{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-58","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":58,"title":"קטע 58","hebrewTitle":"קטע 58","segments":[{"index":1,"he":"אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחן בארחייהו \nכדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה \nדמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב \nאשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. א\"ר יהודה ארח אחרא נטיל \nועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ילידי \nהענק. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כל כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי \nואתא לצלאה על קברי אברהן לאשתזבא מעיטא דא: \nויקרא משה להושע בן נון יהושע. רבי יצחק אמר וכי הושע קראיה קרא והא כתיב ויאמר משה \nאל יהושע. ויהושע בן נון נער. ויחלוש יהושע אלא א\"ל משה יה יושיעך מנייהו. רבי אבא \nאמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי \nכמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע\"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה \n"},{"index":2,"he":"הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי \nאתחזי: \nהיש בה עץ אם אין וגו'. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין \nדא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב\"ה קאמר ליה למשה \nבקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב איש היה בארץ \nעוץ איוב שמו. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב היש \nיי' בקרבנו אם אין. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון \nדאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון \nדאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך \nההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע\"ץ אם אי\"ן ודא בעיתון \nבקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב היש יי' בקרבנו. בקרבנו דייקא או אם אין. \n"},{"index":3,"he":"וע\"ד והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ למנדע שנוייא דיליה. והימים ימי בכורי ענבים. \nוהימים מאי קא מיידי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו \nהוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל \nדא והימים אינון דאשתמודען ימי בכורי ענבים דייקא: \nויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויבאו מבעי ליה. אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על \nקברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו \nואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס\"א מעיטא \nבישא דשאר מאללין. רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. \nות\"ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ומדחילו \nדלהון מאן יכיל לאעלאה \n \n"},{"index":4,"he":"זוהר חלק ג דף קנט/א\nבמערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא \nדאומי לון קב\"ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו \nמאינון נפילין דאפיל לון קב\"ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה \nדכתיב המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם אשר מעולם דשמשי (נ\"א מדאתברי) עלמא משתכחי. \nאנשי השם אחימן ששי ותלמי: \nויבאו עד נחל אשכול וגו'. רבי יהודה פתח כה אמר האל יי' בורא השמים ונוטיהם וגו'. \nכמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב\"ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל \nמאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב\"ה ולא עוד אלא דקב\"ה מכפר \nליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי (חסר): \nר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע \nקב\"ה דזמין ב\"נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה דהא אורייתא הוה תרי \n"},{"index":5,"he":"אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא אדם כי ימות באהל. איש כי ימות. \nוימת. ויחי פלוני וימת מאי קבעי קב\"ה לב\"נ בהאי עלמא דאפי' אי אשתדל באורייתא יממא \nוליליא ימות ואי לא אשתדל באורייתא ימות כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כד\"א \nכטוב כחוטא. א\"ל אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו מה דאית לך רשו למנדע \nולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דאורחוי דקב\"ה \nוסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא. א\"ל אי הכי הא אורייתא כלא סתים \nוגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי \nהכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. א\"ל אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא \nוכתיב הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו הנגלות לנו דאית רשו לשאלא ולעיינא \nולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל הנסתרות ליי' אלקינו דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן \n"},{"index":6,"he":"יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ\"ש למשאל. ת\"ח לית רשו לבני עלמא למימר מלין \nסתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא ר\"ש דהא קב\"ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דילה \nרשימא הוא לעילא ותתא וע\"ד מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאאיהו \nשארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא אבל ת\"ח כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים \nברא אותו (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת\"ח) רזא דמלה. תלת עלמין אית ליה לקב\"ה \nדאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה \nבר איהו דאיהו גניז בגוויה. עלמא תניינא קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב\"ה אשתמודע \nמניה כמה דכתיב פתחו לי שערי צדק. זה השער ליי'. ודא הוא עלמא תניינא. עלמא תליתאה \nההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה \nוקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה \n"},{"index":7,"he":"אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. ברוך כבוד יי' ממקומו. והאי \nהוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. כגוונא דא בצלם אלקים עשה את האדם כדין אית \n \nזוהר חלק ג דף קנט/ב\nליה תלת עלמין. עלמא קדמאה האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב\"נ אשתכח ביה ולא אשתכח. \nכד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא עלמא דאיהו קשיר בההוא \nעלמא עלאה ודא הוא ג\"ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה ומהאי אתידע ואשתמודע \nעלמא אחרא. עלמא תליתאה עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע ליה כמה דכתיב \nעין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) \nדכתיב בצלם אלקים עשה את האדם (ת\"ח ודאי) על דא כתיב בנים אתם ליי' אלקיכם וגו' כמה \nדאוקמוה ואלין אינון בצלם אלקים ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה וע\"ד אזהר \nבאורייתא לא תתגודדו ולא תשימו קרחה דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין \n"},{"index":8,"he":"ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. ות\"ח אלמלי לא חב אדם לא יטעם טעמא \nדמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין אבל בגין דחב טעם טעמא דמותא עד לא \nייעול לאינון עלמין ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא בנהר \nדינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג\"ע דבארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי \nפרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר \nבריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הה\"ד והיה מדי חדש בחדשו וגו'. \nמדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן \nשמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא \nלה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו \nעלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה כריך רחמנא \n"},{"index":9,"he":"דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו. אמר ר' שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא \nדחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת\"ח קב\"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי \nאשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא \nמהימני ולא מסתכלי קב\"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עלאה דכסופא. \nאינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב עלו זה בנגב אשתדלו \nבאורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. וראיתם את הארץ מה היא וגו'. \nתחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. ואת העם היושב עליה אינון \nצדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. החזק הוא חרפה. \nבה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא \nלמלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. המעט הוא אם רב אי \n"},{"index":10,"he":"סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא: \nומה הארץ השמנה הוא אם רזה. מדאורייתא תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו \nעלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. היש בה עץ אם אין האית בה אילנא דחיי לעלם \nולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא \n \n"},{"index":11,"he":"זוהר חלק ג דף קס/א\nויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויעלו בנגב בני נשא סלקין בגווה בנגב בלבא עצלא כמאן \nדאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב \nדכלא הוא. בנגב כד\"א חרבו המים ומתרגמינן נגיבו. לבתר ויבא עד חברון עד דאתי \nלאתחברא בה קארי ושאני בה. ושם אחימן ששי ותלמי. תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור \nאסור ומותר (נ\"א כשר ופסול) עונשין ואגרין אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי \nאורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה אלין אינון \nשבעין אנפין דאורייתא שבעין פנים אית לה לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא מאן \nדאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה \nשבכתב ותורה שבע\"פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כד\"א אמור לחכמה אחותי את \nוהאי נבנתה שבע שנין דבג\"כ אקרי בת שבע. לפני צען מצרים כד\"א ותרב חכמת שלמה מחכמת \n"},{"index":12,"he":"כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. ויבאו עד נחל אשכול אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין \nמסטרא דמהימנותא. ויכרתו משם זמורה וגו'. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון \nלבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח \nבהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה \nלמהימנותא בפרודא הה\"ד וישאוהו במוט בשנים בפרודא. מהו במוט כד\"א אל יתן למוט רגלך. \nומן הרמונים ומן התאנים כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. \nהה\"ד וישובו מתור הארץ. וישובו תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי \nאכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא \nעלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי. ויספרו לו ויאמרו \nוגו'. הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. וגם זבת חלב ודבש היא. טב הוא \n"},{"index":13,"he":"ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. אפס כי עז העם תקיף \nהוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. \nודאי אפס כי עז העם היושב בארץ מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כד\"א ועשיר \nיענה עזות. והערים גדולות בצורות. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא \nוגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא \nמתשת חיליה דב\"נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. \nועוד. עמלק יושב בארץ הנגב. אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי. עמלק יושב בארץ \nהנגב. הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו' \nכמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה \nומאן ייעול בגויה במלין אלין: \nויניאו את לב בני ישראל. בגין דאפיקו שום ביש עלה כד\"א ויוציאו את דבת הארץ. אינון \n"},{"index":14,"he":"בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו יי' ונתנה לנו. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא \nלגבי קב\"ה לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב ועמך כלם צדיקים \nלעולם יירשו ארץ. אבל. \n \nזוהר חלק ג דף קס/ב\nאך ביי' אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא \nודהבא. ואתם אל תיראו את עם הארץ. דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא \nבכלא הה\"ד רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך וכתיב ולכל בשרו מרפא. וכל אינון מקטרגי \nאינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא. בגין כך אל תיראו. כי לחמנו הם. \nאינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כד\"א ואת העורבים \nצויתי לכלכך וכתיב (שם) והעורבים מביאים לו לחם ובשר. סר צלם מעליהם מאן צלם דא \nתוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום דיי' אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא. \nזכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקב\"ה ממש ואקרון אחים ורעים \n"},{"index":15,"he":"הה\"ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך: \nויבאו עד נחל אשכול וגו'. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו \nלנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הה\"ד \nוישאוהו במוט בשנים בשנים באינון שנים יחידן. זמורה מאי קא בעאן אלא אשכול הוה \nתלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה. לבתר קרייה מוט. דכתיב וישאוהו במוט \nההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי \nלון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא \nאיבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. ר' אלעזר אמר \nלא יהבו לאחרי דהא כתיב וישאוהו במוט וכתיב בשנים ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו \nומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים והני \nשנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו \n"},{"index":16,"he":"גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא \nחוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הה\"ד ויאמר אליהם עלו זה \nבנגב. כתיב הכא עלו זה וכתיב התם ואת המטה הזה וגו' ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני \nענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס\"א \nומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו \nמנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. \nנפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. \nלבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה \nוהא כתיב הרפאים יחוללו רפאים יחשבו אף הם כענקים. א\"ל הכי הוא בגין דענקים אתו \nמהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי \n"},{"index":17,"he":"יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי \nעשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים \nאמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הה\"ד הרפאים יחוללו מתחת מים \nושוכניהם. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ\"א באומנא) \n \n"},{"index":18,"he":"זוהר חלק ג דף קסא/א\nדלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא \nנחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב\"ה בר מן לישנא בישא בגין \nדכתיב אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ת\"ח כמה עבד ההוא לישנא \nבישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ\"ש \nהכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה \nבגין כך קני קב\"ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא \nבעותיה דמשה: \nויספרו לו ויאמרו וגו'. אמר רבי חייא מ\"ש הכא ויספרו ולא כתיב ויגידו או ויאמרו אלא \nכל חד אוליף מלה בלחודוי. ויגידו בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. ויאמר אירה \nבעלמא. ויאמרו הרהורא דלכא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. ויספרו פרישותא \nדמלה בכל אתר. באנו אל הארץ הלכנו מבעי ליה. אלא באנו עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית \n"},{"index":19,"he":"משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. וגם זבת חלב ודבש היא. רבי יצחק אמר מאן \nדבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) \nהכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב \nודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. \n"}]}
