{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-34","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":34,"title":"קטע 34","hebrewTitle":"קטע 34","segments":[{"index":1,"he":"ואזעירת) שפירו דלהון. כדין אסתכל בה אדם ואשתמודע בה לשמשא בה. הה\"ד וידע אדם עוד \nאת אשתו. וידע בכלא וידע בתשמיש. וידע דאשתמודע בה ואסתכל בה. ותנינן אסיר ליה לבר \nנש לאסתכלא בשפירו דאנתתא בגין דלא ייתי בהרהורא בישא ויתעקל \n \nזוהר חלק ג דף פד/א\nלמלה אחרא. וכך הוה רבי שמעון עביד כד הוה אזל במתא והוו חברייא אזלין אבתריה וחמא \nלאינתו שפיראן מאיך עיניה והוה אמר לחברייא אל תפנו. וכל מאן דיסתכל בשפירו דאנתתא \nביממא אתי להרהורי בליליא ואי סליק ההוא הרהורא בישא עלויה. אעבר משום ואלקי מסכה \nלא תעשו לכם. תו אי שמש באנתתיה בזמנא דסליק ביה ההוא הרהורא בישא. אינון בנין \nדאולידו אלקי מסכה אקרון. וע\"ד כתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם. \nרבי אבא אמר אסיר ליה לב\"נ לאסתכלא באלילי ע\"ז ובנשי דעמין ולא לאתהנייא מנייהו ולא \nלאתרפאה בהו דאסיר ליה לב\"נ לאסתכלא באתר דלא אצטריך. ר' אבא פתח פנה אלי וחנני תנה \n"},{"index":2,"he":"עזך לעבדך. פנה אלי וחנני. וכי לא הוה ליה לקב\"ה בעלמא שפירא כדוד דאיהו אמר פנה \nאלי וחנני. אלא הכי תנינן דוד אחרא אית ליה לקב\"ה והוא ממנא על כמה אכלוסין עלאין \nומשריין. וכד בעי קב\"ה לרחמא על עלמא אסתכל בהאי דוד ונהיר ליה אנפין והוא נהיר \nלעלמין וחייס עלמא. ושפירו דהאי דוד נהיר לעלמין כלהו. רישיה גולגלתא דדהבא אתרקימת \nבשבעה תכשיטי זינין דדהבא והא אוקמוה וחביבותא דקב\"ה לקבליה. ומסגיאות רחימותא \nדיליה גביה אמר ליה לקב\"ה דיהדר עינוי לקבליה ויסתכל ביה. בגין דאינון שפירן בכלא. \nכד\"א הסבי עיניך מנגדי וגו'. הסבי עיניך. מנגדי דבשעתא דאלין עיינין מסתכלי ביה \nבקב\"ה כדין מתערין בלביה קסטין דבלסטראי ברחימותא עלאה. ובסגיאות שלהוביתא דרחימו \nעלאה לגביה אמר הסבי עיניך מנגדי אסחר עיניך לסטר אחרא מני דאינון מוקדין לי \nבשלהובי רחימותא. וע\"ד כתיב ביה בדוד והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי. ובגין \n"},{"index":3,"he":"ההוא דוד עלאה שפירא רחימא ותיאובתא דקב\"ה לאדבקא ביה. אמר דוד פנה אלי וחנני \nכגוונא דא ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יי' משמע דעאל עמיה עם יעקב גנתא \nדעדן דאיהו שדה דתפוחין קדישין. וכי היך יכיל גנתא דעדן לאעלא עמיה דהא גנתא דעדן \nכמה רב הוא בפותיא ובארכא. כמה זינין דבייתין עלאין קדישין דרגין על דרגין מדורין \nעל מדורין אית תמן. אלא גנתא אחרא עלאה קדישא אית ליה לקב\"ה וההוא גנתא רחימותא \nדיליה ואתדבק ביה ולא אתנטיר אלא לקב\"ה בלחודוי דהוא עייל ביה. ודא אחסין קב\"ה \nלאשתכחא תדיר עמהון דצדיקייא. וכ\"ש לאשתכחא ביה ביעקב ודא זמין ליה קב\"ה לאעלאה \nעמיה לסייעא ליה. כגוונא דא אני יי' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ וגו'. תנן \nמלמד שנתקפלה לו ארץ ישראל וכי ארץ ישראל דאיהי ת' פרסה על ארבע מאות פרסה היך \nאתעקרת מאתרה ויתבה תחותוי. אלא ארץ אחרא עלאה אית לקב\"ה וארץ ישראל אקרי. והיא \n"},{"index":4,"he":"תחות דרגא דיעקב דקאים עלה. ואחסין לה קב\"ה לישראל בגין רחימותא דלהון. לדיירא \nעמהון ולדברא להון ולאגנא להון מכלא ואקרי ארץ חיים. ת\"ח אסיר ליה לב\"נ לאסתכלא \nבאתר דקב\"ה מאיס ביה ורחיקא ביה נפשיה. ומה במה דרחים קב\"ה אסור לאסתכלא ביה במה \nדרחיק עאכ\"ו. דת\"ח אסיר ליה לב\"נ לאסתכלא בקשת. בגין דאיהו חיזו דדיוקנא עלאה. אסיר \nליה לב\"נ לאסתכלא באת קיימא דיליה בגין דהוא רמיז לצדיקא דעלמא. אסיר ליה לבר נש \nלאסתכלא באצבען דכהני בשעתא דפרסי ידייהו בגין דתמן שריא יקרא דמלכא עלאה. ומה באתר \nקדישא עלאה אסור \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ג דף פד/ב\nלאסתכלא. באתר מסאבא רחיקא לא כ\"ש. בגיני כך אל תפנו אל האלילים. ר' יצחק אמר ומה \nלאסתכלא בהו אסיר. למפלח להו או למעבד להו עאכ\"ו. ובגיני כך אל תפנו אל האלילים. \nהכא אתא לאזהרא להו לישראל כקדמיתא לקביל לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. ואלקי \nמסכה לא תעשו לכם לקביל לא תעשה לך פסל. אני יי' אלקיכם לקביל אנכי יי' אלקיך. איש \nאמו ואביו תיראו לקביל כבדש את אביך ואת אמך. ואת שבתותי תשמרו. זכור את יום השבת \nלקדשו. לא תשבעו בשמי לשקר. לא תשא את שם יי' אלקיך לשוא. לא תגנובו. לא תגנוב. ולא \nתכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. לא תענה ברעך עד שקר. מות יומת הנואף והנואפת. לא \nתנאף. לא תעמוד על דם רעך. לא תרצח. והא אוקמוה וע\"ד כללא דאורייתא בפרשתא דא. אמר \nר' חייא בקדמיתא אנכי יי' אלקיך זכור את יום השבת לא תשא לא תרצח לא תנאף לא תגנוב. \nבלישנא יחידאי. והכא אני יי' אלקיכם. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו. אל \n"},{"index":6,"he":"תפנו אל האלילים. בלישנא דסגיאין. אלא ת\"ח מיומא דהוו ישראל שכיחין בעלמא לא אשתכחו \nקמי קב\"ה בלבא חד וברעותא חדא כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני. וע\"ד כלא אתמר \nבלשון יחידאי לבתר בלישנא דסגיאין דהא לא אשתכחו כל כך בההוא רעותא: \nרבי אלעזר הוה אזיל למחמי לר' יוסי בר\"ש בן לקונייא חמוי והוו עמיה ר' חייא ור' \nיוסי. כד מטו חד בי חקל יתבו תחות אילנא חדא. א\"ר אלעזר כל חד לימא מלה דאורייתא. \nפתח ר' אלעזר ואמר ואנכי יי' אלקיך מארץ מצרים ואלקים זולתי לא תדע. לא כתיב אשר \nהוצאתיך מארץ מצרים. אלא אנכי יי' אלקיך מארץ מצרים. וכי מארץ מצרים הוה להו מלכא \nולא מקדמת דנא והא כתיב ויאמר יעקב אל בניו הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם וכתיב \nונקומה ונעלה בית אל. ואת אמרת מארץ מצרים. אלא מן יומא דהוו ישראל בעלמא לא \nאשתמודעו יקרא דקב\"ה בר בארעא דמצרים דהוו בההוא פולחנא קשיא וצווחו לקבליה ולא \nאשתנו מנמוסא דילהון לעלמין ותמן אתבחינו אבהתנא כדהבא מגו שפכה (ס\"א כהתוכא דדהבא \n"},{"index":7,"he":"מגו טיפסא) ועוד דהוו חמאן בכל יומא כמה חרשין כמה זינין בישין לאטעאה לון לבני נשא \nולא סטו מארחא לימינא ולשמאלא. ואע\"ג דלא הוו ידעי כל כך ביקרא דקב\"ה אלא הוו אזלין \nבתר נמוסי אבהתהון. ולבתר חמו כמה נסין וכמה גבוראן ונטל לון קב\"ה לפולחניה. ובגין \nדכלהו חמו כמה נסין ואתין בעיניהון וכל אינון אתן וגבורן. אמר ואנכי יי' אלקיך מארץ \nמצרים. דתמן הוה באתגלייא יקרא דיליה. ואתגלי עלייהו על ימא וחמו זיו יקרא עלאה \nדיליה אפין באפין דלא תימרון אלהא אחרא הוא דמליל עמנא אלא אנא הוא דחמיתון בארעא \nדמצרים. אנא הוא דקטלנא סנאיכון בארעא דמצרים. אנא הוא דעבדנא כל אינון עשר מחאן \nבארעא דמצרים. ובגיני כך ואלקים זולתי לא תדע דלא תימא דאחרא הוא אלא אנא הוא כלא. \nתו פתח לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. לא תלין פעולת \nשכיר אמאי אלא מקרא אחרא אשתמע דכתיב ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא \n"},{"index":8,"he":"ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבא עליו השמש אזדהר דלא תתכנש בגינוי מעלמא עד לא ימטי \nזמנך לאתכנשא. כד\"א עד אשר לא תחשך השמש וגו'. מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים \nלנפשא דמסכנא אפילו \n \nזוהר חלק ג דף פה/א\nדמטו יומוי לאסתלקא מעלמא קב\"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה חיין יתיר. לא תלין פעולת \nשכיר. ת\"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאילו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה הוא אזער נפשייהו \nקב\"ה אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא. דהא כל אינון הבלים דנפקי מפומיה כל ההוא \nיומא כלהו סלקין קמיה דקב\"ה וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דאנשי ביתיה \nוקיימין באינון הבלים דפומיה. וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב\"נ כמה יומין וכמה טבאן \nכלהו מתעקראן מיניה ומסתלקי מניה. ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו \nדאמר רבי אבא רחמנא לשזבינן מנייהו ומעלבונייהו ואוקמוה אפילו עשיר הוא ואליו הוא \nנושא את נפשו דייקא אפילו מכל ב\"נ נמי וכ\"ש מסכנא. והיינו דהוה רב המנונא עביד כד \n"},{"index":9,"he":"הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתיה הוה יהיב ליה אגריה וא\"ל טול נפשך דאפקידת בידאי טול \nפקדונך ואפילו אמר יהא בידך דאנא בעינא לסלקא אגרי. לא הוה בעי. אמר פרד נא דגופך \nלא אתחזי לאתפקדא בידי. כל שכן פקדונא דנפשא. דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא \nלקב\"ה דכתיב בידך אפקיד רוחי. אמר רבי חייא ובידא דאחרא שארי. אמר ליה אפילו בידיה \nבתר דיהיב. כתיב לא תלין פעולת שכיר. וכתיב ולא תבא עליו השמש אלא הא אוקמוה. אבל \nת\"ח לית לך יומא ויומא דלא שלטא ביה יומא עלאה אחרא ואי איהו לא יהיב ליה נפשא \nדיליה בההוא יומא כמאן דפגים לההוא יומא עלאה. ובג\"כ ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו \nהשמש. והא דאתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק ההוא נפשא דמסכנא ולאנשי ביתיה \nכמה דאתמר. ר' חייא פתח ואמר קרא אבתריה. לא תקלל חרש ולפני עור וגו'. האי קרא \nכמשמעו. אבל פרשתא דא כלא אוליפנא מנה מלין אחרנין. וכלהו תליין דא בדא. ת\"ח מאן \n"},{"index":10,"he":"דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה כאילו אושיד דמיה והא אוקימנא. והאי קרא דלאו \nחבריה עמיה והוא לייט ליה ההיא מלה סלקא. דלית לך מלה ומלה דנפק מפומיה דלא אית ליה \nקלא ההוא קלא סליק לעילא וכמה קסטרין מתחבראן עמיה דההוא קלא עד דסלקא ואתער אתר \nדתהומא רבא. כמה דאוקמוה וכמה מתערין עליה דההוא ב\"נ ווי למאן דאפיק מלה בישא \nמפומיה. והא אוקמוה. ולפני עור לא תתן מכשול כמשמעו ואוקמוה במאן דגרים לאחרא \nלמחטי. וכן מאן דמחי לבריה רבא ולפני עור לא תתן וגו'. במאן דלא מטא להוראה ואורי \n(קאמר. כמה דתנינן) דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה והאי אעבר משום \nולפני עור לא תתן מכשול. בגין דאכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי. דתנינן מאן דאזיל בארח \nמישר באורייתא ומאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות אית ליה חולקא טבא תדיר לעלמא דאתי. \nדההיא מלה דאורייתא דאפיק מפומיה אזלא ושאטא בעלמא וסלקא לעילא. וכמה עלאין קדישין \n"},{"index":11,"he":"מתחבראן בההיא מלה וסלקא בארח מישר ואתעטר בעטרא קדישא ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי \nדנגיד ונפק מעדן ואתקבל ביה ואשתאב בגויה ואתענג (ס\"א ואתנטע) סוחרניה דההוא נהרא \nאילנא עלאה וכדין נגיד ונפיק נהורא עלאה ואתעטר ביה בההוא ב\"נ כל יומא כמה דאתמר \nומאן דלעי (נ\"א דיליף) באורייתא ולא משתדל בה בארח קשוט \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ג דף פה/ב\nובארח מישר ההוא מלה סלקא וסטי אורחין ולית מאן דיתחבר בה וכלא דחיין לה לבר ואזיל \nושאט בעלמא ולא ישכח אתר. מאן גרים ליה האי. ההוא דסאטי ליה מארח מישר הה\"ד ולפני \nעור לא תתן מכשול. ובגין כך כתיב ויראת מאלקיך אני יי'. ומאן דתיאובתיה למלעי \nבאורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגומא \nדלא ידע. כל מלה ומלה סלקא וקב\"ה חדי בההיא מלה וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא \nואתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל הה\"ד באהבתה תשגה תמיד. ודוד \nמלכא אמר הורני יי' דרכך אהלך באמתך וכתיב ונחני בארח מישור למען שוררי. זכאין \nאינון דידעין ארחוי דאורייתא ומשתדלי בה בארח מישר דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא \nדלכהו אסוותא. ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו. וכי אית תורה דלאו איהי אמת. \nאין. כגוונא דאמרן דאורי מאן דלא ידע ולאו איהו קשוט. וההוא דאוליף מלה מיניה אוליף \n"},{"index":13,"he":"מלה דלאו איהו אמת. ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו. ועם כל דא מבעי ליה לב\"נ \nלמילף מלי דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי \nלמילף ממאן דידע ולבתר אשתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט. ת\"ח ישתדל ב\"נ בעלמא \nבאורייתא ופקודוי אפילו דלא עביד לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה. רבי יוסי פתח קרא \nאבתריה ואמר. לא תעשו עול במשפט וגו'. לא תעשו עול במשפט כמשמעו אבל הא אתמר דפרשתא \nדא מלין עלאין ויקירין אית בה בפקודי אורייתא. האי קרא מסופיה קא משמע דכתיב בצדק \nתשפוט עמיתך. ת\"ח תרי דרגין אינון הכא משפט וצדק. מה בין האי להאי. אלא חד רחמי וחד \nדינא ודא אתבסם בדא. כד אתער צדק דאין דינא לכלא כחדא דלית ביה רחמי ולאו וותרנותא. \nכד אתער משפט אית ביה רחמי. יכול יהא כלא במשפט. אתא קרא ואמר בצדק תשפוט עמיתך. \nמ\"ט בגין דצדק לאו דאין לדא ושביק לדא אלא כלהו כחדא בשקולא חדא. כגוונא דא לא תשא \n"},{"index":14,"he":"פני דל ולא תהדר פני גדול אלא בשקולא חדא בצדק יכול יהא כלא דינא בצדק בלחודוי אתא \nקרא ואמר תשפוט דבעי לחברא להו כחדא דלא ישתכח דא בלא דא והאי שלימו דדינא. וכ\"כ \nלמה. בגין דקב\"ה שכיח תמן ובגיני כך בעי לאשלמא דינא. כגוונא דאיהו עביד לתתא \nכגוונא דיליה ממש עביד לעילא. ות\"ח קב\"ה שוי כורסייא דדינא בשעתא דדייני יתבין. \nהה\"ד כונן למשפט כסאו. ומתמן אתתקן כורסיה דקב\"ה. ומאן איהו כורסיה. אלין אינון צדק \nומשפט. הה\"ד צדק ומשפט מכון כסאך. ומאן דדאין דינא בעי למידן (ס\"א למיתב) בכורסיה \nדמלכא. ואי פגים חד מנייהו כאלו פגים לכורסיה דמלכא וכדין קב\"ה אסתלק מבינייהו \nדדייני ולא קאים בדינייהו ומאי אמר עתה אקום יאמר יי' וגו'. ורוחא דקודשא אמר רומה \nעל השמים אלקים: \n \n"},{"index":15,"he":"זוהר חלק ג דף פו/א\nפתח ואמר ויהי קול השופר הולך וגו' ויהי קול השופר הכא אתפליגו ספרי קדמאי וכו'. עת \nאתו רבי אבא ורבי יהודה ואודו ליה לר' אחא קמו עד דהוו אזלי א\"ר אלעזר לא תלך רכיל \nבעמך לא תשנא את אחיך. לא תקום ולא תטור. הא אוקימנא לון וכלהו אתערו עלייהו חברייא \nאבל נימא מלה בפרשתא דא. כתיב את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע \nכלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. פתח ר' אלעזר ואמר אתם עדי נאם יי' ועבדי אשר \nבחרתי למען תדעו ותאמינו וגו'. אתם עדי אלין אינון ישראל. ותנינן אלין אינון שמייא \nוארעא דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אבל ישראל אינון סהדין אלין על \nאלין ושמייא וארעא וכלא סהדין עלייהו ועבדי אשר בחרתי דא יעקב דכתיב ויאמר לי עבדי \nאתה ישראל אשר בך אתפאר. וכתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב. ואית דאמרי דא דוד. ודוד \nעבדי אקרי דכתיב למעני ולמען דוד עבדי. אשר בחרתי דא דוד עלאה. למען תדעו ותאמינו \n"},{"index":16,"he":"לי ותבינו כי אני הוא. מאי כי אני הוא דאתרעיתי בההוא דוד ובההוא יעקב אנא הוא \nאינון ממש. לפני לא נוצר אל. דתנינן קרא קב\"ה ליעקב אל דכתיב ויקרא לו קל אלקי \nישראל. קב\"ה קרא ליעקב קל הה\"ד לפני לא נוצר קל ואחרי לא יהיה ובגין כך אני הוא כלא \nכמה דאתמר. ואחרי לא יהיה דהא דוד הכי אקרי ולאו אית בתריה אחרא. ת\"ח כד ברא קב\"ה \nעלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי ומני עלייהו חילין עלאין ולית לך אפי' \nעשבא זעירא בארעא דלית ליה חילא עלאה לעילא וכל מה דעבדין בכל חד וחד (תרי נוסחי) \nוכל מה דכל חד וחד עביד. כלא הוא בתקיפו דההוא חילא עלאה דממנא עליה לעילא. וכלהו \nנימוסין גזירין מדינא. על דינא נטלין ועל דינא קיימין. לית מאן דנפיק \n \n"},{"index":17,"he":"זוהר חלק ג דף פו/ב\nמן קיומיה לבר. וכלהו ממנן מן יומא דאתברי עלמא מתפקדן שלטונין על כל מלה ומלה. \nוכלהו נטלין על נמוסא אחרא עלאה דנטלין כל חד וחד כמה דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן \nטרף לביתה וחק לנערותיה. כיון דנטלין ההוא חק. כלהו אקרון חקות. וההוא חק דאתיהיב \nלהו. מן שמייא קא אתי וכדין אתקרון חקות שמים. ומנלן דמן שמים קא אתיין דכתיב כי חק \nלישראל הוא. ועל דא כתיב את חקותי תשמרו בגין דכל חד וחד ממנא על מלה ידיעא בעלמא \nבההוא חק. בגין כך אסיר למחלף זינין ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא \nוחילא מאתרייהו (ואכחיש פמליא של מעלה) ואכחיש פומבי דמלכא. כלאים מהו כלאים כמאן \nדיהיב אחרא בבי מטרא כד\"א אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי. כלאים מניעותא דמנע לכל \nאינון חילין מעבידתא דלהון. כלאים ערבובייא דעביד ערבובייא בחילא דלעילא ואכחיש \nפומבי דמלכא כמה דאתמר (ובג\"כ) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. ת\"ח כתיב ומעץ הדעת \n"},{"index":18,"he":"טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. והא אתמר דשני פקודי דמלכא ואחלף \nעץ חיים דביה אשתלים כלא וביה תליא מהימנותא ואתדבק באתר אחרא. והא תנינן בכלא בעי \nב\"נ לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא ולמעבד עובדא כמה דאצטריך ואי אשתני במלה אחרא הוא \nאנגיד עליה לשרייא ביה מלה אחרא דלא אצטריך. ות\"ח בשעתא דב\"נ אחזי עובדא לתתא בארח \nמישר כמה דאצטריך נגיד ונפיק ושרייא עלוי רוח קדישא עלאה. ובשעתא דאיהו אחזי עובדא \nלתתא באורחא עקימא דלית איהו ארח מישר כדין נגיד ונפיק ושרי עלוי רוח אחרא דלא \nאצטריך דסטי ליה לב\"נ לסטר ביש. מאן משיך עליה ההוא רוחא. הוי אומר ההוא עובדא \nדאחזי בסטר אחרא. כתיב דרשה צמר ופשתים. דרשה. מהו דרשה דבעיא ודריש על צמר ופשתים \nמאן דמחבר לון כחדא. ואי תימא בציצית אמאי שרי הא אוקמוה אבל התם הוא ההוא לבושא \nבתקונוי באשלמות עובדא כדקא חזי. (נ\"א ודא) תו דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא במאן \n"},{"index":19,"he":"דמחבר לון כחדא. אבל אימתי שרייא בשעתא דאיהו באשלמותא דכתיב ותעש בחפץ כפיה. \nוציצית הא אוקימנא דהתם בההוא כללא דשלימותא אשתכח ולא עביד מידי. אבל בשעתא דלא \nאשתכח בשלימותא מאן דאתי לחברא לון כחדא אתער עליה רוחא דלא אצטריך. מלה דא מאן \nאוכח קין והבל אוכחן דדא אתי מסטרא חד ודא אתי מסטרא אחרא ובגין כך לא לבעי לן \nלחברא לון כחדא (ס\"א ל\"ג מלה דא מאן אוכח קין והבל אוכחן) וקרבנא דקין אתרחק מקמי \nקרבנא דהבל. וע\"ד ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. לא יעלה עליך סתם. לא יעלה עליך \n"}]}
