{"id":"kabala-dec14477afb8-1-34","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":34,"title":"קטע 34","hebrewTitle":"קטע 34","segments":[{"index":1,"he":"כשראו אותי שם, אמרו מי נתן ילוד אשה בינינו במקום הזה, פחדתי ממנו, והזכרתי אותיות \nהשם, כשראיתי שמבקשים לשרוף אותי בהבל פיהם, ועמדו כולם. מאר לי אותו השר הגדול \nהממונה עליהם, מי אתה. אמרתי לו שמי: \nאמר לי, אי ידיד. כל באי עולם עוברים ע\"י בכל לילה ולילה, בשעה שבאים לשכב על \nמטותיהם, ומפקידים רוחם ביד אדון עולם. מיד פורחים מהם, ועולים לפניו: \nוכל הרוחות לפני, ולא נתן לי רשות להכניס, אלא אותם הכתובים לפני. חוץ מאותם שעשו \nמצות לפניו ביום, עדיין אנו מבקשים ומחפשים אחריהם: \nנשאתי עיני, ראיתי שס\"ה היכלות, כמנין ימות החמה. וכולן לצד מזרח, וארבע שערים בכל \nהיכל והיכל, וכמה ממונים ומשרתים עליהם, וכולם דמות אחת להם, וקוראים להם משרתי \nמזרח. וכן לצד דרום: \nחוץ ממה שראיתי לאותו צד, שער גבוה עד מאוד מכל השערים. שאלתי על השער ההוא. אמר לי \nאי ידיד. בשער הזה עוברים כל בעלי צער, וכל בעלי דמעה, מצער אומות העולם. וכל אותם \n"},{"index":2,"he":"בעלי תשובה, כולם נכנסים בשער זה: \nלמעלה מזה השער, נגלה לפני שער גדול, וי' שערים סביביו, שאלתי עליו. אמר לי, השער \nהזה אין לי רשות עליו, ולא נפתח אלא בר\"ח ושבתות וי\"ט. באותו זמן כשנכנס שבת, או \nר\"ח, או מועד, קול מתפוצץ בכל הני קריעים, ואומר, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר \nאמונים: \nמפני שכל הרוחות שבג\"ע שבארץ כל ימי השבוע עומדות שם, ומטיילת בתוכו. ובאותו זמן \nובאותו רקיע שע\"ג ג\"ע שבארץ, שבאותן שערים נפתחות ד' חלונות, רשומות בד' אותיות של \nשם המפורש, הוא המיוחד בגנזי מרומים, וכל אותם הרוחות מתלבשות בלבוש יקר, באותו \nג\"ע, כדמות אותו עולם שהיו עומדות במלבוש בשר מטפה סרוחה: \nובשעה שהחלונות נפתחים, כולם פושטין מלבושיהם, ופורחים למעלה באותן חלונות, ועולות \nבמקום הזה. וששה בעלי כנפים, וכמה ממונים עמהם, פותחים השער הזה. וכל אלו העשרה \nשערים, הרוחות נכנסות לשם בחדוה ועולות למעלה. וכן כל רקיע ורקיע בדרך זה, בשלום \n"},{"index":3,"he":"ובשמחה רבה: \nבשעה שאלו הרוחות עולות, רוחות אחרות יורדות, שנתוספו בין החיים באותו העולם. אלו \nעולות, ואלו יורדות. באותו מקום שירדו אלו משם, שם חונות האחרות, ואין המקום נשאר \nפנוי: \nבמוצאי שבת, בשעה שישראל אומרים ויהי נועם ה' אלקינו כו'. אותם הרוחות שירדו להם \nבשבת, עולות. אלו עולות, ואלו יורדות. אלו עולות במקומן. ואלו יורדות למקומן. וכן \nתמיד בענין זה. \n \n"},{"index":4,"he":"מדרש רות מאמר בשעה שנפטר האדם מן העולם\nאמר רבי אלכסנדרי, בשעה שנפטר האדם מן העולם, הנשמה והנפש אזלין כחדא. שנאמר, \nותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם: \nויהי כבואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. דאזלת מאתר הדין, \nמלייא מכל טבא, מליא מן אורייתא. עמודא דעננא ברישא ביממא, ועמודא דאשתא דליליא. \nושרגא נהיר קדמה. ויחמון לה גינתא דעדן, אתר אגריהון טב דצדיקייא. ויחמון לה גיהנם, \nאתר פורענתהון דרשיעיא. דנידונין ביה על חוביהון, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי: \nבההוא שעתא, אמרה הנשמה, אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה וגו', אני מלאה הלכתי כמה \nדאמרתון, וריקם השיבני ה'. כד הוינא באתרא הדין, הוינא למיא מן אורייתא, מליא מכל \nטבא. וכען ריקם השיבני ה', לזה העולם: \nלמה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ושדי הרע לי. דעאל בי יצר\"ה, רוח הבהמיית ונפש \nהבהמיות, שעליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנה. חכמות נשים בנתה \n"},{"index":5,"he":"ביתה, דא נשמה ונפש דקודשא. ואולת בידה תהרסנה, דא נפש הבהמיות, שתהרוס בנין הגוף \nבאולתה. ודא היא שנשארת בגוף, שנאמר, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, דאשתתפו \nביחד: \nמשל למה הדבר דומה, למלכא דמינה בגינתא דיליה תרין שומרין, האחד פיסח, והאחד סומא. \nאמר להון, אסתמרון דלא תיכלון מאיבא דגינתא הדא, דאנא ידענא כל איבא דאית ביה: \nמה עבדו. הפיסח אמר לסומא, הא רעותן דניכלון מאיבא דאילנין אלין. אמר הסומא, אנא לא \nחזי. והפיסח אמר, והא לית אנא יכיל למיזל. מה עבדו. רכב הפסח על הסומא ואכלו: \nואתא מלכא, וחזא דאכלו מאיבא דאילנא. אמר להון, מאן אכל מאיבא דאילנא. הסומא אמר, \nאנא לא חזי. אמר הפיסח, הא אנא לא יכיל למיזל. מה עשה המלך. אמר, כמה דעבדתון \nואכלתין מאיבא דאילנא, כן יתעביד לכון. מה עבד מלכא. אמר לעבדיו, ארכיבו הפיסח על \nהסומא, ויהבון להון שתין פולסין באתרא הדין: \nכך נפש הבהמית מן יצר הרע, עם הגוף. הקב\"ה עושה להם חיבור אחד, הנפש הבהמית עם \n"},{"index":6,"he":"הגוף, ומענישן יחד. וכן אם היה צדיק, מחברים הקב\"ה ומקבלים שכר טוב יחד. \n \nמדרש רות מאמר זוהמא דחוויא לא אתפסק עד שלמה\nרבי עזריה ורבי חזקיה, הוי סלקו לרגל, הוה עמהון ההוא טייעא, דהוה טעין אבתרייהו. \nאמר ר' עזריה לרבי חזקיה, מידי שמעת בההוא קרא דכתיב, אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי \nהנחל. דברי התורה נמשלים לאגוז, היאך: \nאמר ליה, מה אגוז אית ליה קליפה לבר, ומוחא לגו. אף דברי תורה, אית בה מעשה, מדרש, \nוהגדה, וסוד, כלא דא לגו מן דא: \nאמר ליה, הכי שמענא להאי. בההוא זימנא דהמלך שלמה גלי שיר השירים, זוהמא דההוא נחש \nקדמאה דאטיל באדם וחוה, אתפסק מעלמא. בגין דכד נפקו תולדין לעלמא מאדם וחוה, מההוא \nזוהמא נפקי: \nוהכי שמעתי מרבותי, ואינון שמעו עד פומיה דאליהו. דאמר הכי, מאי דכתיב, והאדם ידע \nאת חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. והאדם, דא אדם קדמאה, כד אתא \nנחש על חוה, אטיל בה זוהמא, וקין מההיא סטרא דההוא נחש נפק, מה נחש דרכו להרוג \n"},{"index":7,"he":"ולהמית, הכי נמי קין, מיד נעשה הורג: \nכד\"א, משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף. כי משורש נחש, דא נחש הקדמוני. יצא צפע, \nדא קין, שיצא משרשו ומעיקרו. ופריו שרף מעופף, שנעשה הורג כשרף הזה, שאין למכתו \nלחש. מעופף כפול, שכבר נעשה הנחש במינו כפול: \nואי תימא מההוא זוהמא נפק, וקרא אמר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. ודאי \nמאדם הוה, ולא מההוא זוהמא. אלא ההוא נחש הטיל בה זוהמא בחוה, וההוא זוהמא דאשתאב \nבה, הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולנפקא ההוא רוחא לעלמא: \nכיון שבא אדם הראשון עליה, איתערב ההוא זוהמא בההוא זרע, ועבד גופא לההוא רוחא \nבישא, וזוהמא דהוה במעהא אתכלילא ביה, ונפק לעלמא בדיוקנא סומקא, סגי מכל שאר בני \nאנשא דעלמא דהוו אבתריה: \nועוד דההוא זרעא דאטיל בה אדם למיעבד גופא, מההוא סיטרא בישא הוה, ואתתקף ההוא רוחא \nבישא, ואתגלים ביה, ונפיק לעלמא. כיון דחמת ליה חוה, אמרה קניתי איש את ה', עם ה': \n"},{"index":8,"he":"וכש אייתי קרבניה, מההוא סטרא בישא אייתי ליה. דכתיב, ויהי מקץ ימי\"ם, דהוא סטרא \nבישא, ולא מסטרא דקדושה, דהוא מקץ ימי\"ן: \nשת, בסיס עלמא בצדיקים וחסידים דנפקו לבתר מניה. שת דא הוה סיום דאלפ\"א ביתא, \nומיניה אהדרון אתוון למישר, ש\"ת: \nכיון דאסתיימו אינון צדיקים וחסידים עד נח, והוו אינון בני טופנא, דאתמחו כולהון. \nכיון דאתמחו כולהו, ונפק נח ובנוהי מתיבותא, כדין כתיב, ומאלה נפצה כל הארץ, כדין \nשריאו אתוון באלפא ביתא למפרע, תש\"ר. וכדין כתיב, ומאלה נפצה כל הארץ, ואזל כל \nעלמא, בההוא זוהמא דנחש: \nואע\"ג דאברהם תקן מה דעבד אדם. וכן יצחק ויעקב וצדיקייא. עכ\"ד, זוהמא דנחש לא פסקא, \nעד דקיימו ישראל על טורא דסיני. ואהדרו אתוון בארח מישר, ומנהון למפרע, חד מכאן, \nוחד מכאן. וכד סרחו, אהדרו בגופא אחרא. אהדרו אתוון בגוונא אחרא: \nוכך אזל עלמא, ברזין דאלפא ביתא, עד דאתא שלמה. כיון דאתא שלמה, אשתכחין אתוון \n"},{"index":9,"he":"קיימין על קיומייהו. וכדין כתיב, ותרב חכמת שלמה, וקיימא סיהרא בשלימותא, כדין \nאתגלי שיר השירים בעלמא: \nוכדין אמר, אל גינת אגוז ירדתי. מה אגוז, מוחא לא אשתכח אלא לבסוף. כך עלמא הכי \nהוה, עד דאתקיימא קליפין, וקיימא עלמא במוחא, וסיהרא באשלמותא. \n \nמדרש רות מאמר ותלכנה שתיהן\nאמר ההוא טייעא, במאי קאמריתו ותתוקמו האי קרא דכתיב, ותלכנה שתיהן עד באנה בית לחם \nויהי כבאנה בית לחם ותהום כל העיר עליה\"ן. עד הכא תרין, ותאמרנה הזא\"ת נעמי חד ולא \nיתיר. אמר רבי עזריה, אשריכם ישראל, שאפילו הריקנים שבכם, מלאים תורה ומעשים טובים. \n\n"},{"index":10,"he":" \nמדרש רות מאמר והלוחות - והמכתב\nנחתין תרוייהו, אמרו ליה, מידי שמיע לך בהאי קרא. אמר, הכי שמענא. בזמנא דבעי הקב\"ה \nלמיהב תורה לישראל, הלוחות היו כתובים פנים ואחור. שנאמר, מזה ומזה הם כתובים: \nוהלוח אחד פנים ואחור. והלוח אחרת ימין ושמאל. שנאמר, והלוחות מעשה אלקים המה \nוהמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, תרין, על מה אמר תקין זימנין והמכתב מכתב: \nדקודם שעשו ישראל העגל, ובעי הקב\"ה למיהב תרין תורות, דבכתב ושבעל פה אלין, על ידא \nדמשה לישראל, והלוחות מעשה אלקים המה וגו'. והלוחות היו בדוגמא ו\"ה לוחות. ו\"ה \nמכתב, מכתב דכתיב, דא הוא ו\"ה: \nלוחות יה. מעשה אלקים המה, דא בינה עילאה. ו\"ה, אינון תרין דרועין. ו\"ה מכתב, אינון \nיעקב ורחל, שנקראו שמש וירח, ונקראו שני שדים, ונקראו חד. ועל דא אמר, ו\"ה מכתב \nמכתב אלקים הוא. חרות על הלוחות, אל תקרי חרות, אלא חירות, חירות ממלאך המות, \nומשיעבוד מלכיות, וכל מרעין בישין דעלמא: \n"},{"index":11,"he":"וכיון דעבדו ית עגלא, פרחו אתוון מתרין סטרין פנים וימין. ואני אפתח לך הדרך הישר \nשתבין. אלימלך ונעמי, ומחלון ורות, בדוגמא דא תרין לוחות. אלימלך ונעמי לוח אחד, \nימין ושמאל. ומחלון ורות, פנים ואחור, לוח אחר. וכיון דעבדו ית עגלא, אסתלק אלימלך \nומחלון, נשארו רות ונעמי, תרין נקיבות: \nואזלו תרוייהו, עד כי שמעו כי פקד ה' את עמו לתת להם ל\"ח. דיהב זימנא אחרא אורייתא, \nלוחות שניות: \nותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן. כל, דא צדיק. העיר, דא ציון, \nעיר דוד. ותאמרנה הזאת נעמי, שבשעתא דאתיהיבת אורייתא על טורא דסיני, כתיב, וכל העם \nרואים את הקולות ואת הלפידים: \nכדין צווחא אורייתא, ואמרה, אל תקראנה לי נעמי, אני מלאה הלכתי, מכל חידו, ומכל \nטבאן, וכל חירו דעלמא, אפילו משעבוד מלכיות. כדין אמרה, למה תקראנה לי נעמי: \nודא הוא רזא, דאמר הקב\"ה ע\"י דמשה, וראית את אחורי ופני לא יראו. כשרציתי למיהב \n"},{"index":12,"he":"אורייתא לישראל ימין ושמאל פנים ואחור, הם לא רצו, ועבדו ית עגלא. וכאן כשהם רוצים, \nאני לא ארצה. \n \nמדרש רות מאמר ותלכנה שתיהן\nאמר, הכי שמענא, בשמנא דבעא הקב\"ה למיהב אורייתא לישראל, נטל תורה שבכתב ותורה שבעל \nפה, ואזיל הוא לגבי שאר עמין, ולא בעו לקבלא לון. עד דנחית לון לישראל ע\"ג טורא \nדסיני: \nאמרו מלאכי השרת, למאן בעי הקב\"ה למיהב תרין תורות אלין. אמר, לישראל, דאינון עדבי \nוחולקי. דכתיב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, הרי תרין. ואנא יהיב לון שתי תורות. \nועוד דסלקי בערבינא עוללים ויונקים. ובגיניהון יתערון תרין תורות אלין. דכתיב, מפי \nעוללים ויונקים יסדת עוז: \nומהכא פנקא, מהתם נפקא, דכתיב, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי \nמשדים. את מי יורה דעה, דא תורה שבכתב. ואת מי יבין שמועה, דא תורה שבעל פה. גמולי \nמחלב עתיקי משדים, דבגינהון נחתא אורייתא לישראל על טורא דסיני: \n"},{"index":13,"he":"הה\"ד, ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם. לאן הלכו. לשאר עמין, עד דקיימו ישראל על \nטורא דסיני. כיון דנחתו תורה דבכתב ותורה שבעל פה, מיד ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה \nהזאת נעמי, אזדעזע כולי עלמא, ואמרו, דין היא אורייתא חמדה גנוזה. מיד וכל העם \nרואים את הקולות ואת הלפידים. כדין אמרת הזאת נעמי. דא הוא נעימו דאורייתא: \nולא ידעי ישראל ענשא דאורייתא, עד דאתו למרה, דכתיב, ויבאו מרתה. וכתיב, שם שם לו \nחק ומשפו ושם נסהו. כדין אמרה אורייתא, קראן לי מרה: \nואכרביה ג' פרסי, והוא עסיק עמרון באלין רזייא. קראו עליה, כפלח הרמון רקתך. אפילו \nהריקנין שבישראל מלאין תורה ומצות כרימון: \nאמר לו, כדין הוו ישראל מתעטרן באורייתא, אתעטרו בשמהן גליפין עילאין. כיון דעבדו \nית עגלא וסרחו, והוה מייתי משה אורייתא, כתיבא על לוחין דאבנין עלאין, מליין מכל \nטבאן, חירות ממלאך המות, ומשעבוד מלכיות, ומכל מרעין בישין דעלמא: \n"},{"index":14,"he":"כיון דחמא משה ית עגלא, פרחו אתוון, וכלהו סלקו לעילא, כדין צווחא אורייתא ואמרה, \nאני מלאה הלכתי, מכמה טבין לישראל, והשתא אהדרית ריקם למגנא, דלא מהנית להו. כדין \nצווחו עילאין ואמרו, אוי להם כי נדדו ממני. ווי להון, דלא אתקיימו במהימנותא \nדמאריהון. \n \nמדרש רות מאמר ותלכנה שתיהן אינון נפש וגוף\nרבי אלכסנדראי לטעמיה, דאמר ר' אלכסנדראי, הנפש והגוף הם שותפין יחד, והולכים מזה \nהעולם ביחד. עד באנה בתי לחם. ואמאי אקרי הכי. אלא בי דינא וקטרוגא דדינא וקרבא \nתמן. כדין כתיב, ותהום כל העיר עליהן. כל שאר מתייא מרעישין עלייהו, לקל קרבא \nדדינא: \nדתנן, ההוא מלאך הממונה על בית הקברות, נכנס לקבר בשעה שנקבר, עומד עליו ומביט \nואומר, אוי לו לפלוני זה, אוי לעינים שנהנו מהעולם הזה בעבירה, אוי להם לידים \nולרגלים שהלכו בהבלי העולם: \nאמר הגוף, אני איני רואה, הנפש הוא המנהיג שלי. אומרת הנפש, אני איני יודעת לילך. \n"},{"index":15,"he":"והם השנים, דוגמאת העור והפסח. מה עשה. מכניס הנפש לתוך הגוף, ודן אותם ג' ימים זה \nאחר זה. לאחר שלשה ימים, נדון מפיו ומידיו ומרגליו: \nלאחר מכאן, הגוף נבקע, ורימה ותולעה עולה עליו, והנפש מתאבלת עליו דכתיב, אך בשרו \nעליו יכאב ונפשו עליו תאבל. ואומרת, אני מלאה הלכתי לאותו העולם, וריקם השיבני ה' \nלזה העולם, בלא מעשים ובלא תורה: \nואשרי מי שתלמודו מתקיים בידו בזמן שהולך אדם לבית עולמו. שאפילו בקבר שפתותי\"ו \nרוחשת, והם שושני\"ם, אל תקרי שושנים, אלא ששונים. מפני שתורתם מגינה עליהם. הה\"ד, \nבשכבך תשמור עליך: \nכי הא דרבי חסדא, כשנפטר לעולמו, הלך רבי יוסי בריה ובת תמן על קבריה בליליא. שמע \nמגו קבריה, חדוה דכתות כתות, דמתכנפי וקאמרי, ניזיל לחדותא דהלולא דאורייתא דרבי \nחסדא. ואפילו מלאכי השרת מתכנפי למיחדי בהדיה: \nשמא דהוו אמרין, מה לחיי בחדוה דילן הכא, ילעון באורייתא בההוא עלמא. א\"ל, ברי, זיל \n"},{"index":16,"he":"מהכא, וקיים תלמודך, דזכאה איהו מאן דאתי הכא ותלמודו בידו. דהא אפילו מלאכי השרת \nלא יכלין לקרבא ליה. זיל ואמור ליה לרבי חגי, דיגמור תלמודיה, דביום פלוני ייתי \nהכא: \n[אדהכי, דהוה משתעי בהדיה, סלקוהו לרבי חסדא למתיבתא עילאה. וקם רבי יוסי בריה, \nואזיל, וחוי להון לחברייא: \nא\"ל רבי יהודאי, אלמלא רבי יוסי את, כדי הות לאתענשא תמן. א\"ל, בגין צערא דאבא, \nאזלית ושמעית כל האי. קרא ר' יונתן עליה דרבי חסדא, ושכבת וערבה שנתך. והאי קרא \nאחרינא, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל: \nד\"א, הנפש נמשלה לשכינה, והגוף לישראל. אם ישראל חטאו וגלו, למה הגלה השכינה לשם \nעמהם, שהיא לא חטאה. אלא על שהיתה מבקשת עליהם רחמים. ומשפעת להם עושר וכבוד מאד, \nויהבא להון כל מה שירצו, והם חטאו. ועל דא נאמר, וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית \nויטוש אלוק עשהו וינבל צור ישועתו. ועל דא גלתה עמהם: \nמה רימה ותולעה עולה על הגוף, כך בשעה שישראל הם רעים, אוה\"ע בני עשו וישמעאל \n"},{"index":17,"he":"שנקראים רמנה ותולעה, שולטים עליהם, והגוף נבקע ויהרגו לישראל. ועל דא אך בשרו יכאב \nונפשו עליו תאבל, מהו בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. בשרו יכאב עליהם, ונפשו על \nישראל תאבל. וכדין איהי תואיבת לנשמה עליונה דאיקריא נעמי: \nולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז וגו'. רבי רחומאי פתח, \nגבור בארץ יהי זרעו. זכאה איהו מאן דמתברך בבנין בהאי עלמא, בגין דלא יהך יחידי \nלההוא עלמא. \n \n"},{"index":18,"he":"מדרש רות מאמר כמו שיש הוי\"ה בז\"א כן יש באדם\nתא חזי, בדוגמא דאית באדם ידו\"ד מלא, ומתפרש האור שלו למ\"ה. הכא אית בגופא השם מלא \nידו\"ד, ומתפרש לכ\"ב אותיות, ועם מנצפ\"ך הם כ\"ז: \nואני אפתח לך דרך ישר. כמו שהוא דוגמאת אדם, שהוא מד' אותיות, והוא אור גדול. כך \nאית בגוף ד' יסודות, אש ועפר רוח ומים, והם ד' כוחות. ודא אינון: \nרוח הבהמית. ונפש הבהמית. ונשמתא. ונשמתא לנשמתא. ואינון מסטרא דשמאלא: \nואינון פועלין בהאי עלמא כגונא דא. השכל מנשמתא לנשמתא. ותאות השכל נמשך מן נשמתא. \nומן רוח הבהמית יבא המשא ומתן עם הגוים. ונפש הבהמית, להנהיג האברים, שילכו לאכילה \nושתייה ותאות המשגל: \nוחמשה מקומות שכ\"ב אותיות נזכרים בהם, והם אחה\"ע מגרון. בומ\"ף משפתים. גיכ\"ק מחיך. \nדטלנ\"ת מלשון. זסצר\"ש משינים. ואלו חמשה מקומות, נכללים בארבע כוחות, שהן מנהיגים \nהאברים, ובהם נברא כל הגוף. ועליהם הד' אותיות קדושות, שנקראו אדם. ועליהם אמר \n"},{"index":19,"he":"הכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו: \nומן היו\"ד איתער יראה לאדוני האדונים, שיהיה האדם ירא ממנו. ומן הה', איתער תשובה \nלאיש. ומן הו', איתער לאדם תורה. ומן הה', איתער מעשים טובים ומצות, ולא יחטא. זה \nהוא השם הנסתר בצלמו. כמו שהקב\"ה מסתר בעולמו, כך הוא זה השם נסתר באדם: \nודע שהם ד' שמות, ע\"ב. ס\"ג. מ\"ה. ב\"ן. אית ד' אותיות שנקראו גוף. ונתפשטין לרמ\"ח \nאברים. ועל אלו הד', אית ד' אותיות הנזכרים לעילא, והם מתעלין על אלו ד' גופים \n"}]}
