{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-69","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":69,"title":"קטע 69","hebrewTitle":"קטע 69","segments":[{"index":1,"he":"דאתבלי בארעא לסטר אחרא אית ביה חולקא ומאן חולקא אית ליה מוץ דתדפנו רוח דכתיב לא \nכן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. ודא הוא רוחא דקדושא וכתיב כי רוח עברה בו \nואיננו וגו'. בגין דרוח קדשא מפזר ליה בכל סטרין דעלמא דלא ישתכח דא בנוקבא. דכורא \nמאי הוא תבן. ומוץ ותבן כחדא אזלין ועל דא פטור ממעשר דלית בהו חולקא בקדושה ה' דגן \nבנקיו (דדגן) בלא תבן ומוץ ח\"ט דכר ונוקבא מוץ ותבן בנקיו דדגן וע\"ד שלימו דאילנא \nחטה איהו ואילנא דחטא ביה אדם הראשון חטה הוה דכלא איהו ברזא ובמלה דחטה (ס\"א \nבקודשא ה' נקיו דדגן בלא תבן ומוץ וע\"ד שלימו דאילנא חטה איהו וכלא. איהו ברזא \nדחטה). תווה ר\"א ותווהו חברייא א\"ר אלעזר ודאי הכי הוא. אמר ההוא ינוקא הכי הוא \nודאי קרא דשרינן ביה דהא שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהו מתתקן למיכלא דבעירא סתם. \nאיהו רזא דאלף הרים דמגדלין בכל יומא והיא אכלה לון. ואקרי לחם תרומה מיכלא דההוא \n"},{"index":2,"he":"תרומה (ס\"א ואתקצר) ואתקריב בליליא דהא כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי \nלחמו הוא. מן הקדשים דא תרומה. מן הקדשים ולא קדשים דהא קדש סתם לא אקרי תרומה \nדחומר בקדש מבתרומה תנן. ארעא קדישא ברשו דקב\"ה הות ורשו אחרא לא עאל תמן היך \nאבדיקת ארעא אי קיימת במהימנותא ולא אתחברת ברשו אחרא בקריבו דתרומה דא דשעורים \nכגוונא דרזא דסוטה. א\"ר אבא ודאי שננא דחרבא לגבך אמר ההוא ינוקא ודאי אתקפנא במגן \nוצינה לאגנא מניה א\"ר אבא ארעא קדישא לית בה רשו אחרא ולא עאל תמן. מוץ ותבן ממאן \nהוו: \nפתח ההוא ינוקא ואמר ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'. וכתיב ויאמר להם אלקים פרו \nורבו וכי אי לאו דאתא נחש על חוה לא יעביד תולדין לעלמא. או אי לא חאבו ישראל \nבעובדא דעגלא לא יעבדון תולדין. אלא ודאי אי לא ייתי נחש על חוה תולדין יעביד אדם \nמיד ודאי דהא גזרה אתגזר מיד דאתברי דכתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ ואינון תולדין \n"},{"index":3,"he":"יהון כלהון בנקיו בלא זוהמא כלל. אוף הכי ארעא קדישא דהאלא עאל בה רשו אחרא אית בה \nמוץ ותבן דלאו מההוא סטר ולבר מארעא ההוא מוץ ותבן דסטר אחרא הוי דאזלא בתר קדושה \nכקוף בתר בני נשא. אתו ר\"א וחברייא ונשקוהו א\"ל דאמי לי דדווחנא במאני קרבא נהמא \nדפתורא. א\"ר אלעזר ודאי הכי הוא דהא כל זיני קרבא בידך אינון ומצלחן בידך אתו \nונשקוהו כמלקדמין: \nפתח איהו ואמר ובגפן שלשה שריגים וגו'. עד הכא חזיונא דמלה דהא מכאן ולהלאה חזיונא \nדיליה הוה דכתיב וכוס פרעה בידי אבל חזיונא דמלה בגיניה דיוסף הוה ולבשרא ליה דישמע \nיוסף וינדע. תנינן שבעה רקיעין אינון ואינון (שבעה) היכלין. ושית אינון וחמש אינון. \nוכלהו נפקי מגו יין עתיקא קדישא עלאה. ההוא יין משיך ליה יעקב מרחוק וסחיט ליה \nמענבים דההוא גפן. כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דקא אתחזי ליה וחדי ושתה הה\"ד ויבא \nלו יין וישת. הכא אתכליל עילא ותתא. וע\"ד ארחיק מלה ומשיך לה במשיכו דתרי תנועי \n"},{"index":4,"he":"והיינו לו. ליה לתתא ליה לעילא (בתרין סטרין אחיד) חנוך מטטרון אמר ויבא לו יין \nדארמי מיא בההוא יין ואי לאו דארמי ביה מים לא יכיל למסבל ושפיר אמר חנוך מטטרון \nובג\"כ אמשיך לו בתרי טעמי דהא בתרין סטרין אחיד וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא וכלהו \nטעמין ביה עד דיוסף צדיקא טעים ליה דאיהו דוד נאמן הה\"ד כיין הטוב הולך לדודי \nלמישרים. \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ג דף קפט/ב\nמהו כיין הטוב דאתא יעקב וארמי ביה מיא דא הוא יין הטוב והכי הוא כמה דאמר חנוך \nמטטרון. תווה ר' אלעזר ותווה ר' אבא אמרו הא חמרא (ס\"י מלאך) דילך הוא נצחת מלאכא \nקדישא אפומא (נ\"א פומא) דרוח קודשא. א\"ל עד כען ההוא גפן מחכא למעבד פירין. ובגפן \nדא איהו גפן דאשתמודעא בקודשא בגין דאית גפן אחרא דאיהו אקרי גפן נכריה. וענבים \nדילה לא אינון ענבים אלא קשין אחידין לבא נשכין ככלבא. אינון ענבים אקרון סורי הגפן \nנכריה. אבל גפן דא עלה כתיב ובגפן ההיא דאשתמודעא. ההיא דכל קדישין טעמו חמרא עתיקא \nחמרא טבא חמרא דיעקב יהיב ביה מיא עד דכל אינון דידעין לטעמא חמרא טעמו ליה והוה טב \nלחכא. וההיא גפן כד מטא לגבה אושיטת תלתא שריגין ואינון תלת דיוקנא דאבהן דאתקדשת \nבהו ולית קדושה אלא ביין ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שארי. והיא כפורחת ככלה \nדאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה דההוא יין דאתערב במיא. כדין עלתה נצה סליקת רחימו דילה \n"},{"index":6,"he":"לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו. וכדין אתמליין ואתבשלן אינון ענבין רכיכן \nומליין מההוא חמרא טבא עתיקא חמרא דיעקב ארמי ביה מיא. ועל דא מאן דמברך על היין \nומטי על הארץ אצטריך למרמי ביה מיא בגין דלית ליה לברכא רחם ה' על ישראל עמך בר \nבמיא גו חמרא ואי לאו מאן יכיל למסבל דא הוה לבשרא ליוסף בגין דביה הוה תליא מלתא \nחנו\"ך מטטרו\"ן אמר שלשה שריגים ודאי לקבל תלת אבהן והא ארבע אינון דילה. אלא דא הוא \nדכתיב והיא כפורחת. בזמנא דאיהי סליקת ופרחת בכנפהא לסלקא כדין עלתה נצה דא הוא \nההוא רביעאה דאשתאר דסליק בהדה ולא אתפרש מנה הה\"ד וירכב על כרוב ויעף. כד יעוף \nכפורחת בזמנא דפורחת ושפיר אמר חנוך מטטרון והכי הוא. תווה רבי אלעזר ותווה רבי אבא \nאמרו מלאכא קדישא שליחא מלעילא הא חמרא דילך הוא נצחת ברזא דרוח קדשא אתו כלהו \nחברייא ונשקוהו. א\"ר אלעזר בריך רחמנא דשדרני הכא. אמר ההוא ינוקא. חבריא. נהמא \n"},{"index":7,"he":"וחמרא עיקרא דפתורא אינון כל שאר מיכלא אבתרייהו אתמשך והא אורייתא רווחת לון ודילה \nאינון. אורייתא בעאת מנייכו בבעו ברחימו ואמרה לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי \nוהואיל ואורייתא זמינת לכו והיא בעאת מנייכו מלה דא אית לכו למעבד רעותא דילה. (נ\"א \nהוא) במטו מנייכו הואיל ואיהי זמינא לכו דתעבדון רעותה. אמרו הכי הוא ודאי. יתבו \nואכלו וחדו בהדיה. כיון דאכלו אתעכבו על פתורא. פתח איהו ואמר: \nויאמר מואב אל זקני מדין וגו'. ויאמרו זקני מואב ואל זקני מדין לא כתיב אלא ויאמר \nמואב. עולמין נטלו עיטא מסביא וסביא אתמשכו אבתרייהו ואינון יהבו לון עיטא מאי עיטא \nיהבו לון. עיטא בישא נטלו לגרמייהו. אמרו לון למואב גדולא בישא גדלנא ביננא ומנו \nמשה רביהון על חד כומרא דהו ביננא דרבי ליה וגדיל ליה בביתיה ויהב ליה ברתיה לאנתו. \nולא עוד אלא יהב ליה ממונא ושדר ליה למצרים לשיצאה כל ארעא. ואיהו וכל ביתיה אתמשכו \n"},{"index":8,"he":"אבתריה. אי לההוא רביהון ניכול לאעקרא מן עלמא כל עמא דיליה יתעקרון מיד מעלמא וכל \nעיטא בישא מההוא מלה דפעור ממדין הוה. ות\"ח דכלא הוה ממדין. וכל עיטא דלהון על משה \nהוה. ובעיטא דלהון שכרו לבלעם. כיון דחמו דבלעם לא יכיל נטלו עיטא אחרא בישא \nלגרמייהו ואפקירו נשייהו ובנתייהו יתיר ממואב דהא על נשי מדין כתיב הן הנה היו לבני \nישראל וגו'. וכלא ממדין הוה. נטלו \n \n"},{"index":9,"he":"זוהר חלק ג דף קצ/א\nעיטא בהדי נשיאה דלהון דיפקיר כרתיה. דחשיבו לנטלא למשה ברשתיהון בכמה זיני חרשין \nאעטרו לה דיתפס רישא דלהון וקודשא בריך הוא משיב חכמים אחור אינון חמן דרישא יתפס \nברשתא דלהון ולא ידעו חמו ולא חמו. חמו רישא דעמא דנפיל בהדה וכמה אלפין אוחרנין \nוחשיבו דמשה הוה אפקירו לה ופקידו לה על משה דלא תזדווגי לאחרא אלא ביה. אמרה לון \nבמה אנדע. אמרו ההוא דתחמי דכלא קיימי קמיה ביה תזדווגי ולא באחרא. כיון דאתא זמרי \nבן סלוא קמו קמיה ארבעה ועשרים (נ\"א תשעה וחמשין) אלף משבטא דשמעון בגין דהוה נשיאה \nדלהון והיא חשיבת דהוא משה ואזדווגת ביה. כיון דחמו כל אינון שאר לדא. עבדו מה \nדעבדו והוה מה דהוה. וכלא הוה ממדין בכמה זינין ובג\"כ אתענשו מדין. וקב\"ה אמר למשה \nנקום נקמת בני ישראל מאת המדינים. לך אתחזי ולך יאות. למואב אנא שביק לון לבתר \nדיפקון תרין מרגלאן מנייהו. הא דוד בריה דישי דאיהו ינקום נוקמין דמואב ויסחי קדירה \n"},{"index":10,"he":"דמליא טנופא דפעור הה\"ד מואב סיר רחצי ודאי ועד דאינון תרין מרגלאן לא נפקו לא \nאתענשו כיון דנפקו אתא דוד ואסחי קדירה מטנופא דלהון. וכלהו אתענשו. מדין בימי משה. \nמואב בימי דוד. ת\"ח חייביא דמדין עכ\"ד לא שכיכו מכל בישין דלהון. לבתר דרין דחמו \nדמית יהושע וכל אינון זקנים דאיתחזו למעבד נס על ידייהו אמרו השתא שעתא ק\"ל. מה \nעבדו אתו לגבי עמלק אמרו אית לכון לאדכרא מה עבדו לכון בני ישראל ומשה רביהון \nויהושע תלמידא דיליה דשיצי לכון מעלמא השתא הוא עדנא דלית בהו מאן דאגין עלייהו \nואנן בהדייכו דכתיב מדין ועמלק ובני קדם וגו' (שם) מפני מדין עשו לחם בני ישראל את \nהמנהרות וגו'. לא הוה בעלמא מאן דיעביד בישא בכלא כמדין ואי תימא כעמלק בגין קנאת \nברית דקריבו לגבי ברית וע\"ד קני קב\"ה קנאה עלמין דלא יתנשי אמרו ודאי הכי הוא ולית \nהכא ספקא בעלמא: \nפתח ואמר ויאמר יי' אלי אל תצר את מואב וגו'. ויאמר יי' אלי וכי עד השתא לא ידענא \n"},{"index":11,"he":"דעם משה הוה ממלל קב\"ה ולא עם אחרא דכתיב ויאמר יי' אלי אלי למה אלא למשה פקיד קב\"ה \nדלא לאבאשא למואב אבל לאחרא לא. לדוד לא פקיד דא ובג\"כ אלי אל תצר את מואב אפילו \nלתחום זעירא דלהון. דהא מנייהו יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל וינקום נוקמייהו ואיהו \nדוד דאתא מרות המואביה. ואלתתגר בם מלחמה כל דא אתפקד למשה הא לאחרא שרי. ואי תימא \nליהושע ולאינון זקנים דהוו דאריכו יומין בתריה שרי לאו הכי בגין דכלהו מבי דינא \nדמשה הוו ומה דאתסר למשה אתסר להו. ועוד דלא נפקו עדיין אינון מרגלאן טבאן דהא \nביומיהון דשופטים נפקא רות וברתיה דעגלון מלכא דמואב הות. מית עגלון דקטיל ליה \nאהוד. ומגו מלך אחרא. ודא ברתיה אשתארת והות בבי אומנא ובשדי מואב כיון דאתא תמן \nאלימלך נסבה לבריה ואי תימא דגיירה אלימלך תמן לא אלא כל אורחי ביתא ומיכלא ומשתיא \nאוליפת אימתי אתגיירת לבתר כד אזלת בנעמי כדין אמרת עמך עמי ואלקיך אלקי. נעמה בבני \n"},{"index":12,"he":"עמון ביומי דדוד נפקא כדין שראת רוח קודשא על דוד א\"ל דוד כד כל עלמא מדידנא \nואפילנא ערבין ישראל חבל נחלתו הוו דכירנא מה דעבדו מואב בחבל נחלתו. מואב מה כתיב \nוימדדם בחבל בההוא חבל נחלת יי'. כל אינון דהוו מההוא זרעא ההוא חבל אחיד בהו. כתיב \n(שם) מלא החבל. מהו מלא החבל אלא ההוא דכתיב (ס\"א ביה) מלא כל הארץ כבודו. והוה אמר \nדא הוא לאחייא ודא הוא לקטלא וההוא חבל אחיד באינון דאתחזון לקטלא בג\"כ אחיד בחבל \nופשיט חבל על מה דעבדו בההוא חבל נחלת יי'. ומדין גדעון שצי כל ההוא זרעא דלא אשאיר \nמנייהו מכל אינון דאבאישו לישראל בעיטא או במלה אחרא ולכלהו דאבאישו לישראל קב\"ה \nנטיר לון דבבו ונטל מנייהו נוקמין. אבל אי זמינין למיתי מנייהו טב לעלמא \n \n"},{"index":13,"he":"זוהר חלק ג דף קצ/ב\nאריך רוגזיה ואפיה עמהון עד דיפיק ההוא טב לעלמא ובתר כן נטיל נוקמא ודינא מנייהו. \nא\"ר אלעזר הכי הוא ודאי ודא הוא ברירו דמלה. אמר ההוא ינוקא מכאן ולהלאה חברייא \nאתקינו מאני קרבא בידייכו ואגחו קרבא. פתח ר' אלעזר ואמר ברכו יי' מלאכיו גבורי כח \nוגו'. דוד מלכא זמין לברכא לקב\"ה זמין לחילי שמיא דאינון ככביא ומזלי ושאר חיילין \nושתף לנשמתא דיליה בהדייהו לברכא לקב\"ה הה\"ד ברכו יי' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו \nברכי נפשי את יי' חתים בנפשיה כל ברכאן זמין למלאכי מרומא לברכא ליה דכתיב ברכו יי' \nמלאכיו וגו' ועד לא אתו ישראל מלאכי מרומא הוו עבי ושלמי עשיה. כיון דאתו ישראל \nוקיימו על טורא דסיני ואמרו נעשה ונשמע נטלי עשייה ממלאכי השרת אתכלילו בדברו \nומכדין עשיה הות בארעא דישראל בלחודייהו ומלאכין קדישין בלחודייהו. ישראל גמרין \nושלמין עשייה. וע\"ד גבורי כח עושי דברו בקדמיתא ולבתר לשמוע. זכאין אינון ישראל \n"},{"index":14,"he":"דנטלו עשייה מנייהו ואתקיים בהו. אמר ההוא ינוקא נטר גרמך ואצלח במאנך. וכי שבחא הא \nבלחודוי נטלו ישראל ולא אחרא. אמר שבחא דא אשכחנא ולא אחרא. אמר ההוא ינוקא כיון \nדחרבא דילך לא אצלח. או אנת לא מנענעא ליה כדקא חזי שבק חרבא למאן דאגח קרבא. שבחא \nעלאה דלא אתמסר למלאכי עלאי בלחודייהו אלא בהדי ישראל מאן איהו קדוש. ברכה אתמסר \nלון בלחודייהו כמה דאתמסר לישראל אבל קדוש לא אתמסר לון בלחודייהו אלא בהדי ישראל \nדלא מקדשי קדושה אלא בהדי ישראל. ואי תימא והא כתיב וקרא זה אל זה ואמר אימתי בזמנא \nדישראל מקדשי לתתא. ועד דישראל לא מקדשי לתתא אינון לא אמרי קדושה בגין דקדושה מתלת \nעלמין סלקא ולא מתרין והיינו וקרא זה הא חד. אל זה הא תרין. ואמר הא תלתא. תלת \nעלמין אינון לקבלייהו תלת קדושות. ובג\"כ שבחא דישראל דנטלין קדושה לתתא בלחודייהו. \nא\"ר אלעזר הכי הוא ודאי ומלין אלין אוקימנא לון. ותו אוקימנא דהאתלת קדושות אתמסרו \n"},{"index":15,"he":"לישראל לתתא. מן האי קרא והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי' והתקדשתם חד. \nוהייתם קדושים תרין כי קדוש אני יי' הא תלתא הכא אתמסר לון קדושה. א\"ל יאות והא לא \nאדכרת מרומחא עד דנטלת ליה (אנא) מבתר כתפך ושוי לך בידך. מכאן ולהלאה תדכר לרומחא \nדאיהו בידך. תוב לאתר דשבקת א\"ר אלעזר מלין דאנן בהו בברכה אינון. ברכו מאי ברכו \nמשיכו ברכאן מאתר דכל ברכאן נפקין עד דיתעבדון ברכה בסגיאו משיכו דאתמשיך ומגו \nסגיאו דמיין בההיא ברכה מיד יפשון מיין נוני סגיאין לכמה זינין. וההוא משיכו מאי \nהוא ה' משיכו דנהורא דנהיר מגו ההוא אספקלריאה דנהרא דאתמשך מעילא לתתא. האי למלאכי \nעלאי דאינון בבי מרומא דאדרא עלאה אתמר ברכו יי'. אנן דיתבי לתתא אמאי ברכו את יי' \nבגין דאנן צריכין לאמשכא עלן להאי את ובה ניעול לגבי מלכא לאחזאה אנפוי וע\"ד אמר \nדוד אני בצדק אחזה פניך אני בצדק ודאי. ובג\"כ שירותא דצלותא ברכו את יי' לאמשכא על \n"},{"index":16,"he":"רישן האי את. וכיון דאנן משכן להאי את עלנא אית לן למימר צלותא ולשבחא ובג\"כ אסור \nלברכא לב\"נ עד לא יצלי ב\"נ צלותיה וימשיך על רישיה להאי את ואי יקדים ויברך לב\"נ \nבקדמיתא הא אמשיך לההוא ב\"נ במה על רישיה באתר דהאי את. ובגין כך למלאכי עלאי כתיב \nברכו יי'. ואנן את יי' לתוספת. אמר ההוא ינוקא ודאי הא ידענא דמאני קרבא דילך טבין \nאינון (ס\"א אי תדכר) אתדכר מנהון ולא תנשי לון ודאי גבורה דבר נש דאגח קרבא \n \n"},{"index":17,"he":"זוהר חלק ג דף קצא/א\nברומחא וחרבא איהו אבל מהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. א\"ר אלעזר הא \nאמרית. אמר ההוא ינוקא הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש השתא איהו עדנא דלא לאמתנא \nאלא לאלקאה בקירטא אבנא בתר אבנא. כד\"א בקלע ואבן בבהילו דא בתר דא. חדי ר\"א. וחדו \nר' אבא וחבריא: \nפתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו'. אל תראוני \n \n"},{"index":18,"he":"זוהר חלק ג דף קצא/א\nברומחא וחרבא איהו אבל מהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. א\"ר אלעזר הא \nאמרית. אמר ההוא ינוקא הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש השתא איהו עדנא דלא לאמתנא \nאלא לאלקאה בקירטא אבנא בתר אבנא. כד\"א בקלע ואבן בבהילו דא בתר דא. חדי ר\"א. וחדו \nר' אבא וחבריא: \nפתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו'. אל תראוני שאני שחרחרת \nוגו'. מלין אלין הא אוקמוה. אבל בשעתא דאיהי גו רחימו סגי לגבי רחימהא מגו דחיקו \nרחימו דלא יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת (את) מנה אלא זעירו \nדנקודה חדא (ומאי איהי י') כדין אתכסיא מכל חילין ומשריין דילה. ואיהי אמרת שחורה \nאני דלית באת דא חוורא בגוויה כשאר אתוון ודא שחורה אני ולית לי אתר לאעלא לכון \nתחות גדפאי כאהלי קדר תנינן דא י' דלית בה חוורו לגו כיריעות שלמה דא ו' ובג\"כ אל \nתראוני. לא תחמון בי כלל דאנא נקודה זעירא מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה שאגין \n"},{"index":19,"he":"כאריין תקיפין כד\"א הכפירים שואגים לטרף ומגו קלין ושאגין תקיפין דקא משאגין כאריין \nגוברין תקיפין דחילא שמע רחימא לעילא וידע דרחימתיה היא ברחימו כוותיה מגו רחימוי \nעד דלא אתחזיאת מדיוקנא ושפירו דילה כלל וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי חילא \nדילה נפיק דודה רחימאה מגו היכליה בכמה מתנן בכמה נבזבזן בריחין ובוסמין ואתי לגבה \nואשכח לה שחורה זעירא בלא דיוקנא ושפירו כלל קריב לגבה מחבק לה ומנשיק לה עד דאתערת \nזעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין. ובחדוה דרחימהא דעמה ואתבניאת ואתעבידת בתקונהא \nבדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין ודא גבורי כח עשו לה ואהדרו לה לדיוקנהא ושפירו \nדילה דתוקפא וגבורתא דלהון גרימו דא. וע\"ד כתיב גבורי כח עושי דברו. עושי דברו ודאי \nדמתקנין ליה להאי דבר ומהדרין ליה לדיוקנא קדמאה (ומכאן ולהלאה) כיון דאתקנת \nואתעבידת בדיוקנהא שפירא כמלקדמין כדין אינון וכל שאר חילין קיימין לשמוע מה דאיהי \n"},{"index":20,"he":"אמרת ואיהי קיימא כמלכא גו חיליה ודא הוא עושי דברו ודאי. כגוונא דא לתתא בזמנא \nדחייבין בדרא איהי אתכסיא ואזעירת גרמה עד דלא אתחזיאת מכל דיוקנהא בר נקודה חדא \nוכד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט כביכול עושים להאי דבר. ואנהירת זעיר זעיר ואתעביד' \nבדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין. אתו חברייא ונשקוה א\"ר אלעזר אלמלא יחזקאל נביאה \nאמר דא תווהא הוי בעלמא נטליה ר\"א ונשקיה כמלקדמין אמר ההוא ינוקא אנא אברך. אמרו \nאת בריך ולך יאות לברכא. אמר כמה אתון קדישין כמה ברכות זמינין לכו מאימא קדישא \nבגין דלא מנעתון לי לברכא: \n"}]}
