוררים למטה יש להם שרש ועיקר \nלמעלה שמתעוררים בהתעוררות התחתונים. ולפי שהתחתונים נתקנו בתיקון העליונים שכחן \nשוה לכל דבר ולכל תמורה יש בהם כח לעוררם וזה לעומת זה עשה האלהים והכל לתיקון \nהעולם ולתועלתו. והאדם שנתקן בתיקון זה עד נאמן על האצילות שכחו שוה לכל דבר ולכל \nתמורה כי בצלם אלהים עשה את האדם, והאצילות מעיד בזה ומורה על המאציל ועל הדרך \n"},{"index":11,"he":"שכתבתי למעלה שבא רשום וחתום בחותמו. ואם נאצל לא נפרד וכחו אינו אלא מכחו. ויש לזה \nעיקר גדול בתורה באמרו (דברים לב, לט) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני \nאמית ואחיה וגומ', ופי' הכתוב כפי הכוונה כי אין מי שיוכל לומר אני אני הוא כי אם \nבעל הכחות כולם שכחו שוה לכל דבר ולכל תמורה ולזה אמר אני אני, שמא תאמר שעם זה \nחלילה יש בו שנוי, אמר הוא לומר שהוא בחיות אחד מיוחד. ואמר אני אמית ואחיה לומר \nשהוא פועל כל ההפכים בכח אחד פשוט ובכח הזה הוא ממית ומחיה במדה אחת והוא מכלה \nומקיים מוחץ ורופא והכל במדה וקצב אחד. ואמר ואין אלהים עמדי לומר שכח זה אינו בשום \nכח עליון ותחתון כי אינם יכולים על דבר ותמורתו כי כחם מוגבל. ובמדרש תלים (ב) מלך \nבשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון אבל הקב\"ה אינו כן אלא כשהוא בכעס הוא ברצון שנאמר \nכי יבער כמעט אפו על אומות העולם. אבל ישראל אשרי כל חוסי בו אלו ישראל שהם חוסים \n"},{"index":12,"he":"בו בכל עת שלא יבער אפו ע\"כ: \nובספר הזוהר (ח\"ב גא, ב) ואיתימא הא אתוון תליתאי מ\"ט לאו אינון כתיבי' מנהון לאורח \nמישר כסדורן ומנהון למפרע דהא תנינן אתה כוננת מישרים (תהילים צט, ד) לישרא להאי \nסטרא ולהאי סטרא קב\"ה עביד מישרים לתרי סטרי. וכתיב (שמות כו, כח) והבריח התיכון \nוגו' דא קב\"ה. רבי יצחק אמר דא יעקב וכלא חד. אלא למלכא דהוה שלים מכלא דעתוי שלים \nמכלא מה ארחיה דההוא מלכא, אנפוי נהירין תדיר בגין דאיהו שלים מכלא וכד דאין לטב \nדאין לביש מאן דאיהו טפשא חמי אנפוי דמלכא נהירין לא אתסמ' מניה. דאיהו חכימא חמי \nאנפוי דמלכא נהירין אמר ודאי מכלא שלים מכלא מלכא דעתוי שלים. אנא חמי דבההוא נהירו \nדיליה דינא יתיב ואתכסיא אף על גב דלא אתחזיא דאי לאו הכי לא יהא מלכא שלים ועל דא \nבעי לאסתמרא מניה כך קב\"ה שלים הוא תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא. אבל לא אתחזיא אלא \nבנהירו דאנפין ובגיני כך אינון טפשין חייבין לא אסתמרן מניה. ואינון חכימין זכאין \n"},{"index":13,"he":"אמרי מלכא שלים אף על גב דאנפ וי מתחזין נהירין דינא אתכסיא בגויה בעי לאסתמרא \nמניה. אמר רבי יהודה מהכא אני יי' לא שניתי (מלאכי ג, ו) לא דלגנא לאתרא אחרא בי \nאתכליל כלא הני תרי גווני בי כלילין בגיני כך כלא באורח מישר אתחזיין אף על גב \nדאתוון אחידן להאי סטרא ולהאי סטרא בסדורא כתיבין. ע\"כ: \nוהט אזנך ושמע פירושו למען תשכיל. דע כי שם ב\"ן ע\"ב יוצא משלשה פסוקים (שמות יד, יט \n- כא) ויס\"ע ויב\"א וי\"ט, ואותיותיו משולשות לפי שהוא נארג ונכלל בשלשה אבות ולזה \nנחלק לשלשה חלקים. החלק הא' רשום כסדר דרך ישר שבזה מורה על החס\"ד והוא כנגד חס\"ד \nלאברהם. והחלק הב' אותיותיו רשומות בגלגול למפרע לפי שהן מורות על הדין הנרשם \nבגבורה פחד יצחק. והחלק הג' אותיותיו רשומות מאלו ואלו בשוה מתחברות ומזדווגות אלו \nעם אלו חסד ודין יחד נארג, ונכלל זה בזה בגוונים מפוארים כנגד תפארת ישראל שהוא \nכולל השני צדדים ובו מתייחדים כי הוא מתעטר בהם בדרך ישר. ובזה החלק הג' רשומים \n"},{"index":14,"he":"השני צדדים. ואחר זה יש לשאול אחר שזה החלק השלישי כולל השנים ההולך ביושר וההולך \nלמפרע, היה מן הראוי שיורה על שניהם בבירור מקצתו ביושר ומקצתו למפרע ובזה היה מישר \nהכל, שהרי כתוב אתה כוננת מישרים פי' אתה שהוא תפארת ישראל כוננת המישרים וכונן \nאותם לישר כל הצדדים וליחדם והוא עושה מישרים לכל הצדדים. להשיב לזה הביא משל למלך \nשהוא תמים שלם וכלול מכל השלמיות, והוא דפוסם אין דבר יוצא מידי דפוס לחוץ ודעותיו \nשלימות יתברך מכל חסרון ושנוי וגבול. ודרכו של זה המלך פניו מאירים תמיד לפי שהוא \nשלם בכל, וכשהוא דן לטוב דן גם כן לרע כי כשהוא בכעס הוא ברצון כמו שכתבתי וכחו שוה \nלכל דבר ולכל תמורה והוא תמיד עם זה בענין אחד מיוחד. והטפשים הרואים פני המלך \nשוחקם ומאירים תמיד ואינם נשמרים ממנו והחכמה אזלה מכלם להבין האמת ומנהגו של מלך, \nכי בנים סכלים המה אומרים המלך לא ישתנה ממדה זו לעולם והרי הם נותנין גבול וקצב \n"},{"index":15,"he":"במלך ובמדותיו לומר כי אין לו כי אם מדת רחמים בלבד ואין כחו שוה לכל דבר ולכל \nתמורה, וסמיותם זה גורם להם לבטל התורה ומצותיה מבטלים מצות עשה ועוברים על מצות לא \nתעשה, ובוטחים בפני המלך שהם מאירים ואומרים לא תבואנו רעה, והרשעים מהפכים מדת \nהרחמים למדת הדין ועל הדרך שכתבתי בשאלה הה'. אבל החכמים יודעים האמת ומכירים מנהגו \nשל מלך ומדותיו נזהרים ונשמרים ממנו, כי אומרים אף על פי שהמלך פניו מאירים ושוחקים \nתמיד לפי שהוא שלם בכל וכלול בכל, אנו רואים שבאור ההוא יש חשך וברחמים דין אלא \nשהוא נעלם ונסתר ואינו נראה לחוץ, וכן נאה למלך להיות שלם שאם לא יהיה כלול מכל \nוכחו שוה לכל דבר ולכל תמורה אינו שלם ח\"ו. וכן המלך הוא הקב\"ה אשר כחו שוה לכל דבר \nולכל תמורה שלם וכלול מכל, והרשעים שאינם מכירים מנהגו ומדותיו אינם נשמרים ועוברים \nעל רצונו. אבל החכמים הצדיקים יודעים מנהג אלהיהם ומדותיו ונשמרים ונזהרים בעצמם \n"},{"index":16,"he":"מלמרות עיני כבודו אבל עושים רצונו תמיד ובזה מוציאים כל ימיהם. ולהורות על כי המלך \nכחו שוה לכל דבר ותמורתו והוא דפוס הכל, בא החלק השלישי ההוא אותיות בשוה כלולות \nונארגות אלו באלו ובזה מורים ומעידים על כח השוה במלך ובאחדותו: \nאמר רבי יהודה מהכא כו'. רבי יהודה הביא ראיה נצחת מדברי הנבואה באמרו אני יי' לא \nשניתי ופירש ואמר לא דלגנא לאתר אחרא וכו', והכוונה לומר כי אם היה החלק השלישי \nאותיותיו בסדר להורות על החס\"ד ולמפרע ולהורות על הגבור\"ה כענין בשני החלקים \nהראשונים, לא היה בזה הוראה על הייחוד וששניהם מתייחדים ונקשרים באמצע כלולים זה \nבזה ושכח המלך שוה לכל דבר ולכל תמורה וכשיהיה צריך לפעול באחת המדות יצטרך לשנות \nולדלג מקומו ודעתו חלילה. אבל בהיות החלק ההוא על הדרך הנזכר הנה הוא הוראה על \nהאחדות ושהמלך שלם וכלול מכל ושהכל שוה בו ואינו צריך לדבר חוץ ממנו כי בו הכל \nבייחוד שוה וגמורה, והוא אמרו (ב)י אתכליל כלא הני תרי גווני (ב)י כלילין בגיני כך \n"},{"index":17,"he":"כלא באורח מישר אתחזיא כו'. ובמה שכתבתי בזה נשלמה הכוונה בזאת השאלה. שמענה ואתה \nדע לך: \n(ט): \nומה ששאלת מה שמם ומקומם ר\"ל כוונת שמם. מהמאמר שכתבתי מספר רעיא מהימנא בשאלה \nהשנית יתבאר לך שמם וכוונתם. וללמדך להועיל אודיעך עוד מה שבא בקבלה בזה. החכם רבי \nעזריאל ז\"ל כתב ז\"ל, שם הכח הראשון קרוי רו\"ם מעלה שהוא מרום מחקור חוקר. הב' חכמ\"ה \nשהוא תחלת ההשתכלות. הג' בינ\"ה עד כאן עולם השכל. הד' חס\"ד. הה' פח\"ד. הו' תפארת עד \nכאן עולם החיים. הז' נצ\"ח. הח' הו\"ד. הט' יסו\"ד עולם. הי' צד\"ק ע\"כ עולם הטבע. וסוד \nפעולתם הראשון לכח אלהי. הב' לכח מלאכותי. הג' לכח נבואה. ד' להגדיל חס\"ד אל \nהעליונים: \nה' לדון העליונים בפח\"ד גבורתו. ו' לרחם התחתונים. ז' לגדל ולחזק הנפש הצומחת: \nח' להחלישה ולהחליאה: \n"}]}
