זהר חדש
קטע 13
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
טובה. ושמחה. ברכה. ושלום. עזרה. כפרה. תורה. חכמה. וחיים. ורצון. ועושר. וכבוד. וכל שבטא ושבטא, יניקו מתנה עילאה ליה: הה"ד, וממדבר מתנה. מאי מדבר. כד"א, ומדברך נאוה. מההוא מדבר אתיין לו מתנה עילאה. בהאי זמנא כד אינון לא מתפרשאן מלאסמכא לה: וע"ד אתערו חברייא, דכד ב"נ נסיב איתתא, אתדבק בשכינתא. דהא עד לא אנסיב, לא שריא עליה. דלית שכינתא שריא על אתרא פגימא. וכד לא שריא עליה, איהי אתמנעו מניה תריסר מתנן עילאין: ועל דא איתערו חברייא, כל השרוי בלא אשה, שרוי בלא טובה. כד"א, לא טוב היות האדם לבדו. בלא שמחה, דכתיב ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה, דכתיב להניח ברכה אל ביתך. בלא שלום, כד"א וידעת כי שלום אהלך. בלא עזרה, דכתיב אעשה לו עזר כנגדו. בלא כפרה, דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא תורה, כד"א האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. בלא חכמה, כד"א חכמות נשים בנתה ביתה. בלא חיים כד"א ראה חיים עם האשה אשר אהבת. בלא
רצון, כד"א מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. בלא עושר, כד"א בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. בלא כבוד, כד"א אשת חן תתמוך כבוד: בגין דהאי אשת חיל, יראת ה' אקרי. כד"א, יראת ה' טהורה. וכד נסיב ב"נ, כלהו תריסר תרעין אתפתחן, לאוספא ברכאן על רישיה. בגין דיתיב בסתרא דמטרוניתא, ואשתלים כגוונא דלעילא: כ) וע"ד, וממדבר מתנה, וממתנה נחליא"ל. נחלין דאל נגדין עליה. ומנחליאל במות. מאי במות. אסתלקות. דאתליק ויתיב ברומי עלמא, ואשתדל במלין עילאין דאורייתא: ומבמות הגיא, אוקמוה. אבל ת"ח, כד ב"נ אתדבק באורייתא, ויתיב ברומי עלמא, איבעי ליה לאשפלא גרמיה, בגין דיצרא בישא קטיגורא דמקטרג עלוי, לא ישלוט עלוי לאסטאה ליה. וע"ד, ומבמות הגיא, איבעי ליה למעבד כגיא בגין דיתפרש מניה ההוא דיתיב בשדה מואב, ודאי, יצרא בישא דאקרי לוט, ושריא במואב, בגין דאתדבקותיה בקדמיתא לאפקא פירא דעובדין בישין בעלמא, במואב הוה, כמד"א, ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב:
ואי ב"נ אתפרש מניה, סליק למהוי ראש, ולמשרי בפסגה. מאי פסגה. כד"א פסגו ארמנותיה. ונשקפה. דאסתכלותא דלעילא ביה. על פני הישימון, דא עלצא דאתי, דאקרי ישימון, דאסתכל בה בהאי פסגה, קרתא קדישא ירושלים: ד"א, כד ישראל אהדרו בתיובתא, וסליקו לבירא לעילא, אתייהיבת לון במתנה. וכד תבו לאורח בישא, כדין ומבמות הגיא. כד"א ונשב בגיא מול בית פעור. על ההוא חובה, יתבו לתתא בגיא. אשר בשדה מואב, בגין דסטרא דמואב גרים לון: ולבתר דקבילו עונשייהו, סליקו לרישא, וארימו דגליהון על כלא. כד"א ויהי אחרי המגפה וכו', שאו את ראש. לארמא דגליהון על כלא.
פרשת חקת מאמר והורידו לאיש מנחה ת"ח, האי בירא מנחה אקרי, כד"א והורידו לאיש מנחה. תחברון מנחה בבעלה, דגרמתון דיסתלק מינה, כד נחתו ההוא צדיק למצרים: ודא הוא תורה שבע"פ, ואקרי באר, דכתיב הואיל משה באר. ואית בה שית סדרין. בג"כ שית דרגין יסתליק, מאן דיתעסק בה: הה"ד, וממדבר מתנה. מאי מדבר. כד"א ומדברך נאוה. מתנה, גרים לצדיק, דיהיב ליה מתנה. וממתנה נחליאל, אלין נחלין עילאין, נצח והוד ומנחליאל במות, דא אסתלקותא לאתרא דמלכא שארי. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, דא יצחק, דיתיב בההוא שדה. דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה. ומההוא שדה איתער עליהון דינא, עד דיתבו בגיא. ראש הפסגה, דא אברהם, רישא דעלמא: ות"ח כד נחת יוסף למצרים, חזא יעקב בחכמה, ורמז לון דיחתון תמן למנחה, דתהוי מגינה עליהון בגלותא. ובהאי מנחה, שית טרין כלילן. מעט צרי ומעט דבש: מ"ט מעט מעט. ת"ח, כד ב"נ לא אתכשרון עובדיהון לעילא, כדין סטרא דימינא אתרפייא,
ושליט שמאלא, וע"ד מעט צרי ומעט דבש, דא תמר, דאסתלק דכורא מן נוקבא, וכדין מעט דבש. נכאת, כד"א ויראם את בית נכאתה. ולוט בטנים ושקדים, הא שיתא דרגין הכא, דכלילן בהאי מנחה: ל) ועם כל דא אע"ג דנחתא, מעט צרי אתי משום דיתבא בגלותא. וכד תעבדון האי מנחה, כדין ואל שדי יתן לכם רחמים. אל: דא אברהם. שדי: דא יצחק. יתן לכם רחמים: דא יעקב. לפני האיש: דא יוסף. כל אלין דרגין יתחברו. ואני כאשר שכלתי שכלתי. שכלתי במקדש ראשון. שכלתי במקדש שני. לא אשכל עוד. וכל דא בחובא דההוא זכאה, דנחתו למצרים: ות"ח, תריסר שנין יתיב ההוא צדיק בבית האסורים. בג"כ תריסר שבטין בגלותא דאדום. בגין מאה ברכאן דמנעו מכל יומא: ושתא חדא לחוד יתיב בבית פוטיפר. דכתיב, ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה. בבית, דא פלגות שתא דקרירו נחית לעלמא. ובשדה, דא פלגות שתא דבר נש יתיב בעובדוי בחקלא. ישתארו י"ב שנין דיתיב בההוא בור. כדין קב"ה אתער עליהון בור דההוא נחש,
גלותא דעשו. ועל דא והורידו לאיש מנחה, ובסוף גלותא, בגין דאינהון יהבו מנחה, אתקיים בהו והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה': ות"ח האי מנחה ארעא קדישא אתקרייא, ואשתבחא בשבעה פירין עילאין דאית בה, כד איהי באתחברותא לעילא. ועל דא פקיד לון קב"ה, כד ייעלון לארעא קדישא, דיתחברון אתתא בבעלה: הה"ד, ולקחת מראשית כל פרי האדמה. אדם. דא יעקב, כד אתחבר ביה אימא עילאה, דאתקריא ה', ואעטרת ליה, כדין יהיב פרי ההוא אילנא רברבא, ואיקרי בשלימו אדמ"ה: ושמת בטנא, דא מטרוניתא, דאתי לה נהירו מניה, ושוי בה נהירו עילאה דאתי ליה מראשית. וכדין, והלכת אל המקום. ומאן הוא פרי דאדם דעילא, דא יוסף, דאקרי צדיק, פרי מההוא עץ חיים. וההוא פרי תחבר בטנא. ואי לא תיזל עם האי פרי, אסתמר מלמיזל לההוא אתרא, דלא תוקיד לך בשלהובהא: כך אמר יעקב לבנוי, אסתמרו מלמיחת למצרים, אי לא תחתון לאיש ההוא מנחה. וכד תחתון,
תתפייסון כחדא, וכל עלמא בחדוה: ות"ח, מה כתיב, ויכינו את המנחה עד בא יוסף. דהאי מנחה אתתקנת בתריסר סמכין דילה, עד דאתא בעלה לאתחברא בה בצהרים. ובההוא זמנא אינון ייכלון לחמא תמן, וסמא דחיי אתער עלייהו: פתח ואמר, קומה ה' אל נשא ידך. לאגברא ימינא על כלא. כד"א, נשאתי את ידי. ודא ימינא עילאה, דאקרי אל, דארימת דגלא לעילא. וע"ד, ובאת אל הכהן, ודא סטרא דימינא, דאתער בעלמא, והוא יקבל מינך ההוא מנחה, ויקבל לה בימינא: וע"ד כתיב, לך ה' הגדולה והגבורה. מה טעם. משום דכתיב כי כל בשמים. ואתחבר בארץ האי ראשית פרי, וכל כתרין: מ) וע"ד כתיב, שאו ידיכם קדש, קבילו לההוא מנחה דאקרי ידכם דימינא, ותשאו יתה לאתרא דאקרי קדש, דהיינו שבת, תשאו יתה ליה. וכדין וברכו את ה', ואיהי אתברכת מכלא, על ידוי דכהנא דאתלבש בבד, דאיהו ענפא דאילנא עילאה, דאקרי חכמה עילאה דאתלבשת ביה. ומההוא ענפא, נפקין כל ברכאן בעלמא:
וחושבנא דהאי כהן שבעין וחמש. שבעין ותרין, לקביל ע"ב סטרין, רשימין בסטרא דחסד. ותלתא דאישתארו, לקביל תלתא דרגין עילאין, דאתלבש בהון. ולא בעי כהנא למיפסק, בין ההוא לבוש עילאה דאתלבש ביה, דלא לאחזאה פרודא באתרא עילאה. וכדין אתברכן עילאין ותתאין על ידיה: ות"ח, אלמלא ההוא מנחה דנחתא עמהון, ובעיא עליהון רחמין, לא נפקי מתמן. הה"ד, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. האלהים: דא אימא עילאה. מן העבודה: דא מנחה, דאיהי עבודה ואיהי מצלאה על בנהא, כד"א ואני תפלה. ואקרי עבודה, בגין דהיא ג"ע, ואצטריך למפלחה: ואיהי קיומא דעלמא. וע"ד איתערו חברייא, על תלת מלין עלמא מתקיים, על התורה, דא יעקב. על העבודה, דא תורה שבע"פ. ועל גמילות חסדים, דא אברהם. ד"א, עבודה, דא יצחק, וכולא חד: וכד איתער האי כהן, להאי עבודה, כדין נחית לחם מן השמים להאי ארץ, וזן ליתבהא. ומאי לחם. דא לחם, דאסתלק לעילא, ומזוני במזלא תליין. ומתמן נחית בשבת מזוני. כיון דאיהי
קיומא דלעילא. בגין דהוא עלמא דאתי, ועלמא דאתי אפיק נהירו לעילא: ועל דא, היום לא תמצאוהו בשדה, בגין דהאי יומא, קבילת האי שדה, שקיו לגרמה. אבל לעלמא דאתי, תשכחון ההוא יומא טבא, דא הוא שדה, דנהיר בנהירו דשמשא: ות"ח, האי שבת כ"ל איקרי. בגין דחמשין תרעין ביה אתפתחין ואיתער. וכד האי כל אתער לכלה, כדין אימא עילאה אלבישת ליה גבורן עילאין, ואיתערו רחמין בעלמין, ותיקונא עילאה אתתקן: והוא, ההוא אפריון. ועל דא כתיב, אפריון עשה לו המלך שלמה. דא תיקונין דעלמא. עמודיו עשה כסף, דא אברהם. רפידתו זהב, דא יצחק, מרכבו ארגמן, דא יעקב, כליל תרין סטרין. דרכיב על כורסייא, דאקרי אהבה זוטא: דבר אחר, תוכו רצוף אהבה, דא אהבה רבה, דאיהי פנימאה. מבנות ירושלים, כד אתקינו להאי מנחה, דאנהיר לה שמשא: וע"ד ויכינו את המנחה, כדין וישא משאות, פליג לון חולקהון. ומאן אתר יהיב לון. מאת פניו, דא האי כורסייא, דמזונא דכולא ביה:
נ) ותרב משאת בנימין, מ"ט. בגין דשכינתא בחולקיה. ממשאות כלם חמש ידות, ת"ח, האי ה' בתראה, אקרי כלה, כד אתחבר כ"ל עמה, לא אתיישבו אלא בחולקא דבנימין. וע"ד חמש ידות קביל, כד קביל האי ה' דאקרי מנחה בחולקיה. וכל חמשין ברכאן, דאתיין מכ"ל להאי כל"ה, קביל בנימין. מ"ט. בגין דאיהו זעירא דכלהו: משאת כלהו שבטין עשרה. משאת בנימין, אתרבי, ה' זמנין עשרה. הא חמשין. וכולא בגין האי ה' דשריא בחולקיה. מ"ט. בגין דאיהי זעירא, ואיהו זעיר, אתרעיאת ביה, לשואה מדורה עמיה: ועל דא כתיב, הביאני המלך חדריו, דא בנימין, דאעיל ליה יוסף באידריה. נגילה ונשמחה, אגילה מבעי ליה, מאי נגילה. דכלהו אעיל לון בגיניה דבנימין. בך, מאי בך. דא כללא דאורייתא, דאתקיים כד נטיר אות ברית קדש. נזכירה דודיך מיין, דכתיב וישתו וישכרו עמו.
פרשת חקת מאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה וע"ד כתיב, משכני אחריך נרוצה, דמשיך לון לאחוי תמן. כד"א, בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, דא אהבה דנחתא עמהון לדיירא תמן, וחדו תמן במלכא עילאה, דאתחבר עם יוסף תמן, בגין דנטר ברית קדש דאתייהיב לתמניא יומין: וע"ד כתיב, מישרים אהבוך. מאי מישרים. כד"א אתה כוננת מישרים. ומאן אינון. כד"א, משפט וצדקה. אלין איקרון מישרים ודאי. כד"א, צדיק וישר הוא. ואתכליל דכורא עם נוקבא, משפט אתכליל בצדק, וצדקה איתערת בעלמין כלהו. וע"ד מישרים אהבוך ודאי: וישראל אהב את יוסף מכל בניו. ישראל מבעי ליה, מאי וישראל. לאכללא עמיה שכינתא, דרחימא ליה ליוסף. כגוונא דא תנינן וה', הוא ובית דינו: וכלהו שבטין אודו ליה, על דאתרחים מאבא ואימא. ובריכו ליה ברכת עלמין כלהו, לאתיישבא בדוכתיה כדקא חזי: ומנא לן דאפילו אחוי רחימו ליה. דכתיב על כן עלמות אהבוך. מאי עלמות כד"א עומד על
שנים עשר בקר. ואינון בעלמא דנוקבא, ואינון איקרון עלמות: בתר דאסתליק יוסף לעילא, מה כתיב, שחורה אני ונאוה, בגין דאתתקיף גלותא עלייהו. ועם כל דא ונאוה, דלא אתערבי בהו. כאהלי קדר, אתקדרית בינייהו, דגזרו עלי כמה גזרין בישין, ועם כל דא אנא איהי כיריעות שלמה, בעובדין טבין. בגין דשבטי יה עאלו, ושבטי יה נפקו: אל תראוני שאני שחרתורת, בגין דשמשא אסתליק. וכל דא בני אמי גרמו. מאן בני אמי. דא בנוי דיעקב, דזבינו ליוסף הכא. ואינון גרמו לי ולשכינתא דאתגלייא עמי הכא: ס) על דא אמר, ויאנחו בני ישראל. כד חמו פולחנא קשיא, עד דהוה דכיר להון קיימא עילאה ואתערת ברחמין על בנהא, אימא עילאה. הה"ד, ותעל שועתם אל האלהים, דא אימא עילאה, דכל חירו בידהא, ופתחה לון פתחין עילאין, חמשין תרעין, ואפיקת לון מתמן. ואתמלייא אימא תתאה רחמין עלייהו. ומשה נפק לעלמא, ממנא ואב למרעי לישראל באורייתא.
פרשת חקת מאמר למנצח על שושנים ת"ח, דוד רמז ליה להאי תושבחתא דשיר השירים קודש קודשייא, על ידא דבני קרח, אלא דלא מטא זמנא דיתאמר. בג"כ כתיב, למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. על שושנים, אלין נשיקות פיהו, דאיקרון שפתותיו שושנים: ד"א. שושנים, אלין שית שנין, דאתחברון בהאי שושנה סומקא, דאיהי שביעא דכלא. משכיל, דא נגידו דעתיקא קדישא, דנגיד לון בהאי שעתא, דיתבי יחד ולא מתפרשין. בגין אינון נשיקין בדביקותא דרוחא, ולא מתפרשין: שיר ידידות, רמז להאי שירתא, דאקרי שיר כפול. הכא שיר השירים, והכא שיר ידידות, וכולא חד. קב"ה וכנסת ישראל, איקרון דודים. הה"ד, שתו ושכרו דודים. בגין כך שיר ידידות, דאינון דודים, דא משבחא לדא, ודא משבחא לדא. וכמא דהתם, כנסת ישראל שריאת בתושבחתא, דהכי אתחזי, דכתיב ישקני. אוף הכא, היא שריאת לשבחא למלכא: רחש לבי דבר טוב. רחש לבי, דא חייתא, דרחיש בליליא, דאקרי לבי. דבר טוב, דסליקת
ברעותה דיתחבר מלכא עמה, דאקרי טוב: ד"א. בגין דלא אתייהיב ליה רשו לגלאה, אמר רחש בגין דמרחשא ליה האי מלה בלביה, ואפילו בשפוותיה לא אתייהיב ליה רשו לרחשא, אלא בלביה: ד"א. מ"ט רחש לבי. בגין דדבור בלא קול, לא יכיל למללא. והאי לב"י דאקרי דבור, עד השתא לא אשתלימת, עד דאתא שלמה מלכא, ובנא לה ביתא, ואשתלימת סיהרא ברבו יתיר על כולא. בגין דקול אתחבר עמה: וההיא שעתא, אתייהיב רשו למללא, דהא אשתלימת בקלא. ויתבא בשלימו עם מלכא. בגין דאפיקת ברא חכימא לעלמא, ואתקינת ביתא למלכא. כדין מלכא שוי מדוריה עמה, ושראת למללא, ואמרת ישקני מנשיקות פיהו: אבל השתא ביומי דדוד, עד כדין לא יתבא באשתלמותא, בג"כ רחש לבי ודאי ההוא דבר טוב. השתא טוב, ולא טובים. כיון דאתחבר קול עמה, כדין טובים ודאי בכולא. צדיק טוב אקרי, דכתיב, אמרו צדיק כי טוב. אוף איהי אתקריאת טובה. טובה חכמה. וכד איתקריבו אתחברו
כחדא באינון נשיקין, כדין כי טובים דודיך מיין, אינון דודים תרווייהו כחדא: הכא דודים, והכא ידידות. ואימת אינון טובים. מיין. כד אשתקיין מניה דההוא יין דמנטרא. וע"ד כתיב, שתו ושכרו דודים. דהא נטיען שקיו בעיין מנהרא עמיקא, אימא עילאה, דאיהי אשקיאת לון בקדמיתא מההוא יין: ע) הה"ד שמאלו תחת לראשי, ולבתר לריח שמניך טובים, הה"ד וימינו תחבקני. ודא הוא משחא טבא, דנגיד ליה מאימא: הה"ד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. דא כהנא רבא לעילא, ימינא דמלכא, כהן לעולם. וכד מטא ההוא משחא אל דיקניה דאהרן, כדין שמניך ודאי איקרון, מסטרא דאימא ומסטרא דאברהם, וכדין שמניך טובים: מ"ט נגיד ההוא משחא טבא לאברהם. משום דפשיט ימינא, לאנהרא לסיהרא. ועל דא כתיב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה טוב, דא נהורא קדמאה. דכתיב, וירא אלהים את האור כי טוב. ומה נעים, דא נעים זמירות ישראל. יומא רביעאה, סיהרא:
ות"ח, כמה דנהורא דאתברי ביומא קדמאה, יהיב שלימו, ונגיד מניה נהירו, לנהורא דהאי עלמא אתנהיג ביה. אוף אברהם, נהורא קדמאה, יהיב נהירו להאי ברתא דמלכא, יומא רביעאה, דעל ידה אתנהיג האי עלמא. ועל דא חוט של חסד משוך עליה, לאנהרא מן נהוריה. וכד אתחברת עמיה ויתבא לימינא, אתגדל איהו בכולא: ות"ח, אברהם כד אתא לעלמא, מה כתיב ביה. ואגדלה שמך. מאי היא. דאוסיף ביה ה"א. והאי אתרא, ביה אתגדל קב"ה. הה"ד, גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו. כד האי קרתא קדישא, דאקרי ה' תתאה, אהבה זוטא אתדבקת ביה, ושרי בגווה, שמיה יתגדל על כולא: ות"ח, כתיב צדיק ה' בכל דרכיו. בגין דבהאי דרגא יהיב בים דרך. וחסיד בכל מעשיו, בההוא דרגא, ימינא דמלכא אתעביד בעלמא. ועל דא, אברהם בהאי ימינא, עביד ליה בריה חדשה, ואתחדש מזלא דיליה לאולדא, ואתגדל על כולא. ועל דא, וי"י ברך את אברהם בכ"ל בהאי בכ"ל, ברתא דמלכא דאתייהיבת ליה:
ומאי ברכתא. משחא טבא דנחית על ראשיה. הה"ד, מה טוב ומה נעים. ודאי. כשמן הטוב, שמן שרייא ביה ברכתא, דאתרא גרים. ועל דא, וה' ברך את אדוני מאד, ויגדל כמא דכתיב, ואגדלה. שמך, כמא דכתיב, שמן תורק שמך: ת"ח, כד קב"ה זמין למרמא ימיניה על כולא, ביומי דמשיחא, בהאי משחא טבא. מאי כתיב. ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. האי יום ההוא לא ידענא מאן הוא. אלא דא יומא קדמאה, ימינא דאברהם, דזמין לאתערא לאקמא לה מעפרא: וע"ד ביום ההוא, יומא קדמאה דכלא. נאום ה', דא אברהם דאתמר עלוי נאום ה' מקמי כולא. דכתיב, בי נשבעתי נאם ה'. והכא אתרמיז שמא דעתיקא, דאומי ביה זעיר אנפין לאברהם. ועל דא ההוא יומא, לחא יום ולא לילה אקרי, דבעתיקא תליא, דבעי לאוקיר דיקניה. בההוא יומא אקים את סוכת דוד הנופלת: משה חמא כל אינון עקתין דזמינין למיתי לעלמא, כד אשתלימו אינון חובין מאי כתיב. ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. סמך ארעא קדישא, סוכת דוד, לאברהם, לאקמא לה
בימינא, ותיתיב בשלימו: מאן בריתי. דא אברהם. דכתיב, הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. וכד האי ברית דאיהי ה' עמך, תשתלים בכולא. ועל דא איתערו חברייא, מאן דקרי ליה אברם, פגים אתרא דאקרי עשה ולא תעשה. בגין דבהאי ה', אשתלים במהימנותא: וכד תסתליק ה' בימינא דאימא, ברתא תקבל מאימא עילאה, ההוא טובה דלא אתפסק לעלמין, וכדין עבדת נוקמין לשאר עמין. ועל דא כתיב, די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין. מטורא: דא אברהם, טורא עילאה, אתגזרת אבן. דא איהו אבן אחת, דעלה ז' עיינין. ועבדת דינין