{"id":"kabala-dec14477afb8-1-14","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":14,"title":"קטע 14","hebrewTitle":"קטע 14","segments":[{"index":1,"he":"בכלהו דהדיקו בנהא בין רגלין, הדיקת לון בכולא. וכתיב הוות לטור רב ומלאת כל ארעא, \nבגין דאתדבקת בימינא, אור הלבנה כאור החמה: \nות\"ח, בקדמיתא כד אתא אברהם לעלמא, אתנהירת סיהרא. ושראת לאנהרא, עד דאשתלימת \nבדרגהא, ביומוי דשלמה, דאתגדל על כלא. דכתיב, ויגדל את כסאו מכסאך. ועל דא, ואכרה \nלי בחמשה עשר כסף, אינון ט\"ו זכאין עד שלמה. וע\"ד על ידו אתייהיבת האי תושבחתא \nעילאה, בגין דיתגדל בה. אבל דוד בלחישו אתאמר, ולא אתייהיב ליה רשו לגלאה: \nאומר אני מעשי למלך, לאתערא מלך עילאה. ומאי אינון מעשי, מאן דלא תלי ביה עובדא מאי \nעביד, דהא מעשה לעילא תלי. אלא, מאי מעשי אלין אינון לשוני עט סופר מהיר. בגין \nדשבחת בפלגו ליליא למלכא עילאה. שיר ידידות, כד\"א שיר השירים, דשבחא מטרוניתא \nלמלכא, אוף הכא מטרוניתא שבחת ליה: \nיפיפית מבני אדם, הא אוקמוה חברייא באברהם. נתיפית בעליונים, אנכי מגן לך. נתיפית \n"},{"index":2,"he":"בתחתונים, נשיא אלקים אתה. לכך יפיפית, תרין תושבחן כלילן. הוצק חן בשפתותיך, הנה \nנא הואלתי. על כן ברכך, וה' ברך את אברהם בכל: \nאבל ת\"ח, האי קרא, רזא עילאה אית ביה. לקביל מלכא עילאה, אמרית ליה יפיפית לעילא \nבמשריין עילאין, דאינון משבחן קמך. ולתתא, באינון זכאי קשוט, דקיימין בפלגות ליליא. \nהוצק חן בשפתותיך, בשעתא דאת קרי ומקיש לתרע היכלי, פתחי לי אחותי. על כן ברכך \nאלקים. אימא עילאה אעטרא לך בעטרין עילאין. לעולם, בגין ההוא עולם בתראה, ובגינה \nקאמר, דאיהו אנהיר לה: \nד\"א. לעולם, דא ימינא לעילא. דכתיב, אתה כהן לעולם. וכל ברכאן ומשחא טבא שריין ביה, \nואוקימנא ליה. וע\"ד כתיב על כן, כד האי כן אתחברת לעילא. אבל בזימנא דאתרחקא מניה \nהאי עולם, מאי כתיב. שאוג ישאג על נוהו, דא מטרוניתא, בגין דאתמנעו מניה ברכאן, דלא \nשריין ביה, אלא כד האי נוהו אתחברת ביה. והאי הוא דכתיב שאוג ישאג על נוהו. וקביל \n"},{"index":3,"he":"דא כתיב, כי טובים דודיך מיין לריח שמנין טובים, מאי טעמא. בגין דברכך אלקים לעולם: \n\nמשכני אחריך נרוצה, לקבל דא כתיב, חגור חרבך על ירך גבור. דא חרב לה' מלאה דם. \nלאתפרעא מחייביא, דגרמין לה פרודא מלעילא. קרבית יתה לגבך לרחמא עלמא, ותתבסמון \nכחדא: \nוכד אתקריבת ביה, אתלבש בהוד והדר. הה\"ד, הוד והדר לבשת. ומ\"ט. בגין דההיא דשעתא \nאתגדל בגין דאתחבר בעיר אלקינו. ועל דא כתיב, גדלת מאד הוד והדר לבשת. באינון \nלבושין דיקר, דפרשת עליה אימא עילאה. בג\"כ הדר ושם עירו פעו. אימתי. כד אתחברת ביה \nמהיטבאל בת מטרד. וע\"ד הודך והדרך ודאי. כגוונא דא, נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך \nמיין, נגידו דאימא, דאשקי לך ולכלא. ודא הוי הודך והדרך ודאי: \nוהדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק, לקביל דא, שחורה אני ונאוה. בקדמיתא כד \nאתקריאת חרב למידן עלמא, איתקרי שחורה ודאי. והשתא כד אתקריבת לעילא בענוה, אתקרי \nנאוה. נאוה ודאי בכולא. בנות ירושלים, אינון תריסר חיון עילאין רברבן דאקרון הכי, \n"},{"index":4,"he":"וכלהו בשלימו. על דהוו השתא בגלותא כאהלי קדר, אתהדרו אינון השתא כיריעות שלמה \nודאי: \nות\"ח, כיון דההיא חרבא אסתחרת מדין דהוה בה, דאכשרו בני עלמא עובדייהו. אתעבידת \nדבר, דבר אמת, ואתחברת באמת. ואמת בענוה. וכדין צדק בכלא וכולא חד: \nסופא ברישא דבר אמת. אמת ברישא, דכתיב ראש דברך אמת. רישא דההוא דאקרי דברך, סיפא \nדדרגין, אמת אקרי. רישא בסופא, ענוה צדק בלא פירודא, אתכלילו ואתחברו בכולא. ענוה \nרישא, צדק סופא, עקב ענוה יראת ה': \nותורך נוראות ימינך, דא יעקב, דנטיל תרין חולקין בגין דאתדבק בימינא לעלמין, דכתיב \nמחשוף הלבן אשר על המקלות: \nובההיא שעתא, כולא אתהדר כיריעות שלמה. בגין דסטרא דימינא איתער בעלמא, וידא ימינא \nפשוטה לקבל לדתייבין בתיובתא. דהא עד השתא אתקדרו בחובייהו כאהלי קדר, והשתא דהדרין \nבתיובתא אינון כיריעות שלמה, בגין דאברהם איתער בעלמא, ימינא דמלכא: \nחציך שנונים, אוקמוה על אברהם, כד רדף בתר כל אינון מלכין בליליא, כד אתפלגו רחמין \n"},{"index":5,"he":"מדינא, וקטל אינון מלכין. הה\"ד, כקש נדף קשתו יהדפם יעבור שלום. ונפלו כלהו בידיה: \nאבל ת\"ח, רזא דמלה. חציך שנונים, אלין חצים שנונים, אלין חצים ואבני בליסטראות. \nדדנת עלמין, באינון מאני קרבא, דמלכא דאפקיד בידא דמטרוניתא. ואינון חצים דקב\"ה, \nשנונים ודאי בכולא, מסטרא דיומא תניינא, סטרא דיצחק, בגין דמניה נפק דינא לחייביא \nלמידן יתהון: \nוע\"ד עמים תחתיך יפלו בל\"ב. ומאן הוא דרגא דאפיל לון, דרגא דאקרי ל\"ב, דאתמנא על \nעובדין דעלמא, ודנת לון על דאינון אויבי המלך: \nלקביל דא אל תראוני שאני שחרחורת. מ\"ט. בגין דאתלבשנא בדינא למידן עלמא. ואמרת \nלבנהא דקריבין לה גו ביתא, אל בראוני. ודאי,אי אשתדלתון באורייתא דיהבית לכון, לא \nתדחלון. ואי לא תשתדלתון, תגרמון לי, דבני אמי נחרו בי, למיטר לאומין דעלמא \nבגיניכון דתתבדרון תמן. ועל דא איתערו, אי דינא איתגזר על ישראל, קב\"ה נחית ליה על \nשאר אומין, כד הדרן ישראל בתיובתא. ואי לא הדרן, נחתין בין שאר אומין, ואכלין לון \n"},{"index":6,"he":"גרמא ובשרא: \nדבר אחר. בלב אויבי המלך, דא אברהם, דאתמנא מלכא על עלמא, וכל אומין אסתכמו עלוי \nלמהוי מלכא עליהון, בעמק שוה. וכל שנאוי ליליא קטילת לון: \nד\"א חציך שנונים, דאינון זמינין למיעבד דינא. עמים תחתיך יפלו, אלין דאתו מסטרא \nדשאר עמין, תחתיך יפלו, סטרא דנחש, כד ההוא שלהובא דסטרא דצפון איתער עליה, איהו \nנפיל בעמק ימא עילאה, ואתבר חיליה. וכד אתבר, חילא דשאר עמין אתבר, בגין דאינון \nאויבי המלך. מאי מלך. דא ישראל, מלכא בכולא: \nכסאך אלקים עולם ועד, עלה קאמר הכי, כאתתא דאיתערא לבעלה, ואמרת אינתתך בעייא \nלאתחברא בך, דהא אינון חייבין דאפרידו זווגא דילן, אתאבידו מעלמא, ועבידת בהו דינא. \nוהשתא בעינא, דיתחבר עולם בתראה, באתרא דאיקרי ועד. בגין דשבט מישור שבט מלכותך, \nדההוא דינא דעבדת כסאך בחייבי עלמא, דינא דקשוט הוא, דנפיק מאתרא דאקרי ישר. כד\"א, \nצדיק וישר הוא. וכורסייא אקרי ישר, וע\"ד דנפיק מיניה שבט מישור אקרי: \n"},{"index":7,"he":"ד\"א שבט מישור, דא מלכא משיחא, דאיקרי שבט לאוכחא חייבי עלמא. הה\"ד, לא יסור שבט \nמיהודה וכתיב וקם שבט מישראל. מישור, והוכיח במישור לענוי ארץ. שבט מלכותך, עד דא \nכתיב, וקם שבט מישראל לאתערא בעלמא. מ\"ט. דהא אפיקת לך ברא טבא חכימא לעלמא. והאי \nשבחא משבחת מטרוניתא למלכא לארמא רישא דישראל על כולא. לא יסור שבט, בגין דכתיב \nכסאו כשמש נגדי: \nאהבת צדק, בגין דהאי צדק, אהבה דידך, היא אהבה זוטא. דבאת חברותא לעילא איתעבידא \nרברבא. ואוף איהו נמי באתחברותיה עמה, איהו גדול. הה\"ד, גדול ה' ומהולל מאד בעיר \nאלקינו. וע\"ד משכא ליה מטרוניתא, במלין אלין דרחימו: \nלקבל דא, הגידה לי שאהבה נפשי. אנת, דכל רחימו דנפשאי בך, אי לא תתחבר בי, איכה \nתרעה עלמא, איך תזון נפשך מעומקא עילאה, לך, ולאחריני, דהא ברכאן דלעילא לא שריין, \nאלא באתרא דדכר ונוקבא: \nשלמה אהיה כעוטיה. איכדין אהא בכסיפא, כד תבעין מיני מזונא בני אבהן, דאינון עדרי \n"},{"index":8,"he":"חבריך, עדר ה' ממש. בג\"כ אהבת צדק, דא כורסייא דילך. ותשנא רשע, דא סטרא דשפחה, דכל \nמילהא בחיובא, וקיימא לחיובא על עלמא: \nד\"א. אע\"ג דכלא חד, אהבת צדק, אלין ישראל דאחידן בהאי צדק, ואיהי חולקהון, דכתיב \nאהבתי אתכם וכו', ואוהב את יעקב. לאסגאה דרגא דצדק, דאחיד בה בשעתא דאיקרי יעקב. \nותשנא רשע, דא עשו, דכל עובדוי בחיובא, וסטרא דיליה סטרא דרשע, חויא עקימא. הה\"ד, \nואת עשו שנאתי: \nעל כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון, דא משחא טבא, דנגיד על רישך מסטרא עילאה, דאקרי \nהכי. מאי על כן. בגין דאהבת צדק: \nהה\"ד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים אתחברותא דאח בצדק. גם, \nלאסגאה לישראל. בג\"כ אמרת ליה, איכה תרעה לגרמך. איכה תרביץ, אינון עדרין קדישין \nדיעקב. מחבריך, אלין אבהן עילאין, דאתחברו בך בקדמיתא: \nד\"א, ישראל דאינון אחים ורעים ליה, נגדין להאי שמן ששון[על רישיה, בצלותהון. שמן \nששון, אלין תריסר נהרי אפרסמונא דכייא, דנהרין בה. וכדין חדוה בעלמין, רצון בעלמין, \n"},{"index":9,"he":"ורוגזא אסתלק מעלמא: \nמר ואהלות, מר: \nדא אברהם, דאקרי הר המר. ואהלות: \nדא יעקב. קציעות: \nדא יצחק. כל בגדותיך: \nבאלין תלת גוונין, חיוו\"ר וסומ\"ק וירו\"ק, אשתלימו אינון לבושי דארגוונא: \nמן היכלי שן, אלין שבעה היכלין עילאין, דנשמתהון דצדיקייא חדאן בהו קמי קב\"ה. וכדין \nחדוה קמיה. ואמאי איקרון היכלי שן. בגין דזכו באורייתא, ואתתקפ\"ו בה, זכו להאי ש\"ן: \n\n"},{"index":10,"he":"מני שמחוך, במאי עסקין אינון נשמתין. אינון עסקין בתשבחאן דידי קמך. וכדין חדוה קמך \nאשתלימת, דלית חדוה קמיה מכל רתיכין דיליה, כחדוה דנשמתהון דצדיקייא דאינון קריבין \nליה: \nד\"א. מני שמחוך, ודאי דלית חדוה קמיה, כזמנא דעבד שלמה שיר השירים. ושבח תושבחאן \nדמטרוניתא למלכא: \nומאי אמרין. בנות מלכים ביקרותיך. בנות מלכים: \nאלין נשמתין קדישין, דאקרון ודאי בנות מלכים, דהא מזווגא דמלכא ומטרוניתא הוו \nאינון. ביקרותיך: \nדא ג\"ע, דיקיר מכל מה דברא קב\"ה בהאי עלמא דאינון נטיען דידוי: \nנצבה שגל לימינך, כד\"א, נאם ה' לאדוני שב לימיני. בג\"כ לתתא, באברהם אתדבקת, ובג\"כ \nאיקרי אברהם אוהבי, דאתדבקת ביה אהבה דילי. ואודע דיני לעלמא, ובגינה זכה לבן, דהא \nה\"א איתוספת עלוי מקדמת דנא: \nבכתם אופיר, כד\"א, ואדם מכתם אופיר, ואימתי הוא בכתם אופיר. כד אזדווגא במלכא, כד \nנחית כתרא בדלוגין, דאנהיר מסטרא דאימא עילאה, ושריא על רישא דמטרוניתא, וכדין \n"},{"index":11,"he":"תפארת אדם לשבת בית. דהא ביתא דהאי עלמא, על ידה אתנהיגת: \nבג\"כ אמרה ליה, אם לא תתחבר בי, אכדין אהוי בצחותא על אינון עדרין קדישין, דסמכין \nעל פתורי. הה\"ד שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך: \nקב\"ה מה אתיב לה, שמעי בת וראי. לקביל דא, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי \nהצאן ורעי את גדיותיך. אמר לה קב\"ה, הא עיטא עילאה לך, צאי לך בעקבי הצאן, אלין \nזכאין שלימין דאתעטרת בהו קדמי, ורעי את גדיותיך אינון דאתמשכין אבתרך: \nואינון חייבי דרא, יתמשכנון בחובייהו, אלקי יתהון ברצועא, ולא יוספון למחטי. ותטרי \nבניך דאזלין אבתריך, דלא יתמשכנון עליהון, וכולא בדינא דקשוט. מ\"ט. דכל הנשמות קדמי \nאינון, וע\"ד בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן: \nכגוונא דא שמעי בת וראי. שמעי, דבך תליא שמיעה, כד ישראל אהדרין בתיובתא קמאי, \nשמעי, אעיל צלותהון קדמי, דפתחא דכלא בך הוא, כולא מסרית בידך לאנהגא עלמא תתאה. \n"},{"index":12,"he":"ועל דא שמעי בת וראי, בגין דאת חיזו דכולא, את אתקריאת באר לחי רואי. בג\"כ אית לך \nלעיינא כל יומא בעובדיהון דעלמא, למיהב לב\"נ כפי עובדוי: \nת\"ח, כד ברא קב\"ה עלמא, מני היכליה בידא דמטרוניתא לעיינא על עלמא. וכד בני עלמא \nזכאין, חדוה דאתוסיף לעילא: \nוהטי אזנך, לקבל צלותא דכולא. וכן עבדת אוף איהי מכל צלותין, לקרבא עטרה לצדיק. \nבגין דהא כל צלותין, לקרבא עטרה לצדיק הוא: \nושכחי עמך, דכד בני לא אזלין באורח מישר, אית לך לאייתאה עליהון מחאן. כד\"א, והכיתי \nאתכם אף אני שבע. וע\"ד ושכחי עמך, עביד יתהון כאלו הם שכחוין מעלמא, עד דיתובון \nבתיובתא קמאי. ובית אביך, דאיהו אברהם, דאיהי ברתיה, ובכל שמה: \nויתאו המלך יפיך, דא מלכא עילאה, דרחים לאתדבקא בך, ולאזדווג בך זווג עלמין. אימת. \nבשעתא דכל בני היכלא דמלכא זכאין. בשעתא דיסרת לון, ודברת לון לרעותא דמלכא. הה\"ד, \nמשא אשר יסרתו אמו. ודא בת שבע אם שלמה, דדברת ליה לרעותא דמלכא: \n"},{"index":13,"he":"כי הוא אדוניך, כל חילא דידך מניה הוא. סיהרא לא אתנהירת אלא משמשא. שמה דילה אדנ', \nסימנא נקטת מבי מלכא. א' מרישא דכולא לאתנהגא בה. וי' רישא דשמא קדישא, חכמה עילאה: \n\nוהשתחוי לו, כד\"א ותקוד בת שבע. וכדין מלכא עביד כל רעותא. וישראל מתגברין לעילא \nלעילא. ומדורייהו עם מלכא ועם מטרוניתא: \nכדין שאר עמין אתכפיין תחותייהו, וכלהו אתהדרון לעבדין לון, בגין דאינון בני מלכא. \nבג\"כ ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם: \nלקביל דא, לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. דקב\"ה יהיב בלביה למיעל בתרייהו לימא, \nבגין דישבעון ישראל מממוניהון, דאובילו עמהוון תמן. וכולא נטלו ישראל בימא, אגרא \nדההוא עבידתא דעבדו עמהון: \nכגוונא דא לזמנא דאתא, ובת צור, דא סטרא דעשר ושאר עמין דאעקן לישראל, ועד השתא הוו \nאעקין לון בחובייהו. כד\"א, כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו: \nכדין, ישראל יהדרון בתיובתא שלימתא קמי קב\"ה, דאתחזי באינון עקתין סגיאין דאתיין \n"},{"index":14,"he":"עלייהו, כמאן דאשתכח דוכרניהון לעילא. וכד אינון הדרן בתיובתא בלבא שלימא, כגוונא \nדכתיב בצר לך ומצאוך וגו', ושבת עד ה' אלקיך. וישוב מלכא לבי מטרוניתא לפייסא לה. \nוע\"ד ובא לציון גוא\"ל, דא מלכא דאתי לבי מטרוניתא. בגין דביתה כלהו שלמין קמה, אתי \nלאקמא לה מעפרא: \nבמנחה יחלו פניך עשירי עם, בגין דאת כבודה בת מלך פנימה. ומאי כבודה. כבוד ה'. ודא \nבת מההוא מלך דאיהי פנימה ודאי. ודא אימא עילאה, דאיהי פנימה דכלא, ואיהי איתערת \nחירו ונייחא על בנאה: \nממשבצות זהב לבושה, לקביל דא אמר שלמה, נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים. לחייך \nתרין. לזמנא ההוא, ולזמנא דאתי. בתורים, תרין תורים ודאי. בגין דביומא דמשיחא תתחדש \nדעתא בעלמא, ותתנהיר אורייתא קמי כולא. בגין דכתיב, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד \nגדולם. ועל דא, ממשבצות זהב לבושה, דא סיטרא דצפון, דאתלבישת בה למעבד נוקמין, \nבאינון דאעקין לבנהא. וע\"ד קרינן ליה מלך המשיח, ודוד ודאי הוא וכדין איתער בעלמא: \n"},{"index":15,"he":"מה כתיב לעיל. כי שחה לעפר נפשנו כו', קומה עזרתה לנו. מאי קומה. בגין דעד השתא \nאיהי נופלת, השתא קומה עזרתה לנו, דאתדבק מלכא במטרוניתא. ופדנו למען חסדך. דא \nאברהם, ימינא, דלא תהוי לאחורא. דבג\"כ אמר, הושיעה ימינך וענני. בגין כך, ממשבצות \nזהב לבושה: \nלרקמות: \nאלין לבושין דיקר, דאינון מרוקמין למקדשא. וכל מנוי דזמין קב\"ה למלבש, למיהב נוקמתא \nבאדום, תובל למלך, דא כלה אלבישת ליה. מאן גרם כל דא. בגין דישראל לא אתערבו בסטרא \nדעשו, כל אינון זמינין למחמי ביקרא דציון: \nלקביל דא תורי זהב נעשה לך. תורי, תרין. רמז לאורייתא דאתייהיב בימי פרעה. ורמז \nלדעתא דתתחדש ביומוי דמשיחא. עם נקודות הכסף, התם, בחמשה עשר כסף. והכא, אם חומה \nהיא נבנה עליה טירת כסף, ודאי מסטרא דאברהם אתיא לון האי. הה\"ד, ואף את בריתי אברהם \nאזכור והארץ אזכור: \nתובלנה בשמחות וגיל, תרין חדוון, לעילא ולתתא. לעילא, דשמא קדישא וכורסייא אשתלים, \n"},{"index":16,"he":"כד אתאביד יודע ציד מעלמא, ודוכרניה לעלמין לא אידכר. לתתא, ישראל בנוי דקב\"ה, \nברחמין עילאין ארים דגליהון על כולא. וע\"ד מובאות לך. כד\"א, והביאו את כל אחיכם מכל \nהגוים מנחה לה'. וע\"ד כתיב תבואנה בהיכל מלך: \nתחת אבותיך יהיו בניך. אמר לה קב\"ה לכנסת ישראל, תחת אבותיך, אינון אבהן עילאין, \nדאודיעו לך בעלמא, ואתקינו לך, על כולא יהיו בניך. תשיתמו לשרים, דאינון אבהן \nעילאין, דכתיב בהו באר חפרוה שרים דאתקינו לה בכולא וכולא להאי באר. כנסת ישראל \nאתקרי: \nד\"א. תחת אבותיך יהיו בניך. דכלהו ברחימו, כאינון דרא דמדברא, כאינון דאיקרוון דור \nדעה. יהיו בניך, דכלהו ברחימו יתגברון על אורייתא. לקבל דא כתיב, עד שהמלך במסבו \nנרדי נתן ריחו. דאקדימו עשיה לשמיעה. אוף הכא בניך ישתלמון כוותהון: \nאזכירה שמך בכל דור ודור. מדרא עילאה, דתלייא ביה דרור וחירו לכלא. בזמנא דההוא \nשופר גדול, יפיק כולא לחירו, כדין עמים יהודוך לעולם ועד, דלא יתפרש עולם מועד, \n"},{"index":17,"he":"וועד מעולם. לקביל דא, צרור המור דודי לי בין שדי ילין: \nעד הכא אתייהב ליה רשו לגלאה. אתא שלמה, ואשתלים דבכלא, ואשלים כלא, ואכליל בהנהו \nתושבחן חכמתא עילאה, קיומא דכל עלמין, דזמין קב\"ה לגלאה לה לבנוי, בזמנא דיתער דעתא \nבעלמא. דכל חד וחד מישראל ידביק אדבקותא בחכמתא עילאה, רזא דשמא דקב\"ה, ודא איהו \nטיבו, דלית ליה פסיקו כלל, לעלם ולעלמי עלמין. \n \n"},{"index":18,"he":"פרשת בלק\nאמונה אומן, תרי דאינון חד. חד גן. וחד נהר. דא נפיק מעדן ודא איתשקי מניה. הא הכא \nכל רזא סתימא דמהימנותא: \nואוליפנא, האי מאן דאיתער בליליא, בשעתא דקב\"ה עאל בגנתא, לאשתעשעא בצדיקייא,בעי \nלמימר פסוקא דא, ברעותא דלבא, ולכוונא רעותא ביה. ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי \nעשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. ובתר כן יאמר, אודך על כי נוראת נפלאתי נפלאים \nמעשיך ונפשי יודעת מאד. לבתר, ונהר יוצא מעדן וגו'. והיינו שבחא דחסידי קדמאי, כד \nמתערו בפלגות ליליא. ולבתר מסדרי שתחייהו, ולעאן באורייתא: \nשעשועא דקב\"ה מאי היא. אלא, כל צדיקייא קיימין בדיוקנייהו, ומתלבשין בגנתא דעדן, \nבכל יומא ויומא, ואתסחן בטלא, דזמין קב\"ה לאחיא מיתייא. ועאלין כלהו לגבי משיח, \nושאלין מה דשאלין, והא איתערו חברייא: \nלבתר מתכנשין, ומשתדלין כלהו בדעתא עילאה, בכלהו מתיבתי דתמן. ועלייהו כמה ממנן. \nומתחדשין תמן כמה חידושין באורייתא. לבתר נפקי כלהו, וחמאן, כד אתי אליהו לגבי \n"},{"index":19,"he":"אבהן. איהו נפק, ואינהו עאלין וקיימין קמי אבהן, וחדו בהו, בכמה בנין קדישין די \n"}]}
