{"id":"kabala-dec14477afb8-1-23","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":23,"title":"קטע 23","hebrewTitle":"קטע 23","segments":[{"index":1,"he":"ידעין לון על ברירו דלהון, ברזא דשמהן גליפין. עד דחטאו. כיון דחטאו, כתיב ויתנצלו \nבני ישראל את עדים. והוה ידע לון משה ויהושע ושבעים זקנים, ובהו עאלו לארעא: \nכיון דאתבני בי מקדשא, ואתגלי שיר דא, אתגליפו אלין אתוון, בעשרין ותרין אתוון, רזא \nב\"ך, והיינו מישרים אהבוך: \nרכתיב אתה כוננת מישרים. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים. כלהו ברזא דאלין \nאתוון, אינון דאקרון מישרים. ואלין אתוון, כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון. וכלהו \nנביעו בתר נביעו גו מחשבה. בגליפו דרזין דשמהן קדישין, בגליפו דכר ונוקבא, לאסתכמא \nכחדא, דהא לית בכל אתוון אסכמותא אלין באלין למהוי דא בדא, בר אלין: \nתו. מישרים, אלין יה, דרחימו דלהון לגבי ו', ואינון אסכמותא דכלא, וברעותא חדא לגבי \nו. ועל דא, משכני לגביך, למהוי עמך, דהא אתוון קדישין עילאין אינון יה, אתחבר עמהון \nו', ואיהו שמא קדישא עילאה. ה דיתבא תחותיה, ולית לה מגרמה כלום, תיאובתה ידיה \n"},{"index":2,"he":"לסלקא לגביה, לאתחבר בהדיה, ולא סלקא אלא ברשו, ואיהי אומרת משכני, למהוי בהדך \nבחיבורא חדא: \nהביאני במלך חדריו, ואתקין לי בכל זיני תיקונין, בשפירו עילאה, בגין למהוי לגבך. \nוע\"ד נגילה ונשמחה בך, אנא וכל תיקוני, כד אהא לגבך בחיבורא חדא: \nנזכירה דודיך, כמה דאיתמר, נרווי לכל חד וחד, ונחדי לון מההוא יין דחדי כולא, ולא \nנפסיק מלמחדי לון, דהא מישרים אהבוך. ולא יפסקון למיתן לך, הואיל והם אהבוך, למיתן \nלך, ולארקא בך, ולאנהרא לך: \nאר\"ש, אי ניחא קמי דמר, הא כתיב, אתה כוננת מישרים. אי אינון יה, מאן יכיל לאתתקנא \nלון, בר עתיקא דכל עתיקין, דלא ידיע כלל, וההוא דלא אתיידיע, טמיר וגניז, לא אקרי \nאתה, והיכי קאמר וכתיב אתה כוננת מישרים: \nאמר ליה, הא אתמר דלית דיוקנא לאתוון דגלימו דלהון, עד דנפקי לבר, כיון דנפקי, \nאתגלימו ואתתקנו, ואתקרי בהו באינון אתוון קב\"ה. ובגין כך, אתה כוננת מישרים. כיון \n"},{"index":3,"he":"דמטו לההוא אתר דאקרי אתה, כדין אתתקנו מישרים: \nועל דא תיאובתא לאתחברא באינון אתוון, למהוי כולא שמא שלים, ועד דאתתקנו אינון \nסטרין דילה, לא אתחברת באינון אתוון, למהוי כולא שמא שלים: \nועל דא איהי אמרת בתיקוני שפירהא, משכני אחריך נוצה, הא איהי וסטרהא. הביאני המלך \nחדריו נגילה ונשמחה, הא היא וסטרהא: \nבגין דאיהי אתתקנת בשפירו ביקונהא, לאתחברא, למהוי שמא שלים בחיבורא חדא. דכד סלקא, \nכדין איהו שמא שלים, רזא דשמא ידו\"ד אלקים: \nואי תימא, הא כד סלקא לאתחברא, כדין היא שמא שלים ידו\"ד, ולא יתיר, אן הוא רזא \nדאלקים. אלא כד הוי שמא בשלימו, כדין אתכלילת עילא ותתא, עילא בשמא דידו\"ד. לתתא \nבשמא דאלקים. וכדין אשתלימת בכולא. \n \n"},{"index":4,"he":"שיר השירים מאמר ביאור הכתובים לפי א\"ב דא\"ת ב\"ש\nכתיב, והמלך שלמה ברוך. אמאי איקרי הכי. אלא והמלך שלמה, מלכא דשלמה דיליה. דהא \nבכמה אתרי כתיב המלך סתם, ולא כתיב המלך שלמה. אלא המלך סתם, על בית דוד קאמר. המלך \nשלמה, על מלכא דשלמא דיליה קאמר: \nברוך, דהא כדין נביעו דברכאן לא הוו פסקין עילא ותתא. ברוך, דכל ברכאן נבעין מתמן, \nלאתברכא כל עלמין, וכל אתוון אתנהרין, כלהו בחבורא חדא, בשלימו חד: \nוכדין, ירתא שמא דא, את בתראה דבשמא קדישא, לאתקרי אוף הכי ברוך. דכתיב, ברוך ה' \nאלקי כו' דוד אבי: \nדכד אתקרי ברוך, כדין כולא איהו שמא שלים כדקא יאות, וכל עלמין אתברכאן מגו מקורא \nדחיי. ושמא דא, איהי עילא ותתא. לזמנין לעילא, לזמנין לתתא. זכאין אתון עמא קדישא, \nדרזין קדישין עילאין אתגליין לכו: \nכד מתחברן אתוון דשמא קדישא, כדין ו' נחית לאמשכא ה', מתתא לעילא, למהוי חיבורא \nחדא, וכדין אתוון דאלפא ביתא נחתין וסלקין. א' נחתא לגבי ת', לאמשכא לה לגביה, \n"},{"index":5,"he":"לאתחברא אלין גו אלין. ב' סלקא לגבי ש', מתתא לעילא, דהא אתמשכת מתתא, ובעיא \nלאתעטרא בבעלה: \nא רזא דאת ו, דבעי לאקמא לכלה, באלין שירין דאיהי אתערת מתתא, כד איהי מתקשטת. \nויהיב לה ידא לאמשכא לה לגביה, ואתוון חדאן דא לגבי דא. בשעתא דאיהי אמרת לגביה \nמשכני, כדין א' דאיהו ו', נחית לגבי ת', לאמשכא לה לגביה: \nובשעתא דאיהי אמרת אחריך נרוצה, סלקא ב', ומרהטא בתר ש', דאיהו ו'. וכדין עיילא \nאיהי גו חדרי מלכא, דאינון תלת נקודין, וחדרין, ואכסדרין לגו חדרין, דא איהו אות \nש', תלת נקודין, ואכסדרין לגו: \nובשעתא דאמרת נגילה ונשמחה בך, אתיא ג' לאתדבקא באת ר', דהא כדין חדווא ורעוא \nבעשרין ותרין אתוון, דאשתלימו באת ג'. ואת ר' אתפרעא לגביה, לנטלא מניה בלא כיסופא \nכלל. ואיהו לאתדבקא בה, ולארקא בה ברעוא: \nבשעתא דאיהי אמרת נזכירה דודיך מיין, אידכרת דהא ערלה אתייא גו אינון אוכלוסין, \nלערבבא חדוהא, בגין למיטל חולקא בחדווא דקודשא. וכד איהי חמת ליה, דאחיד מסאבא \n"},{"index":6,"he":"בשיפולי מקדשא, כדין איהי אזעירת גרמה, בגין למיהב ליה תמצית דחיק וסתים, כמה דנביע \nמגו אבנא. וכדין ד' יהיב לאת ק', ואת ק' אתפשט בחדווא, לנטלא חולקא לגו מקדשא: \nועל דכלה דא קדישא איהי, למסאבו לית לה למיהב, עבידת גרמה ד', כמאן דלא נטיל בגווה \nכל כך, ואיהי מסכנא, והכי אצטריך. וסימניך, ויאמר יעקב לבניו למה תתרא. דאתון בשבעא \nובעותרא, הא חייבי ארעא גבייכו, אחזו גרמייכו מסכנין וכפינין. ועל דא אחזיאת גרמה \nבחדוה, ד': \nכד חמת, חייתא דא את ק', דאתפשטא כנחש דפשיט זנביה, ואתקיף ליה בחדוא, לינקא מן \nמקדשא, דכדין איהו אזדמן לערבבא חדווה, בכל אתר דחמי לה: \nוע\"ד, בכל אתר דחדוא, אית לאסגאה חילין, בדיל דלא יכיל לקטרגא. וכן בכל דאבלא, אית \nלאסגאה חילין, דהא איהו תמן, דלא יכיל לקטרגא, ויתברון חיליה: \nבשעתא דא, אמרת משרים, ואדכרת את חד מאינון מישרים. כדין נפקת את תקיף זנבא פשיט \nלתתא, חמשין אמין. כגוונא דההוא אתר, דהמן אזדקף ביה, ודא איהי את ץ'. כיון דזקיף \n"},{"index":7,"he":"האי נחש עינוי, וחמא להאי זקפא דאתי, כדין אתפרש מגו מקדשא, ועריק: \nוכלה מפקת לגביה דרחימה, ואתעברת מאת ד', ועיילא באת ה', ונפקת לגביה, וחדוה אשתלים \nמכל סטרין, בלא קטרוגא אחרא, ובלא ערבוביא: \nהכא אית לאסתכלא, בשעתא דאמרת משכני, איהו א', ואיהי ת'. ובשעתא דאמרת אחריך נרוצה, \nאיהי ב', ואיהו ש'. ובשעתא דאמרת נגילה ונשמחה בך, איהו ג', ואיהי ר'. ובשעתא דאתיא \nנחש, כד אמרה נזכירה דודיך מיין, איהי ד', וההוא מקטרגא ק'. כל דא, אמאי מתחלפי \nאתוון מאתר לאתר, איהו אתחלף באתוון אחרנין, ואיהי אתחלפת באתוון אחרנין: \nאלא, בשעתא דאמרת משכני, לית את דאמשיך לה, בר דא א. דאיהי את דנהרא בסטרא דאור \nקדמאה, רזא דימינא, דהא ימינא מקרב תדיר, ואתקיף בה, לאמשכא לה לעילא. ובגין כל \nאיהו א', ואיהי ת', דאיהי מתקשטא בכל סטרין, בגין לסלקא לעילא, משבחת ומהדרת לאתערא \nלעילא: \nובשעתא דאמרת אחריך נרוצה, הא כל אינון אוכלוסין פנימאן דילה, דאינון גופא, נטלה \n"},{"index":8,"he":"לגבה, ואיהי ביתא לקבלא אוכלוסהא, ולעאלא לון לגבי מלכא. כד\"א, בתולות אחריה רעותיה \nוגו'. ועל דא איהי ב'. ואיהו אתעטר בשי\"ן, ופתח היכלין דאינון חדרי מלכא, לקבלא לה \nולאעלא לה לגבייהו: \nובשעתא דאמרת נגילה ונשמחה בך, הא חדוא דצדיקייא, דאזדמן למחדי לה. ועל דא איהו ג', \nואיהי ר', אתתקנת איהי בלחודהא, ואתפרעא לגביה, לנטלא חדווה דההוא אתר כאתתא \nדאתפרעא לאשתמשא בבעלה: \nובשעתא דאמרת נזכירה דודיך מיין, אתקריב ההוא מקטרגא, וכיון דחמת ליה, אתעבידת \nמסכנא, ברזא דאת ד', בגין דלא יסאב מקדשא. וההוא מקטרגא פשיט זנביה בחידו, לקבלא \nמעינוגי דחדוא, וע\"ד ק': \nעד דאמרת משרים, ואתגלייא ץ', וההוא מקטרגא ערק. ואיהי אתייא ומתעברא מאת ד', \nועיילת באת ה'. וכדין אתגליין משרים. ה\"ץ, הא משרים. ו\"ף, הא משרים: \nועל דא, מתחלפי אתוון, מאתר לאתר, ומדרגא לדרגא, וכולא ברזא דאתוון דאורייתא. זכאין \nעמא קדישא, דאינון מתדבקי במלכא עילאה, וכולא אתתקן בגינייהו: \n"},{"index":9,"he":"חדי רבי שמעון, אמר ליה אליהו, ר', אפתח פומך, וינהרון מילך קמי עתיק יומין. פתח \nרבי שמעון ואמר, אי ניחא קמי דמר דאשאל מיניה חד שאילתא. אמר ליה, ר', קוטרא \nדהורמנותא בגליפין טהירין מהו: \nא\"ל, הה\"ד, משכני אחריך נרוצה. דהא באתר דהורמנותא דמלכא עילאה אזיל, תמן אזלי \nכולהו ואתמשכן אבתריה. השתא ר', אימא מיליך וסדר זיינך. \n \n"},{"index":10,"he":"שיר השירים מאמר למה בחר ה' בדוד\nפתח ואמר, משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו. כתיב, מזמור לדוד בהיותו במדבר \nיהודה. ת\"ח. דוד מלכא, קב\"ה אתרעי ביה יתיר מכל מלכין דעלמא. כמה דאתמר, ואבחר בדוד \nלהיות על עמי ישראל. מ\"ט: \nבגין דדוד, מן יומא דהוה אזיל בתר עאנא במדברא, הוה מסתכל התם במדברא עובד אומנותא \nדקב\"ה, והוה משבח ואמר, כי אראה שמים מעשה אצבעותיך וגו': \nמ\"ט, בגין דהא בליליא, כל בני עלמא שכבי ניימין על ערסייהו, ואיהו הוה יתיב במדברא, \nוהוה אסתכל בשמיא, בסיהרא וכוכביא ובמזלי, ובעובדי דשמיא, והוה אמר כי אראה שמיך \nוגו'. וכתיב ה' אדוננו מה אדיר שמך וגו'. ותדיר הוה דחיל, ומשבח ומרומם לקב\"ה: \nלבתר הוה עריק מקמי חמוי, ובכל עאקו דהוה ליה, הוה משבח ומצלי קמי קב\"ה. והשתא \nבהיותו במדבר יהודה, דהוה שאול מלכא רדיף בתריה, הוה אמר שירה. דכתיב, מזמור לדוד \nבהיותו במדבר יהודה, באתר דהוה רדפין אבתריה: \n"},{"index":11,"he":"ומה אמר, אלקים אלי אתה אשחרך וגו'. אלקים, אלי, אתה, תלת שמהן אינון. אלקים, דא \nאיהו דרגא דיליה, כתרא דמלכותא. אלי, דא רישא, דכתרא דא דקיימא עליה, ואיהו חד \nעמודא דכל עלמא עליה קיימא. דכתיב, וצדיק יסוד עולם. אתה, דא ימינא עילאה. דכתיב, \nאתה כהן לעולם. וע\"ד, תלת דרגין הכא, אלקי\"ם, אל\"י, את\"ה. אשחרך, ואבקר לגבך בכל \nיומא תדיר: \nצמאה לך נפשי, כמאן דצחי למשתי, אוף הכי אנא, צחי נפשי לגבך, תאיבא לגבך בשרא דילי, \nלמהוי נפשא ובשרא דבקא לגבך. בארץ ציה ועיף בלי מים, מאי בלי מים. דלית תמן נהירו \nדאורייתא, נהירו דנהורא עילאה: \nכן בקדש חזיתיך, מאי טעמא. אלא כן בקדש חזיתיך, אע\"ג דאנא במדברא דא, באתר דאיהו \nהכי, אנא חמי לך, לאתדבקא בך, ותאיב אבתרך למחמי עוזך וכבודך. ודא איהו כמא דכתיב, \nמשכני אחריך נרוצה, בזמנא דתמשכני אבתרך, כלא נתרעי עמך: \nהביאני המלך חדריו, אלין חדרי דגנתא דעדן. דתנינן, כד ברא קב\"ה לאדם הראשון, מעפרא \n"},{"index":12,"he":"דבי מקדשא נטיל, ומתמן אתברי. ונפח באנפוי נשמתא דחיי, ומתמן פתח ליה פתחא דגן עדן, \nועייל ליה בשבעין אדרין היכלין קדישין, ועבד ליה עשר חופות. כגוונא דאינון חופות \nדזמין קב\"ה למעבד לצדיקים בג\"ע. ומלאכי עילאי הוו מרקדן קמיה, והוה חדי תמן: \nותמן אעבר קמיה קב\"ה, כל אינון רוחין ונשמתין, דזמינין ומתעתדן למהוי בבני נשא, \nדיפקון מיניה: \nכיון דמטא למלך דוד, חמא ליה דלא הוי ליה חיין כלל. אמר קמיה רבש\"ע, מאן הוא דנא, \nדלא חמינא ליה חיין, עד דאמר ליה קב\"ה, דוד מלכא איהו. כיון דחמא אדם הראשון כך, \nיהיב ליה משנוי שבעין שנין, ואינון ע' שנין דחיי דוד מלכא. וכל שייפא ושייפא מכל \nשייפוי, יהב ליה מדיליה, וחסרו מאדם קדמאה שבעין שנין, מאינון אלף שנין דיליה: \nכתיב, משכני אחריך נרוצה, אתוון דרזא דשמא קדישא, הוו גליפין עילא ותתא. בשעתא \nדאינון אתוון דרזא בלטין וסלקין לגבי אתוון אחרנין, כל אינון משריין קדישין, נטלין \n"},{"index":13,"he":"במטלנון באימתא וכסופא. בגין דלית תקיפו לעילאי: \nמהכא, כל אינון בני עלמא דלית בהו כיסיפא, לית להו חולקא לעלמא דאתי. כל אינון \nתקיפא מצחא דהוי בהו בישראל, כד הוו מסתכלין באתוון דשמא קדישא, בציצא נזרא דקודשא \nדכהן גדול, הוו מתברי לבייהו, ומסתכלי בעובדיהון, בגין דציץ על את הוה קאים, דכל \nמאן דאסתכל ביה, הוה מכסיף מעובדוי: \nאתוון דרזא דשמא קדישא דידו\"ד, דהוה גליף על ציצא, הוו נהרין ובלטין ונצצין, כל מאן \nדאסתכל בההוא נציצו, הוה חמי אתוון בלטין, ואנפוי נפלין מאימתא דמאריה, ותבר לביה \nלגבי קב\"ה. \n \n"},{"index":14,"he":"שיר השירים מאמר הקטורת\nכגוונא דא קטורת, כל מאן דארח בההוא תננא, כד סליק ההוא עמודא, מההוא מעלה עשן. הוה \nמברר לביה בברירו ונהירו, בחדווא ורעותא, למפלח למאריה, ואעבר מניה זוהמא וטנופא \nדיצר הרע, ולא הוה ליה אלא לבא חדא, לקבל אבוי דבשמיא: \nבגין דקטורת תבירו דיצר הרע איהו ודאי בכל סטרין. וכמא דציץ הוה קאים על ניסא, אוף \nהכי קטורת. דלית לך מלה בעלמא, דמתבר ליה לסטרא אחרא, בר קטורת: \nתא חזי, דהא אוקמוה, דכתיב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', דהא תבירו דסטרא \nאחרא לאו איהו אלא קטורת. בגין דהא לית חדוה וחביבו קמי קב\"ה כקטורת. וקיימא לבטלא \nחרשיו ומילין בישא מביתא. ריחא ועשנא דקטורת, דעבדי בני נזא לההוא עובדא איהו מבטל. \nכ\"ש קטורת: \nמלה דא איהו גזירת קיומא קמי קב\"ה, דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא דקטורת, \nאשתזיב מכל מלין דחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא, ומדינא בישא, \n"},{"index":15,"he":"וממותנא. ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה, ואצריך דיכוין \nביה: \nאמר רבי שמעון, אי בני נשא הוו ידעי כמה עילאה הוא עובדא דקטורת קמי קב\"ה, הוו נטלי \nכל מלה ומלה מניה, וסלקי לה עטרא על רישייהו, ככתרא דדהבא. ומאן דישתדל ביה, \nלאסתכלא בעובדא דקטורת, ולכוין ביה בכל יומא, אית ליה חולקא בהאי עלמא ובלמא דאתי, \nויסלק מותנא מיניה ומכל עלמא, וישתיזיב מכל דינין דהאי עלמא, ומסטרין בישין, ומדיני \nדגיהנם, ומדינא דמלכו אחרא: \nבההוא קטורת, כד הוה סליק תננא בעמודא, כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא קדישא פרישן \nבאוירא, וסלקין לעילא בההוא עמודא. לבתר, כמה רתיכין קדישין הוו סחרין ליה מכל \nסטרין, עד דסליק וחדי למאן דחדי. ובההוא קטורת הוה מתקשרי קשורין עילאין. ושייפין \nנחתין לאמשכא לדרגא דלתתא לעילא. וכדין איהי אמרת, משכני אחריך נרוצה. בגין דקטורת \nאיהי מקשר קשרין עילא ותתא: \nפתח ואמר, ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה. בגין דתרין מדבחין \n"},{"index":16,"he":"הוו, מדבחא דעלוון, ומדבחא דקטורת בוסמין. דא לבר, ודא לגאו. האי מדבחא דקטורת, \nאיהו פנימאה: \nאמאי איקרי מזבח, והא לא דבחין ביה דבחין, ומזבח על דא איקרי. אלא בגין דבטיל וכפית \nלכמה סטרין בישין. וההוא סטרא אחרא הוה כפית, כעגלא דכפית לדבחא, אוף הכי סטרא אחרא \nהוה כפית, דלא יכיל לשלטאה, ולא למהוי מקטרגא, וע\"ד איקרי מזבח: \nכד ההוא סטרא אחרא הוה חמי עמודא דעשנא דקטורת סליק, הוה אתכפייא וערק, ולא יכיל \nלקרבא למשכנא. ובגין דא אתדכי, ולא אתערב אחרא בההוא חדווא דלעילא, בר קב\"ה \nבלחודוי: \nולית סטרא אחרא דאתהני מיניה, ולית לס\"א בה חולקא כבשאר קורבנין ועלוון. בגין דבשאר \nקורבנין, לכולא אית חולקא וקריבו בההוא קרבן. בקטורת, לא מתקשר ומתקרב בר קב\"ה \nבלחודוי, וכל סטרין בישין ערקין, וסטרין קדישין מתקרבין, ומתקשרין שייפא בשייפא, דא \nבדא, כל חד וחד כדקא חזי ליה: \nובגין דחביבא כ\"כ, לא קאים ההוא מזבח פנימאה אלא לגו. דהאי איהו מזבח דברכאן אשתכחו \n"},{"index":17,"he":"ביה, וע\"ד סתים מעינא: \nמה כתיב באהרן, ויעמוד בין המתים וגו. דכפית ליה למלאך המות, דלא יכיל לשלטאה כלל, \nולא למעבד דינא. סימנא דא אתמסר בידנא, דבכל אתר דאמרי בכונה וברעותא דלבא עובדא \nדקטורת, דלא שלטא מותנא בההוא אתר, ולא יתזקו, ולא יכלין עו\"ג ולא שאר דרגין אחרנין \nלאתקרבא בהדייהו: \nמה כתיב ביעקב, וישת לו עדרים לבדו. מכאן, דבירר פסולת מן מקדשא, ושוי חולקיה \nבלחודוי, וכל אינון רתיכין דאתחזון ליה לרזא דמהימנותא קדישא. ולא שתם על צאן לבן, \nדשוי חולק שאר עמין בלחודייהו, דלא יתערבון בהדי מהימנותא קדישא. הצאן המקושרות, \nאינון דמתקשרי בקישורא חדא, דלא מתערבי בהדי שאר עמין, דלא מתקשרין בהדייהו לעלמא: \nכגוונא דא קטורת, דהא בההוא קטורת, כל רתיכין קדישין דרזא דמהימנותא, הוו מתקשרן, \nוכל שייפין עילאין ותתאין, כולהו מתקשרין אלין באלין. דהא רתיכין קדישין דלתתא, הוו \nמתקרבין ומתקשרין אלין באלין, למהוי כולהו בייחודא חדא, לסלקא בייחודא כדקא חזי: \n"},{"index":18,"he":"וכל אינון משריין דשאר עמין, כולהו מתבדרי, ומתפלגי דא מן דא, וע\"ד איקרון ישראל \nגוי אחד, דאינון בייחודא וקישורא חדא. ועל דא איקרון הצאן המקושרות, מה דלית הכי \nלשאר עמין: \nקטורת אסור לאקטרא בר במזבח, ולא במנא אחרא, בר במחתה. האי מאן דדינא רדיף אבתריה, \nאצטריך להאי קטורת, ולאתבא לקמי מאריה, דהא סיועא איהו לסלקא דינין מעליה: \nובהאי ודאי מסתלקין דינין מעליה, אי הוא רגיל בהאי, לאדכרא ליה תרין זמנין בכל \nיומא, בצפרא וברמשא, דכתיב והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר. וכתיב ובהעלות \nאהרן וגו'. ודא איהו קיומא דעלמא דלתתא, וקיומא דעלמא דלעילא: \nבההוא אתר דלא אידכר בכל יומא עובדא דקטורת, דינין דלעילא שריין עליה, ומותנא סגיאה \nביה, ועמין אחרנין שלטין עליה, בגין דכתיב, קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם. תדיר \nאיהו קיימא לפני ה', יתיר מכל פולחנין אחרנין. \n \n"},{"index":19,"he":"שיר השירים מאמר משכני באתוון דשמא קדישא\nמשכני, באתוון דשמא קדישא. כד מתחברן תרין שמהן כחדא, דאינון שמא שלים, ידוד אלקים. \nשמא קדמאה, משיך לגביה שמא אחרא: \n"}]}
