{"id":"kabala-dec14477afb8-1-33","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":33,"title":"קטע 33","hebrewTitle":"קטע 33","segments":[{"index":1,"he":"כיון דאולידו בנין, נטל להון הקב\"ה, ואעל לון בטורא דחשוכא, דאיקרון הררי קדם. \nוקטיר לון בשלשלאות של ברזל, ואינון שלשלאין משוקעין עד גו תהומא רבא. ותמן אולפין \nחרשין לבני נשא: \nבלעם, מתמן נטיל חרשוי, ואוליף מינייהו, באינון טורין. הה\"ד, מן ארם ינחני בלק מלך \nמואב מהררי קדם. ומתמן אתעטרו כל ידעי חרשין דבעלמא: \nומגו דהוו קטרוגי דמריהון בקדמיתא, ועד האי יומא, אינון מקטרגין למריהון כל כמה, \nבאינון חרשין, שמכחישין פמליא דלעילא. ואלמלא אינון שלשלאין דמשוקעין גו תהומא רבא, \nואחידן בהו בתפיסו סגי מטשטשי עלמא הוו, ועלמא לא יכיל למיסבל: \nותמן באינון טורין דחשוכא, ינקין מסיטרא דצפון, דהא מההוא סיטרא, כל אינון זייני \nמתערין בעלמא: \nאמר רבי נחמיה אמר רבי יהודה, נעמה היתה באותו זמן, וכל העולם טועים אחריה. רבי \nשמעון אומר, אימא של שדים היתה. כיון שראו אותה בני אלקים, טעו אחריה: \nלאחר כן ראו בנות האדם הולכות ערומות, ובאו להן, וילדו מהם. הה\"ד, וגם אחרי כן כאשר \n"},{"index":2,"he":"יבאו בני האלקים וגו'. אנשי שם, מאי אנשי שם וגו'. אלין נפילין דאוליפו בעלמא, שם \nבכל מלה ומלה, לאשלמא חרשייהו. רבי יהודה ורבי יוסי אמרו, אנשי שם ממש. כמא דאת \nאמר, ששים גבורים סביב לה. א\"ל רבי יצחק, מגבורי ישראל כתיב. \n \nמדרש רות מאמר חרשין אינון יתיר בנשיא\nרבי עזריה שאל לרבי יוסי איש כפר אונו, מ\"ט חרשין אינון יתיר בנשייא, ולא בגברייא. \nדכתיב מכשפה לא תחיה, ולא כתיב מכשף: \nא\"ל, כתיב לא תאונה אליך רעה. רע לא כתיב, אלא רעה. דא סטרא דנוקבא ודאי הוא. ונגע \nלא יקרב באהליך, ודא הוא דכורא. ומן נוקבא כל זינין דחרשין, וכל עיסקין בישין אתיין \nלעלמא. הה\"ד, ומוצא אני מר ממות את האשה וגו': \nומאי אסורים ידיה. ר' ינאי ורבי יהושעיא. חד אמר, כל הנוגע אשה, או מקבל ממנה מידה \nלידו, לא ינקה מדינה של גיהנם. שנאמר יד ליד לא ינקה רע. הה\"ד, אסורים ידיה. ודאי: \nוחד אמר, מן הנקיבות באות כל מיני נחש וכישוף, וכל הרהורים רעים, ואלמלא שאסורים \n"},{"index":3,"he":"ידיה, דלא שבקין אותה מן שמיא, היו הורגים וממיתין כל העולם בכל עת וזמן: \nולא אתתקפת נוקבא, אלא בחילא דדכורא. דהיא שארת בעומקין דיליה, שהיא יודעת לאומאה \nלבר נש, לאשלמא רעותא. ובמה. בשם, ובמילין עמיקין, בשמא דמסאבא. וע\"ד עובדי בה \nתליין, ומלין בדכורא. ותרוייהו מנוקבא מתערי. ובג\"כ, זיני חרשין משתכחין בנוקבא, \nולא בדכורא: \nתנן, העובר בין שתי נשים, אם נדות הן, נכפה. ולא תזוז מגופו, אם לא יעשו לו מידי. \nסכנת דם או הריגה מזומנת לו. ואם אינן נדות, עין הרע שולט בו בגופו, או בממונו: \nכי דא דר' נחום ברבי שמלאי, זמנא חדא הוה בכרך קסרין, אעבר בין שתי נשים. אסתכלו \nביה, ואיסתכן מיג בגופיה ובממוניה. מאי טעמא. בגין דההוא רוחא בישא שראת עלון, \nויכיל לנזקא: \nמאי תקנתיה. לימא הכי, זיל זיל, דומי דומי, אעדי קטור דקטרא, לא ולא לי. ולבתר \nיתחיל באל, ויסיים באל. יתחיל באל, דכתיב, אל מוציאו ממצרים. ויסיים באל, כי לא נחש \n"},{"index":4,"he":"ביעקב וגו', עד מה פעל אל. ויזיל ליה, ולא ישגח אבתריה: \nרב הונא הוה סליק מבבל לארץ ישראל, והוה סליק להתם, איערע בחד כפר, חמא ההיא אתתא \nדהוה אתיא אבתרי, ארמאת מיין אכתפוי, ונטלת עפרא מרגלוי. אהדר רישיה ואמר לה, עבידי \nוטול בתראי, דהא לא כלום גבאי, אבל גוזרני עליך בלבולא בדעתך: \nלבתר אמר, לא בגיני אלא בגין דלא תיקטלי בני אינשא אוחרנין. וכן הוה, איתבלבל דעתה, \nולא ידעה מידי, ומתה. ועל דא כתיב, לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך: \nתני ר' חייא, טוב לפני האלקים ימלט ממנה. ממאן. מההוא אשה דכתיב בה, אשר היא מצודים \nוחרמים כו'. וחוטא ילכד בה, ההוא דאזל בתר יצה\"ר: \nבא וראה, בזמן שהרעב בעיר, לא יראה אדם את עצמו, ולא ילך יחידי בעיר, מפני שמלאך \nהמות נמצא שם, ויש לו רשות לחבל. וע\"ד כתיב, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. כיוצא בו, \nבזמן שהדבר בעיר, יסגור אדם עצמו, ולא יתראה בשוק. דכיון שנתן רשות למחבל, מי שפוגע \n"},{"index":5,"he":"בו, ניזוק. ואיהו מתחייב בנפשו: \nבא וראה, עשר שנים היתה נעמי בשדה מואב, לסוף, כי שמעה בשדי מואב כו'. מפני מה \nנענשו מחלון וכליון. מפני שנשאו נשים מואביות: \nאין לך בעולם, נשים מתעסקות בנחש ובכישוף, כמו מואביות. ממאי. דכתיב, ויאכל העם \nוישתחוו לאלהיהן. כיון דהוו אכלי מידי בחרשייהו, מיד הוו סגדין לטעוותהון, ויצמד \nישראל לבעל פעור. רבי חייא אמר, כהני צמידין תכשיטין, הכי הוו מתחברים בבעל פעור: \nבחרשיהון דנשיא. מנלן. דכתיב, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. בעצת בלעם לא נאמר, \nאלא בדבר בלעם. אוליף לון מילין בפומא. דהא חרשין וקוסמין, לא הוו בעלמא כותייהו, \nאבל מילין בפומא לאשלמא חרשייהו לא הוו ידעי. וע\"ד, בדבר בלעם עבדו, ואשלים \nחרשייהו, ויכיל להו ר' יוחנן אמר, כשירה היתה רות: \nותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה יעש ה', יעשה כתיב. אמרה להון, אם \nתזכו ליכנס תחת כנפי השכינה, יעשה. ואם לאו, יעש, חסר ה': \n"},{"index":6,"he":"כי מר לי מאד מכם. עליכם מבעי ליה. כמד\"א, צר לי עליך, מאי מכם. א\"ר קרוניא אמר רב \nכהנא, עאקו בלבאי מכם, דאתון גרמתון לבניי דימותו, כמאן דמתרעם מאחרא. \n \nמדרש רות מאמר וישבי בנוב, שבא על מעשה נוב\nותשק ערפה לחמותה. ערפה, הרפה שמה. למה נקרא שמה ערפה. על שהחזירה שורף לחמותה, \nוחזרה לשדה מואב. זנתה ולא קבלוה, והלכה לארץ פלישתים. והכל דשים בה כהריפות \nשהפקירה עצמה לזנות: \nוילדה מזנות ששה בנים. וכולם נפלו ביד דוד ואנשיו, שהיה בן בנה של רות. שנאמר, \nוישבי בנוב אשר ילדה הרפה. וכי מי נתן אותם בנוב. והלא נוב סמוך לרושלם הוא, בא\"י, \nוהוא בארץ פלישתים: \nאלא הכי א\"ר פנחס, מלמד, שבא על עסקי נוב, מפני שגרם עניין נוב עיר הכהנים, והקב\"ה \nמדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. אמר לו הקב\"ה, דוד, אתה גרמת כל כך בנוב עיר \nהכהנים, חייך, או הדין יחול על עצמך, או על זרעך, ולא ישאר אלא אחד: \nתני ר' חייא, כתיב, וימלט בן אחד לאחימלך וגו'. שלא נשאר לאחימלך מכל בית אביו, \n"},{"index":7,"he":"זולתי אביתר לבדו, ועל עון זה מת שאול ובניו, וכמה אלפים ורבבות מישראל, ונגזר על \nדוד למות: \nכיון שהלך לארץ פלשתים, ראתה אותו הרפה, אמרה לבנה, האי דקטיל אחוך. באותה שעה, \nהגיע זמן מדת הדין, להנקם מדוד, על עסקי נוב. וזימן לישבי להורגו. מיד, וישבי בנוב, \nשבא על עסקי נוב. אמר רבי יוחנן, כך אמר דוד, רבש\"ע, זרעי יהיה נכון לפניך, והריני \nמקבל עלי את הדין: \nמה עשה. נטלו ישבי, והגרים א\"ע עליו, ועל המטה. א\"ל, לאו יקרא דילי. נטלו וארמי ליה \nלאוירא, ושוי סייפא דיתקטל בה דוד. הה\"ד והוא חגור חרב חדשה ויאמר להכות את דוד. \nמיד הזכיר אבישי שם המפורש, ועמד באויר, וסוסו מיד נשמט, והלך לירושלים: \nהלך אבישי ובא לסנהדרין ואמר, מהו לרכוב על סוסו של מלך בשעת הדחק, והתירוהו. מצאו \nלדוד עומד באויר, א\"ל חזור מתפלתך: \nא\"ל, מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. שכך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, שאפילו \nחרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. מיד חזר מתפלתו, וקבל הדין \n"},{"index":8,"he":"על זרעו. דכתיב, ויעזור לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וגו': \nמה כתיב. ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה. כתיב ותאבד, \nוכתיב ותדבר את כל זרע כו'. מהו ותדבר. אמרה שעתידין זרעו של דוד ליאבד מן העולם: \nותקח יוהשבע בת המלך יורם כו', את יואש כו'. מלמד שהקב\"ה דן מדה כנגד מדה. ועל כל \nזה, אע\"פ שנגזרה גזירה זו, וניתן רשות למדת הדין, על זה כתיב, עוד היום בנוב לעמוד. \nעדיין מדת הדין בנוב עומדת ותובעת דין מלפני הקב\"ה. ומה בצדיקים מדקדק הקב\"ה כך, \nברשעיםם עאכ\"ו. \n \n"},{"index":9,"he":"מדרש רות מאמר הנה שבה - אל עמה ואל אלהיה\nותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה. אמר ר' נחום אמר ר' יהודה, מדקאמר שבה, מלמד \nשגיורת היתה בתחלה. וכתיב ואל אלהיה, דהא אלוה אחד היה לה עם נעמי, ועכשיו חזרה \nלסרחונה הראשון, וטעתה אחר ע\"ז שלה: \nורות דבקה בה, כמה שקבלה עליה בחיי בעלה, דבקה באמונתה. בא וראה שבחה של רות, שאע\"פ \nשאימת בעלה לא היתה עליה, דבקה באמונתה. ועל כל דא, נעמי חידשה לה כמתחלה, והתרתה \nבה התראות, וכלן קבלתן עליה: \nרבי ברוקא אמר, כתיב וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה \nואת הילד. כיון דכתיב אל הגר, מהו שם על שכמה. אלא מלמד, שהזהירה על עול האמונה, \nולעמוד במה שהיתה רגילה בתחלה עמו. כתיב הכא שם על שכמה, וכתיב התם שם שם לו חק \nומשפט. מה להלן עול שכינה, אף כאן עול שכינה: \nמה עשתה. כיון שראתה עצמה יוצאת מתחת רשותו של אברהם, חזרה לקלקולה. מה כתיב, ותלך \n"},{"index":10,"he":"ותת\"ע. אחרי ע\"ג וגלולי בית אביה. וכתיב הבל המה מעשה תעתועי\"ם. \n \nמדרש רות מאמר נכרי ועוסק בתורה הריהו ככ\"ג ע\"ה\nרבי חידקא ורבי שמעון בר יוסי, הוו קאזלי באורחא, אמר ר' שמעון לרבי חדקא, הא \nתנינן, נכרי ועוסק בתורה, ככהן גדול הוי. מ\"ט שקלו לכ\"ג. והכתיב, ויקם עדות ביעקב \nותורה שם בישראל. הקב\"ה יהבה לישראל, לקבל עליה אגרא לעלמא דאתי, ומי שלא קבלוה, לא \nמקבלי עלייהו אגרא בעלמא דאתי: \nדהכי אמר ר' עקיבא, ישראל שעמדו על הר סיני, מקבלין עליה שכר. נכרים שלא עמדו על הר \nסיני, אין מקבלין עליה שכר. ואת אמרת, נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככ\"ג: \nא\"ל, ככ\"ג עם הארץ תנינא ודאי. דאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב \nיקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. אפילו ממזר ת\"ח, עדיף מכ\"ג עם הארץ המשמש \nלפני ולפנים. הואיל ואינו קורא בתורה, אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר, \nועליו כתיב, גם בלא דעת נפש לא טוב. כהן גדול שאינו יודע עיקר של עבודה, אין עבודתו \n"},{"index":11,"he":"עבודה: \nוא\"ר יודא, מניין שכהן גדול צריך להיות ת\"ח. דכתיב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה \nיבקשו מפיהו. ואם הוא ע\"ה, אין מקבל עליה שכר. כך גוי העוסק בתורה, הואיל והוא גוי, \nאין עסקו בתורה עסק, ואינו מקבל שכר: \nפתח ואמר צו את אהרן ואת בניו לאמר. אהרן ובניו מצווים, ושאר כהנים אינם מצווים: \nאלא, כל כהן שאינו יודע עיקר העבודה, כאהרן ובניו, אינו מצווה. ואם עובד, אין \nעבודתו עבודה. דהא במאי מכוין, כיון שאינו יודע עיקר העבודה כאהרן ובניו. \n \n"},{"index":12,"he":"מדרש רות מאמר כהנים לויים ישראלים על הקרבן\nוהכי א\"ר חייא אמר ר' יצחק, כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן. עיקרא דקרבן כהן, \nדאצטריך לכוונא שמא קדישא, ולסדרא דרגין עילאין, ולייחדא כלא ביחודא שלים, ולמחדי \nעילאין ותתאין, ברעותא וכונה דיליה: \nוהכי א\"ר חייא א\"ר יצחק, מאי דכתיב אשה ריח ניחוח לה'. אלא, לקבל תלתא דרגין אלין, \nאשה, לקבל דא לויים, דממונין על השיר, ולארמא קלא, והוא מסיטרא דאשה, ומכוני \nבנעימותא בניגונא וחדוה ושיר: \nומגו כך, כל זמנא דהוה סליק על הדוכן, בעוד דאיהו גבר, ושלהובא דאשא תקיף ביה, \nלארמא קלא בנעימותא דניגונא, איהו כשר לעבודה. כיון דאיתחלש שלהובא דבחרותא דיליה, \nוגומרין דנירא מתדעכין בגויה, הא אתחלש תוקפיה, וקלא שארי לאתתברא. כדין כתיב, ומבן \nחמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. ופסול לעבודה. מכאן והלאה, ושרת את אחיו \nועבודה לא יעבוד עוד: \nמשמרות דרקיעא, אוף ה\"נ דממונין לנגנא קמי דמריהון, איקרון אישים. והכי שמענא משמיה \n"},{"index":13,"he":"דרבי שמעון בן יוחאי, דאמר רבי אליעזר, דרגין אלין, אית מנהון דממנן על תרעין \nלבר,ומינייהו על תרעין פנימאין לגו: \nאינון פנימאין אמרין שירתא, וסלקין ועאלין בהאי שירתא, חמשה דרגין, עד חמשין. לקבל \nחמשין תרעין דיובלא. כיון דסלקין תמן, נטיל לון רוחא דאשא מלהטא, ותבר תוקפייהו. \nכיון דאתבר תוקפייהו, דחיין להון, ונחתין מאינון דרגין: \nוקיימין לבר, ממונין על תרעין דלבר, ואלין נטלין חולקיהון מתננא דאשא דקורבנא, בר \nמאינון דנטלי לגו. ובכל יום ויום מתחדשין דממנן על שירתא. וזהו אשה: \nריח, לקבל ישראל, דקא מצלו צלותא, דחשיבא קמי הקב\"ה, כריח בוסמין דבגנתא דעדן. \nניחוח, דאיהו נחת לגבוה. לקבל דא כהן, דאיהו מכיון כוונה, כגוונא דרעותא דשמא \nקדישא, ומייחד יחודא באתוון רשימין, וכל דרגין נהרין, ומתלהטין, ונצצי בניצוצא \nעילאה, מגו דעומקא עילאה טמירתא: \nועל דאא אצטריך כהנא למהוי חכימא בחכמה, ויאה בסוכלתנו, ושפיר בנהירו דאורייתא, \n"},{"index":14,"he":"וזריז, ופקח יתיר מכל עלמא. ואם ע\"ה הוא, עבודתו לאו עבודה, ועליה כתיב לא יתיצבו \nהוללים לנגד עיניך. \n \nמדרש רות מאמר ותשם כסא לאם המלך\nת\"ח, זוהבא דכותי, אע\"ג דאתגייר, קשה לפרוש מיניה זוהמא עד תלתא דרין, כ\"ש בעוד \nשהוא כותי. כשרה דבהון, רות, ולא אשכחן בה שום דופי כלל. ודא הוא נפש השכלית. ערפה, \nשהיא נפש הבהמית, מיד חזרה לסרחונה ולקלקולה. אתא רבי חידקא, ונשקיה. אמר, ודאי \nדזעירין אינון דמתעברן זוהמותייהו מינייהו: \nרבי נחמיה אומר, כתיב וישם כסא לאם המלך, זו רות המואביה, דזכתה וראתה למלך שלמה על \nכסאו: \nכשם שלבה היה שלם, כך השלים ימיה ושנותיה. הה\"ד, ותהי משכורתך שלימה. שלמה כתיב, \nוקרינן שלימה. מלמד, שראתה למלך שלמה על כסאו, וראתה שכרה בעה\"ז ובעה\"ב. \n \n"},{"index":15,"he":"מדרש רות מאמר בודקין לגר\nותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה כו'. ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה \nכו'. ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך. ותאמר נעמי שובנה בנותי כו' ותאמר הנה שבה יבמתך \nאל עמה כו'. ערפה תבת אל עמה ואל אלהיה. ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך. \nכך בודקין לגר, בשביל שיתקיים תחת כנפי השכינה כרות, בלבב שלם. \n \n"},{"index":16,"he":"מדרש רות מאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים\nרבי אלכסנדרי פתח, ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו'. תמן תנינן, דא \nאשת עובדיהו. וממונה היה על בית אחאב מלך ישראל. ובשעה שהלך עובדיהו אצל אליהו, \nהכיר בו אלישע: \nואי תימא, אלישע לא שמש לפניו עדיין. כבר היה משמש. ואין מוקדם ומאוחר. ועל כן \nכתיב, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', דודאי הכיר בו אלישע מאותה שעה: \nצעקה אל אלישע. באותה שעה שמת עובדיהו, מת אחאב. ומלך יהורם בא לקחת את שני ילדיו. \nמה עשתה. הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות. עמדה על קברו וצעקה, ירא אלקים, כך \nוכך עושים ליתומיך: \nאמרו ליה לעובדיהו, הרי אתתך עומדת וצועקת ובוכה על קברך. מה עשה. הלך לו אצל \nחזקיהו, אמר ליה דיי בעולם הזה. הלך לו אצל האבות, אמר כך וכך יש לי. אמרו לו, כבר \nשמענו צעקותיה, לך אצל אלישע הנביא: \nאדהכי, חזרה גועה וצועקת על קברו, אמר לה אי ענייה, לכי אצל אלישע, והוא יתן לך \n"},{"index":17,"he":"עצה. מיד הלכה אצל אלישע: \nאמר רבי, בא וראה היאך מספרים המתים בקברותם זה עם זה, והלא נפשותם במקום אחר \nעומדת. סוד ה' ליראיו וכו'. נזדמן ליה רבי בון, אמר, קשיא הכי קיימא, והשתא מלה \nבתרין, משתוקא לא כלום. \n \nמדרש רות מאמר נרנח\"י ונ\"ר דשמאל\nפתח ואמר, נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. נפשי אויתיך, תרין קטרין טבין \nיהיב הקב\"ה בבר נש, לשמשא בהאי עלמא, ואינון נפשא ורוחא. נפש, לקיומא דגופא, במצות \nדיתער מניה. רוח, לאיתערא ליה באורייתא, ולאנהגא ליה בהאי עלמא. ואי זכו נפש במצות, \nורוח לאתעסקא באורייתא. כדין נחתו עליה רבו יתיר מלעילא, כפום אורחוי: \nובתרין אלין, אזיל בר נש בהאי עלמא, לשמשא בהו. דההוא נפש לא אתקיים בגופא, אלא \nבאתערו דרוח דשריא עליה: \nכד עייל בר נש לשמשא ולמפלח למאריה באלין תרין. איתער עליה מלעילא אתערו קדישא, \nושריא עליה דבר נש, וסחרא ליה מכל סטרין. ואיתער ביה בחכמתא עילאה, למזכי ולמהוי \n"},{"index":18,"he":"בהיכלא דמלכא: \nוההוא אתערו דשרייא עליה, מאתר עילאה הוא. ומאי שמיה. נשמה. ומיניה יתער לבר נש \nתשובה, ועובדין טבין. ואיהו חילא עילאה, חילא דתשובה, אימא לרוח, ורוח בן לה: \nועל נשמתא, אית לה מרחמא עילאה. ומאי שמה, נשמתא לנשמתא. ואיהו איקרי אב לרוח. \nמיניה יתער לבר נש, יראה, ואהבה, תורה, ומצוה. ואינון מאב ואם בן ובת. יו\"ד אב. ה\"א \nאם. וא\"ו בן. ה\"א בת. ודא ידו\"ד מלא: \nבדוגמא דאית רוחא ונפשא דימינא, דיצר הטוב. כך אית רוחא ונפשא דשמאלא, דיצר הרע. \nועל דא אמר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. את החיים ואת \nהטוב, דקדושה. ואת המות ואת הרע, דשמאלא, דיצר הרע. ועל דא רמז, ומעץ הדעת טוב ורע. \nמן הטוב אכול, ומן הרע לא תאכל ממנו: \nועל ה\"א עילאה שהיא נשמתא אם. ועל ה\"א תתאה שהיא בת. איתקרי האי קרא, חכמות נשים \nבנתה ביתה. ואולת בידיה תהרסנה, דא נפש הבהמית דיצה\"ר. בידיה תהרסנה, הגוף דקודשא, \n"},{"index":19,"he":"דיהיב ליה הקב\"ה לשמשא בהאי עלמא, ונשמה לאתערא לשמושא דלעילא: \nכד בר נש בהאי עלמא נאים בערסיה, רוחיה משטטא ואזלא ורעותיה לסלקא בכל ליליא. וכמה \nממנין תריסין קיימין בכל רקיע ורקיע. \n \nמדרש רות מאמר חזווא דבן גאים\nדאמר רבי נחוניא, סח לי בן גאים, כשעליתי לרקיע, ברקיע העליון מצאתי מלאכים שרפים, \nכולם כמראה הלפידים, וגלגלי אש סובבים אותם, וגבותם כגחלי אש, ושיניהם ועיניהם \nשביבין דנור, כסותם אש לוהטת, ועליהם ממונה אחד, הדומיעם שמו: \n"}]}
