{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-67","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":67,"title":"קטע 67","hebrewTitle":"קטע 67","segments":[{"index":1,"he":"אעדי (באר) מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא אלא איהו נפיק לתליסר נחלין \nונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה \nואמרי שירתא ומה אמרי עלי באר סלקי מימיך לאנפקא מיין לכלא ולאתשקאה מנך וכן אמרי \nתושבחתא דהאי באר באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא מהכא אוליפנא \n(נ\"א ת\"ח) כל מאן דבעי לאתערא מלין דלעילא בין בעובדא בין במלה. אי ההוא עובדא או \nההוא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא \nמלה דלעילא. אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב\"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה \nולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי לי' לאו איהו קריב דכתיב קרוב יי' לכל \nקוראיו וגו'. מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות וכן בכלא. אוף הכא הוו \nאמרי ישראל הני מלין מלין דקשוט בגין לאתערא \n \n"},{"index":2,"he":"זוהר חלק ג דף קפד/א\nלהאי בירא ולאשקאה לון לישראל ועד דאמרי הני מלי לא אתער. וכן אפילו באינון חרשי \nעלמא דמשתמשי בזינין בישין עד דעבדי עובדוי דקשוט לגבייהו אי לא אמרו מלי דקשוט \nבגין לאמשכא לון בהני גווני דבעיין לא מתערין לגבייהו ואפי' דצווחי כל יומא במלין \nאחרנין או בעובדא אחרא לא משכין לון לגבייהו לעלמין ולא מתערין לקבלייהו. ת\"ח כתיב \nויקראו בשם הבעל וגו'. מאי טעמא. חד דלאו רשי בההוא בעל בהאי. ועוד דמלין לא מתכשרן \nבינייהו ואנשי לון קב\"ה מנהון הה\"ד (שם) ואתה הסבות את לבם אחורנית. זכאן אינון \nצדיקייא דידעי למקרי למאריהון כדקא יאות. אמר רבי שמעון הכא בעינא לגלאה מלה. ת\"ח \nכל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות הא ודאי מתערי לקב\"ה \nלאמשכא מלין עלאין דמתכשרן (ס\"א ואי לא לא אתכשר לגבייהו) ולא אכשר לגבייהו אי הכי \nכל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מלין מאי חשיבו דלהון דצדיקייא דידעי עקרא דמלה \n"},{"index":3,"he":"ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאלין אחרנין דלא דעי כל כך. אלא אלין דלא \nידעי עקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי \nדקב\"ה דלא טס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא מפקי ברכאן מאתר \nדמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין כארח מישר כדקא יאות עד דמתברכן עלאין ותתאין ושמא \nקדישא עלאה מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב\"ה קריב לגביהון וזמין לקבליהון \nבשעתא דקארון ליה הוא זמין לון בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו הוא אוקיר לון בעלמא \nדין ובעלמא דאתי הה\"ד כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי: \nויאמר יי' אל משה אל תירא אותו וגו'. רבי יהודה פתח לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה \nלבוש שנים. ת\"ח כנסת ישראל ינקא מתרי סטרי השתא ברחמי השתא בדינא כד בעיא לינקא \nברחמי אשתכח אתר לאתישבא ביה. כד בעי לינקא בדינא אתר אשתכח לאתישבא ביה ולמשרי \nעלוהי דהכי הוא בכל אתר לא שארי מלה דלעילא עד דאשתכח אתר למשרי עלוי וע\"ד כנסת \n"},{"index":4,"he":"ישראל לא תירא לביתה משלג מ\"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים לא שריא האי אלא בהאי חוור \nבסומק וסומק בחוור והא אוקמוה (ת\"ח כתיב) ויאמר יי' אל משה אל תירא אותו תרין אותו \nאינון שלימין באורייתא בתרין ווי\"ן חד דא וחד עד דרוש אחיך אותו מ\"ט בגין דאינון \nאות ממש עד דרוש אחיך (אחיך ממש) אותו דבעי לפרשא ההוא אות דההוא אבידה אוף הכא דין \nאותו דא עוג דאתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם מה כתיב וכל אנשי ביתו \nוגו'. דא עוג דאתגזר עמיה וקביל האי את קדישא כיון דחמא עוג דישראל מקרבין גביה אמר \nהא ודא אנא אקדימנא זכותא דקאים לון ודא שוי לקבליה. ביה שעתא דחיל משה היך יכיל \nלאעקרא רשימא דרשים אברהם. אמר ודאי הא ימינא דילי מית דהא ימינא בעיא להאי. אי \nנימא הא אלעזר. ימינא דסיהרא הוא ולא דילי והאי את לימינא הוא דאברהם לימינא הוא \nמיד אמר קב\"ה אל תירא אותו לא תדחל לההוא את דיליה ואפילו לימינא לא אצטריך. כי \n"},{"index":5,"he":"בידך נתתי. שמאלא דילך יעקר ליה מעלמא דהא הוא פגים רשימא דיליה ומאן דפגים להאי את \nאתחזי לאתעקרא מעלמא כ\"ש שמאלא דילך דאיהו ידך יעקר ליה מעלמא בגין כך \n \nזוהר חלק ג דף קפד/ב\nאתעקר מעלמא ואפילו דאיהו תקיפא מבני גברייא ובעא לשיצאה להו לישראל נפל בידיה דמשה \nואשתצי. בגין כך כלא שציאו ישראל בנוי וכל עמיה וכל דיליה כמה דכתיב ויכו אותו ואת \nבניו ואת כל עמו וכתיב ונך אותו ואת בנו. בנו כתיב חסר יו\"ד וקרינן בניו והא אוקמוה \nחברייא. זכאין אינון ישראל דמשה נביאה הוה בינייהו דבגיניה עביד לון קב\"ה כל הני \nאתוון ואוקמוה. וקב\"ה לא גזר קיימיה עם שאר עמין לאתקשרא ביה אלא עם ישראל דאינון \nבנוי דאברהם דכתיב בו ובין זרעך אחריך לדרתם ברית עולם. וכתיב ואני זאת בריתי אותם \nאמר יי' רוחי אשר עליך וגו' לא ימושו מפיך וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן: \nוירא בלק בן צפור וגו'. ר' שמעון אמר. וירא. מאי ראיה חמא ראיה ודאי ממש חמא \n"},{"index":6,"he":"במשקופא דחכמתא וחמא בעינוי. חמא במשקופא דחכמתא כמה דכתיב וישקף אבימלך מלך פלשתים \nבעד החלון. מאי בעד החלון כד\"א בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא (אלא) דא (ס\"א ודא) \nחלון דחכמתא. דזנבי שוליהון דככביא ואינון חלוני דחכמתא. וחד חלון אית דכל חכמתא \nביה שריא ובה חמי מאן דחמי בעקרא דחכמתא. אוף הכא וירא בלק בחכמתא דיליה. בן צפור. \nכמה דאמרו. אבל בן צפור ממש דהא חרשוי הוו בכמה זינין דההוא צפור נטיל צפור מכשכש \nבעשבא מפרח באוירא עביד עובדין ולחיש לחישי וההוא צפור הוה אתי וההוא עשבא בפומיה \n(ס\"א מפרח באוירא) מצפצפא קמיה ואעיל ליה בכלוב חד. מקטר קטרתין קמיה ואיהו אודע \nליה כמה מלין עביד חרשוי ומצפצפא עופא ופרח וטס לגבי גלוי עינים ואודע ליה. ואיהו \nאתי. וכל מלוי בההוא צפור הוו. יומא חד עבד עובדוי ונטיל ההוא צפור ופרח ואזיל \nואתעכב ולא אתא הוה מצטער בנפשיה עד דאתא חמא חד שלהובא דאשא דטס אבתריה ואוקיד \n"},{"index":7,"he":"גדפוי. כדין חמא מה דחמא ודחיל מקמייהו דישראל. מה שמיה דההוא צפור. ידו\"ע. וכל \nאינון דמשמשי וידעי לשמשא בההוא צפור הוה ידע. והכי הוה עביד גחין קמיה וקטיר קטרתא \nחפי רישיה וגחין ואמר. איהו אמר העם וצפרא אתיב ישראל איהו אמר מאד וצפרא אתיב רב. \nעל שום רב עלאה דאזיל בהו. שבעין זמנין צפצפו דא ודא. איהו אמר דל וצפרא אמר רב כדן \nדחיל דכתיב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא רב הוא ודאי. ובזיני חרשן (ס\"א \nדקסריא\"ל) דקסדא\"ל (נ\"א דכשדיאל) קדמאה אשכחן דצפרא דא הוו עבדין ליה בזמנין ידיען \nמכסף מערב בדהבא. רישא דדהבא. פומא דכסף. גדפוי מנחשת קלל מערב בכספא. גופא דדהבא \nנקודין דנוצי בכסף רגלין דדהבא. ושויין בפומא לישן דההוא צפור ידו\"ע ושוין לההוא \nצפרא בחלון חד. ופתחין כוין לקבל שמשא. ובליליא פתחין כוין לסיהרא. מקטרין קטרתין \nועבדין חרשין ואומאן לשמשא. ובליליא אומאן לסיהרא \n \n"},{"index":8,"he":"זוהר חלק ג דף קפה/א\nודא עבדין שבעה יומין. מכאן ולהלאה ההוא לישנא מכשכשא בפומא דההוא צפרא נקדין לההוא \nלישנא במחטא דדהבא והיא ממללא רברבן מגרמה וכלא הוה ידע בלק בצפור דא (ודאי). ע\"ד \nבן צפור ובגין כך חמא מה דב\"נ אחרא לא יכיל למנדע ולא יכיל למחמי כתיב אמר יי' מבשן \nאשיב אשיב ממצולות ים. אין לן לשוואה לבא למהימנותא דקב\"ה דכל מלוי מלי קשוט \nומהימנותא סגיא. דכיון דמלה אמר כלא אתעביד ודא בר נש דחיק לבא. ואמר לכמה שנין \nולכמה זמנין ישתלם דא דאיהו כך כפום רברבנו דיליה דכל עלמין מליא יקריה הכי הוא \nמלוי בר נש זעיר וכל מלוי אינון לפום שעתא הכי הוא לפום שעתא אבל בתיובתא ובעותא \nובעובדין טבין ובדמעין סגיאין איהו קדישא רב ועלאה על כל עלמא אזהיר נהוריה וקמיט \nקדושתיה לגביה דב\"נ למעבד רעותיה. אמר יי' לזמנא דאתי זמין קב\"ה לאתערא ולאתבא מבשן \nכל אינון דקטלו לון חיות ברא ואכלו לון. בגין דאית בעלמא (ס\"א אוף הכא מלך הבשן) \n"},{"index":9,"he":"אתר מותבא דכל חיון רברבן וטורין רמאין וסגיאין וטמירן אלין באלין. וערוד מדברא \nתקיפא תמן אהו עוג (בין) ערודי דמדברא הוה ושכיח תמן תוקפא דיליה בגין דהוה מלך \nהבשן דכל מלכ עלמא לא יכלין לאגחא קרבא ביה בגין תוקפא דבשן ואתא משה ואגח ביה \nקרבא. סיחון סייחא דמדברא הוה סיחון ורחצנו דמואב עליה הוה. כי ארנון גבול מואב בין \nמואב ובין האמורי. ת\"ח בשעתא דחריבו ישראל קרתא דסיחון כרוזא אתעבר במלכו דשמיא \nאתכנשו גברין שלטנין על שאר עמין ותחמון מלכו דאמוראה היך אתחרב במלכו. בההיא שעתא \nכל אינון שלטנין דהוו ממנין על שבע עממין אתכנשו ובעו לאהדרא מלכו ליושנה. כיון \nדחמו תקפא דמשה אהדרו לאחורא הה\"ד על כן יאמרו המושלים באו חשבון אינון שלטונין \nממנן עלייהו דאתכנשו והוו אמרי באו חשבון מאן הוא דין דחריב לה. תבנה ותכונן \nכבקדמתא ותהדר מלכו ליושנה. כד חמו גבורתא דמשה ושלהובא דמלכו אמרו כי אש יצאה \n"},{"index":10,"he":"מחשבון להבה מקרית סיחון. כיון דכתיב מחשבון אמא מקרית סיחון דהא קרית סיחון חשבון \nהוה דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. אלא שלהבוא דמלכא שמיא נפק וחריב כלא \nבשעתא דאינון אמרין תבנה ותכונן עיר סיחון סתם ולא אמרו חשבון דחשיבו דבגין כך \nיתבני למותבא דאמוראה כדין אתיבו ואמרו לא יכילנא מ\"ט בגין דכל ארחין ושבילין \nאסתתמו בתקפא דרב עלאה דלהון אי נהדר ונימא ונדכר חשבון דתבנה. הא אש יצאה מחשבון \nאי נהדר ונימא (סתם) קרית סיחון הא להבה יצאה מקרית סיחון ודאי. כיון דההיא שלהובא \nדאשא שריא תמן עלה לית מאן דיכיל לה לאהדרא לה ליושנה דהא מכל סטרין לית לן רשו. \nמכאן ולהלאה אוי לך מואב דהא ההוא דהוה מגן עלך אתבר ובג\"כ מואב כיון דחמו דמגן \nדלהון אתבר כדין ויגר מואב מפני העם מאד. מאי מאד יתיר ממותא. כי רב הוא. דהא כדין \nאיהו הוה רב ורב הוה זעיר דכתיב הנה קטן נתתיך בגוים. וישראל הוה רב באתר עשו דכתיב \n"},{"index":11,"he":"ביה ורב. מ\"ט בגין דחמו דשלטו ישראל עילא ותתא דכתיב את כל אשר עשה ישראל לאמורי \nאשר עשה ישראל מבעי ליה מאי את כל לאסגאה עילא ותתא עלא דאפילו משלטניהון רברבין \nושלטנין דלעילא. ואפי' משלטניהון רברבנין ושלטנין דלתתא. וע\"ד את כל אשר עשה. וע\"ד \nכי רב הוא באתר דרב בוכרא קדישא דכתיב בני בכורי ישראל ואי תימא דקב\"ה בעא הכי ולאו \nמן דינא. ת\"ח עשו קליפה הוה. וסטרא אחרא הוה. כיון \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ג דף קפה/ב\nדנפק קליפה ואתעבר הא מוחא שכיהא (ס\"א שפחה) ערלה קדמאה קאי לבד. ברית איהו (ס\"א רב \nועלאה) ויקירא מכלא ואיהו אתגלי לבתר: \nויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו וגו'. ר' חייא פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול \nעומד לפני מלאך יי' וגו'. כמה אית ליה לב\"נ לאסתמרא אורחוי בהאי עלמא ולמהך בארח \nקשוט בגין דכל עובדוי דב\"נ כתיבין קמי מלכא ורשימין קמיה וכלהו במניינא נטורי תרעי \nקיימין וסהדין קיימי ותבעי דינא תריסין ודיינא קיימא לקבלא סהדותא ואינון דטענו \nטענתא ברחשן ולא ידיע אי יהכון מימינא ואם ישמאלון משמאלא דהא כד רוחי בני נשא נפקי \nמהאי עלמא כמה אינון מקטרגין דקיימין קמייהו וכרוזין נפקין הן לטב הן לביש כפום מה \nדנפיק מן דינא. דתניא בכמה דינין אתדן ב\"נ בהאי עלמא בין בחייזי בין לבתר. דהא כל \nמלוי בדינא אינון וקב\"ה תדיר בוחמנו ורחמוי על כלא ולא בעי לדיינא בני נשא כפום \nעובדיהון דהכי אמר דוד אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד. הכא אית לאסתכלא כיון דאמר \n"},{"index":13,"he":"אם עונות תשמר ידוד אמאי יי' (ד\"א אדני). אלא תלת דרגין דרחמי אדכר דוד הכא. אם \nעונות תשמר יה. אם חובין סגיאו עד דסלקין לעילא לגבי אבא ואמא הא יי' (ד\"א אדני) \nדאיהו רחמי ואי שמא דא אע\"ג דאיהו רחמי יתער בדינא וכל דרגין אסתימו בדינא דרגא חדא \nאית דנהדר לגביה דכל אוותין מניה נפקין איהו יחוס עלן ומאן איהו מי. מ\"י יעמוד \nודאי. מ\"י ירפא לך (כד\"א (איכה ב) כי גדול כים שברך מ\"י ירפא לך) וע\"ד יה יי' (ד\"א \nאדני). אי אלין שמהן יסתמון מנן מ\"י יעמוד דכל ארחין דתיובתא (ס\"א ורחמי) פתיחן \nמניה. ת\"ח יהושע בן יהוצדק צדיק גמור הוה גברא דהוה עאל לפני לפנים דעיילוהו \nלמתיבתא דרקיעא. אתכנשו כל בני מתיבתא תמן לעיינא בדיניה. וכך ארחוי דההוא (בני) \nמתיבתא דרקיעא כד עיילי ליה לדינא כרוזא נפיק ואכריז כל בני מתיבתא עולו לאדרא \nטמירא. ובי דינא מתכנשי. וההוא רוחא דבר נש סלקא ע\"י דתרי ממנן כיון דעאל קריב לגבי \n"},{"index":14,"he":"חד עמודא דשלהובא מלהטא דקיים תמן ואגלים ברוחא דאוירא דנשיב בההוא עמודא וכמה \nאינון דסלקין לון תמן בגין דכל אינון דמשתדלי באורייתא ומחדשי בה חדושין מיד אכתוב \nלגבי בני מתיבתא אינון מלין כדין כל אינון בני מתיבתא אתאן למחמי ליה. אינון תרין \nממנן נפקין וסלקין ליה לההוא מתיבתא דרקיעא מיד קריב לגבי ההוא עמודא דאגלים תמן. \nעאל למתיבתא וחמאן ליה אי מלה כדקא יאות זכאה איהו כמה עטרין מנצצן מעטרין ליה כל \nבני מתיבתא. ואי מלה אחרא הוה ווי ליה לההוא כסופא. דחיין ליה לבר וקאים גו עמודא \nעד דעיילי ליה לדינא רחמנא לשיזבן. ואית אחרנין דסלקין לון תמן כד קב\"ה בפלוגתא \nבבני מתיבתא ואמרי מאן מוכח הא פלוני דאוכח מלה כדין סלקין ליה תמן ואוכח ההוא מלה \nבין קב\"ה ובין בני מתיבתא. ואית אחרנין דסליקין לון אתפטר בר נש ואסתלק מהאי עלמא. \nואי בדינא אסתלק אמאי אתדן זמנא אחרינא. א\"ל הכי אוליפנא והכי שמענא דהא ודאי בדינא \n"},{"index":15,"he":"אסתלק ב\"נ מהאי עלמא אבל עד לא ייעול למחיצתהון דצדיקיא סלקי ליה לדינא ותמן אתדן \nבההוא מתיבתא דרקיעא. ותמן קיימא ההוא ממנא דגיהנם לאסטאה. זכאה איהו מאן דזכי מן \nדינא ואי לאו ההוא ממנא דגיהנם נטיל ליה בשעתא דמסרין ליה בידוי ומקלע ליה מתמן \nלתתא כמאן דמקלע אבנא \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ג דף קפו/א\nבקרטיפא (ס\"א בקוספתא) דכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע וגו'. ושדי ליה \nלגיהנם וקביל עונשיה כפום מה דאתדן. ת\"ח ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך \nוגו'. דסליקו ליה לדינא גו ההוא מתיבתא דרקיעא בשעתא דאתפטר מהאי עלמא. עומד לפני \nמלאך יי'. דא הוא ההוא נער ריש מתיבתא דאיהו חתיך דינא על כלא. והשטן מאי והשטן \nההוא דממנא על נפשתא בגיהנם דתיאובתיה למיסב ליה ותדיר קיימא ואמר הב הב הבו חייבין \nלגיהנם. לשטנו. לאדכרא חוכוי. כדין ויאמר יי' אל השטן יגער יי' בך השטן ויגער ה' \nבך. תרין גערות אמאי. אלא חד לדומה. וחד לההוא דנפקא מגיהנם דקיימא תדיר לאסטאה. \nת\"ח ההוא שטן עלאה נחית כמה דאוקמוה דאגלים בדיוקנא דשור וכל אינון רוחין בישין \nדאתדנו לאעלא בגיהנם לחיך לון ברגעא חדא וחטף לון ונחית ויהב לון לדומה לבתר דבלע \nלון ודא הוא דכתיב ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך \n"},{"index":17,"he":"השור. דאשתמודע השור דקיימא לביש על כל בני עלמא. את ירק השדה אינון רוחין דבני נשא \nדאינון ירק השדה. השדה ההוא שדה דאשתמודע. א\"ר יוסי א\"ה חכים הוה בלק. א\"ל ודאי \nוהכי אצטריך ליה למנדע כל ארחוי דההוא שור ואי לא ידעי להו לא יכיל למעבד חרשוי \nוקסמוי. א\"ר יוסי ודאי הכי הוא ויאות אמרת. ותוקפי' דההוא שור מכי מכריזו על התבואה \n(כאן חסר) כל אינון יומין דמכריזין וכל יומין דמכריזי על רוחיהון דבני נשא. ואינון \nיומי ניסן ויומי תשרי והא אתמר. (כאן מתחיל זהר אלה הדברים כי שם שייך ינוקא דפ' \nבלק): \nרבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין. דהוה תמן רב המנונא \nסבא אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא ההוא יומא \nסליק מבי ספרא ואתא לביתא. חמא לון לאלין חכימין. א\"ל אמיה קריב לגבי אלין גוברין \nעלאין ותרווח מנייהו ברכאן. קריב לגבייהו עד לא קריב אהדר לאחורא. א\"ל לאמיה לא \n"},{"index":18,"he":"בעינא לקרבא לגבייהו. דהא יומא דא לא קרו ק\"ש והכי אולפי לי כל מאן דלא קרי ק\"ש \nבעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא. שמעו אינון ותווהו ארימו ידייהו ובריכו ליה. אמרו \nודאי הכי הוא ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן וכלה דלא הוה לון צרכייהו והוו מתאחרן \nלאזדווגא ולאהוה ב\"נ לאשתדלא עלייהו ואנן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק\"ש בעונתיה ומאן \nדאתעסק במצוה פטור מן המצוה. אמרו ליה ברי במה ידעת. א\"ל בריחא דלבושייכו ידענא כד \nקריבנא לגבייכו. תווהו יתבו נטלו ידייהו וכריכו רפתא. ר' הודה הוו ידוי מלוכלכן \nונטיל ידוי ובריך עד לא נטיל. א\"ל אי תלמידי דרב שמעיה חסידא אתון לא הוה לכו לברכא \nבידים מזוהמות. ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה. פתח ההוא ינוקא ואמר בבאם אל \nאהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו'. ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי \nמלכא בידין מזוהמן חייב מיתה. מ\"ט בגין דידוי דב\"נ יתבין ברומו של עולם אצבעא חדא \n"},{"index":19,"he":"אית בידא דב\"נ ואיהו אצבעא דארמ' משה. כתיב ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקדשי צלע \nהמשכן האחד וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. וכתב והבריח התיכון בתוך הקרשים \nמבריח מן הקצה אל הקצה ואי תימא דההוא בריח התיכון אחרא הוא דלא הוה בכללא דאינון \nחמשה. לאו הכי אלא ההוא בריח התיכון מאינון חמשה הוה תרין מכאן ותרין מכאן וחד \nבאמצעיתא הוא הוה בריח התיכון עמודא דיעקב רזא דמשה \n \nזוהר חלק ג דף קפו/ב\n"}]}
