{"id":"kabala-dec14477afb8-1-25","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":25,"title":"קטע 25","hebrewTitle":"קטע 25","segments":[{"index":1,"he":"וכלא איהו כאמא על בנין, דכמה מקטרגין אינון דקיימי התם, ואי יסתכלו בההוא תיקונא \nדכלילו דלתתא, כמה איהו יאה וכמה איהי שפירא לסלקא ביה לעילא, ייתון לקטרגא ולאדכרא \nחוביהון דישראל. ומקטרגי להו, ומעכבי לה לסלקא לעילא, ולאתחברא בבעלה: \nועל דא, כאהלי קדר, מסטרא דתתאי. כיריעות שלמה, מסטרא דילכון. ובגין כך, אל תראוני \nשאני שחרחורת. לא תסתכלון בי כלל, בשביל אינון תיקוני דילי, דאינון בסטרא דתתאי, \nדהא בגיניהון נזיף בי שמשא. ולאו איהו בלחודוי, אלא בני אמי נחרו בי, אבהן דעלמא, \nכד חמו קדרותא דילי מסטרא דתתאי: \nוא\"ת יאות הוא למימר הכי. אין. דהא מתרין סטרין יאות הוא. חד, בגין אורח שלים, דלא \nיקטרגון על ישראל בנהא. וחד, דלא יעכבון עלה מלסלקא לאתחברא בבעלה, ולמנקט נייחא. \nדהא כלא בסיהרא: \nדבזמנא דאיהי חפיא נהורא דסיהרא, שמשא לא אתקרב בהדה. בר חוטא חדא דחסד עילאה \nדאתמשיך עלה, והאי כרי בההוא קליפה ותבר חילה, ויהיב לה נוי ושפירו. ואיהו אמרת, \n"},{"index":2,"he":"שחורה אני מסטרא דערלה. ונאוה מסטרא דההוא חוטא דאתמשך עלי: \nתו. שחורה, מסטרא דחשך עילאה כד אתתקף. כד\"א, כי הנה החשך יכסה ארץ. ונאוה, מסטרא \nדאור קדמאה. כד\"א, כי אשב בחשך, מסטרא דשמאלא. ה' אור לי, מסטרא דימינא: \nאל תראוני שאני שחרחורת. היא אמרת לאוכלוסהא, כמה ערבובא דא לכון, דאל תראוני, \nבזמנא דחפיא עלי ההיא סטרא, ולא תיכלון לאתנהרא מני, ולאסתכלא בנהורי כלל: \nבני אמי נחרו בי, דהא אסתלק לעילא שמשא אתכניש, ובני אמי אסתלקו לעילא, ובג\"כ שלטא \nערלה, ואתון אל תראוני, לא תיכלון למחמי ולאסתכלא בנהורי כלל. שמוני נוטרה את \nהכרמים, דהואיל והערלה לגבי, והיא ינקא ממני למיהב לאוכלסין דילה, ולאינון משריין \nדשאר עמין: \nכרמי שלי לא נטרתי, אלין אוכלסין קדישין דילי, דלא יכילנא בההוא סטרא למיזן לון: \nהשתא אית לאסתכלא. מאן דאתעסק בשיר, איך אמר תרעומין וקנטורין, בשירותא דתושבחתא. \nאלא ודאי טעמא קדמאה איהו רזא דתושבחתא, וכלא איהו בקרא, על פומא דאליהו אתגזר. \n"},{"index":3,"he":" \nשיר השירים מאמר י' ו' ז' דלית בהו חיוורא\nשחורה אני ונאוה וגו', כתיב, יפה נוף משוש כל הארץ וגו', יפה נוף, שפירו דנופא, \nדאילנא דחיי, ברזא דכלילו דכל אתוון: \nדכד אתוון מתחקקן, ואתרשימו באילנא דחיי, סלקן אתוון כולהו, ואתרשמו בחד את, \nואתכלילו בההוא את. וכיון דאתכלילו ביה, כולהו אפיק לון לבתר: \nוההוא את, איהו שתחא דכולהו. האי את, לא עביד רשימו אחרא, לבר מינה, בגין דאיהי \nאתכלילת בגוה, ולא עביד רשימו בר טמירו וגניזו. ומאן איהי. את י': \nדאיהי נקודא חדא, בלא רשימו אחרא. כל אתוון אית לון רשימו אחרא, על גבי אתריה דכתיב \nתמן, וההוא רשימו, אשתאר בחוורו דההוא את, בר י' דאיהי נקודה חדא, דלא חוורו דאתר \nאחרא: \nוהאי נקודה, ירתא כלה דא בתיקונהא. ואיהי נקודה חדא גו חילהא ומשרייאה, ואתקרי י', \nנקודה חדא: \nוכיון דסלקא בשמא דא, ואתקרי י', הא אתקשטת בתיקונא עילאה, ואמרת שחורה אני, לית לי \n"},{"index":4,"he":"אתרא לאתכללא אחרנין בגוואי בזמנא דא. דהא בשמא די' אתקרינא, לסלקא לעילא: \nוע\"ד, שחורה אני ונאוה, כתיקונא דלעילא, ריש כל דרגין. בהאי אתכלילנא בגווי לסלקא \nלעילא, ולית לי השתא אתר פשיטו אחרא לאתגליא הא אתכסינא בלא חיזו אחרא, ברזא דנקודה \nחדא, לסלקא נקודה לנקודה: \nובגין דאנא שחורה בלא פשיטו דאתר אחרא, אל תראוני, לית לכו רשו למחזי לי כלל, לא \nתיכלון למחזי בי, דהא אנא בטמירו וגניזו, ברזא דחד נקודה, דלא אתידע בה אתר כלל: \nדכל אתוון אית לון דוכתא אחרא בחוורו, בר י', דלית לה פשיטו לאתחזאה כלל. ודא היא \nאל תראוני שאני שחרחורת, בכל סטרין לית בי אתר חוורו, ודוכתא אחרא לאתכללא בי \nאחרנין. כאהלי קדר, דטמירין גו טינרי, ולא נפקי לבר. כך הוא יונתי תמתי בחגוי הסלע, \nנקודה גו אוכלוסהא: \nכיריעות שלמה, יריעות שלמה אינון כלילן כחדא באת חד, ובההוא את לא אתחזון ביה כלל. \nואינון שית, ואינון חמש. ורזא דא, חמש היריעות תהיין חוברות, בלא פירודא כלל. וחד \n"},{"index":5,"he":"דכליל לון, דאיהו טמיר וגניז. ואיהו את חד, דלית ביה חיורו דאתר אחרא: \nודא איהו את ו', דלית בה אתר לאתחזאה בה כללא אחרא, אלא כלא סתים בגויה. כך האי \nנקודה, היא בלא חוורו דאתר אחרא, וכלא כליל בגויה. ומאן כליל בגויה. שית סטרין \nאחרנין: \nכאהלי קדר, דא את אחרא, דאית בה כל דרגין אחרנין, דלית לה חוורו דאתר אחרא, וכולא \nכליל בגויה, ודא איהו את ז': \nאת דא, איהי אהלי קדר. יריעות שלמה, דא את ו'. וע\"ד ז' איהו, דבני קדר כולהו מגיחי \nקרבא תדיר, מכל שאר אומין. וזמינין לאגחא קרבא בסוף יומין, בכל אומין דעלמא: \nוע\"ד, שחורה אני, דא יו\"ד. כמה דאתמר, דלית ביה חוורא דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה. \nכאהלי קדר, דא את ז', דהכי איהו, דלית ביה חוורא דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה. \nכיריעות שלמה, את ו', דלית ביה חוורו דאתר אחרא, וכולא כליל בגויה: \nועם כל דא, אע\"ג דתרין אלין, אהלי קדר ויריעות שלמה, אינון סתימין, ולית בהו חוורו \n"},{"index":6,"he":"אחרא, לית סתים וגניז כאת י'. ובג\"כ, אל תראוני, כמא דאתמר: \nואי תימא, את ן'. האי, נפקא מאת ו', דאתפשט מכללו דכר ונוקבא. בגין דנפקת מאת ו', \nלאו איהו חושבנא בגרמה: \nוע\"ד, תרין אלין, אינון שחורות בגרמייהו, וכללא דאינון פנימאין, קרבין דלהון. ולית \nבהו חוורו דאתר אחרא, לאתחזאה. אהלי קדר ויריעות שלמה, ובכל אתוון, לית בהו כאת י', \nדאיהי סתים מכל סטרוי: \nיפה נוף, דא נופא דאילא דחיי, דנפיק מאת ו'. ולבתר אתכליל באת י'. כיון דאריק כל \nאינון ברכאן בחבורא חדא, אתכליל באת י', והוי כולא נקודה חדא. ודא איהו משוש כל \nהארץ. לבתר דאתכליל בההוא נקודה, כלא איהו הר ציון. כלא נקודה חדא איהי: \nאע\"ג דאיהי זעירא, ולא אתחזיאת בה פשיטו אחרא, וחוורו, לאתכללא בה אחרנין, קרית מלך \nרב איהי. וההוא מלך רב, עילאה ושליטא בכל אוכלסין דיליה, כולהון עאלין גו האי נקודה \nדאיהי י'. \n \n"},{"index":7,"he":"שיר השירים מאמר עיר קטנה - ובא אליה מלך גדול\nודא איהי עיר קטנה ואנשים בה מעט, דלית בה חוורו דאתר אחרא לאתכללא ולאעלא אחרנין \nבגווה. ובא אליה מלך גדול, דא את ל', דאיהי מגדלא דפרח באוירא דכיא דאתפס. בגין \nדאית אוירא אחרא דלא אתפס כלל, ולא ידיע: \nהאי, אע\"ג דאת דא מלך גדול על כל אתוון, עייל בגווה, ואיהי את זעירא שחורה דלית בה \nחוורו דאתר אחרא. כניש ליה בגוה, וכלל ליה. וסבב אותה באת חד דאיהי ט'. ט' ל' הות, \nובההוא סיבובא דקא מסבב סחור סחור, אתעביד בעגולא ט': \nובנה עליה מצודים גדולים, לאתפשא מאן דבעיא בתפיסו דילה. כד\"א, אשר היא מצודים \nוחרמים. ובנה עליה, עליה ודאי, בגינה, בגין יקרה, למיהב לה שלטנותא על בני חייבי \nכמה מיתות בית דין, כמה קנסין, כמה עונשין, מאן דיעול לגבי ההוא נקודה, קנסא יתירא \nקניס, על נקודה דא: \nבגין נקודה דא, אפסיד שלמה מלכא מלכותיה, ואתקרע, ואתיהב לאחרנין. ואע\"ג דאיהי \n"},{"index":8,"he":"זעירא מכל אתוון, ואיהי נקודה חדא בלחודאה: \nדהא בההיא שעתא סליק י' קמי מלכא קדישא, אמרה קמיה, הא שלמה מלכא עבד לי פלסתר. מאן \nי'. י' דלא י\"רבה לו סוסים. ולא י\"רבה לו נשים. וכסף וזהב לא י\"רבה לו מאד. אמר לה \nקודשא בריך הוא, שלמה יתאבד, ואלף אחרנין, ואת לא תתעקר מגו אתרך: \nבההיא שעתא, נפקת קוף מקמי קב\"ה, ותריך ליה ממלכותיה, ואזל הדיוטא בעלמא, והוא \nאכריז ואמר באת ק', אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים: \nועל דא ובנה עלי\"ה מצודים גדולים, לאתפסא בגינ\"ה בני עלמא בחוביהון. ואם לשלמה מלכא \nהוה הכי, ואתפס באינון מצודין, כ\"ש וכל שכן שאר בני נשא. ובגין כך איהי אמרת, שחורה \nאני, כמה דאתמר. וע\"ד, אל תראוני, לא תיכלון לאסתכלא בי ולעאלא בגוואי, בגין שאני \nשחרחורת, כלא כמה דאתמר: \nבני אמי נחרו בי, אעיקו לי בהאי נקודה, דלא לאעלא אחרא בגוואי. אינון אתפשיטו \nואתתקנו בתיקוניהון כדקא יאות. אתתקנו ואתפשטו באת ו', דנפקא מגו נקודה עילאה, \n"},{"index":9,"he":"ואתתקנו בתקוניהון כדקא יאות. אתתקנו ואתפשטו ואתגליפו באת ש', דנפקא מתמן: \nאתתקנו ואתגליפו ואתפשטו, באת ן'. אתתקנו ואתגליפו ואתפשטו באת צ'. ואנא לית לי \nפשיטו לסטרא בעלמא, ולא שבקו לי אתר אחרא לאכללא לכו. \n \nשיר השירים מאמר שמוני נוטרה את הכרמים\nשמוני נוטרה את הכרמים, דאנא נקודה חד, דנטיר לשרא אתוון דאתנקידו בי, ואנטרנא לון, \nדהא אנא אזיל בכל אתוון, ואתפשטו בי, כלהו בי אתפשטו: \nכרמי שלי לא נטרתי, דאנא לית לי פשיטו, ולא ענפא, לסטרא דא, ולא לסטרא דא. דאלמלי \nפשיטנא ענפין, כלילנא לכון בגואי. אבל לא נטרתי, לא אושיטנא ענפין לסטרא בעלמא. \nנטרתי, נטר ענפא: \nאת דא, בית ישראל איהי, דירית לה מגו נקודה עילאה. דכתיב, כי כרם ה' צבאות בית \nישראל. וע\"ד, כרמי שלי לא נטרתי, דלא אושיטנא ענפין לסטרא בעלמא, לאחדא לכו: \nואנא נוטרה את הכרמים, משלח ופשיט ענפין לכל אתוון, ומגוואי אתתקנו. ואות שלי לא \n"},{"index":10,"he":"אושיטנא ביה ענפין, ובגין כך אל תראוני, לא תוכלין לאסתכלא בי, ולאעלא בגואי: \nוכל דא, בגין דאיהי ה\"א אתכלילא בייחודהא לסלקא לעילא, ולא אצטריכא לאעלא בגוה: \nבר איהי בייחודא דילה, נקודה פנימאה גו אוכלוסהא. וכל אוכלוסהא בתיאובתא לאתקרבא \nלגבה. וכיון דאיהי אמרת דא, איהי סלקא ואתטמרא מנייהו, לאשתעשעא לעילא. כיון דסלקא, \nושבקו לה אוכלוסהא: \nדהא דא קשיא לה, בגין דלא שבקו לה אוכלוסהא, ואפילו רגעא חדא. וכד איהי באת דא, \nאתכלילת בגוה בייחודא, ואמרת דא, כדין אוכלוסהא שבקין לה בעל כרחייהו, ואיהו \nאשתמיטת מנייהו, וסלקא לעילא. כיון דסלקא לעילא, אמרת לגבי רחימה, הגידה לי שאהבה \nנפשי וגו': \nחדי ר\"ש, אמר אי ניחא ליה למר, מאן דשרי מלה, ליסיים. דהואיל וחדוה דילי במלין דמר, \nבמאי דשוי ליסיים. א\"ל, ר', מליך דמתחקקין ומתגלפין לעילא, הוי אימא בקדמיתא. מילי \nדמתחקקין ומתגלפין לתתא, אימא לבתר, ואת פתח פומך וינהרון מילך. \n"},{"index":11,"he":" \nשיר השירים מאמר הגידה לי שאהבה נפשי\nפתח רבי שמעון ואמר, הגידה לי שאהבה נפשי וגו'. הא אתערנא, בכל אתר דכתיב הגד, \nהגיד, ויגד, כולהו מלי דאגדה אינון, ואית לאסתכלא בהו. והכא כתיב הגידה לי, רזא \nדחכמתא איהו: \nוא\"ת הא סגיאין אינון באורייתא, דלית בהו רזא דחכמתא, כגוונא דכתיב, הגד הגיד לנו \nכי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אפילו הני ברזא דחכמתא הוו, דאלמלא \nהוו ברזא דחכמתא, מנא ידע שמואל אי אשתכחן אי לא. דבר המלוכה, חכמתא עילאה היא \nלעילא ותתא, רזין דקב\"ה: \nהגידה לי שאהבה נפשי. כתיב, ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים וכו', כד סליק ברעותא \nדקב\"ה למברא ארעא, נטיל מתלגא דתחות כורסייא יקרא, וארמיה לגו מיא, ואקפייה תמן, \nוהות ארעא גלידא גו מיא, ואתטמרת תמן, והות גו חשוכא בקדרא: \nבשעתא דאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, דהא אינון מקורין אושיטו ואנגידו \nמיין מעילא, לאתר דיסודא, דמלכא עילאה. כדין ארעא דהוות טמירא גו תתא, אתקשטת \n"},{"index":12,"he":"ואתתקנת לאתחזאה. דאי לא אתתקן האי אתר, ארעא לא אתחזיאת. דהאי אתר לא אתתקן בנגידו \nדמיין עילאין, בר למיתן לנוקבא: \nוכד איהו אתתקן לגבה, כדין ותראה היבשה, ותראה בקשיטהא. מכאן דלא תתחזי אתתא \nבקושיטהא ובתיקונהא, בר כד איהי בבעלה, אזי תראה ותתתקן כדקא יאות: \nויקרא אלקים ליבשה ארץ, יבשה הוה בקדמיתא, דלית לה חיזו ודיוקנא למעבד פירין \nואיבין, כיון דאתתקנת בבעלה, מיד נקראת ארץ, אתר מתתקנת למעבד פירי ואיבין: \nבשעתא דאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ודאי, כדין כל חדוה וכל חידו ולד \nתיקונא אתתקן. כיון דכל תיקונא אתתקן, כדין סלקא לגבי דכורא, ואיהי אמרת הגידה לי \nשאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. איכה איכה תרין זמנין, רמז על שני חרבנין \nחרבן בית ראשון וחרבן בי שני: \nובגין כך, איכה תרעה, בחרבן קדמאה. איכה תרביץ, בחרבן תניינא. דהא חדוה דילן טב \nויאות, ובגו חדוה דא אית לי לבכייא על תרי מקדשי, חד מקדשא עלאה, וחד מקדשא תתאה: \n"},{"index":13,"he":"שלמה אהיה כעוטיה, אי לאו נהי תרי זמני דאנא זמינא למקרי איכה. שלמה אהיה, בשלם אהא \nבלא גלותא כלל. בשלם על בני לתתא. כעוטיה, כד\"א, והוא עוטה מעיל. אהא אתעטפא \nבעיטופא דקדשא עילאה, דאיהו שמא קדישא י\"ה. שלמה אהיה, בשלם אהא בכל שלימו דלעילא. \nכעוטיה: \nכעוטה י\"ה, למהוי בכל שלימו עילאה. על עדרי חבריך, אלין דרגין קדישין דכולהו, \nכגוונא דלעילא: \nכדין איהו אתיב לגבה, ושרי מן מלה דא, דאיהו בתראה מן האי שבחא, ואמר, אם לא תדעי \nלך היפה בנשים, אם את לא ידעת תרין איכה איכה למאי נינהו. צאי לך, פיקי וחמי בעקבי \nהצאן, על מה יהא חורבן בית ראשון ובית שני. תנדע על מה. על משכנות הרועים, דהא \nזמינין לבטלא אורייתא, בבית ראשון ובבית שני: \nהגידה לי שאהבה נפשי, את רחימא דנפשאי, הגידה לי ברזא דחכמתא, איכה תרעה, אי כדין \nתרעי אנת לקבלי, למהוי אנא גבך בחדוה, ולמהוי עמך. דהא בזמנא דאהא עמך, שלמה אהיה, \n"},{"index":14,"he":"בשלם אהא, כמוחא דאגוזא, דאיהי מתעטפא על כל אינון היכלין דבגווה, דכתיב, וידעת \nהיום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. \n \nשיר השירים מאמר חכמתא דאצטריך ליה לבר נש\nזכאין כל אינון דמשתדלי באורייתא, למנדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעי ומסתכלין \nברזין עילאין. בגין דכד ב\"נ נפיק מהאי עלמא, בהא אסתלקו מניה כל דינין דעלמא. ולא \nעוד, אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא, דחכמתא עילאה תלייא בהו: \nולא עוד, אלא דקב\"ה חקוק ליה בההוא פורפירא, דכל דיוקנין גליפין תמן. וקב\"ה אשתעשעא \nביה בגן עדן, ואחסין תרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי: \nחכמתא דאצטריך ליה לבר נש. חד, למנדע לאסתכלא ברזא דאמריה. וחד, למנדע ליה לגופיה, \nולאשתמודע מאן איהו. ואיך אתברי. ומאן אתי. ולאן יהך. ותיקונא דגופא, היאך ותתקן. \nוהיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא: \nוחד, למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה. מאי היא האי נפש דביה, ומאן אתיא, ועל מה אתי \n"},{"index":15,"he":"בהאי גופא טפה סרוחה, דהיום כאן ומחר בקבר. וחד לאסתכלא בהאי עלמא, ולמנדע עלמא \nדאיהו ביה, ועל מה יתתקן. ולבתר, ברזין עילאין דעלמא דלעילא, לאשתמודעא למאריה. וכל \nדא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא: \nת\"ח, כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה, אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין, מפקין \nליה מכל תרעי דההוא עלמא: \nפוק חמי מאי כתיב הכא, הגידה לי, אימא לי רזין דחכמתא עילאה, איך אנת רעי ואנהיגת \nבההוא עלמא עילאה. אוליף לי רזין דחכמתא דלא ידענא, ולא אוליפנא עד הכא. בגין דלא \nאהוי בכיסופא, בגו אינון דרגין עילאין, דאנא עאל בינייהו, דהא עד הכא לא אסתכלנא \nבהו: \nתא חזי מאי כתיב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת \nבחכמתא, עד דלא תיעול הכא, ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה, צאי לך, לית אנת כדי למיעל \nהכא בלא ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, והוי ידעת גו אינון עקבי הצאן, אלין אינון דבני \n"},{"index":16,"he":"נשא דדשין לון בעקב, וידעין רזין עילאין דמאריהון, ובהו תנדע לאסתכלא ולמנדע: \nורעי את גדיותיך, אלין אינון תינוקות של בית רבן. ינוקי דאינון בבי מדרשא, ואולפין \nאורייתא. על משכנות הרועים, על אינון בתי כנסיות ובתי מדרשות, דתמן אולפין חכמתא \nעילאה. אע\"ג דאינון לא ידעי, אנת תנדע מגו אלין מלין דחכמתא דקאמרי. \n \n"},{"index":17,"he":"שיר השירים מאמר מיעוט הירח\nכתיב, ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים וכו', ויברא אלקים, בקדמיתא תרין נהורין \nהוו שקולין דא לקביל דא, כמא דאוקמוה חברין. ואוקימנא, דאינון תרין נהורין הוו ברזא \nחדא, דבוקים כחדא, והוו בשיקולא חדא, לאתקרי תרוייהו גדולים, כמה דאוקימנא: \nלאו דהות סיהרא בקדמיתא רב ועילאה, אלא דבכל זימנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא, \nבגיניה, איהי אתקריאת בהדיה גדולים. זנבא דאריה, אריה איהו, ואריה אתקרי: \nאמרה סיהרא קמי קב\"ה, אפשר למלכא חדא דלשתמש בתרין כתרין כחדא. אלא דא בלחודוהי, \nודא בלחודוהי: \nאמר לה, חמינא בך, דרעותך למהוי ראש לשועלים. זילי ואזעירי גרמיך, דהא אע\"ג דאת \nתהוי רישא להון, אזעירו אית לך מכמה דהוית: \nודא איהו דאמרת סיהרא, הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, איכדין אפשר לך לאנהגא עלמא, \nבתרין כתרין כחדא. איכה תרביץ בצהרים, דהא סיהרא לית היא כדאי לאנהרא, ואי אפשר לך \n"},{"index":18,"he":"לאנהגא בתרין כתרין כחדא, בשמשא ובסיהרא, דהא סיהרא מה נהורא אית לה בצהרים. בג\"כ, \nאי אפשר לך לאשתמשא בתרין כתרין כחדא: \nשלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא מתעטפא בצהרים, כד נהירו ותוקפא דשמשא להוי אזיל \nואתקיף. הא אנא מתעטפא בכיסופא קמיה, ולא איכול לשמשא קמך. ואנת איך תיכול לאנהגא \nולאשתמשא בתרין כתרין כחדא: \nאמר לה קב\"ה, הא ידענא ביך, זילי ואזעירי גרמיך. אם לא תדעי לך היפה בנשים, דאמרת, \nדאי אפשר לי לאנהגא עלמא בתרין כתרין כחדא, זילי ואזעירי גרמיך, ותיהוי רישא \nלשועלים: \nצאי לך בעקבי הצאן, פיקי והוי רישא לאינון אוכלוסין וחיילין דלתתא. ורעי לון, \nואנהיגי לון, והוי מלכא דכולהו תתאי, ואנהיגי לכל חד וחד כדקא חזי ליה. והוי שלטא \n"}]}
