ספר הזוהר — עותק נוסף
קטע 44
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
דלהון). יברך יראי יי' אלין אינון ליואי וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. הקטנים עם הגדולים אע"ג דלא עאלין במניינא. ת"ח לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא. דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב באחד לחדש השני דאיהו זיוא דברכאן דעלמא דמניה נפיק זיוא לעלמא ועל דא אקרי חדש זי"ו דזיוא דכלא נפיק מניה ועל דא כתיב יברכך יי' מציון וכלא חד מלה וכתיב כי שם צוה יי'
זוהר חלק ג דף קיח/א את הברכה וגו': רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר"ש א"ל ישראל מאן אתר אתברכן א"ל ווי לעלמא דלא משגיחין ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה. תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עלמין (ס"א עמיה) שכיחין בחר אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה וביה אתנטע ואשתילו שרשוי וישראל לתתא הוו מתברכן (ואשתילו שרשוי) מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק ה"ד יברכך יי' מציון. וכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם. ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב מציון מכלל יופי אלקים הופיע. הופיע נהיר כד"א הופיע מהר פארן (ס"א ודא נהירו) וכד ינהר ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נחירו אתער כלא הוא בחברותא (ס"א כלא הוא בחביבותא) כלא הוא ברחימותא כלא הוא בשלימו כדין הוא שלמא דכלא שלמא דעילא ותתא הה"ד יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך:
איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'. רבי אלעזר פתח שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'. כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה דהא בכל אתר דמליד אורייתא אשתמעו קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה וקב"ה אתי לדיירא עמיה הה"ד בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה והא אוקמוה. ת"ח פקודי אורייתא עלאין אינון לעילא. אתי בר נש ועביד פקודא חדא ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא כמה דאת אמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. יעשה שלום לי ולעילא. שלום יעשה לי ולתתא. זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא. שמחו את ירושלם וגו' בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא דתמן אתחברת אתתא בבעלה וכדין הוא חדוותא דכלא
חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא אסיר ליה לב"נ למחדי ולאחזאה חידו דכתיב שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'. וגילו בה דייקא. רבי אבא חמא חד ב"נ דהוה חדי בבי טרונייא דבבל בטש ביה אמר שמחו את ירושלם כתיב (אמר רבי אבא) בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי. ר' אלעזר לטעמיה דאמר שמחו את ירושלם היינו דכתיב עבדו את יי' בשמחה. כתוב אחד אומר עבדו את יי' בשמחה. וכתוב אחד אומר עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה. מה בין האי להאי. אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. (ד"א) עבדו את יי' ביראה דא כ"י בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. א"ר יהודה והא כתיב כי בשמחה תצאו ודא היא כ"י כיון דאמר תצאו מן גלותא הוא. ואקרי שמחה. א"ל ודאי הכי הוא דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי שמחה עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא חתנערי מעפר וגו'. קומי אורי
וגו'. ויתחברון כחדא (ויוקים לה מעפרא). כדין חדוותא אקרי. חדוותא דכלא וכדין בשמחה תצאו ודאי. כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כד"א ההרים והגבעות יפצחו וגו' וכתיב כי הלך לפניכם יי' ומאספכם וגו': זוהר חלק ג דף קיח/ב איש על דגלו באותות. אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין תריסר תאומין סחור סחור לה כלא כגוונא דלעילא כתיב ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'. ששם עלו שבטים אלין י"ב שבטין תחומין דלתתא. שבטי יה הא אוקמוה בגין די"ה עדות לישראל ודאי ובגין דא הראובני השמעוני י"ח בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי ואוקמוה דכתיב ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו ואנפין הוו לד' סטרין דעלמא ומתפרשן בדיוקניהון וכלהון כלילן ביה באדם. מיכאל מימינא גבריאל משמאלא. אוריאל לקדמייהו. רפאל לאחורייהו. שכינתא
עלייהו. תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא תרי מכאן ותרי מכאן וי"ה בינייהו. כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'. ולבתר אינון תרין אחרנין ד' משריין אנון לד' סטרי עלמא ואשתכחו תריסר אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא. ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה לקביל משרייא דאוריאל. ומחנה דראובן לקביל משרייא דמיכלא. דא לדרום. ודא למזרח. מזבח ה"נ דרומית מזרחית. ומחנה דן לצפון. מחנה אפרים ימה. מחנה דן לקביל משרייא דגבריאל. מחנה אפרים למערב לקביל משרייא דרפאל. מזבח ה"נ צפונית מערבית. כלא אחיד דא ברא עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא. עלאה דכלא קדישא דכלא. כלא אתכליל ביה. י' מזרח הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. ה' דרום. מניה נפיק דרום בעלמא ועייל י' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן ה' תלייא דרום וצפון
וההוא (אד"ג) דבינייהו י' מזרח י"ח דרום וצפון תלייאן ביה. ו' באמצעיתא. ודא הוא בן דכר. בג"כ איהו בין צפון לדרום. וע"ד תנינן מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. ה' עלאה בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו ברזא דיו"ה ה' בתראה מערב. וע"ד דרום אחיד מזרח דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. וע"ד תנינן מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה. מסטרא דאימא תלייא גבורה. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא. זוויין דמדבחא ה"נ אסתחרן ובא לו לקרן דרומית מזרחית. דדרום תוקפיה במזרח דאיהו שירותא דשמשא ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. מזרחית צפונית. כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח הוא אנהיר ולצפון וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. צפונית מעריבת דהא מערב דאיהי בה' בתראה נטלא מצפון. וע"ד צפון אזיל למערב. מערבית דרומית היא אזלא (ס"א לאתחבקא) לאתחברא בדרום כמה דדרום
תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא ה"נ מערב אזלא (ס"א לאתחבקא) לאתאחדא בדרום הה"ד וימינו תחבקני. ימינא דא הוא דרום בג"כ ינקא מתרין סטרין מצפון ומדרום הה"ד (שם) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמאלו דא הוא צפון וימינו דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. וע"ד אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. דיהבין להו בנין דכרין. דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה בשלימותא דכלא. לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאנהירין (ס"א דאיהי) בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין. ובכלא
זוהר חלק ג דף קיט/א בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא וכמה דאחזי עובדא לתתא ה"נ אתער לעילא ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך אמר זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי: פתח ואמר יי' אורי וישעי ממי אירא וגו'. יי' אורי וישעי כיון דבר נש אסתכל (נ"א אתאחד) בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה לא דחיל מעלאין ותתאין. כד"א ועליך יזרח יי' וכבודו עליך יראה. יי' מעוז חיי. כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין. אוף אנא כהאי גוונא כיון דאחידנא באבוך ובך לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא ועלך כתיב ישמח אביך וגו'. כיון דכתיב ישמח אביך ואמך מאי ותגל יולדתך דהא באמך סגיא. אלא ישמח אביך דא קב"ה. ואמך דא כנסת ישראל ותגל יולדתך. יולדתך דלתתא. ר' שמעון אבוך אן חדוותא דיליה אלא קרא הוא בלחודוי דכתיב (שם) גיל יגיל אבי צדיק. דא קב"ה. ויולד חכם ישמח בו דא אביך דלתתא. דבר אחר גיל יגיל אבי
צדיק דא אביך דלתתא ויולד חכם ישמח בו. כתיב בתוספת וא"ו דא קב"ה הוא לעילא. א"ר אלעזר כתיב בידך אפקיד רוחי פריתה אותי יי' אל אמת. האי קרא אית ליה לאסתכלא ביה חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי. אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה. תא חזי כיון דעאל ליליא אילנא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא לעילא. וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מ"ט. בגין דההוא אילנא גרים ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא מההוא פקודנא לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה ואי יסרב ביה ודאי נבדוק אבתריה דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא. כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי אילנא דמותא הוא ובגין דכל אינון נפשתא אע"ג דכלהו אתחייבו לגביה
ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה בר נש אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא אתיב כל פקדונין למאריהון. ת"ח לאו וכדאי הוא האי אילנא דמותא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי. בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא כל בני עלמא חיין ושביק ואהדר ההוא אילנא דמותא כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מ"ט חיין בגין דההוא אילנא דחיי גרים. ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד. מ"ט בגין דכתיב לראות היש משכיל דורש אל אלקים ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא אלמלי שליטנא בנפשאי כליליא אשתדלנא באורייתא. א"ר יהודה האי בישראל ודאי והכי הוא. אבל באו"ה דחמינא כהאי גוונא מ"ט א"ל ודאי שפיר הוא דקא אמרת. פתח ואמר מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יי' ת"ח כגוונא דאית לעילא אית
לתתא לעילא אית ימינא ואית שמאלא. לתתא ישראל ועמין. ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא לסטרא דדוה טסאכא וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא וכלהו דרגין אחידן דא בדא זוהר חלק ג דף קיט/ב עד דתליין מן רישא וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה מ"ט בגין דאחיד ביה ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו. בלעם הוא אשמש בכלהו כתרין (נ"א דרגין) תאין והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר מה אקוב לא קבה אל (דאיהו רישא בגין) דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי אל אוקימנא האי מלכותא קדישא נטיל שמא כגוונא דכלא והאי טב וחסד דהאי עלמא (ס"א אוקימנא באתר אחרא עלאה והוא טב וחסד דעלמא האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא) ובגין כך אקרי אל אלא דאיהו זועם בכל יום דאשתכח ביה דינא. ות"ח אל שדי הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די דהא
האי אל הוא דאזדווג בהדיה ובגין כך אקרי אל שדי אל דשדי. ועל דא מה אקוב לא קבה אל בגין כך כגוונא דאתער רישא ה"נ אתער תתאה. בכה רבי אלעזר פתח ואמר קולה כנחש ילך וגו'. השתא (כהאי גוונא) דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש. חויא כד איהו (ד"א בדינא) כפיף רישא לעפרא סליק זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי. רישא דאתכפיא לתתא. ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי. האי רישא. אע"ג דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר למטלנוי בגין דא קולה כנחש ילך והשתא שאר עמין דאינון אחידן כזנבא סלקין לעילא ושלטין ומחיין ורישא כפיף לעפרא כד"א נפלה לא תוסיף קום וגו'. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיר (ס"א ונטיל) ליה כד"א שמוני נוטרה את הכרמים אלין עמין עככו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי אמר אלמלי
לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה די ליה דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר. זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב כי יעקב בחר לו יה וגו'. א"ל רבי אלעזר מהו לסגולתו. א"ל תלת אבהן אלין אקרון סגולה בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא כהנים לויים וישראלים. וכלא חד. ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב והייתם לי סגולה מכל העמים: ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'. לבתר מה כתיב ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה היינו שכינה שרויה במערב ואוקמוה. כתיב ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר וגו'. וישם את אפרים וגו'. בך יברך ישראל. ישראל סבא. מאי קמ"ל אלא בך יתברך ישראל לא כתיב או בך יבורך ישראל מהו יברך ישראל. אלא ישראל קדישא לא יברך לעלמא אלא בך דאנת במערב וכתיב אני אל שדי פרה ורבה. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר בך יברך ישראל לאמר. בך יברך לעלמא. והאיך חמא והכתיב (שם) ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'.
אלא שכל את ידיו כתיב מאי שכל אלא ימינא הוה זקיף וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריהא דשכינתא על רישיה כדין אמר בך יברך ישראל וחמא דאיהו למערב ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא ולמהוי בזווגנא חד וצפון מקבלא לה תחות רישא ודרום מחבקא לה הה"ד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והא אוקימנא ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא וכדין כללא חד לאתברכא עלמא. תנן כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב
זוהר חלק ג דף קכ/א והא אוקימנא בגין לזווגא לה להאי תהלה ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא מקבל עליה עול מלכות שמים (כמה דאתמר. מסדר שבחא) באינון תושבחן דקאמר (עם) תהלה לדוד וכלהו הללויה דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון הללויה. לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'. מאן אינון עשרה הללויה והא חמשה אינון. אלא שדי שבחא בהללויה וסיים בהללויה. לבתר עלויא דסדור שבחא באז ישיר משה דאית ביה כלא ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. לבתר בצלותא דמנחה דגבורה תלייא ודינא שארי אשתכח בכל דרומא (ס"א יומא) דא מטה דאתיהיבת בין צפון לדרום לאתחברא בזיוגא דא בגופא כדקא יאות. ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא ודאי הוא בן העוה"ב. בגין כך האי דגל מחנה אפרים ימה ואיהו בין צפון לדרום. דרום
ראובן מן סטרא חד דכתיב דגל מחנה ראובן תימנה. צפון דן מסטרא אחרא דכתיב דגל. מחנה דן צפונה. אפרים בין דא לדא אשתכח מערב דאיהו אפרים בין צפון לדרום כלא כגוונא דלעילא. רזא ליתבי דרומא אחונא. והכי שדר לון אחינא מסטרא דבוצינין (ס"א מסדרי בוצינין) ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא ובדא תעלון (ס"א בקשורא) בקסורא (ס"א בקיסטרא) קדישא דדרום ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא ובדרום תקיפו (ס"א תקיעו) דוכתא ותמן תשרון. ר' אלעזר שאיל לר"ש אבוי א"ל סימנא לזווגא דיחודא מנין. א"ל ברי אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דתנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית א"ל והא לא יכיל עד דמקבל עליה ב"נ עול מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב
עליה עול דא ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא. א"ל. כלא הא אמינא לך דהא ובא לו לקרן אמינא בקדמיתא והא ידעתא רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא. לבתר דרומית מזרחית דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח ומזרח דאתקשר בצפון (כד"א וצפונך תמלא בטנם) בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין וע"ד מזרחית צפונית אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר צפונית דאיהו טמירא עלאה ומסטר דילה נפיק צפון ודינין מסטרא דילה מתערין אע"ג דהיא רחמי וחידו והא אוקימנא וכד איהי נפקת צפון נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר בדרום. לבתר צפונית מערבית דהא מסטרא דאבא נפיק בן ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך צפונית מערבית ודא הוא קרן דקדמיתא דהשתא אתקשר בצפון סתם. לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן
הוא קשורא דכלא וגופא ביה אשתכח וע"ד מערבית דרומית. אשתכח האי קרן ג' זמנין חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד ודא הוא סדורא דיחודא שלים וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה בגין דלא יתענש. מאן דעביד זוהר חלק ג דף קכ/ב