{"id":"kabala-dec14477afb8-1-36","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":36,"title":"קטע 36","hebrewTitle":"קטע 36","segments":[{"index":1,"he":"פתח ואמר, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים עליה קטורת. \nוכתיב, ויקח אהרן וגו'. וכתיב, והנה החל הנגף בעם. וכתיב, ויעמוד בין המתים ובין \nהחיים ותעצר המגפה. כולי האי אצטריך ליה למשה למטרח. ורשב\"י במימריה, הקב\"ה גוזר, \nוהוא מבטל מותנא: \nאמר לון ר' ייסא, הואיל ואיתערית בהני מילין עילאין דחכמתא. אמינא, דהא רות כשירה \nהיתה. א\"ל רבי ידואי, אע\"ג דכשירה היתה, לא ניכר כשרותה, עד דדבקה באותו צדיק: \nבוא וראה, כשירה מכל אומות רות. מה אמר לה בועז. אל תלכי ללקוט בשדה אחר גו', וכה \nתדבקין עם נערותי. מה אמרה היא. גם אמר לי עם הנערים אשר לי תדבקין. כיון שראתה \nחמותה כך, אמרה לה, לאו הכי. טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא עם הנערים. \n \n"},{"index":2,"he":"מדרש רות מאמר אלכה נא השדה, הוא חקל תפוחין קדישין\nאמר רבי ייסא, ח\"ו לצדקת זו מדברי גנאי, כשירה היתה. דהכי אמר רבי שמעון, כתיב, \nויאמר לה בועז הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר. מאי כתיב לעיל. אלכה נא השדה \nואלקטה בשבלים. מלמד שנצנצה בה רוח הקודש. אלכה נא השדה, מאן שדה. דקדקה במהימנותא \nסגיא, ומאן ניהו. הוא שדה אשר ברכו ה'. והוא שדה של תפוחים קדישין: \nמאי כתיב, ויקר מקרה. ובבלעם כתיב, ויקר אלקים אל בלעם. ויקר, בלשון קרי וטומאה. \nוהכא שינה ואמר ויקר מקרה, הכא בלשון כבוד. כד\"א, מה יקר חסדך אלקים: \nומה יקר נפגע בה. חלקת השדה וגו', חולקא דהאי שדה דצדיקייא, ותמן אזלת, ואעלת \nבחולקא חדא, ואוליפת אורחיה, וידעת ביה מאינון קוצרים. ומאן נינהו. תלמידי חכמים, \nמחצדי חקלא איקרון: \nאדהכי והנה בועז בא. הצדיק בא, אתא טעין ברכאן, וכמה קדושין. ויאמר לקוצרים. מאי \nקוצרים. לעילא אינון בי דינא, דנהדרי גדולה דתמן. ה' עמכם, השתא יהיב להו ברכאן \n"},{"index":3,"he":"וקדושים. ואינון אמרין יברכך ה', והבין ליה תוקפא לשאבא ממקורא דחיי, מגו עלמא \nדאתי: \nלמי הנערה הזאת. תיאובתיה לשאלה עלה, דרחימו דיליה בה. והכי אמר בוצינא קדישא ר\"ש, \nמגילה דא, רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה ולעלמא דאתי. דהא אתערת לצדיקייא, רזא \nדתורה שבכתב, לאתחברא בתורה שבעל פה. ובגין כך תקינו רבנן למגילה זו בשבועות. בזמן \nמתן תורה: \nהלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר. אלין אינון רתיכין קדישין, דבריר ליה יעקב \nקדישא, אדרין קדישין, דלא מתערבן באחרנין. כד\"א, וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן \nלבן. ועל דא, לא תלכי ללקוט בשדה אחר, לא תתרעי במלכו אוחרי וברתיכין אוחרנין. וגם \nלא תעבורי מזה, מן אילין כתרין דילך, לא תזוזי לעלמין. מזה לא תזוזי מבעליך. לא \nתזוז מניה לעלמין: \nוכה תדבקין עם נערותי, סגיאין שמהן אינון לה, וחד מנהון כ\"ה. כד\"א, וחסידיך \nיברכו\"כה. וכה תדבקין, עם אלין רתיכין עולימתאן דאתברירו לך לאתדבקא בהו: \n"},{"index":4,"he":"מיד. וימד שש שעורים וישת עליה. נטל חד קו המדה, ועביד משחתא, ומדד שית סטרין, \nדאיתחזון לה לאתאחדא ביחודא דילהו, ויהב לה נבזבזן ומתנן. דהא בלא אלין, לא יכילת \nלאעלא לגבי עלמא דאתי: \nהה\"ד, שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך. שש שעורים, אלין שית \nסטרין עלמאין דקיימא עלייוה עלמא דאתי. שעורים, כד\"א, שאו שערים ראשיכם. וישת עליה, \nשוי עלה, לאנהגא לה, ולברכא לה. ועל דא, היא כלה כלולה מכל שית סטרין: \nיהי מכירך ברוך, מאן ברוך. דא שלמה. מלך שהשלום שלו. וע\"ד, והמלך שלמה ברוך. בשמא \nדא, תהא מתברכא מכל אלין שית סיטרין. כדין איהי עלמא דאתי, יהבת לה תוספת ברכאן, על \nאינון דאית לה. הה\"ד, ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה, דא תוספת קדושן וברכאן: \nגם כי אמר אלי עם הנערים, אלין כרובין קדישין, דכל תיאובתא דילה כהו. מלה דא ברזא \nקדישא איהו: \nואי תימא, מלה כדיבא אמרת, והא איהו אמר וכה תדבקין עם נערותי, ולא אמר עם הנערים. \n"},{"index":5,"he":"אלא שמא דאיקרי כה, לאו איהו אלא כד אתקנת על תרין כרובים, לקבלא ברכאן ברזא דכ\"ה \nאתוון דיחודא, דאינון שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. הא חמש ועשרים אתוון דיחודא, \nבתקונא דכרובין, דכיון דאתקנת בהו, כדין נתקרי כ\"ה, וכדין אמר וכ\"ה תדבקין. ועם כל \nדא, עם נערותי. דכולא אצטריך, דלא לשבקא לון דוכרין ונוקבין: \nוגם לא תעבורי מזה. רב ייבא סבא אמר הכי. מלמד שהראה לה כרובים. ואית בספרא דאדם, \nדאע\"ג דאתחרב בי מקדשא, דלא תזוז מחד כרוב לעלמין. כגוונא דא, הה\"ד, וגם לא תעבורי \nמזה, לא תזוזי מחד מנהון לעלמין: \nועל דא איהי אמרת עם הנערים, אינון ב' כרובים, תדבקין ודאי. וכן באינון רתיכין \nנוקבי. כד\"א, עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן. האי קרא לדרשא הוא דאתא. אבל \nעיניך, הם עיני ה' משוטטות בכל הארץ. בשדה אשר יקצרון, דהואיל דמשטטי בכל עלמא, \nוהלכת אחריהן למנדע: \nהלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך, דהא כרובים לא משתככי לעלמין, בגין לינקא מינה. \n"},{"index":6,"he":"כד\"א, למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה. ובההוא זימנא דאיהי אזלת בתר עיינין, למחמי \nכל עובדין דעלמא, אינון כרובין לא קרבין בהדה, ולא מתערין לינקא מינה: \nוצמית והלכת אל הכלים. וצמית, כד תיאובתך לינקא מרזא דעלמא עילאה, באתערו דאינון \nכרובין, ובגינהון איהי משתקיא משקיו עילאה, הה\"ד, ושתית מאש\"ר ישאבון הנערים, אינון \nכרובים. אל הכלים, אינון מקורין עילאין דאיקרון אנפי רברבי: \nעד כאן הוא דעתין דמילין סתימין, וקדושה עילאה, המלין דהאי מגילה, וכולא בדיוקנא \nעלאה, ורזין סתימין. קמו ונשקוהו. אמרו, זכאה דרא דזכיח לכל האי למנדע מגו בוצינא \nקדישא, מלין קדישין, מלין דחכמתא. על דא כתיב, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה: \nאמרו ליה, האי קרא אחרא, שמעת ביה עיקרא דחכמתא, דהא אנן ידעינן למדרש ביה דרשא. \nאמר לון, מאי היא. אמרו, כתיב, ויאמר לה בעז לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם \nוטבלת פתך בחומץ. אמר לון, שמענא. \n"},{"index":7,"he":" \nמדרש רות מאמר החרדים על דברו\nפתח ואמר, שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' \nונראה בשמחתכם והם יבושו. האי קרא אוקים ליה ר\"א, כיון דכתיב שמעו דבר ה', מהו \nהחרדים אל דברו: \nאלא דבר ה' בכל אתר, דרגא דמהימנותא איהו. בר בכל אתר דכתיב שמעו דבר ה', איהו מלה \nדנפיק מגו דרגא ההוא, דאקרי ליה דבר ה', והוא דרגא דשרייא עליה. שמעו דבר ה', מלה \nדנפיק מניה, כגון שמעו דבר ה' גוים, מלה דנפיק מההיא דרגא: \nהחרדים אל דברו, ההוא דרגא ממש. מאן חרדים. אלו ישראל, דאינון חרדים תדיר על אותו \nדבא. חרדים בכמה חרדות בין העמים, חרדים בכמה חרדות, לתקנא ליה לההוא דבר: \nאמרו אחיכם שונאיכם, אלו בני עשו ובני ישמעאל. מנדיכם, מאן מנדי למאן. אלא אינון \nבנידוי מנייכו, דלא תיכלון בהדייהו, ולא תישתון בהדייהו, ולא תקרבון בהדייהו. ועל \nדא אינון מנייכו בנידוי: \nדבר אחר מנדיכם, בגלותכון. כד\"א, סורו טמא קראו למו. ומאי קא אמרי. למען שמי יכבד \n"},{"index":8,"he":"ה', בגינן ובגין נפשאן, יכבד ה', וכל יקרא דיליה בגינן הוא. וכד ישראל מתערי, ומחכן \nבכל יומא חדוה דפורקנא דקב\"ה, אינון לא מהימני כלל, ואמר נראה בשמחתכם, בזמנא דנחית \nההוא חדוה דילכון. והם יבושו, כמאן דתלי סורחניה באוחרן. \n \nמדרש רות מאמר שם טוב ושם רע\nבדיורא דבי אדרא, הוי חד עתירא ואיהו חד, ואינון תרין, וכחדא הוו. וכל עטורן ושמהן \nדמהימנותא קדישא, אוף הכי לון בלא היפוכא דביש, דקיימין תדיר קמי פתחא דבי מלכא, \nלבר מרזא דמהימנותא. ההוא דבר ה', איקרי שם טוב. כד\"א, טוב שם. ה' איהו טוב: \nההוא סטרא בישא, אינון תרין, דכורא ונוקבא, ואינון מחוברין, ושמהן דילהון בהפוכא \nדביש, אלהים אחרים, אל אחר, שם רע. ההיא נוקבא, הכי אתקריא, בחבורא דדכורא, דאתחבר \nבהדה דלא מתפרשן: \nוממנין על שאר עמין, ולאו בגין שם דילהון, אע\"ג דאיהי מנדדא ומרחקא מיניה, איהי \nעמהון בגלותהון. ולא ידעי דהא בשם קדישא דילן אינון מתתקפין, דאיהי אתזנת ואתקיפת \n"},{"index":9,"he":"לההוא שם רע בחוביהון דישראל. כד\"א, שמוני נוטרה את הכרמים. ואפילו בזמנא דשליטין, \nההוא דקדושא דמהימנותא נטיל ויהיב חולק גרמא לכלבא, ומיניה אתזנו רשעים. \n \nמדרש רות מאמר ויאמר לה בועז לעת האוכל\nמה כתיב, ויאמר לה בועז לעת האוכל. בזמנא דאיהי אתתקנא מגו תתאי ועילאי. מתתאי, \nבקורבנין, ועלוון, וצלותין, ורעו דרעווא, דסלקא מתתאי. מעילאי, בתיקונין רתיכין \nוכרובין, במאכלה, בחדוה ורעו. דדין איהו לעת האוכל: \nורעו דצדיק חי לגבה, ואתתקנת על רחיכהא. ומה אמר לה. גשי הל\"ם בקישוטי דמלכא עילאה. \nואכלת מן הלחם, תקבלי מזונא, ורעו, ומיכלא קדישא, לפלגא לאוכלוסיך קדישין לעילא \nולתתא: \nועם כל דא, וטבלת פתך בחומץ, אית לך לנטלא אורח טבול מההוא חומץ דסטר שמאלא, לינקא \nלההוא סטרא בישא, למיתזן שאר עמין, ולאתזנא מיניה: \nויצבט לה קלי, מיכלא דנפקא מאשא דסטר שמאלא, בגין למיהב מזונא וטרפא לכולא, ואפילו \nלכלבים, וכל אינון דנפקי ומתפשטי מההוא סטרא אחרא דמסאבו: \n"},{"index":10,"he":"וכדין, ותאכל ותשבע ותותר. ותאכל ותשבע, מההוא מיכלא קדישא. ותותר, מההוא מיכלא \nאחרא, דאיהו אתיא שיורין שיורין, מיכלא דאתי על שובע. ותותר, עבד שיורין לההוא \nמיכלא לסטרא אוחרא: \nחדו ר' נהוראי ור' יודאי, ואמרי, אלמלי לא אתינא לעלמא אלא למשמע מילין אלין, דיין. \nויאכל בועז וישת וייטב לבו. א\"ר חזקיה, מלמד שבירך על מזונו. מהו וייטב לבו. דבריך \nלהאי אתר דאקרי לב. \n \n"},{"index":11,"he":"מדרש רות מאמר גדול כח ברכת המזון\nרבי נחמיה פתח, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ואכלת \nושבעת, כל האוכל ואינון מברך ברכת המזון, נקרא משחית וגזלן. שנאמר גוזל אביו ואמו \nואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית: \nואמר ר' יודאי, גדול כח ברכת המזון, שמוסיף כח ברכה בפמליא של מעלה. א\"ר חנינא, \nגדול כח ברכת המזון, שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם: \nרבי בון ור' יוסי בר' חנינא, הוו אזלין באורחא לפדיון דבוים. אערעו בהאי כפר, דמכו \nתמן בהדי ההוא אושפיזא. בפלגות ליליא קמו למלעי באורייתא. קמת ההיא אתתא דתיבא, \nואדלקת לון שרגא, עד דהוו יתבי, יתיבת היא אבתרייהו למשמע מילין דאורייתא. אשגחו \nבה: \nפתח חד ואמר, נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. נר ה' נשמת אדם, ודאי. מה הנר מאירה \nבאפילה, אף נשמתו של אדם מאירה לגוף: \nהדר ואמר, בג' דברים האשה זוכה, בחלה, ובנדה, ובהדלקת הנר. וכלהו תנינן. אדהכי אהדר \n"},{"index":12,"he":"רישיה, וחמא לההיא אתתא דקא בכיא, דם אבוה ויתיב בינייהו: \nא\"ל רבי בון, אמאי קא בכיא ברתיך. אמר, דלא זכתה לבעלא דילעי באורייתא, ואיהו רבייא \nבן תריסר שנין, ואפילו ברכת המזון לא ידע. ולא יכילנא עמיה דיוליף ליה. א\"ל, אי \nהכי, איעבר ליה באחרא, ואמאי יהבת ליה ברתיך: \nאמר איהו, לא ידענא ביה, אלא על דחמינא יומא חד, דהא למשמע חד קדיש, דליג מאיגרא \nלתתא, נדרנא עלי לנסבא ליה ברתי. נפקנא מבי כנישתא, ויהיבנא ליה ברתי, ולא חיישינא \nלמילי אחריתא, ולא אשגחנא יתיר. והשתא אשתכח, דאפילו מלה אחת באורייתא לא ידע, ולא \nבעי למילף מידי: \nאמר ליה ר' בון, דילמא יזכה לבר דיליף ליה אורייתא סגי. אדהכי, קם ההוא רבייא \nמערסיה, ודליג עלייהו, ויתיב בינייהו. אסתכל ביה ר' בון, אמר, אנא חמינא באנפוי, \nדנהירו סגי דאורייתא יפוק מהאי עולימא. \n \n"},{"index":13,"he":"מדרש רות מאמר עשרה דברים לפני ברכת המזון\nפתח ההוא רווק, ואמר, צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם. \nעד דפתח ואמר במילין דברכת המזון: \nואמר, השתא דאמרת דאפילו ברכת המזון לא ידענא, בברכת המזון אית מילין ידיעין, והם \nי'. חד, לתקוני פתורא כפום ההוא מזונא. ומאן דלא הוה ליה מזונא כל כך, ויסדר פתורא, \nאיהו משובח, בגין דיתיב למיכל קמי מלכא, דכתיב, ואכלת לפני ה' אלקיך: \nתניינ\"א, נטילת ידים, קודם אכילה. מאן דאכיל בלא נטילת ידים, כאילו אכיל טמא. \nתליתא\"ה, נטילת ידים, דיטול ימינא בשמאלא, וישמש בשמאלא לימינא. ויטול עד שיעורא \nדפקרא דגזרו רבנן. רביעא\"ה, דצריך להגביה ידיו לאחר נטילה בשעה דמברך. ויזווג שני \nזרועותיו כאחת בשעת הגבהת ידיו. חמישא\"ה, דצריך למסמך ברכה לנטילה זו: \nששי\"ת, למיהב מפיתא לעניים. שביעי\"ת, לברך ברכת המוציא, ולדקדק בה' ואסור לאכול בלא \nברכה. שמיני\"ת, האוכל על שלחנו, צריך שלא יהא גרגרן ובלען, אלא כאוכל לפני המלך: \n"},{"index":14,"he":"תשיעי\"ת, צריך לומר על שולחנו דברי תורה. ויחיד שאין לו עם מי לעסוק בתורה, די לו \nבברכותיו. עשירי\"ת, מים אחרונים חובה, ולא הצריכו בו ברכה, אע\"ג דידיו מזוהמות מגו \nמאכל. ואינו מברך על רחיצת ידים: \nכל הני עשרה, איצטריכו קודם ברכת המזון, וכל חד וחד אית ביה טעמא מגו מתיבתא עילאה. \nואנא אהדר עלייהו: \nחד, לתיקונא פתורא על ההוא מזונא של אדם, בגין יקרא דמלכא, דיהיב ליה מזונא לגופיה. \nדתנינן, קשין מזונותיו של אדם קמי הקב\" כקריעת ים סוף: \nאמאי קשין. אלא בגין דמזוני דעלמא לא אתיין אלא מגו דינא. והקב\"ה אעבר על דינא, וזן \nלרשעים, להגונים ולשאינן מהוגנים. והקב\"ה זן לכולם, מקרני ראם עד ביצי כנים: \nושכינה קאימת ורואה על כאו\"א מישראל. כמה דכתיב, זה השולחן אשר לפני ה'. ודאי. \nוכתיב, ואכלת לפני ה' אלקיך. לפיכך צריך שיהיה שולחנו בחול ערוך ולא ערוך, וביום \nשבת, צריך תוספת שינוי אחר למעליותא: \n"},{"index":15,"he":"תניינא, נטילת ידים קודם אכילה. מ\"ט. בגין דאכילה אצטריך נקיות, כגוונא דמלאכי השרת \nלעילא. דהכי אמר רב המנונא סבא, מאי דכתיב לחם אבירים אכל איש. לחם דמלאכי השרת \nאוכלים: \nלמאי נפקא מניה. אלא מה מלאכי השרת אוכלים בקדושה ובטהרה ובנקיות, אף ישראל כן \nצריכין לאכול בקדושה ובטהרה. דכתיב, ובתקדשתם, אלו מים ראשונים. והייתם קדושים, אלו \nמים אחרונים. כי קדוש, זה שמן טוב. ה', זו ברכת המזון: \nוהכי אמרי. והתקדשתם, דכל האוכל בקדושה ובטהרא ובנקיות, נדמה למלאכי השרת שהם \nקדושים. ודכתיב כי קדוש אני ה', מלמד, שצריך כונה בברכת המזון: \nוכל האוכל בלא נטילת ידים, אכילתו טמא. ושכינתא מה היא אומרת. אל תלחם את לחם רע \nעין ואל תתאו למטעמתיו. מאי טעמא. בגין דיש מדת פוענות בעולם, ושמו עין הרע. וכל \nהאוכל בלא נטילת ידים, אותה המדה של פורענות שורה עליו. וכל אותו המאכל שלה, הוא \nנקראת לחם רע עין: \nדהכי אמר רב המנונא סבא, שתי מדות עומדות על שולחנו של אדם, אחת מדת טוב, ואחת מדת \n"},{"index":16,"he":"רע. כשהאדם מקדש ידיו ומברך, מדת טוב אומרת, זהו שולחנו של הקב\"ה, ומנחא ידיה על \nראשו, ואומרת לו, עבדי אתה. עבדו של מקום אתה. כד\"א, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר \nבך אתפאר: \nוכשאין אדם מקדש את ידיו ואוכל. מדת רע אומרת, זה שלי הוא. מיד שורה עליו ומטמאה \nאותו, ומאכלו נקרא לחם רע עין: \nעובדא הוה בבבל, בחד בר נש דזמין ההוא מסכינא למיכל, חמא ליה דלא נטל ידוי ואכיל. \nההוא מסכינא קם מפתורא ואזיל ליה, קרייה, וא\"ל תיב בקיומך ואכיל: \nא\"ל, ח\"ו דאכיל אנא עמך, דעליך כתיב, אל תלחם את לחם רע עין וכו', ולא עוד אלא \nשמאכלך טמא. וכתיב, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. דכל מאן דשרייא עליה רוח רע עין, מקבל \nטומאה סתומה, דלית לה פתיחו כלל. אתא עובדא קמי רבנן, ויהבו ליה לההוא מסכינא מאה \nזוזי: \nבכה רבי חגי, ואמר, אשריכם ישראל, אשריכם עוסקים בתורה ומצות. ומה מסכינא, דהוה \nכפין, ועציר מעוי, ונטר גרמיה, ולא חייש אלא ליקרא דמריה. כמה אגר טב זמין למאן \n"},{"index":17,"he":"דלען באורייתא: \nתליתאה, לנטלא ימינא בשמאלא. בגין דימינא אית ליה שבחא על שמאלא בכלא, ואצטריך \nלנטלא לימינא בשמאלא, ולשמשא ליה. דהא ימינא דבר נש, כגוונא עילאה, למהוי ליה שבחא \nעל שמאלא: \nדאורייתא בימינא אתייהבית. דכתיב, מימינו אש דת למו. וכתיב, ימין ה' רוממה ימין ה' \nעושה חיל. ועל דא, כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל: \nלקדשא ידיו, אצטריך שמאלא לקדשא לימינא. כהן שעולה לדוכן, ממי נוטל ידיו. הוי אומר \nמלוי, דאיהו מסטר שמאלא, דאיהו משמש לכהן העולה לדוכן, למהוי ימינא כדקא יאות, \nולאתקדשא מגו שמאלא. אוף ה\"נ הכא, ימינא לא בעי לאתקדשא אלא מגו שמאלא: \nתו, אצטריך לנטלא כל פרקין דיד. ארבעה סרי פרקין אינון, דאיקרון י\"ד. ודא איהו כי \nיד על כס י\"ה, כמא דאוקמיה רב המנונא סבא, באתוון דאלפא ביתא, רישא וסיפא, דאקרי \nא\"ת ב\"ש. וכל אינון י\"ד פרקין, ברזא דאלפ\"א בית\"א, מגו ה' ולעילא, ואיקרי י\"ד \nפרקין. וי\"ד פלחין לי\"ד, למיהוי כללא דימינא בשמאלא, ושמאלא בימינא. ועל דא נטילת \n"},{"index":18,"he":"ידים, לאכללא דא בדא: \nרביעיאה, דצריך להגביה ידיו בשעה דמברך, לאחר נטילה, ויקדש ידיו. דכתיב, שאו ידיכם \nקדש וברכו את ה', מ\"ט: \nבגין דאצבען אינון דיוקנא עילאה. אצבען אינון חמש, ד' אצבען דאינון מחוברים כחדא, \nאית בהו תלת פרקין בכל חדא, דאינון רזא דדיוקנא דרתיכא עילאה. דהא רתיכא קדישא איהי \nארבע, ואינון תריסר פרקין. ועל דא שם המפורש דארבע אתוון, תריסר אתוון איהו. ודא \nהוא שם המפורש באותיותיו, אינון תריסר פרקין, כל פרק ופרק אות אקרי: \nאצבע יתירה דאתקרי גודל, דאיהו חוץ מינייהו, ואית ביה תרין פרקין, אינון תרין \nפרקין, תרין אתוון טמירין, בתרין דרגין עילאין טמירין, שבחא דכולהו אינון: \n"}]}
