{"id":"kabala-dab74381093c-1-3","bookId":"kabala-dab74381093c","part":1,"torah":3,"title":"קטע 3","hebrewTitle":"קטע 3","segments":[{"index":1,"he":"לבש\", ואז \"נכון כסאך\" ודאי, הכסא שאמרנו. באותו הזמן מתחברים ב' שמות ביחד יקוק \nאהוה סודו ג\"ם - מ\"ג, \"גם ה' יתן הטוב\", שם אהוה, שהוא טוב, יתחבר ביקו\"ק, ויעשה \nג\"ם, \"גם ה' יתן הטוב\" דייקא. \"וארצנו תתן יבולה\", כי אז, \"וזרחה לכם\" וכו': \nג' אורות גדולים יהיו נפתחים בזמן שיפתח החומה הזאת, וסודם שערי צדנק] - ג' אדני, \nוכשיעבור השמש בהם, יקבל גבורה חזקה להשמיד כל הגוים, שכחי אלקים, וס\"ז, \"כצאת השמש \nבגבורתו\": \nאות ה' תרד עליו מלמעלה לבשם, והיא כלולה מכל מיני שמחה, והיא [הולכת] אל ישראל \nלבד. וס\"ז, \"אמת מארץ תצמח\", כי זה יהיה בהתגלות המ'... כי זה צריך להעלות מן הארץ \nעל ידי חסידי בני אדם. ואז מיד נפתחים שערי צדק, וזה, \"צדק משמים נשקף\", ומתחברים \nב' שמות יקו\"ק אקו\"ק, והיינו, \"גם ה' יתן הטוב\". ויש.... ה' אחת יותר, סודה ה' \nהיורדת מלמעלה, כלולה בכל מיני אורות, שלא ישרף העולם בחומו של השמש היוצא מן הנרתק \n"},{"index":2,"he":"בחוזק גבורתו, וזה, \"וארצנו תתן יבולה\", מה שהיה צדק - יעשה צדקה. וס\"ז, \"וזרחה לכם \nוגו' שמש צדקה\", והיינו אות צ' של (ה)שם הפנה הזאת, צדקה ודאי. ואז באותו הזמן \nיעמוד השם ב\"ה לחוץ, ובד' אותיותיו ילהט לכל צדיק, עד שיכירו באמת את קונם. וכמה \nרשעים [י]היו מתלהטים בלהבה הגדולה, שנאמר, \"ולהט אותם היום הבא\". ויעשו אפר, \nשנאמר, \"ועסותם רשעים כי יהיו אפר\": \nה' אותיות עומדות להיות מתלהטות סביב לכל ד' כנפות הארץ, וס\"ז, \"לאחוז בכנפות הארץ \nוינערו רשעים\" וגו'. והם ה' אותיות מנצפך, שנאמר בהם, \"מכנף הארץ וגו' צבי לצדיק\", \nשהם אותיות מנצפ\"ך. וס\"ז, באבוד רשעים רינה\", לכך, \"זמירות שמענו\": \nד' אותיות... בד' קצוות, ואות אחד עומד באמצע. אלה שבד' קצוות יעבירו ד' מלכיות, \nואות אמצעי תשרוף שני בתים הטמאים שיש בירושלים עיר הקדש, ולטהר את מקומם, ואז \nתעמוד כל הברכה על הר ציון: \nד' אותיות אלה של הקצוות, יתחברו אחר כך אל אות אמצעית, מהם יעשה אש הכבוד על הר \n"},{"index":3,"he":"ציון, וסודה, \"חומת אש סביב\": \nבתוך האש ההיא יהיה כל הבית הבנוי - בית המקדש של מעלה, שירד באותו הזמן למטה, וכל \nפרקי המרכבה מחוברים בה: \nבשעת הקרבן שיקריבו בבית המקדש, יראו כל חלקי הבית הקדוש מאירים זה בזה, ועולים עד \nהכסא למעלה. וכל חיות הקדש יעמדו בשירתן ויעלו ויתחברו (הכבוד) [בכבוד] העליון: \nשם אקיק יתעטר עליו, הוא שם המציאות הקדוש, שבו \"א\"ך טוב לישראל\", שממנו מתפשטים \nשתי המרכבות, מרכבה עליונה ותחתונה: \nשם זה אקיק ב\"ה יתפשט למטה, ויתעטר על הר ציון. ואש שאמרנו יתלהט ברשעים לעשותם \nאפר, וס\"ז, \"כי יהיו אפר\" - א' דאקי\"ק, פ\"ר דמנצפך: \nבהשלימו מעשיו, ישאר נשלם כל הבנין. ואז, \"לתת להם פאר תחת אפר\". וזה באות פ' של \nמצפץ, פאר ודאי: \nואז יאמר, \"צבי לצדיק\". כי כן נתקבצו כל ד' אותיות מכנף אל צ', והאיר מנצפך לעשות \nפאר, וזה הצבי יתן כח לארץ ישראל, שיהיו כל המאורות משפיעים בה בחמדה ברווחה. ויאמר \n"},{"index":4,"he":"בישראל, \"ועמך כלם צדיקים\" - באות צ', וזה צבי ודאי. אז יהיה השלום שולט, וכבר עברה \nכל קנאה, וכל אחד יחפוץ בשרשו, ולא יבקש יותר, רק לפי תיקונו. ויתגבר החסידות בכל \nהלבבות, והחפץ יתפשט. ואז יהיה בנוי בלי חורבן אחריו, \"עולם חסד יבנה\" - בחסידות \nשיתפשט. \"אף תכון תבל בל תמוט\", והמרכבה הקדושה מסתדר לפי סדריה, הכל לפי ענין \nהשלום על נכון כראוי: \nבא וראה, המרכבה העליונה סובבת על ג' פרקים, ועומדת בד' יהו, עומד לכל הנסיעות ולכל \nההילוכים. כללם, חיות כסא רוח רקיע. חיות סודם אות י' של השם הקדוש, ולכן כללם עשר \nספירות. ודמות אדם להנה נאמר בסוד הי' הזה. ה - נסא עומד על גביהם לנשוא אותם, והוא \nאות ה' ודאי. ך - רקיע שעל ראשם, ובסיבובה מתמלאים רוח, שנאמר, \"אל אשר יהיה שם \nהרוח ללכת\", כשהמאורות מתחלקים למטה, והמקבלים מקבלים אותן ומכירים את קונם, מתגלה \nכח אחד המכין כל המרכבה, ומעמידה על בוריה, זאת היא ה אחרונה, בה נאמר, \"והארץ \n"},{"index":5,"he":"לעולם עומדת\". וביהו - \"דור הולך ודור בא\", ובזאת הה' אחרונה נאמר, \"אף תכון תבל בל \nתמוט\". אבל לא נתחזק עד היום הזה בעולם, ולא עמד שום דור על מכונו. בסוף הכל, תשלוט \nזאת הה', והיא נפש דוד התלוי בחסידות, ס\"ז, \"לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני\", כי הוא \nהכיר את קונו, וכמה פעמים שהיה שאול בידו להרגו, ולא רצה, כי היה מכיר כי עדיין \nהמעלה הזאת אינו מגיע לו. בשעה שזאת הנפש תשלוט בעולם, ולא יפנו כי אם אל המטיב \nלהם, באותו הזמן, \"נפש כי תקריב קרבן מנחה\" - נפש דוד, זו היא מנחה, סלת ודאי, \nבבירור ובניקיון, כי אז יקבלו בבירור, ולא מן החשך, שכבר נתברר האור מן החשך, כמו \nשאמרתי. ואז יהיה זמן שנאמר בו, \"דשנת בשמן ראשי כוסי רויה\", כי תמשח במשיחה זאת \nהנפש, היא משיח ה', להמשיך כל האורות ברווחה. ולכן נקרא משיח, כי אליו נקרא ועומד \nכל השפע העליון. לפיכך, \"ויצק עליה שמן\". וכמו שהאור למטה יתברר, כך יתברר בשרש \n"},{"index":6,"he":"העליון מלכות שמים, וסודה, \"לבונה\", ס\"ז, \"אתי מלבנון כלה\". וזה מודיע שלמעלה גם כן \nימצא חידוש מציאות, והוא שכר לפעולת צדיקים בעה\"ז. וזה נודע שהמלכות עליונה לא \nהשלימה בירורה, עד שישלימו בני אדם למטה. על כן אז ישלימו למטה, וגם למעלה, \"ונתן \nעליה לבונה\", וזה סוף הבריאה ודאי. התחילה בימי בראשית, ונשלמה לימות המשיח, וס\"ז, \n\"וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם\", שהם הימים הראשונים שבהם נבראה העולם, \nוהם נשלמים עתה: \nכאן סוד גדול, מלכות ודאי קשר כל העולמות והפרצופים - כתר מלכות, מה שנעשה בסוף - \nנעשה בראש. בהתברר המלכות למטה, יתגלה אור א\"א [=אריך אנפין] שלא היה יכול להתגלות, \nכי אע\"פ שאינו צריך לתיקון התחתונים, אך כדי שיתגלה צריך זכותם ודאי. וס\"ז, \"והביאה \nאל בני אהרן הכהנים\", הם היוצאים מאבא עלאה, כמה אורות, שבהם, \"ה' בחכמה יסד ארץ\". \nובהתברר המלכות, מגיע תיקון אל אבא, והיינו חכמה עלאה חכמה תתאה, והוא יכל להתגלות \n"},{"index":7,"he":"אז. ועוד משם מתעלה עילוי על עילוי, עד שמגיע עד א\"א, והיא כתר מלכות. לפיכך, \"וקמץ \nמשם מלא קמצו\" - בסוד הכתר ודאי. ומכאן נמשך השלום הגדול שיהיה לע\"ל, וס\"ז, \"ושבתי \nבבית ה' לאורך ימים\" מצד א\"א, והוא שלום - שע\"ו, ש\"ע נהורין שלו: \nוהנותרת מן המנחה לאהרן למשה לכל ישראל, ס\"ז, \"כי מלאה הארץ דעה את ה'\", כי יתגלה \nא\"א בכח, והוא שבת קדש. ואז, \"קדוש יאמר לו\". וישראל יהיו בטלים ממלאכה, כי שבת הוא \nלהם, אלא \"ועמדו זרים\". וחול צריך שיכין לשבת - הם אומות שהם חול. ומא\"א יהיה ראשית \nהתנועה, ואו\"א יהיו מתנהגים אחריו, והיינו קדש קדשים. וזה הוא פרי האש שטהר את \nישראל בגלותם, וזה, \"מאישי ה'\" ודאי. ואז ודאי יאמר בשכינה, \"כלך יפה\" וגו', כי \nודאי בה תלוי הכל, כשהיא מתבררת. אז כל מה שפונה אליה הוא יפה, יפה בלי חשך למטה, \nיפה בבירור יותר גדול למעלה, רעיתי ודאי, כתר מלכות: \n\"ומום אין בך\", ואז יראה - \"ומום אין בך\", שלא יש מום בישראל, שהשכינה היא שרש \n"},{"index":8,"he":"ישראל, כי גם שחטאו - זה היה מחמת החשך, שלא יכלו להשיג שרשם. וכישיגו - (אם) [אז] \nיהיו כלם חסידים וקדושים בלי מום, \"ומום אין בך\" ודאי. ואז שרש ישי, זאת נפש דוד, \n\"אליו גוים ידרושו\". כלם יכירו מעלתם, וישראל לא יקנאו לו. וגם לא יבקשו מלחמות, \nוגם אומות, אלא \"והיתה מנוחתו כבוד\" - בזמן שלא יש קנאה, יש מנוחה למלך מנוחה, \nוכבוד ושלום עד עולם ודאי. ואז, \"והיה ה' למלך\" - קשר העליונים עם התחתונים, ה' אחד \nושמו אחד: \n \n"},{"index":9,"he":"פנה רביעית של המרכבה:\nפנה רביעית היא השקט ובטח עד עולם. עליה נאמר, \"מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים \nתצפינה\" וגו'. שבע מדריגות עומדות ומשגיחות על כל הצדדין, והם שנאמר בהם, \"שבע הם \nעיני ה'\". ובהיותם רואים בראשונה (איך) אבן השתיה, שם קבעו חוקות ומשפטים, כל \nהחוקים אשר לשמים ולארץ, שבהם מהלכים כל סיבוב העולם, וס\"ז, \"ממנו הושתת העולם\", \n\"על אבן אחת שבעה עינים\" ודאי. ולפי שאין החוקים עומדים אלא על כח התורה, על כן \nהושם ארון הברית על האבן השתיה, וס\"ז, \"אם לא בריתי יומם ולילה\" וגו'. וכל הז' אלה \nעומדים תמיד, מביטים בכל פעולות בני האדם, להעמיד המשמרות על מכונותיהם לפי מעשה \nהתחתונים, ועל כן אמרו \"הכל לפי רוב המעשה\". וכמה מדריגות עליונות משפילות ראשם \nמפני מעשה התחתונים, ושרי החבלה נתגברו בארץ, ואחריהם נתחזקו כל אומות העולם: \nולמעלה מן הז' עינים, עמדה גבורה אחת, מחזקת בכחה כל הדברים הנעשים על פי עדות \n"},{"index":10,"he":"העינים האלה, והמשפט הנעשה על פיהם. וזאת הגבורה מוציאה הדברים בדרך נסתר ודאי, \nמקום לא נודע איו, מקום המנוחה והשקט, שאין עוד מסיבות ותחבולות, כי תמה הבחירה, \nותם כל סיבוב הגלגלים הסובבים אל השלימות האחרון. והעינים האלה השלימו פעולתן: \nמשם והלאה לא יהיו עוד גאוה, אלא שפלות, ולא ישפלו הגבוהים לפניהם, ועל זה אמר \nהמשורר \"מושל בגבורתו עולם\", היא הגבורה הזאת, שבשעה שהיא תשלוט בעולם, תוציא כל \nהנמצאים אל דרך אחר, ולכן יתחרבו מפניה, ויהיו מאוכלים ברוב האש. ועל כן אמרו חז\"ל, \n\"שית אלפי שנה הוי עלמא וחד חרוב\". באש הגדול הזה יהיו נצרפים כל הבריות כלם, עד \nשלא תשאר בהם שום זוהמה, ומהם יעברו אל המנוחה, הנצחיות ודאי. לפיכך \"מושל בגבורתו \nעולם עיניו בגוים תצפינה\", הם ז' העינים אשר חקקו חק הנהגה הסובבת עד היום הזה. \nובעבורם נמצא גובה למתגאים, כי הכל לפי רוב המעשה, והבחירה שולטת. אבל סוף דבר, \n"},{"index":11,"he":"הגבורה אשר עליה (ה)מחזירה הכל אל ההשקט הטהור, ועל כן \"הסוררים אל ירומו למו סלה\": \n\nהפנה הזאת מחרדת ברוב גבורתה, ונקרא שמו אנגץ. ד' אורות גדולים נראו בה, כלם לוהטים \nומחזירים אליהם כל ההנהגה הסובבת בשלש פנות האחרות. ובד' אורות האלה נראו כמו \nמתנוצצים - ד' אותיות של השם הנכבד והנורא יקו\"ק ב\"ה לעולם ולעולמי עולמים. ואלה \nהאורות נראו בראשונה מאירים בד' אותיות, וניכרים בראשונה. ובתהעצם אורם לעלות - לא \nנראו עוד, ולא ניכרו, ולא נראה בהם אלא זיו נעים, מתלהט מתוך האש. כל הרואה אותו לא \nהשיג אותו כלל. וכאשר נסתכלו בו הנביאים, אמרו \"עין לא ראתה\". ואע\"פ שהפסוק הזה \nמתפרש לדברים אחרים, האמת הוא, שמן זאת הפנה נמשכו כמה (שפילים) [שבילים]. וכל \nהיוצא בהם קרה לו כן, שנסתכלו בו ולא השיגוהו, לפי שראוהו מתהלך עד הפנה שממנה \nיוצאה. ומשם נסתלק בנועם כבודו, ולא ניכר עוד. ושלמה המלך ע\"ה אמר, \"אמרתי אחכמה \n"},{"index":12,"he":"והיא רחוקה\", בראות האורות הגדולים המאירים מתוך שבילי הפנה הזאת. ובתחילה חשב \nלהשיג אותם, וכשהיה מהלך אחריהם, מצאם סוף סוף מתעלים אל המעלה הנעלמה, וידע למפרע \nשלא השיגה בראשונה אלא בדמיון, על כן אמר, \"רחוק\" מה שהיה, \"ועמוק עמוק מי\" וגו': \nודוד המלך כשעמד על תוכן הענין הזה, אמר, \"לך ה' הגדולה\" וגו'. והיינו כי כל החוקים \nשנחקקו לפי שבעה העינים - כולם חוזרים אל פנת הגבורה הזאת, ונכללים בד' אותיות של \nהשם ב\"ה הנראים שם, ובהם מתעלים אל הלא נודע, כאשר..... וזה יקו\"ק ב\"ה המוזכר בפסוק \nהזה \"לך ה'\" וגו'. וקשר כל משפטי השמים והארץ במדה השישית, היא צדיק, והיינו, \"כי \nכל בשמים ובארץ\". ואחר כך גילה איך שהד' אותיות של השם ב\"ה מתנשאים, ובעמדם לכל \nמדריגה נראו מיד (מתעלה) [מתעלים] עליה. וע\"כ כל אשר ידבר האדם - ידע מיד שמדריגת \nהאותיות האלה מתעלה על המדריגה אשר הוא מדבר ממנה, וזה, \"והמתנשא לכל לראש\": \n"},{"index":13,"he":"בא וראה, שבעה ימים הם הסובבים בששה, והיינו שית אלפי שנין - מתחלקים לשבועות - \nשבעת ימים לאחד. אך ביום השישי של העולם, שהוא אלף השישי, בו יהיו נכללים כל הסיבוב \nשל שבעת ימים שסבב בששה אלה, והוא יביא אותם אל יום השביעי האמיתי, והוא האלף של \n\"וחד חרוב\", ששם חוזרים כל הדברים אל המנוחה על ידי האש שאמרתי. ועל כן כשהגיע ליום \nהשישי, אמר, \"כי כל בשמים ובארץ\", שהרי כאן נכללו כל החוקות, הז' עינים, בששה ימים \nלבד. ואז, \"לך ה' הממלכה\", הכל עובר אל יום השביעי, שהוא מלכות ודאי - ה' אחרונה, \nהיא השולטת בפנה הזאת, כי שם נשלם בשלימות האחרון: \nי\"ג כחות חזקים נראו במקום הפנה הזאת, והם העומדים לסוד הקשר הזה שאמרתי, שהם חוקות \nשבעת העינים אשר סבבו בששת הימים, וס\"ז \"זו\", והיינו אהב\"ה, בסוד האבות המחזיקים זה \nהמקום באהבה רבה, בסוד א אחת, בסוד יו\"י. ולולי זאת, לא היה העולם מתקיים מפני \nגבורת הפנה הזאת. וס\"ז, \"רק באבותיך חשק ה' לאהבה וגו' ויבחר בזרעם\" וגו'. ועל \n"},{"index":14,"he":"ישראל נאמר, \"עם זו יצרתי לי\" - ז\"ו ודאי. כי בהיות אש הגבורה מתלהט בכח גדול, היה \nממשיך והולך, ומחזיר הכל לתוהו ובהו. על כן עמדו ג' חסידים האלה, והראו שם אהבה \nגדולה, נמשכת בי\"ג צינורות, וא אחד מאירה על כלם, היא א' שסודה אחד, ומתחברת מסוד \nג' אבות. וס\"ז, \"על כן לא נירא בהמיר ארץ\", שמדבר על זמן שליטת הגבורה הזאת. ומכח \nהג' אבות יעשו ב' כנפים לכל צדיק וצדיק, ורוח יהיה בכנפיהם להעלות... תמיד לפי \nהתעלות הגבורה הזאת, עד שיגיעו למקום הנועם. כי בהתלהט האש, יתלהט רק לצד מטה, \nויעביר כל הזוהמה שנשאבה תוך הארץ. ואז יהיו הצדיקים מתעלים מצד אברהם ויצחק, מצד \nב' כנפים, וברוח אשר בכנפיהם - מצד יעקב, וס\"ז, \"וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר \nכנשרים\": \nהי\"ג צנורות האלה מתחזקים באהבה, והאש שהיה מחשיך - מתברר והולך, עד שנמצא כולו \nמבהיק, וס\"ז, \"ונגה לאש\". ואז הנשמות מקב(י)לות מן הנוגה ההוא, ולכן יכולות הנשמות \n"},{"index":15,"he":"להתחזק ולעמוד בשליטת הגבורה. ואותם שלא יהיה להם כנפים אלה, ישארו למטה, ולא יוכלו \nלעמוד באש הלוהט, ויאבדו להם כל מדריגות הרע שנשארו ליום אחרון, להבליע לגמרי. וזאת \nהיא אות נ אות שניה של השם הקדוש הזה אנג\"ץ, השולט בפנה הזאת: \nהנוגה הזאת יתלהט (לנ\"ה) [לנ\"ח] אורות גדולים, ובכחם הנשמות תהיינה מוצלות מן \nהאש... [הבוער] בגבורה הזאת שאמרתי. וס\"ז, \"ונ\"ח מצא חן בעיני ה'\". בא וראה, שם \nהקדוש יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"ה העולה כמנין נ\"ח, וזה השם עשוי להציל ד' חלקי הנשמה מן האש \nהלוהט, הוא עולה כמנין נג\"ה, מציל הנשמה בי' ראשונה של זה השם ובי' השניה, והיינו \nלנשמה ונשמה לנשמה. ובא' של זה השם - הרוח, בה' שלו - הנפש. ולפי שהמבול היה לו \nלצאת בימי נח להחריב העולם, הוצרך הוא להיות ניצול בסוד זה השם, לכך נקרא שמו נח, \nלרמוז על שם זה: \nכשהאש הזה שאמרתי מתעלה עד הנועם האחרון, נראה שם אור אחד שאין לו סוף, ונקרא שמו \n"},{"index":16,"he":"אור גדול, לפי שהוא מתגדל לכל הנצחיות. אור הזה מתעלה עד הנוגה, ומשם קבל אור, כמו \nלבוש אחד, שבו הוא נראה לתחתונים, שאם לא כן - היה נעלם לגמרי, ולא היה נודע כלל. \nוגם עתה אינו נודע ולא נראה אלא גדולתו, כי כל שאר מאורות נמצא להם שיעור פרטי, \nכאשר רצה בהם אדון הכל. וזה המאור - כל מקום שנפנה, שם נמצא הוא מתגדל בלא שיעור. \nוזה רק מה שנראה ממנו - שאין לו שיעור, ולא נודע ענינו. אך מהות המאור - לא הכירו \nאותו שום אחד. ועל כן נודע שזה המאור ישלוט לנצח, והוא יתגלה באלף השמיני, ויותר \nמזה אין יודעים ממנו. וזה אות ג' של השם השולט בפנה הזאת. והוא (גדולה) [גדולת] \nהלבוש בזה - שבו מתראית הגדולה הזאת. ותתפשט הגדולה ממנו בשעת שלימותו. ועל כן \nיקבלו הנשמות ידיעה חדשה, שאין להם עתה כלל: \nבא וראה, הלבוש הזה נמשך לה לפי לבו שיש לכל הנשמות. ולבוש הנשמות הולך לפי הגוף. \nוצריך בתחילה שתתפשט(תה) הנשמה מן הגוף, כדי שתוכלנה להתפשט מן הלבוש אשר להן. אז \n"},{"index":17,"he":"מתפשטת גם הגדולה מלבושה, ותמצאנה (ה)ידיעות אחרות בכל הנשמות, מה שלא נמצא. ולכן \nצריכה המיתה. וגם אם לא היה חוטא אדם, היה צריך התפשטות זה, אלא שהיה בדרך יותר \nמתוק, בלא צער כלל. ולפי שהגוף הוא עפר, גורם עכירות ללבוש הנשמה. וצריך שאיזה צער \nיעבור על הנשמות גם כן, כדי לפשטן מן הלבוש הזה שלהם. וזה סוד יום הדין הגדול. \nוכמעט שהיתה סכנה גדולה לנשמות בזמן הפשטם זה, כי האש הגדול הוא יהיה שיעביר הלבוש, \nולכן היה אפשר שיתלהט סביבם הרבה, שלא תוכלנה לעמוד בו: \nאבל נמצא אור אחד עומד בפנה הזאת, הוא ימשך על הנשמות, ויציל אותם (כ)שלא יגיעו להן \nתוקף האש, וזה נקרא צדקה, וכן נאמר, \"וזרחה לכם צדקה\"; \"וצדקה תציל ממות\" ממש. וזה \nהמאור סודו אות צ' של שם הפנה הזאת של השם הקדוש אנג\"ץ. ומי שמתעסק בפנה הזאת להאיר \nאורותיה, ולהמשיך כל ההנגה אליה, צריך שיקדים לתת צדקה, כדי להמשיך האור הזה. כי \nזולתו היו הנשמות ח\"ו נשרפות ברוב האש. ועל כן אמר נדבה שהתנדב ישראל, אז כיון דוד \n"},{"index":18,"he":"להעמיד כל הדברים תחת ממשלת הגבורה, כי לא נתירא מן האש בעבור הצדקה. וזהו כל המעבר \nשעוברים כל האורות והחוקים מן ההנהגה הזאת אל מנוחת שלימות האחרון. וס\"ז, \"ונפש כי \nתקריב וגו'\", מלכות ודאי. בה, \"וביום השביעי שבת וינפש\", והיינו- \"וחד חרוב\". \nבשליטת הנפש הזאת בכל גבורתה, היא מעלה כל הדברים אשר בשית אלפי שנין - מנחה אל \nהמקום אשר לא נודע כלל. וכנגד זה ניתוסף (בה) בהם ו', ונעשה מנוחה, היא מנוחה לחי \nהעולמים, מנוחה והשקט ודאי: \nבהיות הגבורה שלה שולטת, הנה תשרוף את כל הראוי להפרד באש הלוהט שלה. ואחר כך יתעלו \nעל ידיה דרך אהבה עד מקום הנוגה. ובעלותם בסוד האהבה - י\"ג הצנורות יעשו להם י\"ג \nנהרות של שמן הטוב. וג' אבות מתחברים להיות ראש שלם לישראל, כלול מג' מוחין. והשמן \nנמשך עליהם, והוא, \"כשמן הטוב על הראש\". ומתפשט בסוד הי\"ג נהרות העומדים בסוד י\"ג \nתיקוני דיקנא, וזה, \"יורד על הזקן\". שהרי הם עומדים בסוד א - יו\"י, וזה ראש - ראש \n"},{"index":19,"he":"לכל האורות. ובסוד י\"ג, בסוד אח\"ד, נראה בהם ענין הי\"ג תיקוני דיקנא, לפיכך, \"על \nהראש יורד על הזקן\", ועל ידי שמן המשחה הזה נתקן איזה שריפה שקבלו מן האש הלוהט, \nוהיינו, \"שמש צדקה\" וגו', כי סוד הצדקה המציל מן המות, גורמת לרפא איזה מחלה שנעשית \nמכח האש הלוהט: \nאחר כך יתעלו אל הנוגה, ששם עומד הכל באור לבן צח מאד. והיינו \"ונתן עליה לבונה\", \nומה שבתחלה כבר נקרבה הנשמה לקרבן, מיד אחרי צאתה מן הגוף על ידי מיכאל כהן גדול, \nהנה עתה בקרבן הזה האחרון יאירו כמה אורות, לפי האורות שנתקן בתחלה. ואלה נקראים, \n\"בני אהרן הכהנים\", כי הם יוצאים מכח מה שהקריב(ו) אותה בתחילה מיכאל. מיד יתעלה מה \nשיתעלה בדרך אשר לא נודע, להתקן בגדולה אשר נודע בלי תכלית, אך מהותו לא נודע, וזה, \n\"קמץ\" - קמוץ ודאי, שאין ניכר אלא מציאות שלו, ולא מהותו: \nאחר כך כל אותם... שעמדו להקריב הנשמה הזאת, יתעלו גם הם אל מקום השלימות בעבורה. \n"},{"index":20,"he":"וס\"ז, \"הכסא נושא את נושאיו\". ולכן, \"והנותרת מן\" וכו' כי אז יתעלה כל המציאות, \nוכל... גם כן אל המנוחה וההשקט השלימה בכל מיני שלימות, \"קדש קדשים\" ודאי. כי כמה \nמיני קדושה יש בעוה\"ז, וכלם תולדות מן הקדושה שתתעלה בזמן השלימות האחרון, והיא \nמעולה מכלם, \"קדש קדשים\" ודאי. וכל זה פעולת אש פנת הגבורה, הוא הנכלל בד' אותיות \nשל השם הנכבד והנורא יקו\"ק ב\"ה לעולם ולעולמי עולמים, \"מאשי ה'\" ודאי. וכל אלה \nהדברים עומדים בסוד המנוחה, בסוד הכבוד - \"והיתה מנוחתו כבוד\" ודאי: "}]}
