{"id":"kabala-dec14477afb8-1-31","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":31,"title":"קטע 31","hebrewTitle":"קטע 31","segments":[{"index":1,"he":"ובחמור יחדיו. ועל דא, לא תיעול ברית דקודשא ברשות אחריתי, לא יהיה לך אלהים אחרים \nעל פני: \nואדם הוא דוגמא של מעלה. אלהים אחרים, דא חמור ואתון. זכר ונקבה. ועל דא, מאן דעאיל \nברית קדישא ברשות אחרא, כתיב ביה, בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. ולית קנאה להקב\"ה, \nבר מן דא דברית קדישא: \nברא הקב\"ה באינש י\"ה ו\"ה, דהוא שמא קדישא דיליה, נשמתא לנשמתא, ודא נקראת אדם, \nומתפשטין נהורין בתשעה נהורין, והם משתלשלין מן י', והוא אור אחד בלא פירודא. ועל \nדא, גופא דאינש, אתקרי לבושא דאדם: \nה' נקראת נשמה, ותזדווג עם י', ואתפשיט לכמה נהורין, והוא חד. י\"ה בלי פירודא. ועל \nדא, ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה בראם כו', ויקרא את \nשמם אדם: \nו' נקראת רוח, ואתקרי בן י\"ה. ה', אתקריאת נפשא, ואתקריאת בת. ועל דא, אב ואם בן \nובת. ורזא דמלה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, איקרי אד\"ם. ואתפשט נהורא דיליה, לחמשה וארבעים \n"},{"index":2,"he":"נהורין, ודא הוא חושבן אדם מ\"ה: \nוהשם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, זכר ונקבה בראם כו'. ויקרא את שמם אדם. ואח\"כ יצר הגוף, \nדכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים: \nמאי אית בין אדם לאדם, הרי ידו\"ד נקרא אדם, וגופא נקרא אדם, מאי בין האי להאי. אלא, \nבאתר דאקרי ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא ידו\"ד. ובאתר דלא אקרי בצלמו הוא גוף: \nובתר דאמר וייצר ה' אלקים, שיצר לאדם, עשאו. דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות \nעור וילבישם. בראשונה כתנות אור, בדוגמא של מעלה, ובתר דחבו כתנות עור: \nועל דא אמר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. בראתיו, דא יו\"ד ה\"א \nוא\"ו ה\"א. יצרתיו, דא כתנות אור. א\"ף עשיתיו, דא כתנות עור. משום דהאף סבב זה: \nולמאן יתקרי רע. דא יצה\"ר, ודא נחש, דעבד וסבב דאתגזר על חאדם וחוה מותא, ועל כל \nאינש. \n \n"},{"index":3,"he":"מדרש רות מאמר כמו שיש שם בקדושה כך יש שם בטומאה\nובדוגמא דאיתא שם דקודשא, הכי אית שם דמסאבו, שהוא טמא. ועל דא, לא יהיה לך אלהים \nאחרים על פני. וכל הפוגם אחד מאיבריו מלמטה, כאלו פוגם מלמעלה: \nועל דא, חרב בא לעולם, וכפנא ומותא אתי לעלמא. ועל דא והיו נשיכם אלמנות וגו'. למאן \nדעאיל ברית קדישא ברשו אחרא. ועל דא, שעטנז לא יעלה עליך. לא תחרוש בשור ובחמור \nיחדיו. ועל דא אמר, ארור שוכב עם כל בהמה. מאן היא בהמה. דא כותית. גוף שהיא מסטרא \nדבהמה אחרא דלעילא, מסאבא: \nועל דא אמר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. את החיים ואת \nהטוב, דא ידו\"ד. ואת המות ואת הרע, דא שמיה דסמאל, נשמתא לנשמתא מסטרא דשמאלא, \nונשמה ורוח ונפש מסטרא דשמאלא, שהיא בגופא, לאו אקרון אדם. ומה אמר. ובחרת בחיים: \nועל דא אית שידין יהודאין. ולא אתא פסוקא, דאמר לא יהיה לך אלהים אחרים, אלא \nלישמעאל ולעשו. ואלהים אחרים מן ישמעאל ועשו מאן אתר נפקו. מן השמרים של שדים \n"},{"index":4,"he":"יהודאין. ועל דא כתיב, כי משורש נחש יצא צפע. ועל דא, אם אמר לך יצר הרע. חטא, ושכב \nעם הבהמה, אל תאמן בו: \nוע\"ד, אית שדין יהודאין וישמעאלים ונוצרים, והגדולה לבני עשו וישמעאלים. ומאיזה \nמקום היא. מן הגופות שלהם, שהם אחים עמנו מן הגוף, ולא מנשמה, ולא מן רוח, ולא \nמנפש, ולא מנשמתא לנשמתא: \nואני פותח לך פתח גדול. כל בני ישראל הם משתחוים להקב\"ה. ואלהים של בני עשו, הוא \nישתחוה להם. מנלן. רמז שאמר הכתוב, ויבא אלהים אל בלעם בחלום הלילה, אלהים שלו \nישתחוה לו, ויבא עד ביתו, וידבר עמו בלעם מן החלון שלו. וזה למה. בשביל כבוד הגוף, \nשהוא עיקר שלהם: \nוע\"ד, כל גוי שיעשה תשובה, ויתפרש מע\"ז ומעבירה, יעול הקב\"ה ביה רוח קדישא ונפשא \nקדישא. וע\"ד יש לו חלק לעוה\"ב. ולא עם בני ישראל, אלא חלק בפני עצמו, ועולם בפני \nעצמו: \nוכל זה למה. בשביל השמרים שיש בגופו, שהם מן הטומאה. והרוח הקדושה, ונפש הקדושה, \n"},{"index":5,"he":"שישבו על השמרים, בחזקה גדולה יביאו לה לזה הגוף, כמו האדם הדר באשפה. ומשימות \nנאבדים השמרים שלו: \nועל דא אמרו, הגוף מן הכותי, בחייו טמא, ובמות טהור. למה. בשביל שתתאבד נשמתא \nדיליה, והגוף ישוב אל העפר כשהיה. היהודי, בחייו טהור, ובמותו טמא. בשביל שנשמתו \nעולה למקום גבוה, ונשאר נפש הבהמית בגוף, ועל דא, זה נקרא טמא במותו. והכותי טהור: \nלמה\"ד, לתרין אילנין, חד קדישא, וחד מסאבא. מה הוי קדישא, ומה הוי מסאבא. מה דעביד \nאיבא, הוי קדישא. ומה דלא עביד איבא, הוי מסאבא. ודין הוא דיעביד צל לע\"ז. ועם כל \nדא הם נטועים בארץ, ולחד אילנא אית מיין, ולאילנא אחרינא אית מיין, ועם כל דא, \nאילנא חד יעביד איבא, ואילנא חד לא יעביד איבא: \nבדוגמא דא, אינון ישראל, ובני אומות. תרי אילנין, דאינון נטיעין בארעא. דרוח \nדקדישא, ורוח דמסאבא, דא הוא האילנות, ואינון בארעא חדא, דאינון מן גופא, אחונא \nעמנא. ולחד אית מיין ועביד איבא, דא איהי אורייתא קדישא דישראל, שנמשלה למים, שנאמר \n"},{"index":6,"he":"הוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה: \nועל גופא דישראל אמר, ועץ עושה פרי אשר זרעו בו על הארץ וגו'. וירית גינתא דעדן. \nוירית גופא קדישא דלעילא. ונהנית נשמתו מאור השכינה: \nואת אמרת, דלית איבא באילנא דמסאבא, למה הפסוק אמר עץ עושה פרי למינו. אין באיבא \nדאילנא, דיעביד צל לע\"ד, שיאמרו עליו דיעביד איבא, דלא אכלין מיניה, וידפנו הרוח. \nועל זה אמר, לא כן הרשעים כי אם כמוץ וגו': \nואית לאילנא דא דמסאבא מיין, ולא יעבד איבא, אלא כמא דאמרנא. כמו\"ץ אשר תדפנו רוח. \nדא אורייתא דלהון, דכתיב לא כן הרשעים כי אם כמוץ כו'. משא\"כ בישראל, מה כתיב. והיה \nכעץ שתול על פלגי מים: \nרבי אושעיא אמר, בא וראה מעץ הדעת טוב ורע, זרע דוד כהאי גוונא עה\"ד טו\"ר. טוב מצד \nהאבות. ורע מצד האמהות, שהיו מן האומות. ועם כל זה, לאו מחציפות דלהון הוות. כיון \nששמע רבי אלעזר בר יוסי דא בא ונשקו בראשו: \nאמר רבי חסדאי, אות מצניעות שבהם היתה, ונכנסה תחת כנפי השכינה, ויצא ממנה דוד. \n"},{"index":7,"he":"והמלכים התחייבו להיות מזרע דוד, כדי שיהיו רחמנים ואכזרים. רחמנים מצד האב. \nואכזרים מצד האם. וזה וזה צריך להיות כאחד. ולפיכך, זרע דוד, נוקם ונוטר כנחש \nלאומות ורחמן לישראלים: \nאמר רבי חלפתא, כשושנה בין החוחים, נותנת ריח טוב, כך רות מזרע האומות, נתנה ריח \nטוב לפני הקב\"ה. כשושנה שהעלתה ריח טוב, כך רות. ממעשיה הטובים נכנסה תחת כנפי \nהשכינה. \n \n"},{"index":8,"he":"מדרש רות מאמר רות וערפה\nשאל רביפדת, לבריה של רבי יוסי איש סוכו. רות, כיון שנתגיירה, מפני מה לא קראוה בשם \nאחר. אמר ליה, כך שמעתי, דשם אחר היה לה, וכשנשאת למחלון, קראו שמה רות. ומשם עלתה \nבשם זה. דהא כשנשאת למחלון נתגיירה, ולא לאחר זמן: \nאמר לו, והכתיב אח\"כ באשר תליני אלין ואלקיך אלקי וכו', הרבה התראות עשתה נעמי, \nדתנינן, וכלן קבלה עליה. ואם נתגיירה קודם, למה לה השתא כולי האי: \nאמר לו, ח\"ו שנשאה מחלון, והיא גויה, אלא כשנשאה נתגיירה, ובחזקת אימת בעתה עמדה \nהיא וערפה, בענין זה. כיון שמתו בעליהן, ערפה חזרה לסורחנה, ורות עמדה בטעמה. \nדכתיב, הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלקיה ורות דבקה בה, כמו שהיתה בתחילה. כיון שמת \nבעלה, ברצונה דבקה בתורה: \nאמר לו, שמעת מה שמה בתחילה. אמר ליה, גילית שמה. כשנשאה מחלון, קרא לשמה רות. \nערפה, הרפה שמה, וחזרה לסרחונה, ולשמה, ולעמה, ולאלהיה, דכתיב הנה שבה יבמתך אל עמה \n"},{"index":9,"he":"ואל אלהיה. אל עמה, להקרא בשם הראשון. ואל אלהיה, לעבוד ע\"ז: \nרבי רחומאי,ורבי קיסמי בן גירי, הוו שכיחי בהדי הדדי באונו, משבת לשבת. יומא חד הוו \nיתבי, ורבי רחומאי הוה יתיב ודרש, ועמא יתבי קמיה. פתח ואמר, על כן באורים כבדו ה'. \nמאי באורים. אלו אורים ותומים. \n \n"},{"index":10,"he":"מדרש רות מאמר אור לו בציון ותנור לו בירושלים\nדא. באורים: \nבשתי אישות, שהם בציון ובירושלים. דכתיב, נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו \nבירושלם. ואין בני אדם יודעים בהם: \nבציון ובירשלים לבד סלקא דעתך. אלא, כמו דציון וירשלים דא עם דא, הכא נמי אלין דא \nעם דא, והם כעין זכר ונקב. והוא אש של זכר, חלוש. ושל נקבה, חזק. זה אצל ציון, וזה \nאצל ירושלים: \nואין לך אדם בעולם, שאין לו שתי אישות אלו, והם נקראים יצה\"ר ויצה\"ט. והקב\"ה נתנם \nלבני אדם, כדי לנחותם בהם והכתוב אמר, על כן באורים כבדו ה', בהם האדם מכבד לקונו: \nשער אחד יש תחת ציון, והוא תחת הארץ אלפים אמות על אלפים אמות, והתחלת האש, הוא דק \nוחלוש. והשער ההוא נקראת צפונית, ומשם הולך ומתפשט על ירושלים, מקום רב הבית, עד \nמקום שעומד כל זכר להראות את פני האדון ה' צבאות: \nמ\"ט. מפני ששם תחת הר הבית, שעומד לפני העזרה, מתחתיו, שיעור שלש מאות וששים וחמשה \n"},{"index":11,"he":"אמות כפלים האש. אבל למעלה, האש אינו בוער כתנור חזק. ולמטה, האש דוגמת הערלה, \nהחופפת על הברית, והיא למטה: \nועל כן כל זכר שיש לו ברית נרשם, עומד עליו לפני האדון ה'. ומפני כך, על כן באורי\"ם \nכבדו ה'. באור של ציון, ואור של ירושלים: \nשער התנור החזק, נקרא ערל.וכשהזכרים עומדים עליו, נשקע אותו האש עד תהום רבה. והוא \nאש של גיהנם. \n \n"},{"index":12,"he":"מדרש רות מאמר ז' מדורי גיהנם\nויש לו שבעה שמות ליצר הרע, ואלו הן: \nרע. טמא. שטן. שונא. אבן מכשול. ערל. צפוני. ושבעה שמות לגיהנם, ואלו הם: \nבור. שחת. דומה. טיט היון. שאול. צלמות. ארץ תחתית. שבעה פתחים יש לגיהנם, כנגד ז' \nשמות שיש לו. ז' מדורות הן זו על זו, וכולן מדורות מזומנים לרשעים לידון שם. גופן \nכלה בקבר, ונשמתן נשרפת, והאש אוכלתן: \nמדור הראשון בור. והוא מדור העליון, ושם כמה כתות של מלאכי חבלה, כעין הבור אשר אין \nבו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. כך המדור הזה נקרא בור, בו כמה כיתות של מלאכי \nחבלה, כעין נחשים השרפים, אשר אין להם לחש: \nושלשה ממונים שולטים בגיהנם, מתחת ידי דומה. והם: \nמשחית, אף, חימה. וכל האחרים ממונים תחתם. וכל אותם הממונים רצים ושבים, ודנין בם \nנפשותן של רשעים: \nוכל אותם כתות של מלאכי חבלה, כולם מרעישים גיהנם, ונשמע קולם ברקיע. וקול הרשעים \nבגיהנם, צווחין ואומרין, ווי ווי, ואין מרחם עליהם: \n"},{"index":13,"he":"ועל כל אלו השלשה ממונים, עם שאר כתות של מלאכי חבלה, שמרעישים גיהנם, אמר קרא \nעלייהו, קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו: \nכנגד ג' משחיתים הללו, ששולטים כל ימי השבוע. מזמן תפילת ערבית, כל הלילה, דנין \nלאותן אשר היה במחשך מעשיהם וגו', ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם אמר הכתוב, \nוהיה במחשך מעשיהם וגו'. הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם וגו'. וכיון שהתחילו, \nגומרים ביום על כולם. אבל התחלת הדין ברשעים בגיהנם, משתחשך הלילה. ועל זה נקראים \nלילות. כמה דאת אמר, מפחד בלילות. ואמר רבי אלכסנדראי, מפחדה של גיהנם: \nולפיכך תקנו בתפלת ערבית, כל ימי השבוע, והוא רחום יכפר עון. על כי מאותה שעה \nשתחשך, דנין את הרשעים בגיהנם, ע\"י המשחיתים, שהם משחית אף וחימה וכולם נכללים בהאי \nדוהוא רחום. משחית, הה\"ד, ולא ישחית. אף, דכתיב והרבה להשיב אפו. חמה, דכתיב ולא \nיעיר כל חמתו: \nולפיכך תקנו, לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת.שכיון שנכנס שבת, מסתלק הקין מן \n"},{"index":14,"he":"העולם, והרשעי בגיהנם יש להם מנוחה, ומלאכי חבלה אינם שולטין עליהם משעה שקידש \nהיום: \nוע\"כ אין אומרים בערב שבת והוא רחום, שלא יתעוררו מלאכי חבלה. ולפיכך הוא אסור מפני \nכבודו של מלך, המגין על הרשעים בשבת, להורות שכבר נסתלק הדין מן העולם, וכבר אין \nרשות למחבלים לחבל: \nלסנטרא, דהוה מלקי לחייבא. אתא מלכא לאגנא עלוי, ושויה קמיה. כיון דקאים קמי מלכא, \nמאן דאגזים ליה במלקיותא, לאו קלנא של מלך הוא. כך מלכא איהו שבת, נטיל לחייבי \nדגיהנם קמיה, ואגין עלייהו. וכל סנטירין מתעברין מקמי מלכא. מאן דנטל רצועה קמי \nמלכא ואגזים להו, לאו קלנא דמלכא הוא. וה\"ה שאין לומר שומר עמו ישראל: \nבהאי מגור, דנין לאותן שקוטפין מלוח עלי שיח, המפסיקים דברים שנתנו בלוחות, עלי \nשיחה בטילה. ואותם שאינן נוהגים כבוד בתלמידי חכמים. ואין דנין במקום הזה למבזה \nתלמיד חכם, כי דנין אותו בטיט היון: \nובמדור הראשון מורידים ודנין המבזה ת\"ח בלבו, אע\"פ שכבדום לפני אחרים. והמקלל חרש, \n"},{"index":15,"he":"וכיוצא בהם. והעובר אחורי בית הכנסת, בשעה שהציבור מתפללים. והמספר שבח חברו בפני \nמי ששונאים אותו לרעה. וכל אלו, וכיוצא בהם, נידונין במדור הראשון: \nהמדור השני, הוא נקרא שחת. והוא אש ירוקה. ואין שם כי אם חושך, ואין שם רחמים כלל. \nושם דנין, כל המספרין אחר מטתן של ת\"ח. והמלבין פני חברו ברבים. ואפילו בהלכה, שלא \nללמוד ממנו. והמתגאה שלא לשם שמים. והמתכבד בקלון של חבירו.. והיודע בחברו שיכשל \nבדברים או בהלכה אחת, והם בעיר אחת, ואינו מודיעו קודם שיכשל, וישמח הוא או אחרים. \nומי שיש לו בהכ\"נ בעירו ואינו נכנס להתפלל. ומי שאינו נח לחבירו בהלכה. והאוכל \nמסעודה שאינה מספרת לבעליה. והמגביה ידו על חבירו, אע\"פ שלא הכהו. ומי שמקלל בשחוק \nלחברו, בענין שיגיע לו בושת. כל אלו נדונים שם במדור זה, וכל כיוצא בהם: \nהמדור השלישי, הוא נקרא דומה. ושם נדונים כל אותן גסי הרוח, המתגאים בלבם בהלכה \nלפני העם, שלא לש\"ש. והמספרים לשון הרע. והמגיס לבו בהוראה. והדן את חברו לכף חובה. \n"},{"index":16,"he":"והמלוה ברבית. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. ומי שאינו עונה אמן אחר המברך. ומי \nשעושה תפלתו פיסקי פיסקי. כגון המספר בתפלתו, וחוזא ואומר דבר אחר, וחוזר ומפסיק, \nוהוא נקרא פיסקי פיסקי. והמתלוצץ על חברו, ועל הזקן ששכח תלמודו. והרואה דבר ערוה \nבחבירו ואינו מודיעו בינו לבינו. כל אלה נדונין שם, וכל כיוצא בהם: \nהמדור הרביעי, נקרא טיט היון. ושם נדונין, כל אותן גסי הרוח. וכל אותן העונין עזות \nלעניים ומדוכאין. והרואה לעני בדוחק ואינו מלווהו, עד שמבקש ממנו הנאתו. וכל אותם \nהיודעים עדות לעני ואינם מודיעים. והעושק שכר שכיר. והמוציא זרע לבטלה. והבא על \nגויה ונדה. והממשכן לעני ואינו מחזיר לו משכנותיו כשאין לו דבר אחר. והמטה משפט. \nוהלוקח שוחד. כולם נידונים במדור הזה: \nהמדור החמישי, נקרא שאול. ושם נידונים המינים, והמוסרים, והאפיקורסים, והכופרים \nבתורה, והכופרים בתחיית המתים. על אלה נאמר, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. \n"},{"index":17,"he":"ועל שאר החוטאים כתיב, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל: \nהמדור הששי, נקרא צלמות. ושם נידונין, כל אותן ששכבו עם אמותן, ונדה. המדור השביעי, \nנקרא ארץ תחתית, היורד לשם, שוב אינו עולה. ועליהם נאמר, ועסותם רשעים וגו': \nוכל אלו המדורות, אש אוכלה דולקת ליליה ויום לנפשותם של רשעים. יש מי שנקרא רשע, \nונידון בגיהנם י\"ב חדש. רשע גמור שאין לו הרהור תשובה, אין לו תקנה, ונידון לעולם \nבגיהנם. רבנן אמרי, רשע נידון בגיהנם ששה חדשים. רשע גמור, שנים עשר חדש. והני מילי \nכשהרהרו לעשות תשובה, ומתו. אבל אם לא הרהרו לעשות תשובה, ולא עשו תשובה, עליהם \nהפסוק אמר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. \n \n"},{"index":18,"he":"מדרש רות מאמר כשגירש הקב\"ה אדה\"ר מגן עדן\nואמר רבי רחומאי, כשגירש הקב\"ה אדם הראשון מגן עדן, נתיירא ממדור זה הנקרא ארץ \nתחתית, מפני שאין לו שיעור. ועל זה נאמר, ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע \nכמו אופל: \nמה עשה. עשה תשובה, ונכנס במי גיחון עד צוארו. והקב\"ה חס עליו, וסלקו למקום הנקרא \nאדמה. שהיא אחת משבעה ארצות, ושם הוליד את קין והבל: \nכשהרג קין את הבל, גזר עליו הקב\"ה להיות נע ונד בארץ. מה כתיב. הן גרשת אותי היום \nמעל פני האדמה וגו', והייתי נע ונד בארץ. והקב\"ה קבלו בתשובה, וסילקו לארקא: \nכשנולד שת, סילקו הקב\"ה לאדם הראשון למעלה מכל הארצות, לתבל. במקום ארץ ישראל, \nבחברון. ושם חצב לו קבר, ועשה מערה לפנים ממערה, סמוך לג\"ע. ושם היתה קבורתו. \nוקבורת אברהם יצחק ויעקב, והאמהות: \nרבי קיסמא אמר, מערת המכפלה, סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה, בא אדם לקברה שם. \nושם הריח, מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה \n"},{"index":19,"he":"דייך. באותה שעה עמד, ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו. שת בנו, שהוא היה \nבדמותו ובצלמו: \nאמר רבי רחומאי, הקב\"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו, עד \nשבא אברהם אע\"ה, ונכנס לשם, וראה אותו, והריח ריח בשמים של גן עדן, ושמע קול מלאכי \nהשרת אומרים, אדם הראשון קבור שם, ואברהם יצחק ויעקב מוכנים יהיו למקום הזה. ראה \nהנר דולק, ויצא. מיד היתה תאוותו על המקום הזה: \nאמר אב הונא, קודם שבא אברהם, רבים היו מבקשים ליקבר שם, ומלאכי השרת היו שומרים \nהמקום, ורואים אש דולקת שם, ולא יכלו לכנוס, עד שבא אברהם ונכנס, וקנה את המקום. \n \n"},{"index":20,"he":"מדרש רות מאמר כשברא הקב\"ה אדם הראשון\nרבי נחמיה פתח, ןיטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וגו'. כשברא הקב\"ה אדה\"ר, מבית המקדש \nבראו, ומעפר בית המקדש נטל, וברא אותו. כיון שברא אותו, ועמד על רגליו, באו כל \nהבריות להשתחוות לו: \nמה עשה הקב\"ה. נטלו משם, והכניסו לגן עדו, ועשה לו עשר חופות, כדוגמת י' חופות \n"}]}
