{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-68","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":68,"title":"קטע 68","hebrewTitle":"קטע 68","segments":[{"index":1,"he":"לקבל דא חמש אצבעאן בידא דבר נש. והבריח התיכון באמצעיתא רב ועלאה מכלא ביה קיימין \nשאר אחרנין. ואינון חמש בריחין דאקרון חמש מאה שנין דאילנא דחיי אזיל בהו. וברית \nקדישא אתער (ס\"א אתגזר) בחמש אצבען דידא ומלה (נ\"א סתימא) תימא הוא על מה דאמרת \nוע\"ד כל ברכאן דכהנא באצבען תליין פרישו דידא דמשה ע\"ד הוה. אי כל דא אית בהו לית \nדינא למהוי בנקיו כד מברכין בהו לקב\"ה בגין דבהו ובדוגמא דלהון מתברך שמא קדישא. \nוע\"ד אתון דחכמיתו טובא היך לא אשגחתון להאי. ולא שמשתון לר' שמעיה חסידא ואיהו אמר \nכל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן \nועל דא מים אחרונים חובה וחובה אינון תווהו ולא יכילו למללא. א\"ר יהודה ברי שמא \nדאבוך מאן הוא. שתיק ינוקא רגעא חדא קם לגביה אמיה ונשק לה א\"ל אמיעל אבא שאילו לי \nשתיק ינוקא רגעא חדא קם לגביה אמיה ונשק לה א\"ל אמי על אבא שאילו לי אלין חכימין \n"},{"index":2,"he":"אימא לון. א\"ל אימיה ברי בדקת להו. אמר הא בדקית ולא אשכחית כדקא יאות לחישא ליה \nאמיה ואהדר לגבייהו א\"ל אתון שאלתון על אבא והא אסתלק מעלמא ובכל יומא דחסידי \nקדישין אזלין בארחא איהו טייעא אבתרייהו. ואי אתון קדשי עליונין היך לא אשכחתון ליה \nאזיל טייעא אבתרייכו אבל בקדמיתא חמינא בכו והשתא חמינא בכו דאבא לא חמא חמרא דלא \n(ס\"א דלהוי) טעין אבתריה חמרא למסבל עולא דאורייתא. כיון דלא זכיתון דאבא יטעון \nאבתרייכו לא אימא מאן הוא אבא. אמר רבי יהודה לר' יצחק כדדמי לן האי ינוקא לאו בר \nנש הוא. אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי אורייתא. אמרו הב ונבריך. \nאמר להו יאות אמרתון. בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה. פתח ואמר \nאברכה את יי' בכל עת וגו'. וכי מה חמא דוד לומר אברכה את יי' אלא חמא דוד דבעי \nהזמנה ואמר אברכה בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא שכינתא קיימא תמן וסטרא אחרא \n"},{"index":3,"he":"קיימא תמן. כד אזמין בר נש לברכא לקב\"ה שכינתא אתתקנת (נ\"א בהזמנה דא) לגבי עילא \nלקבלא ברכאן וסטרא אחרא אתכפייא (נ\"א ואיהי אתתקנת בברכתא לגבי עילא וסטרא אחרא לאו \nאיהו בכללא) ואי לא אזמין ב\"נ לברכא לקב\"ה סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי ליה חולקא \nבההיא ברכה. ואי תימא בשאר ברכאן אמאי לא אית הזמנה. אלא ההוא מלה דברכה דקא מברכין \nעלה איהו הזמנה. ות\"ח דהכי הוא דהאי דמברך על פרי ההוא פרי איהו הזמנה ומברכין \nעליה. ולית ליה חולקא לסטרא אחרא וקודם דא דהוה ההוא פרי ברשות דסטרא אחרא לא \nמברכין עליה. וכתיב לא יאכל בגין דלא יברכון על ההוא פרי ולא יתברך סטרא אחרא כיון \nדנפק מרשותיה יאכל ומברכין עליה ואיהו הזמנא לברכתא וכן כל מילין דעלמא דקא מברכין \nעלייהו כלהו הזמנה לברכתא. ולית בהו חולקא לסטרא אחרא. ואי תימא אוף הכי לברכת זמון \nכסא דברכתא הוה הזמנה. אמאי הב ונבריך. אלא הואיל ובקדמיתא כד הוה שתי אמר בורא פרי \n"},{"index":4,"he":"הגפן. הא הזמנה הוי. והשתא לברכת מזונא בעינן שנוי להזמנה אחרא דהא כסא דא לקב\"ה \nהוי ולאו למזונא ובג\"כ בעי הזמנה דפומא ואי תימא נברך שאכלנו משלו דא הוא הזמנה \nברוך שאכלנו דא הוא ברכה הכי הוא ודאי. אבל נברך הזמנה אחרא איהו הזמנה דבורא פרי \nהגפן (ס\"א דפומא) דקדמיתא איהי הזמנה לכוס דברכה סתם. והאי כוס כיון דאנטיל איהו \nהזמנה אחרא במלה דנברך לגבי עלמא עלאה דכל מזונין וברכאן מתמן נפקין ובג\"כ איהו \nבארח סתים דעלמא עלאה סתים איהו ולית לגביה הזמנה. אלא דא כוס דברכה (במלה דנברך). \nא\"ר יהודה זכאה חולקנא דמן \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ג דף קפז/א\nיומא דעלמא עד השתא לא שמענא מלין אלין ודאי הא אמינא דדא לאו ב\"נ איהו. א\"ל ברא \nמלאכא דיי' רחימא דיליה האי דאמרת ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן \nוגו'. וחמשה בריחים וגו'. וחמשה בריחים לירכתים ימה הא בריחים טובא איכא הכא וידים \nאינון תרין. אמר ליה דא הוא דאמרין מפומיה דבר נש אשתמע מאן איהו. אבל הואיל ולא \nאשגחתון אנא אימא. פתח ואמר החכם עיניו בראשו וגו' וכי באן אתר עינוי דב\"נ אלא \nבראשו דילמא בגופו או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא. אלא קרא הכי הוא ודאי \nדתנן לא יהך בר נש בגלוי דרישא ד' אמות. מ\"ט דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי \nומלוי בראשו אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא \nדאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דב\"נ איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה \nמלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין \n"},{"index":6,"he":"טבאן וע\"ד החכם עיניו בראשו. ולא באתר אחרא. אתון חכימין ודאי ושכינתא שרייא על \nדישייכו חיך לא אשגחתון להאי דכתיב ועשית בריחים וגו' לקרשי צלע המשכן האחד. וחמשה \nבריחים לקרשי צלע המשכן השנית. האחד והשנית אמר קרא. שלישית ורביעית לא אמר קרא. \nדהא אחד ושנית דא חשיבו דתרין מטרין. ובג\"כ עביד חושבנא בתרין אלין. אתו אינון \nונשקוהו (כמלקדמין) בכה רבי יהודה ואמר ר' שמעון זכאה חולקך זכאה דרא דהא בזכותך \nאפילו ינוקי דבי רב אינון טנרין רמאין תקיפין. אתאת אמיה אמרה לון רבותי במטו \nמנייכו לא תשגחון על ברי אלא בעינא טבא. אמרו לה זכאה חולקך אתתא כשרה אתתא ברירא \nמכל שאר נשין דהא קב\"ה בריר חולקך וארים דגלך על כל שאר נשין דעלמא. אמר ינוקא אנא \nלא מסתפינא מעינא בישא דבר נונא רבא ויקירא אנא ונונא לא דחיל מעינא בישא דכתיב \nוידגו לרוב בקרב הארץ מאי לרוב לאסגאה על עינא ותנינן מה דגים דימא מיא חפי עליהון \n"},{"index":7,"he":"ולית עינא בישא וכו'. לרוב ודאי בקרב הארץ. בגו בני אנשא על ארעא. אמרו ברא מלאכא \nדיי' לית בנא עינא בישא ולא מסטרא דעינא בישא אתינן. וקב\"ה חפי עלך בגדפוי: \nפתח ואמר (שם) המלאך הגואל אותי מכל רע יברך וגו'. האי קרא אמר יעקב ברוח קודשא אי \nברוח קודשא א\"ל רזא דחכמתא אית ביה. המלאך קרי ליה מלאך וקרי ליה שמהן אחרנין. הכא \nאמאי אקרי מלאך אלא כד איהו שליחא מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא (ס\"א \nדכד) דכדין מברכין לה אבא ואמא להאי אמרי לה ברתי זילי נטורי ביתיך פקידי לביתיך. \nהכי עבידי לביתיך. זילי וזוני לון. זילי דההוא עלמא דלתתא מחכא לך בני ביתך מחכאן \nמזונא מנך הא לך כל מה דתצטרכי למיהב לון כדין איהי מלאך ואי תימא והא בכמה דוכתי \nאקרי מלאך ולא אתי למיזן עלמין. ועוד דבשמא דא לא זן עלמין אלא בשמא דיי' הכי הוא \nודאי. כד שליח מגו אבא ואמא אקרי מלאך וכיון דשארי על דוכתין על תרין כרובין יי' \n"},{"index":8,"he":"שמיה. למשה כד אתחזי ליה בקדמיתא אקרי מלאך ליעקב לא אתחזי הכי אלא בדוגמא דכתיב \nורחל באה דא דיוקנא דרחל אחרא דכתיב כה אמר יי' קול ברמה נשמע וגו'. רחל מבכה על \nבניה. ורחל באה סתם עם הצאן דרגין דילה. אשר לאביה ודאי וכלהו אתמנון ואתפקדון \nבידהא. כי רועה היא. איהי מנהגא לון ואתפקדא עלייהו והכי \n \n"},{"index":9,"he":"זוהר חלק ג דף קפז/ב\nבמשה כתיב וירא מלאך יי' אליו בלבת אש. ואי תימא יתיר הוא שבהא דאברהם דלא כתיב ביה \nמלאך אלא וירא אליו יי' באלוני ממרא וגו' התם באברהם אתחזי ליה אדני באלף דלת בגין \nדבההוא זמנא קביל בריה ומה דהוה אתכסי עד כען מניה אתחזי ליה רבון ושליט והכי אתחזי \nדהא כדין בההוא דרגא אתקשר ולא יתיר ובג\"כ בשמא דאדון רבון עליה אבל משה דלא הוה \nביה פרודא דכתיב משה משה דלא פסקא טעמא כמה דכתיב אברהם אברהם דפסקא טעמא בגין \nדהשתא שלים מה דלא הוה מקדמת דנא. פרישו אית בין אברהם דהשתא לאברהם דקדמיתא אבל \nמשה מיד דאתייליד אספקלריאה דנהרא הות עמיה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב וירא \nאלקים את האור כי טוב. משהמיד אתקשר בדרגא דיליה ובג\"כ משה ולא אפסיק טעמא וע\"ד \nלגבי דמשה אזעיר גרמיה דכתיב מלאך יי'. יעקב קרא ליה בשעתא דהוה סליק מעלמא מלאך. \nמ\"ט בגין דבההיא שעתא הוה ירית לה לשלטאה. משה בחייו. יעקב לבתר דסליק מעלמא משה \n"},{"index":10,"he":"בגופא יעקב ברוחא זכאה חולקא דמשה. הגואל אותי מכל רע דלא אתקריב לעלמין לגבי סטרא \nדרע ולא יכיל רע לשלטאה ביה. יברך את הנערים כדין יעקב הוה מתקן לביתיה כב\"נ דאזיל \nלביתא חדתא ומתקן לה בתקונוי ומקשט לה בקשוטוי. יברך את הנערים אינון דאשתמודען \nאינון דאתפקדן על עלמא לאתמשכא מנייהו ברכאן תרין כרובין אינון ויקרא בהם שמי השתא \nאתקין ביתיה ואיהו אסתלק בדרגיה בגין דחבורא ביעקב הוי. גופא אתדבק באתר דאצטריך \nותרין דרועין בהדיה. לבתר דאינון נערים מתברכן כדקא יאות כדין וידגו לרוב בקרב הארץ \nארחא דנונין לאסגאה גו מיין ואי נפקן מגו מיא ליבשתא מיד מתין. אלין לאו הכי אלא \nאינון מן ימא רבא וסגיאו דלהון לאפשא ולאסגי בקרב הארץ איהו. מה דלית הכי לכל נונין \nדעלמא. מה כתיב לעילא ויברך את יוסף ויאמר ולא אשכחן ליה הכא ברכאן דהא לבתר בריך \nליה דכתיב בן פורת יוסף אלא כיון דבריך לאלין נערים. ליוסף בריך דהא לא יכלי \n"},{"index":11,"he":"לאתברכא אלא מגו יוסף. ומגו דאיהו בטמירו ולא אתחזי לאתגלאה כתיב בטמירו ויקרא בהם \nשמי ושם אבותי (לכסאה עליה) מן האבות מתברכן ולא מאתר אחרא. בקרב הארץ דא הוא כסויא \nלחפאה מה דאצטריך. אתו ונשקוה כמלקדמין. אמרו הבו ונבריך. אמר איהו אנא אברך דכל מה \nדשמעתון עד הכא מנאי הוה ואקיים בי טוב עין הוא יבורך. קרי ביה יברך מ\"ט בגין דנתן \nמלחמו לדל. מלחמא ומיכלא דאורייתא דילי אכלתון. א\"ר יהודה ברא רחימא דקב\"ה הא תנינן \nבעל הבית בוצע ואורח מברך. א\"ל לאו אנא בעל הבית ולאו אתון אורחין. אבל קרא אשכחנא \nואקיים ליה. דהא אנא טוב עין ודאי בלא שאילו דלכון אמינא עד השתא ולחמא ומיכלא דילי \nאכלתון. נטל כסא דברכתא ובריך וידוי לא יכלי למסבל כסא והוו מרתתי. כד מטא לעל הארץ \nועל המזון אמר כוס ישועות אשא ובשם יי' אקרא. קיימא כסא על תקוניה ואתישב בימיניה \nובריך לסוף אמר יהא רעוא דלחד מאלין יתמשכון ליה חיין מגו (נ\"א מלכא) אילנא דחיי \n"},{"index":12,"he":"דכל חיין ביה תליין. וקב\"ה יערב ליה וישכח ערב לתתא דיסתכם בערבותיה בהדי מלכא \nקדישא. כיון דבריך אסתים עינוי רגעא חדא לבתר פתח לון אמר חברייא שלום לכון מרבון \nטב דכל עלמא דיליה הוא. תווהו ובכו ובריכו ליה. בתו ההוא ליליא. בצפרא \n \nזוהר חלק ג דף קפח/א\nאקדימו ואזלו. כד מטו לגבי ר\"ש סחו ליה עובדא. תוה ר' שמעון אמר בר טנרא תקיפא איהו \nויאות הוא לכך ויתיר ממה דלא חשיב ב\"נ בריה דרב המנונא סבא הוא אזדעזע ר' אלעזר אמר \nעלי למיהך למחזי לההוא בוצינא דדליק. אמר ר' שמעון דא לא סליק בשמא בעלמא דהא מלה \nעלאה אית ביה. ורזא איהו דהא נהירו משיחו דאבוי מנהרא עליה ורזא דא לא מתפשטא בין \nחברייא. יומא חדא הוו חברייא יתבין ומתנגחין אלין באלין והוו תמן ר' אלעזר ור' אבא \nור' חייא ור' יוסי ושאר חברייא. אמרו הא כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה \nוגו'. בגין רות ונעמה דהוו זמינין לנפקא מנייהו. צפורה אתת משה דהות מדין ויתרו \n"},{"index":13,"he":"ובנוי דנפקו ממדין דהוו כלהו זכאי קשוט עאכ\"ו. ותו משה דרביאו ליה במדין. ואמר ליה \nקב\"ה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים א\"ה משוא פנים אית במלה דיתיר אתחזו בני מדין \nלשזבא מן מואב. אמר ר' שמעון לא דמי מאן דזמין למלקט תאני למאן דכבר לקיט לון. א\"ל \nרבי אלעזר אע\"ג דכבר לקיט לון שבחא איהו. א\"ל מאן דלא לקט תאני נטיר תאנה תדיר דלא \nיהא בה פגם בגין תאני דזמינת לאייתאה. כיון דלקיט תאני שביק לה לתאנה ותו לא נטיר \nלה. כך מואב דזמינא לאייתאה אינון תאני נטר ליה קב\"ה דכתיב אל תצר את מואב מדין דקא \nיהיבת תאני ואלקיטו לון כתיב צרור את המדינים דהא מכאן ולהלאה תאנה דא לא זמינת \nלאייתאה פירין ובג\"כ אתחזיית ליקידת אשא פתח ואמר. ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'. \nמואב אינון שארי ובגין אינון תאני דזמין מואב לאפקא לעלמא אשתזיבו מעונשא. רבי \nאלעזר בעא למיחמי לר' יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמוי. והוו אזלי ר' אבא ור' יוסי \n"},{"index":14,"he":"(ד\"א ל\"ג ור' חייא) בהדיה אזלו כארחא והוו אמרי מלי דאורייתא כל ההוא ארחא. א\"ר אבא \nמאי דכתיב ויאמר יי' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וגו'. וכתיב וקרבת מול \nבני עמון וגו'. מלה דא כמלה דא. מה הפרש בין דא לדא. אלא אתחזי דשקולי הוו. ותנינן \nכד הוו מקרבי לגבי בני מואב הוו ישראל אתחזיין לגבייהו בכל מאני קרבא (ולא ס\"א ל\"ג) \nכדבעו אתגריין בהו. ולגבי בני עמון הוו ישראל מתעטפי בעטופייהו ולא אתחזי מאני קרבא \nכלל. וקראי מוכחן בשקולא דא כדא. אמר ר' אלעזר ודאי הכי הוא. ותנינן דדא דהות חציפא \nואמרת מואב דכתיב ותקרא את שמו מואב אתחזון ישראל חציפו לגבייהו כמה דאיהי הות \nחציפא דאמרת מואב מאב הוה ברא דא. אבל זערתא דאמרת בן עמי וכסיאת ארחאה. ישראל הוו \nמכסיין ארחייהו לגבייהו מעטפי עטופא בטלית ואתחזון קמייהו כאחין ממש. והא אוקמוה. \nעד דהוו אזלי אדכר ר' אלעזר מהאי ינוקא סטו מארחא ג' פרסי ומטו להתם. אתארהו בההוא \n"},{"index":15,"he":"ביתא עאלו ואשכחו לההוא ינוקא דהוה יתיב ומתקנין פתורא קמיה כיון דחמא לון קריב \nגבייהו א\"ל עולו חסידי קדישין. עולו שתילין דעלמא אינון דעילא ותתא משבחין לון. \nאינון דאפי' נוני ימא רבא נפקין ביבשתא לגבייהו. אתא ר' אלעזר ונשקיה ברישיה. הדר \nכמלקדמין ונשקיה בפומיה. א\"ר אלעזר נשיקה קדמאה על נונין דשבקין מיא ואזלין ביבשתא. \nוגשיקה תניינא על ביעין דנונא דעבדו איבא טבא בעלמא. אמר ההוא ינוקא בריחא \nדלבושייכו חמינא דעמון ומואב מתגרן בכו היך אשתזבתון מנייהו. מאני קרבא לא הוו \nבידייכו ואי לאו לרחצנו תהכון בלא דחילו \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ג דף קפח/ב\nתווהו ר' אלעזר ור' אבא וחברייא. אמר רבי אבא זכאה ארחא דא וזכאה חולקנא דזכינא \nלמיחמי דא אתקינו פתורא כמלקדמין. אמר חכיין קדישין תבעו נהמא דתפנוקי בלא קרבא \n(ס\"א או נהמא דקרבא ופתורא דמאני קרבא) ופתורא דמאני קרבא. או נהמא דקרבא. או תבעון \nלברכא למלכא בכל מאני קרבא דהא פתורא לא אסתליק בלא קרבא. אמר ר' אלעזר ברא רחימא \nחביבא קדישא הכי בעינן בכל הני זיני קרבא אשתדלנא בהו וידעינן לאגחא בחרבא ובקשתא \nוברומחא ובאבנין דקירטא ואנת רביא עד לא חמית היך מגיחין קרבא גוברין תקיפין דעלמא. \nחדי ההוא ינוקא אמר ודאי לא חמינא אבל כתיב אל יתהלל חוגר כמפתח. אתקינו פתורא \nבנהמא ובכל מה דאצטריך. א\"ר אלעזר כמה חדו אית בלבאי ברביא דא וכמה חדושין יתחדשון \nעל פתורא דא וע\"ד אמרית דידענא דזגי פעמוני רוחא קדישא הוו אזלין ביה. אמר ההוא \nינוקא מאן דבעי לנהמא על פום חרבא ייכול. חדי ר' אלעזר אהדר וקריב ינוקא לגביה א\"ל \n"},{"index":17,"he":"בגין דשבחת גרמך אית לך למיגח קרבא בקדמיתא ואנא אמרית בקדמיתא דקרבא ליהוי בתר \nאכילה. אבל השתא מאן דבעי סולתא תולה (נ\"א ייתי) מאני קרבא בידוי. אמר ר' אלעזר לך \nיאות לאחזאה מאינון מאני קרבא דילך. פתח ההוא ינוקא ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ \nתרימו תרומה ליי'. קרא דא על עומר דתנופה אתמר מאי תנופה אי בגין דאניף ליה כהנא \nלעילא איהי תנופה. מאי אכפת לן אי אניף אי מאיך. אלא ודאי אצטריך לארמא לה לעילא \nוהיינו תרומה. ואע\"ג דדרשינן תרי ממאה והכי הוא אבל תנופה מאי (ס\"א דא) הוא ארמותא. \nורזא דחכמתא הכא. אי חסידי קדישין מארי דרומחין לא שמשתון לר' שמעיה חסידא דאי לאו \nתנדעון תנופה מאי היא. חטה מאי היא. שעורה מאי היא. תנופה דקאמרינן היינו תנ\"ו פ\"ה \nורזא דיליה תנו כבוד ליי' אלקיכם. דהא פח (עלאה) היינו כבוד דבעינן למיהב ליה \nלקב\"ה. וע\"ד אבעי לן לארמא לעילא לאחזאה (ס\"א דלית אינון יהבין אלא להאי פה) דליה \n"},{"index":18,"he":"אנן יהבין להאי פה. דלית שבחא למלכא עלאה אלא כד ישראל מתקני ליה להאי כבוד ויהבי \nליה למלכא כבוד ודא הוא תנו פה תנו כבוד וארמא איהו ודאי קרא דשרינן ביה. והיה \nבאכלכם מלחם הארץ. וכי לחם הארץ שעורה איהו לאו הכי. ואנן שעורה מקרבינן בגין \nדשעורה קדמאה לשאר נהמא דעלמא. שעורה איהו (ס\"א שעירו ה\"א דהא אתר) שעורה דה\"א אתר \nידיע הוא בשיעורא דה\"א (ס\"א שיעור ה\"א דהא חטה נקודה באמצעיתא דלית חולקא לסטרא \nאחרא דחובא תמן. (אלא) חטה ברתא דמתחטאה לקמי אבוה ועבד לה רעותא ומה חטה כללא דכ\"ב \nאתוון. א\"ר אלעזר אע\"ג דהוה לן למשמע. הכא אית לן למימר ולדרכא קשתא. אמר ההוא \nינוקא הא מגנא לקבל גירא. אמר רבי אלעזר ודאי חטה הכי קרינן לה. אבל חמינן בשבטים \nכלהו דלית בהו ח\"ט ובה אית ח\"ט וקרינן חטה. אמר ההוא ינוקא ודאי הכי הוא דהא ח\"ט \nשריא סמיך לה. בהו בשבטין לא הוו אתוון אלין דקא אתו מסטרא דקדושה דלעילא אבל לגבה \n"},{"index":19,"he":"שריא. ואי בעית לאפקא חרבא ותימא אמאי נקטת אתוון אלין ההיא ברתא אלא אי תנדע חובא \nדאדם הראשון דאמרו חט\"ה הוה תנדע הא ואילנא דא כד נצח כלא סטרא דטוב נקיט לכל סטרא \nאחרא וכפייא ליה חברייא קדמאי פרישו מלה דא ושרו לה מרחיק חטה סתם. אתו בתראי ואמרו \nחטה ממש. אתא ישעיה ופריש לה דכתיב וממחתה כי לא תקרב אליך וע\"כ נקודה באמצעיתא דלא \nיהא חטאה דאלו נקודה לא הוי חטאה להוי. וחלופא בין ט' לת' תבירו לסטרא אחרא ברירו \n(ס\"א דילה) דמלה. אתון חברייא דלא שמשתון לר' \n \n"},{"index":20,"he":"זוהר חלק ג דף קפט/א\nשמעיה חסידא אמרין דבחמשת זיני דנן לא אית חולקא לסטר אחרא. ולאו הכי דהא כל מה \n"}]}
